הדף היומי מסכת שבועות דף יט

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף יט

[מוזיקה] שבועות דף יטחילים בעזרת השם דף יח עמוד ב שורה 13 מלמטה במילים רבי אליעזר אומר היום בעזרת השם נשלים את החלק הראשון של מסכת שבועות שעוסק בטמא שנכנס לבית המקדש שבסוף פרשת ויקרא התורה מביאה אותו ברשימה של אלה שמביאים קורבן חטאת עולה ויורד אם הוא עשיר הוא עולה הוא מביא בהמה אם הוא עני הוא יורד מביא עופות עוד יותר עני הוא מביא מנחת חוטא רבי ישמעאל במשנה אומר בין אם אותו אחד נכנס לבית המקדש בטומ כי נעלם ממנו שהוא טמא. הוא שכח שהוא נטמע והוא יודע שהמקום הזה הוא בית המקדש. ובין אם הוא זוכר שהוא טמא, רק נעלם ממנו שהמקום הזה הוא מקדש ואסור להיכנס אליו בטומ. במשנה יש עוד שתי דעות. דעה אחת רבי אליעזר אומר, הפסוק מפרט את הדברים שמהם אותו טמא נטמע. או בנבלת שרץ טמא. אחד מהמקרים זה שהוא נטמע על ידי שרץ ונעלם ממנו והוא טמא והשם. זה בא ללמד אותנו אומר רבי אליעזר שרק עלם שרץ הוא חייב. לא עלם מקדש. היינו מבינים שהוא מתכוון לחלוק על רבי ישמעאל שסובר שגם אם נעלם ממנו המקדש והוא זוכר שהוא טמא חייו סובר רבי אליעזר שלא רק אם נעלם ממנו השרץ אם כן במה הוא חולק על הדעה הנוספת שיש במשנה רבי עקיבא אומר כתוב ונעלם ממנו והוא טמא דורשים רק עלם טומ הוא חייב ואינו חייב עלם מקדש מה היא בעיניו מה ההבדל בין רבי אליעזר לבין רבי עקיבא הרי לכאורה שניהם אומרים דבר אחד שרק אם הוא שכח שהוא טמא והוא נכנס למקדש הוא חייב אבל אם הוא זוכר שהוא טמא והוא רק לא רק נעלם ממנו שזה מקדש אז הוא לא חייב אמר חזקיה שרץ ונבלה איקע ביניו אדם נטמע או משארץ או מנבלה. זאת אומרת, יש שמונה שרצים שהתורה מפרטת שמי שנוגע בנבלתם נטמע. חוץ מזה יש גם טומאת נבלה. בעל חי שמת לא על ידי שחיטה כשרה הוא מטמא טומאת נבלה. הבן אדם הזה ודאי נתמע. או על ידי שרץ או על ידי נבלה. הוא לא יודע אבל ממה הוא נתמע? משרץ מנבלה. והוא נכנס לבית המקדש ובאותו זמן נעלמה ממנו הטומאה ההיא. או שהוא אכל קודשים. זה אותו דבר כמו שהוא נכנס לבית המקדש בטומאה. אכל קודשים בטומ ונעלמה ממנו אותה טומא. זה ההבדל. זה עיקניו בין רבי אליעזר ורבי עקיבא רבי אליעזר שומח חייב עלם שרץ סבר בעינן כדי לחייב אותו אנחנו צריכים עד דידע בזמן שהוא ידע שהוא טמא לפני שנעלם ממנו שהוא שכר הוא ידע צריך שהוא ידע בשרץ היא טמאי היא בנבלה היא טמאי אני צריך לדעת בדיוק ממה הוא נטמע ואחר כך נעלם ממנו והוא נכנס למקדש הוא אכל קודשים ואחר כך נודע לו אז הוא יהיה חייב אבל אם הוא לא יודע במה הוא נטמע הוא מסתפק האם זה על ידי שרץ או על ידי נבלה הוא לא חייב רבי עקיבא שאומר שהוא חייב עלם טומ סבר לא בעינן עד דידע לא צריך שהוא ידע ממה הוא נטמע וכיוון דידה דתמ נטמע. כיוון שהוא יודע שהוא נטמע באחד מהדברים שמתמים בעולם, לא צריך לדעת היא בשרץ יתמי, היא בנבלה יטמי, הוא לא צריך לדעת ממה הוא נתמ. וכן אמר לה שארץ ונבלה היא כביניו. בזה הוויכוח כמו שאמר חזקיה אבל אולי לא אמר את זה מפורש שבזה הוויכוח של רבי אליעזר ורבי עקיבא. אלא ממה שמצאנו דברי אולה אנחנו מבינים שהוא סובר שבזה הוויכוח בין רבי אליעזר ורבי עקיבא דהולה רמי הוא הביא סתירה בין דברי רבי אליעזר במקום אחד על דבריו של רבי אליעזר במקום אחר ומשענה קודם כל מה השאלה מה הסתירה מי אמר רבי אליעזר וכי הוא סובר בעינן אנחנו צריכים עד הידע שהוא שהוא ידע כשהוא נטמע ממה הוא נטמע היא בשרתמ היא בנבלה טמי ורמיני אני אקשאר לך סתירה מקריטות אדם שהיה מונח לפניו שומן שהתורה עוסרת באכילה שנקרא חלב ובנוסף היה מונח לפניו בשר קורבן שנשאר אחרי הזמן שתורה הקציבה לאכילתו שהוא אסור משום נותר כל אחד מהם בפני עצמו בשוגג חייבים חטאת אם אוכלים כזית ממנו והוא אכל מאחד מהם בשוגג והוא אינו יודע איזה מהם זה אפשרות אחת אפשרות שנייה הוא עשה מלאכה או בשבת או ביום הכיפורים הוא אינו יודע איזה מהם שניהם בשוגג חייב חטאת או אשתו נידה ואחותו אמו בבית ושגג באחת מהן והוא אינו יודע באיזה מהן רבי אליעזר מחייב חטאת רבי יהושע פותר אמר רבי אליעזר לרבי יהושע למה אתה פותר מה נפשך בן חלב יהיה חייב ובין אם נותרך על יהיה חייו זה באפשרות הראשונה וכן באפשרות השנייה בין אם שבת חילל חייב חטאת בשוגג בין אם יום הכיפורים חילל חייב חטאת וכן באפשרות השלישית בין אם אשתו נידה בעל חייב בשוגג חטאת בין אם אחותו בעל חייב בשוגג חטאת למה הוא צריך לדעת בדיוק באיזה חטא הוא חטא כדי לחייב אותו גם בלי בלי זה עצם זה שהוא בוודאי חטא תחייב אותו. אמר לו רבי יהושע, הרי הוא אומר לגבי קורבן חטאת, מתי אדם מתחייב או הודע אליו שנודע לו חטאתו אשר חטא מוסיפה התורה עוד מילה אחת בא עד שיוע לך במה חטא זה סובר רבי יהושע אבל אתה לומד ממה שרבי אליעזר שואל שהוא לא סובר שצריך לדעת במה הוא חטא כדי להתחייב חטאת ואם כן זה סותר את מה שהוא אומר אצלנו שלעניין טומא שהוא אחרי זה נכנס לבית המקדש בטומא כדי להתחייב חטאת שלולה ויורד הוא חייב לדעת במה הוא נטמע אם בשרץ או בנבלה ומשעני אולי השיב זה לא סותר אנחנו מדברים פה לגבי טומאת מקדש וקודשיו על עולה ויורד ושם בשלוש הדוגמאות בקריטות מדובר על חטאת רגילה טם לגבי חטאת רגילה הטעם אשר חטא אבא והביא מהרחמנה מביא קורבן על חטא כלשהו חטא והביא הוא יודע שהוא חטא גם אם הוא לא יודע במה בדיוק רק ברור לו שהוא חטא צריך להביא חטאת אז הוא לא צריך לדעת בדיוק במה הוא חטא אבל הכה כאן לגבי טומאת מקדש וקודשיו מכדי הרי כיוון שבתחילת הפסוק כבר כתיב שמדובר פה באדם שנהגע בכל דבר טמא בשביל מה התורה הייתה צריכה לפרט אחר כך או בנבלת שר שרצטמא למה לי שמ מינה תורה באה לחדש לעניין טומאת מקדש וקודשיו באינן עד דידה לפני שנעלם ממנו היא בשרץ הוא נתמע היא בנבלה הוא נתמע אבל בכל אופן רואים מכאן שהול סובר שהחילוק בין רבי אליעזר ורבי עקיבא הוא אם צריך לדעת שנטמע בשרץ או בנבלה או שמספיק שהוא יודע שהוא נטמע וזה לבד יחייב אותו א על טומת מקדש וקודשיו מבררת הגמרא רבי עקיבא שסובר שהוא שהוא לא צריך לדעת במה הוא נטמע. איך הוא יפרש את האיתור בפסוק או בנבלת שרץ שמזה למד רבי אליעזר שהתורה באה ללמד אותנו שהוא צריך לדעת ממה הוא נטמע כדי לחייב אותו עולה ויורד על טומאת מקדש וקודשיו תרצת הגמרא איידי דבא למכתב כיוון שהתורה הייתה צריכה לכתוב בהמה וחיה כדי שנלמד גזירה שווה כמו שהגמרא מביאה בדף ז' רבי לומד שלא חייבים קורבן על עצם זה שהוא נטמע אלא בדווקא אם הוא נכנס למקדש בטומ או שהוא אכל קודשים בטומ זה לומדים מה שכתוב בהמה וחיה כתבנם משארץ אומרת התורה גם נבלת שארץ טמא אף על פי שהוא מיותר כדתנה דבי רבי ישמעאל כמו שרבי ישמעאל שנה כל פרשה שנאמרה ונשנת היא נאמרה פעם שנייה לא נשנת אלא בשביל הדבר שנתחדש בה יכולה לאמר פעם שנייה ולומר גם דברים מיותר וכל מה שהיא שהיא נשנת זה בשביל הדברים שהתחדשו בה. ואגב הביאו גם דברים שמיותר. דרך התורה שהיא כותבת פרשה שלמה אף שהיא מחדשת פה רק דבר אחד ושאר הפרשה היא אינה לצורך. אז אותו דבר גם כאן. כיוון שהיו צריכים את בהמה וחיה אז שרץ באמת נכתב אף על פי שהוא מיותר. רבי יהושע אמרנו שהוא דורש ממה שכתוב לגבי חטאת רגילה או הודע אליו חטאתו אשר חטא. מוסיפה התורה את המילה בא כדי שנדע שדווקא אם הבן אדם מבורר לו מה הוא חטא הוא מביא חטאת אבל אם הוא יודע בטוח שהוא חטא באיזה חטא שמחייב חטאת והוא לא יודע בדיוק איזה הוא לא חייב חטאת זה סובר רבי יהושע נשאלת השאלה ורבי אליעזר שחולק ולפי דעתו עצם זה שהוא יודע שהוא חטא בחטא שמחייב אותו חטת הוא כבר מביא חטאת הי בא מהבידלי אונה הגמרא פרט למתעסק הוא לומד מתי שוגג חייו דווקא אם הייתה לו טעות כגון רש"י מביא אדם בא לחתוך דבר שהוא סבור שהוא תלוש למשל הוא סבור שיש פה תפוז רגיל כמו אדם לוקח מהמקרר תפוז וחותך אותו שאין בזה שום איסור כמובן משבת אז הוא היה בשדה והראה איזה תפוז הוא היה סבור שהוא תלוש הוא בא לחתוך את התפוז ובסוף התברר שהתפוז הזה היה מחובר לאילן רואים פשוט מחובר על העץ וכשהוא חותך את התפוז הוא בעצם טולש והוא חייב משום ללכת קוצר בשבת. במקרה כזה הוא באמת שוגג והוא חייב. אבל אם הוא התכוון לחתוך באמת תפוז תלוש ובסוף בטעות הוא חתך תפוז אחר שהיה מחובר הוא מתעסק והוא פטור. הבאנו שחיזקיה ואולה סוברים שיש ויכוח בין רבי אליעזר ורבי עקיבא במשנה. האם כשאדם טמא והוא לא יודע ממה הוא נטמע הוא נכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים האם הוא חייב בול ויורד או לא מביאה הגמרא כעת שרבי יוחנן ורב ורב ששת סוברים שהם בכלל ויכוח בעין רבי אליעזר בין רבי עקיבא אלא משמעות דורשים מקבניו שניהם אין צריך שידע אם הוא נטמע בשרץ או בנבלה אלא שרבי אליעזר למד שאין חייבים על העלם מקדש אלא רק עלם טומא. הוא לומד את זה מנמבלת שרץ ונעלם ממנו. ורבי עקיבא לומד את זה מונעלם ממנו והוא טמא. וכן אמר רב ששת משמעות דורשים מקביניו. כמו שמצאנו דרב ששת כשהוא היה שונה את משנתו בפני התלמידים פעמים שהוא היה מחליף דרבי אליעזר לרבי עקיבא ודרבי עקיבא לרבי אליעזר הוא לא היה מקפיד לשנות כל אחד בשמו. כיוון שאין ביניהם חילוק בחיוב ובפטור. מסתפקת הגמרא. לפי רבי אליעזר ורבי עקיבא שפותרים על אלי מקדש ומחייבים רק אם נעלם ממנו שהוא טמא באמיני רב מרב נחמן העלם זה וזה מה הוא בידו מה הוא אם הוא גם נעלם ממנו שהוא טמא וגם מקדש אמר לי השיב לו רב נחמן בסדר אבל הוא גם נעלם ממנו טומתו הרי יעלם טומ בידו וחייב אמר לו רבא עד רבא הרי יעלם מקדש בידו ובמקרה שנעלם ממנו המקדש שהם זוכרים שהוא פטור. אמר רבשי חזינן רואים אם מטומ כפריש אם הוא פירש מעבירה ויצא מבית המקדש כשאמרו לו שהוא טמא הרי נמצא שהוא בא לבית המקדש בשביל שעלם טומאה בידו הייתה ולכן הוא חייב ואם הוא יצא כיוון שאמרו לו שהמקום הזה הוא בית המקדש ומזה כפריש הרי יהיה למקדש בידו והוא יהיה פטור שואלת הגמרא אמר לרבינ לרב אשי מפני מה אם הוא פירש כשהוא שמקדש אתה אומר שהוא פטור הרי כלום פריש ממקדש אלא משום טומא כשהודיעו לו שכאן הוא מקום המקדש בסתם אז זה שזה בית מקדש לא זה הסיבה שהוא יצא כל הסיבה שהוא יוצא בגלל שהוא טמא ואסור להיות בבית המקדש אז אם כן העלם שניהם בידו אז מה אם הוא פירש כשהוא שמע שהוא נטמע וכן כלום פריש מטומ סתם וכי אדם סתם פורש מטומ אם הוא מחוץ מבית המקדש לא אלא למה פה הוא יצא משום שהוא בתוך המקדש נמצא שאלהם שניהם בידו אלא באמת לא שנה באמת אין שום הבדל אם הוא יצא מחמת טומא או מחמת מקדש וכיוון שיש בידו אלה מקדש הוא יהיה פטור מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא שני שבילים אחד מהן יש בו קבר ומי שעובר שם נטמע ואחד מהן טהור ואדם עבר באחד משני השבילים הלך באחד מהם בראשון והוא ספק טמא והוא לא נכנס לבית המקדש לאחר מכן אחר כך הלך גם בשני כעת בין אם נאמר שהשביל הראשון הוא טמא ובין אם נאמר הראשון שביל השני הוא טמא הוא עבר בשני השבילים ואחרי זה הוא נכנס לבית המקדש בהלם טומ שהוא שכח שהוא נטמע הוא חייב קורבן עולה ויורד כי הוא ידע בהתחלה שהוא נטמע כי הרי הוא עבר בשני השבילים ונעלמה ממנו הטומ ואז הוא נכנס למקדש אחר כך נודע לו הוא חייב מקרה שני הלך בראשון והוא ספק טמא והוא שכח שהוא ספק טמא ונכנס לבית המקדש והוא נזכר והוא הלך להיטהר בשביל להיטהר מטומת מת הרי השביל טמא כי יש שמה קבר אז מי שעובר מעל הקבר נטמ טומאת מת בשביל להתאר מטומת מת צריך להמתין שבעה ימים וביום השלישי מבן השבעה וביום השביעי צריך לעזות עליו מי חטאת מים שמורבב בהם אפר פרה אדומה אחר כך ביום השביעי טובלים גם במקווה עכשיו יזו עליו ביום השלישי לטהרתו ושנה ויזו עליו פעם שנייה ביום השביעי וטבל ונטהר ואחר כך הלך בשביל השני. עכשיו הוא עוד פעם רק ספק טמא. והוא שכח שהוא ספק טמא והוא נכנס פעם שנייה לבית המקדש. חייב קורבן או על הפעם הראשונה שהוא בא אחרי שהוא הלך בשביל הראשון או על הפעם השנייה שהוא נכנס לבית המקדש אחרי שהוא הלך בשביל השני. זה דעת חכמים בברייתא ורבי שמעון פוותר באופן הזה כיוון שאין באף ביה ידיעה ודאית מקודם שהרי הוא נטהר מהספק טומאה הראשונה ו בפעם השנייה הוא עוד פעם ספק ורבי שמעון בן יהודה פותר גם במקרה הראשון בכולן משום רבי שמעון שואלת הגמרא בכולן ואפילו בקמיתא רבי שמעון בן יהודה בשם רבי שמעון פותר אפילו במקרה הראשון בברייתא שהוא עבר בשביל הראשון ואחר כך בשביל השני והוא בוודאי טמא ונעלם ממנו יכנס לבית המקדש ואחר כך נודע לו יהיה פטור מי עולה ויורד ממה נפשך טמא הוא באופן ודאי אז למה אתה אומר שהוא לא חייב עולה ויורד תרצת הגמרא מהרהבה האחה במקרה הראשון ומה סקינן באיזה מקרה מדובר כגון שהלך בשביל הראשון והוא טמא מספק ובשעה שהלך בשני, שכח שהלך בראשון. אז אם כן, דהב ילי רק מקצת ידיעה. לא הייתה לו ידיעה ודאית שהוא טמא. כי הרי מתי שהוא הלך בשביל השני, הוא שכח שהוא הלך בשביל הראשון. אז עכשיו עוד פעם הוא ספק טמא. הוא לא בטוח שהוא טמא, כי הוא לא זוכר שהוא כבר גם הלך בשביל הראשון. אומרת, הוא הלך בשביל הראשון אז הוא ספק אם הוא טמא. אחר כך בזמן שהולך בשביל השני במציאות הוא ודאי טמא. רק מה הוא באותו זמן לא יודע מזה שהוא ודאי טמא. עכשיו לגבי עולה ויורד שחייבים על טומאת מקדש וקודשיו צריכה להיות בהתחלה ידיעה שהוא טמא ואחר כך נעלם ממנו שהוא טמא והוא נכנס לבית המקדש ואז הוא נזכר שהוא נכנס לבית המקדש בטומ אבל כאן לא הייתה לו ידיעה ודאית כי בשביל הראשון שהוא הלך הוא עדיין לא בטוח טמא כי מי אמר שהשביל הזה הוא השביל הטמא וכשהלך בשביל השני הוא שכח שהלך בשביל הראשון אז אם כן לא הייתה לו ידיעה ודאית ובזה הוויכוח בהק המפלגי התענא הראשון בדעת רבי שמעון תנא קמה שפוטר סבר כיוון שיש כאן טומא ודאית שהרי הוא עבר בוודאי בשני השבילים אף על פי שהוא לא יודע מזה אבל במציאות הוא ודאי טמא והוא אין לו ידיעה ודאית אמרינן כאן אנחנו אומרים מקצת ידיעה ככל ידיעה ורבי שמעון בן יהודה בשם רבי שמעון שפוטר באופן הראשון סבר על המקרה אנחנו כעת מדברים לא אומרים מקצת ידיעה ככל ידיעה אם הבן אדם עצמו לא יודע בוודאות שהוא טמא זה לא נקרא ידיעה בתחילה ואם ככה כשנעלם ממנו שהוא טמא והוא נכנס לבית המקדש אחר כך נודע לו נמצא שיש ידיעה בסוף, יש לם באמצע, אבל לא היה ידיעה מתחילה ובשביל להתחייב קורבן עולה ויורד בת מקדש וקודשיו צריכה להיות ידיעה ברורה בתחילה. ראינו בברייתא מקרה שאדם הלך בשביל הראשון ונכנס לבית המקדש במקרה שהוא רק ספק טמא כ כי הרי אחד משני השבילים מטמא והוא הלך רק והוא והוא והוא לא ידע איזה מביניהם מטמא והוא הלך באחד מהם אז הוא ספק טמא והיזה ושנה ויזה ביום השביעי וטבל והוא נטהר ולאחר מכן חזר והלך בשני ועוד פעם הוא יודע שהוא ספק טמא ושכח ונכנס לאזהרה לפי דעת התנא הראשון בברייתא חייב או על הפעם הראשונה או על הפעם השנייה ורבי שמעון פותר שואלת הגמרא על התענה הראשון מה חייב הרי זה לא ודאי שהוא טמא באף אחת מהפעמים ספק ידיעה הוא אנחנו הרי לא יודעים מתי הוא נטמע אז אין לנו פה ידיעה ודאית על אף אחת מהפעמים בפעם הראשונה שהוא נכנס לבית המקדש לא היה פה ידיעה בוודאי וודאית שהוא היה טמא שנכנס לבית המקדש כי הרי הוא הלך רק באחד מהשבילים אולי השביל השני הוא זה שטמא הפעם השנייה אחרי שהוא כבר ניתר מהפעם הראשונה גם אז כשהוא הלך שהוא הלך בשביל השני ואחר כך נכנס לבית המקדש גם כן אין לנו ידיעה ודאית שהוא טמא אז למה אתה מחייב אמר רבי יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעה לעניין חיוב קורבן טומת מקדש וקודשיו זה גם נחשב ידיעה רש לקיש אמר המני מי הוא התנ הראשון כאן שמחייב על ספק ידיעה רבי ישמעאל הידה אמר לא יהיה בינן ידיעה בתחילתו רבי ישמעאל סובר שלא צריך להיות ידיעה בתחילה שהוא טמא ואחר כך נעלם ממנו והוא נכנס לבית המקדש אפילו אם לא ידע אף פעם שהוא טמא והיה תמיד נעלם ממנו שהוא טמא והוא נכנס לבית המקדש אחר כך נודע לו שהוא נכנס בטומא הוא חייב עולה ויורד מביאה הגמרא שיש סתירה בדברי רבי יוחנן ובדברי רש לקיש רמיד דרבי יוחנן עד רבי יוחנן ורמד רש לקיש עד רש לקיש נתניה ברייתא אכל חתיכה והוא לא ידע שהחתיכה הזאת היא ספק חלב ספק שומן שהתורה עוסרת באכילה ולאחר זמן נודע לו שהוא אכל על דבר שהוא ספק חלב מה עושים אם אדם אוכל חלב בשוגג חייב חטאת. אבל אם הוא ספק אכל חלב, הוא מביא השם תלוי עד שהתברר לו שהוא בוודאי אכל חלב בשוגג ואז הוא יביא חטאת. אז כאן הוא חייב השם תלוי. אחר כך הוא חזר ואכל שוב בשוגג ספק חלב ועוד פעם נודע לו שהוא אכל ספק חלב. רבי אומר, כשם שאם אכל בשוגג כמה חתיכות חלב ודאי ונודע לו בין אכילה אחת לשנייה שאכל בשוגג, שמביא חטאת על כל אחד ואחד מהאכילות, כך מביא השם תלוי על כל אחד ואחד. כמו שבן אדם אוכל כזית חלב בשוגג ונודע לו שהוא אכל בשוגג כזית חלב אז הוא מתחייב קורבן חטן אחר כך הוא שוב פעם שכח ואכל לו עוד כזית ונודע לו אז הוא הצטרך להביא שתי חטאות אותו דבר אם נודע לו שהוא אכל ספק חלב ואחר כך הוא שוב פעם אכל ושוב ושחר ושוב פעם נודע לו שהוא אכל ספק חלב הוא הצטרך להביא שתי שם תלוי כך סובר רבי רבי שמעון בן יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אמרו משום רבי שמעון אינו מביא אלא השם תלוי אחד שלגבי השם תלוי נאמר על שגגתו אשר שג התורה ריבתה שגגות הרבה והשם תלוי אחד על כולם זה ברייתא ואמר רש לקיש על דבריו של רבי כאן שנה רבי ידיעות ספקות מתחלקות לחטאות. כמו שכאן שהיה לו ספק בהתחלה אם הוא אכל חלב. אם מה שהוא אכל זה היה חלב. כשהיו לו בסוף שזה היה חלב ודאי הוא יביא חטאת על כל כזית וכזית. על כל אחת מהפעמים שנודע לו שהוא ספק אכל חלב. למה? אף על פי שאחרי שהוא אכל כזית אחת של חלב, מה נודע לו? נודע לו שהוא אכל משהו שאולי הוא חלב. לא שהייתה לו ידיעת ודאי שהוא אכל חלב. הייתה לו ידיעה שהוא ספק אכל חלב, שצריך להביא על זה השם תלוי. בכל זאת כשאחר כך הבדה לו שבאמת הוא אכל חלב, הוא הצטרך להביא על כל אחת מהפעמים חטאת. רואים מכאן שידיעת ספק, כשנודע לו שספק אכל חלב, זה נחשב שהייתה לו ידיעה. זאת אומרת הבן אדם אכל כזית אחת של איזשהו שומן הוא לא יודע אם זה הוא בהתחלה בכלל לא יודע שיש כם בעיה הוא אכל את זה אחר כך פתאום נדבר לו רגע אדוני זה יכול להיות שזה בכלל א חלב אז אם כן הוא צריך להביא שם תלוי בסדר אחר כך הוא עוד פעם שכח עוד פעם אכל איזשהו שומן אחר כך עוד פעם מתברר לו שאולי זה בכלל היה חלב זה עוד פעם ספק אז הוא צריך להביא פייר עוד השם תלוי אומר על זה רש לקיש אם אחר כך היא ודא לו שזה לא ספק חלב אלה זה ודאי חלב והוא אכל בשוגג ודאי חלב הוא לא יביא רק חטאת אחת כיוון שרק עכשיו נודע לו אלא הוא יביא שתי חטאות למה כי בין חלב לחלב נודה לו ידיעת ספק שאולי זה היה חלב זה שהיה לו ידיעת ספק זה מחלק לעניין חטאת רואים שרש לקיש סובר שדעת רבי היא שידיעת ספק מחלקת לחטאות ורבי יוחנן אמר לא כך אמר הרבי אלא כוונתו של רבי כשם שידיעות ודאי בעלמה כשיש לו ידיעה ודאית בין אכילה לאכילה כשהוא יודע בוודאי שהוא אכל חלב והוא צריך להביא חטאת מתחייב חטאת כשהוא אחר כך עוד פעם אכל חלב זה מחייב אותו חטאת נוספת אז אם כן כמו שידיעות ודאי בעלמה מתחלקות לחטאות הוא ויחטת על כל אחת מהם כך לעניין השם תלוי שבעל ידיעות ספק. הידיעות ספק מתחלקות לעניין אשמות שהביא השם על כל אחת ואחת מהפעמים שנודע לו ידי הצפק. אבל אם יוודע לו בסוף שזה היה ודאי חלב הוא יביא רק חטאת אחת. הוא לא יצטרך להביא חטת על כל פעם שהיה לו ידיעת ספק. לפי דברי רבי יוחנן נגיד את זה בצורה מפורטת בן אדם הזה אכל איזשהו מן אחר כך נודע לו שזה היה ספק חלב אחר כך הוא אכל שוב פעם שימן ונודע לו שזה היה ספק חלב אז כל פעם כל העלם והלם מחייב אותו השם תלוי אבל אם בסוף התברר שזה היה ודאי חלב הוא לא יהיה חייב שתי חטאות אלא רק חטאת אחת בסוף בידיעה בסוף שהייתה לו ידיעת ודאי אז אם כן לפי רש לקיש בדעת רבי ספק ידיעה לא רק מחלקת לעניין אשם תלוי אלא גם לעניין חטת ולפי רבי יוחנן ספק ידיעה מחלקת רק לגבי השם תלוי ולא לגבי חטאת ואם כן קשה מרבי יוחנן לרבי יוחנן שאמר קודם שעשו ספק ידיעה כי ידיעה וקשה מרש לקיש על מה שרש לקיש העמיד את דברי תנקמה כמו רבי ישמעאל שלא מצריך בכלל ידיעה בתחילה כי לא עשו ספק ידיעה כידיעה ספק ידיעה לא נחשבת ידיעה זה נחשב כמו שלא הייתה לו ידיעה בכלל אז אם כן דברי רבי יוחנן סותרים ודברי רש לקיש סותרים ביש למה דרבי יוחנן דרבי יוחנן לא קשיה אפשר לתרץ כאן מה שאמרנו בהתחלה לעניין חיוב קורבן על טומת מקדש עשו ספק ידיעה כי ידיע רק לעניין טומת מקדש ולא בכל התורה כל האסור. למה רק כאן אסור? הכה לגבי קורבן על טומת מקדש ודלא כתיב הידיעה בהדיה. לא כתוב שהייתה ידיעה בהתחלה אז איך אני יודע שהייתה ידיעה? יש כתוב ונעלם מודקעתי נעלם ממנו. זאת אומרת שצריך שיהיה לו העלמה. אז אני יודע שכנראה גם הייתה לו ידיעה ונעלם ממנו. אז כיוון שלא מפורש שהיא צריכה ידיעה בתחילה, ידיעת ספק יכולה להיח ידיעה. לא בכל התורה כולה עשו למה כי שם לומדים מדכתיב הודעה אליו לעניין חטת רגילה כתוב שצריכה שתהיה ידיעה מפורש בין א כזית לכזית כדי שיהיה חילוק בין החטאות צריכים ידיעה גמורה לא ידיעת ספק ידיעה מעליתה בעינן אז אם כן בדברי רבי יוחנן זה לא סותר מה שהוא אמר שס ידיה נחשבת ידיעה זה לעניין עולה ויורד ששמה לא כתוב בכלל שצריך להיות ידיעה אז בספק ידיעה זה גם כן בסדר אבל עניין חטאת גמורה שכתובה ידיעה צריכים ידיעה גמורה ולא מספיק ספק ידיעה אז ברבי יוחנן אפשר להתארץ אלא לפי רש לקיש קשה עדמוקים לק רבי ישמעאל עד שהוא מעמיד שזה מדובר כמו דעתו של רבי ישמעאל שלא צריך בכלל ידיעה בתחילה בטומאת מקדש וקודשיו נאמר שהוא סובר שכן צריך ידיעה ונוקמה כרבי נעמיד שזה מדובר כמו דעתו של רבי שספק ידיעה נחשבת ידיעה ואף על פי שהייתה רק ספק ידיעה זה נחשב ידיעה כך סובר הרי רש לקיש בדעתו של רבי עונה הגמרא כמשמלן זה מה שרש לקיש רצה לחדש לנו במה שהוא תרץ שהתנא הראשון שם בבריתה זה רבי ישמעאל הוא רצה לחדש לנו שרבי ישמעאל סובר שלא צריך ידיעה בתחילה לעניין טומת מקדש וקודשיו אפילו אם הוא לא ידע מתחילה אלא הייתה לו רק העלמה ואחר כך ידיעה זה כבר מחייב אותו ל ויורד לא בידיעה בתחילה שואלת הגמרא פשיט שיטה דלא באי ודאי שרבי ישמעאל לא צריך ידיעה בתחילה מדלא מיטריקראי ונעלם הרי לפי דעתו אין שום פעם שהמילה ונעלם בתורה המיותרת אלא מה שכתוב פעמיים ונעלם לעניין טומאת מקדוש וקדושב הוא דורש במשנה דמחייב עלם טומ וגם עלם מקדש גם אם הוא שכח מזה שהוא טמא וגם אם הוא שכח מזה שזה בית מקדש הוא יה חייב עולה ויורד לכן כתוב ונעלם שתי פעמים אז אם כן כן, כיוון שאין מילה ונעלם מיותרת כדי ללמד אותנו שצריך שתהיה לו ידיעה בתחילה והיא נעלם ממנו, אז אם כן מוכרח שרבי ישמעאל סובר שהיא לא צריכה להיות לידיעה בתחילה ושה יעלה ממנו אז מה היו צריכים לחדש שלפי רבי ישמעאל לא צריך ידיעה בתחילה אונה הגמרא מהו דתמה אני הייתי סבור כי לטלי מה שרבי ישמעאל לא סובר שצריך ידיעה בתחילה זה רק מקרא שאין ראיה מהפסוק שצריכה ידיעה מתחילה אבל מהלכה למשה מסיני גמרא אטלי אולי הוא באמת סובר ש צריכים ידיעה מתחילה רק שהוא לא דורש את זה מדרשה מפורשת כמה שמלן לכן חידש לאיש לקיש שלפי דעתו של רבי ישמעאל לא צריך בכלל ידיעה מתחילה כדי להתחייב על טומאת מקדש וקודשיו אפילו אם רק נעלם ממנו ולכן הוא נכנס בטומא לבית המקדש או אכל קודשים כשנודע לו אחר כך הוא חייב קורבן עולה ויורד הדרן הלך פרק שני פרק ידיעות אטומ ועד כאן דף Т
לצפיה בתכנים נוספים: