הדף היומי מסכת סנהדרין דף ע

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף ע

[מוזיקה] סנהדרין דף אן ע זה גימטריה 70 מתחילים בעזרת השם במשנה בתחילת העמוד המספר 70 זה בדיוק הנושא המרכזי שלנו היום כמו שאומר המדרש תנחומא בפרשת שמיני אות ה על דברי שלמה המלך שאומר בספר משלי אל תהי בשובי יין בזול ר למו אומר המדרש אל תגרום לעצמך לשתות 70 לשתות 70 ותראה פני 70 ותבוא לידי מיטה מה פירוש מבאר המדרש אל תגרום לעצמך לשתות יין מה המניין של המילה יין יוו יוד נ זה עולה למניין 70 כמו הגימטריה של הדף שלנו דף ה ולא תראה 70 סנהדרין ותגרום לעצמך מיתה ועוד איזה מיטה ראה מה כתיב הפסוק אומר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה שהוא זולל וסובא מה כתוב שהוא חייב סקילה למה שהוא זולל וסובא וש שלמה אומר אל תהי בובאי יין בזול בש ר שלא תגרום לעצמך סכילה חמורה שבמי חשוב לציין את דברי המשנה ברורה בסימן קו סעיף קטן ד שמבאר ואף שכל חיוב סקילה בבן זורה ומורה זה רק מתי שהוא ממש בן 13 ממש בימי הנהרות ולאחר שעברו ימי הנהרות לא נתחייב מיתה על אחילה כזאת מכל מקום אומר המשנה ברור נוכל לראות כמה מגונה ומכוער הדבר ביותר בכל אופן התורה אומרת שמתי מתחייב בן סורר ומורה קילה אם הוא זולל וסובא מביאה המשנה שתי דעות מה השיעור של זולל וסובא ממתי חייו לפי התנא הראשון מי שיאכל חצי מנה של בשר תרטימר בשר מביאים שלפי דעת רשי והרמבן זה יוצא במידות זמנינו משקל של 200 גרם של בשר וישתה חצי לוג של יין יין האיטלקי שהוא משובח והוא עשוי למשך אחריו רצות לשתות עוד וכש יבקש מאות לקנות ולא ימצא הוא יבוא ולסתם יגזול את הבריות חצי לוג לפי דעת החזון איש במידות זמנינו זה יוצא סמק זה דעה ראשונה דעת התנה הראשון תנה כמה רבי יוסי אומר כפול משקל מנה של בשר שלפי רשי והרמבן זה יוצא במידות זמנינו 400 גרם של בשר ולוג יין זה יוצא לפי דעת החזון איש במידות זמנינו 600 סמק של יין כל זה דווקא כשהוא אוכל בשר ושותה יין של רשות אבל אכל אכילה כזאת בחבורת סעודת מצווה כגון חתונה או ברית מילה או שאכל בסעודה שהיו עושים למתכנתים כדי לקבוע על החודש שיהיה לא של 29 יום אלא של 30 יום היו עושים סעודת יבור החודש שזו גם סעודה של מצווה או שהוא אכל מעשר שני בירושלים שחלק מתרומות מעשרות מפרישים מעשר שני שצריך לאכול אותו בירושלים אבל אם רחוק לחקלאי בא על השדה להביא את הפירות לירושלים הוא יכול לפדות את זה על כסף ועם הכסף קנות אוכל ומשקאות בירושלים אז אם אותו אחד אכל את הכמות הזאת במעשר שני בירושלים אז זה גם נחשב אכילת מצווה והוא אינו נחשב בין סורר ומורה מצד שני התורה אומרת בנינו זה איננו שומע בקולינו זאת אומרת האבא והאמא באים בטענה שהבן לא שומע להם דורשים מזה שאם הוא לא שומע לכל התורה באכילתו ושתיית ווא אוכל ממש מאכלות אסורות אז הוא לא הופך להיות בן סורר ומורה ולכן אם הוא אכל נבלות שזה בשר שלו של בעל חי שמת לא על ידי שחיטה כשרה או טריפות שהיה בו איזשהו מום שהוא לא יכול להאריך ימים או שאכל שקצים או מסים או אכל דבר שהוא מצווה לאכלו או דבר שהוא עבירה לאכלו אז במקרה כזה הוא לא נחשב בין סורר ומורה וכן דווקא אם הוא אכל בשר אבל אם אכל כל מאכל אחר ולא אכל בשר הוא אינו נעשה בין סורר ומורה וכן דווקא אם הוא שתה יין אבל אם שתה מכל משקה אחר ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין שנאמר זולל וסובא זולל זה בשר וסובא זה יין ואף על פי שאין ראייה לדבר שזולל וסוב זה דווקא בבשר ויין אבל זכר הדבר מצאנו בדברי שלמה המלך בספר משלי שנאמר אל תהי בסוב יין זוללי בשר למו אמר רבי זירא כשאתן הראשון אומר שהשיעור של הבשר זה תרטימר תרתי מ זה איני יודע מה הוא אלא מתוך שכפל רבי יוסי את השיעור מידת הן הראשון ביין שלפי הטען הראשון השיעור הוא חצי לוג ולפי רבי יוסי לוג שלם נמצא שמסתבר שהוא כופל גם את שיעורו אף בבשר ונמצא שאם רבי יוסי אומר שהשיעור הוא מנה שלם אז תרטימר זה חצי מנה אמר רב חנן בר מולדה אמר בשם רב הונה אינו חייב עד שיקנה את התרתי מר בשר עד שיקח בשר בזול ויאכל וכן קנה חצי לוג יין בזול וישתה אבל אם זה ביוקר כיוון שלא ימצה לו כל כך ממהות לגנוב לא ימשך אחרי זה תכתיב זולל מלשון זול זולל וסובא ואמר רב חנן בר מולדה אמר בשם רב הונה אינו חייב עד שיאכל בשר חי בפשטות הכוונה בשר שהוא לא מבושל בכלל אבל הגמרא תבאר שזה הכוונה בשר שהוא לא מבושל לגמרי כי דרך הגנבים שממהרים לאכול ולברוח למקום אחר אבל אם הוא אכל בשר מבושל לגמרי הוא לא התרגל ללסתות על ידי זה שהלסת אינם יכולים לאכול כך כי הם צריכים כל הזמן למהר אין להם זמן לאכול את הבשר מבושל לגמרי וכן אינו חייב עד שישתה יין חי היינו שהוא אינו מעורב במים שבכך הוא משובח וימשך אחריו אבל אם הוא שתה יין מעורב לא ימשך אחריו והוא אינו נעשה בן סורר ומורה שואלת הגמרא הני וכי בבשר חי ממש ויין חי ממש נעשה בן סורר ומורה הרי והרב ורב יוסף דמר התרו הם אמרו שניהם אם אכל בשר ממש חי ושתה יין ממש חי אינו נעשה בין סורר ומורה אלא מבארת הגמרא אמר אבינה יין חי שנאמר עליו שאם שהוא שותה אותו נעשה בן סורר ומורה הכוונה במזי במעט מים הוא מוסיף מעט מים ליין ולא מזיג הוא לא מוזג בהרבה כדרך שר בני אדם בדרך כלל היו מוזגים שתי שליש ביחס לשליש ואם הוא מוזג במעט זה מושך את הלב אבל רבא ורב יוסף דיברו על יין חי שאינו מעורב במים בכלל שהוא מאוד מרוכז והוא לא מושך בכלל את הלב זאת אומרת מה שמדברים שמושך את הלב זה כשהוא מערב את זה במעט מים שזה יותר מושך את הלב מאשר שהוא מערב בהרבה מים ובשר חי שנאמר שנעשה על ידי זה בין סורר ומורה זה בבשלות ולא בשיל הרבה כבשר כיבה כבשר שניצל במהירות על גחלים ד דאכלי גנ שדרך הגנבים שממהרים לאכול ולברוח הם אוכלים כזה סוג בשר אז אם הוא רגיל לאכול בצורה הזאת הוא יכול בסופו של דבר להימשך למעשה ליסטות אבל אם הוא אוכל את זה כל פעם דווקא כשזה גםר מבושל אז הוא לא ימשך להיות ליסטים כי הוא לא רגיל בהתנהגות הזאת רבא ורבי יוסף דיברו על בשר החי שאינו מבושל בכלל שהוא אינו בכלל לא נאכל לתאבון והוא אינו מושך את הלב מביאה הגמרא רבא ורב יוסף דאמרי טריו הם שניהם אמרו שאם אותו בן אכל בשר שהוא כבר לא לגמרי טרי אלא בשביל לשמר אותו מולכים אותו במלח הוא מליח או שתה יין שהוא חדש בא ישר מגיטו ממקום הכנתו בגת אין נעשה בין סורר ומורה כי הבשר והיין האלה אינם כל כך משובחים והוא לא ימשך אחריהם מביאה הגמרא משנה במסכת תענית כדי להגדיר בדיוק מה נקרא בשר שהוא לא טרי ולכן הוא נשמר במלח ויין שהוא עדיין לא מספיק התיישן ומנסים להשוות בין הדברים אבל בסוף הגמרא דוחה שבן סורר ומורה לא דומה למשנה שהגמרא תביא כעת ממסכת תענית שם שני נותנן התם ערב תשעה באב צריך כבר להתחיל בתוספת אבלות ולכן לא אדם בסעודה המפסקת הסעודה שבה הוא מפסיק את אכילתו לפני התענית לא יאכל אדם שני תבשילים ולא יאכל בין שני התבשילים בשר ולא ישתה יין ותטען הברייתא על דברי המשנה אבל אוכל הוא בשר אם הוא כבר מליח הוא כבר ישן שהוא נשמר רק במלח ושותה יין שהוא עדיין תוסס מגיטו מבארת הבריתה בשר מליח עד כמה מ מתי הוא נקרא מליח שכבר מותר לאכול אותו אמר רבי חנינא בר כהנא כל זמן שהוא כי שלמים אכילת בשר שלמים היא לשני ימים והלילה שביניהם אז משך הזמן הזה הבשר הוא עדיין טריא לא צריך לשמר אותו במלח ואז הוא משמח ואחר כך צריך לשמר אותו במלח וזה כבר נקרא בשר מליח לגבי תענית ו יין עד כמה יין נחשב מגיתו עד כמה אז לעניין תענית כל זמן שהוא תוסס ותניה יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסת שלושה ימים זאת אומרת תוסס זה שלושה ימים עכשיו מה פירוש אין בו משום גילוי שאסור לשתות משקה שנשאר מגולה בדרך כלל הכוונה לילה שלם חוששים שמה הנחש בא ושתה מהמשקה והטיל בו רס לכן יש סכנה לשתות מהיין הזה או מהמשקה הזה אבל אם הוא תוסס אומר היד רמה הנחש פוחד מהיין כשהוא תוסס וכן הריח של החמיצות מבריח אותו לכן אין בו משום גילוי בכל אופן כאן לגבי תענית אנחנו רואים שבשר מליח זה אחרי יומיים ויין מגיתו זה משך שלושה ימים לגבי בן סורר ומורה החמי כמה זמן היין נחשב כבר ישן מספיק כמה זמן הבשר עדיין נחשב חדש כדי שהבן ימשך אחריו התם מתרצת הגמרא לגבי האבלות לפני התענית הסיבה שלא שותים ין ולא אוכלים בשר משום שמחה הוא לכן כל זמן שהבשר הוא כשלים נמת בי שמחה דים ביומיים עדיין הבשר הזה מביא שמחה אבל החה בבן סורר משום ממשו שהוא יטעם טעם כלל כך טוב של בשר שהוא ימשך אחרי זה ובכל שהוא אם הוא לא ממש טריא אפילו אם עבר עלב רק לילה אחד כבר לא ממשיך לא יבוא להימשך אחרי כזה בשר ויין לא נחשב ישן מספיק שמשך אחריו עד 40 יום אם הוא לא התיישן 40 יום הוא עדיין לא גורם שימשך אחריו אמר רב חנן הגדה בעניין הזה בשביל מה נברא יין בעולם תכף אנחנו נראה כל כך הרבה דברי הגדה גנות היין לא נברא יין בעולם אלא בשביל שתי סיבות סיבה ראשונה לנחם אבלים להשכיח מהם את צערם מסיבה שנייה לשלם שכר טוב לרשעים בעולם הזה על המעט מצוות שהם עשו שבזה ישולם שכרם בעולם הזה והם לא יקבלו גן עדן בעולם הבא שנאמר תנו שיכר לעובד זה שמאבד עולמו שבעצם הוא מקבל את קצת ההנאות שלו והוא מאבד את העולם ה הבא ויין למראי נפש האבלים ש מתנחמים בשתיית היין אמר רבי יצחק מהי דכתיב אומרים לאדם אל תראה יין כית אדם בפשטות אל תסתכל על הצבע האדום היפה של היין ועל ידי זה תמשך לשתות ממנו מדה הרבה דורשים חזל אל תראה יין אל תיתן עיניך על היין למשך אחריו שמאדים פניהם של רשעים בעולם הזה הם נראים ככה סמוקים הם נראים בריאים בפנים אדומות וטובות אבל הוא מלבין פניהם מחמת כן לעולם הבא שם יוותרו בלא זכויות אפילו בוא נמר אם הם לא עושים עבירות כל כך הרבה אבל זה בזה הם בעצם מפסידים את כל השכר שלהם בעולם הבא בנוסף שאנחנו נראה בהמשך שזה יכול גם להביא הרבה מאוד מעש מעשים לא טובים וזה מביא אותנו גם רבא שאומר אל תראה יין כית דעם אל תראה יין אל תמשך אחריו שאחריו דם אדם יכול לבוא לידי מיטה על ידו ופשוט אננו מדברים עכשיו על בן סורר ומורה על ידי שהוא מרבה בשתיית יין הוא מתחייב מיתה אבל בהמשך נראה עוד שזה מביא דברים למעשים לא טובים מביאה הגמרא רב קנה ורבה הביאו את המינון את המידה הנכונה מתי היין הוא טוב ומתי הוא מזיק ום מביאים את דבריהם על ידי שהם דורשים את אותה מילה שמצד אחד ספרי התורה הנביאים כתובים לא מנוקדים כי דורשים אותם גם בניקוד שונים אז לפי הכתיב המילה תירוש אפשר לקרוא אותה גם תהי רש אני וקרינה לפי הניקוד תירוש תהיה ראש תהיה חשוב זה מאוד תלוי איך האדם שותה וכמה הוא שותה זכה חיייבים לדייק בלשונו של רשי מה פירוש זכה מה זה איזשהו זכויות שיש לו מזכות ות או זכות מעשיו הטובים לא זכה כותב רשי כלומר אם זכה וידע להיזהר בעצמו מלשתות יותר מדי זה הכוונה זכה אז נעשה ראש אדרבא זה מפקח את דעתו של האדם בחוכמה ואם לא זכה היינו שהוא הרבה ופריז בשתיית יין נעשה רש אני הוא מוציא מממונו כזה ששך אחרי זה וזה ביוקר בסופו של דבר הוא נהיה עני גם רבה רמי הוא בעצם הביא הביא שתי אפשרויות ללמוד את המילה ובזה גם כן הוא נתן את ההגדרה המדוייקת מתי היין הוא טוב ומתי לא כתיב יין ישמח לבב אנוש המילה ישמח היא הרי לא מנוקדת אז אפשר לדרוש אותה מלשון ישמח מלשון שממה ישמח זה כוונה לשון שממה מי בקי בדקדוק וקרינן הניקוד איך שזה מנוקד זה ישמח מלשון שמחה אם זכה ושתה במידה משמחו מפקח דעתו בחוכמה אם לא זכה הינו הוא הפריז בשתייה מרובה מדי של יין משממה מדעתו רבא בעצמו אמר על עצמו הנו דמ רבה חמר וריחני יין ובשמים פקחין עשו אותי חכם ופיקח כי שתיתי במידה נכונה פסוק נוסף שמביא לנו באמת את ה דבר הנכון איך איך להתנהג עם יין אמר אברם רם בריד רבי שמעון בר אבא אמר בשם רבי חנינה מה דכתיב מה הכוונה של הפסוק שנאמר במשלי למי הוי למי אבוי שזה לשונות צער למי מדנים מריבות למי שיח למי צער למי פצעים חינם למי חכליל עיניים אדמומיות של העיניים למאחרים על היין באים לחקור ממסך הם באים לחקור ולברר מהיכן בא היין הטוב והבוס כדי לדעת להשיג אותו והם רודפים אחרי יין טוב עכשיו הפסוק הזה בפשטות נראה כמו גנאי אבל מביאה הגמרא כאת הרב דימי כשהוא בא מארץ ישראל הוא אמר מה שאמר מה שאמרו בארץ ישראל במערבה ה יקרא הפסוק הזה מ דדריש למרשי לסעיפי מי ש דורש אותו כמו שאנחנו דרשנו מתחילתו לסופו מדרי זה דרשה נכונה באמת על מי יבואו הדברים הרעים שמנויים בתחילת הפסוק למי שבאמת מחפש יותר מדי ועסוק יותר מדי ביין אבל מצד שני מספי לריש מדרש זה גם נדרש מסופו לתחילתו ולפי זה באמת יש מקרים מסוימים שהיין יכול באמת להועיל מצד אחד ש ומצד שני לשלם לו שכר ולהפר ממנו בעולם הזה שזה לא מועיל לו אבל בשבילו זה מיועד שבאמת אם אנחנו דורשים את הפסוק מסופו לתחילתו זאת אומר למי ראוי לחפש יין למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך אתה יודע למי לאלה שמנויים בתחילת הפסוק אז מנועים שמה אלה שיש להם לשון צר למי אוי למי אבוי למי סיח שזה מרמז על אבלים זה גם מרמז על רשעים למי מדני מריבות למי פצעים חינם שם עשים מריבות עעם אנשים שזה רשעים שהם מקבלים את שכרם על מעשיהם הטובים בעולם הזה ולא נשאר להם שכר בעולם הבא וכן לאנשים שהם שלבים בלא דאגות שזה גם כן מרומז אותם הרשעים של עליהם מרומז הפסוק לשון אדמומיות משלווה ומשומן ככה הם אלה ש היין משלם להם את שכרם על מעשיהם בעולם הזה לטורדה מן העולם הבא דריש דרשה חכם בשם עובר מהגליל גלילה 13 ון נאמרו ביין שנח שתה אחרי המבול כתוב שמה לשון וי 13 פעמים ללמד אותנו שעל ידי היין אפשר להגיע לצער אז נדרש ככה וי חל נח איש האדמה וי תקר י יש מן היין וי ישקר ואי תגל בתוך הולו י ירחם מבי קנן את תרבת אביו וי יגד לשני אכו בחוץ וי יקח שם ויפת את השמלה וי ישימו על שכם שניהם וי ילכו אחורנית וי יכסו את ערבת אביהם ופניהם וגומר ויקץ נוח מאנו והמקרה ה13 וידע את אשר עשה לו בנו קטן 13 פעמים אומר הפסוק וי על היין ששתה נוח אחרי המבול והביא לו דברים לא טובים הפסוק אומר שנוח נודע לו שבזמן שהוא היה בשחרורו בנו הקטן עשה לו משהו לא בסדר חם עשה לו משהו לא בסדר וידע את אשר עשה לו בנו הקטן מה עשה לו רב ושמואל יש ביניהם ויכוח אחד אומר סרסו שלא יוכל להוליד ואחד אומר רבעו משקו זכור מן דאמר סרסו אז לכן נח קילל אותו שבנו הרביעי יהיה מקולל קנן בנו הרביעי של חם הוא יהיה עבד עבדים לאחיו מתוך שקלקלו ברביעי שלא יכול שנוח היו לו שלושה בנים ו לא יכול להביא בן רביעי כי ללא בבנו הרביעי למנ ד אמר רבאו גמר בגזרה שווה ויער ויער כתיב אח ויער חם הביא קנן את רבת אביו וכתיב לגבי דינה התם ויער אות השכם בן חמור וגומר כמו ששם הכוונה אה ששכן בן חמור קלקל עמדינה ככה גם כאן הכוונה שחם קלקל עם נוח שואלת הגמרא ביש למה למנדה אמר סרסו משו מהכי מובן שהוא קילל אותו בבנו הרביעי שבגלל שהוא מנה ממנו להביא בן רביעי אז הוא קילל אותו שבנו הרביעי של חם היינו קנן יהיה עבד עבדים אלא למנדה אמר רבעו אז מובן למה הוא קילל אותו אבל מה השנה הרביעי למה קילל אותו דוקא בבנו הרביעי שיקלל אותו בפירוש עליו בעצמו לילת באדיה אונה הגמרא הוא יאמר נכון ש לפי דעה זו מה שעשה חם זה שהוא קלקל עם אביו אבל לא רק זה הובי הוא גם סירסו כתוב לגבי נח שאחרי המבול הוא שתה הרבה יין והשתכר כתוב ויכל נח איש האדמה ויתא קרם אמר רב חסדה אמר בשם רב עוקבה ואמרי להש אומרים מרוקה אמר בשם רבי זכאי למה נח נקרא כאם בפסוק איש האדמה אמר לו הקדוש ברוך הוא לנוח נח לא היה לך ללמוד מהאדם הראשון שנקרא איש אדמה משום שנוצר מהאדמה שלא גרם לו לכתו אל היין ולא היה צריך להתחיל מיד בנטיעת קרם אחרי המבול לפי זה שאדם הראשון היין גרם לו לכתו זה הדרשה הזאת סוברת כמו המנדה אמר שאותו האילן מה הכוונה עץ הדעת שהקדוש ברוך הוא הזהיר את אדם הראשון לא לאכול ממנו ואדם הראשון אכל ממנו העץ שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה אבל יש בזה באמת כמה דעות ד תניה רבי מאיר אומר אותו אילן שאל שאכל ממנו אדם הראשון ממנו גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה וצער לאדם אלא יין כמו שאמרנו מסתבר שגם הצער הזה נגרם לעולם בגלל היין רבי יהודה אומר עץ הדת עץ חיטה היה שאז זה עמד כמו דקל זה היה ממש כמו עץ שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואמא מתי הוא מתחיל לדבר עד שתום טעם דגן כשההוא טועם טעם דגן הוא יכול להתחיל לומר אבא להתחיל לומר אמא רואים אם כן שהעץ הזה הוא מביא דעת רבי נחמיה אומר עץ הדעת עץ תהינה היהה שאחר כך כתוב שהם לקחו עלי תאנה בשביל ללבוש שבדבר שבו קלקלו בו ניתקנו שנאמר ויתפרו עלי תאנה וכח מידתו של הקדוש ברוך הוא בכל מקום לתקן את הקלקול על ידי המקלקל בעצמו פרק האחרון בספר משלי כתוב דברי מוסר שבת שבע אמו של שלמה אמרה לו ומעניין מאוד שמיד אחר כך הוא משבח אותה עם המילים הידועות אשת חיל ממצא המצודות דוד אומר שזה שבח ששלמה המלך אמר על אמו כמו שבאמת אומר שם בהמשך קמו בניה ויאשרוה אז כתוב שגם הבנים הם אלה ש שמשבחים אותה רבות בנות תשו חיל ואת טעית על כולנה גם בעליו היה ללה רבות בנים בנות זאת אומרת בעצם השיר הזה זה נאמר גם על האמא וגם על האישה על שהבנים משבחים את האמא בשבח הזה והבעל משבח את אשתו בשבח הזה בכל אופן שמה כתוב דברי מוסר שנתנה בת שבע לשלמה זה מתחיל ככה דברי למואל מלך רשי כותב שלמה המלך למואל מה פירוש למואל מעשיה וחוכמתו להקדוש ברוך הוא זה אחד הפירושים מסע אשר ישרטו אמו דברי מסע של מוסע שאמו נתנה לו ר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מלמד שפתו אמו על העמוד כדי לתת לו מלכות [מוזיקה] ש ויסרו זה מלשון מלכות כמו שכתוב ויסרו אותו מפני שהייתה רואה כותב רשי שהוא בא על הנאה ומרבה בסעודתו היייתה מוכיחה אותו אמרה לו מה בני ברי ומה בר ביתני ומה בר נדרי מה בריא הכל יודעים שאביך דוד יראי שמיים הבה היה אגב איך כולם ידעו שדוד המלך היה יראי שמיים זה גם כן מרומז באותו אשת חיל מי ימצא שאמר שלמה כתוב שם א נודה בשערים בעלה אז מבארים שזה בא לרמז על השערים של בית המקדש שעל ידיהם נודע דוד המלך שהוא יראי שמיים כמו שהגמרא אומרת במסכת שבת שהיה היו אומרים לכאן והיו אומרים לשם לגבי מעשיו של דוד האם הם היו הגונים או לא אבל כשבא שלמה המלך להכניס את אהרון לתוך קודש הקודשים דבקו ע השערים זה לזה והם לא נפתחו עד שהוא אמר שהקדוש ברוך הוא יזכור את דוד אביו ואת מעשיו הטובים כל עם ישראל עומדים ורואים אייך השערים נפתחים בזכות דוד המלך ואז נהפכו פניהם של שונאיו של דוד כשולי קדרה ונודע לכולם שהקדוש ברוך הוא שמח ושמח במעשיו הטובים של דוד זאת אומרת כולם יודעים שאביך ירי שמיים היה עכשיו שיראו שאתה בעצמך שלמה נמשך אחרי דברים של סעודות ותענוג העולם ולכן כולם ייאמרו אמו גרמה לו להיות רשע שהרי ואביך לא יתלו החובה למה תגרום לרנן אחריך שאתה בני ולא בן אביך ואז היא ממשיכה ואומרת לו ומה בר בתני מה הא התכוונה היא אומרת לו כל הנשים של בית אביך כיוון שמתארות שוב אינן רואות פני המלך ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהיה לי בן מזורז ו מלובן כותב רשי מאי גרמו לך להיות בעל צורה ובעל כוח שדחק י ונכנס תשמיש פה לולד ללבנו ולזרז כמו שאמרנו במסכת נידה דף ל שלושה חודשים האחרונים תשמיש יפה לוולד שמתוך כך יצא הוולד מלובן ומזורז אז אם כן אני גרמתי לך שתהייה ככה בעל כוח ומה בר נדרי מה פירוש אמרה לו כל נשים של בית אביך היו דרות ואומרות עלמנת שיהיה לי בן הגון למלכות הם זכו ה לא זכו הם רצו מלכות אבל אומרת בת שבע אולי זה סוד של ההצלחה אני נדרתי ואמרתי יהיה לי בן זריז וממולא בתורה והגון לנביעות לא דיברה מילה אחת על מלכות ודווקא היא זכתה שהבן שלה היה מלך ממשיכה הגמרא בביאור דברי המוסר שאמרה בת שבע לשלמה אל למלכים למואל ל למלכים שתוי יין ל המלכים מבארת הגמרא אמרה לו מה לך אצל המלכים לנהוג כמותם שטים יין משתכרים ואז הם אומרים למה לנו כל חלילה כאילו הם מגיעים לידי כפירה ממשיכה ואומרת לו ול רוזנים אי שחר אומרת לו אתה מי שכל רזי העולם גלויים לך ראוי לך שתשתה יין ותשתקי קד אמרי יש אומרים ול הרוזנים מי שחר מ שכל רוזני עולם משכימים לפתחו לשמוע דברי חוכמתו כמותך וכי ראוי לו שישתה יין והשתכר אמר רבי יצחק מנעין שחזר שלמה והודה לאמו שהוא שתה בצעירותו יותר מדי נכתב שם במשלי בסמוך לדברי מוסר האלה כי בער אנוכי מאיש ולא בינת אדם לי כי בער אנוכי מאיש דרשו חזל מאיזה איש מנוח שנקרא איש כתי יכל נח איש האדמה שהוא גם כן שתה יין ומזה יצא קלקול ולא בינת אדם לי דורשים זה אדם הראשון שגם נכשל ביין ורשי מוסיף ואני שתיתי יותר מהם משנה למדנו שבן סורר ומורה כיוון שהוא אוכל הרבה בשר טוב ושותה הרבה יין טוב שזה מושך לדברים לא טובים אז ירדה תורה לסוף דעתו שב סוף ההתנהגות שלו והמסלול שבו הוא הולך יביאו אותו שהוא תחייב מיטה על עבירות חמורות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייו אז לכן דווקא עם האכילה והשתייה שלו מביאה אותו לדברים לא טובים הוא נהרג אבל אם אכל בחבורת מצווה אינו נעשה בין סורר ומורה אמר רבי אבאו גם אם הוא לא אכל בחבורת מצווה אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולה אנשים ריקים ופוחזים ריקין שרגילים תמיד לזלול ולשבור ולהתרגל עמהם אבל אם היה בחברתם אדם הגון אחד לא ימשך אחריהם זה דבר שבאמת מלמד הרבה מאוד כמה השפעה עצומה של בן אדם אחד טוב בין הרבה אנשים ריקנים שואלת הגמרא והרי הענן תנן אנחנו שננו במשנה אכל בחבורת מצווה אינו נעשה בין סורר ומורה טמה ד אכילת מצווה סעודת מצווה אבל אם זה לו סעודת מצווה היא אף על גב דלו כולה ריקין אלא אחד מביניהם הוא אדם הגון נעשה בן סורר ומורה מתרצת הגמרא קמה שמלן במשנה תראה מה המעלה של אכילת מצווה דף לגב דכולה ריקין יושבים סעודת מצווה אנשים ריקנים ופוחזים כיוון זה במצווה עסיק כיוון שהתכנסו בפעם הזאת לשם מצוווה לא ממשיך זה לא יגרום לזלו ולשבור פעמים אחרות והוא אינו נעשה בין סורר ומורה אלא שכולם ריקים ולא עסוקים לשם מצווה משנה למדנו שאם אכל ביבור החודש אינו נעשה בין סורר ומורה זאת אומרת הסברנו שכשהיא את החודש גורמים שיהיה יום 30 היו עושים סעודה אבל השאלה היא מה היה שמה ב במאכלים מה היה שם בשר ויין למהמר ד בשר ויין מעסקו ולכן אתה אומר שאם הוא אכל שם בשר ויין ואנונו נעשה בין סורר ומורה והתניה בריית אין עולין לסעודת יבור החודש שלא בפת דגן וקטנית בלבד צת הגמרא כמה שמלן אף על גב דין ולין לאלה בפת וקטנית והיו הבן צורר הזה הוא שמה נתן להם מושגים באוכל הסיק בשר ויין הביא שם בשר ויין ואכל וכיוון שזה בעצם לא חלק מהסעודה הוא הוסיף כאן דברים שלא רגילים לאכול בסעודה הזאת הייתי אומר אם כן זה לא חלק סעודת מצווה בכל זאת מחדשת המשנה כיוון ד במצווה כ הסיק כיוון שהוא עושה כאן במצווה לא ממשיך הוא לא ימשך על ידי זה דברים לא טובים מביאה הגמרא ברייתא כבר על העניין של עיבור החודש תנו רבנן אין עולין לסעודה בעיבור החודש פחות מעשרה בני אדם ואין עולין להלא בפת דגן וקטנית ואין ולין לאלא לאור עיבורו היינו מוצאי יום השלושים שהוא היום שהוסיפו לחודש הקודם כדי להודיע שרק עכשיו הסתיים החודש הקודם והיום בלילה מתחיל החודש הבא אחרי 30 יום היום שלא אחריו מתחיל החודש הבא ואין ולילה אלא בלילה ולא ביום שואלת הגמרא תניה בריתה אין ולילה בלילה אלא ביום מתרצת הגמרא היו מתחילים את הסעודה ממש קצת לפני הלילה של ליל היום הראשון של החודש הבא אבל את עיקר הסעודה היו אוכלים בלילה כדי אמר רבי חיה בר אבא לבניו החריפו הקדימו ועלו לעליית סעודת העיבור קודם הלילה מעט כדי שתבואו בשעה שעדיין יש אנשים ברחוב ויראו אותכם וידעו שנתברר החודש וכן אחרי שהייתם כל הלילה שם בסעודה החריפו ופוקו תקדימו צו בהשכמה כי הדלי ישמעו בחו אינשי כדי שאנשים ילמדו שבאמת הראש חודש זה היום כשהם יראו שאתם יצאים כל כך מוקדם הם ידעו שהייתם כל הלילה בסעודה אבל אם הם יצאו מהסעודה מאוחר יחשבו שמה ש נכנסו יכול לה שנכנסו בכלל באותו בוקר ויצאו לא ידעו שהסיבה שהבן אדם יוצא עכשיו זה מכיוון שהוא היה בסעודה כל הלילה שבא ללמד שראש חודש זה היום הזה במשנה למדנו שאם אכל מעשר שני בירושל אנו נעשה בין סורר ומורה למה כיוון דכי אורכו דכי כיוון ש כדרך מצוותו הוא אוכל שהמצווה לאכול מעשר שני בשר ויין לא ממשיך הוא לא יימשך לאכול עוד כי הוא הרי מתרגל לאכול רק כדרך המצווה במשנה למדנו שאם אכל נבלות טרפות שקצים ורמשים אינו נעשה בין סורר ומורה עכשיו שקצים זה הכוונה עוף שהוא אסור ב כילה אמר רבה אכל בשר עוף אינו נעשה בין סורר ומורה כי בשר עוף לא מושך את הלב כמו בשר בהמה שואלת הגמרא והרי ענן תנן אנחנו שנינו אכל נבלות וטריפות או שקצים שזה הכוונה עופות שאסורים באכילה או רמשים שזה שרצים אנו נעשה בין סורר ומורה מדייקת הגמרא כל הטעם שנו נעשה בין סורר ומורה בזה שהוא אכל שקצים זה כיוון שזה עופות שאסורים באכילה אבל אם הם עופות תורין נעשה בין סורר ומורה אתה רואה מכאן אם כן שגם בשר עוף עושה אותו בין סורר ומורה מתרצת הגמרא כתנ נמי מתניתין ש מה שכתוב במשנה שנו נעשה בן סורר ומורה בעופות שאסורים באכילה משמע אבל בתיאורים נעשה בין סורר ומורה היינו כשהוא אכל כמעט את השיעור של טריטי מר היינו חצי מנה מבשר בהמה והוא צריך עוד קצת מבשר עוף כדי להשלים שאם זה עוף טהור זה משלים אבל אם זה עוף שאסור באכילה זה לא מצטרף להשלים אבל אם הוא אכל את כל התרתי מה מבשר עוף אפילו עוף טהור אינו נעשה בין סורר ומורה עוד ראינו במשנה שאם הוא אכל דבר שהוא מצווה או דבר שהוא עבירה אינו נעשה בין סורר ומורה איזה עוד דבר מצווה המשנה בא לרבות אומרת הגמרא סעודה שהיא רק מצווה מדרבנן סעודת תנחומי אבלים הסעודה הראשונה שמנחמים בה את האבלים שמביאים מאחרים אז א כיוון שזה מצווה רבנן כבר זה לא יגרום שהוא ימשך לאכול עוד וינו נס בין סורר ומורה ומה הכוונה דבר עבירה הכוונה אם הוא אכל בזמן של תענית ציבור שזה אשור מדרבנן אינו נעשה בין סורר ומורה ועם המים מה באמת הסיבה אם בן אדם אוכל דברים אסורים שאסור לאכול למה הוא לא נחשב בין סורר ומורה דורשים את זה ממה שאמר קרא הפסוק אומר שאבי ואמו אומרים בנינו זה איננו שומע בקולינו דווקא בקולינו לא אם הוא אינו שומע בכולו של מקום אם הוא אוכל בעבירה הוא אינו בכלל בן סורר ומורה למדנו במשנה שאם הוא אכל כל מאכל ולא אכל בשר או שתה כל משכה ולא שתה יין אינו נעשה בין סורר ומורה וכולי מבארת הגמרא מה החידוש שאכל כל מאכל ולא אכל בשר ו אינו נעשה בן סורר מורה על איזה אכילה מדובר ליתו תאנה מיובשת דבלה ממקום שנקרא כהיל כהילה אולי קהילית שאפילו שמי שאוכל התאנה הזאת משתכר ממנה זה מביא שחרות בכל זאת זה לא מושך כמו בשר ויין ווא אילא נעשה על ידי זה בין סורר ומורה מה שאמרנו שאם הוא שתה כל משקה ולא שתה יין ו אי לא נעשה בי סורר ומורה על איזה משכה יש חידוש תוי דבש וחלב זה בא לרבות דבש וחלב שאף על פי שמי ששותה אותם באופנים מסויימים כגון דבש שלוק ביחד עם מים זה יכול לגרום לו לשחרות בכל זאת הם אינם מושכים כמו יין הייכן רצינו שהדברים האלה מביאים לשחרות תניה ברייתא תורה וסרת על כהן לבוא לבית המקדש אחרי שהוא שתה יין ושיכר אומרת הברייתא גם אם הוא אכל דבלה כהלית או שתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב כי הדברים האלה הם כלולים בשיחרור אומרת יין ושיכר על תשט כשבאים אל אוהל מועד משנה למדנו אינו נעשה בין סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בין סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין שנאמר זולל וסובא ואף על פי שאין ראיה לדבר שזולל הכוונה בשר וסובא הכוונה יין זכל הדבר שנאמר אל תהי בשובע יין זוללי בשר למו ואומר זה מוסיפה הבריתה פסוק שלא ראינו במשנה כי סובב וזולל יהיה יורש הוא יחפש ממון למלאות תאוותו וקראים תלביש נומה היינו מי שמרבה נומאה היינו שינה סופו שהוא ילבש בגדים קרועים וזה בא לרמז שאדם שיותר מדי מרבה ללכת אחרי הנאות והוא מבזבז את כל ממונו לזה הוא יכול לבוא לידי העניות אבל אדם שחי ב חים בדך השרה בדרך הננ אז הוא יכה לכל הברכות האמורות בורה עד כאן דף ע
לצפיה בתכנים נוספים: