הדף היומי מסכת עבודה זרה דף כב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף כב

עבודה זרה דף כב מתחילים בעזרת השם שורה שמינית מלמעלה מסופרת הגמרא אן הוא מוריקהי ישראל ועובדי כוכבים קיבלו עליהם לזרוע גינה בקורקום דעובד כוכבים נקית בשבתאה העובד כוכבים עשה את המלאכות בשבת לבד וישראל בחד בשבתא ישראל עשה את המלאכות לבד ביום ראשון ובשאר הימים הם עבדו ביחד אתו לקמי דרבא באו לשאול את רבא אם זה מותר והוא התיר להם שר להו אז רבינה הקשה עליו מבריתא טבי רבינה לרבא בברייטא כתוב כך ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה מבעל הבית באריסות יש ביניהם הסכם שהשכר שלהם יהיה חלק מה שגדל בשדה קבלו חצי, שליש או רבע ממש גדל בשדה והם קיבלו את השדה לעבוד בה בשותפות ביחד. לא יאמר הישראל העובד כוכבים, אתה תעבוד בשבת, טול חלקך בשבת ואני אעבוד בחול. למה? כי בזמן שהם קיבלו עליהם את השדה, הם קיבלו עליהם את השדה ביחד. וכשהגוי עובד בשבת, חצי ממה שהוא עובד, זה בשליחות הישראל. זה עכשיו משהו שישראל היה אמור עכשיו לעשות ובמקומו הוא עושה את זה. לכן זה אסור. אסור שישראל יתן שליחות לעובד כוכבים לעשות בשבילו מלאכה בשבת. ואם יתנו מתחילה מותר אם בזמן שהם קיבלו את העבודה הסיכום היה שהעובד כוכבים מקבל עבודה לשבת והישראל מקבל את העבודה יום אחד כנגד בימות החול אז זה מותר כי הישראל לא שלח טובת כוכב לנסות בשביל מלאכה בשבת כי את המלאכה של שבת הישראל בכלל לא קיבל מלאכתחילה הוא לא אמור לעשות את המלאכה הזאת ואם הם קיבלו עליהם לעבוד ביחד והתחילו לעבוד בסתם ועובד כוכבים עובד בשבת וישראל בחול והעובד כוכבים נטל שכר על עבודתו בשבת וישראל על עבודתו בחול בלא שישראל יצווה כן ולאחר זמן בא אם באו לחשבון לומר שכר כמה שבתות נטלת ואני אתול כנגד זה בחול אסור כי הישראל מגלה בדעתו שהעובד כוכבים היה שלוחו לעבוד התחילו בשבת ונמצא שהוא נותל שכר שבת אבל רואים על כל פנים אם לא יתנו בהתחלה אתה עובד כוכבים מקבל רק את העבודה של שבת ואני מקבל רק את העבודה של יום ראשון לכתחילה בשנת קבלת העבודה אנחנו לא יכולים אחר כך אחרי שכבר כל אחד מאיתנו היה שותף ושנינו אומרים ביחד לעשות את העבודה כל ימות השבוע אני לא יכול לומר לעובד כוכבים עבודה של שבת אתה עשית אתה תעשה תקבל את השכר למה כי בעצם אני הייתי אמור לעשות את העבודה של שבת גם ואתה עשתה את זה במקומי כי בתחילה השותפות שהשתתפנו הסיכום היה שאנחנו ביחד עושים את המלאכה אז אם כן במקרה כזה אסור אז איך רב ההתיר למשמע שהמקרה כאן היה כמו המקרה שבו בהתחלה הם קיבלו בשותפות לזרוע את הגינה בקורקום רק אחר כך הישראל למה לא עובד כוכבים אתה תעבוד בשבת ואני במקום זה אעבוד ביום ראשון ובמקרה כזה הרי אסור החסיף אז רבא באמת התבייש בסוף התברר הדבר רגליים מילתה שהקדוש ברוך הוא לא הביא את הכלה לידי רבא ובאמת המקרה היה דיתנו מעיקרה אבו שבתחילת קבלת השדה לזרוע שם קורקום הם אתנו מראש העובד כוכבים התפקיד שלו זה שבת וישראל התפקיד שלו זה יום ראשון ושאר הימים הם עובדים ביחד נמצא שכשעובד כוכבים עושה מלאכה בשבת הוא לא עושה את זה בשלחות הישראל זה מעולם לא היה מותר על הישראל לעבוד ביום הזה ולכן זה מותר לפני נספר סיפור אחר בגמרא זה מובא כמו נוסח אחר לסיפור שהיה אבל אנחנו נספר עכשיו עוד סיפור רב גביע מבקסיל אמר אני אספר לכם אנו שתילי דאורלה הבה העובד כוכבים וישראל קיבלו שדה בשותפות לנטוע שטילים שאני נוטע שטיל של עץ פרי אני חייב שלוש שנים להמתין והפירות אסורים בהנאה ורק מהשנה הרביעית והחמישית אני יכול לההנות מהפירות והם קיבלו בשותפות שדה בשביל לנטוע בשטילים שיש בהם איסור אורלה בשלוש שנים הראשונות והם יחלקו את השכר ביניהם העובד כוכבים אכיל שני אורלה נתעסק וקיבל שכרו בשלוש השנים של האורלה וישראל התעסק ונתל סכורו בשנים הבאות דתירה עדו לקמי דרבה באו לפני רבא שרהו הוא התיר להם אפילו שמתחילה קיבלו על עצמם להתעסק ביחד בשדה ובאופן הזה העובד כוכבים נעשה שליח של ישראל להתעסק בשבילו במחצית משני האורלה, שבשני האורלה הם היו צריכים לעבוד ביחד והעובד כוכבים עובד את החצי השני, מה שישראל היה אמור לעבוד בשליחותו של הישראל. בכל זאת כיוון שגם לישראל עצמו מותר לעבוד את הקרקע בשני העולה והוא גם אינו נחשב מקבל שכר כנגדם ונהנה מפירות העולה שהוא מכר. למה? כי כך דרך מקבלי קרקע ששכר שמקבל הוא על אותו שנה שהוא עובד בה והישראל עבד לא בשנים של האורלה והעובד כוכבים עבד בשנים של האורלה לכן זה מותר כדר שמקבלים שכר על מה שעבדו כיוון שהוא לא עבד בשנים של ההורלה אז אם כן בדין הוא שהוא לא יתול שכרו על השנים האלה שואלת הגמרא והאות וירבינה לרבא הרי בסיפור הקודם בנוסח הקודם של הסיפור רבינה הקשה על רבא על מה שהוא פסק הוא הקשה עליו מברייטא ואם הסיפור היה סיפור אחר הנוסח הזה הרי הם בכלל קושיה מהבריתה שעוסקת באיסור מלאכה בשבת והיא לא עוסקת באיסור אורלה מתרצת הגמרא רבינה לא הביא את הבריתה הזאת להקשות ממנה אלא לסיוי סייאי הוא בא לסייע מהברייתה הזאת מזה שהברייתה התירה לחלק את עבודות הקרקע בשבת לובת כוכבים ובכל לישראל במקרה שהם יתנו על זה מלכתחילה אז מזה נלמד שכמו ששם שהעובד כוכבים עובד בשביל עצמו בשבת, לא בשליחותו של הישראל. במקרה כזה מותר לישראל לקבל את חלקו שהוא עובד בחול והוא אינו נחשב שהוא ננה ממלאכת שבת. כך גם כשהעובד כוכבים עובד בשליחותו של הישראל. אבל הוא עושה את זה בשנים של אורלה שאין שום איסור לישראל למנות שליח עובד כוכבים שיעשה מלאכה בשני אורלה. כי הרי גם ישראל יכול לעשות מלאכות באילן באותם שלוש שנים שאסור להנות מהפירות של האילן. אין איסור אבל לעשות מלאכה באילן. אז אם כן, אותו דבר גם כאן. אין איסור לישראל לקבל הנאה מחלקו שעובד בו אחרי שני האורלה. שואלת הגמרא, והרי בנוסח הקודם של הסיפור בהתחלה רבה התבייש מדברי רבינה החסיף מתרצת את הגמרא. זה לא נכון. לפי הנוסח הזה. לא היו דברים מעולם באמת הוא לא התבייש מסתפקת הגמרא היא באהיה להו סתם מי במקרה שקיבלו עליהם הישראל ועובד כוכבים להתעסק בסתם ולאחר מכן עבדו העובד כוכבים בשבת וישראל בחול בסתם בלי ציווי של הישראל הישראל לא אמר אתה תעבוד בשבת ואני אעבוד בחול האם מותר לחלק ביניהם את את השכר בשווה בסתם בלא לבוא בחשבון כמה הרוויח העובד כוכבים בשבת מביאה הגמרא תשמע אם יתנו בתחילה בשעת קבלתם שזה יעסוק בחול וזה בשבת מותר תדעיק מזה אז תמה בסתם יהיה אסור דוכה הגמרא עם הסעיפה תגיד את ההמשך של הביתה במקרה שהם לא יתנו אם באו לחשבון כמה נתן לערוב כוכבים בשביל המלאכה שלו בשבתות וכנגדו איתו לישראל בכל אסור תדייק מכאן הסתמה שהם לא אמרו את זה מפורש משמר שמותר אלא מהבריתה הזאת אין לנו באמת דרך לענות ולהשיב על השאלה לקהל נשמע מינה ואם כן זה נשאר בספק הדרן הלך פרק ראשון פרק לפני ידיהן מיכאיל אלחיל אנחנו עוברים לפרק השני, מסכת עבודה זרה, פרק אין מעמידין. אומרת המשנה, אין מעמידין בהמה בבתים שעושים להתחסן שם עוברי דרכים ומשלמים לבעלים על הזמן שנמצאים שנקרא פונדקאות של עובדי כוכבים. אסור להעמיד שם בהימה מפני שהעובדי כוכבים חשודין על הרביעה ובני נוח נאסרו כמו שהפסוק אומר והיו לבשר אחד יצאה רביעת בהמה חיה עוף שאין נעשינה לידה בשר אחד היינו שנוצר ולד משניהם לא נוצר ולד משניהם אז נמצא שישראל מכשיל את העובד כוכבים בזה שהוא מעמיד בהמה במקום כזה והוא גורם להם להיקשל בדבר שהם אסורים בו מו מוסיפה המשנה ולא תתייחד אישה עם העובדי כוכבין מפני שחשודין על האריות ולא תייחד אדם עמהן מפני שחשודין שהם יהרגו אותו הם חשודין על השפיכות דמים שואלת הגמרא איך המשנה אומרת שחוששים שעובדי כוכבים התנהגו בצורה כזאת עם הבהמות שלהם ורמין היא אני אקשיר לך סתירה הברייתה אומרת לוקחין מהן מעובדי כוכבים קונים מהם בהימה לצורך קורבן ואין חוששים שהתורה אומרת אדם כיקריב מכם קורבן להשם הוא לא יכול להקריב כל בהימה אלא רק מן הבהמה מן הבקר ומן הצאון זה בא למעט בהמה שנעשה בעבירה או שהקריבו לעבודה זרה עבדו עבודה זרה ובכל זאת אומרת הברייתה שלא חוששים סתם בעובדי כוכבים ולוקחים מהם בהמה לקורבן ואין חוששים לא משום שמה רבה הבהמה עובדת כוכבים ולא משום שמה עובד כוכבים רבה את הבהמה ולא משום שמה הקצה הקצה ויחד אותו עבד כוכבים לתקרובת להקריב לעבודת כוכבים ולא משום שמע הוא עשה את הבהמה עצמה עבודת כוכבים שמה הוא נאבד א עבודה זרה שהשתחוו לו והפכו אותו לעבודה זרה אף על פי שכל אלה אה נחשבים פסולים לקורבן לא חוששים בסתם בהמה של עובד כוכבים שהיא פסולה בפסולים האלה אז בשלמה מוקצה ונאבד לא חוששים לבהמה הזאת אפילו שעובדי כוכבים חשודים שהם עובדים עבודה זרה כי אם איתה דקציאי ואם איתא דפלכי אם הוא היה מקצה או עובד את הבהמה הזאת לא היה מוכר אותה לא מזבן לי אלא רובע ונרבע לייחוש אולי באמת הבהמה הזאת קלקלו בה כי הרי הם חשודים על זה לפי דברי המשנה אצלנו מתרצת הגמרא אמר רב תחליפה אמר בשם רב שילה ברבינה בשם רב שמי דרב למה לא חוששים לקלקול הזה כי עובד כוכבים חס על בהמתו ולא רובעה כדי שלא תעקר ולכן היא ראויה לקורבן אבל משנה עוסקת בחשש רביעה בבהת ישראל כשעומדת בפונדקי שלהם ועליה הם כן חשודים כי הם אינם חוששים שמה תהיה א במצב שהיא תהיה עיכור שואלת הגמרא תינח זה מובן זה מטורץ בנקבות שבהם שייך שהם יתעקרו אבל זכרים מה יק למימר שמה הרי זה לא שייך אמר רב קהנה הועיל ומכחישים בבשר של הבהמה על ידי המעשה של הרבייה רבות כוכבים חס על בהמתו שלא יכחישנה שואלת הגמרא אלעדתניה מה ששנינו ברייתא לוקחין בהימה מרועה שלהן מותר לקנות בשביל קורבן בהימה של עובד כוכבים אפילו היה ביד רואה של עובדי כוכבים נשאלת השאלה עם הרואה בעצמו ואת כוכבים לחוש דילמה רבעלה הרואה כי הרי אינה שלו והוא אינו חושש לא לעיכור ולא לזה שהיא תכחיש עונה הגמרא רואה שלהם מתיירא משום שאם יחזיר לבעליה כשהיא הכרה או כחושה יהיה לו הפסד שכר כי הבעלים יבין שככה הוא עשה והוא יתן לו פחות כסף אז הוא נזר מזה שואלת הגמרא אלה עדניה אין מוסרין בהמה של ישראל לרועה של עובדי כוכבים משום חשש רביעיה לימן נומר גם את התירוץ הזה שהרועה שלה מתיה שיגלו שהוא עשה מעשה לא טוב משום הפסד שכרו אונה הגמרא אינו העובדי כוכבים עצמם דידי בא דדי שמקרים כל אחד בחברו עם דרכו לעשות דברים כאלה מרטתי הרועים מפחדים מהם כי אם תעקר הבהמה כולם ידעו שהוא רבה אותה ענן דלא ידינן בהווא אנחנו איננו מכירים בהם מי דרכו בכך לא מרטתם איתנו הם לא מפחדים הם יכחישו ויאמרו שהיא ניתה קרה מסיבה אחרת אמר רבא היינו דאמרינשי זה מה שאנשים אומרים אומרים כשם שהשיש שהוא אבן קשה יראה פוחד מעת הברזל שחורטים בו עליו למה שהוא מכיר בו מחתבה גלבזה כך גם הולך רחיל רגלה בחברי ידה הוא מתיירם מחברו שגם כן הולך רחיל זאת אומרת מישהו שהוא ישר שלא מדבר רכילות אז הולכי רחיל לא פוחדים ממנו אבל הם פוחדים מאלה שהם גם כן הולכי רחיל אבל על כל פנים שואלת הגמרא אחי אם כן בהמות זכרים מעובדי כוכבים נקבות לא נזבון יהיה אסור לקנות לצורך קורבן דחיישינה נחשוש דילמה מרבלי אילווה שמה הרביע אותו עליה שבזה אין לחשוש לא משום עיכור ולא משום כחש הבהמה אז אם כן למה אצלנו אנחנו רואים שלא חוששים לזה מתרצת הגמרא כיוון דמגר מירתה כי אם היא תעשה כן אז זה גורם שהוא כל הזמן נרדוף אחריה ובני אדם יבינו שהיא עשתה את המעשה הלא הגון הזה והיא מפחדת לכן לא חוששים לזה אבל להעמיד בהמה ופונדה כשלובדת כוכבים אסור כי אינה חוששת להרביו עליה שואלת הגמרא אלה הדתעני רב יוסף רב יוסף שנה ברייתא אלמנה לא תגדל ארמלת לא תרבי כלב שמה היא תרביע אותו עליה ולא תשרי בר בירב בשאוש פיזה לא תאחסן תלמיד חכם באחסנה שלה כדי שלא תרגילו עליה ותגרום לו להיכשל בה. ביש למה ברב מובן צניע לה הוא צנוע ואם הם יקשלו הוא התבייש לספר את זה אלא קל בה כיוון דמגרה בה כיוון שאם היא תיקשל בו הוא ירדוף אחריה בכל עת מרטתה היא אמורה לפחד וכשם שאין חוששים לזה ככה גם לא נחשוש אצל כלב לגבי אלמנה מתרצת הגמרא יש הבדל בין שאר בהמות לבין כלב כיוון דכישדי אומצומצה ומסריך בטרה גם אם תשליך לו מעט בשר הוא גם יהיה קרו אחריה לכן היא אינה חוששת להיכשל על ידו כי אז כשהוא יהיה סרוך אחריה אז אנשים יגידו מימר אמרי אינשי אנשים יאמרו הימסריך בטרה זה שהכלב קרוך אחריה משום אומצעדקמסריך כיוון שרגילה לתת לו לאכול בשר והם לא יבואו לחשוד אותה לכן אסרו לחכמים לגדל אותו מבררת הגמרא בהמות נקבות אצל עובדות כוכבים נקבות מה היא טעם הלא מיחד איינן למה אסור לייחד כמו שראינו בברייתא הרי אין אין לחשורש כאן לרביעה אמר מרוק וברחמה מפני שעובדי כוכבים מצויין בזנות אצל נשי חבריהן ופעמים שאינו מוצא אותה הוא מוצא את הבהמה שמצויה אצלה ורובעה אז אם כן גם כאן יש חשש לא להכשיל אותם והיא באתימה עוד אפשר לתרץ אפילו מוצאשת חברו נרובעה את הבהמה שאצלה דאמר מר חביבה להן באמת של ישראל יותר מנשותיהן דאמר רבי יוחנן בשעה שבא נחש על חווה הטיל בזוהמה להיינו תאווה לרביית בהמה שואלת הגמרא הכי ישראל נמי יש בהם את הזוהמה הזאת שגם הם באו מחווה אז למה חכמים עשרו רק לגבי עובד כוכבים את הדבר הזה של להתייחד עם בהימה מתרצת הגמרא ישראל שעמדו על הר סיני בזמן קבלת התורה פסקה זו זו המתן ונכנו מכל מום עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זו המתן והם עדיין מתווים לבהמה היא בא להוות מי האם גם להם הם א הם חשודים לרביעה מביאה הגמרא תשמע שוודאי שכן דאמר רבי יהודה אמר בשם שמואל משום רבי חנינא אני ראיתי עובד כוכבים שלקח חבז מן השוק רבואה חנקה צלעה והכלה ואמר רבי ירמיא מדיפטי אני ראיתי ערבי אחד שלקח ירך מן השוק וחק בה כדי רביעה רבואה צלה והכלה אבל ישראל שעמדו על הר סיני הם זכו שפסקה זו המתם והם זוכים באמת להיות שלמים לא להיקשל אחרי דברים כאלה מאוסים ועד כאן דף כב بت
לצפיה בתכנים נוספים: