הדף היומי מסכת עבודה זרה דף יא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף יא

[מוזיקה] עובדי זורי דף יא מתחילים בסיעתא דשמיא שורה וחצי האחרונות של הדף הקודם למדנו שאנטונינוס שימש את רבי הקודש מביא הגמורה אנטונינוס מלך רומי שמש לרבי אדרכון שעשר גוי שמש לרב כי שוכב אנטונינוס קנטונינוס אומר רבי נספרדו חבילו אומר רשי אהבתינו שנקשרה נפש בנפש שהתפרדה כי שוכי בדרך אומר רב נספר דו חבילו מספר את הגמורי אונקלוס בר קלוינימוס איגיר הוא התגייר שודר קיסר קיסר רומי שלר גונדה גדוד של חיילים דרומואה של הרוימים הבסרי להביא אותו משכין בקה ומשך אותם בפסוקים מגיו גם הם התגיירו עוד שודרגונדרומחרינס של גדוד אחר של חיילים אומר לו והזהיר אותם המלך לפני שהם יצאו לי ולמיד אל תאמרו לו כלום תתפסו אותו ותביאו אותו כבושקלו ואוזלו כשהם לקחו אותו והלכו אומר להו לכו מלסבל מנומר לכם סתם דבר בלי קשר ליהדות כך הוא אמר להם בהתחלה פיורה נוקטנורה קמי פפיורה הנפיורה שהוא מתחת לפיפיורה זה דרגות של מניסרה הוא נוטה למוליך את האבוקה לפני הפיפיו פיפיוריה הוא מחזיק את האבוקה לדוכסה לדוקס שהוא מעליו דוכסה לגמ מונה להגמון שמעליו הגמוינה הוא מחזיק את האבוקה לקום אל המלך קומה המלך מנוקת נורמק מינשה מחזיק את האבוקה לפני אנשים אחרים אמר לילוי ברור שלא אומר לו הקדוש ברוך הוא שהוא המלך נוקת נורקמי ישראל תכסיב שכלל ישראל במדבר בו בהשם אוילך לפני יומו וגוימו כתוב שם ולילו בעמוד שלר לוהם גירו כולו גם הם התגיירו עוד דר שודר גונדה חרינ בסרי שלח המלך גדוד שלישי אומר לו תשתו מדבד אל תדברו איתו מילה כי נקת כשהם תפסו אותו וכו חוז מזוז תדמנך פסחר אונקלוס שיש מזוזה על הפתח אוסיב יודע הוא הניח את ידו על המזוזה והרמו בשולחנו יורדה מביא שכאן המקור שיוצאים מהבית מניחים את היד על המזוזה והוא אמר לו והוא שואל את החיילים מה היא הי מה זו המזוזה הזו אומרו לי אנחנו לא יודעים מלנת תאמר אתה אומר לו מנוג שלילו מלך בוסדום יושם מבפנים ואבודו משמרים אוס מבחוץ הקדוש ברוך הוא אבוד מבפנים והוא משמרון מבחוץ המזוזה היא השמירה שנאמר השם איש מוצאסכו ירכו מעת ודילום גם הם מגיו טול ישוד בשרי שוב לא שלח המלך אחריו להביא אותו כתוב בפסוק ויאמר השם לו לרבקו שני גויים בויטנך אז הכתיב הוא ג י והקריא הוא גויים אומר רב יהודה המרב אל תקרא גויים כמו המסורת אלא גיים כמו הכתיבה זה אנטונינוס ורבי הוא בא מאיסו והוא בא מיעקב של אפוסקומל של חונום הם היו גים היו גדולים היה להם עשירות גדולה מעולם לא חסר משולחנם לא יחזרס זה חסה לפי התרגום של רש"י ולאקישוס יש מפרשים שהכוונה למה שאנחנו קוראים על אפפון ולא צנוים לא במוסחמו ולא במוסקש שומים ומה המעלה של המאכלים אלו דומר צנון מחתך אויכל שבמאים חזרס מהפך מיכול וזה מתעקל טוב יותר קישוס מרחיב מעים אז טוייסס אומרים אין זה רבוס עצם זה שהיה להם ירקות אילו אלא רבוסי שהיו מרבים סעודת שולחנם שהיו צריכים לחתך ולהפך מאכל ולהרחיב בני פני מים המרשון מפרש אחרת שזה מורה על עשירות שביסחמו בימוס קשומים גם בזמנים שזה לא העונה הם גם השיגו תמיד את הירוקות האלו במקומות אחרים שואלת הגמור קישויים זה טוב למעים ואותו נדבר רבי שמואל לא מליק שמון קישויים פני שכושין לגופו שלא דום כחרובוס אונה גמול לא קשי או ברב רבה גדולים הם קשים לגופו של אדם או בזוטרה בקטנים הם מרחיבים את המאיים מה ראינו במשנה יוים הלידה ויו המיסה של המלך זה אחד ביו אידום באים חכומים ואומרים לרב מאיר יומיסה תלוי אם שרפו אז את כלי תשמישו של המלך זה יואים עד אם לא שרפו אז לא אומרת הגימור מי כלל מזה אני שומע דרמר סובר לא ישנה מיסה שיש בו שריפה ולא ישנה מיסה שאין בו שריפה פלחה בו לעבוד סקי חובים עושים את היום הזה כיום עד קבוע כל ימי בנו של המלך שמלאך תחתיו עלמה מכך שרמר לא תולה זאת בשריפה זאת אומרת שריפה ששורפים את כלי תשמישו של המלך שהוא נפטר לו חוקי זה לא חוק שלדק רחובים לשם אבדזורה מכלל דרבונון שהם כן טולים אם זה יום עד או לא בזה סברה שריפו חוקים אז אם שורפים זאת אומרת שכבוז לעבודזורה אם לא שורפים אז לא אם כך הסריפה זה עבודה דזורה ואותניה אם כך איך שנינו בבריסהם שגם ליהודים מותר לעשות כך סורפן על המלוכים ולא מדר זה לא מדרכי ואין לחוש מהפסוק לצמעזור בחוק לא אל אומרת הגמור דכול מסריפל חוקי זה לא חלק מהבוי דזורה אלו חשיבוסי מי ששורפים עלמרים שהמיסה שלו חשובה חשוב חשוב להם חסר להם זה שהוא מת ושורפים את כל הבגדים כל כלי תשמישו להראות שאף אחד לא יכול להשתמש בזה ואורכב בוקיפליגה בזה הם נחלקו משנתינו רמר סובר לא ישנסה שיש בו שריפה ולא ישני מיסה שאין בו שריפה בין אם זה חשוב ביניהם בין אם זה לא חשוב ביניהם לכבול למעשה היום הזה נקבע ליום עיד ורבונוס מיסה שיש בו שריפה חשיב לו אז זה יום חשוב להם כי רואים שהמיסה של המלך הזה חשובה בעיניהם ופלחבו אז זה נקבע בדזור לעבוד עבדזורה ביום זה שאין בשרף אלו חשיב ממילא ולא יפלכה בו גוף מביאה גמורק את מה שהבאנו שרוף על המלוכים מלך ישראל שמת שורפים את כלי תשמישו ואים ב שמדרכ מוירים כי מפורש בפסוק שאפשר לעשות כך שנאמר ירמיהו הנוב יאמר לצדקיהו בשול תומוס ובמשרפו ויסרך מלוכים וגמר כתוב בהמשך אשר לפניך כן יש רפולוך ממשיכה כשם שסורפן המלוכים כך סורפן על הנסים על הנוס של סנדרין ומן סורפן המלוכים מטוסון וכלי תשמישון ומס שמסרבון גמליל שהיה נוסי ושורפקל סגר 70 מונ צורי משמע שהוא שרף את הכסף עצמו צורי אומר מהרשי משקל של צור והוא כפי סלוים הסלה ארבע דינרים אז לכן מונה זה 100 דינרים כ 4 * 25 זה 100 הדינר אומר רשי משקל זה קונסטנטינ שהיה בזמנו שואלת הגמורה אמרסמסוף מטוסון כלי תשמישון אז איך הונקלו סגר שרף כסף אומרת הגיבור אימי הוא שרף כלי תשמישו של רבן גמליאל הזוכן בשווי כזה שבשיב מונצורים שואלת הגמור מידה אחרין אלוי שאר דברים לא מפסידים רק לתשמישו שורפים ואותן יעקרין על המלוכים ואם ב שום דרכ מוירים הבהמה של המלך ך כשהוא מת עוקרים את גידיה שעל הפרסות שלה ואין בזה משום דבר כם מוירים לכאורה בהמה זה לא כלי תשמישו אומר פה פה כן בת כלי תשמישו מדובר סוס שרוחב לא במלך זה כלי תשמיש שואלת הגמורה בהמתוירו של המלך לאי לא עושים כך ואותן יעיקור שיש בו טריפה אוסו ושאין בו טריפה מוטר עיקור שהבהמה נטרפת בו אסור לעשותו אומר רשי ואף על פי שאין סופו לנות ממנה ומידה לא הולך לאכול אותה אסור לגרום ום לבהמה טרפות בידיים לא ברור ברשי למה לא דיססמי מה איסור לעשות טריפה אז הריטבה מסביר שהאייסור בלתשריס כי נכון שהתרנו בני כבוד של המלך לשרוף ולא חששנו לבלתשכיס זה רק שתשמיש חשוב משום כבודו אבל זה כמו שנראה בהמשך מהבעים אותו זה רק תשמיש של תשמיש שלא משתמש בעצמה אז לא עושים עד כדי כך לאסור אותה בהנוה באכילה שאם בוטריפ לא נטרפת ונשארת מותרת באכי למותר ואיזו קורש בוטרייפה המנשר פרסויסאו חותך את פרסות שני רגליה מן הרכוב ולמט או מהברך ולמטה מן הערכו ולמעלו טרייפה וזה אסור לעשות רק מבטלים את המלוכה שהיא שימשה למלך שעוקרים את הרגליים שלה ולא יכולה להוביל זאת אומרת מכך שמדובר כאן על טרייפה מדובר בהכרה במטוירו שהיא נטרפת ונאסרת באכילה כשהיא לא טריפה היא מותרת באכילה מה שייך כלי תאשמי בבת האוירו אלו מי רואים שגם שר חפצה המלך עוקרים ומשחיטים אונה הגמור תראי גם הרב פרופה בעגלו המושכז בקורן והמלך יושב בקרון זה כלי תשמישו מה ראינו בהמשך המשנה שיש חגות פרטיות של כל אדם לעצמו יומם תגלחס זכונוי ובלויריסו כתוב עכשיו כך בזמנם הגויים העבודה בדזור הם גידלו הם הסתפרו את כל הראש ראש ואת הזקן ואז הם גידלו בעורף הם גידלו בלורית לשם הברדזורה רש"י אומר הפודליץ הפודליץ בלא זה רש"י זה צמה קלעו זאת לצמה ואחרי שנה הם גלכו זאת לשם אבדזורה אז עכשיו כך יומ תגלחס זכונוי ובלויריסוי פשטס משמע שהוא מגלח את זקנו ואת הבלורית שלו אבל זה לא היה באותו יום שני שני הדברים האלה אז לכן מסתפק את הגמורה מה כוונת המשנה בילו יום תגלחס זכו נוחס בליסוי יום העד ביום שהוא מגלח את זקנוב ואת כל שעה ראשו והוא מניח את הבלורית זה יום העד אוילמה יום תגלחס זקונוי ועבורז בליריסוי זאת אומרת שהמילה תגלחת עולה גם על זקונו וגם על בלוריסוי זאת אומרת גם היום שהוא מגלח את זקנו ומניח את הבלוריד זה יומד וגם שנה אחר כך שהוא מגלח את הבלורית זה גם יומד תושמ מביאה גמור דתניה טרו שנינו את שניהם בשתי ברי בבריסה אחת למדנו יו תגלחס זכורנו והנוחז בליסוי זה יומיד בבריסה אחרת למדנו יו תגלה חס זכונוי ואבורס בלריסוי אז רשי מדגיש ששתי ברייסס נפרדות מסביר המארשו כי לא התכנס באותה ברייסה כרי הוא לא מגלח את זקנו ביום שמגלח את הבלורית אלא ביום שהוא מניח את הבלורית אם כך למה צריך להזכיר פעמיים ם תגלה חזקונו זה שתי ברייססה אחת אומרת ם תגלה חזקוננו חזור רייסו שהוא מגלח את הכל והוא מניח את הבלורית לשם בדזור זה יומד וגם ים תגלה חזקונו או יום תגלה בלוריתו העברה בלוריתו זה גם יומד זאת אומרת ששניהם זה יומי אז גם במשנה הכוונה גם ביום זה וגם ביום זה מביאה הגימורה במשנה למדנו את ימי ימי ידיהם של הרוימים יש אומר רבינו שמואל אוחרס יש להם ברוימי שאינה שנויה משנתינו מה זה יום העד הזה זה לא כל שנה זה רק אחס לשע שונו אז הם רוצים לסמל את העניין שרואים מיזיסו והם שולטים על יהודים שהם יעקובב הם עושים זאת במת אחת לשמון מזמיר את טויס וסריד כי גולוס בובל הייתה 70 שנה אז בתחילה חשבו הרוימים שגם הם ישלטו על היהודים רק 70 שנה עברו 70 שנה ואמרו שהם עדיין ממשיכים עשו חוגה ואז כל 70 שנה הם מסמלים זאת אז איך הם חוגגים זאת אחס לשיור מביאים אודום שולם זה כנגד עשו שהוא אדם שלם אדם בריא ומרכיבנויסוי על אודום חיגר לוקחים אדם צולע זה מסמל את יעקב שהיה צולע על ירכו על ידי השר של איסוף שעשה לו את זה ואז מרכיבים אותו על אדם החיגר כלומר עדיין איסוף שולט על יעקב ורוכב עליו ומלבישנו ביגדי אודומורשם זה היה ביגדי חמודו שהיו לאיסוב שהוא לקח מנימרו שני קיבל מאוד הראשון כמו שמפורש ומניך אל ברוישוי קרקפי לו של רבי ישמואל כמו שמסופר מקומות אחרים רבי ישמואל כהן גודל היה מעשור הרוגמלכוס והיה מאוד יפה אז באס הקיסר ביקשה להביה שיפשיטו את אור פניו והיא חנתה זאת באפרסמון שזה יתקיים ולא לא השתנה ועדיין מונח בגין זה רואימי אז שמו את זה להראות שוב שהם שולטים על היהודים שמו את זה בראשו של האדם השלם שרוכב על אדם הצולע וטול בצבורת תלול על הצווא גם להראות את הכוח שלו את המלכות שלו מסקל ריש זוקלות גרסאות דפיזה משקל של 200 זוזות גרסאות אחרות של פי זה פס זה אבן יקר מאוד שלא מצויה בעולם ומכפינס השווקים באינוך מוצאים צים אותו לשוק אז קודם כל מצפים את כל השווקים בנויפך אבן יקרה אינוך שהזכרנו לאיל ומכריזן לפונוב וכך מכריזים לפניו שיוצא לשוק סך קיראי החשבון של הקצין פלסטר הוא כזב יקוי שהיה קצין שהוא קרא לבונוב לאכס היומים שסופם להיגאל כוזבו הם לא נגלים ממשיכים ואומרים האחו דמורונו האחיו של אדונינו איסוב זייפנה אז זיפן הוררימה את איסוב רצה גנב לו את הברוכס יהיה גביר לאכוב דחומה חומה מי שרואה מי שרואה שמחה זו עכשיו רואה ודלא חומה לאי חומה מי שאינו רואה עכשיו כנראה לא יראה כפעם הבאה תהיה עוד 70 שנה מי יודע אם הוא יחי אז מנה לרמו ברמוסה ולזייפנה בזיפנוסה מה הועיל מה הילרמאות והזייפנות ליעקב שרימה אתסו ולקח את ברכתו תכלס אנחנו שולטים עליהם הוא מסיימוכה אבל זה אנחנו יודעים וי לדין אוי ואבוי לאיסוף קדיוק דין כשיוקום יעקוב ואז הוא התגבר עליו כשהוא נופל הוא קם להפך אומר שהכשילם פיהם לרשום גם הם עצמם הכשילם פיהם היו אמרו הם היו אומרים זיפנחו דמור כדי כאמר שמזויף אך אדונינו אדמר אחו דמורון זהפנה אז אפשר לפרש אותך דמורונזיפנה מרונ גופו אדונינו עצמו זהפנו שואל את הגמור הזבנו עוד חג של הרמים נדידה מתכושים לא להי למה הוא לא מחשיב מפרט זאת אונה הגמור דיס בכל שעתשחושיב התנשתת הביא רק את החגוז שנוהגים בכל שנה ושנה דלסה בכל שעת ושעת רק פעם ל70 שנה לא יקוחושיב מבררת כת הגמורה הנה ימי עד שמשנתנו דרומי זה חוגגים בני רואימי ואסורים רק בלי רואים בזה ודפרסו אמי מי הגמור לפרסים היו ארבע ימי ידיהם קבועים בכל שנה מוטרדה ותוריסקה כך קראו לזה מוהר נקי הוא מוהרין הנה אומרת הגמרא דפרסואה ודרמוה דבבלו מה קורה בבובל בבובל יש את החגות האלה מוהרנקי כך קוראים לזה והקנסי בחונוני ו10 באודר בי בעדה יש להם חוגה אומר רב חונם ברב חיזה אומר ואמר לו אומר רב חונו ברו ואמרב חמישו בוא תעבודם קבועינן אז כמו שהגמור תסביר עוד מעט הם קבועים כל השנה מי שעובד בדזור אזור אז כל יום ויום בשנה הוא עושה שם יום עד מקריב שם זבחים אז אם אוהבד כוחובם אילו אסור להתעסק כל השנה כי כל השנה אצלם זה יועם עיד אילו בזבל כך קראו לבדזורה בבובל ביסנבוי בקורסי שם מקום תרסה שם דזורה שבמפג שם העיר צריפה שבאשקלים צריף זה שםזור אשקלון זה שם עיר שבערביה כוסרדיף עליהם יריד שבעין בכי דבכו שבקדמני ברשבק רבנדס יריד שבעקו נדבכו שבכי אומר לרב חובר ברב חיזדה לרב חיזדה מה קבנן מה הכוונה קבונן אומ שהסברנו אוכי אומרבו דמוך כך אמר סבא שלך אבי עמך קבום תדירש פלחו כל השנה הם עובדים שם אומר שמואל הזכרנו מזול בגוי לו בחוץ בבובל אינוו אליו אדום בלבד אבל לא שלושה ימים לפני זה עד שמסביר אין אנו יכולים להעמיד עצמנו מליסע וליתן עמהם שבניהם אנו יושבים ופרנסתנו מהם ועוד מישהו מירה אם כל פעם לפני חוגש שלושה ימים לא נתעסק איתם אז הם יזיקו לנו מפחדים הם אז רק יום העד אסור שואלת הגמור יומיד נמיוסיר יום העד עצמו כן אסרו בגוי לו ווא רב יהודה שורלי הוא התיר לרב ברונה לזבונ חמרה למכור יין ולרב גידל הוא התיר לזבונ חיטים למכור חיטים בחג שדתיה בחג הסוחרים רשי אומר יום לשנה מתקפצים כל שכרי העיר לאכול ולשתות ולחוג לשם אבדסקחוב עם פלויניס וכאן אומר רש"י קוראים לזה קומפינדיריה הקופונים אז רואים שגם ביום העד עצמו הוא התיר אונה הגמורה שם זה עתר המיוחד שינחג סדתה חג הסוחרים דלא קביה זה לא קבוע אומר רש"י אין חוששים לה כל כך ימנו עושים לה כל שנה לא כל שנה מקידים לעשות את זה אז זה לא כל כך חשוב ביניהם אז אין שעה שילכו להודות לו ולזורה לכן התירו להתעסק איתם גם ביום העד עצמו עד כאן דף Λf
לצפיה בתכנים נוספים: