העמוד היומי מסכת פסחים דף ז עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ז עמוד ב

[מוזיקה] דף ז עמוד ב העמוד שלנו בסיעתא דשמיא יעסוק בשני נושאים מרכזיים הנושא הראשון יהיה מה אתה מברך כשאתה בודק חמץ בביתך הנושא השני יהיה מה אתה אוחז ביד כשאתה בודק את החמץ ראינו במשנה אור ל-14 בודקין את החמץ לאור הנר שואלת הגמרא למה דווקא נר וזה יהיה הנושא שלנו בין הדברים בעזרת ת השם נביא את הפסוק נר השם נשמת אדם חופס כל חדרי בטן זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא הפסוק מדמה את נשמתו של האדם לנר הסתכלתם פעם על נר ראיתם דבר נפלא הנר עצמו הוא דבר ממשי אתה יכול משש אותו החלב הפתילה ויש את השלבת הלאהבה את הלהבה אי אפשר למשש הלהבה היא דבר רוחני ראיתם פעם איך היא בוערת שואפת כל הזמן לעלות למעלה הלאהבה היא קופצת מרקדת ככה כל הזמן רוצה לעלות כלפי מעלה אם תיקחו את הנר ותטו אותו, תראו איך היא שוב פעם מנסה לעלות כלפי מעלה. לא משנה גם אם תהפכו אותו לגמרי, הלהבהוה כלפי מעלה. אבל אם ההבה באמת תגשים את השאיפה שלה ותעלה כלפי מעלה ותתנתק מהנר שכביכול מפריע לה, היא באותו שנייה נעלמת, אין לה קיום. הנר יהיה כבוי והלאבה תהלם. אותו דבר בדיוק מה שקורה איתנו עם השילוב הנוראי הזה של גוף ונשמה. הקדוש ברוך הוא ברא לנו את הגוף, שם בתוכנו את הנשמה. הנשמה היא בדיוק כמו הלאבה. היא כל הזמן משתוקקת למעלה. היא כל הזמן רוצה להיות קרובה לאיפה שהיא נחצבה, לכיסא הכבוד, לעשות רק מה שהקדוש ברוך הוא אומר. המזון שלה הוא רק מזון רוחני. אבל אל תשכחו לרגע יש את הגוף. הגוף זה הדבר המייצב. אם היא תעזוב לרגע אחד את הגוף, הגוף יישאר כבוי בקבר והיא לא יהיה לה קיום. היא חייבת גם את הגוף. כביכול הגוף הזה שמפריע היא חלק בלתי הוא חלק בלתי נפרד. כמו שנר הוא שלם רק ביחד עם הלאבה והלאבהוה היא מהירה רק יחד עם הנר. אותו דבר הגוף של הבן אדם הוא יכול להיות רק עם השילוב הנפלא הזה של גוף ונשמה ולכן מתפקידינו כמובן לזון את הגוף וכמו שצריך אבל לא לשכוח לזון את הנשמה לתת לה את המזון הרוחני שהיא דורשת זה תפקידנו בעולם הזה אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף ז עמוד א שלוש שורות מלמטה שמה מתחיל הדיון מה היא הברכה שמברכים כשאנחנו בודקים את החמץ אומרת הגמרא הקדושה מאב יהודה הבודק צריך שיברך יפה מאוד ד לך אתה עושה זה בדיקת חמץ תברך ברכה שואלת הגמרא מה היא מברך מה נוסח הברכה כאן נחלקו המוראים רב רב פפי אמר משמי דרבא לבאר חמץ אתה מברך ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו לבאר חמץ שימו לב לשון עתיד כי כל הברכות מברכים עליהם קודם כמו שאנראה בהמשך העמוד מברכים עליהם לפני עשייתם גם כאן אתה מברך מה שאתה הולך לעשות לבאר חמץ רב פפא אמר משמי דרבא על ביאור חמץ בעצם המושג ביאור חמץ על ביאור חמץ אומרת הגמרא בלבאר כולל מלא פליגי דוודאי לאבא משמע ברור שלבאר פירושו עתיד ואם תאמר לבאר חמץ זה יהיה נפלא וזו הברכה הנכונה כי פליגימה הם כן חולקים בעל ביאור כשאני אומר על ביאור חמץ השאלה אם פירושו על ביאור שאני הולך לעשות או על ביאור שכבר עשיתי וזה לא נכון כי אתה עומד לפני המצווה ולכן יאמר רב פפי לא מברכים בצורה כזו מה סבר מעיקר המשמע זאת אומרת על ביאור שביאר תי כבר אומר רש"י והוא עדיין לא בדק כי הרי ידוע שהברכה היא קודם הבדיקה ומעשה סבר לאבא משמע אגב רש"י מדגיש פה שביאור פירושו בדיקה אני לא מברך על בדיקת חמץ אלא על ביאור חמץ כי הבדיקה ה היא בעצם הרעיון היא בעצם המניע המעשה שמוביל לתוצאה של הביאור בקיצור הם חולקים האם על ביאור משמבא או משמ או משמאל שעבר שואלת הגמרא עכשיו הגמרא תביא כמה ברכות שמם אנחנו נראה האם על כשאני מברך בעצם כאנולוגיה כהשוואה לעל ביאור האם פירושו לעתידו לשעבר מתי שואלת הגמרא ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה שימו לב מברכים על המילה וזה לפני מעשה הברית מילה אם ככה אתה רואה שפירושו לאבא אומרת הגמרא פשוט מאוד שמה אין לי לשון אחרת את המכי נאמה נאמה למול מה אני אומר כן כמו שאתה אומר לי לבאר חמץ מה אתמר פה ברוך אתה השם אשר קידשנו במצוותיו וציונו למול מה פתאום לא סג ידליו יהיו מעיל המל שהזמנת הוא מחוייב למול. אתה יכול באותה מידה להזמין כל מועל אחר. שואלת הגמרא, בסדר, זה לגבי מואל אחר, אביה בן מאיק למיבר. אם אביב הבן מעל אותו, אז כן מתאים שמר שציונו למול. ואם הוא אומר וציוונו על המילה, מכאן אתה רואה ראיה שאפשר להשתמש בעל המילה כלשון לאבא. וגם בביאור חמץ נוכל לומר על ביאור חמץ. אונה הגמרא, אין אחי נמי. באמת אבי הבן צריך לומר וציוונו למול כי יש עליו ציווי. וברור שלמול יותר טוב מעל המילה. שואלת הגמרא מ טווי ברוך השם קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה כשאדם שוחט הוא מברך על השחיטה אותו דבר לגבי ביאור חמץ נאמר על ביאור חמץ אונה הגמרא גם כאן יש לי בעיה בניסוח אתמנמי איך נמה נאמה לשחוט לא סגיד דליו שחט האם אין אפשרות שלא הוא ישחוט הרי אדם לא מצווה הוא בעצמו ישחוט הוא חייב לאכול בהמה דווקא שהיא נשחטה אבל כמו שהוא עושה את זה יכול להיות כל שוחט אחר שיודע את ההלכות לבוא ולשחוט שואלת הגמרא רגע אז מה יקרה באמת במצב שכן יש חיוב עליך לשרוות פסח וקודשים מה יקמימר פה יש ציווי על הבעלים רשי אומר הבעלים נצטוו דכתיב ושמח ידו ושחט אונה הגמרא אין החינמי אתה צודק שבאמת בפסח או בקודשים כשיה ציווי על הבעלים הוא יברך וציוונו לשחוט ולא וציוונו על השחיטה אבל עדיין אין לנו ראיה מה קורה במקרה כזה כשאדם מבאר את החמץ וזה עושה אדם בעצמו לא על ידי שליח ויש ציווי על בן אדם גם בעצמו כל אחד בביתו אם כך למה אם כך עדיין אנחנו לא יודעים האם באמת יאמר על בירור חמץ או לבר חמץ מביאה הגמרא בריתה נוספת מיתי והיה עושה לולב לעצמו אדם מכין את הלולב עוגד אותו ככה ברגשי אש קודש מברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה ברוך השם זכינו להגיע לזמן הזה נתו לצאת בו אומר השם קדשנו במצוותיו וציונו על נטילת לולב פה הבן אדם עצמו מחוייב הוא לא אומר ליתו לולב הוא אומר על נטילת לולב אם כך איך אתה רואה שגם זה לשון שלאבא אותו דבר לגבי ביאור חמץ אפשר לומר על ביאור חמץ אונה הגמרא לא לולב זה משהו מיוחד שניטם דבידנ דאגנפקבי לולב פשוט מאוד ברגע שהרמת אותו יצאת ידי חובה ברגע שיצאת ידי חובה כבר לא רלוונטי לברך ליטול לולב כי כבר נטלת אותו לכן הוא יאמר על נטילת לולב אבל עדיין אין לנו הוכחה לגבי פסח לגבי בירור חמץ ששמה באמת אני עומד לבאר עדיין לא עשיתי את שואלת הגמרא היא אחי כתוב בברייתא נטלו לצאת בו יצא בו מבא אלי הוא כבר יצא ידי חובתו ברגע שהוא הרים אותו אונה הגמרא אין החינמי אתה צודק שהוא כבר יצא ידי חובה ומשום דקבי למתנה סיפה לישב בסוכה תן הרינה מלצאת בו בסיפה אני חייב לכתוב את הלשון לישב בסוכה אני לא יכול לומר ישב בסוכה ברור שלא בוא נראה למה כתוב בסיפה אז רגע בגלל שרוצים לכתוב בסיפה כתוב גם ברישע מביאה הגמרא את סוף הברייתא דקטני סיפא העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אתה השם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה נכנס לישב בה אז אומר ברוך השם כדשנו במצוותיו וציוונו לשב בסוכה ברור שהוא לא קודם ישב ואז יברך עוד קודם הוא יעשה את זה רק בלולב שברגע שהוא מגביע ואוכלז אותו הוא כבר יצא ידי חובה אז אני אומר באמת נטלו לצאת בו אבל הפשט הוא יצא בו ברור שהוא כבר יצא ידי חובה אז הוא מברך על נטילת לולב הוא לא יכול לברך ליטול לולב כמו שאמרנו כיוון שהוא כבר נטל אותו ולכן יברך על נטילת לולב. אומנם רגע, דבר ראשון איך באמת אפשר לברך? הרי עוד רגע נראה שכל המצוות מברכים עליהם לפני עשייתם. למה בלולב לא? אז יש אומרים שלולב אין לך כל כך ברירה כי לפני שהרמת אותו אתה עדיין לא עסוק במצווה ויש עניין להיות עסוק כבר במצווה ואז לברך. ולכן ברגע שהרמת כבר יצאת ידי חובה. איך מותר לברך? פשוט מאוד כי אתה עדיין עוסק במצווה. עוד לא ניענ שזה חלק בלתי נפרד מהמצווה. ולכן אתה יכול לברך. אבל כידוע, כמו שכל אחד יודע, יש פתרונות שנותנים תוספות, נותנים הראשונים. פשוט מאוד, אל תיקח את הלולב והארוג ביחד, קח רק את הלולב ביד אחת ואת האתרוג ביד אחת ואל תצמיד אותם ואז אתה גם כבר ארוך למצווה וגם אתה עדיין לא יצאת ידי חובה כי חייבים לחבר אותם יחד ותברך או יש אומרים פשוט לקחת את האתרוג הפוך. בקיצור יש פתרונות אבל הרעיון הוא שהגמרא אומרת נטלת כבר יצאת ידי חובה עדיין אתה יכול לברך כי אתה עדיין עסוק במצווה כי לא ניענת ולכן הלשון שמה ברור זה על נטילת לולב ולא ליטול לולב ובעצם לאחר שהבאנו את כל זה מסכמת הגמרא ואומרת והילכתא על ביאור חמץ מברכים על ביאור חמץ זאת אומרת יש אומרים ניתן לברך גם כי כמו שאמרנו קודם לבאר בהור שלאבא משמע אז ניתן לברך גם על ביאור חמץ מץ אבל כך פוסקת הגמרא ולכן יש אומרים תוספות אומרים את זה ועוד ראשונים שעדיף לברך על ביאור חמץ עכשיו עוזבת שנייה הגמרא את העניין הזה של ביאור חמץ ומתמקדת במה שראינו פה לכל אורך העמוד שמברכים לפני שעושים את המצווה דכולעל מממיה זאת אומרת הם נחלקו על הלשון אבל ברור שכולם סוברים מעיקר הבעינן לברוך הברכה היא לפני המצווה מנלן מנין אומרת הגמרא אדם יהודה אמר שמואל כל המצוות מברך עלין עובר לעשייתן עובר לעשייתן פירושו קודם עשייתן מה שואלת הגמרא מי אמר מה משמד עובר לישנ דקדומי אמר נחמן באב יצחק דמר קרא וירצחץ דרך הכיכר ויעבור את הקושי שמה זה לגבי מעשה דאבשלום שאבשלום רדף את דוד והוא מת אז רצו לבשר לדוד שאבשלום מת הקושי הלך לבשר לו אבל החימץ הקדים אותו אז כתוב וירץ ויעבור את הקושי פירושו הוא הקדים אותו מכאן אנחנו רואים שעובר פירושו להקדים וזה הפירוש מברכים עליהם עובר לעשייתן קודם עשייתן. אגב, למה הוא לא אומר במפורש קודם עשייתן? כי הוא רוצה גם להדגיש לנו עובר לעשייתן זה אומר סמוך לעשייתן שלא הרבה קודם אלא ממש צמוד לפני עשיית המצווה. מביאה הגמרא פסוק נוסף הבא אמר מאחה והוא עובר לפניהם הלשון עובר הקדים אותם והתם המאחה ויעבור מלכ בעצם והוא עובר לפניהם כתוב לגבי יעקב ועשו כשהם נפגשו יעקב היה הראשון הקדים את כולם לפני ילדיו לפני שפחותיו לפני השבטים וכולו ויבא אתמה מאחה ויעבור מלכם לפניהם והשם בראשם ויעבור גם כן לשון שהוא היה לפניהם לשון שהוא הקדים אותם מכאן אנחנו שעובר לעשייתן פירושו קודם מסייגת הגמרא ואומרת נכון שאמרנו מרבית המצ צות מברכים עליהם קודם בעיר אמרה חוץ מן התבילה ושופר כשאדם טובל וצריך לברך על התבילה וכן כשהוא תוקע בשופר הוא יברך דווקא לאחר מכן אומרת הגמרא בשלב התבילה אני מבין מדוע דקה דגברה לאחזי אדם ברשי אומר בעלי קרי על פי רוב רוב תבילה זה לבעלי קרי ובעל קרי עזרא תיקן שלא יאמר שום מילה של קדושה לא ברכה לא תורה ולכן אני אומר קודם תטבול ואז תברך וגזרנו רשי אומר משום מה הוא טבילה תקון את כל התבילות ברכתן לבסוף. אז אני מבין למה טבילה בן אדם עדיין לא ראוי לברך עד שהוא יטבול אלא שופר מה הייתה מה מה הסיבה ששופר מברכים לאחר מכן וכי תימה אם תרצה לומר משום דיל מקלקל התקיעה אולי הוא יברך ויצא רק איזשהו קול שהוא לא תקיעה לא יוצאים בו ידי חובה ואז בעצם הברכה תהיה לבטלה יהיה הפסק בין הברכה לתקיעה האיכותית ולכן אתה אומר תברך לאחר מכן היא אחי אומרת הגמרא אפילו שחיטה ומילה נמי גם שחיטה יתכן שהשחיטה תתקלקל אותו אותו דבר מילה אתה לא יכול לסמוך על זה שתעשה את המצווה אולי לא ילך לך אלא באמת מזה שאתה רואה שאני לא מצמיד גם את שחיטה ומילה אומרת הגמרא באמת תקיה זה טעות אלא מאבחיזה חוץ מן התבילה בלבד שרק בתבילה כמו שאמרנו משום בעלי קרי ואמרו כבר על התבילות כולם רק בהם אנחנו אומרים תברך לאחר מכן יתמרנם איתמר תנינמי אחי א סליחה חוץ מן התבילה בלבד איתמר תנינמי אחי טבל ועלה בעלייתו אומר ברוך השם קדשנו במצ מצוותה וציונו על התבילה. אנחנו רואים שתבילה באמת מברכים לאחר מכן. עכשיו עוברת הגמרא לנושא השני של העמוד שלנו. לאור הנר. ראינו אור ל-14 בודקן את החמץ לאור הנר. שואלת הגמרא מינה הנמי למינה שהבדיקה היא דווקא בנר. עונה הגמרא מהבחיזנדה שימו לב ללימוד הנהדר. לימוד מאוד מאוד מעניין. אנחנו הולכים ללמוד גזירה שווה. אבל על פי רוב הגזירה שווה שאנחנו מכירים זה מקום אחד שכתוב נר. מקום אחד שכתוב בדיקת חמץ. משווים אותם מאיזה מילה שאנחנו מוצאים מילה משותפת. פה אנחנו הולכים לעשות קברת דרך. אנחנו הולכים לקחת מילה אחת שכתובה אצלנו. משמה ללמוד ממקום אחר שכתוב שם דבר אחר וכן הלאה בואו נעקוב. אמר רב חיזלה למדנו מציאה ממציאה. את המילה מציאה שכתובה במקום אחד ומציאה במקום אחר. ומציאה מחיפוש וחיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר. זה המסלול שאנחנו הולכים לעשות. מתחילים מחמץ ובעצם אנחנו עוקבים מתחקים אחר עקבות. הנר איפה מוזכר נר? אז מתחילים כך מציאה ממציאה כתיב אחה כתוב לגבי חמץ שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם שימו לב המילה ימצא וכתיב אתם כתוב שמה לגבי שהשבטים היו בבית של יוסף ויוסף הטמין להם את הגביע באמתחת בנימין ושלח אותם כתוב ויחפש בגדול אכל ובקטון קילה וימצא הגביע בהמתחת בנימין אם כך יש שם את המילה וימצא נהדר אבל יש עוד פסוק במילה שם חוץ מימצא איזה פסוק ויחפש הוא מציע מחיפוש דידי באותו פסוק כתוב את המילה יחפש. אז עכשיו אנחנו נלך לפסוק נוסף שכתוב בו לא את המילה מציאה, את המילה יחפש. בעצם השתמשנו בפסוק הראשון כתחנת מעבר. בחמץ כתוב מציאה ובפסוק ההוא כתוב מציאה. עכשיו סיימנו עם המילה מציאה. אנחנו עוברים לכך שבפסוק שמה לכל אורכו באחד מהקרונות שלו יש את המילה חיפוש. נעבור לפסוק נוסף שגם בו יש את המילה חיפוש. ואז אני מוצא פסוק שמופיע בו המילה חיפוש ומופיעה בו גם כן המילה נרות. אומרת הגמרא וחיפוש מנרות דכתיב בעת ההי החפש את ירושלים בנרות אומר הקדוש ברוך הוא כביכול החפש את עוונותיה של ירושלים בנרות ועוברת הגמרא שלב נוסף ונרות מנר דכתיב יש פסוק נוסף שכתוב בו גם המילה חיפוש וגם המילה נר נר השם נשמת אדם חופס כל חדרי בטן אם כך כאן זה התחנת חניה שלנו בעצם אנחנו יודעים שצריך להחזיק נר בשעת החיפוש כיוון שצריך למצוא את החמץ ואיך מוצאים מחפשים ואיך איך מחפשים על ידי נרות? בעצם על ידי נר כבר נבין למה צריך את שני הפסוקים גם של נרות, גם של נר. מכאן אני יודע שבשעת החיפוש אחר החמץ כדי למצוא אותו החזיק ביד נר. מביאה הגמרא שוב את כל הלימוד הזה בצורה תמציתית יותר. תנבי רבי ישמעאל, לילי יד בודקין את החמץ לאור הנר. אף על פי שאין ראה לדבר שצריך דווקא נר. זכר לדבר שנאמר שבעת ימים שאור לא ימצא. ואומר ויחפש בגדול ובקטון קהילה וימצא כמובן. ואומר ביתי חפש את ירושלים בנרות רואים שוב פעם חיפוש ונרות ואומר נר השם נשמת אדם חופס שואלת הגמרא לימוד נהדר אבל למה צריך גם את הפסוק של החפש בנרות וגם חופש נר שואלת הגמרא מהי ואומר למה צריך את שניהם וכי תאמר אומרת הגמרא וכי תמה אם תאמר לי איטהי כולה דקמה רחמנה לא בדיקנלה בירושלים בנאורה דאבוקה דפיס נורה טובה אלא בנאורה דסגה דזות נור תפי דעוון רבא משתכח ועוון זות לא משתכח זאת אומרת כך בוא נאמר את זה בעל פה ונחזור על זה בפנים אם היה כתוב רק לחפש את ירושלים בנרות הייתי אומר בסדר שמה אני לא מדבר על חיפוש נורמלי חיפוש נורמלי זה באבוקה שהאור גדול רק פה הקדוש ברוך הוא אומר עבונה של ירושלים אני לא רוצה לחפש באבוקה למצוא ככה את כל הדברים הקטנטנים רק עוונות גדולים שמוצאים אותם אפילו עם נרות בהם אני אתחשב לכן תשמע נר השם נשמת אדם נר זה כבר החיפוש בו מועיל החיפוש בו יעיל ובו מחפשים וגם חמץ נחפש דווקא בנר בואו נראה את זה שוב פעם בגמרא מה ואומר למה צריך פסוק נוסף וכי תמה איטהי כולה הוא בעצם הפסוק של בעת ההי אחפש את ירושלים בנאות זה כולה דכאמר רחמנה הקדוש ברוך הוא אומר לא בדיקנלה בירושלים אני לא אבדוק את עוונות ירושלים בנאורה דאבוקה באור של לפיד של אבוקה דנפיש נאורה טובה שאז יש אור גדול ומוצאים הכל אלא אני אבדוק בנאורה שרגה באור של נר דזותר נאור התפי שהאור קטן יותר דעוון רבא משתכך ועוון זותר לא משתכך שאני נמצא רק את העוונות הגדולים זה ואז בעצם הייתי אומר שלגבי חמץ אולי צריך חבוקה תשמע נר השם נשמת אדם אני לומד שדווקא נר קטן אתה רואה מהפסוק הזה שזה בדיקה איכותית כמו שכתוב חופס כל חדרי בטן הוא יודע את כל הדברים אתה רואה שנר של שאור של נר כבר מספיק ולבדיקת חמץ נשתמש דווקא באור של נר בואו נסכם מה ראינו היום דבר ראשון ברור שלבאר חמץ זה הכי טוב שיש בכל אופן כך לפי חלק הדעות מה קוראים על ביאור חמץ מחלוקת המוראים ניסינו לשאול מה קורה מעל המילה אמרנו פשוט מאוד כי יש ציווי על כולם למול ואבי הבן באמת יאמר למול שחיטה ברגע שזה חובה גם יאמר לשחוט בשאר המקומות אין לו חיוב אישי ולכן יאמר על השחיטה לולב זה גם משהו מיוחד שפשוט ברגע שהוא הגביע הוא יצא ולמה כתוב לצאת בו כיוון שכתוב לשב בסוכה שככה הוא חייב לכתוב אז ככה כך כתוב גם ברשע הלכת על ביאור חמץ מעיקר בעניין לברוך למה עובר לעשייתן ראינו שלושה פסוקים שבהם מופיע הרעיון הזה שעובר פירושו הקדמה שני דברים שלא אז בעצם טבילה כיוון שיש בעלי קרי שאסור להם לברך כבר אמרנו את כולם ושופר בעצם דכינו ניסינו לומר שאולי זה בגלל שהתקיעה תתקלקל אבל כך שעל מילה ועל שחיטה אתה לא אומר לי דחינו את זה מנין יודעים שהחיפוש בנר אז אמרנו פשוט מאוד לומדים מציאה מחיפוש חיפוש מנרות ונרות מנר. למה צריך שני פסוקים על נרות ונר? כי הייתי חושב שאחפש את ירושלים בנרות פירושו דווקא בנרות שזה לא כל כך רציני ולא באבוקה. כמשמלה נר השם חופש כל חדרי בטן שזו בדיקה איכותית ובה משתמשים בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר. [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: