העמוד היומי מסכת עירובין דף ל עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף ל עמוד ב

[מוזיקה] בסיעתא דשמיה הרובין דף ל עמוד ב נתחיל בסוף העמוד הקודם הגמרה מתייחסת למחלוקת שכתובה במשנה בקשר לאפשרויות לקבוע מקום שביטה עבור מי שרוצה בשבת לצעוד מאירו למרחק של יותר מ-2000 מה התורה או מד רבונו נסרו ויש צורך לעשות רווה תחומין איך אדם עושה רווה תחומין על ידי שהוא קבע מקום שביטה במרחק של פחות מ2000 ממה מהירו וסופרים מכאן ולאבא את ה-2000 ממה מ המקום השביתה המחודש ולא המקום שבו אפילו ה שהה בכניסת השבת אם הוא שם מזנות בבת ממקום מרוחק משמה זה מקום השביתה המחודש שלו ומשמה סופרים את ה2000 ממה מה עם הדברים שהוא צריך לשים שמה כדי שעל יד על ידי זה הא תקבע לו שם מקום השוטה אז מזונות שתי סעודות ראינו כל סוגי המזון מה הדין האם נזיר יכול לשים שמה כמות של יין מתאימה לשתייה של שתי סעודות אומרת הנקמה מערבון לנזיר ביין אותו דבר מערבון לישראל בתרומה למרות שישראל אינו רשי לאכול בתרומה בא סומכוס ואומר לא לא מערבין לישראל בתרומה אלא רק בחולין אבל משום מה סומכוס לא חולק על מערבים לנזיר ביין שם הוא לא ב לחוק למרות שכנראה דעתו של סומכוס שאדם יכול לערב אך ורק בדבר שמתאים לו לאכילה וזו הסיבה שהוא עוסר לערב לישראל בתרומה אם ככה למה לנזיר ביין הו כן מאפשר נראה את זה בהמשך הגמרא אבל קודם כל מתחילה הגמרא בדף ל עמוד א' מתניתין דלא כבית שמאי המשנה שאומרת שלפי תנק מערון לנזיר ביין מערון לישראל בתחומה דלאו כבית שמאי דתן לבית שמאי אומרים אין מערן לנזיר ביין בשמיים מחמירים יותר מסמוס לא מערון לנזיר ביין בכלל ולישראל בתרומה למה זה לא ראוי לאכילה עבורם ולכן זה לא יכול לשמש כמזון שקובע מקום שביטה בית הלל אומרים מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה טוב אמרו להן בית הלל לבית שמאי י אתם מודים מחלוקת קדומה י אתם יודעים שמערבים לגדול ביום הכיפורים יש צורך לעשות ערובי תחומיים גם ביום הכיפורים איך אנחנו מערבים לגדול הרי גדול הזמן שהמקום שביטה המחודש נקבע זה הזמן של בן הש מושס ואז צריך המזון שנמצא שמה שמשמש עבורי כקונה שביטה צריך להיות ראוי לאכילה אז אם ככה איך מערבין גדול ביום הכיפורים הרי הוא אנו רשי לאכול מבין השמוש כבר נכנס הצום התענית והוא לא יכול לאכול אמרו להן אבל אתם צודקים ביום הכיפורים באמת אפשר לערב עירובי תחומין גם לאדם גדול שמחוייב בתענית ביום הכיפורים אפשר לערב לו במזון כלשהו למרות שהוא אינו רשאי לאכול אותו באותו זמן אמרו להן א לבת הלל אם ככה כשם שמרבין לגדול ביום הכיפורים כן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה ככה שאלו בית הלל לבית שמאי ובית שמאי מחלקים הם איקה סעודה הרויה מבעוד יום המזון הזה שאמנם עכשיו כרגע הוא אסור באמת בשעת בן השמ הוא אסור לגדול לאכול יום הכיפורים אבל לפני כן הוא היה מותר אז יכול להיות שאני לא מסתכל על זה כעל מזון שנאסר זה עכשיו נאסר ברגעים האלה מקודם זה כן היה מותר לכן אין סיבה שזה לא ישמש כמזון לקבוע ע על ידו את המקום השביתה החדש אבל אחה בתרומה ל ישראל או ביין לנזיר אחה ליק סוד רויה מבד יום גם מבעוד יום זה לא היה ראוי להם אומרת הגמרא שכל המחלוקת וכל המהלך שיש לנו פה כמן דלא כ חנניה נתניה חנניה אומר כל עצמן של בית שמאי לא היו מודים בעירוב עד שיוצא מיתתו וכל כלי תשמישו אם הזכרנו פה את מחלוקת בבית שמי ובית הלל דע לך שלפי חנניה כל הסוגיה פה היא בכלל לא מתאימה למה כמ ש חנניה אומר שבית שמאי אומרים שבשביל ליצור קניין מקום חדש מקום שביטה מחודש לא מספיק להביא אוכל כזה או אחר אדם צריך להביא לשמה את כל צרכיו של אותה שבת זאת אומרת בגדיו מאכליו הוא לא יכול להביא חלק מהדברים צריך להביא את כל מה שהוא יזקק להם על פי תוכניתו במשך השבת לכן אתה רוצה לערב לנזיר ביין ודאי שזה לא מועיל גם לנזיר לישראל זה לא יועיל כמ שזה לא כל צרכיו אומרת הגמרא כמן ז לד תניה ירב בשחורים לא יצא בלבנים אדם שביום שישי הרי צורת ההנחה שמה של המזון כדי לקבוע מקום שביטה אפשר בשני אופנים או שהוא ביום שישי הולך הוא בעצמו או שולח שליח ומניח שם את המזון לפני כניסת השבת או שהוא עצמו נמצא שמה בשעת כניסת השבת יינו בבין השמשות נמצא שמה וכך הוא קובע ל עצמו מקום שביטה אז אם אדם היה שמה בעת כניסת השבת דהיינו בעת בן השמוש היה שמה בגדים שחורים ולמחרת הוא חוזר אחרי זה לביתו בעיר אחרי זה הוא רוצה לצאת שוב מהבית ללכת למקום המרוחק שאליו הוא שואף להגיע בבגדים לבנים הוא לא יכול ככה כתוב יראה בשחורים לא יצא בלבנים בלבנים לא יצא בשחורים כמן אומר רב נחמן בר יצחק חנניה הי וליבה דבית שמאי זה הולך על פי חנניה וליב דבית שמאי שאומרים שיש צורך ם בשביל לקבוע מקום שביטה שיניח שמה את כל הנצרך לו והרי הוא הניח שמה שחורים אתמול ועכשיו הוא צריך לבנים לכן הוא לא יכול עכשיו להשתמש בלבנים אומרת הגמרא עדיין לא השבת את הכל ולחנה בשחורים הוד לא יצא א בלבנים כן יצא איך הרי לכאורה את הלבנים הוא לא זיימן לשמה אתה אומר אם הוא הניח לבנים אתמול ועכשיו רוצה לבנים או הניח שחורים עכשיו רוצה לצאת בשחורים הרי הוא לא הניח את המין השני הוא הניח רק את המיין הזה והוא נצרח שני הדברים אם ככה גם בלבנים אף אם הוא זימן לבנים הוא לא זימן את כל צרכו איך אתה מאפשר לו לצאת בלבנים אה בלבנים כן יצא האמרת שיוצא מטתו קלש תשמישו לשם אחיק אמר ערב בלבנים והוצרך לשחורים בשבת בבוקר פתאום הוא החליט שהוא רוצה ללכת עם שחורים אף בלבנים לא יצא למה כמן שמתברר עכשיו שצורך תשמישו זה גם הבגדים השחורים והוא הרי לא זמנם יום קודם כמן אומר ר נחמן בר יצחק חנניה ליב דבית שמאי למה כמו שהוא לא זימן את כל צרכיו של אותה שבת לא זימן שמה מיום קודם סומכוס אומר בחולין למדנו שבנושא של נזיר ביין סומכוס לא חולק ללעומת זה ישראל בתרומה סומכוס אומר שאי אפשר מה העיקרון כנראה סומכוס סובר שבשביל לעשות גביעת מקום מקום שביטה צריך להניח שם מזון שמתאים וראוי לאדם קובע את המקום ב בכניסת השבת באותו זמן זה צריך להיות ראוי עבורו אם ככה למה שום חוס לא חולק על נזיר ביין אומרת הגמרא ואילו נזיר ביין לא פליג מה הי תימה אומרת הגמרא אפשר דמיי לנזירות אל תקרא ליין מזון שלא ראוי לנזיר כמ שהנזיר יכול להישאל על שבועתו על נזירותו ממילה הוא נהיה ישראל גמור והוא יכול לשתות יין יחי תרומה נמי אפשר דמית שלוה למה התרומה נפסלת בעיניך ונחשבת כמזון לא ראוי גם על התרומה אפשר הרי להישאל ההם ת שללה אדרה לטיב לה מה תרוויח אתה תשאל על התרומה מה יהפך מה יהיה המצב של התרומה אז יהפך לטבל שלא הופרש מעולם שם תרומה אם ככה זה גם נאסר עליו לא הרווחת כלום בזה שהוא יוריד את הדין תרומה מזה ישים עליו דין טבל גם דין טבל אסור לישראל לאכול טוב ולפרוש לם ממקום אחר שקודם כל ישאל על התרומה ממילא המוצר הזה המזון הזה נהפך לתבל נו איך הוא יציל את התבל יפריש ממקום אחר תקן אותו וכל זה הוא לכאורה יכול לעשות בבן השמו שס ר מדובר שהוא עושה את זה בבין השמוש אנחנו הרי מחפשים בנקודת הזמן של בין השמשות שהמזון יהיה ראוי הוא ירב שמה תרומה אתה בא ואומר שברגע בנקודת הזמן הזאת הוא לא יכול לאכול את התרומה לא נוריד את הדין תרומה על ידי היש עלות אז יעשה טבל שיפריש תרומות ומעשרות אומרת הגמרא לא זה לא פתרון זה לא יתן לי אפשרות לקבוע את המקום ה את המזון הזה כמזון ראוי למה לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף יש דין דרבון שחובה כשתורמים שכל ה מזון כולו כל המאכל דהיינו גם מה שנשאר חולין גם מה שיוצא לתרומה כולם יהיו באותו כלי או לפחות יגעו ביחד במקרים חרגים התירו אבל בעיקרון יש דין לתרום דווקא מן המוקף אתה מציע לו עצה להכריז על המזון הזה כמזון כשר למה כמו שהוא יכול להפריש מהמזון שיש לו בבית למשל לא נחשדו חברים תרום מין המוקף זה לא ראוי זה לא עושה זה שם של מאכל ראוי ולפרוש על מיני ובי טוב אז אתה אמרת שהוא לא יכול להפריש ממאכל בבית אבל הוא יכול להפריש מתוך המזון עצמו שייחד אותו כמקום במקום השיטה שלו החדש מנהו יפריש דלית ב שיעורה יש לו כמות מזון של שתי סעודות ואם הוא יפריש ממנה תרומה והתרומה הרי לא ראוייה אתה רוצה הרי לבוא ולומר שהתרומה לא ראוייה לו ולכן הוא לא יכול זה לא משמשת כמזון ראוי מהחולים שיישארו לא ישאר מזון של שתי סעודות ולכן בסופו של דבר הרעיון הזה הפטנט הזה שאמרנו בנזיר ביין שיכול להישאל ולכן זה מכריז גם עכשיו על היין כמזון ראוי לא יכול להועיל גבי תרומה כמ שאם אתה תבטל את התרומה תישאל על התרומה ותגיע למצב של תבל ואחרי זה תפריש את התבל גם אם תפריש מיני ובי לא ישאר לך מזון כשר לאכילה בשיעור מספיק ולכן המקום לא יקנה אין פה מקום ש נקנה מקום שביטה חדש ומה הי פסקה כל המהלך שלך הולך ובנוי רק על כמות מצומצמת של מזון שאם יפרישו ממנה תרומה לא ישאר המשנה לא הדגישה שמדובר במקרה כזה אתה קובע שמדובר במקרה כזה מצומצם ולכן זה נקרא מזון שאנו ראוי תמיד את המשנה שמדובר במזון בכמות גדולה הוא יכול להפריש וזה כן אפשר לערב לישראל בתרומה אלא אומרת הגמרא הסיבה אחרת ומחו סבל קרבונן אנחנו נראה בהמשך מחלוקת בין רבונו לבין רבי דאמרי כל דבר שהוא משום שבוט גזרו עליו בין השמשות היות שלהפך אן כלי אז בבין השמוש הר זה השעה הקובעת בן השמוש גם סרו זה מחלוקת תנאים נראה לקמן בין רבי לבין חומים חכמים אומרים שגם בבן השמוש אסור לעשות דברים שהם משום שבות ממילא הרעיון ש רצית לבוא ולומר שאיך הוא יכשיר את התרומה לשמש כמאכל על ידי שישאל מילא אבל איך זה נשאר תבל על ידי הפרשה מחודשת ההפרשה המחודשת היא נאסרת בבין הש מושס לכן זה לא פתרון ראוי לכן זה מונע ממני להכריז על האוכל כאוכל ראוי שואל ספס אם ככה גם להישאל לנזיר אמרנו שהנזיר ביין זה כן מאכל טוב גם על פי סומכוס לכאורה למה הרי הנזיר ביין גם להישאל אסור לא להישאל בשבת עבור צורכי שבת מותר ממילא הנזיר יכול להישאל בבין השמו שס על היין למה כימה שהוא רוצה לשתות היין אחר כך אז הוא יכול להשאל על הנזירות שלו ממילא בזה אין שום איסור וזה פתרון טוב לתקן את היין עבור הנזיר כמן ז להד תנן יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם כל דבר ודבר שהתורה או חזל נתנו שיעור על פי גודלו של האדם דעתו דרכו של האדם כל אחד ואחד הולכים על פי האדם העצמאי על פי האדם הייחודי למשל מלא קומצו מנחה ככהן קומץ מנחה זה הולך על פי גודל האצבעות שלו גודל ידו כמה שהאצבעות תהיו יותר גדולות או יותר קטנות זה יהיה הגודל של הקמיצה ומלוח אופניו קטורת יום הכיפורים צריכים כהן גדול מכניס מלאו ח אופנה ביום הכיפורים גם תלוי בגודלו בגודלם של הידיים של הכהן הגדול מלאו קומצו בשתם מלא לגמה ביום הכיפורים זה השיעור המינימלי שאדם מתחייב על זה ביום הכיפורים כ הם לא לוגמיו כפי גודל פיב של כל אחד ואחד זה יקבע את מידת המחוייבות שלו ובמזון שתי סעודות לעירוב גם אדם שרוצה לערב לקבוע למקום שביטה באמצעות שתי סעודות קובעים מה הגודל המינימלי של שתי סעודות כל אחד לפי דרכו באכילה דהיינו לכאורה אם מדובר באדם חולה או זקן שהאכילה קשה עליו אז כמובן הסודות היו מצומצמות יותר אם מדובר באדם רעבתן שרגיל לאכול עודות מורחבות יותר אז הגודל יהיה בכמות יותר גדולה שתי סעודות לכאורה משמע בבריתה הזאת תלוי בדעתו ובדרכו של כל אדם ואדם אומרת הגמרא כמן לפי מי זה הולך אומר רב זירא שומ חוסי דאמר מ דחזי לבינן הרי לפי רבון אפשר לערב לנזיר ביין אפשר לערב בתרומה לישראל למרות שזה לא ראוי לו אבל זה ראוי לאחרים העיקר שיש לזה שם של מזון כלשהו אם ככה זה מתאים לבוא ולומר שזה לא משנה בגודלו של כל אחד ואחד אבל הבריתה שאומרת שתלוי בגודלו של כל אחד ואחד בדעתו ובדרכו זאת אומרת הבריתה הזא סוברת שכל אדם בשביל לקבוע את המזון שתי סעודות צריך שיהיה הגודל המתאים לו דהיינו לא שזה מתאים לאחרים הרי לכאורה אם אדם הור רעבתן ונגיד הסעודות שלו הם גדולות יותר אבל הרי המזון הזה משמש כשתי סעודות עבור אדם שהוא לא רבתן זה לא יעזור למה כמה שלפי סומכוס צריך שזה יהיה מתאים לו ראוי לו מלה צריך למי שיש רעב גדול רעבתן גדול והסודות שלו גדולות יותר נזקק לסעודות גדולות יותר אז לכאורה הבריתה הזאת הולכת כפיסים חוסי דמר מ דחזי מה שמתאים לכל אדם ואדם זה מה שאנחנו צריכים בעינן לי מפליג אומרת הגמרא דרב שמעו בן אלזור למדנו את זה לפני כמה דפים תן רב שמעו בן אלזור אומר מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו זה בעצם מתאים דהיינו חולה וזקן שרגילים לאכול פחות הסעודות שלהם יהיו מוקטנות יותר ולבטן בסעודה בינונית של כל אדם דהיינו לא הולכים על פי הרבנות שלו אלא הולכים כפי סעודה של כל אדם זה לא מסתדר עם הבריתה מקודם מקודם אמרנו בבריתה שולחים כל אדם על פי גודלו של פה על פי דעתו שלו לכאורה גם רעבתן אמרו שהסוד יהיו גדולות יותר פה רב שמ בן אלזר אומר שלא לא מתחשבים בגודל הסעודות האישיות שלו אלא גודל סעודות רגילות לכאורה זה חולק על הבריתה מקודם אומרת הגמרא תרגומה החולב זקן אבל רעבתן בטלה דעתו אצל כל אדם אומר רשי שכל מה שאנחנו הולכים על פי דעתו של כל אדם ואדם כפי שאומרת הבריתה מקודם זה רק לכולה שאנחנו קובים שחולה וזקן לא צריך סעודות רגילות של כל אדם הוא יכול להסתפק בסעודות מוקטנות כמו שזאת דרך האכילה שלו לעומת זה בראבן בטלה דעתו אצל כל אדם להחמיר אני לא מחמיר עליו זאת אומרת גם הבריתה שאמרה מקודם שתולים בדעתו ובדרכו של כל אדם ואדם זה מדובר רק לקול גבי חולה וזקן אבל לא לגבי רעבתן לכאורה קצת משמ ברשי שהסיבה היא כמה שלחו מה לא אזלינן אבל הגמרא מוסיפה פה עוד פרט הגמרא מוסיפה כמה שבטלה דעתו חולה וזקן כל החולים והזקנים זה הדרך שהם אוכלים כמות מצומצמת יותר רעבתן זה איך אדם הרגיל את עצמו איך אדם ש שולט על תאוותיו או שלו ממילא הרעבתן אני באמת לא אמור להתחשב בדעתו בדרכו האישית לאכול כמות גדולה של מזון אלא אני הולך על פי הכמות הרגילה של כל אדם ומה שהברית אמרה לאל שהולכים על פי דעתו של כל אדם זה לא כולל את הרבנים ולכהן בבית הפרס המשנה אומרת שיש עוד אופן שאפשר לערב לאדם אפילו לכהן אם המזון נמצא בבית הפרס בית הפרס הכוונה היא מקום שנאבד שם קבר אנחנו לא יודעים מה קרה לקבר כנראה הוא נחרש ואם הוא נחרש מה שקרה שיש שמה עצמות אבל העצמות האלה כנראה הידלדלו מהבשר ועצם ללא בשר שזה לא נקרא עבר לא מתמים באוהל מתמים רק במגע ובמסע לא מתמים באוהל אז אדם כהן יש אפשרות שיוכל להיכנס ולעבור את בית הפרס איך על ידי שהוא ינפח זאת אומרת הוא ידאג לא לגעת בעצמות לא לדרוך להיות מעליהם אין חשש כי מה שסך הכל זה לא מתמה באול אבל שלא יגע בהם ברגליו בנעליו אז הוא ילך מקודם ינפח יעשה בצורה של איזשהו ניפוח באוויר כדי לנקות את השטח ואז הוא יבחין בעצמות ויוכל להיזהר מהם אז היות שכהן יכול בבית הפרס לעשות את הדרך הזאת ממילא לדעת כולם המקום נחשב כמקום שביטה חדש כיוון שהאוכל נחשב כזמיר עבור האדם יודגש במשנה רשי אומר וצריכים להדגיש את זה גם פה פה זה כבר לא בעיה באוכל עצמו פה הבעייה היא בגישה לאוכל האוכל עצמו הוא כשר מדובר באוכל שראוי לכהן למה יש עוד דין לא רק שהאוכל יהיה ראוי לאדם אלא שהוא גם יוכל להגיע אליו ולאכול אותו אם הכהן יש לו דרך סומה למשל הוכל נמצא במקום בית הקברות נראה לקמן יש לו יש לו מניעת גישה למקום זה גם פוסל את האפשרות לערב אז פה בבית הפרס היות שאין מניעת גישה הוא יכול לעשות את זה באמצעות ניפוח של בית הפרס אז זה אוכל שבהחלט ראוי לשמש כקונה שביטה עבורו דו אם רב יהודה אומר שמואל מנפא אדם בית הפרס והולך רבי יהודה ברה מ משמ דרב יהודה אמר בת הפרש שדש שרגלי רבים הלכו שמה טהור אני בא ואני אומר שאנשים רבים הלכו שמה זה כבר טהור כמו שכנראה העצמות כבר ניתחנו והם גם לא בגודל של שהורה ממילא הם לא מתאמות בכלל בסופו של דבר גם תני קמה סובר שבבית הפרס זה משמש מקום שאפשר לקנות בו בית שביטה כמ שהדרך להגיע למזון היא דרך בהחלט ראוייה רבי יהודה אומר אף בית הקברות רב יהודה מחדש שגם בית הקברות זה כבר לא בית הפרס ש שם אני כבר לא יכול לנפח ולהיכנס גם בית הקברות המזון שנמצא בו יכול לשמש ככהן לכהן כמקום שמזון הראוי שקונה שביטה תנה מפני שיכול לחוץ הוא יכול לעשות חציצה ולך בשידה תיבה או מגדל אדם יכול להיכנס לתוך קופסה למשל מעץ אם זה גדול למעלה מ-40 שעה המקום הזה לא מקבל טומא כמו שהתורה אומרת בפירוש עץ זה רק שאפשר למלא אותו ולהחזיק בו בית קיבול אבל בגודל כזה אי אפשר להחזיק בו שום דבר זה גדול מדי אז בסופו של דבר ארון מעץ שהוא בגודל יותר מ-40 שעה הארון הזה לא מקבל תומ ואם הוא לא מקבל טומא הוא בהחלט חוצץ בפני התו הבעיה היא פה שהארון הזה הוא לא עומד במקום הוא מטלטל ובזה יש מחלוקת כפי שנראה לקמן אם הארון המטלטל מחיצה חוצצת אוהל המטלטל נחשב כחוצץ או לא אז לכן בא רבי יהודה ואומר היות שאול המטלטל נחשב חציצה שוב המזון הזה שנמצא בתוך בית הקברות בעצם אין מניעה מלגשת אליו גם לכהן כמו שהוא יכול להיכנס ולהגיע לאוכל באמצעות אוהל המטלטל כסו אוהל זרוק שמי אוהל ו בפלוק דע נתניא ד תניה הנכנס לארץ האמים מי שיוצא לחוץ לארץ וכד ארץ האמים מטעמה מד רבון כמ ששמה בנות העקום היום מפלטת נפלם בכל מקום לכן יש איסור לכהן לכאורה לצאת לחוץ לארץ גם ישראל וצא לחו לארץ הוא נתמ אז נכנס לארץ המים בשידה תיבה ומגדל רבי מטמא רבי יוסי ורבי יהודה מתאר ומיק מפלגי מר סבר אוהל זרוק לבש מאוהל כמה שהאוהל מטלטל ולא עומד ממקומו הוא לא יכול לשמש חציצה ומר סבר אוהל זרוג שמי אוהל אז הסיבה שרבי יהודה במשנה שלנו מאפשר לכהן להשתמש באוכל שנמצא בבית קברות כמזון הראוי לו ולשמש אותו כקונה שביטה במקום משום שהוא יכול להגיע לאוכל האוכל ודאי שאין איתו בעיה ה מניעת הגישה היה בעייתית הוא יכול להגיע לשמה כיוון שמניעת הגישה אני יכול להתגבר עליה באמצעות להיטלטל באוהל זרוק [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: