הדף היומי מסכת סנהדרין דף סג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף סג

[מוזיקה] סנהדרין דף סג מתחילים בעזרת השם שורה 13 מלמעלה במילה והמקבל בעמוד הבא מספרת הגמרא על אליהו הנביא הוא מכונה כאן פעם היחידה בשס אליהו הצדיק בזמן המצור על ירושלים לפני חורבן בית המקדש הוא היה מחזר ומחפש אנשים שנמצאים ב מצוקה שלא אכלו כמה ימים והם כבר ממש תפוחים מרוב רעב בירושלים פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה אמר לו אליהו מאיזה משפחה אתה אמר לו התינוק משפחה פלונית אני אמר לו אליהו כלום נשתייר מאותה משפחה אבא שלך חי אמא שלך חיה לא יש לך אחים אין לו אחים בני דודים אין לו בני דודים יש לך קרובי משפחה כלום הוא היחיד שנשאר אמר לו אליהו הנביא אם אני מלמד אותך דבר אחד שאתה חי בו אתה תסכים ללמוד אמר לו התינוק אין כן אמר לו אליהו הנביא אמור בכל יום שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד סגולה של אליהו הנביא סגולה אתה רוצה לחיות בן אדם כבר נמצא על שערי ההפך של החיים הוא כבר ממש כל המשפחה שלו כבר שם והוא היחיד שנשאר והוא כבר תפוח כולו מרעב אומר לו אלי הנביא יש לי בשבילך סגולה התינוק כזה זכה לגילוי אליהו אליהו הנבי אומר לו יש לי בשבילך סגולה אתה תחיה אני מבטיח לך מה מה הסגולה אנילא רוצה לשמוע מה הסגולה של אליהו הנביא אדם כבר נמצא ממש במקום כל כך שהוא כבר על סף ההפך של החיים מה הסגולה לחיות תאמר בכל יום שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד זהו לא אמרנו שום דבר יותר מזה ואתה חי אליהו הנביא מבטיח זה סגולה לחיים אבל אותו תינוק מסכן קיבל חינוך לא במקומות של א של תורה אמר לו הס תשתוק שלא להזכיר בשם השם אני לא רוצה להזכיר שם השם ומה הסיבה למה אותו תינוק כל כך פחד להזכיר שם השם שלא למדו אביו ואמו לומר שמע ישראל מיד הוציא התינוק את רעתו את העבודה זרה שהיה עובד לה מחיקו ומחבק ומנשק שנבקע קרסו מרוב רעב ונפלה רעתו לארץ ונפל הו עליה הסיפור הזה מלמד אותנו את המעלה של אמירת שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד שאדם אומר לקדוש ברוך הוא אתה אלוקיי כלי אתה אתה הקל שלי אתה אלוקיי בזה הוא יכול לקבל חיים אפשר לחדד את זה יותר עם דברי המשנה המשנה אומרת אם אדם שחזה אותו רוח שטות והוא הלך לעבודה זרה והוא מקבל עליו את אותו עבודה זרה באלוה הוא סך הכל אומר לו אלי אתה הוא חייב סקילה הוא חייב סקילה מה הוא עשה בסך הכל הוא אמר לעבודה זרה אלי אתה אז זה מחדד את הנקודה הזאת עד כמה כוח יש בעצם האמירה הזאת שאנחנו אומרים אלי אתה וודקה אלוהי הוממ לפני הקדוש ברוך הוא מידה טובה מרובה שאנחנו נזכה בזכות זה שגם אם הקדוש ברוך הוא החליט עלינו כל מיני החלטות שאנחנו לא רוצים אותם אנחנו יכולים להפוך ולבטל את הגזרות האלה ולזכות לחיים רק על ידי שאנחנו מקבלים עלינו על מלכות שמיים ואומרים לקדוש ברוך הוא שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד אמר רב נחמן אמר בשם רב אבר רבוע שאמר בשם רב כיוון שאמר לו אלי אתה לאותו עבודה זרה חייב סקילה שואלת הגמרא למי למה מחדש רב שהוא חייב הי קטלה לחיוב מתני תני לא צריך את החידוש של רב זה מפורש במשנה המקבל עליו באלוה האומר לו האלי אתה אומרת המשנה שהוא בסקילה אלא רב חידש שבמקרה שזה לא היה במזיד אלא בשוגג בלי כוונה הוא יהיה חייב קורבן קורבן חטאת שואלת הגמרא הרי במסכת קריטו יש ויכוח בין רבי עקיבא ורבנן לגבי אדם שבירך את השם לשון הפוכה שאם זה במזיד הוא חייב מיתה אבל אם זה בשוגג הוא היה אמור להיות חייב קורבן חטאת אבל כיוון שזה דבר שאין בו מעשה והתורה לגבי קורבן חטאת אומרת ועשה בכל מצוות השם אז לפי דעת רבנן דורשים שאין חייבים קורבן חטאת אלא על דבר שיש בו מעשה וכאן שאדם אמר לה עבודה זרה אליתה לפי דעתם זה לא נחשב דבר שיש בו מעשה וכי אפילו לפי דעת רבנן יהיה חייב קורבן והתניה אינו חייב קורבן על שגגת עבודה זרה אלא על דבר שיש בו מעשה כגון זיבו וקיטור וניסו ואשת חוה ואמר ריש לקיש נתנה שחייבים קורבן על אשתחוה שזה לא מעשה גמור רבי עקיבא היא שמחייב אפילו מברך את השם בקורבן דאמר לא בענן מעשה גמור בשביל לחייב קורבן אלא אפילו על מעשה קטן כמו דיבור שזה כמעט שפתיים וזה לא מעשה גמור אלא מעשה קטן הוא מחייב וכן משתחווה שהוא אינו מעשה גמור מכלל מתוך דברי ש לקיש משמע דרבנן סוברים בענין מעשה גמור לכן אומרת הגמרא נכון כי כ אמר רב נמי שהאומר אלי אתה בשוגג חייב קורבן לרבי עקיבא כמר שואלת הגמרא לבי עקיבא מה החידוש פשיטה שהוא אומר אם הוא אומר אלי אתה חייו הינו כמו אדם שבירך את השם שהוא רק עשה כמעט שפתיים הוא רק דיבר זה נחשב מעשה אף על פי שזה מעשה קטן כדי לחייב קורבן חטאת אז ודאי כשהוא אומר אליתה הוא יחייב מה החידוש מתרצת הגמרא מה הוא דימה שמה אתה היית אומר עד כאן לא מחייב רבי עקיבא קורבן אלא במדף דכתיב בחיוב כרת כתוב מפורש שמי שמברך את השם חייב מיטה בידי שמיים של כרת אבל הכה האומר אליתה דלא כתיב בי כרת לא כתוב שם כרת אימ לא התחייב קורבן כמ שמלן דתו שי קוש יש הקש בין הזוח לעבודה זרה לאומר אליתה דכתיב כתוב לגבי הגל שנכשלו בו ישראל במדבר וישתחוו לו וישבחו לו ויאמרו אל אלוהיך ישראל וגומר אז דורשים כשם שזו בכרת ככ אומר אליתה בכרת כיוון שכבר דיברנו על חטא העגל מביאה הגמרא את מה שאמר רבי יוחנן כשעם ישראל אמרו על העגל שהוא ה הוא האלוה שלהם אז הם אמרו על העגל אלה אלוהיך ישראל אשר לא אשר העלה אותך ממצרים אלא אשר העלוך מה ה שני העגלים מה זה הלוחה התכוונו לומר גם על הקדוש ברוך הוא שיטפו עבודה זרה עם הקדוש ברוך הוא אבל למלאו שבלוח אם היו אומרים מלך נתחייבו רישן של ישראל כליה מביאה הגמרא דברי רבי יוחנן זה תלוי במחלוקת תנאים שבברית כתוב אחרים אומרים באמת את מה שרבי יוחנן אומר אלמלא ו שבלוח נתחייבו רישן של ישראל כליה אמר לו רבי שמעון בן יוחאי מה התועלת במה שאמרו הלוחה בלשון רבים שכאילו הם משתפים את הקדוש ברוך הוא גם כן ועלו כל המשתף שם שמים ודבר אחר היינו שהוא נותן אלוהות לא רק לקדוש ברוך הוא אלא גם לעוד עבודה זרה נעכר מן העולם שנאמר בלתי להשם לבדו רק הקדוש ברוך הוא אלא מה תלמוד לומר אשר הלוכ שהיוו להם אלוהות הרבה הם קיבלו עליהם עוד אלוהות אבל לא שהכוונה שהם שיטפו את הקדוש ברוך הוא עם העגל מבארים שהכוונה היא שהם קיבלו עליהם אלוהות שיהיה ממוצע ביניהם לבין הקדוש ברוך הוא זאת אומרת לא שאנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא ישר רק אתה אלוקינו אלא יש עוד אלוהים ואתה אלוהי האלוהים זאת אומרת אתה אלוקי האלוהים יותר נכון אתה מעל כל האוו שבעולם הם עשו ממוצע בן עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא במקום שהקדוש ברוך הוא יה ישר אלוקי ישראל כך מבארים שזאת הסיבה שזה פחות חמור מאשר שמשתפים את הקדוש ברוך הוא עם עוד עבודה זרה במשנה אמרנו שיש שתי דרגות בעבודה זרה יש שאדם ממש עובד עבודה רה בעבודות כאלה של כמו קבן להבדיל שהוא זובח מקטר מנסך משתחווה שזה חייב סקילה אבל המגפה מחבק והמנקה מכבד מטטה והמרץ את העפר מרביץ אותו ללמטה והמרחב את הפסל והסך והמלבן היל עובר בלא תעשה ואז מביאים עוד שני דברים הנודר בשמו ונשבע מקיים בשמו עובר בלא תעשה כתה רבדי ממרץ ישראל לבבל הוא אמר בשם רבי אלעזר למה באמת יש כאן שתי פעמים שמזכירים עובר בלא תעשה היינו יש את הרשימה של מגפ מנשק מכבל מרבץ מרחץ סך מלביש מנהיל עובר בלא תעשה הנותר שמו המקיים עובר בלא תעשה למה לא אומרים על כולם יחד עובר בלא תעשה אלא על כולם חוץ משתי האחרונים לוקה נענש במלכות חוץ מהנוער בשם עבודת כוכבים ומקיים בשמו של עבודת כוכבים שהוא אינו לוקה מה ההבדל מה ישנה נודר בשמו ומקיים בשמו דלא לקי משום דהו ליליו שאין בו מעשה כיוון שזה איסור לא תעשה ש כשעוברים עליו לא עושים מעשה לכן לא מקבלים על זה מלכות הנינ מי גם המגפה מנשק מכבד מרבץ מרחי סח מלביש ומנע גם לא לקו עליהם ואף על פי שיש בהם מעשה בגלל סיבה אחרת כי הרי לאו שבכללות הוא לומדים את כולם מפסוק אחד ואם כן יש לנו כלל אין לוקין על לו שבכלל כשיש פסוק אחד לא תעשה אחד שכולל כמה וכמה ייסורים אם אדם עובר על אחד מהם הוא לא מקבל מלכות דניה מנין לאוכל מן הבהמה לאחר שחיטה כשהיא עדיין מפרכסת קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה תלמוד לומר פסוק לא תאכלו על הדם לא תאכלו הבשר כשאדם עדיין בתוכה דבר אחר לומדים מאותו פסוק לא תאכלו על הדם לא תאכלו בשר של קורבן ועדיין לא זרקו את דמוע מזבח כראוי הדם עדיין במזרק בכלי שנותנים בו את הדם כדי לזרוק על המזבח לא תאכלו מבשר הקורבן קודם זריקת הדם רבי דוסא אומר דבר נוסף שלומדים מ לא תאכלו על אדם מנין שהן שולחים סעודת הבראה הסעודה הראשונה שנותנים להבל אין מברין על הרוגי בית דין תלמוד לומר גם כן אותו פסוק לא תאכלו על אדם רבי עקיבא אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאיין תומן כלום כל אותו היום תלמוד תלמוד אומר אותו פסוק לא תאכלו על הדם רבי יוחנן אומר מצאנו בבן סורר ומורה שהוא איננו שומע בכל אביו ובכל אמו והתורה מפרטת כל מיני תנאים שכמעט ולא קיימים או שבכלל לא קיימים לא היו קיימים מעולם אבל בכל אופן יש כזה מושג שהורגים בין סורר ומורה על מה על זה שהוא זולל וסובא נשאלת השאלה כיוון שהוא נהרג הרי יש כלל אין עונשים לא מענישים אדם בעונש שהתורה נותנת אלא אם כן יש גם אזהרה בתורה לאותו עבירה אלא אם כן מזהירים אז אזהרה לבין סורר ומורא מן עין תלמוד לומר לא תאכלו על אדם לא תאכלו אכילה שכיבה עליה התורה עונש מיטה ם כן רואים שיש כאן כמה וכמה דרשות על אותו פסוק לא תאכלו על הדם ולכן אמר רבי אבין כיה ואם תאמר הי תמה זה רבי אבן בר כנה על כולן אינו לוקה משום דבלי לב שבכללות לב שכולל הרבה הזהרות אז אם כן גם אצלנו המגף נשק וכולי זה הרבה מעשים שנלמדים מאותו פסוק אז גם עליהם אין לו כין אז למה מחלקים את הרשימה כאן של העבודות של העבודות לעבודה זרה לשתי קבוצות אלא כי אתה רב מארץ ישראל לבבל הוא אמר בשם רבי אלעזר על כולן על על החלק הראשון פה ברשימה מגפ וכולי אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמו ומקיים בשמו שעליהם הוא כן לוקה שואלת הגמרא מה ישנה תחילת הרשימה הנך דלו להקי דא ליליו שבכללות למה לא מקבלים מלכות על הרשימה הזאת כיוון שזה לו שכולל כמה וכמה עבודות כמו שביארנו הני נמי גם הנודר מקיים בשם עבודה זרה לא לקו משום ד שזה לו שאין בו מעשה נינו יש סיבה אחרת למה לא לקו כין שזה לו שאין בו מעשה מתרצת הגמרא מה שרבי אלעזר אמר שנודר ונשבע בשם עבודה זרה לוקה ההוא כרבי יהודה דמר לו שאין בו מעשה לאקין עליו דתני כתוב לגבי קבן פסח שצריך לאכול אותו רק בליל הסדר לא תותירו ממנו עד בוקר אחר כך אומרת התורה ומה תעשה אם כן נותר ממנו עד בוקר באש תשרוף הו בא הכתוב ליתן מצוות עשה של שריפה אחר לא תעשה שולא תותירו היינו מי שעבר והותיר יש עליו מצווה לשרוף לומר שע לא תעשה שלא תותירו יש עשה מה עושים אם כן הותירו זה נקרא לאו הניתק לעשה ולכן אין לו כין עליו זה הכלל דברי רבי יהודה רבי יעקב אומר לא מן הטעם הזה אין לו כין על ל לא תעשה של לא תותירו לא מן השם הו זה אלא משום דהב הלי כיוון שלא תותירו דלו שאין בו מעשה כי הרי ההתרה לא נעשת על ידי פעולה בדיוק הפוך בגלל שלא אכלו את כל הבשר של הקורבן הוא נותר זה לא שעשו מעשה שאות תיראו ולפי דעתו כל לב שאיין בו מעשה אין לו כין עליו מכלל דרבי יהודה שהיה צריך לפתור בגלל לב שניתק לעשה ולא בגלל לב שאין בו מעשה הוא סבר שלב שאיין בו מעשה לא קין עליו ואם כן לפי דעתו זה מסתדר במשנה למדנו הנודר בשם עבודה זרה ומקיים היינו נשבע בשמו של עבודה זרה הרי זה בלא תעשה מפרשת הגמרא נודר בשמו ומקיים בשמו מנלן שהם אסורים לתניה מזה שאומרת התורה ושם אלוהים אחרים לא תזכירו לומדים שלא יאמר אדם לחברו שמור לי תחכה לי בצד עבודת כוכבים פלונית אל תזכיר בכלל את השם של עבודה זרה וממה שנאמר לא ישמע על פיך לומדים שלא ידור בשמו ולא ישבה לקיים בשמו של עבודה זרה ולא יגרום לאחרים שעובדים עבודה זרה שידרו בשמו ויקיימו בשמו תכף נראה מה לכן מה הוא לא יעשה דבר אחר לימוד נוסף לא ישמע על פיך אזהרה למסית יחיד לעבוד עבודה זרה ולמדיח את אנשי עירה נידחת לעבוד עבודה זרה ומתקנת הגמרא זה לא נאמר על מסית כי לגביו בעד יכתיב ב כתובה בו הזהרה מפורש אחרי שהתורה אומרת ש מיתתו של מסית יחיד לעבודה זרה מיתתו בסקילה כתוב וכל ישראל ישמעו ויירון ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך וגומר ומה שכתוב ולא יוסיפו זה הזהרה שלא לעשות כן לא להשית לעבודה זרה אלא לא ישמה על פיך זה הזהרה למדיח שמדיח את אנשי ר נדחת לעבוד עבודה זרה שעליו לא נאמרה הזהרה אחרת וזו י ההזהרה מבאר את הגמרא מה שאמרנו לא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו של עבודה זרה מסי עלי לאבו דשמואל זה סיוע לדבריו של אבואה דשמואל שאמר אבואה דשמואל אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים אדם שעובד עבודה זרה אל תעשה איתו שותפות שמה נוכרי התחייב לו אותו עובד עבודת כוכבים התחייב לו שבועה ונשבע בעבודת כוכבים שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך מספרת הגמרא כיתה אולה אולה בא מארץ ישראל בבל וולן בת במקום שנקרא קל נבו על שם העבודה זרה שהייתה שם שככה היה שמה אמר לי רבא ואיך בתמר רבא שאל אותו והיכן אתה לן אמר לי אולי הזכיר לו את השם של העבודה זרה שזה גם היה השם של העיר בקל נבו אמר לי איך אתה מזכיר את המילה הזאת וכתיב שם אלוהים אחרים לא תזכירו זה שם של עבודה זרה אמר לי אחי אמר רבי יוחנן רבי יוחנן אמר אני עכשיו מגיע הרי מארץ ישראל רבי יוחנן היה רב בארץ ישראל הרב של ארץ ישראל הוא אמר לנו דבר כזה כלל עבודת כוכבים הכתובה בתורה אם השם הזה מוזכר בתורה מותר להזכיר שמה אז הוא שאל אותו א איך הכתיב איפה כתוב עבודה זרה של כל נבוא בתורה אז השיב לו דכתיב קרא ביל כורס נבו שזה מרמז על כל נבו שואלת הגמרא וי ו כתיבה ואם עבודה זרה לא מפורשת בתורה לא מזכירים את שמע מתיב רב משרשיא משנה במסכת זבים זו זכר שראה ראיית זיוה אחת אז הוא נטמע יום אחד אם הוא ראה שתי ראיות הוא נטמע שבעה ימים אם הוא ראה שלוש ראיות הוא גם צריך להביא קורבן ביום השמיני לטהרת אז כתוב שם שאם הוא ראה ראיה אחת מרובה כמו שלוש כיוון שהזכר ה פעמים זה לא לפי יום אם הוא ראה יום אחד או יומיים אלא בזו זה בראיות היינו כמה פעמים הוא ראה זה יכול להות אפיל ביום אחד אז יכולה להיות למשל ראיה אחת ארוכה שהיא מרובה כמו שלוש ראיות אז מה נחשב השיעור שבאמת זה נחשב כמו שהוא ראה שלוש ראיות והוא נטמע טומה חמורה והוא צריך גם להביא קורבן כדי להטהר שהיא כמו זמן שאפשר ללכת מהעבודה זרה שנקראת גדין עד לעיר שילו שהן זמן של שתי טבילות ושני ניגובים סיפון הרי זה זב גמור כאילו ראה שלוש ראיות אז אם כן רואים מכאן שהמשנה מזכירה עבודה זרה גדין איפה בתורה כתוב גיוון אתה רואה שאפילו שלא כתוב בתורה אפשר להזכיר את השם אמר אבינה לא גדין כן מוזכר בתורה כשכתוב הרי גד זה בעצם גדין זה בעצם גד ו מכתב כי דכתיב העורים הפסוק אומר העורים לגד לעבודה זרה שנקראת גד הם ורכים לשולחן אמר רב נחמן כל ליצנות האסירה פלא פלאים אסור לעש ליצנות עד כדי כך שחל אומרים שיש ארבעה שאינם זוכים להיות להקביל פני השכינה מקווה שאני מדייק בלשון בכל אופן שהקדוש ברוך הוא מרחיק אותם אחד מהם זה ליצנים כת ליצנים שאסור לעשות ליצנות אסור לעשות ליצנות אבל יש דבר אחד שמותר לעשות עליו ליצנות חוץ מליצנים עשות ליצנות על עבודה זרה מותר ד שריה כתיב פסוק אומר קרא בל קורס נבו כתוב קרסו חרו יחדיו לא יכלו מלת מסא זאת אומרת הנביא מתאר את האלילים כאילו הם חולי מאיים שקוראים על מושב בית הכיסא מחמת ריבוי הצואה שבגופם ואינם יכולים פליטו והפסוק מתלוצץ על עבודה זרה אתה רואה שאפשר להתלוצץ מהם וכן יש פסוק נוסף שמתו על עבודה זרה כתיב להגלות בית אבן כשהפות תבוא על העגלים של העבודה זרה של בית און שהיו בבית אל שיילקחו על ידי מלך אשור מתוך זה יפחדו יגורו השכנים שלהם של אותם העגלים שהיו גרים בשומרון כי אבל עליו עמו מתאבל עליו עמו אבל וכמ ריו משרתי עבודה זרה שהיו נושאים אותו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרא אל תפרש כמו שכתוב כבוד אלא כאילו נאמר כבדו מלשון כובד מסא עגבות ור שבהן כותב רשי כלומר שמר ישמחו שמעתה לא יצטרכו לשת את המסע הכבד שהיה עליהם זוהי ליצנות של עבודה זרה קיבל ונבוא ועגלים שבשומרון אינם בעלי חיים שיש להם רי אבל בכל זא עשו עלהם ליצנות ועל עבודה זרה אפשר לעשות ליצנות אמר רבי יצחק מ דכתיב ואתה כעת יוסיפו לכתו יעשו להם מסכה מכספם כמו תבנית כ תבונה של פסלים של עצבים של עבודה זרה וגומר מה הכוונה אמר רבי יצחק מהי כ תבונה עצבים מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות של עבודה זרה שלו דמות יראתו ומניחה בכיסאו בשעה שזכרה מוציאה מתוך כיסו ומחבק ו מנשקה בהמשך הפסוק שם נאמר להם הם אומרים זובחי אדם ישקון מ זובחי אדם ה הגלים ישקון אמר רבי יצחק דבי רבי ימי בית מדרשו של רבי ימי שהיו משרתי עבודת כוכבים נותנים עיניהם באדם אשאיר בעלי ממון אנשים עשירים ומרהיבים את העגלים והמשרתים היו עושים דמות פסלים כמו אותו עשיר דמות עצבים ו מעמידין את הפסלים בצד יבוסי הן המקום שבתוך המקום הזה במות וכל וא אחרי זה היו מרהיבים שוב פעם את העגלים תם היו עושים את הדמות כמו אותו עשיר ומרהיבים את העגלים של העבודה זרה ואז כשבאים לתת לעגלים אוכל היו מעמידים את אותו דמות של אותו עשיר שהם חקקו ועשו סיטטו ליד האבוס ששמה הגלים אוכלים ואז הם היו אוכלים כהם רעבים היו רגילים שאוכלים ליד אותו אחד והוא מביא להם כל פעם את האוכל ואז כשהיה אותו עשיר באמת מגיע הם גם כן היו מרעיבים את העגלים שיהיו רעבים ואז הגלים היו בטוחים שאותו אחד בא להביא להם אוכל אז הם היו באים אליו מוציאין את ה המשרתים את העגלים לחוץ כיוון שהגלים ראו אותן את אותם בעלי ממון רצין אחריהם ו ממשמשים בהם כאילו אומרים להם תנו לנו אוכל הם רגילים לראות את הדמות הזאת ליד האבוס והם היו מכירים בהם ואז המשרתים היו אומרים לבעלי הממון מאיפה מכירים אותך נראה לך עבודת כוכבים חפץ בך ולכן דבר מזעזע מצמרר יבוא ויזבח עצמו לא היינו שהעשיר הזה ימסור את עצמו לשחיטה בשביל אותו עגל ואז הם היו לוקחים את ממונו אמר רבה אם כך פירוש הפסוק היי ככה היה מתאים לכתוב זובחי אדם הגלים ישקון משמע ש זובחים את האדם ואז ינשקו לגלים היה צריך לכתוב עגלי ישקון היינו העגלים נושקים את ה ומחבקים את בעלי הממון לזבוח אדם זה מה שמי בא אלי ולמה הרבה הפירוש של הפסוק כל הזוח את בנו לעבודת כוכבים אמר לו הכומר לאב אתה נתת כזה מתנה לעבודת כוכבים דורון גדול הקריב לו יבוא וישק לו עכשיו מתאים שהוא יבוא האבא וישק לעגל אמר רב יהודה אמר בשם רב כתוב בספר מלכים צורות של עבודה זרה שהאומות שהושיב סנחריב בהרי שומרון עשו כתוב שם ואנשי בבל עשו לעבודה זרה את סוכות בנות ומה הניעו מפרש רב יהודה בשם רב הם עשו תרנגולת מבארים שזה מלשון כבי וינה סוכות בנות עוד מבארים שזה היה ביחד עם אפרוחים וזה הכוונה בנות ואנשי קו עשו את נרגל או נרגל או מים הניעו איזה צורה זה תרנגול ואנשי חמת עשו את השימה מה הצורה ומה הניעו ברח קרך אז כריח ועוד נאמר ווהאבים עשו את נבח עשו נבח ואת תרתק ומיניו נבח מלשון כלב נובח טרת זה מלשון חמור ששמים עליו את התיק לשני בשני צדדיו אז לכן הוא הוא מרו במילה הזאת עוד נאמר שם והאב עשו נבח ואת טרטק ומה הנהו נבח זה מלשון נביחה שזה מרמז על כלב ותרתי זה מלשון שני תיקים תרי תיקים כך מבארים ששמים על החמור בשני צדדיו אז זה מרמז על החמור עוד נאמר והספרים שורפים את בניהם באש לאדר מלך ונמלך אלוהי ספרים ומה הניעו מי הם הצורות שקריות אדר מלך ואנ המלך הפרד והסוס אדר מלך הוא הפרד למה כיוון דהדר למרי בתינה הוא מהדר את אדונו ומכבד אותו שבמקום שהאדון יסא את המסע על צואריו הוא משליך את המסע על הפרד וענ המלך זה הסוס למה דני למרי בקרבה הוא עונה לאדונו במלחמה על ידי ש שעל ידי הסוס הוא מנצח במלחמה אגב הפסוק שהספרים שורפים את בניהם באש לאדר מלך וען המלך אלוהי ספרבי מספרת הגמרא דבר מאוד מאוד א שקשה מאוד לדעת אותו על חזקיהו המלך שהוא היה מלך צדיק ובגלל שאביו היה עובד עבודה זרה אביו אחז אז היה צריך להיות א באש זאת אומרת אביו פשוט שרף אותו באש לעבודה זרה אף חזקיהו מלך יהודה ביקש אביו אחז לעשות לו כן דהיינו באמת העביר אותו באש כמו שכתוב בפסוק על אחז וגם את בנו העביר באש ולא ידוע לנו שהיה לאחז עוד בן חוץ מחזקי הו אלא שאמו שכה אותו כתו אמו בדם של חיה שנקראת סלמנדרה רשי כותב חיה קטנה שיוצא מתנור שהאש בוערת בו שבע שנים והסך מדמה אין ההוא שולט בו ובאז מביא רשי מה שכבר אמרנו מצינו כתוב גם את בנו העביר באש ולא מצינו לו בן אלא חזקיהו ולכן הוא ניצל זאת אומרת פחד פחדים אותו חזקיהו המלך שנו כל כך מתפארים בו שוא היה מלך צדיק והכל הוא בעצם היה אביו העביר אותו באש לעבודה זרה אמר רב יהודה אמר בשם רב יודין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש לא עבדו עבודת כוכבים אלא בשביל להתיר להם העריות בפרהסיה כותב רשי שהיה ייצרן תוקפן על האריות אמרו נפרוק כל עול תורה מעלינו ואל הוכיחו על הוריות אבל על עבודת כוכבים לא קפן ייצרן מתיב רב משרשיא וכי לא היה להם תאוה לעבודה זרה והרי כתוב כי זכור בניהם מזבחותם זאת אומרת וגומר ואמר רבי אלעזר שכל כך היה להם געגועים לאותם מזבחות שעשו ל עבודה זרה כמו אדם שיש לו געגועים על בנו אתה רואה שכן עם ישראל היו הדוקים בעבודה זרה ולא רק בשביל להתיר להם עריות אונה הגמרא באמת בהתחלה בכלל לא עניין אותם הנושא של עבודה זרה זרה אבל בתרד ביקוב אחרי שנקשרו בעבודה זרה כבר כל כך נקשרו אליה והיה להם את הגעגועים מביאה הגמרא את מה שהבאנו בפתיחת השיעור תא שמע קושייה על רב יהודה בשם רב הפסוק אומר ע בתוכך בפרשת בחוקותיי ונתתי את פגריכם על פגרי גילום הקללה הזאת התקיימה שאמרו חכמים בזמן שהיה מצור על ירושלים אליהו הצדיק היה מחזר מחפש על תפוחי רעב אנשים שהיו נפוחים מחמת ר ש בירושלים פעם אחת מצא תינוק תפוח מוטל באשפה אמר לו אליהו מאיזה משפחה אתה אמר לו אותו תינוק מי משפחה פלונית אני אמר לו כלום נשתייר מאותה משפחה מישהו יש לך איזה קרוב משפחה שעוד חי אמר לו לא לאו חוץ ממני אמר לו אליהו אם אני מלמד אותך דבר שאתה חי בו אתה למד אמר לו אין כן אמר לו אמור בכל יום שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד אמר לו אותו תינוק אס תשתוק שאני לא רוצה להזכיר בשם השם ולמה שלא לימדו אבי ואמו לומר שמע ישראל מיד הוציא התינוק את יראתו העבודה זרה שהיה עובד ל מחיקו ומחבק ו מנשקה עד שנבקע כריסו מחמת רעב ונפלה עירת לארץ ונפלו עליה לקיים מה שנאמר בתוכחה נתתי את פגריכם על פגרי גילו לכם אבל בכל אופן אנחנו רואים מכאן שהם היו הדוקים בעבודה זרה משמע שהיה להם תאווה לזה אוה הגמרא בטר דבי קובה גם כאן אותו תירוץ אחרי שעבדו עבודה זרה אז היייתה להם תאווה לעבוד עבודה זרה אבל לפני כן עם ישראל לא היה להם שום תאווה לעבודה זרה ועד כאן דף ג
לצפיה בתכנים נוספים: