העמוד היומי מסכת פסחים דף יא עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף יא עמוד א

סוכים דף יא עמוד א נתחיל ב' עמוד ב שורה השנייה מלמטה לאחר שבינו את המחלוקת בין רבי די וחומים במשנה שהם נחלקו האם אדם שלא בדק בדיקס חומץ בואר להרבוסור ולא בדק בארבוסור שכריס ולא בדק בשעה סבירו האם אנחנו אומרים לו תבדוק אחרי שעסביר נכון שמחצילך חומץ אסור בהנוי מדאוריסה בכל אופן עד סוף היום תבדוק כמובן שביום תבסור כפי שראינו לי קיפונה לו וסכלי אבל לפחות עד שתכשך תבדוק כך סובים חומים ורבי יהודה אומר אל תבדוק אחרי שעשו ביאור ולמה כיוון שהוא גוזר שמה הוא ימצא חמץ והוא יבוא לאכול אותו שואלת הגמורה האם רבי יהודה גוזר וחושש שם האדם שמתעסק עם איסור יבוא לאוכלו. הרי מצינו בסוגיה אחרת בש"ס שם רבי יהודה סובר שלא גוזרים ומי גוזר רבי יהודה דיל מאוסי למיכל מיני? האם רבי ידוה הוא זה שחושש שם האדם יבוא לאכול מן האיסור ואותנען במשנה במנוחז כתוב מי שקורב האוימר קורבן העומר הוקרב בטז בניסן יום למחרת יום דוב ראשון של פסח היו מקריבים את קורבן האוי שזה בעצם היה מתיר את החודש מאותו יום מאותו רגע שהקריבו את קורבן האוימר מותר לאכול את התבואה החדשה של אותה שנה לפני כן אסור אומרת המשנה משקורב יוצאין ומויצאין סוקי ירושלים שמלאים קמח וקולי כל השווקים מלאים כבר לא רק בתבואה אלא בתבואה כבר תכונה מגיעה למצב של קמח וקולי שזה קמח קלוי כליות כדי שיוכלו לצאת ולאפות אותם שלא יברצן חומים דברי רבי מאיר וזה היה שלא ברצון חומים חשש שהם יבואו לאכול מזה תוך כדי שמתעסקים עם תבואה שהיא אסורה באכילה שהיא חודש רבי דמר ביצון חכו היו אויסים אין שום בעיה מותר למרות שעדיין זה אסור באכילה מותר להתעסק עם התבואה הזאת ואין חשש שהוא יבוא לאכול את זה ולא יקוזר רבי יהודה דיל מאוסי למיכל מיני אז ר שרבי יד לא חושש שכשאדם מתעסק באיסור יבוא לאכול ממנו אז איך אנחנו מברים שרבי דקן הסיבה שהוא אומר מכאן ואילך לא יבדוי זה מחשש שמה הוא יבוא לאכול מן החומץ אומר רבה מתרץ רבי כפי גריסת הבח שאני חודש מתוך שלא התרתו לא על ידי כיתוף הוא זוכור וחודש שונה מחומץ כיוון שההתעסקות שמה היא על ידי שינוי תבואה רגילה קוצרים אותה על ידי מגל כמין סכין אבל בחודש התרנו לו לקצור אותה עוד לפני שעס האיסו לפני שעס התר האכילה זה רק לקטוף אותה להוציא אותה לא על ידי קצירה ממילא ההקר הזה מזכיר לאדם תיזהר אסור לך לאכול את זה ולכן אין חשש ורבי יהודה לא גוזר מה שאין כן וחומץ אין את העקר הזה ולכן הוא גוזר אומר להביאי שואל הביה תינר בשעת כתיפה תחינה בר קודם מהיק למימר בסדר בשעת הקצירה אמר אמרת הוא עושה שינוי ממילא הוא לא יבוא לאכול מהגרעינים של התבואה כי הוא כוטף אותם על ידי שינוי תחינה והר קודמה היא קלמימה אבל הרי אמרנו שהשווקים מלאים בקמח וקולי ורבי ד אמר ברצון חומים איזה הקר יש לו בשעת התחינה או לא קש אונה הגמור תחנו בריכה ידי יד גם שם צריך לעשות על ידי הקר שהוא משנה מריכיים של מים לריחיים שתוחנים ביד ארקוד על גבי נפה לא מרכיד ובורר את הקמח בנפה במצב הרגיל שלה אלא הוא הופך את הנפה ועל גבי הנפה הוא מרקד את הקמח ולכן יש פה הקר אלא עוד את נען שואלת הגמורה קוצרים בסשלוחים לשבעמוקים אבל לא הג'שים לכאורה ומבאר רש"י את הסוגיה במנוכס שם הגמורה שואלת יש סירה בין הפסוקים פסוק אחד כתוב וקצרתם אז קציר אומר רשצירכם הקורבן העומר הוא צריך להיות הקצירה הראשונה לפני כן אסור לקצור ולכאורה משמע שיש איסור לקצור לפני שקוצרים לצורך העומר. מצד שני כתוב וקצרתם את קצירו ואיסם. משמע שמותר לקצור גם קודם לאמר. מתרץ הגמורה תלוי מאיפה? מהשדות האלו שהם ראויות להביא לקורבן האוי. אז שם אני אומר יש איסור לקצור לפני קורבן האויר. לפני הקצירה של קורבן האומר. זה צריך להיות הקצירה הראשונה. אבל ישנם שדות שהם סוג ב'. משם אני לא מביא לקורבן האוימר כגון שדות של ביסבולים צריך לזבל אותם ביס שלוחים צריך להשקות אותם ביסמוקים שהתבואה שלהם לא מן המובחר ומשעם לא מביאים לקורבן האוימר שם אני אומר אפשר לקצור גם לפני הקצירה של האוימר אז אם כן שם לא צריך לעשות עקר כל מה שצריך לעשות עקר של קטיפה ולא קצירה זה רק בשדות שאנחנו שהם ראויים להביא ראויות להביא מהם מהתבואה שלהם לאומר אז מה נענה על השדות האלה שאפשר אפשר לקצור כדרקום והקימנה כרבי יהודה אי אפשר לומר שזה דלא כרבי יהודה שלנו כיוון ששמה הגמרא מעמידה את זה עליבד רבי ד שאמר ש ברצון חומים מה היא כל מיימר אז איך נבאר שמה אין לנו עקר כי מותר שם לאדיה לעשות את זה קצירה במגל ולא על ידי כיתוף ושם אין עקר אז אם כן איך רבי יהודה לעניין חודש סובר שמותר לקצור ואין חשש שהוא יבוא לאכול ואילו לעניין חומץ העמדנו את דבריו שהוא שהוא חושש שאם הוא יבדוק אחרי הבדיקה אחרי זמן האיסור הוא יבוא לאכול אלא אומר הבתר ארץ הבא חודש בוד מיני חומץ לא יבוד מיני דרץ הבית תירוץ אחר מדברי רבי ההבדל בין חודש לחומץ הוא שחומץ אדם רגיל לאכול במשך כל ימות השנה ולכן חושש רבי יהודה שכשהוא ימצא את זה הוא יבוא לאכול את זה מה שאין כן חודש הוא כבר חודשים ארוכים נמנע מאכילתם הוא רגיל בזה הוא יודע שזה אסור באכילה עד שיקריבו את קורבן האומר ולכן אין חשש שאם הוא קצת תעסק סק עם זה הוא יבוא לאכול אומרוב דרבי דרבי דקש דרבנו דבון לא קשי האם אין לנו קושי גם בדברי רבונון רק בדברי רבי יהודה הרי כפי שראינו את דברי רבי יהודה שהם סותרים מחודש לחומץ הוא הדין הברפלוקטא של רבי יהודה כאן זה חכומים שבדרך כלל הברפלוקת של רבי יהודה זה רבי מאיר וגם שם יש יטת רבי מאיר כאן חכומים אומרים שאין חשש שהוא יבדוק אחרי שעת האיסור הוא לא יבוא לאכול ואילו שם רב מאיר אמר שיש חשש להתעסק עם חומץ שלא עם חודש זה שלא ברצון רחומים אז למה את זה אתה לא שואל ולכן אומר רובה נתרץ ככה אלו דרבי יהודה דרב לא יקש כדי שנילן רבי יהודה רב יהודה כפי שהבית רץ בו דרבנ לא קש הוא עצמו מחזרוב לסורפוי מכל כוכי מני רבונו סוברים סברה הפוכה מדברי רבי יהודה הם סוברים שבחודש יש איסור מחשש שמו יבוא לאכול למה בחומץ אין את האיסור למה אין את החשש הזה כי בחומץ חמץ יש סיבה להגיע להקל כיוון שמה הוא עושה עכשיו הוא בא לבדוק חומץ למה הוא יודע כיוון שעוד רגע חומ עוד רגע פסח זה אסור יש דין של אשבוסה אז כשהוא מחזר על החומץ לשרוף אותו אין חשש שתוך כדי כשהוא ימצא את החומץ הוא יבוא לאכול אותו ולכן רבונקלו לעניין בדיקה שאפשר לבדוק גם בשעס האיסור והוא לא יבוא לאכול רבשי אמר דרב יהודה דרבדה לא יקרה שרבשי מנסה לתרץ והגמור תדחה את התירוץ שלו לישב את הסתירה בדברי רבי יהודה קמח בכל התנן למה רבי יהודה לעניין חודש לא חושש כיוון שמדובר שמה בקמח וקולי וקמח וקולי זה דבר שהוא לא ראוי לאכילה אי אפשר לאכול קמח סתם ככה שהוא לא אפוי ולכן את זה רבי יודיר שיהיו בשבקי ירושלים אומרת הגמרא ועוד רבשי בדוסי זה תירוץ שאי אפשר להעמידו או תינח מקיי ואילך מיקור את קולי מייקלמים הרי זה לא צמח בשדה בתור קמח בתור בתוך כליות אלא זה עבר תהליך איך קצרו איך תחנו תמ על ידי קילף כדורובה אולי נאמר שהיה שינוי כמו שאמרנו שכתפו ולא קצרו שוב יהיה קשה מה ששאלנו לא על דברי רבי אלא קויצרים וששלוחים שבעמוקים והויקים נכרבי יהודה מה יקלמר כפי שהקשנו לליל איך תיישב את השדות האלו שאתה אומר שמהם אין בעיה אין אפשרות להביא לקורבן העומר שאותם מותר לקצור למרות שהם אסורים באיסור חודש ושם הוא קוצר ללא שינוי אז מה היא כל כמימר לדרבשי בדוסי אז רבשי זה תירוץ שאינו קיים אז אם ככה זה בעצם ההבדל שנשאר לנו לפי לשב את רבי יהודה על רבי יהודה זה פה הוא בדל מזה פה הוא לא בדל מזה ורבו זרים ספרה הפוכה שבחומץ יש סיבה להקל כיוון שהוא מחזה אחרי זה לשרפו הוא לא יבוא לאכול שואל את זה הגמורה אז אם זה הכלל וכולך דלבוד מנ מגוזר רבי האם רבי יד גוזר בכל מקום שאדם לא רגיל להיבדל שמה הוא יבוא לאכול מהאיסור או לעשות איסור ואותנן לא יקוב אדם שופרת של ביצה שואלת הגמרא מסוגיה אחרת מילכו שבס כתוב בפרק במדליקין ב מסכת שבס לא יקוב אדם שחופרת של ביצה וימלנה שמן יתננה בצד הנר או על גבי הנר בשביל שתהיה מנתפת ואפילו יש על חרס והבדמת דרגם היה יש את הכלי חרס שבו נמצא השמן עם הפתילה אם רצו כמות גדולה יותר של שמן שמן היו לוקחים ספופרת של ביצה, קליפה של ביצה, מכוררים אותה מלמעלה, מוציאים את התחולה ומניחים בתוך השמן. עושים נקב קטן בתוך בתחתית הביצה, תחתית הקליפה, מניחים אותה על גבי הכלי של החרס. וכל פעם שהיה יורד השפה של השמן בכלי, אז היה יורד, היה מתרוקן מהקליפה לתוך הכלי. אומר, אומרים חכומים, אסור מחשש שאדם יבוא ויוציא שמן מהקליפה של הביצה לצורך כלשהו. הוא יאמר, מה אני עושה? אני לא מוציא מהכלי עצמו של הנר, אני בסך הכל מוציא מהקליפה של הביצה. אבל בעצם כיוון שהקליפה של הביצה הזאת מיועדת ללבור לנר, ממילא יצא שהוא מכבה את זה. יש פה איסור של כיבוי. כיוון שהנר הזה במקום לדלוק כמה שעות, הוא היה אמור לדלוק שלוש שעות. כעת כשהוא מוציא שמן מהקליפה של הביצה הוא ידלוק רק שעתיים הוא גרם שזה ידלק שזה ידלק פחות זמן וכך סוברים חכום ורבי דמתיר לכאורה איך רבי דמתיר שמה הרי אדם לא בדל משמן הוא כל השנה משתמש בשמן ולמה אין חשש בשבת שיבוא לקחת מהשמן עונה הגמרא משום חומר דשבת מבדל בדילי יש סברה אחרת לומר בודיל בודיל זה לא תמיד רק כמה ימים הוא משתמש בשנה במוצר כמו שאמרנו לגבי חומץ גם חומרי של שב ס כך חמור אצלו זה גם מבדיל אותו שהוא לא יבוא לקחת ולגרום לכיבוד שאלת הגמור כעת סתירה משבס על שבס גרום דשבס שבס דתניה זאת אומרת האם בן האם גוזרים או לא גוזרים דתניה חבל דלי שנפסק יש לו חבל שקשור בו דלי כדי להוציא מים מהבאר נקרא החבל לא יהיה כושרו אלא עונבו אומרים חכומים קשר רגיל זה קשר של קיום אסור כי החבל ישאר שם לעולם אבל קשר הניבה האפשרי כיוון שאין לזה דין של קשר רבי יהודה אומר כלב פונדו אופסיקיו או בלבד שלא יענו רבי יהודה אומר לא גם קשר עניבה והגמרא מבינה שהסיבה שרבי יהודה עוסר גם קשר עניבה זה מגזרה שמה הוא יבוא לקשור קשר רגיל ולכן אומר רבי דה אל תעשה שום קשר גם לא קשר של הניבה אלא מה כן תיקח את שתי הקצוות של החבל ותקרוח עליהם פונדה במקום שנפסק החבל תקרוך על זה איזשהו חגורה או פסיקיה זה איזשהו כלי ששמים בגד ששמים סביב הרגל כדי לתפוס את הגרב שלא ייפול בלבד שלא יענו אז לכאורה כאשר דרבד כשדרבונה דרבונות רואים כאן שרבי יהודה גוזר עניבה או תוכשירה ולמרות שאמרנו שחומר של שבס גורם לאדם שלא לטראות ואין מקום לגזור ורבונון לא גוזרים למרות שאמרנו לעניין סופרת של ביצה שרבוננון כן גוזרים ולא מסתכלים על חומר דשבס כסיבה ל שאדם לא יבוא לטעות ולעבור ייסורים אונה גמורה דרבוננו דרבונו לא יקש ששמן מכל אני בקשרה לא מכלה לישב את דברי רבונון שזה בעצם הקושיה השנייה שהבאנו שבה עסקנו ולכן הגמורה כעת מישבת דבר ראשון את רבונון התשובה היא פשוטה שמן ושמן מחלף יכול אדם להחליף ולטעות בין שמן שיש לו בחבית שעומד לאכילה לבין שמן שנמצא בשופר של ביצה שהוא לא רואה את זה כדבר שנמצא בנר עצמו והוא יטעה הנבה בקשרה לאחלף אבל אדם שאתה אומר לו קשר של כיום הוא אסור לך לעשות עניבה זה לא קשר אין סיבה שיתחלף לו בין הניבה לכשירה דרבי יהודה דרב יהודה לא יקשה תמיד דרב לא משום דגוזר אניו כשירו אלא משום דג סוף הניבה גוף הקשירה היא רבי יהודה סובר שהניבה זה גם אסור בדין קושר אב מלאכה של קושר זה כולל גם קשר של עניבה וזו הסיבה שרבי יהודה עוסר לעשות עניבה בחבר של דלי שנפסק לא בגלל גזר ראות וקשירה אלא בגלל שהוא סובר שזה עצמו עניבה זה קשירה ולכן אין את החטמצא הזאת כדי להתיר לו לקשור בקשר עניבה שאל את הגמורה ורומי דרבונ דרבונון נשאל כעת ממקום אחר בשבס שרבונון בעצמם אמרו שכן חוששים דתנן כושר לי בפסקיה אבל לא בחבל דמתיר חכומים מתירים לקשור את הדלי על ידי הכלי הזה החבל הזה שמיועד לכלי להחזיק את הגרב שלו אבל לא בחבל אבל שלא יקח חבל ויקשור עם זה מחשש שזה זה ישאר שמה לעולם ויהיה קשר של קיומו והרבה דיר הוא מבארת הגמרא חבל דמאי איזה חבל מדובר שמה מחבל דעלמה סתם חבל פשוט וזול שבדרך כלל קושרים לדלי רבי דה מה התיר קשר של קיומה הוא איך רביד יתיר לקשור חבל דבד לבטולה הוא ודאי לא יקח את זה לאחר שבת זה משהו זול אלא שיתן דגרדי אלא צריך לומר שזה קשר מדובר על חבל של אומנים שהם הורגים עם זה בגדים ולכן זה סובר רבי יהודה זה חבל יקר הוא ודאי יקח את זה אחרי אחרי שבת מילה זה לא קשר של קיום או זה לא קיים לעולם הוא יוציא את זה אחרי שבת ולכן התיר וגוזרבונון חבל דגטיות וחבל דעל מביא לו חחומים לכורה זה רבי רבי מאיר שחולק על רבי יהודה סובר כן לגזור חבל חבל הוא עוסר גם בחבל של הורגים שרבי דתיר אותו למה לכאורה השם אויבו לטות ולקשור גם בחבל דעלמה אז אתה רואה שכן חוששים למרות שזה לכאורה בשני מוצרים חבל הזה וחבל הזה ויש חשש שיתחלף לו אז למה למה כאן אמרנו ש אם חכומים כאן גוזרים אז למה בעניוה וקשירה הם סוברים שלא יתחלף לו בין הניבה לקשירה עונה כמו אין חבל וחבל מחלף עניבה בקשירה לא מכפה כן יש הבדל הניווה וקשירה זה שתי פעולות שונות אתה אומר לאדם הפעולה הזאת מותרת לך הפעולה הזאת אסורה לך למה שיתחלף לו בין הניבה לקשירה אבל חבל וחבל הוא יודע שהוא הולך לקשור את הדלי בחבל להבדיל בין איזה סוג של חבל יש לו עכשיו חבל רגיל הוא יקשור בחבל רגיל אין לו חבל דגרדי אין לו חבל של הורגים וזה כן יכול להתחלף ולכן חכומים סוברים כן לחלק ביניהם אז אם כן למיסב כאן הגמורה נשארת שרבי יהודה גוזר שלא להתעסק עם חומץ לאחר זמן האיסור מחשש שמבוא לאכול את זה ולמרות שראינו רבי יהודה שמתיר בחודש ולא חושש הסיבה לכך רצינו לומר ששם יש עקר ושינוי אבל דכינו את זה מכיוון שלגבי יש סדות מסוימות שש אמרנו שמותר לקצור בלי הקר בלי שינוי וזה בשיטת רבי יהודה אלא הסיבה היא כמו שהבית תירץ שההבדל הוא שחודש אדם בודל מזה כל השנה ואילו חומץ אדם לא בודל מזה שאלנו משבס וליישב את חומים אמרנו שכיוון שהוא מחזר על החומץ הוא לא יבוא לאכול מזה אז אם כן הכלל ברבידה שזה בודל ולא בודל כשהוא בודל מזה אין חשש שהוא לא בודל מזה כל השנה יש חשש דבר נוסף ראינו שלעניין הלכי שבס רבי יהודה מתיר כי יש עוד סוג של בודל שהוא חומר דשבס בגלל חומר של שבס הוא לא יבוא לקחת מהשמן ולכן מותר לשים שמן בתוך קליפת ביצה על גבי הנר לגבי הניבה ראינו שרבי יהודה עוסר גם בקשר הניוה הסיבה לכך כיוון שהוא סובר שהניוה זה גם כשירה ו ורבונון שראינו שהם סוברים כן לחלק והם לכאורה לא סוברים את הבודי ולא בודי אלא הם סוברים שבחודש למרות שהוא בודל מזה זה אסור למה בעניבה הם מתירים כי בעניבהם סוברים שזה שונה לגמרי זה פעולה אחרת לגמרי מקשירה ולכן אין מקום ליטות ואין חשש למה בחבל רגיל הם מוסרים בחבל של גרדי שרבי דתיר הם סוברים לאסור כיוון שהם סוברים שחבל בחבל כן חלף זה כן מתחלף לו והוא יבוא ליתות ולקשור בחבל רגיל וזה קשר של קיומו אבל רבי יהודה סבר שאין חשש כיוון שזה חבל של גרדי אז בזה זה לא קשר של קיומו לכן רבי יהודה סבר להתיר בקשר גרדי רבונון אומרים לא יש כן מקום ליטות זה לא דומה לפעולה אחרת אלא זה כן יש חשש חבל אוטו חבל אחר
לצפיה בתכנים נוספים: