הדף היומי מסכת סנהדרין דף סח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף סח

[מוזיקה] סנהדרין דף סח מתחילים בעזרת השם שורה שנייה מלמעלה מספרת הגמרא כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקר אותו והוא היה יושב בכיף שלו קינוף זה ששמים ארבעה עמודים בארבע זוויות של המיטה מכסים את זה בקילה בכזה סדין אז הוא היה יושב בכינו והן יושבין בטרקלין שלו באותו היום ערב שבת היה וזה היה ממש סמוך לכניסת השבת ונכנס אור כנוס בנו לחלוץ תפיליו של אביו שבת אינו זמן תפילין גר בו רבי אליעזר והוא יצא בנזיפה בחוץ הוא אמר להן לחבריו כמדומה שדעתו של אבא נטרפה אם דעתו היייתה מיושבת הוא היה נותן לי לחלוץ את התפילין שלו רבי אליעזר שמע אמר להן לא דעתי נטרפה דעתו ודעת אמו התבלבלה נטרפו למה כבר עוד רגע נכנסת שבת עוד לא הדליקו נרות שבת ועוד לא הטמינו את החמין מרוב בעלה יכול להיות שהם עלולים לבוא לידי חילול שבת עם הדלקת הנר והטמנת החמין איך מניחין את האיסור הזה שחיוב סקילה ובמקום זה מה שמטריד אותם זה להוריד ולחלוץ מעליי את התפילין שגם אם יישארו עליי זה בסך הכל איסור שבוט זה סך הכל אסור מדרבנן זה לא חיוב סקילה כי הוא סובר ששבת זה לא זמן תפילין ואם כן אסור לצאת עם תפילין לרשות הר ים אסור לטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים בשבת וגם אם הוא בסוף כן יצא עם זה לרשות הרבים הוא הרי התפילין הם הרי הוא מאותר בהם אז הוא יוצא עם זה בדרך מלבוש אז כל האיסור זה רק עסור מדרבנן אז גם אם הוא ישאר עם התפילין זה לא חיוב סקילה כיוון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו לחדר שבו היה הכיף ויישבו לפניו מרחוק ארבע אמות כי מסופר במסכת בב המציאה דף נט שנדו אותו אמר להם אז רבי אליעזר שאל אותם למה באתם אמרו לו ללמוד תורה בנו אמר להם ועד עכשיו למה לא באתם אמרו לו לא היה לנו זמן לא היה לנו פנאי עכשיו באמת הוא היה מנודה בגלל הסיפור שהוא אחז בדעה שהוא היה בטוח בה וגם משמיים היו הוכחות שמסכימים עם דעתו אבל הרבים חלקו עליו וחכמים לא רצו שיתרגלו יחידים לקיים את דעתם נגד דעת המרובים בכל אופן סיפור שלם כמו שאמרנו מסופר במסכת במציאה ד נט אז הם אמרו עד עכשיו לא באנו כי לא היה לנו פנאי הם אמרו את זה משום כבודו לא רצו לומר שהם לא באו בגלל שהוא היה בנידוי אמר להן טמא האני אם ימותו מיטת עצמן הם ימותו במיטה משונה ולא כדרך כל הארץ אמר לו רבי עקיבא שלי מהוא איך תהיה מיתתו של רבי עקיבא אמר לו רבי אליעזר שלך קשה משלהן למה ליבך פתוח כאולם אם היית בא לללמוד אצלי תורה היית לומד הרבה יותר מכולם ואז רבי אליעזר נטל שתי עזר א וניחן ליבו אמר אוי לכם שתי זרות שהן כשתי ספרי תורה תורה שבכתב ותורה שבעל פה שנגל כמו ספרי תורה שהם סגורים שלא לומדים בהם ואותו דבר גם כאן כל כך הרבה תורה אני יודע ו התורה נשארת איתי ואני הולך איתה לעולם שכולו ארוך עולם שכולו טוב ולא לימדתי אותה את אחרים הרבה תורה למדתי רבותיי הרבה תורה לימדתי הרבה תורה למדתי ולא חיסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים לפי גודל חוכמתם לא למדתי מהמהם רק יחס כלב שמלקק מהים שהוא לא מחסר ממנו כלום והרבה לימדתי ולא חסרוני תלמידיי אלא כמכחול שנותנין אותו בשפופרת של כחול שאינו מחסר בטיבול אחד אלא מעט ולא עוד לא די שתלמידי לא למדו ממני את כל חוכמתי אלא שאני שונה 300 הלכות בהלכות נגעים בבהרת הזה ולא היה אדם ששואל ני בהן דבר מעולם ולא רק בהלכות נגעים ולא עוד אלה שאני שונה 300 הלכות ואמרי לאש שומרים 3 אל הלכות בהלכות כשפים כמו נטיעת כישון אדם שמילא את שדהו קישוים על ידי כישוף במשנה שנינו שיש פעמים שהוא חייב כי זה על ידי כישוף ויש פעמים שהוא פטור והיו לרבי אליעזר בדין הזה 300 או 3 אל מלאכות ולא היה אדם שלני בן דבר מעולם חוץ מ עקיבא בן יוסף שפעם אחת אני והוא היינו מהלכים בדרך מהלכים היינו בדרך ואמר לי רבי למדני הלכות כישוף בנטיית קישואין במי שממלא שדה ו בקישון ואמרתי אזה דבר אחד ונתמלא כל השדה קישואין אז הוא לימד אותו איך עושים את הכישוף הזה ואמר לי רבי עקיבא רבי לימדת נטייתן הינו איך ממלאים את השדה על ידי כישוף בקשו למדני עקירתם איך וקרים את על ידי כישוף אמרתי דבר אחד ו נתקבצו כולן כל הקישון למקום אחד אז כך אומר רבי אליעזר לתלמידים כל כך הרבה תורה חבל שלא באתם ללמוד אצלי אמרו לו אם ככה בוא ונלמד הלכות עכשיו לפחות לעניין כלי שהרי בשביל ש בר יקבל טומ אם הוא נוגע למשל בשרץ שמטמא הוא צריך שיהיה עליו תורת כלי אז הם שאלו אותו על הכדור שילדים משחקים בו שעשוי מאור וממלאים ודוחסים בו צמר של איל וכן דפוס שעושים עליו נעליים שנקרא איימוס שגם עשוי מאור והוא ממלא בשיער או מוכין נו דברים רכים וכן קמיה כיס של אור וממלאים בתוכה סבים וולן אותו בצ דבר לנוי וכן צרור המרגליות כיס אור שבתוכו מרגליות ותופרים את הפתח ותולין אותו בצבר הבהמה לרפואה וכן משקולת קטנה אבן משקולת קטנה שחיפה באור שהמשותף בכולם שזה סגור וזה לא מיועד להיפתח מה הוא האם הם מקבלים טומא כי הם כלי אור שעשויים למילוי ודינם כמו כלי קיבול או שכיוון שם ממלאים וסוגרים אותם לעולם אין דינם ככלי קיבול וכן ספק נוסף לגבי הכלים האלה אם אותם כלי אור נפתחו ונעשו כמין כיס ודאי ה מקבלים טומא האם מה שבתוכם חוצץ לעניין טבילה וצריך להסיר את זה כדי לטבול או לא במסכת כלים יש מזה ויכוח רבי אליעזר וחכמים לפי דברי חכמים כשהם סגורים הם לא מקבלים טומאה כשנפתח וקיבלו טומה מה שבתוכם חוצץ רבי אליעזר חולק לפי דעתו כשהם סגורים הם נחשבים כלי קיבול ום מקבלים טומא וכשהם נפתחו מה שבתוכם אינו חוצץ והם התכוונו לשאול האם הוא חזר בו מדבריו אמר להן כשהם סגורים הרי הן טמאים אם הם קיבלו טומא מדבר אחר וטהרתם כשבאים לטהר אותם במה שבתוכם זה אינו חוצץ לא חזרתי בי אני עדיין סובר כמו דברי הראשונים עודם ש שאלו אותו מנעל שעל גבי האימו דיברנו על האימו עצמו שעליו מתקנים את המנעלים פה יש כבר מנעל שיצרו אותו ונגמרה מלאכתו רק צריך להוריד אותו מעל גבי המוס לפי דעת חכמים הוא כבר מקבל טומא יש לו תורת כלי רבי אליעזר סובר ש עדיין טהור עדיין אינו מקבל טומא והם שאלו אותו מה הוא האם אתה עדיין בדעתך שהוא טהור והוא לא מקבל טומא אמר להן הוא טהור המילה האחרונה שלו בעולם הזה היה טהור יצא נשמתו בטהרה אותו רבי יהושע שעל ידו היה הנידוי של רבי אליעזר במציאה דף נט כעת עמד אותו רבי יהושע על רגליו ואמר הנידוי הואר הותר הנדר הותר דר מוצאי שבת שנשאו את מיטתו פגש בהם רבי עקיבא בזמן שנשאו את המיטה מן קיסרי ללוד היה מכה בבשרו עד שדמו שוטט לארץ פתח רבי עקיבא עליו דברי הספד בשורה שעשו סביב המיטה להספד ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מאות יש לי להחליף ואין לי שולחני חלפן לארצות אותן בפניו שיבדוק את תיבם היינו יש ל הרבה קושיות ואין לי מי שפשוט את הספקות שלי בכל אופן הסיפור הזה מלמד אותנו על מה שהלכות כישוף רבי עקיבא מרבי אליעזר גמרא הוא למד את זה מרבי אליעזר הוא לימד אותו את כל הנושא הזה של הכישוף של נטית כישון ואם כן איך הוא אומר במשנה שהוא למד את זה מרבי יהושע במשנה ראינו שרבי עקיבא אומר שלמד את ההלכות האלה מרבי יהושע עונה הגמרא באמת בהתחלה רבי עקיבא גמרא למד את ההלכות האלה מרבי אליעזר ולא סברה הוא לא הבין את ההלכות האלה על בוריים ואחר כך הדר גמרא מרבי יהושע אחר כך הוא למד את זה מרבי יהושע ס ואסביר אני עלי ו שם הוא כן הבין את ההלכות על בוריים ולכן במשנה זה מוזכר שהוא שמע את זה מרבי יהושע אבל בכל אופן בסיפור ראינו שרבי אליעזר עשה כישוף בנטיית קישוי היכי עבד אחי והענן תנן הרי אנחנו שנינו העושה מעשה כישוף חייב סקילה מתרצת הגמרא זה שונה כשזה להתלמד אז מותר אז שני וכאן הוא עשה את זה בשביל רבי עקיבא שתלמד ואמר מר לא תלמד לעשות כתובות הגויים ההם דורשים מזה לא תלמד לעשות לזה י אתה למד אבל אתה למד על מנת להבין ולהורות הדרן הלך פרק שביעי פרק ארבע מיתות ומחיל אל חייל אנחנו פותחים ועוסקים בפרק השמיני פרק בין סורר ומורה ש נדרש כדי לקבל שכר כמו שיש דעה שוברת שה מקרה של בן סורר ומורה מעולם לא היה ולעולם לא יהיה ולמה נשנה משום דרוש וקבל שכר תדרוש את ההלכות תקבל אזה שכר שידות של החכמים שמי שלומד את ההלכות בן סורר ומורה ל שכר כמובן שכל דברי התורה מקבלים עליהם שכר אבל כאן מפורש יש לנו מה שנקרא דברים מפורשים שנאמרו על ההלכות האלה שמקבלים עליהם שכר התורה אומרת שאם יש ל איש בן סורר ומורה היננו שומע בכל אביו ובכל אמו ויסרו אותו נותנים לו מוסר ולא שמע עליהם והוא זולל וסובא אז בסופו של דבר יש תנאים מאוד מאוד מרובים שלא שייך כמעט במציאות לעמוד בהם אבל אם בסוף אם היה לא היה וכנראה גם לא יהיה לפי דעה אחת מקרה כזה אז בסופו של דבר יש הלכה שהוא אמור להיות חייב מיתת בית דין של סקילה המשנה שלנו בתחילת הפרק מדברת קודם כל על הגיל בין סורר ומורה ממתי נעשה בין סורר ומורה מי שיביא שתי שערות אחרי שהגיע לגיל 13 שנים ויום אחד ועד שיקיף שיהיה מוקף בזקן אבל אחר מכן אינו נעשה בין סורר ומורה מבארת המשנה עד שיקיף הזקן הכוונה לזקן התחתון שבאותו מקום ולא לזקן ממש דהיינו העליון אלא שדיברו חכמים בלשון נקיה והטעם שוא אינו נעשה בן סורר מורה אחר שיקיף הזקן משום שנאמר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ולא בת בן ולא איש כשהי הזקן הוא כבר נחשב איש וקטן שעוד לא הביא שתי שיערות פטור אף על פי שהוא נקרא בן מפני שלא בא לכלל מצוות שואלת הגמרא קטן מנן דפטור שואלת הגמרא מה זאת אומרת מנלן כדי קטן הטמה עכשיו אמרנו את הטעם שהוא פטור שלא בא לכלל מצוות ותו יותר מזה היך אשכחן דנה שכתוב קטן מצאת מקום אחד שמענישים קטן ח קרא למפרי שכאן יצטרך פסוק לפתור אותו מבארת הגמרא אנחנו החי קאמרינן כך שאלנו עת הו בן סורר ומורה על חטאו נהרג וכי בן סורר ומורה נהרג בגלל החטא שלו הרי מה הוא בסך הכל עשה אכל הרבה בשר שתה הרבה יין על שם סופו הוא נהרג כמו שמובא בדף העב סוף שמגמת נכסה אביו מבקש לימודו ואינו מוצא מסם את הבריות וכולי אמרה התורה מוטב ימות זכאי ול ימות חייו כיוון שעל שם סופו נהרג אפילו קטן נמי ימות זכאי ועל ימות חייו ועוד דרשה בן ולא איש קטן גם כן משמע מתרצת הגמרא אמר רב יהודה אמר בשם רב אתה יודע למה קטן פטור דמר קרא כי יהיה לאיש בן כותב רשי לכשיגיע לכלל איש הבן הזה קורא אותו הכתוב בן סורר ומורא הבן הזה הגיע לכלל איש בן הסמוך לגבורת של איש ואם כן כשהוא עדיין קטן הוא פטור למדנו בתחילת הפרק מי מתי נעשה בין סורר ומורה מי שיביא שתי שיערות ועד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שד חכמים בלשון נקיה תנה רבי חיא עד שיקיף הטרה מבארת הגמרא כית הרב דימי אמר ופירש את דברי הברייתא עד שיקיף התרע זה בא ללמד אותנו הקפת גיד כותב רשי סמוך לביצים ולא הקפת ה יס של ביצים שזה אחר כך הרבה היינו שכבר קודם מסתיים הזמן שיכול להיות בין סורר ומורה מביאה הגמרא ויכוח רב חסדה ורבא האם קטן יכול להוליד רב חסדה סובר שכן רבא סובר שלא לפי זה אומר רב חסדא חידוש לגבי בן סורר ומורה קטן שהוליד בנו אינו נעשה בן סורר ומורה אין בנו נעשה בין סורר ומורה שנאמר כי יהיה לאיש בן דווקא אם הוא גדול שהוליד בנו יכול להיות סורר ומורה לאיש בן ולא לבן בן שואלת הגמרא היי לאיש בן מבא אלי לכד רב יהודה אמר רב שדרש מזה שזה הכוונה שהוא כבר מעל גיל 13 ורק מאז הוא יכול להתחייב ולא קודם מתרצת הגמרא לומדים את שני הדברים כי אם כן שזה מדבר רק על הבן שזה מעל גיל 13 לאם הקרא הפסוק היה יכול לכתוב כי יהיה בן לאיש כשהבן יהפוך להיות איש שהוא יהיה בן 13 מהכי יהיה לאיש בן שמע מינה לכדי רב חסדה שהכוונה של האיש יוולד בן ולא קטן שנולד לו בן שואלת הגמרא ואם הכולה לאח יהודה אתה אולי הכל מלמד שדווקא אם הוא נולד מגדול הוא יכול להיות בן סורר או מורה מני נלמד שהוא צריך להיות בעצמו גדול כדי להיות בן סורר ומורה תרצת הגמרא אם כן נ מקרא כי יהיה בן איש קודם כל בן אחר כך איש שמשמעות תהיה בן של איש ולא של קטן לא היה צריך להוסיף ל מי לאיש בן למה הקדים אש למה הקדים איש לפני בן ולהוסיף לו גם כן ל לאיש בן שמ מן התרתי בפסוק הזה לומדים שתי משמעויות מזה ש לא כתוב כי יהיה בן לאיש משמע שהפסוק מדבר על האב כי יהיה לאיש גדול בן ולא שיהיה לקטן בן מזה שלא כתוב כי יהיה בן איש משמע שהפסוק מדבר על הבן היינו כי יהיה הבן לאיש היינו כשיגיע לגבורת של איש רק מאז והלאה יש לו דין סורר ומורה מה שרב חסדה סובר שקטן יכול להוליד פליגה הוא חולק בזה על דברי רב אדם רבה קטן אינו מוליד עד כאן דף ח
לצפיה בתכנים נוספים: