הדף היומי מסכת שבועות דף ד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף ד

[מוזיקה] שבוע דף ד נותחים בסיעתא דשמיא את תחילת שורה 11 מלמעלה במאי אנחנו עומדים באמצע הסוגיה כדעת מי שנויה משנתינו כי במשנה ראינו שבשבועס יש 2 ש4 ובידיוסטום יש 2 ש4 ולכאורה זה לא מתאים עם אף אחת מהשיטות לפי רבי שמואל אין חיוב קור שבועה אלא בשבועה של אהבו ולא בשתיים שלובר לפי רבי רבי עקיבא אין חיוב קורבם בידסטומה אלא אם נעלמה ממנו טומה ולא אם נעלם ממנו מקדוש או קוידש אז מה אמרנו אומרת הגמור במיוקמתה איך המדת את משנתנו כרבי שמואל אמרת לפי רבי שמואל אין חיוב בשבוע של אשעובר ולמלקס לא מדובר כאן בשוויג אלא הוא עבר על שבועתו במיזיד שיש חיוב בכל הארבע גם אם הוא נשבע שבוע שקע לשובר יש על זה חיוב מלכס אבל אם כך נגים מלקסיקה משלמקורבן יש אחרי טהרתו אבל מלקס מהשאר במרוס נגים הרי כל המישל צריכה להתפרש באותו אופן אונה הגמורה בקויצץ בהרטוי וקצץ את הנגע מבשרו אז הוא לוקה בכל הארבע נגעים וכרבי יובן אומר רבי לו דומר רבי יובן אומר רבי לו כל מוק שאנ בתו לשון שלומר אופן או ועל אינו אלו לאססה וכאן כתוב שומר בנגע צורס ופרשוך חומש הכוונה להישמר לא לקצוץ את הבהרת אז זה הכוונה שתיים שן ארבע שתי נגעים מפורשים בתויר ועוד שתיים שזה טולדס ובכל הארבעה יש מלכס אם הוא קצת בהרתו שואלת הגימור יציוס שבס מה מלכסיקה מה תאמר הוא חילל שבת ויתרו בו שמו יחלל ועובר על הלו של סעס כל מלוך הוא ילכה זה לא כך לו שניתן לעזורסמיזבזנו הלו הזה שנאמר בשבס לא ניתן לעונש מלקס אלא להתרות בו שהוא יסק ואם הוא עבר באמת הוא נסכל וכל שניתן לעזור מסזס בז גם אם יתרו בו למלקס ולא לסקילה אין לו קיינו כפסוק נכתב לכתחילה לאנשקילה ולא לאנש מלקס אונה גמורה משום אוכמק רבי שמואל לכן באמת מדנו כרבי שמואל ולא כרבי עקיבא דאומה הוא סובר מסכת מקס לו שניתן לזורס מסזסבז לא קינול ממילה גם הלו שנאמר בשב בס כל מלוכו אם יתרו בו שאם תעבור ותחלל שבת תלקה לא יתרו בו לסקילה הוא באמת לוקה אז כך מתפרשת משנתינו יצאו שעה בשתיים שאין ארבע אם הוא חילל שבת במיזיד אז בכל הארבע אופנים יש מלכות שתיים מפורשים בתורבות שתיים שריבינו שואלת הגמורה מה אמרת רק משום כך המלת כרבי שמואל אוהבוכה לולי בעיה זו קיימשנה כרבי קיבוה הרי סיכמנו שהמשנה לא מתאימה עם רבי עקיבא כי כשיו ס כתוב ידיוס הטומה שת ש א לפי רבי עקיבא הוא חייב רק על אלם טומאה ולא על אלם קודש ומקדוש הונהגמורה לאמרס וכילו אמרנו רבי שמואל משנתנו ולמלקס מדובר במיזיד גם לפי רבי שמואל היה קשה משבועס ועמדנו במיזיד ולמלקס אם כך בעיקרון יכלנו גם להמיד רבקי ונמה ולמלקס לולי מה שאנחנו יודעים שרב קיבס אומר במסכת מקס שלזורס מזסבזן אין לו הייתי אומר מה הבעיה למה משתטת לא יכולה להיות כמו רב קיבוה כי קשה לנו שכתוב ידיע סתום שתיים שאן ארבע אפשר להעמיד במיזיד ולמלקס ובכל ארבע אופני הטומ יש חיוב מלכס אלו מהי כיוון שאנחנו יודעים שרב עקיבא סובר של שניס מסזסבזן אין לאלוב אז אי אפשר להמיל את משנתנו כרבק ובמיזד כתוב גם יצה בשב רשי שמוסיף שבאמת לולי הבעיה הזו היה עדיף להעמיד את משתינו כרבי עקיבא כי הגמור בסנדרין אומרת שכל סתם משניות זה סתם מסניס רב מאיר סתם ספרו רבי יהודה סתם תספת רב נחמיה וכולו עליבדרב עקיבה שממנו הם קיבלו זאת כרב מאיר רב יהודה ורב נחמי היו תלמידיו בבקשה גמורה מה אמרנו שמשנו רבי שמואל שמדובר במיזיד ולכן יש מלכות גם על שבואל לשובה ולייש רב עקיבא סבר לו שניתןזבזן אין לו איקינול היה אפשר להמיל באותו אופן כר בקיבה אבל אם כל משנתנו מדברת למלקס מה כתוב ידיוסטום משת ש ארב ידיוס משמע שהוא ידע ונעלם אסרוסטום שתיים ש ארבע מבואלי כי אין כנלה מדובר במיזיד אומרת הגמורה הולי קשי אם אין לך קושיה אחרת אז עם הקושיה הזאת אפשר להסתדר תני תשנה ידי דסרוס ולא שהייתה ידיה לפני ואחרי הייתה לו ידיה בשעה שהוא אכל את הקודשים או בשעה שהוא נכנס לבס מקדוש שואל את הגמור איוך עדיין קשה שתיים שרב טרתו דאבין הרי מלכות שייך רק אם הוא ידע שהוא טמא והוא ידע שזה קודש או הוא ידע שהוא טמא והוא ידע שקם ביסם המקדוש אז יש כאן רק שניים אם הוא נכנס לביש מקדש בטומאה או שהוא אכל קודשים בטומאה הוא לוקה בישלים מדובר בשויגליין חיוב קורבן יש ארבע אלם טומ קידש הוא יודע שזה קידש שתיים אלם טומא ובעלביס המקדוש ביודו שזה ביסמקדוש שלוש אלם קוידש הוא לא ידע שזה קודש ואחר זאת בזוכרו שהוא טמא ארבע אלם מקדוש הוא נכנס אליו בשעה שהוא זוכר שהוא טמא אבל אם מדובר במיזיל שעה חק שתיים וטו הרי כתוב בהמשך המשנה שלכאורה זה עולה על תחילת המשנה א שיש בו ידי בתחילו ויד בסוף ואלם בינתיים הלו מלמלקס בידתי במלקס לא צריך שיהיה אל בינתיים אם יש אל בינתיים אין מלכס ותו מה כתוב באופן כזה הרי זה בעילה ויירד הרי אמרנו שמדובר במיזיד אז אין קורבן יש חיוב מלכס אלו חוזרת בהגמורה אי אפשר להעמיד את משנתנו במיזיד למלכס אומר רב יויסא באמת משנתנו מדברת בשוג ניין חיוב קרום שאלת משנתנו לא מתאימה לא עם רבי שמואל ולא רבקה משנתנו רבי רבי הקודש שהוא סידר את המשניות ונוסיב לו עליב לתנו הוא שנה את המשנה ולקח בכל דבר שיטה אחרת בידיוס נוסב לו כרבי שמואל ולכן אומר שתיים שאין ארבע כי גם על הלם מקדוש והלם קוידש יש קורבן בשבועס נוסיב לו כרב קיבה ולכן הוא אומר שתיים ש ארבע כדעס רב קיבה שגם על שבו אלה שעובר יש חיוב קרוב מוילה ויוירד אז כעת מבינים דברי רבי יוסף שאין כוונה שרבי סתם כך כוא סובר כך כאן וכך כאן אלא הוא רצה לשנות את כל האופנים של שתיים ש ארבע אז בידיויס אמר לפי רבי ישמואל ידיוסתום שתיים ש אב בשבועיס אומר לפי רבי עקיבא שתיים ש אב שהוא סובר באמת כאן הוא סובר כמו רבי עקיבא וכאן הוא סובר כמו רבי שמואל אומר הבאש אמרית לשמית כמיד רב קה אני פירשתי שמואה זו של רב יוסף שפירש את משנתנו לפני רבי קהנה ועומלי אמר לרב קהנה לא יתמה אל תאמר כמו שאמרנו עד כעת רבי נוסעלי בדתנו ולי לא הסבירלי שרב יוסי מתכוון לומר שרבי רק רצה לומר את כל האופנים של שתיים שר אז הוא אמר כאן לפי רבי שמואל כאן לפי רבי עקיבא אבל הוא לא התכוון לסתום כך לא באמת הוא התכוון לסתום אלא רבי תימדנשי מפרש ובשבוע סובר כרבי עקיבא וביד סובר כרבי שמואל ולכן באמת הוא כך שנה את משנתנו בסתם במנין שכך סובר רבי לתניה למדה מני שאין חייב קור מר לטומסמיש וקדושוב אל שיש בו ידי בתחילו הוא ידע שהוא טמא וידיע בסוף אחר כך נודע לו שנכנס בסיסמיד שהוא אכל קודש בטומ ואלה בינתיים בין שתי הידיעות היה אלם שמחמת ההלם הזה הוא אכל את הקוידה שהוא נכנס לבסמקדוש מנין תמוד לא ימר ונעלם ונעלם שני פעמים כתוב פעם אחת ונעלה ממנו והוא טומי פעם שנייה ונעלה ממנו והוא יודה אז הראשון ונל ממנו והוא טומי זה בא לומר על אלם טומו חייב כך דעס רבי עקיבא זתנקמם והוא לא חייב על מקדוש רק אם הוא שכח שהוא טמא לא אם הוא שכח שקם בסמקדוש הפסוק השני ונעלה ממנו זה מיותר אז הטל והוא יודה שכתוב אחריו בן שניה ונעלם אפילו שהוא כתוב אחרי שניהם אז תדרוש כאילו כתוב ביניהם שהיה לפני שנעלם הייתה לו ידיעה זאת אומרת שצריך שתהיה ידיעה בתחילה רק אחר כך ונעלם ידיע בסוף לא צריך פסוק שצריך ידיע בסוף כי ברור אם הוא לא ידע אז הוא לא יודע להביא קורבן כך דורש רבי עקיבא דבר רבי עקיבא אז לפי רבי עקיבא באמת יש חיוב רק אם ונ ממנו והוא הוא טומי שנעלמה ממנו טומה ולא שנעלם ממנו מוקם המקדוש או שזה קודשים רבי אמו אינו צריך לא צריך ונעלם ללמדינו שהיה כאן ידיע לפני זה לא צריך ונעלם שני בשביל זה המספיק שכתוב ונעלם פעם אחת הרימר ונעלם מכלל דיודה כמו שהגמור תסביר בדף הבא מכך שכתוב ונל אבל לא עלומו אז הוא יודע שהוא ידע רק אחר כך הוא שכח והוא יודע הרי כאן שתי דיוס אחד מפורש והוא יודע ושניים הדיוק שבונלם את אומרת שלפני זו ידע אז אני יודע שצריך ידיע בתחיל וידיע בסוף אם כן מה תמוד ונלם ונלם הנלם השני בא לומר כמו שרבי שמואל אומר לחיב על אלם טומה ועל אלם מקדוש לא רק אם נלמנו טומאה אלא גם אם הוא זכר שהוא טמא רק מחמץ שהוא שכח שקם בסמקדוש או שהוא שכח שזה קודשים והוא אכל או נכנס גם אז יש חיוב קורב מלבי ירד אז רואים שרבי סבר כרבי שמואל ולכן הוא סתם במשנתנו שדיוסתו משתיים שאן ארבע שואלת הגמורה אשכחון בידיוס דיס לתדנפשי שכך הוא סובר שבו דלסת דנפשי לא מצינו שהוא כך סובר כמו רבי עקיבא מנוללון יש כאן עוד נוסח בסוגריים אותו דבר אותו עיקרון עונה הגמור סבורו זה אני יודע מסברה רב עקיבא מתה מקומשובה מנין אמת רבי עקיבא יודע שיש חיוב על שבועה גם על שואל לשובה דדוריש כמו שנראה להעלום בפרק שלישי הוא דורש ריבויה ומיוטה רבי נמי דוריש ריבויה ומיוטה אז רש"י מעריך כאן יש שתי דרכים בכל התור כולו וזה מחלוקס בכל הש"ס כולוי איך לפרש מה שכתוב בתור הרבה פעמים כתוב לשון כללית ואחר כך כתוב פרט כתוב איזהו דוגמה ואחר כך יש עוד כלל אז בזה יש שתי דרכים רבי עקיבא סובר שלא דורשים בדרך כלל או פרט כלל או פרט הוא כלל אלא בדרך ריבוי אומיות בריבוי ויש נפקמינה גדולה מכך אז למשל אצלנו בשבועס הוא דורש כך נפש כיסי שובע משמע כל שבועה שהיא כך כתוב בפרשה זקור מלה בירד אחר כך כתוב לאורה אוי לאיטיב זה כתוב כאן דוגמה אז זה ממעט את הריבוי לא כל השבועות אלא דווקא דוברים שבועות שדומות לאורה או להיטיב לאורה או להיטיב זה להבה הוא כן יאכל או לא יאכל זה שדורש בריבומית בשונה מי שדורש כלל או פרט מי שדורש כלל או פרט אז הפרט פירושו של הכלל רק כך אז המשל כאן רק אם זה לא הרוליטיב מי שדורש בדרך ריביומיות אז זה לא ממעט שרק זה אלא ממעט כל הדומה לזה אז שיש אחר כך עוד כלל אז מי שאומר כלל או פרט הוא כלל אומר כלל או פרט הוא כלל אין בכלל אלא מה שדומה לפרט אלוקי הנה הפרט אבל מי שדורש בריבוי מי ורבוי אז אפילו בלי הריבוי האחרון ריבוי ומיות אני כבר יודע כל מה שדומה לזה כי זה לא בא רק לפרש את הכלל אז כשיש אחר כך עוד ריבוי כמו כאן כתוב לכולה שיבתודום בשבואה זה בא לומר לרבות את הכל אם כך מה המי של אור הליטב אומר לי תמת רק מה שהכי רחוק מזה אז מה רבינו הכל בן שבוע לשעובר שלא דומה ללא לאורה ליטיב וכמובן שבועלבו זה כמו לאוריטיב ויש לי רק מיוט לדבר הכי רחוק מה ניש בלבט לס מצווה זה לא חל מה שאין כן מי שדורש בדרך כלל או פרט אז הוא יאמר לך שלאור הלאית זה פירושו של הכלל שרק הרועה והטובה ולא שאר דברים אפילו להבו אם זה לא הרואה והטובה ואז הגיע הכלל האחרון ואומר כל מה שדומה לזה מה דומה לאור או ליטיב כל לאבו אפילו שזה לא היה רוע הטובה אבל לא לשובה אז זה לא מתאים שיטס רבי עקיבא רבי עקיבא דורש בריבוי מי ורבוי אז הוא כן מרבה גם לשעבר עכשיו כך רבי איך הוא סובר בכללים האלו אז רואים שהוא סובר שבדרך כלל לומדים בריבוי מיות ולא במשמעות של כלל פרט אז גם הוא צריך לסמו קר בקיבוה אחד אומרים שקר דעס רבי לתניה רבי יומר בכויל בכל החפצים שבעולם פועידים בחור רודום חוץ מן השטוריס אדם נולד לו בכור צריך לתת לכהן 15 סלוים. הוא יכול לתת לו כל חפץ שהוא ששווה חמש סלוים. חוץ אם יש לו שטר חוב שאדם חייב לו היסלוים הוא נתן לו שטר חוב הוא רוצה לתת השטר הזה לכהן הוא לא פדוי ורבונו נמרה בכו פודמכיר רודום חוץ מעבודים וושטורס וקלקוס היכן רואים שכר דס חומים משנה מסכס בחוירס אפועדים לא בעבודים קנענים ולא בשטורז ולי בקרקוס במה הם נחלקו מת רבי דוריש ריבו מיותה כתוב כך עובדו משמע בכל דבר מבן חידש ריבו כסף דוקא כסף תיבד כתוב דו בחודש תיבד ברקו כסף תבד חוזר וריבו ריבו ומת ורבו ריבו הכול רק מה שדומה לכסף מי ריבו ריבו כל מילה ומה מט רק הדבר הרחוק ביותר מה זה מט שטוריס שטורס זה הדבר שהכי לא דומה לכסף כי זה לא ממון עצמי זה רק ראיה לגבות על ידי זה ממון ורבו נודר שכל לאופרוטה עובדו חויד יש כלל באר כחו כסף חמש אשכול עם פרט כסף דווקא עם כסף אתה יכול לבדות תיבדחוזר וכולל ואפילו שתבדה ובדוף כתוב אחד על השני והפרט כתוב רק אחר כך אז רש"י מציין שנראה לאלון שיש תנה שבאופן כזה לוקחים את הפרט ושמים אותו בין שני הכללים אז כלל או פרט הוא כלל היא התודון אלוקין הפרט דווקא דברים שדומים לכסף מה הפרט מפורש דוור המטלטל אפשר לטלטל על כסף לכן שרוצים וגוף מומן הוא עצמו יש לו שובי כספי אף כל דובר מטלטל וגוף מומן יוצו קרקוס שאינון מטלטנים אי אפשר לבדות איתם יוצא עבודים שהוקשו לקרקוס כתוב על עבודים קננים נחלתם לבניכם אחריכם לורשס אחוז זה כמו אחוזה יוצורס אף על פי שמטלטלין אין גוף מוממן הנייר לא שווה כלום שווה כמה אגורות כל מה ששווה כאן חמש אסלוים זה הראיה שבו אז רואים שרבי מתאים שיטס רבקי ובדרך הדרשות ולכן הוא סותם כמותו במשנה אומר לרבנלה המימר רבי דוריש ריבוי יומיותה וורבי כלולופרוט דוריש נתניה מרציה כתוב עבד דברי נמכר לששנים עברו ששת השנים אומר אוהבתי סדויניסטי ואז בונה אני רוצה להישאר עבד אז רוצעים את אוזנו בדלת אז כתוב מרצע אין לי לו מרצע כלי שנקרא מרצע מנין לרבו ססול חתיכת עץ חדודה והסיר אוקוץ עם זה אני ארצה אותו המחת והמקדח והמכתוב זה חרץ שחורטים איתו תעמוד לאמה ולא כך כל דוב שניקר ביד דבר רבי יס רבי יהודה רבי יומה מרציה מה המרצה מיוחד של מתכס אף כל של מתכס משונה מסול וסירו בזה אי אפשר לרצוע כי זה של עץ ואמרינה ואמרנו במייקו מפליגה רבי יסיב יהודה ורבי רבי דוריש קלולו פרוטה במילה הוא דורש כך ולוקחו כלל מה שאתה רוצה אתה יכול לקחת מרצה הפרט ונוסעתו באוזנוי כל דבר שניתן באוזנו אז יש לי כאן שוב כלל מה הפרט מפורש של מתכס כל דבר של מתכס הוא דורש בדרך כלל פרט לא כלל רבי יסא בודורש ריבו ומיותה כמו רב עקיבה אז הוא אומר ריבנו הכל כי יש לי כאן שתי ריבועים מה מטנו רק הדבר שהכי לא דומה למרצה השם שמניחים לו שם על אווזם והסם אוכל לו ונעשה לו נקב זה לא נחשב כרציה אז רואים שדעס רבי שבדרך כלל דורשים בדרך כלל אופרטו כלל חוזרת בהגמור אין בעלמה בכל מקום בתויר כלול לאופרוט דוריש לא קרה בכיוה ואוכ בפידן לבן שהבאנו היינו טימ שהוא דורש בדרך ריבו יומיות כי הפרט לא כתוב בשני הקללות כתוב דובר חודש תיבדה יש לי כאן עובדו ותבדה ורק אחר כך כתוב כסף כדתו נדבר רבי שמואל דתו נדבר רבי שמואל מסכס חולין שם יש באילו טריפס יש דורשת הפסוק הזה תוכלו מכל אשר במועים כתוב לגבי דגים פרשת שמיני כלל כל אשר לא ישנה פה וכסכס במים בים בנכונים אז זה פרד המים שכתוב לפני זה זה עוד כלל אז הוא דורש זה בדרך כלל או פרט הוא אוכלל אפילו ששני הכללים כתובים רק אחר כך הפרט ואת דבר שמאל חולק עליו הוא אומר במים במים שני פעומים סמוכים זה לזה ורק אחר כך כתוב הפרט באמן חולים אין זה כלל או פרט אלו ריבו מית ותטיל את האמיות בינתיים לדוש בדרך ריבוי מיו וריבוי ושמה סכול מבואר מעב כמינה מכך הכל פונים אז רבי סובר גם כך שנכון שבדרך כלל דורשים בכלל או פרט הוא כלל אבל דווקא אם כתוב בסדר הזה כלל פרט כלל אבל שכתוב שני כללים ואחר כך את הפרט אני דורש בדרך ריבוי עם י ורבוי ולכן הוא דורש כך פן הבן ורבונו שהם חולקים על רבי ודורשים בפידן הבן בדרך כלל פרט אז כמו שהזכרנו אומר רב הנה הם סוברים כדאמר במערובת כמו שאמרו בארץ ישראל כל מוים שתומוצתי קלולסמוס זה לא זה רק אחר כך כתוב הפרט הטל פרט ביניהם תכניס את הפרט בין שני הקללות ודונו מכלל ופרט הוא כלל הקופונים חוזרת הקושיה אשתדמרס רבי קלופרוט דוריש הבעל קורחקש ישבועס כי אם הוא דורש בדרך כלל פרט אז הוא סובר כרבי שמואל שדווקא כאין הפרט מה שדומה לאור לאיטיב להבא ולא לשעבר אז איך הוא סותם ממשנת תינו ששבו שתיים שאן ארבע אלו חוזרת בגימורה נכון בידי סתום כמו שבנו בריסה הוא סובר כרבי שמואל וסתם כשיטתו שבידי סתום שתיים ש ארבע כי יש חיוב קורבן בין הליל להם טומה בין הללם מקדוש בשבועס נו בדרבקה ולי לא הסבירלי מה שאומר שבוע שתיים שרב זה לפי דס רב קיבה הוא עצמו סובר כרבי שמואל שאין חיוב קורבן על שבועל לשובר ולמה באמת מת הוא נקעתסר בקיבה אז כמו שאמרנו התסרוש מסביר כ הוא רצה לנקות את כל האופנים שיכול להיות שתיים שן ארבע ובזה יכול להיות שתיים שרב רק לפי דס רבי כיו אז הוא נקט כשיטתו אבל לא שהוא סובר כך אלא הוא התכוון לומר לפי רבי עקיבא אז גם בשבועיס 2 ש4 עד כאן דף [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: