העמוד היומי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא עירובין דף יג עמוד ב קרוב לתחילת העמוד אומר רב הבר חנינה גלוי וידע לפני מי שמר והיה עולם שאין בדורו של רב מאיר כמותו תלמיד כוחם ומפני מה לא קבו הלכה כמותו שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו שה אומר על טמא טהור מר לו פנים על תאור טמה ומראה לו פנים רב מאיר היה חריף מאוד ולכן היה יכול להגיד סברה לכיוון זה או לכיוון זה וכל כך הסברה היייתה מובנת ומתקבלת הלב עד שאחרי זה היה קשה לקבל את הסברה השנייה ממילא לא יכלו להכריע כפי מההלכה כמו שלשני הצדדים של ההלכה לשתי הדעות הוא נתן טעמים ברורים מאוד וטעמים שם מושכים את הלב תנא לא רב מאיר שמו אלא רבי נאורי שמו ולמה נקרא שמו רב מאיר מעיר עיני חכמים בהלכה רב מאיר אעיר עיני חכמים בהלכה כמו שאמרנו היה חריף מאוד אבל אעיר עיני חכמים ולא נאורי שמו מדברים עכשיו על תנא בשם רבי נאורי זה לא רבי מאיר תנא בשם רבי נאורי אלו לא נאורי שמו אלא רב נחמייה שמו ואמרי לרב לוזו בן ארך שמו ולמה נקרא שמו נאורי ש מנאי עיני חכמים בהלכה אומר רבי איד מחדד מחברי זה שאני יותר מחודד משאר חברי כלם או תלמידי רבי מאיר תחזית לרב מאיר מאחורי אני ראיתי את רב מאיר בתור תלמיד כנראה הואל מגדולי תלמידיו ישב מאחוריו ולכן ראיתי את רבי מאיר רק מאחור ואילו חזית מקמי אם הייתי רואה אותו מלפניו אב מחדד נטפי דכתיב והיו עיניך רואות את מורך יש עניין לתלמיד שייראה את פני רבו כתוב בספרים גם אם הרב לא נמצא שיחשוב על פני רבו מובא בספרי מקובלים יש עניין גדול מי שלומד מזכיר את הביה רב אנחנו לא מכירים בדמותם כמובן אבל יש עניין לחשוב כאילו רבו עומד בפניו זה מוסיף המון קשר לתורה מוסיף המון הבנה אומר הבבא אמר רבי יוחנן תלמיד היה לו לרב מר סומכוס שמו שאומר על כל דבר ודבר של טומאה 48 טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של תרה 48 תארי טהרה למדן גדול היה לו על כל דבר דבר הערות תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהה מתאר את השרץ ב-150 טעמים היה חכם גדול חריף גדול שהיה יכול תר את השרץ ב-150 טעמים שואל ספס מה הגדלות להגיד את כל החריפות הזאת זה חריפות של אבל הרי התורה אומרת אחרת התורה כן מתמת את השרץ אתה רוצה לבוא באמצעות חריפות זה סימן שזה חריפות של אבל עובדה שהתורה אומרת אחרת אומרת אספס הוא לא התכוון לבוא לתר את השרץ הוא התכוון לבוא ולומר ששרת לא מקבל טומ לא מטמא במסע כמו נבלה יש דיןר שנבלה מטמאת בכזית נבלה מטמאת במסע גם אם אני לא נוגר רק אני נוסע אותה בתוך תיקי אני גם נטמע הה מן הראוי לבוא ולומר שגם שרץ אותו דבר למה כמו שרץ גם נחשב בתור נבלה לא את זה הוא למד מנחש שנחש כמו שנראה לקמן לא מטמה בכזה במשא לכן גם שרץ לו ואחות אמר אמר אבינ אני אדון וארנו ומה נחש שממית ומרבה טומה השם ישמור נחש גורם מרבה הרבה טומ הרבה מתים טהור הוא לא מתמ כמו שאמרנו בכ זיס לא מטמא במשא שרץ שאין ממית ו מרבה השמונה שרצים כגון לטאה או כאלה דברים הם לא ממיתים לא מרבה טומ לא כל שכן ולאי הגמרא דוחה את הקל וחומר הזה אין הוכחה מנחש אין קשר בין מרבה טומאה לבין להכיל עליו גם טומאה למה מעשה קוץ בעל מקוד גם קוצים לפעמים הם מתים אדם נדקר אדם נפצע מקוץ למות ממילא הקוץ הזה מרבה טומא יעלה על הדע שאנחנו נטמא אותו לא אין סיבה לרבות טומ למשהו בגלל שהוא מרבה טומאה בעולם אומר הבבא אמר שמואל שלוש שנים נחלקו בית שמי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותינו ולל אומרים הלכה כמותינו יש מגוון נושאים בכל נושאים בתורה שבית שמאי ובית הלל חלקו הלל ושמ לכשעצמם חלקו מספר פעמים מועט אבל תלמידיהם חלקו מספר רב של פעמים יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלוקים חימן והלכה כבית הלל לכאורה משהו לא מובן אם אלו ואלו דברי אלוקים חיים למה הלכה כבית הלל או בנוסף זה הגמרא מסבירה בהמשך אבל בנוסף איך יכול להיות שאלו ואלו דברי אלוקים חיים זה אומר חייו זה אומר פטור זה אומר טמא זה אומר טהור איך יכול להיות ששניהם צודקים אומר רשי כמה שהדעות של שניהם דעות נכונות אלא מה צריכים לדעת כל יקרה במקרה לגופו מתי להשתמש בדעתו של זה או בדעתו של זה הדקויות שיש בין דעה לדעה מביאות אותנו לומר שניהם צודקים רק זה צודק במקרה המיוחד הזה וזה צודק במקרה המיוחד הזה וכמו שאומרת הגמרא ב בשר דווקא מי סרוב אתה לא יכול לפסוק סתם הלכה על פי שמועה ששמעת כמה שיתכן שהמקרה שמה היה מדויק לדבר מסוים היה דווקא ב מקרה מיוחד לכן גם פה אלו ואלו דברי אלוקים חיים גם הדברים של אלה וגם הדברים של אלה כולם נכונים כל אחד במקומו שלו זה מהמהלך של רשי הריטב אומר שהסיבה היא באמת שהקדוש ברוך הוא הראה למשה את כל הטעמים 48 טעמים לכאן 48 טעמים לכאן וכל הטעמים נכונים כולם נאמרו למשה מסיני וכולם דברי אלוקים חיים הכראה כפי מלהכריע זה ניתן הכוח לחזל בעולם הזה נתן להם כוח להכריע כפי מההלכה אבל גם הדעה השנייה צודקת הדעה הזאת צודקת והדעת זאת צודקת זה אלוקים חיים זה דברי אלוקים חיים הכראה ניתן בעולם הזה אבל מסיימת הבריתה ואומרת והלכה כבית הלל שואלת הגמרא וכי מחר הברייתא וכי מחר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין הייו ושונים דבריהן ודברי בית שמאי בית הלל כמובן מדובר בקדושי עליון גם בשמיים גם בסיל קשה קשה להסביר פה בדיוק את החילוק אבל בס הילל היו נוחים נותנים אומר רשי מה הכוונה גם כשהם התייחסו לטעמים של בית שמאי כשבית שמאי הביא איזשהו פסוק ובית הלל חלק עליהם אז הם הסבירו בית הלל לטעמם שלהם למה הפסוק הזה לא מ ו סתירה לדבריהם הם דאגו ליישב את עצמם עם דברי בית שמאי בית שמאי לא עשו את זה לכן מפני שנוחין ולובן היו דבר נוסף ושונים דבריהם ודברי בית שמאי הם מביאים כל פעם כיש מחלוקת מביאים גם בדברי בית שמאי תכף נראה דוגמה ולא עוד אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהן כותה ששנינו בסוק מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ראשו ורובו דהיינו שישה טפחים בתוך הסוכה אבל השולחן בתוך הבית וחיי שינן שמה ימשך אחר שולחנו בית שמאי פוסלין ככה לח קם אותם ובית הלל מכשירין אמרו בית הלל לבית שמאי לוקח היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל הם הזכירו את זקני בית שמאי קודם הלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן אחורנית ומצאו יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית אמרו להם בית שמאי משם ראיה אז הם הביאו חכה שראו אותו יושב ההכל בסדר אמרו להם בית שמאי משם ראיה אף אין אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצוות סוכה מימיך בסופו של דבר היות שבית הלל היו נוחים ונותנים הזכירו את דברי שניהם אפילו הקדימו להזכיר וכמו שאמרנו הם תמיד דאגו ליישב את דברי בית שמאי שגם מתיישב לדעתם בגלל הדברים האלה הם זכו והלכה כמותם ישאל את השאלה ממתי נפסקת הלכה על פי ענווה על פי מידות זה דבר חשוב מאוד כמובן תלמיד חוח חייב שיהיה גם בעל מידות אבל בגלל זה הלכה כמותו לא אז יש מבחר טעמים שמסבירים א' לן ותן יש סיעתא דשמיא מי שבאמת הוא נוהג במידות מיוחדות שוב להזכיר בית שמאי ובית הלל מדובר פה לא מדובר פה על א על אנשים שאנחנו כולים בכלל לדבר אלא בכל אופן בית הלל זכו שהם נקראים יותר נו ותנים ממילא הם זכו לסיעתא דשמיא דבר נוסף הסבר נוסף ענוותן תמיד לא בטוח בעצמו תמיד הוא בודק וחוקר אולי טעיתי אולי אולי ממילא המסקנה שלו כנראה בסופו של דבר תהיה גם יותר נכונה בית שמאי מי שלא ענוותן כזה יותר בוטח בעצמו פחות חוקר פחות בודק יתכן שהטעות תימצא אצלו יותר ללמדך מה למדנו מכל הסיפור של בית שמ ובית הלל שכל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מביאו וכל המקבי עצמו הקדוש ברוך הוא משפיל וכל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו מי שמחפש את הכבוד הכבוד בורח ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו מי שוען ותן הגדולה רצה אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה שעה עומדת לו מה הכוונה דוחקת השעה מי שמתאמץ להגיע לדבר מסוים ולא הולך לו ניסה פעם פעמיים ככה מקובל בשם החזון איש פעם פעמיים ולא הצליח שימנה מלהמשיך הלאה כיוון שזה לא יביא לו תועלת הניסיונות הרבים עוד ועוד לא יביאו לו בעצם שום תועלת מי שמנסה בכל אופן והולך בסופו של דבר יידחה מפני השעה אבל מי שלא מנסה כל כך הרבה פעמים מי שניסה פעם פעמיים בשת צריכים לעשות אבל רע שלא מצליח עזב ובטח בקדוש ברוך הוא בסופו של דבר שעה עומדת לו תנו רבון שתי שנים במחסה נחלקו בית שמאי ובית הלל הלל אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא היה עדיף בסופו של דבר שאדם לא יברא יותר מי שנברא למה כמ שהה מצעות שלו בעולם הזה עם כל הנישואים ניסיונות עם כל הפיתויים יכולים להביא אותו לידי מצב של של של עבירה יכולים להביא אותו לידי מצב של הפסד והללו אומרים לא יכל לאדם שנברא יותר משלא נברא האמת היא אפשר להוכיח את זה בעצם מעצם עובדה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם ודרכו של הטוב להטיב אבל בבית שמאי יש את ההסבר שלהם נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עד כדי כך אבל עכשיו שנברא יפשפש במעשיו יחזור תמיד על כל מעשיו יבדוק אם הם תונים תיקון אם הוא זקוק לתשובה ואמרי לי משמש במעשיו לפני שמגיע לו כל ניסיון שיבדוק שכר כמה הוא יקבל שכר עבור המצווה כנגד ההפסד שיש לו יכול להיות שהוא מפסיד עכשיו איזשהו משהו גשמי אבל שכר רוחני יהיה לו י יעשה תמיד חשבון שכר המצווה כנגד הפסדה או להפך הפסד המצווה הפסד עבירה כנגד שכרה גם אם הוא מרוויח אבל הוא יקבל סך הכל שכר מי שנשמר מעבירה אפילו שאולי הוא מפסיד עכשיו אבל בסופו של דבר יקבל שלכה וזה הכוונה ימשמש במעשיו מי ש למדנו בתחילת המסכת ששני דברים מתירים את המבוי או לכי או קורה הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל הריח הקורה צריכה להיות רחבה כדי לקבל הריח וכמה זה הריח והריח חצי לבנה של שלושה טפחים הריח לבנה זה שלושה טפחים רוחב חצי הכוונה היא טפח ומחצה אז אני צריך שהקורה הזאת שמתירה לי את המבוי תהיה רחבה כדי שתוכל להחזיק עליה את את האריח הזה שהוא חצי באויה של הלבנה דהיינו תפח ומחצה דיה לקורה שתאה רחבה תפח כדי לקבל אריח לרכבו מיד נשאל את השאלה האריח אמרנו שהוא חצי לבנה לבנה זה שלושה טפחים חצי זה תפח ו מרצע למה קורה של טפח תחזיק הגמרא שואלת עוד נקודה מה המטרה בעובי הזה ברוחב הזה של הקורה למה יש עניין אנחנו הרי לא הולכים לשים שמה לבנה הקורה נשארת מ שי מה הצורך בקורה שמחזיקה ריח הכוונה היא אומר רשי זה נותן אלזה שם של חשיבות קורה שאני יכול לשים עליה ריח בבטחה היא מקבלת שם של חשיבות כאילו אני לא מתכוון לבנות אבל כאילו אם אני ארצה לבנות אני אוכל לשים על זה את הלבנה זה הריח במקרה דנן זה הכוונה ה הריח חשוב קורה חשובה רחבה באופן חשוב ולכן היא מועילה לגבי המבוי רחבה כדי לקבל הריח ובריאה כדי לקבל הריח הקורה צריכה גם להיות חזקה עשוייה מחומר שמסוגלת לקבל על עצמה הריח שוב מאותה סיבה כמ שברגע שהיא יכולה לקבל הריח זה נותן לה שם של חשיבות רב יהודה אומר רחבה אף על פי שאין בריאה היא לא צריכה להיות בריאה היא יכולה להות עשיה מחומר כמו שהוא ממשיך היייתה של קש ושל קנים קש ברוחב טפח לא מסוגל להחזיק הריח על עצמו הוא חלש עם כל זה רואין אותה כאילו היא של מתכת למרות שבפועל אי אפשר לשים עליה הריח אבל מבחינתי כאילו אפשר לשים רואין אותה כאילו עוד דוגמה אילו ש עקומה אם הקורה היא עקומה הולכת בצורה מעוגלת או בצורה מעוגלת כלפי חוץ או מעוגלת כלפי מעלה רואין אותה כאילו היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת אם יש עיגול שבולט למעלה שוב אין אפשרות לש עלי את הקורה את האריח הריח לא יושב עליה אפשר כל שיש בהיקפו שלושה טפחים יש בו רוחב תפח כלפי הקורה העגולה שאמרנו בסוף שהיא נחשבת כקורת רואין אותה כאילו היא חצוייה אם אני אקח את הקורה העגולה הזאת ואני אחצה אותה לשתיים יהיה לי בעצם קורה שאני כן יכול להניח עליה את האריח הקורה תהיה שטוחה כן אם אנחנו חצינו את החצי העליון דע לך אם אתה רוצה לדעת מתי קורה עגולה תח שב קורה מתאימה דהיינו שהשטח שלה במקרה של חציה היא תהיה באמת ברוחב של טפח עם ההיקף שלה הוא שלושה טפחים פה המשנה מלמדת אותנו את הכלל הידוע שכל קוטר של טפח בהיקף הוא שלושה טפחים גמרא מביאה את ההוכחה לזה אז אם סכם מחלוקת רבי יהודה ורבו ן לפי רבון צריך שהקורה תהיה באמת ראוייה לא רק ראוייה ראוייה לקבל הריח גם מבחינת הרוחב גם מבחינת הברי יעות החוזק של הקורה אני לא צריך שיהיה שמה אריח אני גם לא מתכוון לשים שמה אריח אבל זה נותן איזה שם של חשיבות שאי לכשעצמה מסוגלת לקבל הריח לעומת זה רב יהודה משתמשים ועין בפטנט הזה של רועין ואני מסתכל על זה גם אם היא עגולה גם אם היא עקומה בכל המקומות האלה אני אומר אמנם אי אפשר לשים עליה הריח אבל אני לא צריך שאשים להריח בפועל הקורה היא מספיק גדולה ורחבה רואין אותה כאילו רה רואין אותה כאילו היא לא עקומה ואז אני יכול לשים מריח בעגול רואין אותה כאילו היא חצוייה כמה אני ידע כמה הקוטר אני יודע רק את ההיקף אם ההיקף הוא שלושה טפחים הקוטר במקרה של שנחצה את הקורה אני לא אחצה אבל כאילו חציתי יש בה רוחב של [מוזיקה] טפח א
לצפיה בתכנים נוספים: