העמוד היומי מסכת פסחים דף ו עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ו עמוד ב

סוכים דף ו עמוד בס נתחיל בעמוד א' שורה השנייה מלמטה אני שלי שמיו מי דתיו ראינו שאם אדם יוצא מביתו בתוך 30 יום מזמן בדיקת חומץ הוא מחוייב לבאר את החומץ לפני שהוא יוצא ראינו מחלוקת סבבה ורובה. האם מדובר במקרה שהוא מתכנן לחזור לביתו בימות הפסח, או גם במקרה שהוא לא מחוייב, שהוא לא מתכנן לחזור, אבל כיוון שהוא בתוך 30 יום מזמן בדיקת חמץ, הוא כבר מחוייב לבאר את החמץ מביתו. כעת מבארת הגמרא מה זה ההגדרה הזאת של 30 יוים א 30 יו מהבדתיו כדתניה כמו שראינו בברייסה שילין ודשין באלחוס הפסח קודם הפסח 30 יו דין שצריך ללמוד את דלחוס פסח 30 יום לפני החג רב ש גלי אומר שתי שבוס דהיינו הזמן שצריך ללמוד אתלכס הפסח הוא שבועיים לפני החג מה הייתה מדתנקמה מה המקור של דברית הנקמה לשלויש שמיוים שהרי מוישה אומת בפסח ראשון הוא מזיר על הפסח שיני פרשת פסח שיני של מי שהיה טמא בפסח ראשון שהוא מקריב בפסח שני ביד באיור מתי נאמר באותו זמן שנצטוונו על פסח ראשון באותו פרשה שנאמר ויעשו בני ישראל הפסח במווידו יוקסיב ויה אנושם אשר היו טמאים לנפש אודום אם כן זאת אומרת ש30 יום לפני פסח שני כבר הכריזו על ההלכות של פסח שני שמעון גמליאל אמר לו היידיר במילד דפיסכה מה זה סקלו לכל מילה דפיסחה הסיבה לכך זה לא שיש חיוב 30 יום לפני כן אלא אין חנמה שם מצינו 30 יום לפני זה כיוון שכבר עסקנו בהלכות פסח ראשון אז סיימנו והיבאנו גם את פסח שיני אבל אין אונמלומר שיש חיוב 30 יום לפני לא ולמה שבועיים כן מה הייתה מדבר שמעון גמליאל שהרי מוישה אומת ברישה חידש ומה זהיר לפס פסח מצינו שמוישה עומד בראש חודש ניסון ומביא את איל חויס הפסח שנאמר החודש הזה לוחם ראש חודשים מדובר על חוידש ניסון הוקסיב דבו על כל דת ישראל באוס החודש הזה ויקחו לו איסלבסובויס וגוימר ושם יש את הציווי של קורבן פסח של יד בניסן רואים ששבועיים לפני כן כבר יש זמן כבר הצטוונו אז אם כן זה זמן שמשא ומתן בעלויס הפסח שאלת הגמורה אנחנו רואים רואים שהחודש הזה לוחם שהפוס מתחיל עם חודש ניסון אבל מי אמר לנו שזה היה בראש חודש ממה דברש ירחיקוי דילמ בארבו בירכיו בחמיש או בירחיקוי אולי כבר מדובר שזה היה בד או בה בניסן ומי אמר לרב שמעון גמליאל שזה שבועיים לפני שזה היה בראש חודש אלא הומר בברשימים משמי דרבינה מאוכל המקור של רב ש גמליאל מהפוסק וידבר השם אל מושה במידבר סיני בשונו השניס בחודש ראשון הוא כסיב ויסו בני ישראל לספסר במיד דוי אז רואים שהציווי לפסח נאמר מתי בשון השניסבו דשרישוי שואלת הגמרא גם כאן לא מבואר באיזה תאריך בחודש רק כתוב שזה היה בחודש הראשון אונמי מדבר ירחקוי דין באבו בירחי ובחמישו בירחקוי אומר רבנחם בר יצחוק אסיה מדבור ממידבור לומדים את זה בגזרושוב מפסוק אחר ששם כן מבואר את התאריך של א' ניסון כסיבוכ במדבר סיני וכסיבו זמן דשמן מושה במדבר סיני מוד ביכול לחודש השיני מה להעלן בראש חודש אף כאן בראש חודש חומש במדבור מתחיל עם פוסק שנאמר בו תאריך של א' ניסון ושם נאמר למנות את ישראל ממילא לומדים זה ראשוב מידבור מדבור שגם מה שנאמר ויעס בני ישראל במידוי ששם כתוב במדבר סיני גם נאמר בא' ניסרון ומזה רב שמן גליל לומד ששבועיים לפני הפסח מצווים ללמוד את חוס הפסח שואלת הגמ מורה כעת על הפסוקים שהבאנו בעצם הבאנו את הפוסוק הראשון שהוא תחילת חומש במדבור ושם מבואר א' ניסון תאריך שאז שמה כתוב את א' וידע ברשם אל מוישה מיד בסיני באל מועד בחוד לחודש השני שם מבואר התאריך של א' בחודש אבל באיזה חודש חודש השיני זה א' באיור אנחנו למדנו בגזירושובו מהציווי למנות את ישראל שנאמר בתחילת חומש במדבור על א' בחודש לומדים את א' בחודש וזהרשוב למה שכתוב ציווי על קורבן פסח שגם כן נאמר בא' בחודש אומנם הציווי על קורבן פסח הוא בחודש הראשון אז מתי בחודש הראשון בא' בחודש זה לומדים בגזירושוב את התאריך של החודש שואלת הגמורה כעת יוצא שסדר הפסוקים לא נאמר כסדר המאוראות תחילת חומש במדבר אנחנו עוסקים בדבר שנעשה שנאמר בא' באיור חודש השני ואחר כך בפרש באלוזכו ציווי שקורבן פסח זה בא' בניסון ונכתב ברש דחודשן ועוד נכתב דחוידשיני מדוע הפרשיות לא נכתבו על סדר כפי שהם נאמרו בפועל אומר נשבר תחליף שמי דרב זויס מרס אין מוגדום ומאוור בתורו התורה לא נכתבה בדווקא על פי סדר המאוראות וזה אפשר ללמוד מכאן שתחילת חומש במדבור עוסקים בחודש איור ואחר כך עוסקים בחודידש ניסון דבר שהיה קודם לכם אומר רב פופה הכלל הזה של אין מוגדו מורכו בטוירו שמזה יצא כמה וכמה נפקמינס לא ימון אלא בתרי עניונה אבל באחד עניונה מהדמוגדו מוגדו מיד מאוחו כאשר שתי הפרשיות עוסקות בשני נושאים שונים כמו כאן שהפרשיה הראשונה היא בעניין של למנות את ישראל והש הפרשיה השנייה היא בעניין של קורבן הפסח וזה אני אומר אין מוקדומו מאוחור ואין אוכנמי המאוראות היו שלא יקסדר אבל אם זה אותו נושא אני כן אומר שסדר הפסוקים נכתב כסדר המאהוראות דילותי מאוכי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט הרי התורה נדרשת ב13 מידס ואחד מהם זה על ידי כלל ופרט שאנחנו דורשים את הפוסק שנאמר בכלליות והפוס שנאמר בפרט ודורשים את זה לפי הסדר של הכתובים או כלל ופרט או אם זה להפך קודם הפרט ואחרי זה את הכלל אז זה נדרש בצורה של פרט וכלל אז דילמה פרט וכלל דילמה פרט וכלל הוא מי אמר לנו לדרוש את זה בכלל ופרט בגלל שהפסוקים נאמרו נכתבו בכלל ופרט הרי אולי הדיבור נאמר בצורה הפוכה, לא כמו מה שהיא, לא כמו מה שזה כתוב וטו פרט הוא כלל. נעשה כלל מוסף על הפרט גם בכלל הנוסף שיש לנו לדרוש את התוירו בפרט וכלל, שאז אנחנו אומרים שהכלל נהיה מוסיף על הפרט, דיל מכלל ופרטו. אולי במציאות זה היה הפוך. מה ההכרח שלנו לדרוש פסוקים כפי מה שהם כתובים? בזמן שאני אומר אם אנחנו נאמר שגם באותו עניין באותו נושא אין שום הכרח בין פסוק הראשון לפסוק השני למה שנכתב קודם מה שנכתב אחרי זה אין שום הכרח ויתכן שבמציאות זה נאמר בסדר הפוך איך אפשר לדרוש כלל הוא פרט ופרט הוא כלל אומרת הגמורה אתה רוצה להוציא מזה שאם זה עניין אחד אז כן יהיה סדר לכסובים יוכי אפילו בתרי עניין נמי הרי מצינו שגם בשני שני עניינים גם בשני נושאים יש מן דאומר שאומר שדורשים כלל ופרט אזניח למן דאומר כלל ופרט המרוחקן זה מזה אין דנינו בכלל ופרט שפיר אלא למן דאומר דונין מה יקמר יש מחלוקת האם במרוחוקן זה מזה גם אפשר לדון אותו בכלל ופרט או לא ולכאורה אם אתה אומר שכן דנים אותו אז לכאורה גם בכזה מקרה עדיין צריך להיות שיהיה סדר לכסובים כי אם לא איך אפשר לדרוש את זה בכלל ופרט אונה הגמרא אפילו למד דומר דונין אני מחד עניין אבל בתרי עניין אין דוני נכון שיש מן דומר שאומר שגם במרוחוקים למרות שזה נכתב בהפרש גדול ביניהם ולא בפסוקים סמוכים גם דורשים את זה בפרט וכלל אבל זה הכל דווקא שזה בעניין אחד בנושא אחד אבל לא מצינו מןדאומר שיאמר שדורשים כלל ופרט גם בשתי נושאים שונים כלל שנאמר לעניין לדוגמה למנות את ישראל ופרט שנאמר לעניין קורבן פסח לעולם לא נדרוש את זה בכלל ופרט וכלל ולכן זה מסתדר כיוון שבאותו עניין אני אומר שסדר הכסובים כן קובע ולכן אפשר לדרוש את זה בכלל ופרט ואילו כשזה שני עניינים לא דורשים את זה ואפשר לומר על זה שסדר הכסובים לא קובע ואין מוגדה ומאוחור בתוור אומר רב יודה אומר רב אומר רב עוד הלכה בעניין של בדיקס חומץ הבוידק צורך שיבטל אור להרבסור אמרנו עושים בדיקס חומץ איך שהוא מסיים את הבדיקה צריך לעשות ביטול ישביסו איך הוא משביט את זה על ידי שהוא מבטל את כל החומץ שנמצא ברשותו שיהיה כאפרדה מיתימ למה לא מספיק שהוא בדק את ביתו ומבאר את החומץ הנה אם הם משום פירורין אולי הוא פספס כל מיני פירורים בבית והם ישארו לו בבית ואולי הם הגיעו לשיעור של כזאי שהוא יעבור על זה ובא לירועה לכן שיבטל את זה כאפר דארה או לא יחשיבה ברגע שזה מפורר כפירורים וזה לא חשוב אצלו אז לא עוברים על זה וכמקדמינטרג ביסר חשיבה אולי נאמר שכיוון שסוף סוף כל הפירורים נמצאים בתוך ביתו אז יש פה איזשהו צירוף לכל הפעורים יחד וכן יש להם חשיבות כי הם נשמרים אגב ביתו הרי גם זה לא נכון ואותניה סוייפי תאינים ומשמר סודו מפני הנובים אדם נמצא בתקופה של כבר שלקטות התאנים מה שנשאר בשדה איזה תאנים שלא מתבשלות, תאנים רעות שזה כבר הפקר, אבל הוא עדיין ממשיך לשמור את השדה שלו, כי יש לו שם ענבים שעדיין צריך לבצור אותם. או סוייפי הנובים הוא משם סוד מפני מקש מפני מדלוס. הענבים כבר הגיעו לסיום הבצירה. מה שנשאר זה אפקר, אבל הוא שומר עדיין על השדה שלא יכנסו לשמה בגלל קישויים, דלת שיש לו שם. בזמן שבעל הבית מקפיד עליה אין אסורים משום גזל וחבים במייסר. ב שאין בעל הבית מקפד עלינו מותורים משום גזל פטורים משום מייסר אז רואים שלמרות שזה נשמר אגב השדה כיוון שהשמירה היא לא בגלל הסעייפתי תאינים או בגלל ההפקר של הענובים אלא בגלל משהו אחר שעדיין לא היה שעת הבצירה והקצירה שלה אנחנו לא אומרים שמה שאפקר זה יחשב לשומור אלא יש לזה כן דין של אפקר והוא פטור ממייסר אז אם כן גם בפירורים כיוון שהבית נכון שהבית הוא שמ שמור, אבל הוא לא בא לשמור על הפירורים. ועדיין הפירורים האלה אין להם שום חשיבות. גם כשהם נמצאים כולם בתוך הבית, נשמרים אגב הבית, הוא לא בא לשמור עליהם. אז אם כן אין לזה חשיבות. אז למה שנצטרך לבטל בנוסף לבדיקס חומץ שהוא ביאר את החומץ מבשר? אומרובה גזרו שמצוגלוסקיופו ודיתובי. אומר רובה, רב מחייב לעשות ביטול לחומץ שנשאר מחשש אולי בבדיקס חומץ הוא לא ראה איזשהו גלוסקו, איזשהו חתיכת עוגה יפה וכשהוא ימצא אותה הוא יחמוד אותה וזה החשש ולכן אולי הוא פספס איזשהו חתיכה שהיא כן בשיעור של כזייס והוא יכול לעבור על זה בא לירועה לכן שיבטל את מה שנשאר בוויסוי שיהיה כאפר דאר שואל את הגמורי וכי משכחסלי לבט לו אז למה אתה אומר שכל אחד שמסיים בדיק הסכומת שיעשה את הביטול למה הוא צריך לומר כל חמירו דיקברשוסי לאבא אפרדה אם הוא רואה חתיכת עוגה כזאת יגיד אני מבטל את החתיכת עוגה הזאת במשכר שלו לבוסרסורה ול ברשוסקימה ולאמוצים מבטל שמה כשהוא ימצא את העוגה זה כבר יהיה אחרי שעת חצות של יד שאז כבר החומץ אסור מדאורייסה ואז אם זה אסור מדאוריסה זה כבר לא נחשב ברשותו וברגע שאין לו שזה לא ברשותו הוא לא יכול לבטל את זה כמו שאדם לא יכול לבטל חמץ של חברו הוא גם לא יכול לבטל חמץ שלו אחרי זמן הביאור אחרי שהתורה הפקע ממנו את זה דומר רבי אלוזו שני דבורים אינון ברשוסה של אודום ואסורן הכוסוב כאילו ברשוסי הם לא שייכים לו ובכל אופן מחייבים אותו כאילו הם שלו ואלוהן בוא בראש רשוסורבים אדם חופר בור באמצע רשוסורבים זה שייך לו ודאי שלא זה רשוורבים לכל דבר אין לו איזה קניין בבור בכל אופן אם מישהו ייפול שם הוא חייב על נזוקין כאילו זה ברשותו וחומץ מששו ישו למעלו ברגע שעשרו את זה בהנואה זה כבר לא שלו בכל אופן הוא יעבור על זה בא לירוע בא ללמוץ למה הוא יעבור אם עשרו את זה בהנוה זה לא שלו אין לו שום בעלות על זה זה כלום בכל אופן אסרו את זה כאילו זה ברשותו אז ממילא יוצא שהוא לא יכול לבטל את זה כעת כי זה לא שלו ומצד שני הוא יעבור על זה לכן צריך שיבטל מיד אחרי הבדיקה לפני הזמן של ביאור חומץ שואלת הגמורה בסדר אז הבנתי למה צריך ביטול בנוסף לבדיקה ולמה זה צריך להעשות מיד עוד לפני הזמן של חצויס של יד לפני הזמן של איסור חומץ וניבטלה בארבע ונבט לבחומש למה לא מספיק לבטל את החומץ שיגיד את הנוסח של כל חמירוד דאיקו ברשוסי לאבאפרד דרי יעשה את הביטול הזה בשעה רביעית של היום חמישית של היום לפני הזמן איסור של דאוריסה של חומץ אונה הגמרא כיוון דלו זמן איסורהו ולב זמן ביאורהו דין מפוש אבל לא מבטלי אנחנו מכירים את הרגלי האנשים וברגע שאומרים לאדם לעשות משהו אבל הוא לא מוצמד לפעולה מסוימת הוא צריך לומר את הנוסח של ביטול אבל זה לא בצמוד לבדיקס חומץ או לביאור חומץ ממילא הוא ישכח מזה ולכן אנחנו חוששים שים ואומרים לו מיד אחרי הבדיקס חומץ לעשות את זה וניבעת לבשית שת הגמרא בסדר אז תצמיד את זה לזמן של הבור חומץ כשאדם בא לבטל יש לו ממה לזכור כי הוא עכשיו עסוק בשריפה של החומץ שלו כשהוא בא לשרוף תגיד לו עכשיו תגיד את הנוסח של ביטול עכשיו תבטל את זה כיוון דיסור דרבונו נילובי כדאוריסד יהיה ולשו קייממה ולאמוצי מבטל אונה גמורה סוף סוף סוף הרי בשעה שישית כשהוא בא לשרוף זה כבר איסור דאוריסה אבל היסוד דרבונון עשינו הרחוקס רמיר ורבי יהודה שראינו באו ואמרו שמדי רבונון החומץ אסור כבר קודם שעה קודם שעתיים קודם ממילא זה כבר לא ברשות גם מדרבונון גם דבר שאסור בהנוי מדרבונון זה כבר לא נחשב מרשוס ולכן הוא לא יכול לבטל את זה אז דומרב גידל אומר חיב יוסף המקדש מששו למלו אפילו בחיטקד דניסן חושין לקידושין דהיינו אם הוא מקדש אישה עם חומץ מששו למעלו אפילו מקדש אותה על ידי על ידי חיטי גורדנייסה שזה חומץ קשה מאוד שהוא לא חומץ מדאורייסה בכל אופן אף על גב אומר רש"י דוסי איסור הנועס חומץ דרבונו דשש ומפקה קידוש טוירו ושורי אשס לעלמי זה חומש שעשו רק מדרבונון בכל אופן כל דמקדש הדיבונון מקדש הוא אומר הרי בקידוש נקדע עצמו יש וישראל וחז"ל אמרו שזה חומץ אז נכון שזה חומץ מדרבונון אבל הדרבונון הזה יבוא ויבקיע את הקידושים ממילא אז גם פה לפני שעה שישית כשזה אסור מדרבונון חומץ גמור גם כן זה כבר לא נחשב ברשוסוי והוא לא יכול לבוא ולבטל את זה לכן אמרנו שיבטל את זה בסמוך למעשה מתי זה סמוך למעשה שהוא ודאי יזכור מיד אחרי אבדיקס חומץ אומר אז אם כן ראינו כאן בעמוד התחלנו עם המחלוקת מתי ממתי יש חיוב לשת ולתת בהלחוספסח לחחומים 30 יום קודם לרשון גל שבועיים קודם והמקור של חכומים הוא מזה שבפסח ראשון הצטוונו על פסח שני אבל רבנו גלל אומר זה רק בגלל שדיברנו כבר על פסח ראשון הנה סיימנו את הנושא אבל לא שיש חיוב ואז לד דון בפסח שני ואמרנו ש שהמקור של רב שמ גמליאל זה לומדים את זה בגזרושוב כתוב לעניין מניין החודש מניין של ישראל למנות את ישראל בא' בחודש במידבור סיני וכתוב במדבר סיני על ציווי של פסח שזה היה בחודש הראשון מתי בחודש הראשון א' לומדים את א' בחודש מא' בחודש שזה היה בא' ניסון ורואים שבא' ניסון הצטוונו על קורבן הפסח ממילא אלה זה שבועיים קודם אמרנו שאין מוקדו מוחו בטוירו מזה ששה תחילס במידבור היא חוידש איור ואחרי זה פרשס באלוס זה חודש ניסון ואמרנו שחייב להיות שבשתי באותו עניין כן יש מוקדם מאוחותרו כי הרי רואים שדורשים את זה בכלל ופרט ופרט וכלל בשני עניינים אין מי שסובר שדורשים כלל הוא פרט ולכן בשני עניינים אנחנו אומרים שאין אין מוגדום ומאוכור בתורו לגבי מרוחוק עם זה מזה זה מחלוקת האם גם אז אומרים כלל ופתו כלל או לא רבי ידיום הרב אמר שהבודק צריך שבטל בליבו מיד אחרי הבדיקה הוא צריך לעשות ביטול כאפר דארה ולמה לא בגלל הפירורים כי גם אם כל הפרורים נשמרים אגב ביתו הוא לא מתכוון לכך וזה לא לא מהווה חשיבות לפירורים אלא שמה הוא ימצא איזשהו גלוסקה שהוא לא ישים לב עליה ורשי אומר שיהיה רגע שהוא הוא חשוב אוי בעיניו וכס עליה לשרפה ומשאה אפילו רגע אחד ונמצא אוי ורולו בבלי רוא בא לי מוצאה אבל מי שביט לו אינו ודליקוסה ולא תשביסו דהיינו ברגע שהיא מבוטלת כבר כארדרי אז הוא לא יעבור על זה אי שיבטל כשהוא ימצא את זה שמה הוא ימצא את זה אחרי זמן האיסור שאז עשו בנוה וזה לא ברשו סוי וכמו שאמרנו שני דברים אינם ברשותו ועשו אילו ברשותו זה בואו ברשות רבי וחמץ לאחר זמן הביור למה לא לומר לפני הביאור לעשות את זה? כיוון שזה כבר אסור מדרבונון, זה כבר לא נמצא ברשותו מדרבונון וגם זה לבד מספיק להפקיע את זה מרשותו שהוא לא יוכל לבטל את זה. לכן הביטול חייב לעשות מיד אחרי הבדיקס חומץ בעורר להרבוס. เฮ
לצפיה בתכנים נוספים: