הדף היומי מסכת שבועות דף י

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף י

[מוזיקה] שבועות דף י תחילים בעזרת השם שורה 17 מלמעלה במילים רבי מאיר אומר יש מכתב מבהיל שהסבא שמחזיסל מכלם כותב לבנו שזכה גם להיות ממשיך דרכו גם כן מגדול גדולי המוסר רבי נחום זאב זיב הוא כותב דברים ממש מבהילים כל תנועה שאדם עושה צריך להיות בחשבון כשאדם שומע את המשפט הזה ממשיך הסבא מכלם וכותב לכאורה אין זה רק חסידות מידת חסידות לשים לב לכל תנועה שהאדם עושה אבל הוא מוכיח מהמשנה שלנו במסכת שבועות שכך צריך להיות על פי הלכה ברורה מנין הוא מוכיח את זה במשנה מביאים דעות על איזה קורבן מכפר על איזה מקרה של חטא של טומאת מקדש וקודשיו. אדם טמא שנכנס לבית המקדש או אכל קודשים בשוגג. אז יש כמה סוגי מקרים. יש מקרה אחד שהייתה לו ידיעה מהטומ בתחילה ונעלם ממנו ואז הוא נכנס למקדש או אכל קודשים ואז נודע לו אז הוא מביא קורבן חטאת שמכונה עולה ויורד כי אם הוא עשיר הוא מביא בהמה עולה ומביא בהמה ואם הוא אני אז הוא יורד מעלת הקורבן ומביא עופות. המנחת חוטה. לא בטוח שהמעלה של הקורבן יורדת. המעלה החומרית אולי כן, הוא מביא דבר פחות יקר, אבל אנחנו יודעים ש חז"ל דורשים דווקא על מי שמביא מנחה ונפש כי תקריב, שכיוון שהוא כל כך מנשברי הלב, שהוא מביא בסך הכל מנחה, אדרבה מעלה עליו כתוב כאילו את עצמו הוא הקריב, את נפשו הוא הקריב, אבל בכל אופן זה קורבן עולה ויורד. זה מביא אדם שהייתה לו ידיעה בהתחלה נעלם ממנו והייתה לו ידיעה בסוף נודע לו שהוא נכנס לבית מקדש הוא אכל קודשים בטומא אחר כך יש עוד מקרים של טומאת מקדש וקודשיו שהוא לא ידע בתחילה מהטומ ובסוף נודע לו שהוא נכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים בטומ שבסוף לא נודע לו איזה קורבן מכפר עליו? יש בזה כמה דעות במשנה. רבי מאיר אומר, שעירי חטת של המוספים, גם של ראש חודש, גם של הרגלים וגם של יום הכיפורים, כל השעירים כפרתם שווה וכולי. הוא מוסיף גם מקרה שונה קצת אדם שהוא לא טמא אדם טהור אלא שהוא אכל בשר קודש אבל מהמקרים של טומאת מקדש וקודשיו למד הסבא מכלם דבר שהוא בעצמו מגדיר אותו במילים שלו מה מבהיל כמה צריך האדם להיות ביישוב הדעת כל היום מה הוא מה בעצם הוא למד כאן? מה בעצם הדברים המבהילים שאנחנו לומדים מכאן? אז הוא כותב, הנה, בשלא היה לו ידיעה כלל שנתמ, לא הייתה לו ידיעה מהטומה, מה היה לו לעשות? מכל שכן, לא היה לו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, למה הוא צריך כפרה? אני קורא כמעט את לשונו משנה קצת בשביל שהדברים יהיו יותר כולחים כל אחד יכול לראות את המכתב בעצמו בחוכמה ומוסר מכתב רנא אבל הרעיון ודאי זה הרעיון של דבריו בשביל מה צריך כפרה הוא הרי בכלל לא ידע שהוא נטמע למה הוא צריך כפרה על מה שהוא נכנס לבית המקדש או אכל קודשים הוא לא ידע בכלל שזה בטומ בפרט כשגם אחר כך לא נודע לו גם על זה הוא צריך כפרה זה חטא שרק השם יודע ממנו. אלא ודאי לומד מכאן הסבא מכלם דבר שזה פשוט עצם כתיבת המילים האלה צריך להיות בדרגה מאוד מאוד גבוהה. לא כל אחד אולי אפשר לומר במילים פשוטות יכול בכלל לדבר בצורה כל כך ברורה בצורה כזאת ממש לא על פי חסידות אלא על פי הלכה ברורה. הוא מגדיר את זה הסבא מכל. על כל תנועה שהאדם עושה צריך לשום לב מה צריך זאת. לא לעשות תנועה בלי לחשוב למה אני צריך לעשות את התנועה הזאת. אולי היא מיותרת. דרגות. ואם נוגע בדבר צריך ליד. למה נוגע? ועל כן צריך כפרה. כי מה זאת אומרת שאין לו ידיעה? איך יכול להיות שהוא לא יודע שהוא נטמע? איך יכול להיות שאחרי שהוא נטמע הוא לא יודע שהוא נכנס לבית המקדש בטומ אבל כן צריך כפרה והוא מסי הוא כותב כמו שאמרנו מה מבהיל כמה צריך האדם להיות ביישוב הדעת כל היום ואז הוא מוסיף עוד ארבע מילים של ברכה שהשם באמת יזכה אותנו כיוון שאנחנו אמרנו דברים שהוא בעצמו כתב ושפתותיו דובבות בקבר שיזכה אותנו שנזכה לזה בשמחה הוא מוסיף הרחמן יעזרנו למנוחת הנפש דרגו ות גבוהות. בכל אופן, אומר רבי מאיר שהשעירים של חטאת של המוספים כפרתן שווה. הם מחפרים על דבר אחד. מה זאת אומרת על דבר אחד? הם מכפרים על אותו דבר אבל הם מחפרים על כמה דברים שהמחנה משותף של כולם הצד השווה שבכולם שזה דברים שקשורים למקדש וקודשיו וטומאה על שלא הייתה ידיעה בתחילה ויש ידיעה בסוף לא הייתה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ועל טהור שאכל קודש קודש טמא אמר רבי חמה ברבי חנינא מה הי טעמה לרבי מאיר מנין הוא לומד את המר קרע כתוב בשעירי חטאת של המוספים של הרגלים בכל רגל ורגל כתוב לגבי השעיר ושעיר עזים אחד לחטאת למה צריך לכתוב ושעיר היה אפשר לכתוב שעיר בלי ו הו של ושעיר מלמדת שהכל כאן זה המשך מהתחלה הוקשו כל השעירים של יום הכיפורים של הרגלים ושל ראשי חודשים זה לזה כיוון עכשיו שנכתב בהם מוסיף כל אחד מהם על העניין הראשון. התחילה הגמרא מבינה שזה מוסיף על השעיר שנכתב אחד קודם אליו ויש שקש. ומשעיר ראש חודש לומדים שכולם מכפרים על טהור שאכל את הטמא. כמו שדרשנו בשיעור הקודם על דף ט. ומשל יום הכיפורים דורשים שמכפרים על אין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף. כמו שדרשנו גם על מהפסוק שמדבר על השעיר הזה ומהשעיר של הרגלים לומדים שמחפרים על אין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף בהתחלה כסלקדעתך עלה בדעתנו להבין את דברי רבי חמה ברבי חנינא שהו מוסיף לשעיר שהיה אחד לפניו זאת אומרת שעיר של המועד הזה לומד מהשעיר שהיה אחד לפניו במועד הקודם מהו שמוסיף על הפעם הקודמת כל חד ואחד כל שעיר ושעיר מחברי שכתוב בסמוך לו לפניו גמר הוא לומד בהקש וחברו למד גם הוא בהקש מי שסמוך לו לפניו ולומדים זה שלמטה מזה שלמעלה וזה שלמעלה מזה שלמטה שכפרתם שווה אבל הגמרא דוכה את זה כי זה לא ייתכן הרי אמר רבי יוחנן כל התורה כולה ניתן ללמוד בהקש מדבר שהוא עצמו נלמד בהקש למד מלמד חוץ מקודשים שזה אנחנו כעת מדברים קורבנות אין למדים למד מלמד אז איך יכול ללמוד בהקש מהסמוך לו שהוא בעצמו למד בהקש? לכן אומרת הגמרא, זה לא שכל שעיר לומד מזה שהיה לפניו, מהשעיר שכתוב לפניו. הלו קאשיה, השעירים לא לומדים כל אחד רק מהסמוך לו, שהו שנאמרה בהם מקישה כל שעיר לסמוך לו, אלא עושה הקש לכל הסעירים שהיו כתובים גם קודם. כולו וגם כולו מכמה כולם גם לומדים ישירות מסעיר ראש חודש שכתוב ראשון גם רי ללמוד ממנו לכפר על טאור שאכל את הטמא והוא לומד מהכתובים אחריו לכפר את הכפרה שלהם וכן כולם לומדו מיום הכיפורים לכפר על אין בידיעה בתחילה ויש בהידיעה בסוף והוא למד מהם לכפר את הכפרה שלהם אז אם כן נמצא שבעצם יש כאן נקש שכל אחד לומד מכל אלה שהיו כתוב כתובים לפניו וכל אלה שהיו כתובים לפני כן לומדים מכל אלה שלאחריהם. זאת אומרת ההקש כאן בעצם הוא ישיר לומדים כולם מכולם ולא שכל אחד לומד מחברו שבעצמו למדקש מחברו שדלשה לפניו שואלת הגמרא תנח כל דכתיב בי והוא שעיר כל הפעמים שכתוב ו' אז באמת אפשר ללמוד אלא השעיר חטאת של המוספים של חג השבועות של הצרת ושל יום הכיפורים דלא כתב בי הוא שעיר אלא שעיר מן מנלן לומדים להקיש אותם אלא אמר רבי יונה לומדים הקש ממקום אחר אמר קרא אלה תעשו להשם ויש כאן דבר כולל שכולל את כל המועדים בזה שהתורה כותבת במועדכם המילה הזאת התורה למדה שהוקשו לימדה שהוקשו כל המועדים כולם זה לזה שהשעירים של כולם מכפרים את אותה כפרה שואלת הגמרא והרי ראש חודש לכאורה לו מועד הוא אז אם כן הוא לא נכלל במועדכם אומרת הגמרא באמת יברה ראש חודש נמי יקרי מועד הוא גם נקרא מועד כדאמר הביה דאמר הבייה חודש תמוז דהי שעתה של אותה שנה השנה השנייה ליציאת מצרים שבה שלחו את המרגלים בפרשת שלח לבדוק את ארץ ישראל והם חזרו והשרה מתוך השני 12 מרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה ואז העם בכו בלילה ההוא אותו חודש תמוז של אותה שנה מלוי יי מליוהו הוסיפו יום אחד ועשו אותו חודש מלא אותו חודש תמוז לא היה של 29 יום אלא של 30 יום ולכן לפי החשבון יוצא שהמרגלים חזרו בדיוק בחטא אב ובליל תשעה באב זה אותו לילה שהעם בכו אחרי שהם שמעו את דיבת הארץ שהמרגלים הוציאו רעם ואז נגזר עליהם כיוון שהם בכו בחייה של חינם שאי אפשר להיכנס לארץ כי הוציאו דיבת הארץ רעה הם בכו בחייה של חינם נגזר עליהם בחייה לדורות נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ וגם נגזר שבאותו זמן באותו שבאותו יום גם כן חרבו שתי בתי המקדשות וראיה שהוסיפו עוד יום לחודש תמוז הוא לא היה של 29 יום אלא של 30 תכתיב קרא עליי מועד הקדוש ברוך הוא סובב שהוסיפו יום על חודש תמוז ו דחו את ראש חודש ביום אחד שראש חודש נקרא מועד כדי לשבור בחוריי על ידי זה בחור העם בחייה של חינם בתשעה באה והיום הזה נקבע להם בחיה לדורות ולשבור בחורה בחורבן הבית אבל על כל פנים הפסוק קורא ליום ה-30 של החודש מועד למה כי הוא היום הראשון של ראש חודש רואים אם שראש חודש נקרא גם הוא מועד אז הוא בהקש של מועדכם השעיר שלו הוא גם בכלל השעירים שמחפנים על אותם דברים אמר רבי יוחנן מה שאמר רבי מאיר שכל השעירים של החטאת של המוספים מכפרים זה בדיוק כך של המוספים אבל השעיר להשם של יום הכיפורים שהרי היה גורל שאחד עלה להזזל והוא עלה להשם ומזים מדמו ביום בקודש הקודשים נעשה בפנים שהוא אינו מכפר כפרתם של שר השעירים ואין אינם מכפרים את כפרתו מנין שהוא אינו מכפר כפרתן שהרי התורה כותבת את המילה אחת לגבי שעיר להשם של יום הכיפורים ללמד כפרה אחת הוא מכפר שהוא מגן מהייסורים על אדם שידע מהטומאה והוא שכח ונכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים ועדיין אין לו ידיעה בסוף שבינתיים השעיר להשם של יום הכיפורים מגן עליו מן הייסורים עד שהוא ידע שהוא א היה טמא ונכנס לבית מקדש אכל קודשים ואז הוא הביא קורבן חטאת שלו לוי יורד רק על זה הוא מכפר ואינו מכפר שתי כפרות גם על מה שמכפרים שאר השעירים של חטאת של המוספים וזה שהן שעירי המוס החטאת של המוספים אינן מחפרים את כפ פרתו שלעיר להשם של יום הכיפורים זה לומדים ממה שאמר קרא אחת בשנה דרשנו כפרה זו של השעיר הפנימי לא תהיה אלא אחת בשנה אבל לא בשאר הזמנים שמביאים שעיר חטאת של המוספים הם אינם מחפרים את הכפרה הזאת תעניינם מאחי באמת ככה שנינו כמו דברי רבי יוחנן על שאין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף הוא היה טמא ונכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים והוא לא ידע מטומתו וגם לא נודע לו אחר כך וכן על שאין בידיעה בתחילה הוא לא ידע מי הטומא בהתחלה והוא נכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים בטומאה ואחר כך הייתה לו ידיעה בסוף אבל יש לו בידיעה בסוף וכן על אדם טהור שאכל את הקודשים הטמאים סעירי החטאת של המוספים מכפרים הרגלים וסעירי ראש חודשים וסיר הנעשה בחוץ ביום הכיפורים מכפרים דברי רבי מאיר והדייק מכאן אילו להשם של יום הכיפורים. הנעשה בפנים בקודש הקודשים. רבי מאיר שיאר אותו שהוא לא מכפר את כפרתם של שר השעירים. וכן כפרתן, כפרתו של שעיר הפנימי על שהייתה ידיעה בתחילה ולא הייתה ידיעה בסוף, כמו שאמרנו, נמי שערה. הוא לא אמר שהשעירים האחרים מחפרים את הכפרה הזאת, כי הוא סובר שהשעיר הפנימי, שעיר להשם של יום הכיפורים, של קודש הקודשים, באמת הוא בפני עצמו. הוא לא חלק משאר שעירי החטאת של המוספים כדברי רבי יוחנן במשנה ראינו את דעתו של רבי שמעון הוא חולק על רבי מאיר היה רבי שמעון אומר סעירי חטת של מוסף של ראשי חודשים מכפרים על טהור שאכל את הטמא קודשים טמאים ושעירי חטאת של המוספים של הרגלים מחפרים על משהו אחר על שאין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף. אדם שנתמע ולא הייתה לו ידיעה מהטומא ומתוך העלם טומאה הוא נכנס לבית המקדש או אכל קודשים וגם לא הייתה לו ידיעה בסוף. השעירים, שעירי חטת של המוספים של הרגלים מחפרים. והשעיר חטת של המוספים של יום הכיפורים מכפר על שהוא לא ידע בתחילה מטומתו, מטומ והוא נכנס לבית המקדש, הוא אכל קודשים בטומא ונודע לו בסוף. על זה השעיר חטאת של מוסף של יום הכיפורים מכפר. שואלת הגמרא בישמה זה מובן מה שרבי שמעון אומר דראשי חודשים לא מכפרי עד רגלים שעירי ראשי חודשים לא מחפרים על העוון שהשעירים של הרגלים שמה מה שהם מכפרים הוא לומד ואמר קרא לגבי שעיר ראש חודש עוון לשון יחיד משמע עוון אחד הוא נושא ואינו נושא שני עוונות מכפר רק על מה שנאמר בו כמו שפירשנו אלא שעירי חטאת דרגלים נחפרו עד ראשי חודשים שיכפרו על העוון שמחפרים הסעירים של ראשי חודשים מראש חודש עד אותו רגל אונה הגמרא כמו שכבר אמרנו בדף הקודם אמר קרב בשעיר ראש חודש אותה אותה נושא עוון צייר ראש חודש רק הוא מכפר על מה שנאמר עליו ואין אחר נושא עוון זה צעירי הרגלים לא מכפרים על העוון שהשעיר שלוש שודש מחפר עוד שואלת הגמרא בישלם הזה מובן למה שעירים דרגלים לא מחפרים על העוון דיום הכיפורים שהשעיר של חטאת של המוספים של יום הכיפורים מחפר דמר קר כתוב לגבי השעיר להשם של יום הכיפורים השעיר הפנימי שמזים מדמו בקודש הקודשים כתוב שמה אחת בשנה דורשים כפרה זו שהשעיר הזה מכפר לא תאח בשנה ויש הקש בין השעיר הפנימי לבין השעיר החיצון של חטאת של המוספים שעליו אנחנו מדברים שגם הוא כפרתו אין אינה אלא אחת בשנה צעירים אחרים לא מכפרים על מה שהוא מכפר אלא דיום הכיפורים השעיר של יום הכיפורים של המוסף נחפרו הדרגלים שיכפר על העוון שהשעירים של הרגל הם מכפרים אוה הגמרא אמר קרה כתוב לגבי השעיר הפנימי שמזים מדמו בקודש הקודשים השעיר להשם כתוב שמה אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות ודורשים את זה גם לגבי השעיר החיצון ולכן גם הוא אינו מכפר על מה שמחפרים שעירי הרגלים שואלת הגמרא והרי כי כתיב אחת בסעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב אז איך מלמד לומדים ממנו לשעיר החיצון. באיזה דרך לומדים מהשעיר הפנימי של יום הכיפורים לשעיר החיצון? אונה הגמרא מר קרה כתוב לגבי השעיר החיצון של המוסף שהשעיר הזה הוא מלבד חטאת הכיפורים. השעיר הפנימי שנעשה בקודש הקודשים. אז יש הקש ביניהם. אתקוש חיצון לפנימי. שגם בו נאמר הדין שהוא אינו מכפר לה כפרה אחת ושהכפרה שלו לא תהיה אל פעם אחת בשנה. משנה הבאנו דעה נוספת הבאנו דעה של חכמים בדעת רבי שמעון רבי שמעון בן יהודה אומר דעה אחרת משמו של רבי שמעון הוא סובר ששעיר חטאת של מוסף של ראש חודש מכפר על טאור שאכל קודשים טמאים צעירי הרגלים מכפרים גם על טהור שאכל את הטמא וגם על טמא שנכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים בטומ שלא הייתה שום ידיעה לא בתחילה ולא בסוף והשעיר חטא של המוספים של יום הכיפורים מכפר על שניהם גם על טאור שאכל קודשים טמאים וגם על טומת מקדש וקודשיו שלא הייתה ידיעה ובנוסף גם על טומת מקדש וקודשיו שבהתחלה אמנם לא הייתה ידיעה אבל בסוף כן שואלת הגמרא לפי שיטתו של רבי שמעון בן יהודה בשמו של רבי שמעון בר יוחאי רשבי בשם רשבי רבי שמעון בן יהודה בשם רבי שמעון בר יוחאי לפי שיטתו מה ההבדל למה שעירי ראשי חודשים לא מכפרים על מה שמכפרים שעירי הרגלים מה ישנה דראשי חודשים דלומך פרית הרגלים כמו שראינו שרבנן אומרים ככה גם כן בשם רבי שמעון ואמר קרא לגבי שעיר ראש חודש ואותה נתן לכם לשת את עוון העדה עוון אחד טהור שאכל את הטמא רק את זה הוא נושא ואינו נושא שני עוונות ולכן הוא אינו מכפר על מה שצעירי הרגלים מכפרים אם כן דרגלים נמי צעירי חטאת של המוסף של הרגלים גם כן לא נכפרו עד ראשי חודשים דאמר קרא בשעיר ראש חודש כתוב אותה דרשנו אותה שעיר ראש חודש הוא נושא עוון היינו הוא רק העוון שהוא מכפר עליו סיר ראש חודש איזה עוון שסיר ראש חודש מכפר את האור שאכל את הטמא קודשים טמאים ואין אחר נושא עוון זה שעירי הרגלים לא נוסעים לא מכפרים על העוון הזה ששעיר ראש חודש מכפר עליו אז איך ייתכן שרבי שמעון סובר שגם סעירי רגלים מחפרים על העוון הזה מתרצת הגמרא רבי שמעון דרש לפי איך שמבאר את דעתו רבי שמעון בן יהודה את הדרשה מעוון שנאמר בשעיר ראש חודש אבל את הדרשה מאותה לא משמ את הדרשה הזאת הוא לא מקבל הוא לא קיבל את הדרשה הזאת לכן הוא סבר ששעירי הרגלים מחפרים גם על מה שמכפר שעיר ראש חודש כעת עוברת הגמרא למקרה נוסף שראינו שיש שתי דעות בדעת רבי שמעון מה ישנה מה שונה שבזה מסכימים שתי הדעות בדעת רב רבי שמעון שהשעירי הרגלים לא מכפרים על מה שמכפר שעיר יום הכיפורים הנעשה בחוץ דלא מכפרי על יום הכיפורים אמר קרא כתוב לגבי השעיר הפנימי שעיר להשם של יום הכיפורים שמזים מדמו בקודש הקודשים כתוב שמה אחת בשנה דורשים כפרה זו של השעיר לא תהיה אלא אחת בשנה ויש הקש בינו לבין השעיר החיצון שגם הוא כפרתו אינה אלא פעם אחת בשנה ולכן לא יחפרו סעיר הרגלים את מה שהוא מכפר אז אם כן יהיה אחי למה לעניין ש דיום הכיפורים למה אתה אומר שהם מחפרים על מה שמכפרים השעירים של הרגלים ליום הכיפורים נמי לא נכפרו עד הרגלים שהשעיר של יום הכיפורים לא יכפר על מה שמחפרים השעירים של הרגילים של הרגלים כי הרי בשעיר של יום הכיפורים הסעיר הפנימי שמזים מדמור בקודש קודשים אחת כתיב ודורש כפרה אחת הוא מכפר ואינו מכפר שתי כפרות ויש הקש בינו לבין השעיר החיצון של המוספים של יום הכיפורים אז נלמד גם אצלו שהוא לא מכפר על אחת ולא על שרי גלים למה זה רבי שמעון בן יהודה לא סובר בדעתו של רבי שמעון אומרת הגמרא כי באמת זה שדורשים מהמילה אחת לא משמלי את זה הוא לא קיבל ולכן הסעיר החיצון מכפר גם על מה שמכפרים הרגלים שואלת הגמרא אמאי למה באמת לא משמע לפי דעתו לדרוש את המילה אחת דכי כתיב אחת בסעיר הנעשה בפנים כתיב זה בגלל שזה לא נאמר בשעיר שעליו אנחנו מדברים של המוספים אלא זה נאמר בשעיר להשם שמזים מדמו בקודש הקודשים ביום הכיפורים היא אחי אם כן רגלים נמי נכפרו עד יום הכיפורים אז שעירי הרגלים יכפרו על מה שמכפר השעיר של חטת של יום הכיפורים של המוספים דכי כתיב אחת בשנה בסעירה נעשה בפנים כתיב אז רק לגבי שעיר הנעשה בפנים, שעיר שמזי מדמו בקודש הקודשים, השעיר להשם עליו נאמר שפעם אחת בשנה מחפרים את מה שהוא מכפר ולא בקורבנות אחרים אבל את ה את השעיר הנעשה בחוץ היינו שעירי המוספים של יום הכיפורים עליהם זה לא נאמר אז אם ככה אולי הכפרה שלהם כן יחפרו יותר מפעם בשנה מתרצת הגמרא לעולם אחת בשנה שדורשים מזה שהכפרה של השעיר של יום הכיפורים היא רק פעם אחת בשנה על ידי השעיר של יום הכיפורים משמלי הוא מקבל את זה גם לגבי השעיר הפנימי וגם לגבי השעיר החיצון שהרי הקישו ביניהם בין השעיר הפנימי לשעיר החיצון ומה לגבי הדרשה השנייה שהשעיר מכפר רק כפרה אחת ולא שתי כפרות למה את זה הוא לומד רק בשעיר הפנימי ולא בשעיר החיצון שאני החד אמר קרא פסוק אומר וחיפר הארון על קרנותיו אחת בשנה זאת אומרת כאן ההקש הוא לא לשעיר הפנימי אלא למזבח הפנימי על קרנותיו לגבי המזבח הפנימי שם הכפרה שלו היא כפרה אחת אחת בלבד קרנותיו דמזבח הפנימי הוא דכפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות הדחיצון אפילו שתי כפרות מכפר השעיר החיצון הוא קש לשעיר הפנימי ולכן אנחנו אומרים את הדרשה הראשונה שלומדים בשעיר הפנימי ש מה שהוא מכפר זה רק פעם אחת בשנה שנה על ידו. לומרים את זה גם לגבי הסעיר החיצון שמה שהוא מחפר זה רק פעם אחת בשנה על ידו. אבל מה שלומדים מאחת שהוא מחפר על הכפרה אחת לזה לא מקישים בין השעיר החיצון אליו. למה? כי הוא לא הוקש של המזבח. וכאן ההקש אמור להיות אל המזבח הפנימי. אין הקש בין השעיר החיצון למזבח הפנימי. ולכן דווקא המזבח הפנימי השעיר שנעשה בפנים שמזים מדמו על המזבח הפנימי. מזבח הזהב שנמצא בתוך ההיכל הוא מכפר כפרה אחת אבל השעיר החיצון שמזים מדמו על המזבח החיצון הוא יכול גם לפר על שני דברים עד כאן דף [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: