העמוד היומי מסכת פסחים דף יא עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף יא עמוד א

דף יא עמוד א' היום יש לנו מהעמוד שלנו מסר מצמרר מה קורה שאדם עושה את כל מה שצריך אבל הלב שלו לא איתו כאן אנחנו נדבר על בן אדם שהולך ובודק את החמץ כדתדת וכדין הוא בודק את החמץ מחפש אחריו כדי לבאר אותו אבל אומר רבי יהודה אני חושש שכשהוא יחפש אותו כל כך חזק וכדי לבאר אותו, כשהוא ימצא הוא ישכח מהכל והוא יראה את החמץ ויאכל אותו. ולכן כשנכנס זמן הביאור, ברגע שאסור כבר לאכול חמץ, אל תבדוק חמץ. חכמים אומרים שאפשר, אבל רבי יהודה אומר, מה פתאום? למה ייתכן שאתה תאכל אותו עד כדי כך? שימו לב מה מדובר. חכמים עומדים על כך בדבריהם. שים לב, בן אדם, כל מה שהוא עושה עכשיו זה לחפש את החמץ כדת וכדין, כמו שהרב אמר לו, בשביל לבאר אותו. וכשהוא ימצא אותו, אתה חושב שהוא יאכל אותו. איך זה ייתכן? אבל כאן תמון דבר אחד פשוט. אם אדם עושה בלי לב, אם אדם לא חושב על מה שהוא עושה, למה אני עושה ולמי? הוא עושה כי ככה ההלכה, כי ככה הרב אמר לו, זה נפלא, זה נהדר, הוא עושה את ההלכה, הוא מקיים אותה. אבל כשהלב לא איתך, כלום לא שווה. שהלב לא איתך, אתה יכול להגיע למקומות הכי הכלכלים, המקומות הכי מפוטלים והכי לא נכונים שיכול להיות. היצר הרע יכול לאפשר לך לעשות הכל, לשמור שולחן ערוך על קוצו של יהוד, כל ההנהגות של החסידות, ללכת עם גר תל אבי, ללכת עם כיפה ענקית. לגדל פאות אבות הכל אבל אם הלב שלך לא איתך זה יכול להוביל אותך למקומות המסוכנים ביותר כמו שאנחנו רואים כאן אדם עושה את ההלכה ומשם הוא יכול דווקא להידרדר למקום של אכילת חמץ בזמן שעשו עד כדי כך למה פשוט מאוד כי הוא לא זוכר הוא לא שם רגע על לבבו למה בשביל מה אני עושה את זה מכאן אנחנו נלמד מסר עצום אני בכל אופן לומד לעצמי אנחנו נוהגים בהנהגות חסידות נפלאות שומרים על ההלכה והכל אבל אתה חייב להוסיף לזה לב לדעת למה אתה עושה את זה בשביל בשביל מי אתה עושה את זה? בשביל להתחבר עם הקדוש ברוך הוא. תבין את מה שאתה עושה. לא לעשות כמצוות אנשים מלעומדה. ברור שרב אומר לך אתה חייב לעשות. זו ההלכה גם אם אתה לא מבין. אבל תכניס טיפה את הלב שלך. תכניס טיפה את הרגש. אם היית מכניס טיפה רגש ולב בבדיקת חמץ הזו, ככל הנראה לא היית מגיע לידי חשש לאכול את החמץ. אמנם החשש של רבי יהודה נשאר במקומו. אבל שנבין מה אומר הרעיון הזה של הלב. הרעיון הזה של בן אדם שעושה את המצוות באופן טכנוקרטי ויבש. עד כמה זה מסוכן, עד כמה צריך להיזהר מזה. אומרת הגמרא הקדושה, ואנחנו בעצם כסיכום קצרצר, ראינו אתמול בדף י עמוד ב את הרעיון הזה שיש מחלוקת בין חכמים לרבי יהודה. האם בן אדם ששגע ולא בדק, הוא שכח, הוא לא בדק חמץ עד זמן הביאור, זאת אומרת, עד הזמן שאסור לאכול חמץ. האם יבדוק עכשיו חמץ או לא? רבי יהודה אומר, אל תבדוק. כמו שאמרנו אני חושש שהבדיקה שאתה חושב לעשות טוב ולבדוק את הבית מחמץ דווקא יובילו אותך למקום גרוע שתמצא חמץ ואתה פשוט כל כך תתלהב ותאכל אותו חכמים אומרים אין חשש כזה נכנסת הגמרא לדון בעניין דף י עמוד ב שתי שועות מלמטה ומי גזר רבי יהודה דיל מעטי למיכל מיני האם רבי יהודה גוזר שאסור להתעסק עם אוכל בזמן שאסור למה שמה הוא יאכל ממנו והרי והתנען עכשיו נדבר על העניין של חדש יש מושג אסור לאכול מהתבואה החדשה, כמובן בירושלים, בתפערתה, בזמן בית המקדש, אסור לאכול מהתבואה החדשה. כל עוד כל עוד לא הקריבו את קורבן העומר. דבר ראשון יתנו לקדוש ברוך הוא את קורבנו, יתנו לבית המקדש למזבח ואז יהיה מותר לכולם לאכול מהתבואה החדשה. מתי היו מקריבים את העומר? יום לאחר פסח, יום לאחר חג הפסח, אז היו מקריבים את העומר ומאז נהיה מותר לכולם לאכול. נפלא ביותר. עכשיו, כמובן היו מתעסקים כבר בעומר עוד קודם. נראה כבר בגמרא אם היה מותר לקצור קודם או אסור, אבל תכלס אנשים היו מתעסקים קודם ולא אמרו להם דבר כפי שכבר נראה. ואם כן אנחנו רואים, בוא נראה את זה בתוכו, אנחנו רואים שאנשים התעסקו באוכל בזמן שעדיין היה אסור לאוכלו. הם הכינו את זה כמו שבמהלך הצום. מכירים את זה? אתם מכינים לעצמכם כבר בצד ככה את הקרוסונים, את קפה. אסור לך לאכול עדיין, אבל עוד כמה דקות מותר. כך גם בירושלים היו מכינים את הקמח, את המלילות, את כל החיטים, את כל מה שצריך. וחיקו לרגע שיקריבו את העומר ואז היו מתחילים לההנות מהתבואה החדשה. שואלת הגמרא בוא נראה ומי גזר רבי יהודה דין מעטי למיכל מיני והתנען מי שקרב העומר יוצין ומוצאין שבוקי ירושלים שהם מלאים קמח וכלי ושימו לב שלא ברצון חכמים הם עושים דברי רבי מאיר בעצם רשי אומר אם הכל היה מלא חייב להיות שכבר לפני יום טוב עוד לפני הזמן שמותר היו כבר מתחילים להכין הכל היו מתחילים לקטוף לטחון לייבש בתנור וכולי ושלא ברצון חכמים למה מסביר רש"י כי גוזרים דילמה אולי שהם מתעסקים הם יבואו לאכול אבל רבי יהודה אותו רבי יהודה שאצלנו אומר אל תבדוק חמץ שמה תבוא לאכול רבי יהודה אומר מה פתאום ברצון חכמים היו עושים ולא כגזה רבי יהודה דיל מעט למיכל על מיני רבי יהודה אמר אין שום בעיה כל עוד ולא אוכלים אלא רק מתעסקים בזה זה נפלא אתה רואה שרבי יהודה כאן לא גוזר עונה הגמרא תשובה פשוטה אמר רבה שאני חדש מתוך שלא הטרת לו אלא על ידי כיתוף הוא זכור חדש אסור לקצור כדרך כל הקוצרים ללכת עם קומביין או ללכת עם מגל וכדומה אסור רש"י אומר כתוב עומר ראשית קציריכם אל הכהן עומר ראשית קציריכם זה אומר שהקצירה הראשונית תהיה אל הכהן תהיה לקודש זאת אומרת לקורבן העומר אז אסור אסור אסור קודם לקצור כרגיל מה מותר רק על ידי כתיפה ביד אז אומר רבי יהודה פשוט מאוד הוא זכור הוא כל הזמן עוסק בצורה משונה הוא זוכר ולא יבוא לידי מכשול ולכן הוא מתיר אמר רב שני חדש מתוך שלא הטרת לו אלא על ידי כיתוף הוא זכור שואלת הגמרא אמר להביה תינח בשעת כתיפה תחינה והרכדה מהקלמימר בשעת הכתיפה אני אומר תשמע אתה לא הולך כרגיל עם כל הכלי עבודה הכלים המקצועיים אתה עושה את זה ביד הבן אדם יזכור ולא יאכל אבל כשזה מגיע למפעל כשזה מגיע למקום שתוחנים אותו שזה מגיע למקום שמנפאים אותו שמה כבר עוסקים בזה ככל הנראה כפי מה שאנחנו מבינים עוסקים בזה כרגיל יבואו אנשים לאכול ובכל אופן לא גוזר רבי יהודה אונה הגמרא לו קשיה גם שמה יש שינוי תחינה דווקא בריאה ידי יד ולא ברכיים שעל ידי בהמה או מכניות וכדומה, אלא רק בריכיים קטנות יותר שמופעלות בעבודת יד. והרכדה על גבי נפל דווקא בעצם לא כדרך הרגילה שיש נפ שהיא בעצם כלי כיבול שלמטה יש את הרשת הזו המסורגת שדרכה מנפים אלא הופכים אותה ובעצם על גבה כשהיא הפוכה ככה מנפים את הקמח בצורה הרבה פחות נוחה. אם כן באמת אנחנו רואים שגם בקצירה וגם בניפוי וגם בתחינה יש הבדלים מהנורמה יש שינוי ולכן רבי יהודה בכזה מקרה באמת יתיר שואלת הגמרא אלא עדתנן קוצרין בתשלחים ושבע עמקים אבל לא גודשים והוקמנה כרבי יהודה מה היקה למימר שואל מה הרגע נכון שבאמת כפי מה שאמרת שקרקעות רגילים כל סדר רגילה של תבואה באמת יהיה שינוי גם בכתיפה גם בתחינה גם בהרכדה הכל אתה צודק אבל יש שדות שמותר לקצור בהם כרגיל. רש"י מביא, יש פסוק שאומר שמותר לקצור. רש"י מביא את הפסוק שכתוב מצד אחד, כמו שאמרנו קודם, עומר ראשית קצירכם. שמשמע שהקציר הראשון יהיה עומר. מצד שני כתוב "וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר". שמשמ שמותר גם קודם כבר לקצור בשבילך. ולכן הגמרא שם מתרצת פשוט מאוד שיש קרקעות, יש שדות שמהם היו מביאים את העומר, שזה שדות מובחרים יותר, על זה שהתבואה שמה יותר משובחת, מהם היו מביאים את העומר ומשם באמת אסור לקצור שום דבר קודם לעומר. אבל מסעדות גרועים יותר בעמקאים או שלחין שהם בעצם צריכים השקיה נוספת חוץ מהגשמים, זה אומר שהם לא מספיק משובחים. משמה לא היו מביאים עומר, היו מביאים רק את המקומות המשובחים. ומאיפה שלא מביאים עומר, כן מותר לקצור קודם. ואם כך הרי העמדנו את זה שם כמו רבי יהודה ושם כתוב שקוצרים כרגיל במגל בלי שום שינוי איך יתכן הרי תכלס גם במקומות של השלכים אמנם מותר לקצור אבל אסור לאכול קודם אם כך אתה רואה שיש מקומות שרבי יהודה מתיר לקצור כרגיל בלי שום שינוי ומותר להתעסק באוכל שאסור באכילה ואם כך עוזרת השאלה איך אותו רבי יהודה שכאן אומר אל תבדוק את החמץ למה אני חושב שם הבן אדם תוך כדי בדיקתו כשאסור לו לאכול יבוא לאכול ואילו כאן הוא אומר נכון שלא בכל המקומות ברעיון יש שינוי אבל יש קרקעות שבהם אין שינוי ועליו שהם אסורות באכילה ואין בהם שינוי רבי יהודה מתיר להתעסק בהם עוד בזמן האיסור אלא באמת מגיע הבאי עם תירוץ חדש ואומר אלא אמר הביה חדש בא דיל מיני חמץ לא בא דיל מיני חדש כיוון שהאיסור הוא חקוק עד עכשיו אף אחד לא אכל מהתבואה החדשה כולם מחכים כל הזמן לדליין להקרבת העומר לכן הוא פשוט מורגל הוא לא יבוא להכניס את זה לפיו אבל חמץ, כיוון שעד עכשיו זה היה האוכל בכל ה-360, 350 וכמה ימים האחרוניים, פסח האחרון היה לפני כל כך הרבה זמן, אז הוא לא בודל מזה, הוא רגיל בזה כל השנה. אין לו את אין לו את ההזהרה, את הנורת הזהרה הזה להגיד, רגע, יש כאן בעיה. בן אדם שעוסק בתבואה חדשה, יש לו כל הזמן הורת זרה, בטח בזמנים שלפני פסח, כולם יודעים, רגע, זה אסור, אנחנו מחכים להקרבת קורבן העומר. ולכן הוא בדל מזה גם כשאין שום שינוי הוא זוכר יש על זה נורת אזרה מאבבת חדש לא לאכול חדש לא לאכול מה שאין כן בחמץ אין על זה שום נוראת אזרה להפך הבן אדם רגיל עם זה הבן אדם קרוב על זה הוא לא בדל מזה אף פעם ולכן בחמץ רבי יהודה מחמיר יותר ואומר לאחר זמן האיסור איסור אכילתו אל תבדוק את החמץ כי אני חושש שתבוא ותאכל אותו יפה מאוד אז זה בעצם מגיע הב ואומר זה הטעם של רבי יהודה שואלת הגמרא מהרבה דרבי ודרבי יהודה קשיה דרבנן דרבנן לא קשיה רגע בעצם אתה מביא לי כל הזמן את ההתנגשות בין רבי יהודה שבחמץ הוא עוסר לרבי יהודה שבחדש הוא מתיר אבל את אותה שאלה יש גם על רבנן אותו רבנן שבעצם כאן אמרו מה פתאום תבדוק גם לאחר זמן הביאו ואני לא חושש פתאום בחדש זה אומנם רבי מאיר אבל רשי אומר שרבי מאיר זה בן מחלוקתו ולכן אני קורא לו רבנן בכל אופן כאן אומר רבי מאיר אומרים חכמים רגע בחדש מה פתאום אסור שלא ברצון חכמים אסור להתעסק סק עם הקמח והקלי למה בחמץ אתה אומר שאפשר מה קרה כאן אז השאלה לא רק עד עכשיו הבנו כאילו השאלה היא רק על רבי יהודה מה פתאום השאלה באותו דבר בדיוק בחד המחתא זאת אומרת באותו עניין אני שואל על רבי יהודה ועל חכמים ולכן הוא עונה ואומר דרבי יהודה דרבי יהודה לא קשיה כדשנינן כפי שענינו שבאמת יש חילוק בין חדש שיש על זה נורת הזהרה אנשים בדלים ממנו לבין חמץ שלא בדלים דרבנ דרבנן נמי לא קשיה פשוט מאוד כפי שאמרנו כבר בהקדמה הוא עצמו מחזל עליו לסורפו מיכל ככיל מיני תהיה ריאלי בעיקרון חכמים גוזרים בכל פעם שאתה מתעסק באיסור אתה יכול לאכול אותו אבל כאן לגבי חמץ זה לא שאתה מתעסק כמו לדוגמה בחדש שאתה מתעסק להוציא את זה לשוק למכירה אני אומרת תשמע תוך כדי אתה תנשנש פה בחמץ הוא מחפש כל החיפוש שלו כל מהיו כל המטרה שלו זה כדי לבאר את אותה חתיכה שהוא ימצא אז באמת אתה חושב שכשהוא ימצא אותה הוא יבוא לאכול לא מסתבר אין היגיון ולכן לכן חכמים באמת לא חוששים על פי רוב. סליחה, חכמים חוששים תמיד, אבל בחמץ אין להם את החשש כי המטרה שלו בחיפוש היא דווקא לבאר אותו, ולכן אין היגיון שהוא יאכל אותה. אז יש לנו את התירוץ של הבית שהוא תירוץ נפלא שביחד עם השילוב של רבא יש לנו תירוץ גם על רבי יהודה וגם על חכמים. מגיע רבשי ואומר, רב אשי אמר, דרבי יהודה, דרבי יהודה לא קשיה קמח וקליטנן. הוא אומר, מה אתה שואל? רבי יהודה למה בחמץ עוסר? פשוט מאוד כי אני חושב שהוא ימצא משהו אכיל, משהו מגרה, איזה מנף פלאפל שנשארה לו, הוא לא ישלוט בעצמו, הוא יאכל אותה. אבל לגבי כלי וכרמל, א לחם וקלי, שמה מדובר בקמח, מדובר בקליות, דברים שהם בקושי אכילים, צריך עוד לעבוד איתם, צריך עוד להכין אותם וזה אני באמת לא חושש. אבל דוכה הגמרא ואומרת ועדרבה שיבדותי זה ממש לא נכון. נכון שזה נשמע הגיוני, תשמע, פשוט זה לא ראוי לאכילה ולכן רבי יהודה לא גוזר על כך, אבל זה פשוט טכני לא נכון. את הינח מכלי ואילך מהשלב של התייבש בתנור אתה צודק שזה כבר לא ראוי לאכילה ואין חשש אבל עד קלימה כל מיימר עד השלב הזה זה כן ראוי לנשנוש ככה מה תאמר אז למה רבי יהודה לא גזר וכי תמה ואם תרצה לענות לי על ידי כיתוף כדרבה כמו שאמרנו למעלה שפשוט מאוד יהיה שינוי ובשינוי זוכרים כותבים את זה רק ביד התחינה של זה הניפוי של זה הוא בצורה משונה ולכן יזכרו אז אני אשאל אותך את אותה שאלה ששאלנו אז אלה הקוצרים מדשל שלחין ושבעמקים והוקים נכבי יהודה מאיקה למימר כמו ששאלנו קודם שיש מקרים יש שדות שמהם לא מביאים את העומר כי זה לא מן המובחר שבהם אין את השינויים וגם שם הוא לא גוזר אלא חייב להיות רבה שבדותה היא זה פשוט לא נכון זה נשמע טוב אבל טכני זה לא מסתדר ולכן חייב להיות שבאמת התירוץ הוא כמו שאמרנו קודם פשוט מאוד חדש יש על זה תנורות אזהרה ובדלים ממנו וחמץ לא בדלים ולכן רבי יהודה גוזו מתקדמת הגמרא שלב נוסף ושואלת וכל איך דלאוב בדיל מני מי גזר רבי יהודה האם באמת במקום שבן אדם לא בדל ובן אדם משתמש כי הוא רגיל במשך כל השנה להשתמש האם שמה רבי יהודה גוזר והתנאן לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלנה שמן ויתננה בצד בצד הנר בשביל בשביל שתהמן התפת ואפילו של חרס ורבי יהודה מתאיר בעצם רש"י מדגיש נר היום בזמנינו אוהבים לקרוא נר למשהו שבוער על עוגת יום הולדת רש"י אומר בזמנם נר קראו לכלי שבו הדליקו נר. זאת אומרת שבו הדליקו אש, לכלי עצמו קראו נר. עכשיו היה להם כלי שהוא בעצם בית קיבול לשמן ובו היו שמים פתילה וככה היו מדליקים והכל היה נפלא ונהדר. מה קורה אם הבית קיבול השמן היה קטן? עכשיו אתה רוצה שיהיה לך מספיק שמן לכל השבת. מה אתה עושה? אתה לוקח שפופרת של ביצה, קליפה של ביצה, מנקב אותה קצת למטה. זה לא חייב להיות קליפה של ביצה תרנגולת. זה יכול להיות כלי בצורת ביצה. מכל דבר. כבר נראה מה הדין בחרס. אבל הרעיון הוא שיש כאן כלי. אתה מנקב אותו חור קטן למטה, מצמיד אותו ממש מעל הנר, מעל הכלי שנקרא נר, ואז אתה ממלא בו שמן. השמן נוטף לאט לאט, וכך בעצם הרווחת איזשהו חריץ הרחבה לאותו נר, יש לך יותר שמן, כל פעם שנגמר השמן בנר, הוא מתמלא מאותה שפופרת. שמה כתוב במסכת שבת שלא יעשה את זה בן אדם. ולמה? כיוון שיש לו פה את הביצה מלאה שמן, אני חושש שבמהלך השבת הוא יאכל איזשהו סלט, הוא ירצה להשתמש בשמן, הוא יקח משם. מה הבעיה? ברגע שאתה לוקח שמן מדבר שהיחדת אותו כדי שיבהר הנר אתה עובר על מכבה. נכון שכרגע לא קיבלת כלום אבל בעצם צמצבת את זמן הבארה ולכן אסור. יפה מאוד. אז כתוב שאדם לא יעשה את זה. למה? כיוון שאני חושב שהוא יסתפק מהשמן הזה והוא יעבור על מכבה. אבל וכתוב ואפילו היא של חרס. בעצם הדגישה הגמרא גם כשהיא שהשפופרת הזו של חרס שהשמן שבתוכה מאוס. אני עדיין חושב שאדם מסתפק. ושימו לב ורבי יהודה מתיר. רבי יהודה אומר, אין בעיה. אם כך אנחנו רואים שאפילו במקום שאדם רגיל להשתמש בשמן, אדם לא בדל ממנו. אין על זה איזה איסור חדש, אין על זה איזה נורת אזרה. שמן הוא שתמש אתמול, הוא שתמש מחר. בכל אופן רבי יהודה מתיר. אונה הגמרא אתם משום חומרה דשבת מבדל בדילה. פשוט מאוד יש על זה נורת אזרה אדירה. נורת אזרה ששמה שבת. נכון שבאמת אתמול השתמשתי ומחר אני אשתמש אבל שבת כל היום הזה הוא יום חמור. הוא יום של קדושה. כולם ממששים את הקדושה, מרגישים אותה ולכן החומרה שלה מספיקה כדי לשים את הנורת האזהרה המעבבת, הבולטת ואנשים לא יבואו להסתפק בשבת קודש מהשמן על אף שהוא רגיל להשתמש בכל השבוע. שואלת הגמרא, אין בעיה ור מדי שבת השבת. אם אני רואה כאן שאתה לא חושש, בוא נביא מקום נוסף ונראה מה קורה לעניין שבת. דתעניה החבל דלי שנפסק, לא יהיה כושו אלא עונבו. אם יש חבל דלי שנפסק אל תקשור אותו כי אסור לקשור בשבת זה אב מלאכה אלא מה תעשה עניבה כך אומרים חכמים רבי יהודה אומר קורך עליו פונדה או פסקיה ובלבד שלא יענו אין שום בעיה קח את שני את שני בעצם הקצוות של החבל שים אותם יחד ותאגוד אותם תעביר עליהם איזשהו פונדה או פסקאיה לא משנה איזה משהו מסוים שאתה לא תבטל שם אתה לא תשאיר אותו לעולם אתה תיקח אותו רשי אומר שיקרוך עליו תוספות אומר לו דווקא קורך אפילו לקשור יכול למה כי בעצם המטרה שלי גם אם אתה קושר אתה תיקח את זה כי אתה צריך את הפונדה או את הפסקיה זה דברים שבני אדם צריכים אתה לא תשאיר את זה שם וזה לא יהיה של קיימה ולכן מותר בחבל עצמו אסור לענוב אבל מעל גבי החבל מותר אפילו לקשור כך אומרים תוספות זה מה שאומר רבי יהודה ואם כך מסכמת הגמרא כאשר דרבי יהודה דרבי יהודה כאשר דרבנן אדרבנן בעצם הגמרא מנסה להשוות ולומר שים לב פה פתאום חכמים הם אלה שלא מחמירים הם אלה שאומרים תשמע מה הבעיה היה תענוב אז זה יכול להגיע לידי כשירה לא אכפת לי לא חושש ואילו רבי יהודה אומר מה פתאום לענוב אין על מה לדבר רק לקרוך עליו אם ככה אנחנו רואים שפתאום רבי יהודה הוא זה שחושש וחכמים לא בניגוד ללפני רגע שראינו שחכמים עושים למלות את הביצה הזו למה כי הם חוששים שמה סתפק ורבי יהודה לא חושש בעצם שניהם זה שבת שניהם זה חמור ושימו לב ממש השיטות יתהפכו עונה הגמרא תשובה פשוטה לא קשה לא דרבנן דרבנן ולא רבי ודה דרבי יהודה אומרת הגמרא דרבנן דרבנן לא קשיה שמן בשמן מי יחלף אניבה בקשירה לא מי יחלף שמן אני חושב שבן אדם יקח ולכן אני אומר אל תעשה את זה אבל קשירה בעניבה זה שתי פעולות שונות אני אומר לך אל תקשור אלא תענוב פשוט שאדם שעונב לא יגיע לידי כשירה אין שום סיבה בעולם זה פעולות נפרדות דרבי יהודה דרבי יהודה לוקשיה שימו לב תמה דרבי יהודה לאו משום דגזר עניבה קשירה זה לא עניין של גזירה אלא משום דכסבר עניבה גופה כשירה רבי יהודה בהלכות שבת סובר שהניבה נחשבת לקשירה לכל דבר היא אב מלאכה אז הוא לא חושש אל תענוב שם התקשור חכמים אומרים קשירה זה אב מלאכה אניבה לא למה לא לענוב שמה תקשור בעצם הם אומרים תשמע ככה היה עולה על דעתי תכלס הם אומרים לא מותר לאהנו ולא לקשור כי זה שתי פעולות אבל רבי יהודה אומרת הגמרא זה לא עניין של חשש אין לו שום בעיה מכלף הניבה בקשירה ממש לא האיסור לענוב הוא בדיוק כמו האיסור לקשור אסור לענוב בדאורה אסור לענוב מדאורה תא בשבת ולכן חכמים באמת יאמרו תשמע אסור לענוב למה כי עניבה זאת אומרת מותר לענוב כי עניבה זה פחות חמור והניבה בקשירה לא מחלף ואילו רבי יהודה יגיד אסור לענוב כי טכנית אסור לענוב ולכן כושר קורך עליו דלי קושר או קורך עליו פסקיה זה מה שמותר לענוב אסור ולא מחמת חשש אומרת הגמרא אין בעיה בוא נתקדם שלב נוסף ור מרבנן דרבנן בוא נשאל מחכמים על חכמים כתוב כך קושרין לי בפסקיה אבל לא בחב מותר לקשור דלי בפסקיה שזה חבל מאוד מאוד חשוב וזה גרטל של בן אדם אין שום מצב שהוא יבטל אותו שם ברור שהוא יקח ולכן אין קשר של קיימה רק מה שאתה משאיר באופן קבוע הוא קשר של קיימה ואסור בשבת מה שתיקח עוד מעט ואתה רק משתמש בו עכשיו באופן פרובוזורי באופן זמני אין שום בעיה אז קושרים דלי בפסקיה אבל לא בחבל ורבי יהודה מתיר מתיר אפילו בחבל אומרת הגמרא בוא נברר על על מה מדובר חבל דמאי איזה סוג חבל חבל אילימה חבל דעלמה סתם חבל שבעצם חבל פשוט שאדם יכול להפקיר ולבטל אומרת הגמרא לא יתכן ורבי יהודה מתיר קשר של קיימהו זה קשר שישאר לעולם למה דוודאי תלבטולה הבן אדם ישאיר אותו שם הוא כבר חיבר אותו בדלי הוא לא ילך עכשיו ויפתח אותו כבר חבל יעבור יעוד ישנה את יעודו למען הדלי ופשוט מאוד הוא יעבור על איסור אז לא יתכן שבכזה חבל רבי יהודה מתיר אלא פשיטה חייב להיות שמדובר בחבל דגרדי מדובר בחבל של אומן חבל יותר ראוי. בעצם רש"י אומר שאינו ראוי למילוי מים תמיד. ולכן רבי יהודה מתיר כי אומר תשמע חומרה של שבת אנשים לא יבואו אנשים לא יבואו להיקשל ולא שום דבר אבל חכמים שעוסרים פשוט מאוד גזו רבנן חבל דגרדי אתו חבל דעלמה ואם כן אנחנו רואים שחכמים כן גוזרים חכמים פה גוזרים ובעניבה לא עניבה וקשירה הם אומרים לך תשמע אנחנו לא גוזרים עניבה אתו כשירה פה אתה רואה שהם כן גוזרים חבל של גרדי את הוא חבל של אומן עונה הגמרא תשובה פשוטה אין חבל בחבל מכלף הניבה בקשירה לא מחלפה. מה אתה מביא לי שאלה? כבר אמרנו לך קודם שהניבהוה בקשירה לא מתחלפת. אתה שואל אותי מחבל של אומן וחבל של גרדי וחבל רגיל? זה כן מתחלף ואילו הניבהו לא מתחלף. אז בעצם כאן אנחנו מסכמים את העמוד שלנו היום טם ולא נשלם. כיוון שיש לנו עוד להבין מה קורה כשכן בודל, מה קורה שלא בודל. אבל בואו נסכם. אני חושב שראינו את זה בצורה נהדרת אבל לא סיכמנו את זה בצורה מושלמת. ובשביל זה יש לנו את רש"י. רש"י למטה דיבור מתחיל חבל בחבל מכלף זה רש"י שמסכם את כל העמוד נראה אותו ולאחר מכן נסכם בלשון שלנו אומר רש"י ואשת צוקולו הכל נהיה מטורץ רבנן גזרו כל איך אחד דמחלף בין בשבת בין בשאר ייסורים חכמים תמיד גוזרים אלכך לכן בחדש לפני העומר גזרו בחדש ראינו למעלה שאנשים התעסקו בקמח בכלי בכל האחיתים הללו לפני העומר חכמים אמרו מה פתאום שלא ברצון חכמים הם גזרו כי יכול להתחלף וכן בספופרופ של ביצה כאנשים יבואו להסתפק מהשמן וכן בחבל חבל של גרדי הם גזרו כי אנשים יבואו להחליף בשלומן אבל בחמץ למה הם לא גזרו כיוון שכשהוא בודק אותו הוא מוזער עליו ורוצה למצוא אותו כדי לבאר אותו אין שום היגיון בעולם שהוא יאכל אותו ובעניבהוה גם לא כי לא מחלפה זה שתי פעולות עניבה בקשירה לא מתחלף חבל בחבל כן שמן בשמן כן חיטים בחיטים כן אבל עניבה בקשירה זה לא מתחלף יפה מאוד ורבי יהודה ועד עד כאן סיכם רשי את רבנן ורבי יהודה גוזר תמיד בכל מילה דלא בדימיני לדוגמה בחמץ ובמיד דבדי למיני לא גזר לכן בחמץ הוא גזר בחדש לא ובשבת יש לו משהו מיוחד בשבת הוא אומר בגלל חומרה של שבת בדלים ואני לא גוזר חוץ מדבר אחד שהוא עוסר עניבה כי היא גופה זה קשירה אני חושב שהרשי הזה הוא רשי פיצוץ סיכום מיוחד על כל העמוד שלפנינו עכשיו נאמר רק בלשון שלנו שראינו פשוט מאוד את העניין של חדש ניסים לומר שזה פשוט שינוי שינוי בכתיפה שינוי בתחינה ושינוי בניפוי. אבל אמרנו מה פתאום יש את בית השלחים וכאלה שבהם תוחנים כרגיל וכפים כרגיל. ולכן אמרנו שלפי רבי יהודה יש הבדל בין בדיל ללא בדיל. ובעצם רבנן אמרנו פשוט מאוד שהוא מחפש לשרוף לא ייתכן שהוא יאכל. רבשי ניסה להגיד שזה קמח וכלי ואמרנו שזה בדוטה כמעט תאמר לי על מעיקרה עד קלי וגם אם תאמר לי על ידי כיתוף יש את בית השלחין וכולו ולכן זה בדוטה. ראינו את השמן וכפי שהסברנו ראינו את החבל גם בקשירה ועניבה. גם בגרדי ואומן והכל כפי שרשי סיכם במתק שפתיו דבר דבור על אופניו נפלא ממש שפתיים משק בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר
לצפיה בתכנים נוספים: