העמוד היומי מסכת עירובין דף לו עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף לו עמוד א

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא רובין דף לו עמוד א' בעמוד הקודם למדנו את דעתו של רב מאיר שרב מאיר אומר שבמשנה שלנו בספק עירוב עירוב שנפסל זאת אומרת עירוב שמצאנו אותו פסול כגון תרומה ונת מת עירוב שנשרף עירוב שנתגלגל מחוץ לתחום בכל המקרים האלה רבי מאיר אומר שמחמירים וקובעים שהעירו הוא ספק ספק חל ספק לא חל ממילא האיש המערב יהיה מוגבל ללכת כמו חמר גמל זה המשל יהיה מוגבל ללכת רק מה שמתאים ומסתדר עם שני מקומות השביתה שלו או הישן או החדש דהיינו הולכים נוקטים איתו לחומרה לעומת זה דעתו של רבי יושי במשנה ספק עירוב להקל כך הוא קיבל בשם רבותיו ספק עירוב להקל שואלת הגמרא עכשיו שאלה על רבי יוסי קש דרבי יוסי דרבי יוסי במשנה למדנו שרבי יוסי נוקט להקל לעומת זאת בעמוד הקודם בתחילת העמוד הקודם הבאנו בריתה כדי להקשות על רב מאיר אבל מה מדובר שמה אדם שנטמא בטומאה דרבון דהיינו כגון שאכל כמות אוכלים שמט אותו זה דרבון מדאורי ש אוכלים לא מתמים אדם רק אבטו כלי או אדם אחר אבל אדם שאכל אדם שנפלו עליו שלושה לוגים מים ש ובים בכל המקרים האלה חזל קבו בגזירות 18 דבר שהאדם נטמע טומ דרבון אדם הלך וטבל ספק טבל ספק לא טבל ספק במקווה היה כשרות הה שיעור מספיק או שלא היו שתי מקוואות ספק טבל במקווה הקשרה או לא במקווה הקשרה בכל המקרים האלה ראינו לאל שרב מאיר מקל תומ דרבון לעומת זה רבי יוסי מחמיר דהיינו בכל מקרה של ספק שם מדובר בספק ספק טבל ספק לא טבל בספק דרבו רק מדרבן עם כל זה רב יוסי נקט לחומרה מה שאין כן במשנה רואים שרב יוסי בעירוב תחומין ונבוא ונאמר שדעתו של רבי יוסי שתחומי זה דרבון אבל ראינו שרבי יוסי דרבון גם מחמיר בספק מה ההבדל בין שני המקרים אומר רבונה ברכינה שייני טומאה הועיל ויש לה עיקר מן התורה אמנם מדובר באדם שנטמא רק טומא דרבון אבל היות שלטו יש עיקר מן התורה יש טומאות דוריס אם אנחנו נלך איתו לכולם בתומו דרבון יבואו להקל גם בתומו דוריסה לכן קבעו שם שגם בתומו דרבון אנחנו נלך איתו לחומרה שבס שבס זה עוד יותר שבס נמי דוריס תחומין עצמם הם דוריסה לפי חלק מהתנאים אם ככה איך רבי וסי שמה נוקט לכולה כס רבי וסי תחומי דרבון רבי וסי לא סובר כפי רב מאיר שלמדנו לאל שסובר תחומי דוריס אלא הוא סובר שתחומי דרבון ממילא אנחנו לקטים לכולה א אם נבוא ונשאל אבל בגבי טומאה אמרנו בתומי ד רבונו מחשש הדמייה לטומאת דוריסה הסרנו שמה למה פה גם לא נבוא ונאור בתחומים דרבון מחשש שאנשים ידמו את זה למלוח דוריסה לא זה שונה המלאכה שנעשית בתחומן היא שונה לחלוטין מהמלאכה שנעשית בשר מלאכות לכן אנשים לא יבואו לדמות ולכן אין סיבה לגזור אז בסופו של דבר ויסי סובר באמת שבדברים דרבנן הולכים לכולה חוץ מאותם מקומות שיש חשש שידמו את זה לדינים דוריסה ו בסימה עוד יישוב בין הסתירה בין רבי יוסי לרבי יוסי עד ידי עדרבי מה שכתוב במשנה לאל גבי טומאה זה דעתו האישית של רב יוסי ששמה רב יוסי באמת סובר שבד רבון גם נוקטים לחומרה אבל מה שכתוב במשנה שלנו שרב יוסי נקט לכולה בקשר ורוב תחומין דרבי די קנ מדקתני אומר רב יוסי לא בשמו אבטול מוס העיד משום חמישה זקנים שספק עירוב כשר שמה מינה הוא לא אמר את זה בתור דעתו הוא רק הביא עדות שהוא קיבל מרבו שקיבל מרבותיו רב אמר חילוק אחר את מנו טמ דרב יוסי האמ טמא על חזקתו לגבי טומאה גם אם זה ספק טומא דרבון נכון מדובר בטומאה דרבון אבל זה בעצם לא ספק השקול יש שמה חזוקה יש שמה חזוקה שבעצם האדם היה טמא מסתפקים אם הוא טבל או לא טבל אם הטבילה הועילה לא הועילה אבל הוא בא למקרה הזה הוא בא למצב הספקי הזה שהוא טמא דרבון אבל הוא טמא אז תמיד אותו על חזקתו לכן שמה רבי מאיר מחמיר לעומת רבי וסי מחמיר לעומת זה גבי עירוב תחומין אין שמה חזוק שאתה יכול ללכת בעקבותיה למה המת יומ ל חזקתו ואמא לא טבל רק שת הגמרא שאלה עוד קודם למה אתה מסתכל רק על האדם שהוא בחזקה טמא אדרבה העמד מקווה על חזקתו הרי אחת הספקות שמופיעה שמה בברייתא זה מקרה שהוא טבל ואני ספק אם באותו זמן שהוא טבל המקוה הייתה כשרה או לא כשרה האם היא חסרה אחר כך או שכבר חסרה לפני תמד מקווה על חזקתו הר מקווה לכאורה היייתה מקודם בחזקת כשרה למה פה לא תלך על פי חזוקה של המקווה ואמה לא חסר במקווה שלא נמדד במקווה שלא נמדד מדובר שלא נמדד המקווה קודם ממילא אין כאן חזוקה של כשרות למקווה אז אם נסכם מה שיש לנו שמה גבי טומאה אותו אדם שנטמא בטומאה דרבון והלך וטבל רבי יוסי גם אם נבוא ונאמר שרבי יוסי בכל הספקות רבונו הולך לכולה אולי אבל שמה רבי יוסי נקט לחומרה למה בחמת החזוי האדם הזה הוא בחזקת טמא אתה רוצה לטאר אותו בספק אתה לא יכול לטאר יש חזוקה אחת שמה באזור איזה חזוקה חזקת תומה יש חזוקה של מקווה קשרה לא מעולם המקווה לא נמדדה לכן שמה רבי יוסי נוקט לחומרה מה שאן כן בעירוב תחומין רסי באמת סבר שזה דין דרבון ספק ה דרבון אבל בוא נראה אם זה ספק השקול או לא יש לכאורה חזוקה שמה שהתרומה לא נשרפה או שנשרפה כמה שיותר מאוחר אנחנו רואים שהיא נשרפה טולים שהשריפה קרתה כמה שיותר מאוחה נטמאה או נשרפה אבל לעומת זה אז זה חזוק לכאורה בעצם ש מקילה אבל יש גם חזוקה שמחמיר מה החזויה שאדם מקום שביתת היה מקום מגורו הרגיל בעיר שלו הרי הוא ניסה להחליף מקום שביטה אבל מקום השביתה הרגיל והטבעי שלו זה בעיר אז תמיד אותו על חזוק שהוא עדיין משוייך לאירו ולא משוייך למקום החדש אז מחמת שיש לנו חזוקה מקילה וחזו קה מחמירה אנחנו כובעים שמדובר פה בספק השקול ואז רב יוסי משתמש בכלל שספק השקול בדרבנן הולכים להקל לכן זה לא רק לפי התירוץ הזה זה לא רק רבותיו זה גם רב יוסי עצמו שסובר במש ספקה דר בונד לקולה אלא אם כן יש לנו חזוקה אחת שמחמיר אבל שמה יש לנו שתי חזוק איזה חזוקה חזוקה אחת שאומרת שהתרומה נטמאה בשלב מאוחר יותר אחרי שהעירו כבר נתפס אחרי שהעירו כבר חל לעומת זה יש חמ זוק נגדית שמחמיר שקובעת שהאיש עדיין משוייך למקום משבוע הקודם שיש לנו חזוקה נגד חזוקה נקבע שזה מדובר ספק השקול ונלך בד רבון נלך לכולה וזה הסימה של רבי יוסי במשנה תניה כיצד אומר רבי יוסי ספק עירוב כשר הגמרא דנה עכשיו במה שרבי יוסי הכריז שספק עירוב כשר האם זה מדובר בכל הספקות ירב בתרומה הוא שם במקום תרומה טהורה אבל אחרי זה מצאנו אותה שהיא נטמאה מצאנו שרץ על גבה ספק בעוד יום תמת ספק משחשיכה תמת וכן בפירות ספק מבעוד יום נתקנו הוא שם שמה פירות תבל הפירות היו תבל עדיין לא נתקנו אבל אחרי זה בא מישהו ואמר שהפירות כן תוקנו הפרישו מהם תרומות ומעשרות רק נשארנו בספק האם זה קרה לפני בן הש מושס או אחרי בן הש מושס נתקנו ספק משכשך נתקנו ואז העירוב לא חל כמ שטבל אי אפשר להכיל עליו עירוב ספק א תקנות זהוא ספק עירוב כשר ספק משחשיכה נתקנו זהו ספק עירוב כשר כל המקרים האלה זה נקרא ספק שבזה רבי יוסי קורא לזה ספק עירוב כשר והוא מכשיר את העירוב אבל עירב בתרומה ספק טהורה ספק טמאה דהיינו הספק חל לפני שהוא הניח את העירוב אין כאן חזקת עירוב כשר הרי למה אני קובע שהתרומה היא נטמאה כמה שיותר מאוחר כדי להצדיק את החזקה שהיא הייתה עירוב כשר היא הייתה רוב כשר עד עכשיו ואתה עכשיו רוצה לקלוט שהיא נטמאה ממילא היא הפסיקה לשמש כרוב אבל היות שכשהוא אותה היא היייתה בחזקת עירוב כשר התכוונו שתשמש אחרי זה כ עירוב ממילא היא נשארת בחזקתה עד הזמן שבו אין לי בריירה ואני חייב להגיד שכל שינוי דהיינו אני אקבע שזה יהיה אכ מי שתחשך אבל אם אני לקחתי לכתחילה אוכל שהוא ספקי כגון למשל בתרומה ספק תורה ספק תמרה וכן בפירות ספק נתקנו לפני ספק לא נתקנו אין זה ספק עירוב כשר למה כמו שאין כאן חזוקה אר אמרנו מקודם כל הסיבה שרבי יוסי בסופו של דבר מתיר זה כון שיש חזוקה ה חזוקה אומרת שהתרומה נטמאה בשלב מאוחר יותר כל זה כשהנחתי את התרומה כשיא הייתה עדיין כשרה נכון לפני שבת זה היה אבל הנחתי אותה שמה כש היתה עדיין כשרה לעירוב ממילא יש להחזקת קשרה לעירוב ואני לא אוריד את החזקה הזאת אלא בשלב הכרחי דהיינו אחרי משתכשך אבל אם אני הנחתי לכתחילה תרומה שהיא ספק טמאה או לא ספק טמאה במקרה דנן מה פתאום שני נקבע שיש פו חזוקה במקרה דנן זה ישאר ספק והוא יסבור כדעתו כרב מאר שזה נקרא ספק והדין הוא הרי זה כחמר גמל ספק העירוב חל או לא חל רק שואלת הגמרא שאלה על תחילת הברייתא מהי שנה תרומה שאמרת בתחילת הברייתא דאמר רעמ תרומה על חזקת אם אמר נו תרומה שספק נטמאה ספק לא נטמאה די הוא הניח אותה טהורה ואחרי זה נטמאה רק לא ידוע מתי אם לפני חלות הקניין או אחרי חלות הקניין אמרת מחמת החזקה אני קובע שהיא כשרה ואם התור למה יש חזוקה פירות נמי המ טבל על חזקתו הרי הנחת שם בפירות שהם תבל אתה מסופק אם אחרי שהנחת והפירות הוכשרו דהיינו מישהו בא והפריש מהמהם פרימות ומעשרות אתה מסופק אם זה חל לפני קניית העירוב או אחרי קניית העירוב לפני בין השמוש או אחרי בין השמוש אם ככה לך על פי חזוקה תקווה שהפירות היו תבל כמו ששמה הספק אם הפירות הוכשרו לא אם הפירות נפסלו אלא אם הפירות הוכשרו ת לך על פי חזוק יש זה תבל ואימה לא נתקנו אומרת הגמרא לא תמה ספק מבעוד יום נתקנו הכוונה בברייתא לאלא אם הפירות נתקנו הפרישו מהמהם תרומות ומעשרות או לא אלא אם הספק מבעוד יום נדמו ספק משחשיכה נדמו הפירות האלה היו פירות חולין פם היו כשרים במלא כשהוא שם אותם שם הם היו כשרים לעירוב אחרי זה התערבב שם התרומה והתרומה הזאת היא נטמאה אני בא ואני אומר היות שיש פה ספק אם נפסל העירוב או לא נפסל העירוב זה אותו כלל כמו שכתוב ברשע של הרשע שולחים על פי חזוק בא רב שמואל רב יצחק מרב הונה היו לפניו שתי כיכרות מערבים הרי בכיכר אחת היו לפניו שתי כיכרות אחת מאה ואחת טורה רק הוא לא יודע מ טהור מי טמא ואמר ערבו לי בטהור בכל מקום שהיא אני הרי לא יודע שימו את שתיהם במקום העירוב במקום השביתה ואחת מהם הכשרה תהיה עבורי עירוב מהוא האם זה טוב או לא טוב תיבא אל רב מאר ותבא לרב יוסי תיבא ל רב מאיר שמחמיר בספק עירוב עד כאן לא קמה רב מאיר אתם דליקה טהורה מדובר ב תרומה אחת שספק נטמע ספק לא נטמע דהיינו ספק היא כשרה לעירוב ספק לא בשעת חלות העירוב הייא הייתה ספק כשרה ספק לא כשרה רב מאיר אומר אני מחמיר ואני פוסל את העירוב אבל אחה הק התורה יש פה הרי כיכר אחד שהוא ודאי טהור תרומה אמרנו מקודם מדובר בכיכר אחד טהור כיכר אחד טמא אז הומ בטמא אני מסופק מ מי הטמא מי הטהור אבל הוא הניח את שניהם אז תתחשב בתורה וממילא תקווה שיש פה עירוב אודיל מה אפילו לרבי יוסי לא כמר אלתם ד מתד תורה יודע לה מה רב מויסי יודע מדובר במקרה שרבי יוסי מדבר במשנה בדבר שהניח כיכר אחת הכיכר הזאת ספק הייתה טמאה בשעת חלות האירו ולא טמ אבל הוא יודע מה הכיכר הוא יודע מה היא הסעודה שעליה הוא בונה את מקום שיטתו אנחנו צריכים לזכור ם התרומה טמאה והיא או לא טמאה זה לא נפק מינ לגבי דין התרומה זה נפק מינ לגבי עקבית מקום שביטה כמו שאדם קובע מקום שיטתו על פי מקום אכילתו שמה הוא ידע מה הוא מתכונן לאכול אסף פק אם בשעה שחל העירוב אמר אוכל היה ראוי למאכל או שלא ראוי האם הא נטמאה התרומה או שלא אבל סך הכל הוא יודע לכאורה על צד הספק הוא יודע מה הסעודה שעליה הוא בונה את מקום השביתה אבל אחה א לא ידע לי אם ישאלו אותו על איזה כיכר אתה בונה פה על הימנית השמאלית הוא לא יודע הוא לא יודע מה התורה מה הטמאה ממילא במקרה דנן אולי רבי ישיבב אומר מחמת הספק לא נקבה ללא מקום שביטה אומרת הגמרא הודי אפילו רבי סי לא קםד איתי תורה ידלה אבל ח לא ידע לה אומר אומר לי בן לרב יוסי בן לרב מאיר ינן סעודה רוימי בעוד יום וליקה הוא קובע כלל מחודש כלל שמגביל יותר את האפשרות של שימוש במאכל לשם עירוב העירוב צריך להיות כשר כבר בשעה שמניחים אותו למרות שהשעה שמניחים אותו יכולה להיות אפילו זמן רב לפני בן הש מושס שזמן חל שחלות העירוב אבל כבר מיום שישי העירוב צריך להיות כשר ממילא בכל המקרים שהיה ספק מקודם דהיינו או בשתי כיכרות והוא לא יודע מי מהמהם תורה מי מהמהם טמאה או לכאורה לכאורה גם במקום ספק מקודם שדיברנו מקודם שספק הם הא נטמעה דהיינו שלא הניח תרומה ספק טמאה ספק לא טמאה בכל המקומות האלה אין צורך להגיע למצב שאין חזוק כמו שאמרנו מקודם בדעת רביש שלא חזוק וזה ישאר ספק לא במקרה דנן שבשעת הנחת העירוב היא לא הייתה ראוייה בוודאות כבר לא חל פ עירוב בוודאות זה לא יחמר גמל אלא מקום שיטתו יהיה מקום ישובו הקבוע וכל המהלך שהוא ניסה לעשות פה עם הנחת העירוב פשוט לא הוי לו לחלוטין לא להחמיר עליו ולא להקל עליו כמ שהוא הניח עירוב שהוא לכתחילה פסול זאת אומרת עירוב שספק ראוי למאכל בשעת ההנחה חייב להיות מצב שהאוכל הזה המאכל הזה יהיה ראוי למאכל חלות ספקות אחר כך זה משהו אחר אבל העירוב בשעת ההנחה חייב להיות כשר לחלוטין בא מנ רבא מרב נחמן כיכר זו היום חול אדם שרוצה לערב אומר כיכר זו היום היא תהיה חול דינו יום שישי ולמחר שבת יהיה קודש הוא מכיל את ההקדש ליה שיכול רק בלילה משתחשך ואמר רבו לי בזה מהוא בהקדש כמו שלמדנו לאל אי אפשר לערב כלל אבל כאן חל הספק ההקדש חל מתי משתכשך העירוב חל בבין הש מושס מה זה משתכשך נקודת זמן מסויימת באמצע בן השמוש זה הזמן של תשת שך האם במקרה דנן אני בא ואני אומר מתחילת בן הש מושס כבר אני רואה את הכיכר הזאת ככיכר של לקדש והפסל או שלא רק בהמשך בסוף הבן הש מושס נראה לקמן אולי אפילו באמצע אבל שוב הספק פה בעצם היות שהוא הכריז על הכיכר הזאת כהקדש מי שתחשך דהיינו ברגע שתיכנס שבת הכיכר הזאת תהיה לקודש ממילא האם אני חושש ואני בא ואני אומר שהכיכר הזאת ניתה קדושה כבר בזמן תחי בן הש מושס והיא תיפסל ואמר עירבו לי בזה מה הוא אמר לו עירובו עירוב מקרה הפוך היום קודש הוא למחר חול הוא החיל קדושה על הכיכר ביום שישי אבל הוא גם שם מאות בצד כדי שתתחלל הקדושה עם כניסת השבת על אותם מאות והקדושה תרד מותו כיכר ולמחר חול ואמר ערבו לי בזה מהוא אמר לה אין עירובו עירוב ספק שני מקרים הפוכים אבל במקרה הראשון הוא אמר עירובו העירוב במקרה שלי אמר לא מה ישנה אמר לי לכתי חולי קברה קורה דמלכא אם תבוא ותמ וד ליקור של מלח אמר בלשון קצת טיפה בחיוך יש הסברים הכוונה אם תאכל מלח תחדד את מוחך הוא אמר החילוק הזה היום חול ולמחר קודש מספיקה לא נחת לקדושה אני מסופק אם בתחילת בן הש מושס כבר נכנסה הקדושה או לא כמ שהוא אמר שהקדושה תיכנס בשבת השאלה אם אני מסתכל על הכיכר הזאת כבר הרי זה ספק מה המושג של בנש מושס זה אורך זמן של כמה דקות בלי להגביל את זה לשעה זוו שעה אחרת הזמן שבן מהשקית החמה עד שתר שך זה הזמן עצת הכוכבים זה הזמן שנקרא בן השמוש בן הש מושס הזה הוא נקרא יחידת זמן שנמשכת כמה דקות שנחשבת כספק יום ספק לילה לגבי כל דבר ועניין אז אמרנו מקודם אם אדם קבע ש שבת בשבת בכניסת השבת תחול קדושה על הכיכר האם אני בא ואני אומר שבעצם זה ספק גם בבן השמוש כבר חל ספק האם נבוא ונאמר שזה נקרא ספק מקודש וזה יפסל לא מחמת הספק אני קובע היות שביום שישי זה וודאי לא היה קודש אני מכיל על זה קדושה רק בשלב כמה שיותר מאוחר ממילא בן השמוש הכיכר הזאת לגבי דיני עירוב לא תהיה קדושה ו תהיה כשרה היום קודש ולמחר חול מספיקה לופקה לקדושת מיני הרי ביום שישי זה הה קדוש רק מה עם כניסת השבת הוא חילל את זה הוא קבע מקודם שהקדושה תחלל היות שאני צריך פה עכשיו שינוי מעשה כדי להכשיר אני בא ואני אומר שמחמת הספק אני טולה שבזמן בן השמוש שזה הזמן קניית העירוב קניית המקום השביתה אני רואה את זה כקדוש וזה יפסל מלשמש כרוב תנן התם לגין תבול יום לגין זה כלי קטן שממלאים בו יין שהוא היה תבול יום הכוונה היא שהוא נטמע משרת או משהו כזה הטבילו אותו אבל כידוע לכל הדברים צריכים לחכות עד שיהיה ערב שמש זאת אומרת הוא כבר דרגת התאומה שלו ירדה הוא כבר הטבילו אותו בבוקר אבל מחכים עד ערב שמש ברגע שיהיה ערב שמש דהיינו יכנס היום החדש הלילה החדש אז הטו יורדת אז לגין טבול יום שכרגע הוא במצב של טמא טומ קלה שמילאו מן החבית של מעשר תבל בתוך החבית היה מעשר ראשון אבל עדיין לא ניתנה תרומת המעשר לכהן ממילא המעשה ראשון הזה נחשב כתבלב מעניין הוא נחשב כמעשה ראשון אבל תבל גם לכהן אסור לאכול אותו מי שאכל אותו עובר על איסור תבל כמ שכל זמן שלא הפרישו ממנו את תרומת מעשר המעשה הראשון הזה בעצם הוא תבל חסרה ממנו עדיין הפרשה אבל הל הגין הזה עכשיו שמילאנו אותו ביין הזה שהוא בדרגה של חולין תבל מעשר הוא לא נטמע למה כמה ש תבול יום כל הטומאה של תבול יום היא רק לגבי תרומה ומלה תרומה והקדש אבל לגבי חולין ומעשר התרומה לא הטומאה לא משפיעה לכן כשהוא מילא את לגין הזה היין לא נטמע אומנם לגין היה תבול יום אבל הוא לא מטמא חולין ומעשר דהיינו תבל ומעשר דהיינו שזה לא עדיין זה לא תרומה למרות שדרך אגב אני יודע ה שבתוך הלגימה בבוא הזמן יהיה כן תרומה כמ שר בשביל להציל אותו מהתבן הוא יצריך להפריש בו תרומה אבל כרגע התרומה לא נמצאת כאן ממילא ה הטבול יום הל הגין טבול יום לא מטמ את היין ואמר הריז ר תרומת מעשר לק שטח שך הוא רצה להימנע מהבעיה שהתרומה תחול ובינתיים הכלי הטבול יום יטמא את התרומה לכן הוא אמר רק מתי תחו לתרומה רק בשע שתחשך דהיינו שתתפוס הטו של הטבול ום דבריו קיימים באמת התרומה תחול משתכשך באותו רגע כבר התרומה של תבול יום התפוגגה ממילא התרומה תרומה והיא תורה ולא נטמעה אבל ואם אמר הערבו לי בזה אם הוא אמר תערבו לי גם בלגין הזה דהיינו שבין הש מושס יכול על זה לא אמר כלום מהסיבה כיוון שבזמן בן השמוש אני רואה את היין שנמצא בתוך לגין כתבלב שר הוא הצהיר מתי הוא רוצה שהתרומה תחול משתך שך אז אני בא ואני אומר משתך שך זה לא כלול בתוך הזמן של בן השמו שס ד היינו בן השמו שס היה שלב לפני משתחשך ממילא אני אקבע שה עירוב לא יכול כמ שהיין הזה היה עדיין בדרגה של תבל אומ רבה זאת אומרת סוף היום קונה עירוב ז זאת אומרת זה נכון שבן הש מושס זה זמן קניית העירוב זה קניה מתמשכת שנמשכת על פני כמה וכמה דקות אבל לא על כל אורך בין השמוש כמה שמה זה בין השמוש יש נקודת זמן באמצע שמחלקת עד כאן יום שישי מכאן ולך שבת ממילא אני רק אני איני יודע מתי נקודת הזמ הזמן התה אי אם בתחילת בן השמוש אחרי חמש דקות אחרי 10 דקות מחמת הספק הזה אני נותן שם של ספק לכל אורך הזמן הזה של בן אש מושס אבל מתי העירוב חל אפשר לבוא ולומר שהעירו חל בשלב הזה שלפני שתחשך דהיינו בסוף יום שישי אז חל העירוב אפשר לומר שלא חל בתחילת ליל שבת היות שכתוב במשנה שלנו שאם הוא עירב והוא אמר שהעירו יחול בבן הש מושס כן דהיינו בזמן חלות העירוב והוא אמר שהתרומה תתרים דיינו התרומה תחול רק משתכשך זה שני זמנים שאחד קודם לשני העירוב חל בעצם בסוף יום שישי ואז הרי הוא לא רצה שהתרומה תכול התרומה חלה רק בכניסת השבת ממילא העירוב בשעה שרצית להכיל אותו זה זמן מוקדם לזמן שהתרומה חלה ממילא היין הזה נחשב כתבלב הסיבה שהיין הזה לא יכול לשמש כעירבון שהזמן של חלות העירוב מוקדם במשהו מוקדם לזמן של חלות התרומה דשל גדת תחילת היום קונה העירוב אם תבוא ותאמר שיום תחילת ליל שבת קונה את העירוב י אמר ערבו לי בזה אמי לא אמר כלום שהעירו יכול ברגע שנכנס שבת גם התרומה אחלה וממילא הכל טוב אומר רב פפא יש פה סיבה אחרת לפסול אפילו תימה תחילת היום קונה קונה עירוב בעינן סעודה הרויה מבעוד יום ולקר הראינו בעמוד הקודם את הדבר דין המחודש צריך שהעירו יהיה ראוי לפני לפני חלו עוד לפני בן הש מושס צריך שירוב הזה יהיה מועיל וממילא כאן שהיין הזה היה תבל תבל מתרומת מעשר ודאי וודאי הוא לא יכול לשמש קירוב על אף שבמשך אמצע בן הש מושס חל פה התרומה זה הפסיק להיות טבל זה נהפך לתרומה ותרומה אפשר להפריש להערב עליה לפי הדעה שאומרת שתרומה אפשר גם לישראל אבל כל זה מדובר כל זה נפסל הפעם למה כמה שבזמן שהנחנו את העירוב דהיינו ביו ום שיש לפני שנכנס בנש מושס המאכל הזה היה אמור להיות כשר ד שהוא לא היה כשר לכן הוא לא יכול לשמש עירוב [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: