העמוד היומי מסכת פסחים דף ה עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ה עמוד א

דף ה עמוד א' היום אנחנו בעזרת השם הולכים להיכנס למסע קסום בדף מתוק שידבר רובו ככולו על זמן ההשבטה של החמץ מתי צריך לבאר את החמץ ללמד מפסוקים וכן הלאה אני רוצה קודם להתעכב ולתת מוס השכל מרגש מצמרר על פסוק שנראה היום בספר איוב הפסוק אומר כך הראשון אדם תיוולד ולפני גבעות חוללת איוב לאחר שהוא עובר את הייסורי איוב זאת אומרת הייסורים הקשים ביותר שעד היום נקראים על שמו ייסורי איוב כל כספו וזהבו כל כל המקנה כל הבקר ביתו ילדיו ולבסוף גם הוא עצמו עובר ייסורים ואז הוא מוציא מילים כביכול כנגד השם שמה התבלבלת וכדומה חבריו הטובים מחזקים את רוחו ואחד מהם אליפז התימני מי שהסתכל באיוב בפרק טו ישאב הרבה חיזוק הוא אומר לו אחד מהדברים שהוא אומר לו, הראשון אדם חוללת, האם נולדת לפני אדם הראשון, האם היית בסעוד מעשה בראשית, האם אתה יודע בדיוק מה הולך למעלה מאחורי הקלים? מה אתה מדבר? האם יש משהו שאתה מבין יותר טוב מהקדוש ברוך הוא? וכך הוא מחזק אותו הלאה והלאה שיקבל את הדין באהבה. ולפעמים אדם חושב ומתבונן, בטח אדם שעובר צרות וקשיים ואתגרים או שמסתובב במקומות שהוא רואה מול העיניים חולי, מכאו, חיסרון, מוות, הדר, הוא אומר, איך אפשר להגיד הכל לטובה? ובדיוק היום זכיתי לדבר עם אדם, אדם גיבור ששכל את בנו והוא אמר לי והדברים צמררו אותי, רגשו אותי ממש והנה זה מופיע בעמוד שלנו. הוא אומר לי, חשבתי לעצמי, הייתי על הקבר של בני ואני אומר, ריבונו של עולם, איך אני אשקר ואומר הכל לטובה? כשאני מרגיש שנתח ממני נמצא כאן מתחת לאבנים, איך אני יכול לומר הכל לטובה? ישב וחשב ואז הוא התחזק ואמר לעצמו. בסופו של דבר הדבר הזה שכל מה דוד רחמנא לתו דוד זה לא נאמר בספרי חיזוק בני זמנינו זה נאמר בספר ההלכה זה נאמר הבית יוסף כותב בספרו זה מופיע מהגמרא ומופיע כהלכה פסוקה חייב אדם לומר כל מה דביד רחמנא לתו אביד ואמר לי אותו אב גיבור אם כך זו הלכה זה עובדה זה לא שאלה זה לא עניין של חיזוק שצריך להתחזק בעניין הזה זה עובדה הקדוש ברוך הוא עושה את זה לטובה עכשיו תפקידך להתפס בזה להתחזק בזה ולראות איפה זה נמצא כרגע בתוך המציאות הכביכול קשוחה יותר שאתה עובר תחפש איפה הטוב זאת אומרת זה לא איזשהו הבטחה יהיו ימים טובים וכדומה כל מיני דברי חיזוק שאומרים אנשים בני זמנינו שמנסים לנחם ואין להם במה כשאומרים לך כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא עושה לטוב מתכוונים לומר לך זו העובדה הפשוטה הקדוש ברוך הוא הוא אבא שאוהב הוא אבא שאוהב אותנו מאוד ולכן גם כשהוא נותן לנו דברים שנראהם לנו כקשים מסותרת בזה אהבה אדירה ולפעמים עוד יותר, דווקא כשהאבא צריך להסתיר את פניו אז האהבה היא הרבה יותר גדולה כי אין לו ברירה הוא חייב לחבק אותך ותוך כדי להחיב לך אבל זו עובדה פשוטה מדעית עובדה יצוקה עובדה הלכתית שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא עושה לטוב ומכאן רק נראה להתחזק בזה ולמצוא איפה זה תופס אותנו איפה זה משפיע עלינו איפה אנחנו יכולים למצוא את הטוב בתוך החושך אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים ה עמוד א' זה העמוד שלנו אבל אנחנו מתחילים בדף ד עמוד ב למטה ואימה 1 2 3 ארבע שורות מלמטה וכדי להבין את זה אנחנו חייבים להתחיל טיפ טיפה הקודם את הדיון ובעצם ראינו אתמול כך ראינו שברור שאסור לאכול חמץ מחצות היום שלפני פסח זה ברור למה כבר ניכנס לעניינים הללו רק ראינו מחלוקת מתי שורפים את החמץ האם ביד שזה יום לפני חג הפסח שורפים את החמץ משעה שישית או רבי יהודה אמר מה פתאום אני מקדים ואומר כבר זאת אומרת כך סליחה גם רבי רבי מאיר גם רבי יהודה אומרים בתחילת שעה השישית אשרוף את החמץ. השאלה ממתי אני מפסיק לאכול חמץ? רבי מאיר אומר תחילת שעה השישית מאז שבאמת מתחילים לשרוף עד אז מותר לאכול. רבי יהודה מקדים ואומר לא שעה קודם כבר אל תאכל חמץ מותר לך לההנות ממנו אבל אל תאכל הוא בעצם מקדים בשעה. לא הבנו אבל הגמרא שאלה אתמול מי אמר שצריך לבאר את החמץ כבר ביום לפני פסח? למה לא לומר מגיע הלילה מאז אסור לאכול חמץ ואז תבאר את החמץ וכן הלאה. אמרה הגמרא פשוט מאוד הגיעה בא אתמול ואמר יש שני פסוקים שכתוב לגבי אכילת לגבי ביאור חמץ פסוק אחד כתוב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם של שבעת ימי הפסח אסור שיהיה חמץ בבתינו ואילו פסוק נוסף כתוב אך ביום הראשון תשביטו שור מבתיכם והבינה הגמרא אך ביום הראשון פירושו שאתה יכול להתחיל את היום הראשון שעדיין יש חמץ בביתך ובמהלך היום הראשון תבאר אותו אם כך איך זה מסתדר לכן אמרה הגמרא ביום הראשון מגיע לומר לרבות ארב 14 לביור. זאת אומרת, היום הראשון לא מדובר על היום הראשון של חג הפסח, אלא על היום הראשון שקודם חג הפסח, כמו שנהיה בעזרת השם בעמוד שלנו היום, שהראשון יכול לשמש ולומר קודם. ולכן אני אומר לך ביום הראשון שלפני חג הפסח, אז תשביטו שעור. ולכן חייב להיות שהשבטת השעור, השבטת החמץ היא כבר ביום קודם חג הפסח. פה אנחנו אוחזים ומתחילים. ארבע שועות מלמטה שואלת הגמרא ואמא אולי מגיע הפסוק לומר לנו לרבות לילי 15 לביאור זאת אומרת מגיע הפסוק לומר לנו תשמע אל תחכה ליום עליו שכתוב ביום הראשון אל תחכה ליום הראשון שזה טו בבוקר שבעצם אצלנו זה כבר חג ראשון של פסח אחרי ליל הסדר וכל האירוע המרגש אלא לומר לך בלילה כבר תבאר ואמא לרבות לילי 15 לביאור אך ביום הראשון זאת אומרת מיד שנכנס היום הראשון מיד תשביט דסל קדתחמינה היה עולה על דעתך לומר ימים כתיבים ימים אין לילות לא כך כתוב כתוב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אבל בלילות אין בעיה ומגיע הפסוק הנוסף ואומר לנו אך ביום הראשון כבר בלילה תשביטו בעצם תעשו צעד נוסף אבל בוא לא נגזיב ונאמר שכבר יום קודם זאת אומרת שכבר ביד צריך לבאר אולי נאמר כך אונה הגמרא לא מה ובעצם הייתי חושב שכתיב ימים אין לילות לא כמהשמלן אפילו לילות אונה הגמרא ממש לא ההוא לא הצטריך אלי דתקש השבטת שעור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאכילת מצה פשוט מאוד השבטת השאור קוראת באותו רגע שאסור לאכול חמץ והאיסור לאכול חמץ קורה באותו רגע שאוכלים מצה ומתי אוכלים מצה זה יודע כל דרדק מצה אוכלים בלילה אם כן ברור שבלילה מיד שאני אוכל מצה בליל טו בליל הסדר כבר ברור שאין לי חמץ בבית ולכן אך ביום הראשון לא מגיע לומר לי שבלילי 15 אז תבאר את החמץ לא ייתכן אז כבר אסור שיהיה ולכן חייב להיות שזה מגיע ליד לומר לך עוד קודם תבאר עכשיו הגמרא תסביר איפה בדיוק זה הוקש השבטתור הוקשה לאכילת חמץ דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת ונחרטה אז רואים שהשאור הוקש לאיסור אכילת חמץ ואכילת חמץ הוקש לאכילת מצה נכתיב כל מחמסת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות וסוגרת הגמרא את הלימוד וכתיב במצה בערב תאכלו מצות ואם כן אנחנו רואים במפורש שבערב כשאוכלים מצות אסור כבר לאכול חמץ וכשאסור לאכול חמץ ברור שהשאור כבר מושבט מביתך לכן הפסוק שמגיע לא ייתכן שהוא אומר לי לבאר בלילי 15 זה כבר זמן אכילת מצה לא ייתכן לכן חייב להיות שזה הולך על 14 שכבר אז מבערים את החמץ שואלת הגמרא אם כך ואמה לרבות ליל יד לביאור אם כך בוא נאמר שכבר מבארים בליל יד זאת אומרת מתי שאנחנו עושים בדיקת חמץ נאמר שכבר מבארים אז אם אתה כבר הולך על יד לך עד הסוף ותאמר שיד פירושו בליל יד אונה הגמרא מה פתאום ביום כתיב כתוב במפורש ביום בעצם הסברה ההיגיון לומר שכבר מהלילה כמו כל מצווה של דוגמה שבת וכדומה שמתחיל מהלילה אז אם אתה אומר לי שביד מברים בוא נאמר שזה מתחיל מהלילה ולכן אומרת הגמרא כתוב ביום שואלת הגמרא אם כך ואמא מצפרה למה אתה אומר לי רק משעה רק בשעה שישית אז אתה שורף אונה הגמרא אך חילק יש מושג שכל פעם שכתוב בתורה את המילה אח זה מגיע למעט ולומר לך לא הכל אלא רק זה. רש"י אומר אכין ורקין. כל פעם שכתוב את המילה אך או כל פעם שכתוב את המילה רק זה ממעט. ולכן כשהוא כותב אחיום הראשון שכמו שאמרנו ביום הראשון כוונתו ליד ולא ללילה כי כתוב ביום. אז כוונתו ליום יד. אומר לך האח לא כל יד מבארים את החמץ אלא רק חלקו. כשיש לי חלקו ואני לא יודע לתפוס את איזה חלקו הכי קל לחלק ולומר חצי עד חצות. לא מבררים עדיין את החמץ. מותר באכילת חמץ ומחצות היום לכיוון הלילה לשקיעה אסור באכילת חמץ יפה מאוד רשי אומר מהתה יש לנו לחלק חצי לאיסור וחציול להיתר אין סמרה שנחלק בצורה אחרת אין לנו מידע התורה לא כתבה באיזה צורה לחלק ואם כתוב אך חילג לחלק את היום כנראה שזה חצי חצי רש"י מביא פירוש נוסף שבו בעצם מובא שאחס בתה גיף דחץ זה בעצם נשמת סופן סיני קדום רש"י אומר זה מגיע על בסיס ספר ספר יצירה, ספר קבלי האותיות א' חס מתחלפות בט"ע עחלפות ג י ד כ וצ מתחלפות ולכן הוא אומר כך כתוב לך אח תחליף את הח בא' תחליף את את הכד ואם כך יוצא לך חץ חצי מלשון חצי אז האח שכתוב אח ביום הראשון תחליף אותו לחץ ביום הראשון כביכול חצי יום עד חצות מותר באכילת חמץ ומחצות כבר משביטים את החמץ כבר מבערים אותו. אז עד כאן באמת יש לנו לימוד ראשון נפלא. אך ביום הראשון לא יתכן שזה מגיע לליל טו, לא יתכן שזה מגיע ללילה של יד. לכן באמת מבארים החל מחצות. מביאה הגמרא לימוד נוסף די רבי ישמעאל תנא פשוט מאוד. לא צריך להגיע לכל הבלאגן. מצינו יד שנקרא הראשון שנאמר בראשון ב-14 יום לחודש. שמה כתוב הפסוק בראשון ב-14 יום לחודש. שכתוב אני מקריא את הפסוק בראשון ב-14 יום לחודש בערב תאכלו מצות עד יום ה-120 לחודש בערב כמובן ששמה בראשון לא הכוונה ביום הראשון ב-14 לחודש בערב כי יום בשבוע זה יכול לצאת בכל מיני ימים אלא הכוונה בחודש הראשון שזה חודש ניסן אבל כיוון שלא כתוב את המילה בראשון כן לא כתוב את המילה בחודש סליחה בחודש הראשון לכן מכאן הוא לומד שבראשון פירושו שכבר ביום קודם זה נקרא היום הראשון שעליו נאמר השבטת החמץ ובו ישרפו את החמץ. לכן הוא אומר פשוט מאוד שכתוב לי ראשון אני נצמד ליד כמו שכתוב בראשון ב-14 יום לחודש בערב. מביאה הגמרא הסבר נוסף. רב נחמן בר יצחק אמר ראשון דמעיקר המשמע. פשוט מאוד שכתוב ביום הראשון כמו שכתוב אצלנו שראינו אתמול אך ביום הראשון תשביטו שור מבתיכם שהשבטת החמץ היא ביום הראשון פירושו קודם לפני החג. פשוט מאוד והוא מביא מקור לכך ראשון דמעיקר משמ דאמר קרא הראשון אדם תיוולד האם נולדת קודם לאדם הראשון ואתה יודע זה מה שאומר לפז התימני לאיוב כמו שאמרנו קודם ואם כך אתה רואה שהמילה הראשון פירושה לפני אותו דבר כאן שאני אומר ביום הראשון תשביטו סו מבתיכם פירושו לפני כל היחידה הזו של חג הפסח ביום הראשון קודם ביום האחד קודם אז תשביטו את החמץ שזה יום יד עכשיו הגמרא מקבלת את הדברים ולא רק שמקבל קבלת את הדברים ומאמצת אותם אלא היא פונה למקומות אחרים ששם גם כתוב הראשון ומנסה לבדוק האם גם שם הראשון פירושו לפני שואלת הגמרא אלא מהטעה ולקחתם לכם ביום הראשון יש מצווה לקחת בחג הסוכות לקחת ארבעת המינים ושם כתוב בפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות מרים וענף וצבות וערבי נחל שואלת הגמרא מה גם תאמר לי שביום הראשון פירושו ביום קודם לא ייתכן שואלת הגמרא אם ככה אלא מעטו לקחתם לכם ביום הראשון אכן מראשון דמעיקר המשמע אונה הגמרא לא שמה לא שני אתם שם יש משהו מיוחד שונה שם דכתיב כתוב ושמחתם לפני השם אלוקיכם שבעת ימים מה שביעי כתוב הרי מחובר פה השביעי והשביעי הוא מגיע ביחד הוא לקחתם לכם ביום הראשון מופיע שם הוסמחתם שבעת ימים כמו ששביעי אתה מבין ששביעי פירושו שביעי לחג כי מדובר כאן על החג אף ראשון פירושו ראשון לחג ולכן שמה אני לא אומר שביום הראשון פירושו לפני החג אלא כחלק מהחג יחידת החג מדברים על היום הראשון שלה והיום השביעי שלה שואלת הגמרא רגע אם כך גם כאן אומר את אותו דבר אך אינם הכתיב שואלת הגמרא אך ביום הראשון תשביטו שבעת ימים מצות אוכלו אז גם תאמר שהיום כמו שהיום השביעי מדבר על היום השביעי של החג אותו דבר היום הראשון מדבר על היום הראשון של החג ולא על היום שלפניו אומרת הגמרא פשוט מאוד לא אם כן אכתוב קר ראשון הראשון למה לי שמ מינה לכדי אמרה מכך שיש איתור של A היית יכול לכתוב אך ביום ראשון תשביטוס מבתיכם למה בחרת לכתוב הראשון ברגע שאתה מוסיף A זה בא לומר לי כפי שאמרנו זה היום הראשון היום לפני זאת אומרת עליו שבעיקרון כמו שאמרנו בסוכות כשכתוב שביעי אני מבין שכפי שהשביעי פירושו שביעי לחג כך גם הראשון פירושו ראשון לחג אבל כיוון שאתה מוסיף לי אות מיוחדת ולא כותב ראשון אלא הראשון אני עדיין דבק בעמדתי ואומר הראשון פירושו יום קודם ואז משביטים את החמץ. שואלת הגמרא, רגע, לפני שאתה עונה את התשובה תבדוק מה כתוב לגבי סוכות. אחי אתם נמי הראשון למה לי? גם שם כתוב הוא לקחתם לכם ביום הראשון ובכל אופן אתה מתעקש וכמו שידוע לכולם את ארבעת המינים לא לוקחים יום לפני חג הסוכות אלא ביום עצמו של חג הסוכות. וטו שאלה נוספת שואלת הגמרא אתם שמה לגבי חג הסוכות דכתיב ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון כתוב ביום הראשון לשבוט ממלאכה וביום השמיני שזה שמיני הצרת גם לשבוט ממלאכה אם הראשון דמעיקר המשמע גם שם נאמר שרגע כתוב הראשון עם ה אז גם נאמר שהפירוש שהראשון הוא קודם וביום לפני חג הסוכות אז ישבטו ממלאכה אין שום היגיון אומרת הגמרא עונה הגמרא לשאלה השנייה שני אתם דאמר קרא וביום השמיני שבתון מה שמיני שמיני דחג אף ראשון ראשון דחג בעצם כמו שאמרנו לגבי סוכות כשמדובר על סט של ראשון ושביעי אני אומר שכמו שהשביעי הוא שביעי לחג כך גם הראשון אותו דבר גם לגבי שביטם ממלאכה שאני מדבר איתך על הראשון והשמיני כמו ששמיני פירושו שמיני לחג ולא שמיני ליום שלפני החג כמובן אותו דבר גם הראשון פירושו ראשון של החג עכשיו בעצם נוטרה לנו נותר לנו עדיין להבין השאלה שהרי את אותו דבר בדיוק שאלנו על חג הפסח ושמה למה אמרנו שכתוב הראשון האזה משהו מיוחד? אם כך גם כאן כתוב הראשון גם לגבי לקחתם לכם ביום הראשון וגם לגבי שבתון ביום הראשון בשניהם כתוב אי ולמה מה אני לומד מאותו? אומר שואלת הגמרא ראשון למה לי? למהות כולו של מועד? להגיד שבכולו של מועד אין איסור מלאכה דע לך בחולו של מועד מותר במלאכה בראשון שבתון ובשמיני אבל בחולו של מועד מותר. שואלת הגמרא פשוט חולו של מועד מראשון ושמיני נפקא חולו של מועד אני מבין מזה שכתוב בראשון שבתון ובשמיני שבתון ובשער לא כתוב אז מזה עצמו אני כבר מבין שבחולו של מועד אין איסור מלאכה לא צריך ללמוד איזה מהר ראשון לומר לי שרק בראשון ורק ולא בחולו של מועד לא צריך את זה אונה הגמרא איצטריך סלקדת החמינה היה עולה על דעתך לומר הועיל דכתב רחמנא ביום השמיני ו מוסיף על עניין ראשון דאפילו בחולו של מועד כמה שמלן הייתי חושב כתוב ביום הראשון שבתון אבל שימו לב כתוב הוא ביום השמיני שבתון עם ו החיבור הו הזאת הייתי בטוח שהייתי אומר ככה היה עולה על דעתי לומר שמדברת על כל ימי חול המועד וביום השמיני גם כן ולכן כדי לומר לי שחול המועד לא בכלל האיסור האיסור לשבות ממלאכה לכן אני חייב לומר הראשון עם A ולהדגיש ולומר לי דווקא הראשון ולא אחרים ולכן נופל השאלה אין לנו בעצם בעיה עם הה המיותרת הה המיותרת לא מגיע מגיע לומר יום קודם, אלא מגיע לומר רק כאן ולא אחרים. אגב, גם לגבי סוכות זה מגיע להדגיש, גם לגבי ארבעת המינים זה מגיע להדגיש ולומר לי שרק היום הזה הוא מדאורייתא ושאר הימים לא לוקחים לולב מדאורייתא אלא רק בבית המקדש ולא בשאר מקומות. שואלת הגמרא שאלה פשוטה. רגע, אז מה אתה אומר לי? כל הסיבה שכתוב שם ה ביום הראשון זה כיוון שכתוב וביום השמיני. אם כך, אל תכתוב לא את ו' החיבור ולא את הה של הריבוי. את שניהם אל תכתוב והכל יבוא על מקומו בשלום. שואלת הגמרא ולא לכתוב רחמנה לא ו' ולא ה פשוט מאוד ואל תגיע לי לכל הבעיות הללו אם כן מזה שכן כתבת כנראה שעדיין הה מגיעה לרבות משהו מסוים היא מגיעה לרבות משהו מסוים כנראה זה בא לומר יום קודם כמו שרצית להגיד בפסח כשכתוב ה פירושו יום קודם והשבטת החמץ ביאור החמץ נערך יום קודם לפני חג הפסח מה תגיד בסוכות וטו שאלה נוספת שואלת הגמרא אתם שוב לגבי פסח וכתיב ביום הראשון מקודש יהיה לכם ושם לא כתוב ו החיבור שם כתוב רק ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם האם ראשון דמעיקר המשמע יום לפני חג הפסח אז יהיה מקרא קודש ברור שלא אם ככה אנחנו בבעיה גדולה הבאנו גם לגבי פסח פעם אחת לגבי מקרא קודש גם לגבי סוכות פעמיים גם לגבי לולב וגם לגבי שביטה ממלאכה שבהם אתה רואה הראשון ובהם אני לא לומד שהראשון פירושו קודם אז רק לגבי השבטת השאור שמה זה המקום היחיד שנגיד הראשון פירושו קודם מה תעשה עם כל שאר המקומות אלא אומרת הגמרא פשוט מאוד אתה צודק שכתוב הראשון זה מגיע לומר משהו מיוחד ולכן לגבי השבטת החמץ שכתוב אך ביום הראשון תשביטו אני לומד ואומר לך תשמע כיוון שכתוב ביום ה ראשון פירושו עלף שלאחר מכן כתוב ביום השביעי שהייתי יכול לומר שכמו ששביעי זה שביעי של חג כך גם הראשון פירושו ראשון של חג שמה אני אומר את זה יום קודם כי כתוב ה מה אני עושה עם שאר שלושת המקומות שכתוב בהם הראשון בה שזה פעם אחת כמו שאמרנו בפסח לגבי שביטה מקרא קודש ופעמיים בסוכות לגבי לולה ולגבי שביטה ממלאכה אלא אן שלושה ראשון מבאלה יש דרשה מיוחדת לכדתני דבר רבי ישמעאל דתנה דבר רבי ישמעאל מסכר שלושה ראשון שלושה מצוות שכתוב בהם את הלשון ראשון זכו לשלושה ראשון למה בסכר המצוות הללו של השביטה ממלאכה ביום הראשון בפסח של השביטה ממלאכה בסוכות ושל הניענוע של הלולב בעצם הרעיון הזה מצוות הפסח מצוות ארבעת המינים ומצוות השמחה בחג הסוכות זכו לשלושה דברים שגם בהם נאמר ראשון אחד להכריט זרו של עשו שתיים לבניין בית המקדש שלוש ולשמו של משיח ומביאה הגמרא את כל המקומות שבהם הם נקראו ראשון להחריץ הראשו של עשו דכתיב ויצא הראשון אדמוני כולו כדרץ שיער ולבניין בית המקדש דכתיב כיסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו ולשמו של משיח דכתיב ראשון לציון הני אינם זה נאמר על מלך המשיח אם כן באמת בכל שלושת המקומות האחרים שבהם אנחנו לא דורשים שהראשון פירושו קודם. יש דרשה מיוחדת שמגיעה ואומרת לא סתם כתוב בהם ראשון זה מגיע לומר הם נקראו ראשון המצוות הללו כדי לומר לנו שבזכות זה נזכה להחריז הראש של עשו לבניין בית המקדש ובעזרת השם במרה בימינו למלך המשיח. ממשיכה הגמרא ומביאה מקורות נוספים מנין שביאור חמץ הוא ביום לפני פסח ביום יד רבא אמר מאחר יש לי מקור נהדר לא תשחט על חמץ דם זבחי כך כתוב בתורה מסביר רבה לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים מותר לשחוט את הפסח מחצות והלאה משש וחצי וכדומה כן אחרי שחיטת התמיד כשאתה שוחט את הפסח אסור לך שיהיה חמץ בביתך ולכן פשוט מאוד שחיטת הפסח ברור לכולם שנעשת עוד לפני יום טוב שנעשית ביום יד ולכן כן כבר אז צריך לבאר את החמץ. שואלת הגמרא, אם ככה, למה אתה שם לי זמן? אתה תוקע אותי בשד זמן מסוים ואומר, אז תבאר את החמץ. ואם הכל חד ואחד, כי שחית, כי ברגע שהוא שוחט, אז הוא חייב לביר את החמץ. יש את האלה המאחרים שמגיעים ככה לקראת ערב. להם יהיה מותר לאכול חמץ ולהחזיק חמץ ברשותם עד ערב. למה אתה אומר לי שיש זמן מסוים שבשעה שישית אז הוא חייב לשרוף ואסור בהנאה? אומרת הגמרא, זמן שחיטה אמר רחמנא. רש"י אומר לא חילקה תורה לישראל לזה זמנו ולזה זמנו הועיל וקבע לו זמן וייסורו שווה בכל לכולם זמן אחד קבע ולכן מהרגע שמותר להתחיל להקריב מאותו רגע אני אוסר לך את החמץ בהנאה ומצווה עליך לשרוף אותו תניה נמיא אחי אומרת הגמרא אך ביום הראשון תשביטו סור מבתיכם מערב יום טוב ביום הראשון פירושו מערב יום טוב כבר תשביטו סור מבתיכם או אינו שואלת הגמרא מבררת הגמרא אולי זה ביום טוב עצמו תלמוד לומר אותו מקור פור שרבא הביא לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים דברי רבי ישמעאל אם כך רואים חיזוק נהדר מתנה לדבריו של רבא האמורה רבי עקיבא אמר מביאה הגמרא מקור נוסף אינו צריך אני לא צריך את המקור שלו תשחט על חמץ דם זבחי יש לי מקור אחר הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביטו סאו מבתיכם כך כתוב אך ביום הראשון תשביטו סאום מבתיכם וכתיב כל מלאכה לא תעשו ומצינו לעברה שיב מלאכה פשוט מאוד אומר רבי עקיבא דבר נפלא כתוב אך ביום הראשון תשביטו נהדר אם תאמר לי שביום הראשון פירושו ביום הראשון של חג הפסח אסור להדליק על זה בשביל לשרוף את החמץ לא ייתכן ומצוות חמץ בשריפה חייב להיות להקדים את זה שעושים את זה כבר ביד זה ההוכחה של רבי עקיבא רבי יוסי ויש גוסים מגלילי אומר אינו צריך יש לי מקור אחר הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביטו סאו מבתיכם פירושו מערב יום טוב מן עין אינו אלא ביום טוב תלמוד לומר אח חילק הרי ראינו קודם שהאח מגיע לומר חלק מהיום מותר בהחזקת החמץ באכילתו ובהנאתו וחלק אסור והוא אומר ואם תאמר שמדובר ביום טוב והיא ביום טוב עצמו משרי הרי ההתקש השבטת צהור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאכילת מצה כפי שראינו קודם ראינו בתחילת העמוד ואם כך בתוך יום טוב עצמו אין רגע אחד שמותר לשעות את החמץ ולכן חייב להיות שמדובר על כזה זמן שמשביטים את החמץ בזמן מסוים שיכול להיות בו את המושג אח זאת אומרת שיכול יכול להיות בו חלק מהיום שמותר וחלק שאסור חייב להיות שמדובר על יד ומחלקים אותו וביד משביטים את החמץ אמר רבה חוזר רבא ואומר על דברי רבי עקיבא רבי רבי עקיבא שראינו לפני רגע שהמקור שלו מכך שלא ייתכן ששרופים את החמץ ביום טוב כי אסור לשרוף אסור להדליק מדורה סתם ביום טוב לאוכל נפש צריך אבל לא לדבר אחר וזה המקור שלו אומר לא הגיוני שישרפו את החמץ ביום טוב כי אסור להבהיר שלו לצורך אומר רב שמ מינמד רבי עקיבא בטלט שלושה דינים אנחנו שומעים מדבריו של רבי עקיבא דבר ראשון שמע מיני אין ביאור חמץ אלא שריפה יש שיטות שאפשר לבאר חמץ לתת אותו לכלב לזרוק למים לפרר לרוח ואם כך אם באמת רבי עקיבא היה סובר שאפשר כך לבאר את החמץ אז מה הבעיה ייתכן ש יתכן שבתוך חג הפסח בתוך טו 15 אז אנחנו נבאר ובצורה המותרת מזה שהוא אומר בצורה גורפת אי אפשר לבאר חמץ ביום טוב משמ שהוא סובר שביאור חמץ הוא דווקא שריפה ושמע מינה דבר נוסף עברה לחלק יצאת זאת אומרת יש דיון הרי בתורה לא כתוב כל המת אבות מלאכות שבת לא כתוב תחפשו לא כתוב את כל הייסורים מה כן כתוב לא תבוארו אש בכל מושבותיכם כל הייסורים נלמדים מהמשכן העברה כתובה במפורש יש מחלוקת במסכת שבת למה עברה כתובה במפורש יש תנא שאומר עברה לליו יצאת לומר לך שלא חייבים עליה כמו על הכל שחייבים במידה ועשית את זה עם עדים והתראה סכילה בלי עם בשוגג חתן דת בלי עדים והתראה כרת התרה א עברה זה יותר קל וזה רק לו זה אחד התנאים התנא השני רבי נתן רבי נתן אומר כן לחלק יצד מה פתאום זה לא ללו החומרה של האדירה בדיוק כמו כל שאר המלאכות רק מגיעה לומר לך כמו שזה כתוב בנפרד אם עברת עליה אתה חייב בנפרד כך על כל אחד ואחד מאבות המלאכה אבות המלאכות שיש שבת אם עברת עליהם אתה חייב בנפרד ועליו שהם לא כתובים במפורש מזה שכותב לך רבי עקיבא במפורש ומצילו לעברה שיעב מלאכה הוא אומר לך לא ייתכן שידליקו אש ביום טוב בשביל לשרוף את החמץ כי מצינו לעברה שהיא אב מלאכה אתה רואה שהוא מחשיב אותה כאב מלאכה על מלא ואם כן ברור שלא ללו יצאת לומר שהיא פחות חמורה מכולם אלא לחלק יצאת לומר יצאת לומר לך שהיא חמורה מאוד וכמו שעוברים עליה חייבים על הכל כך על כל אב מלאכה בנפרד זה הדבר השני שאנחנו שומעים מדבריו של רבי עקיבא ושמ מנה דבר שלישי לא אמריננו והותרה עברה לצורך הותרנה נמי שלא לצורך בעצם הרי ביום טוב מותר בר להדליק אש, להעביר אש בכל אופן, למה? לצורך אוכל נפש, לבשל אוכל לכאן ועכשיו. הייתי חושב, נו באמת, אם כבר מדליקים אש, אז כבר לכל מה שצריך וגם לסוף את החמץ ואם כך לא הראיה לרבי עקיבא לומר לא ייתכן ששופים חמץ ביום טוב, כי מה הבעיה? כמו שאתה מבעיר אומעיר אש לצורך הבישול והאכילה שלך ביום טוב, אז כבר על הדרך תביא גם לחמץ. מכאן אתה רואה שלא אומרים את זה, אלא מותר להבהיר לצורך ולא בשביל דבר אחר. ומכאן בעצם ממה שרבי עקיבא אומר דבר אחד פשוט שהוא מבין בעצם במושכל ראשון בהבנה פשוטה ותמימה שאי אפשר לשרוף חמץ בפסח ביום טוב ולכן חייב להיות שהשרפה תעשה ביאור החמץ יעשה ביד אתה רואה את שלושת הדברים הללו ובואו נסכם מה ראינו היום ראינו דבר נפלא דבר ראשון לא ייתכן שישביטו את השאור בלילי 15 למה כי אמרנו מפורש הוקש השבטת השאור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאיסור אכילת חמץ ואיסור אכילת חמץ לאכילת מצה שזה מבערב שאלנו אם כך בוא נאמר ביד כבר בלילה כתוב ביום מתי ביום אך חילק היינו או הרעיון שחילק לחצי או אך אנחנו דורשים את זה כח שפירושו חצי דברי רבי ישמעאל אמר ראשון פירושו א יד נקרא ראשון כמו שכתוב בראשון ב-14 יום לחודש אמרנו לא כתוב בחודש הראשון אלא בראשון ב-14 משינוי הלשון הזה הוא לומד זה השני רב נחמן בר יצחק אמר ראשון פירושו מעיקרה כמו שכתוב הראשון אדם תיוולד ושאלנו בעצם מה קורה עם פסח, מה קורה עם ארבעת המינים, מה קורה עם שביטה ממלאכה. ניסינו לומר שזה תלוי אם זה כתוב יחד עם השביעי או לא. דחינו הכל ואמרנו פשוט מאוד בגלל שכתוב שמה הראשון עם A. בעוד שלושה מקומות כתוב הראשון עם A. אחד מהם זה בפסח לגבי שביטה ממלאכה. כן, מקרא קודש. אחד מהם זה בסוכות לגבי ארבעת המינים ואחד מהם זה בסוכות לגבי שביטה ממלאכה. ניסינו לומר כל המועדנו גם את זה כי אמרנו אל תכתוב לא ה ולא ו'. ולכן למסקנה שלושת המקומות האלה פשוט צריך לדרוש מהם משהו אחר שבסכר שלושת הראשונים הללו זכו לשלושה דברים שגם נקראו ראשון שזה להחריץ זרו של עשו בניין בית המקדש ולשמו של משיח רבא אמר לו תשחט על חמץ דם זבחי ולא נתנה תורה דבריה לכל אחד מתי שהוא שוחט ולכן זה זמן אחיד רבי אני מדלג שנייה על רבי עקיבא קופץ לרבי יוסי הגלילי שאומר פשוט מאוד כיוון שאי אפשר לעשות את זה בליל יום טוב כי כתוב אח חייב להיות שחלק מהזמן מותר וחלק אסור וביום טוב כולו אסור כי כמו שראינו קודם הורקש לאכילת חמץ והוקש לאיסור אכילת חמץ ולאכילת מצה ורבי עקיבא שמר פשוט מאוד לא יתכן ששורפים ביום טוב מההבנה הפשוטה הזו למדנו שלושה דברים א' שביאו חמץ הוא דווקא שריפה ב' רבי עקיבא אומר עברה היא אב מלאכה אתה רואה שעברה לחלק יצאת ולא ללו והדבר השלישי שאתה רואה ממנו שלא אומרים שמתוך שהותרה עברה לצורך הותרה שלא לצורך בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר
לצפיה בתכנים נוספים: