הדף היומי מסכת שבועות דף לג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף לג

[מוזיקה] שבועות דף לגילים בעזרת השם במשנה. אדם שהיה סבור שיש לו ידיד נאמן, הוא בא אליו עם שעון זהב יקר, משובץ ביהלומים. אתה מוכן לשמור לי על השעון הזה? וההוא היה מוכן לשמור על הפיקדון ושני עדים רואים שכדי שיוכלו להעיד אומר אותו שומר למפקיד אני צריך כרגע הלוואה של 10,000 שק שק אני מבקש ממך אולי תיתן לי את ההלוואה ועל אתר הוא שולף מהכיס 10,000 שק נותן הלוואה והעדים מעידים רואים את הסיפור סיפור של שני אנשים שמאמינים אחד לשני שני. אבל יום אחד מגיעה שמועה לאוזנו של המלווה שהוא גם מפקיד. כנראה שהשמועה באה על ידי אותם עדים שראו איך שהוא הפקיד אצלו, נתן לו הלוואה. מספרים שהם ראו את אותו שומר לובה. איך הוא מוצא הידע שלך? הוא מצא איזה כיס, מלא מאות שלך, איזה ארנק ויש על זה סימנים, הכל זה ברור שזה שלך והוא לא חושב אפילו להחזיר לך ולהשיב לך את הידה הזו. פה כבר נשבר האמון, אבל לא שבר מוחלט, מפולש, היה קצת צדק באמון. יכול להיות שהוא עדיין לא הספיק לעשות השבת עבדה, הוא עוד יבוא בהמשך, אבל אחרון הכביד. יום אחד מופיע אותו אחד, שומר, לובה, מוצא עבדה ומגיע עם חרב בידו וגוזל סכום גדול של כסף לעיני אלוקים ואדם. מול אותם עדים. הוא גוזל מאותו מפקיד מלווה מאבד בעל עבדה ועכשיו גוזל ממנו כל ארבעת הדברים האלה יש שני עדים שוכלים להעיד עליהם אומר אותו השוק שהשקו אותו ארבע פעמים הוא אומר לעדים קש מהם שיבואו לעיד בשבילו כדי שיוכל להוציא את הממון מאותו אחד שכבר זכה להתעתר בתואר גזלן בואו ותעזרו לי בבית דין כדי שאני אוכל להוציא ממנו את הממון והם כופרים מה זאת אומרת כופרים הם כאילו מתנהרים מכל הסיפור אולי הם פוחדים מאותו גזלן הם הם כאילו לא ראו ולא שמעו ואז הוא משביע אותם משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פיקדון הפקדתי אצלו שעון זהב משובץ באבנים טובות הוא צומת יד הכוונה הלוואה נתתי לו הלוואה 10,000 שקלים והוא גזל ממני אתם ראיתם איך הוא בא עם חרב נוצץ ולקח ממני גזל גזל כן אתם גם יכולים להעיד על העבידה שהוא לקח והוא לא מחזיר והם כפרו ואמרו לו שבועה עכשיו יכול להיות כאן שתי אפשרויות אם הם חכמים להרה הם נשבעים בפעם אחת על הכל שאין לנו יודעים לךדות על כל הארבע בפעם אחת הם אמרו אז זה נקרא שבועת העדות סוף מתברר שהם כן יודעים אומרת התורה שהם חייבים להביא קורבן קורבן חטאת חטאת עולה ויורד אם הם עשירים צריכים להביא בהמה אם הם עניים אם אני יורד להביא יופות עוד יותר אני מביא מנחה מביאים קורבן אחד על כל ארבעת הדברים אבל אם הם לא היו חכמים אלא הם פרטו בשבועתם על כל אחד ואחד שבועה שאין לנו יודעים לך שיש לך ביד פלוני פיקדון והלוואה היינו תשומת יד וגזל ועבידה שהם הזכירו בדבריהם וקפרו על כל הארבע דברים אז הם חייבים ארבע קורבנות ארבעה קורבנות על כל אחת ואחת מהשבועות זה לגבי סוגי תביעות ממון שונים עכשיו מדברים כאן על אותו סוג פיקדון רק שהיה פיקדון של שלושה דברים משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו שיש לי ביד פלוני פיקדון של חיטין ושעורין וכוסמין. אם הם כפרו ואמרו שבועה שאין לנו יודעים לך עדות היינו כפירה אחת על הכל פעם אחת אין חייבין אלא קורבן אחת ואם אמרו לו שבועה שאין לנו יודעים לך עדות שיש לך ביד פלוני והם פרטו חיטין ושעורין וכוסמין אז כיוון שבשבועתם הם הזכירו את כל השלוש דברים הם חייבין על כל אחת ואחת עוד אומרת המשנה, אדם אמר לעדים, משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני תביעה עד אחד על אחד מהדברים הבאים או על נזק כדי לבאר את הדברים. ניכנס ככה לעולם שלא כל אחד חי אותו וחווה אותו בחיים הרגילים שלו אל הכפר אל ה רפת פרות שברים שני שכנים גרים בכפר הם עוסקים אולי קוראים לזה רפטנות. הם יש להם רפתות של שברים, פרות ו אחד טוען, השור שלך הלך ונגח את השור שלי. זאת אומרת הוא הזיק לו בכוונתו להזיק. בעט בו, נגח בו בקרניו, דחף אותו. השור שלי מת. עכשיו זה תלוי, התורה אומרת שזה תלוי כמה פעמים הוא נגח. אם הוא נגח פעם ראשונה, שנייה, עדיין הוא נקרא שור טעם, שהוא לא רגיל לנגוח. והוא משלם חצי נזק. אבל אם הוא כבר נגח כמה פעמים אז הוא נקרא מועד משלם לזה כשלם כאן הוא רוצה שהעדים יעידו לטובתו שפלוני חייב לו נזק נזק שלם על השור שלו שהזיק או שהוא רק הזיק פעם או פעמיים וכדומה הוא עדיין לא מועד שאז הוא משלם רק חצי נזק. יש אפשרות נוספת של חצי נזק שבגמרא אנחנו נצטרך להשתמש באפשרות הזאת. שזה כשמשה רבינו קיבל את התורה בהר סיני בעל פה הקדוש ברוך הוא אמר לו על מקרה מסוים של נזק שישלמו רק חצי נזק. אף על פי שאמורים לשלם נזק שלם. מקרה שהשור לא נגח, הוא לא הזיק מתוך כוונה להזיק, אלא הוא הלך ובדרך הליכתו הוא דרך על איזה אבן חצץ והאבן הזאת ניצה והזיקה, זה נקרא צרורות. במקרה כזה היו אמורים לשלם נזק שלם. למה? כי זה רגילות שהבהמה הולכת ורגילות שהיא דורכת על אבנים של חצץ ולכן הבעלים היה צריך לשים לב ולשמור בכל זאת הוא רק צריך לשלם חצי נזק זה נקרא חצי נזק צרורות שזה מהלכה למשה מסיני לומדים שמשלמים רק חצי נזק אז זה עוד אפשרות של חצי נזק אז הוא עכשיו מבקש מהעדים בואו ותעידו שההוא חייב לי את זה או שההוא גנב כסף למשל והביאו עדים שהוא גנב אז בבית דין סמוכין שמוסמכים לדון דיני כנסות ש נכון לזמן הקלטת השיעור אין כרגע בית דין בזמנינו שדנים דיני כנסות אנחנו מקווים מאוד ש הקדוש ברוך הוא יחזיר לנו חזרה השיב שופטנו כבראשונה וצנו כתחילה נזכה בחזרה על הדיינים של הסנהדרין יחזור הסמיכה של שמיכת הרבנים שסומכים אותם לדון דיני כנסות אז אם תפסו בן אדם שהוא גנב אז הוא לא משלם רק את מה שהוא גנב אלא הוא משלם תשלומי כפל כן מבקש באוב את העידול לתבתי כדי שהוא ישלם לי כפל עכשיו אם הוא גנב שור או כבש והוא הוא שחט את השור או הכבש או מכר אותו למישהו אחר. אז כאן מחדשת התורה שמשלמים תשלומי ארבעה. על הכבש הוא משלם ארבעה כבסים אם הוא טווח או מחר ועל השור הוא משלם חמישה חמישה שברים אם הוא טוח או מחר. אז הוא מבקש מעדים בואו ותעידו לטובתי על הדבר הזה או מקרה מאוד מאוד מצמרר שנספלוני ביתי או פיטה את ביתי שכאן יש בושת נוראה שצריך לשלם עליה וכן אין פגם נזק יש כאן גם תשלומי קנס של 50 ש₪ של תורה ודבר נוסף שיקני בני זה גם דבר קשה מאוד אבל מדובר פה על הקאה שאין בה חבורה ולכן אם היה הבן מכה את אביו ועושה בו חבורה פצע אז הוא חייב מיטה אותו בן אבל כאן כיוון שאין חבורה אז הוא טובע אותו תשלומי בושת או שחבל בי חברי ביום הכיפורים והוא בא לבקש מדים שעידו לטובתו או שהדליק את גדישי ביום הכיפורים פשוט שרף לו את כל השדה ביום הכיפורים אז אם אדם בא לשני עדים וקש מהם שיבואו ויידו לטובתו על אחד מרשימת הדברים או על כמה מהם והם כפרו ואמרו שאינם יודעים לא עדות והם נשבעו בסוף מתברר שהם כן יודעים הרי אלו חייבין קורבן שבועת העדות מסתפקת הגמרא היא בעיה להוא מי שמשביעי כנס שיבואו ויאידו לטובתו על חיוב כנס שמישהו חייב לו כנס הכוונה סכום קצוב שאדם משלם לא לפי הנזק שהוא גרם. וכעת הבן אדם משביע את העדים שיעידו לטובתו על מישהו שחייב לו קנס והם נשבעו שהם לא יודעים. בסוף הם התברר שהם יודעים מה הוא האם הם חייבים קורבן או לא. השאלה היא באמת קצת לא מובנת כי הרי במשנה הבאנו כל מיני דוגמאות של חיובי כנס כמו כפל תשלומי ארבעה וחמישה אבל בהמשך הגמרא תבאר כל אחד מהם למה אין ראיה או שיש ראיה להשיב על השאלה של הגמרא אבל הגמרא מתחילה קודם כל עם השאלה והיא היא בעצם מחדדת את השאלה לפי מי השאלה הזאת נשאלה נשאלה והגמרא מביאה כאן שני ויכוחים בין רבי אלעזר בן רבי שמעון לבין רבנן עכשיו כשאומרים רבנן לא ברור לנו על איזה רבנן מתכוונים לא מביאים כאן את השמות של החכמים שכלולים ברבנן. אז לכן הגמרא שואלת האם הרבנן של הוויכוח הראשון סוברים כמו הרבנן של הוויכוח השני? או שמדובר פה על תנאים אחרים. איזה שני ויכוחים יש בין רבי אלעזר בין רבי שמעון לרבנן? ויכוח אחד זה לגבי אדם ש עשה מעשה שמחייב אותו תשלומי קנס למשל שהוא גנב והוא בא לבית הדין להודות שהוא אמור להתחייב קנס הוא פטור מודה בקנס פטור שאלה אם מה יקרה אם אחר כך יבואו עדים שהוא גנב לפי רבי אלעזר ברבי שמעון הוא יחזור ויתחייב כנס לפי רבנן הוא ישאר פטור וכוח שני שיש בין רבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן זה לגבי עד אחד אין כאן שני עדים יש רק עד אחד שיכול לבוא ולהיד לחייב ממון והטובע מבקש ממנו בוא ותעיד לטובתי שחייבים לי ממון והוא כפר ונשבע שהוא לא יודע בסוף התפר שהוא כן יודע יש ויכוח רבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן האם הוא חייב קורבן שבועת העדות או לא פי רבי אלעזר ברבי שמעון הוא חייב למה כי הוא גורם לממון אם העד האחד הזה יבוא וימנם הוא לא יוצאים ממון מהנטבע אבל עד אחד מחייב שבוע והנטבע רוב האנשים לא רוצים להישבע אז הוא יהיה שלם דבר גורם לממון כממון לעומת זאת רבנן סוברים שהוא יהיה פטור למה כי הוא לא יכול להוציא ממון על פי העדות שלו כי הוא עד אחד הוא רק יכול לגרום שההוא יוציא ממון. דבר הגורם לממון לפי דעת רבנן הוא לא נחשב כמו תביעת ממון. עכשיו הגמרא כאן מחדדת את השאלה שהיא רק לפי דעת רבנן לגבי מודה בקנס ואחר כך באו עד עדים שמסוברים שהוא יישאר פטור. אחרי זה יהיה נידון כמו מי סוברים רבנן האלה. כמו רבי אלעזר ברבי שמעון לגבי עד אחד או כמו רבנן לגבי עד אחד האם הוא מתחייב שובת העדות ואני נלך שלב אחרי שלב עליבה דרבי אלעזר בנו של רבי שמעון לעניין מודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב לא תיבא אליך השאלה בכלל לא תישאל דאמר רבי אלעזר ברבי שמעון אף על פי שהמודה בעצמו בבית דין שהוא חייב בקנס הוא פטור בכל זאת אם יבואו אחר כך העדים ויעידו שהוא חייב הוא יחזור ויתחייב. אז אם כן נמצא שעדות קנס היא תביעת ממון. ולכן אם הם לא העידו זה נחשב שהם הפסידו אותו ממון והם חייבים קורבן שבועת העדות. כתיב באלך השאלה תהיה רק עליבה דרבנן לפי דעת רבנן דאמרי שאומרים מודק כנס ואחר כך באו עדין פטור והוא השביע אותם לפני שהבעל דין הודע ואז עדיין הם היו מחייבים אותו בכנס על פי עדותם. האם מכיוון שאם אותו נטבע יודע הוא יהיה פטור התביעה הזאת לא נחשבת תביאת ממון או שכל זמן שהוא לא יודע זה כתביעת ממון אז אם כן השאלה היא לפי דעת רבנן שסוברים מודה בקנס ואחר כך באוים פטור עכשיו אותם רבנן דהתם כמן סביר עלו כמו מי הם סוברים לגבי הוויכוח האם יש שבועת העידות בעד אחד או לאמה האם הם סוברים כמו דעת רבי אלעזר ברבי שמעון דהכה ש בעד אחד יש חיוב שבועת העדות. אם כן, אין ספק מה היא שיטתם לגבי כנס. דהרי רבי אלעזר ברבי שמעון כאמר שהטעם ש חייבים א שבועת העדות אפילו בעד אחד, משום שדבר הגורם לממון כמון דמה. כיוון שאם העד האחד היה מעיד או היה גורם שהנטבע התחייב שבועה ורוב האנשים לא נשבעים אז הוא היה משלם אז הוא גורם לו ממון והקנס הוא לא פחות מגורם לממון שהרי אם הנטבל לא יודע בקנסו הרי יהיה שלם ועל פי זה נפשות שרבנן מחייבים מידי קנס אז אם כן אם רבנן סובים כמו רבי אלעזר ברבי שמעון אז לא יהיה לנו את השם שאלה השאלה שלנו תהיה עם רבנן לעניין מדי בקנס ואחר כך באו ידים פטור סוברים כרבנן דאחה דאמרי דבר הגורם לממון לו כמון דמי אם רבנן ההם של מודה בכנס אחר כך באדים פטור סוברים כמו רבנן שאין חיוב שבואת העדות בעד אחד לפי זה השאלה שלנו תישאל מה היא האם מדמים את ידי הקנס כשלא הודע נטבע שעדיין הם יחייבו אותו. האם אנחנו מדמים את זה לממון או לדבר הגורם לממון? האם כיוון דאילו מודה נפטר? אם הנתבע יודע הוא יהיה פטור לגמרי. אגם אם אחר כך יבואו העדים. ואם כן אפילו שכעת עדיין הוא לא הודע בכל זאת לו ממון הכפר לי נמצא שהאדים לא כפרו ממון כי הרי יכול להיות שהנטבע יהיה פטור כי הוא יודע עודמה או שנאמר אשתמיע לו אודי מכל מקום כעת הוא עדיין לא הודע והעדות של העדים הייתה יכולה לחייב אותו קנס וזה לא גורם לממון זה ממון גמור ואם העדים הידים האלה כפו שהם לא יכולים להעיד אז הם יהיו חייבים קורבן שבועת העדות אז אם כן זה השאלה איך נסה הגמרא להשיב משנה שלנו תה שמע אם הטובע אומר לעדים משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק אז נזק בסדר זה תשלומי ממון אבל מה עם חצי נזק הרי לכל לכאורה קנס ההוא כמו שאמרנו במשנה מדובר פה כנראה על שור שהוא לא רגיל לנגוח לכן הוא משלם רק חצי נזק ולכאורה נסבור שסתם שור בחזקת שמור הוא לא אמור לנגוח הבעלים לא אמור לשמור עליו מנגיחות וזה שמחייבים את הבעלים לשלם חצי נזק זה קנס ובכל זאת אתה רואה שהמשע את העדים קנס מתחייבים וקורבן כי זה אחד מהמקרים במשנה וכה הגמרא המשנה שלנו היא כמו המנדה אמר שסובר פלגניז כמנה שחץ נזק שמשלמים על שור תם זה לא קנס אלא ממון כי סתם שברים לא בחזקת שמורים אלא הם עלולים לנגוח והבעלים היה אמור לשמור עליהם שלא ינגחו וזה שהם לא צריכים לשלם נזק שלם התורה המעיתה מהם את העונש הם היו אמרו לשלם נזק תשלם. אז החצי נזק שמשלם זה תשלום ממון. אז אם כן מובן למה עדים שידעו עדות חייב חצי נזק והם כפרו ונשבעו מתחייבים א קורבן שבועת העדות. אומרת הגמרא בסדר אבל הרי יש בזה ויכוח. הני חלמנד אמר פלגניס כמון אז זה באמת טוב לפי הדעה שסוברת שהחצי נזק שמשלה עם שור טעם זה באמת תשלומי ממון. אלא ללמנדה אמר שסובר שסתם שברים הם בחזקת שמורים והם לא הם לא היו אומרים לנגוח ולא היו אומרים לחייב בכלל תשלום את בעליהם על מה שהם נגחו בפעמים הראשונות כשהם עדיין היו תמים וזה קנסה זה הם משלמים חצי נזק זה תשלום קנס ואם כן מה יקלם [מחיאות כפיים] ממר הרי לכאורה משמע מפורש מהמשנה שמשביע ידי כנס וקפרו חייבים ח הגמרא גמרא במשנה מדובר בחצי נזק צרורות באמת לפי הדעה שסוברת שחצי נזק שמשלמים זה קנס צריך להגיד שזה דווקא בחצי נזק שמשלמים על שור שנוגח שור שמזיק מתוך כוונה להזיק אבל במקרה שהוא הוא הזיק בדרך הליכתו שזה ודאי דבר שאמורים לשמור עליו שלא יזיק בדרך הליכתו כי זה דרכו בכך זה נקרא אב אב מזיק של רגל שבמקרה כזה זה שאם הוא דרך על איזה אבן איזשהו חפץ והטיז אותו והוא הזיק מקום אחר שזה נקרא צרורות הוא היה אמור לשלם נזק שלם בעליו היה אמור לשלם נזק שלם בכל זאת יש הלכה למשה מסיני שהוא משלם רק חצי נזק שזה ודאי תשלום ממון לפי כל הדעות ועל זה כנראה המשנה מדברת שהוא השביע את העדים דים שיעידו לטובתו על סרורות יגיד לך תגמיר אלד ממון ההוא זה נמצה הלכה למשה מסיני שמשלמים רק חצי נזק וזה ממון וזה לא קנס עכשיו מוכיחה הגמרא תשמע במשנה שלנו כתוב שמחייבים עדים שכפרו ולא העידו על תשלומי כפל גנב שהעידו עליו שהוא גנב שהוא משלם כפול זה הרי קנס תוכה הגמרא העדים לא מתחייבים בגלל הכפל שלא העידו אלא משום שהם הפסידו לו את הקרן בלי הכפל נכון שגנב משלם כפל אם הוא לא הודע אבל כאן הטובע מבקש מעדים בואו ותעידו לטובתי שהוא גנב ממני ואם הם לא מעידים אז הם מפסידים ממנו גם את הקרן ועל זה הם חייבים שבואת העדות שואלת הגמרא תשמ שואלת הגמרא מההמשך המשנה ותשלומי ארבעה וחמישה שאם הוא גנב כבש שחט אותו משלם פי ארבע גנב שור שחט אותו משלם פי חמש זה ודאי קנס אומרת הגמרא גם כאן משום קרנה מה זאת אומרת זה שכעת הטובע מבקש מהעדים שעידו זה הסיפור בשביל לפחות להחזיר לעצמו את מה שגנבו ממנו את הקרן שואלת הגמרא בהמשך הכתוב שהנס פלוני ופיתא את ביתי הוא רוצה לחייב אותו בקנס של 50 ש₪ כנראה את הגמרא לא חייב להיות יכול להיות שמדובר פה משום בושת ופגם שמשלמים בנוסף לקנס של ה-50 כסף וזה תשלומי ממון ולא תשלומי קנס שואלת הגמרא אז אם כן מה קמשמלן מה המשנה באה לחדש לנו בכל האופנים שהיא מביאה הרי כל האופנים ממון ההוא זה תשלום ממון אז מספיק אופן אחד של תשלומי ממון בשביל מה צריכים להביא כל כך הרבה דוגמאות תראת הגמרא רשע אחד הקמשמלן וסעיף אחד הקמשמלן חלק הראשון מחדשים חידוש אחד ובחלק ה אחרון מחדשים חידוש אחר ר אחד הקמשמלן במה שכתוב בחלק הראשון חצי נזק המשנה מחדשת חצי נזק צרורות ממון ההוא מה שמשלמים על הצרורות חצי נזק זה תשלום ממון לא קנס וסע חדקמשמלן בחלק האחרון של המשנה מחדשים שמקרה שהוא מבקש שיעידו לטובתו שידליק את גדישי ביום הכיפורים. העדים מתחייבים כפרו בשבועתם כיוון שהפסידו ממון שהמדליק חייב לשלם. ומה החידוש כאן? להפוקי מי להוציא ממה המשנה כתבה את הדין הזה? מי חולק? להפוק מדרבי נכוניה בן הקנה. בא להוציא מדברי רבי נחונה בן הקנה דתניה. אנחנו יודעים שאם אדם עשה מעשה עבירה שחייבים עליו מיטה ובאותו מעשה הוא גם הזיק ממון, מספיק לו העונש של מיטה והוא לא משלם ממון. עכשיו, מה יהיה במקרה של מיטה בידי שמיים של כרת? האם זה נקרא חיוב מיטה? כמו פה שאדם הזיק ביום הכיפורים, שהוא גם חייב משום שהוא עשה מלאכה ביום הכיפורים, מלאכת מבעיר, חייב על זה מיטה בידי שמיים של כרת, הוא גם היו חייב לשלם ממון. כאן אנחנו רוצים לחדש שהוא מתחייב ממון אף על פי שהוא חייב מיתה כיוון שזה כרת מיתה בידי שמיים פוקמד רבי נחוניה בן הקנה זה בא להוציא משיטתו דתניה רבי נחוניה בן הקנה היה עושה יום הכיפורים כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב במיטת בית דין של סקילה ולכן הוא פטור מן התשלומים אף יום הכיפורים כיוון שהוא חייב כרת הוא פטור מן התשלומים אבל התנא במשנה שלנו סובר שאף על פי שהוא חייב כרת הוא מתחייב בתשלומים מנסה הגמרא להוכיח תשמע שאם הוא אמר לידי משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שהוציא איש פלוני זה שנתן קידושין לביתו נתן לה למשל טבעת קידושין ומאז הפכה להיות אשת איש אחר כך בזמן התלמוד בין הקידושין לבין הנישואין היה זמן אחר כך בזמן הנישואין זמן שהכיסה לחופה הוא טוען הוא הוציא שם רע על ביתי זאת אומרת הוא טוען שבין הקידושין שהיא כבר אשת איש מאז היא אסורה לאחרים לבין הנישואין היא הייתה עם מישהו אחר באיסור אחר כך בודקים את זה מתברר שהוא שיקר שאז הוא צריך לשלם מהכסף להביא הנערה כאן נמצא ובית דין שהוא שיקר. רק מה טוען הטובע על העדים? לא הספקתי להמיד אותו לדין באותו בית דין לטבוע אותו קנס מהכסף. אתם אבל יכולים להעיד לטובתי. בואו עכשיו תעידו לטובתי שהוא חייב לי. כפרו העדים בשבועה ואמרו שהם אינם יודעים שפלוני יוציא שם רע. ובסוף התברר שהם שיקרו חייב. הודה מוציא שם רע מפי עצמו בבית דין אחד שהוא הוציא שם רע בבית דין אחר. פטור. משמע שפטור גם אם יבואו אחר כך עדים. ובכל זאת האבא ישבע את האדים לפני שההוא הודע והם כפרו בשקר, הם חייבים. רואים מכאן שמשביע ידי כנס. חייבים. זוכה הגמרא לא חייב להיות. אפשר להגיד המני כמו מי נאמרו הדברים האלה שהידים חייבים על השבועה. זה כמו רבי אלעזר ברבי שמעון היא. דאמר שגם אחרי שהבן אדם הודע בקנס יבואו עדים ויעידו הוא יהיה חייב אם כן זה תביאת ממון ושיטתו בכלל לא היית ספק שת הגמרא אם הסיפה בוא נראה את המשך הדברים הודע מעצמו אם ה מוציא שם רע הודע במקום אחד שהוא הוציא שם רע בבית דין אחר פטור משמע אפילו אם יבואו עדים הטען לרבנן זה כמו שיטת רבנן שסוברים שב מודה בקנס אחר כך באו עדים פטור תראת את הגמרא כולה רבי אלעזר ברבי שמעון היא גם ההמשך זה כמו דעתו ומדובר שם שהוא הודה ולא באו אחר כך עדים וזה נתינת טעם לדברי ההתחלה ואחיקה אמר למה בחלק הראשון העדים חייבים כשהם כפרו ונשבעו שהם לא יודעים עדות כיוון כן שהם הפסידו אותו ממון מפני שלא משכחת להודה מפי עצמו דפטור כי לא מצאנו העדה הודעה מפי עצמו שהוא יהיה פטור אלא איך הדלק העדים כלל והודעה מעצמו דווקא אם אין עדים בכלל והודה מעצמו אז הוא פטור אבל אם באו עדים אחר כך אפילו אחרי שהוא הודע הוא התחייב ולכן מה שלא בא הוא להעיד עליו גרם לו להפסד ממון ולכן הם חייבים, אבל באמת לפי דעת רבנן יכול להיות שהם יהיו פטורים. אז אם כן, השאלה שנשאלה נשאלת בספק מה יהיה לפי דעת רבנן. אם אדם השביע עדים שיבואו להעיד לטובתו על חיוב כנס, האם הם יהיו חייבים משום שבועת העדות? שנה נוספת, כאן מדובר על מקרים שהוא משביע את האדים על דבר שהוא לא תביעת ממון ולכן הם לא יהיו חייבים משום שבועת העדות. משביע אני עליכם לא תבואו ותעידו שאני כהן או שאני לוי או שאבא שלו כהן. הוא התחתן עם גרושה שהתורה עוסרת לכהן להתחתן עם גרושה. והבן שנולד מכהן שהתחדן עם גרושה הוא כבר לא כהן הוא נקרא חלל אז הוא בא ומבקש מם שיעידו עליו שהוא כהן כשר שאיני בן גרושה או אם כהן מתחתן עם אחת שבעלה לא השאיר זרע שאם כן היא צריכה להתחתן עם האח של בעלה אם אח של בעלה לא רצה להתחתן איתה ביבום והוא הוציא אותה על ידי חליצה היא גם כן אסורה להתחתן עם כהן ואם כהן התחתן איתה באיסור ונולד בן, הבן הזה כבר לא כהן הוא נקרא חלל. מבקש מהעדים שיבואו ויעידו שאיני בן חלוצה, אלא אני כהן כשר. או שישביע אותם שהעידו שאיש פלוני הוא כהן או שאיש פלוני הוא לוי או שאיש פלוני אינו בן גרושה או שאינו בן חלוצה. והם נשבעו שהם לא יודעים עדות ובסוף התברר שהם כן יודעים. הם פטורים כי אין כאן תביעת ממון. וכן אם הוא השביע אותם שיעידו שהנס איש פלוני את ביתו של מישהו אחר פלוני או פיטא את בתו של איש אחר פלוני פטורים העדים כיוון שצריכים לשמוע את הטובה את הטובע שמשביע אותם וכאן מישהו אחר השביע אותם יש כלל שרק אם הטובע משביע את העדים הם חייבים שבועת העדות אבל אם מישהו אחר משביע את העדים הם לא חייבים שבועת העדות וכן אם השביע אותם שהעידו שחבל בי בני מכש שיש עם החבורה ואם כן הוא חייב מיתה או שחבל בי חברי בשבת שהוא חייב מיתה או שהדליק גדישי בשבת שהוא חייב מיתה הרי אלו פטורים כיוון שאם הם יעידו אין כאן תביעת ממון אלא חיוב מיתת בית דין ואם כן גם על התשלומים ממון שרוצים לחייב על ידי העדות הזאת למשל אה הדליק את גדישו בשבת הוא רוצה שהידים יבואו ויעידו על הבן אדם שהדליק לו את הגדיש ושרף לו את התבואה בשבת. הרי אותו בן אדם על ידי העידות של העדים מתחייב מיטה של סקילה בבית דין. אז אם כן הוא לא יצטרך לשלם את הממון. אז אם כן אין כאן תביעת ממון. ולכן מקרה של שבועת העדות שאין בתביעת ממון אין קורבן. אין קורבן של שבועת העד. דואקת הגמרא. ראינו אחד מהמקרים במשנה שאם הוא מבקש מעדים שיבואו ויהידו שאיש פלוני כהן או לוי ואין כאן תביעת ממון אז אנחנו אומרים שכיוון שהוא לא הטובע אלא הוא בא ומבקש מם שיעידו לטובת מישהו אחר כן הם פטורים משום שבועת העדות תם הדיש פלוני כהן דיש פלוני לוי שלא מדובר פה בתביעת ממון לכן אין כאן שבוע קורבן על שבועת העדות המנה לפלוני ביד פלוני חייבים מה אתה רוצה לומר לדייק שאם הוא בא ומשביע את העדים שיעידו לטובת מישהו אחר על חיוב ממון נשמע שהם כן יהיו חייבים קורבן אם הם ישבעו לשקר ויתברר שהם שיקרו הקטני סעייפה הרי במשנה בהמשך כתוב בדף ל שאינם חייבים עד שישמעו מפי הטובע אפילו ב תביעת ממון הם צריכים לשמוע מהטובע בעצמו וכאן מישהו אחר השביע אותם אונה הגמרא במשנה שלנו מדובר אמר שמואל מדובר כאן שהוא בא לטבוע מכוח שהתובע נתן לו הרשאה לטבוע במקומו הוא כמו הפוטרופוס של הטובע בא בהרשא ולכן הוא כאילו הטובע ואם יתבע ממון והם יקפרו התחייבו. אבל כאן כיוון שאין תביעת ממון אלא על ש שההוא כהן או לוי לכן הם יהיו פטורים. שואלת הגמרא, איך אתה אומר שמדובר כאן שהתובע נתן כוח ל אדם הזה שיהיה במקומו? הרי אמרו חכמי נעדי, לא כתבינן אורחת מטלטלי, לא כתבים הרשאה על מטלטלין. למה? כי צריכים כאן שני עדים שיעידו על זה שהטובע יפה את כוחו ונתן לו הרשאה. להיות במקומו. אבל אם זה מטלטלין, העדים לא יכולים להגיד על מה שכתוב בשטר שאותו אחד מרשה לפלוני לטבוע במקומו מחמד שיש לא ביד פלוני כך וכך. כי הרי כיוון שזה מטלטלין זה לא בטוח שבאמת יש לו ביד פלוני כך וכך כי הרי המטלטלים אינם בהן. מתרצת הגמרא הנמילי מתי לא כותבים מרשל מטלטלין איך דקפרי אם אני בא כופר ואומר אין לך בידי ויבוא ויבוא עכשיו הטובע ויכתוב הרשאה למישהו שיהיה טובע במקומו ואז הוא יכתוב שם אני מרשה לא לטבוע במקומי מחמת שיש לי ביד פלוני כך וכך והרי אותו פלוני כפר שבאמת אין אצלו את זה ואם עכשיו העדים יחתמו זה נראה כמו שהם חותמים על שקר, כאילו הם מסכימים עם זה שיש ביד פלוני כך וכך בזמן שאותו אחד כפר בזה ואין להם הוכחה שיש בידו מקרה כזה אומרים חכמי נהרדה שלא כותבים שטר הרשעה אבל אם עדיין לא כפרי אם אותו נטבע לא כפר זה לא נראה כשקר וכתבינן וכן כותבים שטרה ובמקרה הזה מדובר אצלנו במשנה ועד כאן דף לג [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: