הדף היומי מסכת עבודה זרה דף נב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף נב

[מוזיקה] עבודה זרה דף נב מתחילים בעזרת השם דף נא עמוד ב במשנה השנייה עבודת כוכבים שהיה לה גינה או מרחץ ויהודים רוצים לבוא לגינה רוצים לרחוץ במרחץ אם זה בחינם לא צריך לשלם נהנים מהן שלא בטובה אבל אם צריך לשלם אין נהנים מהן בטובה. למה? כי התשלום הולך לקמרים של העבודה זרה. אסור לגרום הנאה, אסור לשלם כסף שילך לקמרים של עבודה זרה. יש דרך להתיר אפילו אם צריך לשלם. אם יש שותפות בין עבודה זרה לעוד מישהו, היה שלה ושל אחרים והרווחים מתחלקים, נהנים מהן אפילו בתשלום, בין בטובה ובין שלא בטובה. עוד אומרת המשנה, עבודה זרה נאסרת בהנאה. ממתי היא נאסרת בהנאה? תלוי. אם זה עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה בהנאה מיד כשעשו אותה לעבודה זרה אפילו שעוד לא עבדו אותה. עבודת כוכבים של ישראל אינה אסורה בהנאה עד שתאבד. אמר רבי מה שכתוב אין נהן בטובה הכוונה בשכר שמשלמים לקמרים טובת קומרין מה שהכוונה שנין שלא בטובה הכוונה שלא בטובת קומרין שלא משלמים לקמרים זה בא למה להפוקי אם השכר הוא נוכרים לנוכרים אחרים שעובדים את העבודה זרה מותר טובת עובדיה דשרי אם התשלום שנותנים זה לתועלת אלה שעובדים את העבודה זרה אבל הם לא הקמרים של עבודה זרה אין איסור איקדמתנלהסיפה יש כאלה ששונים את דבריו של הביה לחלק הבא במשנה אם היה הגינה למשל של העבודה הזרה ושל אחרים נהנים מהן בטובה ושלא בטובה ועל זה אמר הבעיה בטובה הכוונה בטובת אחרים שהשכר ניתן לאחרים ששותפים בגינה ובמרחץ ושלא בטובה הכוונה שלא בטובה כומרים שאם הקמרים נוטלים חלק מן השכר אסור להשתמש בגינה ובמרחץ כי הרי הוא מהנה את העבודה זרה בנתינת אותו חלק של השכר מה ההבדל בין שני הלשונות בדברי הבאי מן דמתנה הסיפה מי ששונה דברי הבאי על החלק השני של המשנה שהגינה והמרחץ זה משותפות של העבודה זרה עם אחרים ובכל זאת אסור להנות מהם כשהקומרים נוטלים חלק מהשכר כל שכן על החלק הראשון של המשנה שהגנבו המרחץ שייכים רק לעבודה זרה ודאי אסור ליהנות מהם מן דמתני הרי אישה מי ששונה דברי הבעיה על החלק הראשון במשנה דווקא אז אסור להנות מהגנב והמרחץ כיוון שהם שייכים רק לעבודה זרה אבל הסעיפה מקרה הבא במשנה שזה בשותפות כיוון דעיקא אחרים בעדה כיוון שיש עוד יחד עם העבודה זרה שגם הם מקבלים חלק מהשכר אפילו בטובת קומרין נשפיר דמ גם כשהקמרים מקבלים חלק מהשכר מותר להשתמש בגינה המרחץ כי לא כל התשלום הולך לעבודה זרה. כעת עוברים להלכה שראינו במשנה. הבדל בין עבודה זרה של גוי ליהודי. גוי עצם העבודה זרה מיד נאסרת כשהיא הוכנה אפילו אם לא עבדו אותה. אצל יהודי רק מתי שעבדו אותה היא נאסרת בהנאה. עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל רק מתי שעבדו אותה. מביאה הגמרא שיש ויכוח תנאים בהלכה הזאת. מתניתין מעני כמו מי נשאה המשנה של ענוק? כמו דעתו של רבי עקיבא היא דתניה ברייתא. פסוק אומר לאבד מהעולם עבודה זרה עבדת תעבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם מרשים אותם את אלוהיהם על הערים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן דורשים בכלים שנשתמשו בהם לעבודת כוכבים הכתוב מדבר ומצווה לאבד אותם והם אסורים בהנאה יכול אפילו הסהום ולא נגמרה מלאכתם של הכלים האלה לא גמרו או גמרו ולא הביאו עדיין אל ההללים או הביאו ולא לא נשתמשו בהם עדיין לעבודה זרה יכול יהיו אסורים תלמוד לומר אשר עבדו שם הגויים שהן אסורין אותם כלים עד שיעבדו עד שישתמשו בהם לעבודת כוכבים מכאן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתעבד כמו שדרשנו לעניין כלים בשל ישראל אסורה מיד דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר חילוף הדברים בדיוק הפוך עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד כמו שראינו במשנה של ישראל עד שתאבד. רואים שהמשנה שלנו כמו דברי רבי עקיבא. אמר מה ראינו בברייתא שכשכתוב הבתבדון בכלים שנשתמשו שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים מה הכתוב מדבר כלים המקומות כתיב הבית בדון לא כתוב את כל הכלים כתוב את כל המקומות איך אתה דורש זה מדבר על כלים מתרצת הגמרא אם אינו עניין למקומות שהרי מקום שעבדו בעבודה זרה מותר בהנהר דלא מצרים מאיפה אני יודע דכתיב הרי כתוב באותו פסוק אלוהם עלהרים דורשים דף דווקא עם העבודה זרה על ההר הוא נאסר ולא היהם. אם ההרים עצמם נאבדו לעבודה זרה הם לא נאסרים בהנאה כי הקרקע במחובר לקרקע לא נעשים עבודה זרה לאשר בהנאה אז אין מצווה לאבד את המקומות שעבדו בהם עבודה זרה מכיוון שהפסוק אינו מדבר ואינו עניין למקומות שעבדו בהם עבודה זרה תנה הוא עניין לכלים שהשתמשו בהם לעבודה זרה בהמשך הבריתה ראינו מכאן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים לפי רבי ישמעאל אינה אסורה אלא עד שתעבות ושישראל אסורה מיד. שואלת הגמרא הרי האמנו את הפסוק בכלים שמשמשים לעבודה זרה בכלים אומנלה. שעל זה אומר הפסוק אשר עבדו שם הגויים שאינם נסרים עד שיעבדו. כיצד אתה לומד מזה על העבודה זרה בעצמה שאינה נעסרת עד שעובדים אותה. אמר קרא באותו פסוק עבד תעבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם את אלוהיהם מקיש אלוהיהם לכלים כי הרי אמרנו שמקומות הכוונה לכלים וכתוב כאן גם אלוהיהם שזה עבודה זרה בעצמה מה הכלים אינם נאסרים עד שיעבדו כמו שכתוב אשר עבדו אף אלוהיהם עבודה זרה בעצמה אינן נאסרת ואינם נאסר עד שיעבדו זה רבי ישמעאל שואלת הגמרא ורבי עקיבא דלא מקיש הוא לא עושה הקש בין אלוהים לבין הכלים אמר לך מה שכתוב את אלוהיהם הפסיק העניין יש את המקומות ויש אלוהיהם לא מקישים אחד לשני נכון שכלים אינם נאסרים עד שיעבדו אשר עבדו בהם המקומות אשר עבדו בהם מקומות הכוונה כלים אבל אלוהם עצמם עבודה זרה בעצמה אינה נאסרת רק כשעובדים אותה אלא היא נאסרת מיד וכמו שרבי עקיבא ידרוש בהמשך מנין לומדים את זה ממשיכה הגמרא בדברי רבי ישמעאל מצאנו אשכחן מקור שעבודת כוכבים של עובד כוכבים דאין אסורה עד שתעבד כי יש שקש בין אלוהיהם לבין הכלים אבל מנין שעבודה זרה דישראל דאסורה מיד זה מנהלי אומרת הגמרא סברהו מי דעובד כוכבים עד שתעבד למה התורה הייתה צריכה ללמד אותנו שעבודה זרה של עובדי כו כוכבים אינן נעשה עד נעסרת עד שתאבד משמע דישראל אסורה מיד שואלת הגמרא אולי נאמר להפך התורה עשרה עבודה זרה של נוכרי רק אחרי שנאבדה נדייק מכאן אימן ישראל כלל וכלל לא עבודה זרה של ישראל אולי לא נאסרת בכלל תראצת הגמרא אי אפשר לומר ככה אשתא הרי עבודה זרה של ישראל תאונה גניזה כמו שנראה בהמשך אשתה גניזה בעיה איך יכול להיות שיצור לא מתעסרה איך אפשר לומר שהיא לא נסרת בהנאה שואלת אז מכאן מזה שהיא נגנזת מוכרח שהיא אסורה בהנאה שואלת הגמרא והמה אולי נאמר שדין העבודה של עבודה זרה של ישראל הוא כמו דין עבודה זרה של עובדי כוכבים שנאסרת רק אחרי שנאבדה מנן שיש הבדל אימה אולי נאמר שישראל כמו דובד כוכבים אונה הגמרא מר לגבי העגל שעם ישראל נכשלו בו במדבר כתוב ואת חטתכם אשר עשיתם את העגל משמע משעת השייה קם לי בחטא בעצם עשיית עבודה זרה לכן היא נאסרת מט בעשייתה שואלת הגמרא אימה אולי נאמר הנמילה למיקם גבר בחטא הדברים האלה לא נאמרו לה לגבי האדם עצמו שעובר בחטא של עבודה זרה מיד שהוא עושה את העבודה זרה אבל יצורה לא מתעשרה אולי העבודה זרה עצמה לא נאסרת בהנאה עד שיעבדו אותה מנין שעבודה זרה נאסרת מיד עבודה זרה של ישראל תרצת הגמרא אמר קרה לומדים את זה ממה שכתוב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכת אוהבת השם אשר יעשה משמישת עשייה קם לי בהרור אז אם כן רואים שעבודה זרה של ישראל נחשבת עבודה זרה מיד בעשייתה שואלת הגמרא אמה אולי גם כאן אמר נמילה למקם גברא בהרור הקללה של ערור עם שת העשייה אבל יצורי לאסור את העבודה זרה אולי לא מי תעסרה מיד אלא רק אחרי שעבדו אותה תראה את הגמרא כתוב על אותו פסל ומסכה שהם תוהבת השם כתיב אז הם כן רואים שחליהם שם עבודה זרה מיד בעשייתם עכשיו מה רבי עקיבא ישיב איך הוא יפרש את הפסוק אשר עשה פסל ומסכה תואבת השם הוא דורש שזה דבר המביא לידי תואבה, לידי עבודה זרה אבל עד שהם יעבדו אם זה של ישראל הם מותרים בהנם מי שעושה פסל ומסכה הוא נחשב בכלל ארור כי השייה הזאת מביאה אותו לעבוד את העבודה זרה וכשהם יעבדו אז הכלים האלה יעשו תוהבת השם עכשיו הגמרא הולכת ומבארת דעתו של רבי עקיבא עבודת כוכבים של עובד כוכבים דאסורה מיד מנלי הרי לפי רבי עקיבא עבודה זרה של של גוי מיד בעשייתה נאסרת בהנאה מנין הוא לומד את זה אמר אולה אמר קרא פסוק אומר פסילי אלוהיהם תשרפון באש פסילי מי שפסלו כבר אלוהם כבר נעשה אלוה ולכן זה נאסר בהנאה וידח מה רבי ישמעאל שסובר שעבודה זרה של גוי נעשה כשעובדים אותו מה הוא ילמד מהפסוק פסילי אלוהם ההוא מביא אליי הוא דורש מהפסוק הזה לכדתני רב יוסף לדרשה שדורש רב יוסף דתנ רב יוסף מנין לעובד כוכבים שיכול לבטל את העבודה זרה שלו כשהוא מראה שהוא מפסיק לעבוד אותו שפוסלוהו ואז העבודה זרה שלו תהיה מותרת בהנאה שנאמר פסילי מלשון פסול פסילי אלוהים תספו באש רואים שהוא יכול לפסול ולבטל את העבודה זרה שלו והידך מנין רבי עקיבא ילמד שגוי יכול לבטל את העבודה זרה נפקלי מדשמואל מהדרשה של שמואל דשמואל רמי הוא הביא שלכאורה יש סתירה בפסוק פסוק כתיב לגבי פסילי אלוהם תשרפון באש כתוב לא תחמוד כסף וזהב עליהם רואים שהם אסורים בהנאה ובהמשך הפסוק כתיב ולקחת לך משמע שמותר ליטול את הכסף והזהב ולהיהנות מהם ה כיצד אם עובד כוכבים פסלו לאלוה הוא עושה את הפסל לאלוואה על זה נאמר לא תחמוד שאסור להנות מהעבודה זרה ולכן אל תחמוד מה ש כסף וזהב אשר עליהם אבל אם פסלו מאלוה פסל אותו מיליות האלוה שלו שהוא לא עובד אותו יותר על זה נאמר ולקחת לך המילה פסילי שבתחילת הפסוק דורשים בשתי משמעויות מלשון עשיית פסל שהוא נאסר בענא ומלשון פסול שהוא נהיה מותר בענא ממשיכה הגמרא לפרש את דעתו של רבי עקיבא אשכחן מצאנו מקור להלכה הראשונה שעבודת כוכבים של עובד כוכבים דאסורה מיד דורשים את זה משפסלו נעשה אלוה פסילי אלוהם אבל עבוד זרה של ישראל שאינן נעסרת עד שתעבד רק שעובדים מנלן מנין אנחנו יודעים את הדבר הזה אמר רב יהודה אמר קרא לגבי עבודה זרה של ישראל ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכת תובבת השם ושם בסתר אין העבודה זרה נקראת אוהבת השם עד שיעשה לה דברים שבסתר דרכו של אדם לעשותו בסתר לעבוד עבודה זרה הוא לא רוצה שישמעו הבית דין שהוא עובד עבודה זרה ויסכלו אותו אז רק שהוא עבד את העבודה עבודה זרה רק אז היא נאסרת בהנאה ואיך רבי ישמעאל לפרש את המילים ושם בסתר אידח הוא הרי סובר שעבודה זרה של ישראל נאסרת בהנאה מיד ההוא הוא דורש הפסוק הזה מביל לכד רבי יצחק צריך את זה לדרשה שאמר רבי יצחק מנין לעבודת כוכבים של ישראל שח חייבת גניזה תאונה גניזה ואי אפשר לבטל אותה ולהשתמש בה שנאמר ושם בסתר דינם של הפסל והמסכה שצריך לשים אותם בגניזה במקום סתר ומנה נין רבי עקיבא ילמד שהעבודה זרה של ישראל תאונה גניזה אידחק למד רב חיזדה אמר רב דמ רב חיזדה אמר רב מנן לעבודת כוכבים של ישראל שתאונה גניזה שנאמר לאיתה לך אשרה כל עץ אצל מזבח השם למה יש שקש בין המזבח של הקדוש ברוך הוא לבין אשרה מה מזבח השם כשהוא כבר אינו ראוי לשימוש טעון גניזה כי הרי יקדש והוא אסור בהנאה אף להבדיל עץ עבודה זרה של אשרה תאונה גניזה רבי ישמעאל אידח מה הוא ילמד מהפסוק הזה זה הרומי בא אלה לכדי ריש לקיש דאמר ריש לקיש כל המעמיד כל הממנה על הציבור דיין שאנו אגון כאילו נוטע אשרה בישראל שנאמר שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך פרשה הבאה סמכלי לא תיתה לך אשרה כל עץ ואמר הבשי במקום שיש אנשים ראויים להיות דיינים במקום תמיד חכמים והוא בא ומעמיד דיין שאנו אגון כאילו נתו לא רק בישראל לא כאילו נוטה השרה בישראל אלא כאילו נוטאו אצל המזבח שבבית המקדש שנאמר בסוף הפסוק אצל מזבח השם מביאה הגמרא באי רב אמנונה רב אמנונה שאל שאלה כזאת כלי שבור ממתכת ובא מישהו וריתך את הכלי הקיש עליו בפטיש ריקע אותו עד שהמתכת התפשטה על הצדדים ובזה הוא תיקן את הכלי עשה את זה לעבודת כוכבים מה הוא הגמרא מבינה שהשאלה היא האם הכלי נאסר בהנאה או לא אז הולכת הגמרא ומברך אחרת עבודת כוכבים דמן בעבודה זרה של מי מדובר כאן עבודה זרה של גוי או של יהודי אילי מה אם מדובר פה בכלי לצורך עבודה זרה של גוי עבודת כוכבים דעובד כוכבים אז אם כן לפי כל הדעות זה לא נאסר עד שעובדים איתו את העבודה זרה בין לרבי ישמעאל ובין לרבי עקיבא שיש ויכוח ממתי העבודה זרה של עובד כוכבים נאסרת הם שניהם מודים שמשמשי עבודת כוכבים הן ומשמשי עבודת כוכבים אינן אסורין עד שיעבדו כמו שכתוב בברייטה בדף נא עמוד ב שבזה הם מסכימים רבי ישמעאל ורבי עקיבא אז איך ייתכן שהם ייסרו כלי שריתחו בהנאה לפני שהשתמשו בו לעבודה זרה בפועל אז לא יתכן שמדובר פה בעבודה זרה של גוי אלא תאמר שמדובר פה בכלי לצורך עבודת כוכבים דישראל עלבה דמן לפי מי הספק אם נאמר אי לימה עלבה דרבי עקיבא שלפי דעתו עבודה זרה של ישראל אינה נאסרת עד שתעבד אז נשאלת השאלה השתא היא גופה לא מתעשרה עד שתעבד עבודה זרה בעצמה עד שלא עובדים אותה היא לא נאסרת בהנאה משמשיה מבעיה וכי צריך לומר על משמשיה שהם לא נאסרים עד שיעבדו איתם את העבודה זרה ואלה חייבים לומר שהספק הוא עליבה דרבי ישמעאל דאמר עבודה זרה של ישראל אסורה מיד והספק הוא לגבי כלי שריטחו אותו אם הוא נאסר מיד מה היא האם משמשין ממשין גמרינן משמשי עבודה זרה של ישראל אנחנו לומדים עם משמשי עבודה זרה של גויים מה אתם עד שיעבדו הפך עד שיעבדו כמו שמשממשי עבודה זרה של גויים אינם נאסרים עד שעבדו בהם ככה גם של ישראל אינו נאסר שריטחו אותו עד שהשתמשו בו לעבודה זרה או דילמה או שנאמר מנה הגמר מעבודה זרה של ישראל לומדים משמשי עבודה זרה של ישראל מה היא אסורה מיד כמו שעבודה זרה של ישראל נאסרת מיד שעשו אותה אף משמשי אסורים מיד הם אסורים מיד שריתחו אותם אבל גם בביור הזה של דברי רב אמנונה אי אפשר להעמיד גם את הביאור הזה אי אפשר להעמיד כי אם כן יהיה קשה מה איריה דקבא אלה ריתך כלי למה הספק הוא דווקא בכלי שבור שריטחו אותו תיבא עשה שרב אמנונה ישאל כלי שעשו אותו לעבודה זרה האם הוא נאסר או שאינו נאסר עד שיעבדו בו את העבודה זרה אלא מבארת הגמרא רבמנונה לגבי דין של טומא ישנה משום טומאה ישנה הוא הסתפק אני מי באלי תנן יש משנה במסכת כלים כלי מתכות כלי ממתכת הם מקבלים טומא זאת אומרת ככה חפץ שאין לו שום משמעות אם נוגע בו דבר שמטמא כמו שרץ למשל הוא לא נטמע סתם אבן לא מקבל טומא אבל כלי מקבל טומא עכשיו כלי ממתכת בין אם הוא בלי בית קיבול פשוטיהן ובין אם הוא עם בית קיבול מקבלן מקבלים טומ טמעים אם הם נשתברו זאת אומרת כלי ממתכת למשל גביע מכסף ש אה נגע בשרץ והוא נטמע ונשתברו ואחרי זה הגביע נשבר טהרו כיוון שהוא כבר לא כלי שלם אין בו יותר את הטומ אם אחר כך חזר ועשה כלים הוא תיקן את השברים ועשה מהם כלי שראוי לשימוש. תיקן את הגביע. חזרו לטומנה מדרבנן. רבנן גזרו שיחזרו ויתמו. זה לגבי דיני טהרה בכלים. עכשיו כלי שמשמש לעבודה זרה, חכמים גזרו עליו טומ ואם הכלי נשבר, הוא נטהר. מסתפק רבמנונה אם חזרו וריתחו ותיקנו אותו האם גם צלו חוזר טומה הישנה כמו בשאר כל מתחות מים שנשברו וחזר ועשהם כלים ואחי קמה באלי זה היה הספק של רב המלונה כי הדרה טומא שגזרו חכמים טומא שהיא חוזרת טומאה ישנה הנה מילה לטומאה דאורייתא דווקא לדיני טהרה הרגילים כמו גביע שנטמע בשרץ וכדומה ונשבר וחזרו ותיקנו אותו אבל טומ דרבנן כאן שכל הטומ בכלי של עבודה זרה זה רק מדרבנן לא גזרו חכמים שהטומה חוזרת ולכן כלי של עבודה זרה שנשבר וחזר וריתחו אינו חוזר לטומתו הישנה או דילמה או שנאמר לא שנה אין הבדל וגם כאן חוזרת טומתו הישנה שואלת הגמרא אם הספק שלו בטומאת עבודה זרה תיבאישאר טומא דרבנן למה דווקא בעבודה זרה הוא מסתפק שיסתפק בשאר טומא דרבנן אם גזרו בהם טומאה ישנה דהיינו שכשהם נשברו וחזרו וניתקנו אם חוזרת להם מדרבנן הטומ שלהם תרת הגמרא נכון באמת הספק של רב אמנונה היה גם בשאר טומות דרבנן והסיבה שהוא דיבר דווקא על כלי שתיקנו אותו לעבודה זרה חדה מגו חדה קמים בא אלי ספק אחד מתוך ספק אחד הוא מתוך ספק אחר הוא הסתפק הוא הסתפק בעבודה זרה ספק אחד בנוסף לספק כללי שהיה לו בדין טומא ישנה לגבי שאר תומות דרבנן והוא דיבר את דבריו בצורה של קיצור הוא התכוון לומר גם אם תמצא להכריע את הספק לגבי שאר טומות מדרבנן, אם יש בהם טומא ישנה, עדיין יהיה לי ספק לעניין עבודה זרה. ומה היה הספק הכללי שלו? תומה דרבנן מדרה או לא הדרה? כשדבר נטמע רק מדרבנן והוא נשבר וחזר ונתקן, האם חוזרת לו טומתו מדרבנן או לא? אם תמצא התשובה לומר לא אדר שבדרבנן לא חוזרת אחר כך הטומא הישנה השאלה שלי תהיה לגבי טומא דעבודת כוכבים אם גזרו בטומאה ישנה משום חומר דעבודת כוכבים משביו הרבנן כטומ דאורייתא האם חכמים החזיקו טומא של עבודה זרה כיוון שהיא חמורה כל כך כמו שזה היה טומא מדאורייתא ותחזור טומאה ישנה או לא תיקו השאלה תישאר לעמוד בספק שואלת הגמרא באי מני רבי יוחנן מרבי עני תקרוב חובת עבודת כוכבים של אוכלים אם הקריבו לעבודה זרה אוכל למשל לחם מה הוא מהניהו ביטול לתארנו מטומ או לא אם העובד עבודה זרה מחליט לבטל את זה שלא יהיה לזה דין של תקרב את עבודה זרה האם זה נטהר מטומאה שואלת הגמרא ותיבא אלי כלים למה הספק הוא לגבי אוכל שיסתפק על כלים שישתמשו בהם לעבודת כוכבים אם כשביטלו אותם נסתלק מהם איסורם הסתלקהם מהם טומתם אונה הגמרא על כלים הוא לא הסתפק לא קם מבאלי כיוון דיתה במקווה בשאר טומות אפשר לומר טומנ מבטלה מהם שהרי ביטול וסילוק איסורם הוא כאין תבילתם במקווה כי כמבאלה הספק של רבי יוחנן דווקא באוכלים שאין להם טהרה במקווה בשאר טומאות האם כשמבטלים מהם את העבודה זרה הם נתארים שואלת הגמרא ותיבא אלי עבודת כוכבים בתגופה כשעבודה זרה עצמה היא אוכל למשל הוא השתחווה לפת ואחרי זה הוא ביטל ממנה את העבודה זרה האם התבטלה הטומאה שהוא ביטל את העבודה זרה או לא אונה הגמרא עבודת כוכבים גופה לא מבא אלי אין לו ספק על עבודה זרה של אוכל כשהשתחוו לה אם החליטו לבטל ממנה את העבודה זרה האם התבטלה ממנה גם כן טומתה כיוון דייסורה בטיל כיוון שמועיל ביטול לעבודת כוכבים טומה נמבטלה אז גם הטומ מבוטלת כי כמבאלי הספק שלו יהי בתקרובת לעבודת כוכבים של אוכלים מהי כיוון די אייסורי לא בטיל אתה לא יכול לבטל ל את האיסור של תקרוב את עבודת כוכבים כמו דברי רב גידל שאמר שיש הקש בינה לבין מת זבחי מתים אז אם כן הטומ שלו תקרוב את נעם היא לא בטלה או שנאמר או דילמה האיסור שהוא מדאורייתא זה שזה נשאר אסור בהנאה לא בטיל אי אפשר לבטל כשמחליטים שאין בזה יותר דין של לקרוב את עבודה זרה אבל הטומ שם מדרבנן אולי בטיל הגמרא סטייקו השאלה תישאר בספק מביאה הגמרא באמיני רבי יוסי בן שאול הוא שאל שאלה שלה מרבי כלים ששימשו בהן בבית חוניו. חוניו היה בנו של שמעון הצדיק. הוא ברח למצרים ובנה שמה א מזבח ויש ויכוח בברייתא אם זה היה לעבודה זרה או לשם שמיים. מסתפק רבי יוסי בן שאול על אותם כלים מהו שהשתמשו בהן בבית המקדש. וכמ בא אלי הספק הוא עלבה דמנדה אמר בית חוני יוולב בית עבודת כוכבים היא לפי הדעה שסוברת שהבית הזה נבנה לשם השם ולא לשם עבודה זרה דתנן כמו הדעה במשנה כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו בבית המקדש בירושלים ואין צריך לומר לדבר אחר היינו כהנים של עבודה זרה ודאי שלא ישמשו בבית המקדש אבל זה שאומרים שבית חוניו זה דבר אחד ועבודה זרה זה דבר אחר משמע שבית חוניו לא היה עבודה זרה לפי הדעה הזאת אז אם כן הספק הוא האם דווקא כהנים הו דקנסינו רבנן שלא ישמשו בבית המקדש כנסו אותם משום לבני דענינו הם בני דעה והם היו צריכים לדעת שכיוון שיש כאן בית מקדש אסור להקריב קורבנות בבמה במזבח של יחיד היה אסור להם לעבוד בבית חוני אבל כלים לא שייך את הטעם הזה אז אולי לא כנסו רבנן ואם מותר להשתמש בהם בבית המקדש או דיל שנאמר לא שנה כשם שכנסו על הכהנים כנסו גם על הכלים אמר לי רבי הכלים האלה אסורין אין ומקרא היה בידינו ושכחנו. היה לנו פסוק לגבי דין עבודת כוכבים שבמקום שהתורה התירה ורבנן כנסו, הם כנסו גם את אלה שאינם בני דעה ושכחנו אותו. גם כאן אפילו שאינו בית עבודת כוכבים ומהתורה הכלים לא נעסרו, חכמים כנסו גם על הכלים כמו שהם כנסו על הכהנים אף על פי שהכלים אינם בני דעה. כשהגמרא קושיה מברייתאי הפסוק אומר לגבי הכהנים בימי חזקיהו המלך שהיו מונים בפניו את כלי המקדש שהחז השתמש בהם לעבודת כוכבים כל הכלים אשר הזניח המלך החז במלכותו במהלו כל הכלים שהרחיק כל הכלים שהשתמש בהם אחז לעבודה זרה הכנו והקדשנו מה לו והכנו הכוונה דתבלנו נו הוא מטומת עבודת כוכבים הקדשנו הכוונה דקדישנן הוא היינו שחזרו ומשכו אותה בשמן המשחה ואם כן כיוון שמהתורה הכלים מותרים מיד לעבודת המקדש שהרי הם של הקדש ואדם לא יכול לאסור דבר שאינו שלו הוא לא היה יכול לאסור אותם כי הם לא היו שלו אף על פי שהוא עבד בהם עבודה זרה לכן לא גזרו עליהם חכמים לאסור אותם כיוון שמנם בני דיה ואותו דבר גם הכלים של בית חוניו לא גזרו עליהם שיהיו אסורים לפי שהכלים אינם בני דה אמר לי רבי, ברוך אתה לשמיים שהחזרת לי דתי. זה הפסוק שהיה בידי שממנו למדתי שאסרו ושכחתי. הפירוש הוא לא כמו שאתה פירשת, אלא הכנו הפירוש שגנזנום והקדשנו. הכוונה שהקדשנו כלים אחרים במקומם תחתיהם. חכמים גזרו עליהם יכנסו לגנוז אותם. מכאן יש ראיה שאפילו שהכלים אין בהם דעת הם נאסרו. מביאה הגמרא לימסי. אולי נביא ראיה ממשנה לרבי שמונה את ארבע הלשחות הלשחות שהיו במקום שנקרא בית המוקד בבית המקדש מזרחית צפונית הלשקה הזאת בא גנזו בית חשמונאי בזמן שיצחו את היוונים בנס של חנוכה את אבני המזבח ששקצו אנשי יבון ואמר הרב שאשתו הכוונה שהקטירו עליו בבית המקדש לעבודת כוכבים ואף על פי שאדם אינו עוסר דבר שאינו שלו אז אם כן היוונים לא יכלו לאסור את האבנים של המזבח וזה שם עבדו אותם לעבודה עבודה זרה ומהתורה הם לא נאסרו לאדיות בכל זאת נאסרו לגבוה משום גזירת חכמים ולכן גנזו אותם רואים שכל מקום שכנסו חכמים וגזרו משום עבודת כוכבים גזרו גם על אלה שהם בהם דעת ואותו דבר גם בית חוניו אף על פי שהוא היה בית השם ולא בית עבודת כוכבים והכלים שלו לא נאסרו מכל מקום כשחכמים כנסו וגזרו על כל מי שעבד שם שיעסר לעבודת המקדש גזרו גם על כלים אמר הרב פפה אתה מבנה המזבח שאנשי יוון שקצו לא נאסרו משום גזירת חכמים אלא קרא השכח ודרש מצאו פסוק ודרשו לאסור אותם מהתורה דכתיב בנבואת יחזקאל על החורבן ובאו בפריצים כיוון שעובדי כוכבים נכנסו להיכל וחיללוה הכלים יצאו לחילולין כיוון שהכלים יצאו לחולין אז אם כן העובדי כוכבים יכלו לקנות אותם מן ההפקר והם נעשו של עובדי כוכבים וכשהם השתמשו בהם לעבודת כוכבים הם נאסרו מהתורה אז אי אפשר להביא משם ראיה לגבי בית חוניו האם כנסו שמה רק את הכהנים או גם את הכלים כת הגמרא דנה בעניין הזה של בית חשמנאי אמרי בית חשמנאי אחרי שמצוות היוונים הם הסתפקו איך נבין מה נעשה עם האבנים של המזבח נדברינו נשבור אותם על ידי עובד כוכבים כדי לבטל ממיסור עבודת כוכבים ואז נוכל להשתמש עם זה לבניית בית המקדש הרי אי אפשר כיאבנים שלמות תבנה את המזבח אמר רחמנה ואי אפשר לפגום את האבנים כי על ידי זה לא נוכל לעשות ממזבח ננסרינו ננסר אותם במסור אחרי שבירתן כדי להחליקן גם זה אי אפשר כי לא תניף עליהם ברזל אמרה תורה אמרה רחמנא לכן גנזו אותם שואלת הגמרא והמי לטברינו היו יכולים לשבור אותם ל ידי עובד כוכבים ולבטל את איסור עבודת כוכבים שבהם ולשקלינו לנפשיו יקחו אותם לעצמם כי הרי הם יצאו לחולין כמו שכתוב וחיללו על ידי שבאו בפריצים מי לא אמר רב אושיה ביקשו חכמים לגנוז כל כסף וזהב שבעולם משום כספה ודבה זהבה של ירושלים שהיו בלשקה של מקדש ואסורים לזרים וכשעובדי כוכבים לקחו אותם הרבבו אותם עם הכסף והזהב שלהם ולא ניכר מה היה הכסף הזהב של ההקדש והבינן בה והסתפקנו למה רצו לאסור ירושלים אב ירובה דהלמה מה ירושלים זה רוב העולם שמחמד ירושלים נגזור ונאסור את כל הכסף והזהב של בעולם אלא אמר הבעיה ביקשו חכמים לגנוז דינרים שמטבעים עליהם צורותיהם של טוריינוס והדרייינוס מלכי רומי דינרה אדריאנה ותוריאנה שיפה וכן את אותם המטבעות שניתשטשו צורתם אחת יושנן מפני טבעה של ירושלים כיוון שהמטבעות האלה היו נהוגות בעיקר בירושלים ורוב המטבעות הגיעו משם ולכן רצו לאסור את המטבעות האלה עד כשמצאו למקרא מן התורה שהוא מותר ובאו בפריצים כיוון שעובדי כוכבים נכנסו להיכל וחיללו כל הכלים יצאו לחולין אז אותו דבר גם המטבעות האלה אפילו שהם היו הקדש הם יצאו לחול חולין וכמו שהמטבעות של ההקדש יצאו לחולין ומותרות להדיות גם אבני המזבח אפשר לחלל אותם שיצאו לחולין אז אם כן למה היו צריכים לגנוז אותם אונה הגמרא התם בכספה וזהבה של ירושלים עדיין לא השתמשו בהו לגבוה ולכן היה אפשר לחלל אותם כי הם רק הוקדשו אבל עדיין לא השתמשו בהם אז לכן כשיצאו לחולין הטרו לאדיות אבל אח כאן אבני המזבח כיוון דשתמש בהו לגבוה השתמשו בהם הם היו מזבח לקדוש ברוך הוא לעבור אחר להשתמש בהווא אדיוטה זה לא דרך ארץ להשתמש בהם אדיות אפילו שיצאו לחולים ולכן גנזו אותם שם באותה לשקה ועד כאן דף נב [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: