העמוד היומי מסכת עירובין דף פא עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף פא עמוד ב

[מוזיקה] עירובן דף בב עמוד א' שורה שנייה מלמעלה גופה אומר רבי שע בן לוי כל מקום שאומר רבי דמוס ומשינו אינו אלה לו לפרש דבר חומים כלל אמר רבי ישע בן לוי בכל השס שכתוב רב יהודה אי רבי יהודה אומר אי מוסאי או במי דברים אמורים הוא בא רק לפרש ולא לחלוק ורבי חונן נאמר אם לפרש ובמא לחלוק שכתוב במה דברים אמורים זה כן בא לחלוק רק בהם מוסי זה בא לפרש שואלת הגמורה שניכם סוברים גם רבי יוחננון וגם רבי ש בן לוי מודעים שאם מוסי זה לפרש ואם עושה לפרש ובותנען יש משנה ששם משמע לא ככה ואילו הן הפסולי שם מבואר לגבי פסולי אידוס מי הם הפסולים לעידות המשחק בקוביו אדם שמאמר בקוביו בערבון אם הוא יצליח, אם הוא ינצח אז הוא ירוויח ככה ואם הוא ינצח, אם החשיני ינצח, הוא ירוויח את הכסף. הוא מלווה בריביס שהוא מרוויח את הכסף שלו באיסור של ריביס, הוא מפריך יוינים שהם עושים תחרות עם היונים שלהם, איזה יונה שתנצח אז בעליה ירוויחו את הכסף. וסוחר שביס, שהוא גם כתוב לאוכלו ולא לסחוירו והוא עובר על איסור ולכן הממון שלו מגיע באיסור. ואלו אומרים שהם פסולי אידוס. הסיבה לכך כיוון שהתורה אמרה אל תושס ראשויד אז לכן מי שמתפרנס באיסור כמו מלווה בריבית וסוחרי שביעית הם נחשבים לרשעים ולכן הם לא ראויים לעדות והמשחק בקוביה מפיכי יונים הסיבה שהם פסולים כיוון שהם מרוויחים כסף בלי טרחה אין להם ערך לכסף ממילא אין להם גם בעיה להידדות ולהפסיד את חבריהם בממון אין להם מערכה לכסף ולכן הם פסולים לידוז אומר רב יהודה אמוס בזמן שאין לו אומנות אלוהי אבל יש לו אומנות שלו היא הרי זה כושר דווקא אם באמת אין לו שום פרנסה אחרת שהוא מתייגע עליה ותורח עליה אבל אם יש לו אומנות אחרת אז ממילא הוא כן יודע מה זה ערך של כסף אז הוא לא יהיה פסול לעדות כיוון שהוא לא יפסיד את חברו בעדות שקר במהירות ובקלות ותניה לא בברייסה כתוב על המשנה הזאת בבריסה וחכו ממרים בין שאין לו יומונוס אלוהי ובין שיש לו יומונוס שלו הרי זה פוסול אז אם כן לכאורה רואים פה ששית אז חכו ממי שגם אם יש לו אומנות נוספת כיוון שהוא מרוויח כסף על ידי ה בצורה קלילה על ידי הקוביה או על ידי המפריחי יוינים אז כבר יש חשש הוא פסול לאידוס ואילו רב יהודה ביאר שלא ככה וכיח שרב יהודה חולק על חכומים והתנקמה של רב יהודה במשנה זה החכומים שמובאים בברייסה אז אם ככה יש פה אמוסי שהוא חולק על חכומים עונה הגמורה הי דרבידומר תעבריני לא מה שכתוב שמה שתמיד בין אם יש לו אמונות בין שאין לו מונות הרי זה פוסול בבריסה זה שיטה אחרת שרב יהודה הביא בשם רב תרפון זה שיטס רב טרפון נתן אומר רב יוד שום רב תרפון לעולם אין אחד מאנוזיר שאין זיר עושה לו להפל יושבים שניים ורואים אדם מרחוק הוא אומר אני אומר שהוא נוזיר הוא אומר אני אומר שהוא לא נוזיר הוא אומר אם הוא נזיר אני י אם אני לא צודק שהוא נזיר אז אני אהיה נזיר והוא אומר אם אני לא צודק שהוא לא נזיר אני אהיה נזיר אז מה הדין אין אחד מהנוזיר שאין נזירוס אלא להפלוה בנזירוס אנחנו צריכים שזה יהיה בצורה ברורה ולא בצורה שהיא בתנאי לא בתור הסופק ולכן כל עוד שהוא לא קיבל נזירות בצורה ודאית אז הוא לא מקבל אז אין פה קבולס נזירות כך סובר רב תערפון עד מכיוון נסבקנוזירי לא נוזירו ומשעבד נפשי הוא לא מכניס את עצמו ומחייב את עצמו עצמו באמת כיוון שהוא בטוח בדבריו שהוא שההוא שמגיע לפניהם הוא נזיר ולכן הוא אומר אם הוא לא נזיר אז אני אהיה נזיר אבל הוא לא באמת חושב לקחת על עצמו נזירות הוא רק כי הוא בטוח בצדקת דבריו לכן הוא אומר את זה אז הוא לא משה בנפשי אוכנן דלא יהודה יקוני לא יקוני לא יגמה מקני אז גם כאן אותו דבר כיוון שאותו אדם שמפריח את היונה הוא בטוח שהוא ינצח והוא לא בטוח שהשני ינצח ולכן הוא מוכן לתת את הכסף אז הוא לא גמר הוא מקנה ולכן זה אסור ולכן אמרנו בין שיש לו אומנות בין שאין לו מונות תמיד זה יהיה אסור וזה שיטסבטפון שאסמחת לא יקניה אבל המשנה אין אוכנב דה לא חולק על החומים ורבי דה מפרש את דבריהם ואנחנו מחלקים בין אם יש לא אומנות לאין לא אומנות אדרון הלוך חלון בלי נדע וכעת אנחנו מתחילים פרק שבעצם יש בו דבר דבר מעניין. שני שתי המשניות הראשונות בעצם הם המשך של הפרק הקודם. דיברנו בפרק שלנו שראינו עכשיו פרק חלון ראינו שמה כיצד משתתפין בעירוב חצר בשתפי מבוויס וכעת נראה איך משתתפים בתחומין. לאחר שתי המשיות האלו נעבור כבר לנושא העיקרי של הפרק שזה כבר חוזר לעירובי חצי רויס ושיתופי מבוז. אומרת המשנה כיצד משתתפים בתחומין איך עושים שיתוף על ידי עירוב תחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני אירי לכל מי שילך לביס האבל או לבס המשתה וכל שקיבל באודיו מוותו דהיינו בא אדם ורוצה לעשות עכשיו עירוב תחומין לכל העיר שם חבית של שמן אחרי 2000 אמה אומר אני מזכה את זה לכל בני העיר מי יכול להשתמש בזה כל שקיבל בעוד יום אם בעוד יום הוא אומר אני רוצה להסתמך וללכת על סמך העירוב תחומין הזה לקנות שביטה באותו מקום וללכת יותר מ-2000 ממה לצד שהוא הניח את העירוב אז הוא יכול מותר אבל מי שתרשך אסור שאין מהר מי שתכשך אם בא אדם ואומר אחרי שנכנס שבת אני רוצה ללכת לאותו מקום ולהסתמך על העירוב תחומין הזה זה אי אפשר אומרת הגמור אומר רב יוסף אין מערבין אלו לדבר מצרי עירובתחומין שנותנים לאדם ללכת זה מ2000 ממה לצד אחד זה רך ורק לדברי מצווה מה יקומשמלון תנינה לכל מי שילך לבסא לבסמשתה המשנה עצמה הביאה דוגמאות ואמרה בית האבלות בית המשתה בהכרח זה רק דבר מצווה מה עוד תאכד מנסטוני קומשמלון הייתי חושב שהמשנה הביאה דוגמאות מצויות חנם וגם לדבר הרשות אפשר לערב תירובת תחומין קומשמלון רב יוסף שלא וכל שקיבלו מבודיוים אומרת הגמורה זאת אומרת שהאדם הזה שרוצה עכשיו באמצע צ השבת ללכת על סמך העירוב תחומין שהניח אדם בשל כל בני העיר וכעת עולה בדעתו ללכת הוא לא יכול כי הוא לא קיבל והוא לא חשב על זה מבודם שמש מינו אין ברירה די יש ברירה תגלה מיס למפרד בודניחלי ישנה מחלוקת גדולה מורכבת בכמה וכמה מקומות בשס האם יש ברירה או אין ברירה דהיינו האם אפשר לומר על דבר מסוים שקורה עכשיו שיתברר כבר למפריע שהוא שהוא קרע או לא. לכאורה אם אנחנו אומרים כאן שמבעוד יום צריך דווקא אז שהוא יחשוב על זה אבל אם הוא רק משחשיכו אז זה לא מועיל ולא אומרים שהתברר עכשיו שקודם זמן קניית העירוב דעתו הייתה לכך אז אם כן לכאורה אנחנו רואים שאין ורה כמו השיטה שאין ברירה כי אם היה ברירה אני אומר שעכשיו מתברר שמערב שבת דעתו הייתה ללכת לשמה מה אומרת הגמרא אמר שי הידיעו ולא ידיעו קטוני יתכן לומר שמשנתנו היא כשיטה שיש ברירה למה אנחנו צריכים מבדיו מה שצריך מבדיוים זה לא שצריך החלטה האם הוא רוצה להסתמך על קרוב תחומין הזה זה הוא יכול גם בשבת ומדין ברר זה יועיל למפרע מבעוד יום אלא ההבדל הוא אם הודיעו או לא הודיעו אם הודיעו דהיינו אם הוא ידע שיש עירוב תחומין מבעוד יום זה מה שאנחנו צריכים אבל אם לא דיעו מבעוד יום אז גאן מה שיש בריירה לא שייך שאדם קם בשבת בבוקר ואומר רגע יש עירוב תחומי לשמה מישהו עשה אני רוצה ללכת לשם ולהסתמך על העירוב תחומי איך נבוא ונאמר שעכשיו מתברר שדעתו הייתה לכך מערב יום מערב שבס הרי הוא בכלל לא ידע שישרב תחומים ולכן גם אם אומרים ברירה צריך אבל שהבסיס יהיה שהוא ידע שיש דבר כזה זה אני אומר הוא ידע הוא לא היה גמור בדעתו כעת שהוא מחליט באמצע השבת זה מתברר שכה הייתה דעתו בעוד יום אבל אם כן זה מה שהמשנה חילקה כל שקיבלו בעוד יום לא הכוונה קיבלו לא ולא הכוונה שהודיעו שיש עירובי תחומים אומרת הגמרא וכעתי זה נושא חדש אומר רב אסי קטן בן שש יוצא בעירובימוי דהיינו אישה שעשתה עירוב תחומין היא רוצה ללכת יותר מ-2000 ממה מה? ויש לה תינוק, יש לה ילד שהיא לוקחת איתו, הוא הולך לבד, היא לא מטלטלת אותו. עד גיל שש, אומר הבסי, הוא יוצא בעירוב אמו. הוא נחשב לחלק ממנה, הוא נגרר אחריה והיא לא תצטרך גם להניח מזון בצעודות בשבילו. היא חלק שה היא נספך אליה. מי סיבי שואלת הגמורה, רבסי אומר שעד גיל שש הוא נספך לאמו. הרי כתוב קטן שצריך לאמוי יוצא בעירוב מוי ושאין צריך לאימי אין יוצא בעירוב אמוי הנמי גביסוקי גבנה עכשיו אנחנו לא יודעים מה זה צורך לאימו יכולנו לפרש שהכוונה לגיל שש עד גיל שש כולל שש דהיינו שהשלים חמש שנים ועכשיו הוא בשנה השלישית כמו שרב אסי אמר זה נחשב שהוא עדיין צורך לאימו אבל העניין הוא שראינו שזה לא ככה כיוון שהותנה מיגב סוק גבנה במסכ לעניין סוקה כתוב קטן שנצך לא חיוב בסוכו ואבנן בו ואז קון שצורך לאמוי אמר רבנ כל שנפקנחתי שהוא יכול לקנח לעצמו לבד שם ולא כשמ כל שני אור משה ואינוק אמו אמו אינו קורה אמו דהיינו הוא קם בבוקר והוא לא מתחיל לקרוא לאמא שלו אמוסל כדטר גדולים נמקרו גם ילדים גדולים בני 11 12 מצינו שהם קיים בבוקר מחפשים את האמא וקוראים לה אמא אל האמא כל שניו משה ונקרא אמו אמו דהיינו הוא לא כשהוא מתעורר משנתו או בבוקר הוא לא מתחיל לצעוק אמא אמא עד שהיא תבוא אליו הוא לא נרגע זה כבר שיעור קטנות אבל אם הוא לא צועק את זה עד שהיא תבוא עם האמא זה כבר אין צורך לאמוי וכמה כמה השיעור שזה כבר ארבע כבר חמש דהיינו תלוי כמה הוא חריך וחכם אם הוא חריף וחכם אז כבר בגיל ארבע דהיינו השלים שלוש שנים שנה רביעית כבר הוא נחשב שאינו צריך לאימי ואם קצת פחות חכם אז כבר חמש דהינו אחרי שהוא ישלים ארבע שנים בשנה החמישית ככה או ככה קשה מכאן על מה שאמרנו כי לכאורה הוא הדין בעירוב שכתוב צורך לאימוי שעד שצורך לאמוי זה עדיין נגר אחר אמו זה כבר ארבע כבר חמש רב אסי אמר שעד איזה גיל הוא נגר אחר אמו עד גיל שש כולי שנה השישית אז אם כן יש סתירה מרבסי יש קושיה לרבסי מהבריסה אומר שברידי רבידי כקומרבסיג שירוב אובב לצופו ואמו לדורי ואפילו ברש שנמי בצבת דניחלי מתרץ הגמורה רביש ברידרדי בא ומחדש אין חנם מדובר כאן במקרה מעניין לא שאנחנו מדברים שהוא יגרר אחר אמו ובעירוב וב במזון שתי סעודות שהיא שמה לעצמה אז הוא גם הסתפח אליה אלא מדובר שבה באה אמו והניחה בשבילו מזון שתי סעודות לצד צפון לצד דרום ובאב והניח בשבילו מזון שתי סעודות לצד צפון כעת אחרי מי התינוק יגרר איפה הוא קנה שביטה על זה כתוב ואפילו בר שש נמי וצבת דמיניחלי ממילא על זה רב אסי דיבר שקטן בן שש הולך אחר אמו שהוא נגר ר והוא נספך בעירוב שלה אלא בכזה מקרה שאביו הניח לצד אחד ואמו מניחה לצד שני אז עד גיל שש הוא עדיין קרוך עם אמו והוא ילך עם אמו אבל לגבי אם מתי הוא נגרב והוא חלק מהעירוב של אמו והוא לא צריך תוספת של מזון זה נוחנ כמו שאמרנו כבר ארבע כבר חמש מסבי שואל את הגמורה שאלה מבריסה אי אפשר לומר ככה קטן שצורך לאמוי יוצא שבירובימוי וכמה עד בן שש לעד בברייסה הלשון עד בן שש זאת אומרת מגיל אפס מאז שהוא נולד עד גיל שש שעל זה אנחנו אומרים יוצא בעירובימוי אז אם כן תיוט דרב שעברידי תיובטה כיוון שכאן אנחנו מדברים על אותו מקרה שכשהוא קטן ממש הוא נגרע אחר אמו וכתוב על זה שאותו אותו מקרה מועיל עד גיל שש. זאת אומרת איזה מקרה מועיל כאשר הוא קטן מאוד? מקרה שהוא חלק מאמו. כמו שאמרנו עד גיל ארב חמש גם רצינו לומר שזה יועיל. אז אם כן כאן כתוב שזה מועיל עד גיל שש בהכרח תיו רב שעברידי. אז רואים פה לא כמו שרב שעברידי תירץ. אפשר ברבידי תראה שלהיגר בתוך העירוב של אמו זה לא ניתן לו רק עד גיל ארב וחמש ואלוקם בבריסה כתוב שאת אותו נגררות שנתנו לו כשהוא קטן נותנים לו את זה עד גיל שש אי אפשר לומר שמדובר פה על שלב שני שבאו ועשו בשבילו עירוב אביב ואמו ורק אומרים שהוא הולך אחר אמו ולא אחר אביו אז תיו האם כן התאות של רבי ישע דרבידי נפל ל ויהיה לנו כאן קושיה אז אי אפשר לתרס כדבריו למטה טתדר דרבסי לכאורה מהבריסה הזאת נקשה גם על דברי רב אסי כיוון שרב אסי אמר שקטן בן שש עדיין נגרע אחר אמו כעת אנחנו לא מתייחסים לדברי רבי שיש בריד דרבידי שהמיד את דברי רב אסי במקרה שערבו עליו אבי ואמו אלא לגבי נגרר כמו שהבנו באבמינה ולכאורה רבסי דיבר על גיל שש ובסה כתוב עד שש מה שיש לו אומר לו רבסי עד ועד בכלל אין חנמ שכתוב עד זה עד ועד בכלל זה כוללת שש ואין סתירה לרב עסי למטה דרבי ינא ורשל לוקיש אז אם ככה אנחנו אומרים שרב אסי מסתייע מהברייסה שכתוב שמה עד גיל שש הוא נגר אחר אמו יש לנו אם כן חוזרת הקושיה שהקשנו מסוקה ששמה רואים כבר ארבע כבר חמש שזה קטן שצריך לאמו ורק אז כתוב כתוב לגבי עירובין שכל שהוא צריך לאמו הוא נגרע אחר אמו אז אם כן יש פה הפרשי גיל בין רבי יני ורשלוקיש למה שאמר רבסי לא יקש אין קושיה מהבריסה שנתנה עד גיל שש ורבן שלוקש עודס אבואי במוסה עוד דלאוי במוסה חידוש גדול תלוי אם אביו נמצא בעיר ברגע שאביביו נמצא בעיר אוטומטי יש פה עוד מישהו שנותן יד עוד מישהו שעוזר בבית וממילא התינוק פחות קרוך אחר אמו כיוון שיש לו גם עזרה יש לו גם להיות קרוך אחר אביו וממילא מה שכתוב מה שרב אסי אמר שעד גיל שש מדובר שאביו לא נמצא בעיר אז ממילא הכל עלמו אז זה עד גיל שש מה שכתוב שעד גיל ארבע וחמש הצורך לאמו שאמרנו גיל ארבע וחמש כמו שאמרו רבי ינשלג שמדובר כשאביו נמצא בעיר וממילא כבר בגיל מוקדם הוא כבר לא צריך לאימור אז אם כן ראינו כאן בעמוד אל דברי רבי שע בן לוי שאמר כלל בכל השס שהם עושה במשנסינו זה כשרבי יהודה אומר את זה זה בא לפרש את דברי החומים רבי יוחנון מסכים באמוסי הוא חולק בבמה שאלנו שניכם מודעים שאם זה לפרש בפסוליידוס מהשמע שאםי בלחלוק כיוון שיש לנו בנוסף למשנה שמובד שמה שיטס תנקמה ורב יהודה יש את הבריסה בברייסה מובא שיטס חומים ושם כתוב שהם חולקים על רב זה אז לכורה אגב חכומים במשנה חולקים על רב יהודה עונה הגמרא לא חכומים שם בברייס זה חומים של רב טרפון ושיטס רב טרפון שהוא סובר שנזירות צריכה להיות באפלוה וממילא גם כאן זה צריך להיות באפלוה ראינו את המשנה לגבי משתספים וצכומים שהוא מניח ואומר לכל בני העיר ומי שקיבל על בעוד יום מותר רב יוסף אמר שעירוב רק לדבר מצווה מה הוא בא לחדש הרי המשנה הביאה בית האבל בית המשתה הייתי חושב שזה דוגמאות מצויות והוא הדין לדבר הרשות פשוט קומש מלון שרק לדבר המצווה כל שקיבל עליו מגועד יום אמרנו לכאורה רואים שאין פה ברירה והישבנו שהכוונה לא קיבל עליו אלא שהוא ידע מבעוד יום שיש עירוב תחומים אז אני יכול לומר שגם אם בשבת הוא החליט אז מתברר למפריע כבר מדין ברירה כמו שמערב שבת הייתה דעתו לכך רבסי אמר שקטן בן שש יוצא בעירוב אמו בלי להוסיף מזונות בלי לחשוב על זה מער ערב שבת הוא יחד עם אמו. שאלנו מבריסה ששם מבואר שקטן שצריך לאמו יוצא עם אמו ובסוק מבואר מי זה צריך לאמו? אז אמרנו או שנפנה ואני אעמו מקנחתו אז הוא כבר לא צריך לאמו או שניור ולא קורא אמא והשיעור הוא רבי ינא ואשלו שמרו כבר ארבע כבר חמש תלוי אם הוא חריף או פחות חריף ואם כן רואים לא כמו רב אסי לא בגיל שש אלא ארבע וחמש עונה על זה רב אסי עונה על זה אומר רבי שעבריד רבי ידי רב אסי דיבר במקרה שאבי ואמו הניחו זה לצפון וזה לדרום ועל זה אנחנו אומרים שהוא ניגר אחר אמו ולא לא אחר אביו אמרנו שקשר ליוש בריד רבידי לומר ככה כיוון שיש ברייסה שכתוב לאדיה עד בן שש משמע את אותו מקרה שאני נותן לו כקטן אני נותן לו עד גיל שש ולא שזה מקרה חדש לכן רביש ורי דודי ירד בתירוצו ועל רבסי לא קשה כיוון שהוא ימית הברייסה עד שש כולל שש ועל רשלוק של רבי ינה לא קשה מהברייסה כיוון שיש לחלק וזה מה שנשאר למסקנה תלוי אם אביו בעיר הגיל הוא אדם א וחמש אם אביו אינו בעיר הכל אחר אמו אז ממילא הוא נמשך יותר שנים אחר אמו ולכן עד גיל שש אז זה דברי רבסי וגם הברייסה דיברה על מקרה כזה רש"י רק מוסיף הערה קטנה למה כששאלנו טבטה לבשה ברידרידי למה לא תירצנו עם התירוץ הזה שתלוי אם אביב בעיר או לא אביב בעיר שאלנו על רב שעברי ורבידי אתה אומר שלגבי נגרר זה עד ארבע וש בברייסה מבואעד ש תעמית הברייסה במקרה שאביו אינו נמצא בעיר ולכן זה היה גיל שש אומר רש"י אם רבי שעבידי היה מודה לסברה הזאת אז הוא כבר לא היה צריך להגיע לחלק בין המקרים ולהביא את המקרה של אביו ירב לצפון ואמו לדרום יכל ליישב את זה מידי וכך לסגור את הסתירה בין רב אסי לבריסה וכך לכן רואים שהוא לא סבר את הספרה הזאת ולא ישבנו את זה כדי ליישב אותו ווא נשאר בתיוטה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: