הדף היומי מסכת סנהדרין דף מו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף מו

[מוזיקה] סנהדרין דף מו מתחילים בעזרת השם דף מ עמוד ב במשנה שני אחים תאומים דומים אחד לשני אחד מהם הלך וגדל עד שהתמנה להיות מלך השני הלך והדרדר עד שהפך להיות ליסטים גנב והמלך נאלץ להעניש אותו ובאותה מדינה היה נהוג שמענישים אדם שהוא ליסטים שהוא גנב שמלס את הבריות שהורגים אותו טולים אותו על העץ אומר רבי מאיר כל הרואה את אותו אח תלוי לא כל כך מכיר את הליסטים הזה זה לא היה אדם כל כך ידוע מה הה בסך הכל מפורסם באדם גנב אנשים רואים את הליסטים בטוחים שזה המלך את המלך הם מכירים והם הרי דומים כל הרואה אותו תלוי את אותו אח תאום ליסטים אומר המלך תלוי כי הרי אותו אח היה דומה למלך ציוה המלך והורידו הו אומר רבי מאיר אותו דבר אומרת התורה וכי יהיה באיש חטא משפט מוות מהפסוק הבא מוכח שמדברים פה על אדם כזה שסקווידוויד אותו אבל פסוק הבא אומרת התורה לא תלין נבלתו על העץ אל תשאיר אותו תלוי לילה על העץ כי קבוא תקברנו ביום ההוא למה כי קיללת אלוקים תלוי בפשטות כי קיללת אלוקים זאת אומרת הבן אדם הזה על מה הוא נהרג על מה טלו אותו כי הוא קילל כביכול שם השם אז אנשים רואים אותו תלוי אז מתעניינים על מה תלו אותו ואז מספרים שהוא קילל את השם מה שנקרא בירך השם בלשון הפוכה על זה שהוא בירך את השם אז מה הוא ביירך ואז כל הזמן מדברים על זה עוד פעם ועוד פעם עוד פעם ועוד פעם כי לילת אלוקים תלוי זה רק מזכיר את ה ביזיון שאותו אדם ביזה את הקדוש ברוך הוא לכן צריך מהר להוריד אותו מעל גבי העץ כאן אנחנו בעצם למדים שהפסוק הזה מדבר על אדם שהוא מת בסקילה בגלל שהוא מה שנקרא בירך את השם ואחרי שהוא נסקל גם תלו אותו אבל אומר רבי מאיר יש כאן עוד רמז כי קיללת אלוקים תלוי כש יש יהודי שנברא בצלם אלוקים הוא תלוי על העץ הרי עם ישראל כביכול דומים לקדוש ברוך הוא וכשיהיו זה נראה כאילו כביכול אנשים יכולים לטעות אף על פי שאותו יהודי במשל הוא כמו הליסטים אנשים עלולים לטעות שבעצם מי שתלוי כאן קשה אפילו לומר את הדבר על דל השפתיים אז אולי נמשיך עם המשל אנשים עלולים לטעות שהמלך בעצם הוא זה שתלוי לכן זה גנאי למלך וצריכים להוריד את אותו אדם ולא להשאיר את נבלתו ללון לילה על אותו עץ שבו תלו אותו המשנה שלנו דנה באותו פסוק שמדבר כי קיללת אלוקים תלוי כמו שכבר אמרנו שבפשטות הכוונה למדים מכאן שהנטל שתלו אותו היה בעוון שהוא מה שנקרא בירך את השם יש ויכוח האם ללמוד כל הנסקלין נטלין שהרי מה מיטת בית דין שהמיטו את מי שמברך את השם בסקילה ואתה רואה שתולים אותו אז לפי דברי רבי אליעזר לומדים לכל הנסקלין כל אלה שמתו במיטת סקילה שאחר כך טולים אותם וחכמים אומרים לא רק מי שדומה יותר לאותו מברך את השם מגדף אינו ניטלה אלא המגדף המברך את השם והעובד עבודה זרה שגם כן דומה לזה אבל לא כל אלה הנסכים כאןן נכנסת המשנה לפירוט איך היו טולים האיש לפי דעת רבי אליעזר טולין אותו שפניו כלפי הם כלפי חוץ אלה ש רואים את התלוי רואים את פניו והאישה נטלת כשפניה כלפי העץ דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים רק האיש נטלה ואין האישה נטלת אמר להם רבי אליעזר ואלו שמעון בן שתך טלה 80 נשים מכשפות באשקלון איך אתה אומר שלא טולים נשים אמרו לא הרי 80 נשים תלה ואין דנין שניים למיטה ביום אחד אם זה שני דינים אחרים שהם ניטלים בגלל שתי סיבות אחרות ואמנם אלה אנשים ניטלו בגלל אותה סיבה כי הם היו מכשפות אבל בתוך כישוף יש כמה סוגים ואף על פי שהיה כאן כמה דינים כמה סוגי כישוף בכל זאת עלו אותם את כולם באותו יום אתה רואה מכאן שהייתה כאן מטרה וסיבה ששמעון בן שטח היה חייב כיוון שבאותה תקופה בנות ישראל היו פרוצות בכשפים ושמעון בן שטח היה חייב לעשות משהו כדי לעצור את זה אז הוא הה חייב לתלות את כולם ואם הוא היה מעכב את טליתן היו קרוביהם עומדים נגדו להציל אותם לכן היה חייב לתלות אותם באותו יום היה חייב להעניש אותם באותו יום אז לכן הוא עבר על הכלל הרגיל שלא טולים ביום אחד לא גוזרים בכלל מיתת בית דין ביום אחד על שתי מיתות והוא עשה 80 מיתות ו אם כן אין גם רעיה יכול להיות שבדרך כלל לא טולים אישה וכאן בשביל לפרסם את הדבר ולהפחיד את בנות ישראל כדי שלא יעסקו בכשפים אז הוא הלך ועשה משהו שהיה לו היתר זמני לעשות אותו אבל זה לא אומר שבאופן רגיל אישה ניטלת עדיין אפשר לומר כמו דברי חכמים שאישה אינה נטלת מביאה הגמרא ברייתא שדורשת את שתי הדעות איזה עוון גורם שאחרי הסקילה גם תלו את אותו חוטא תנו רבנן המקור של זה זה כמו שאמרנו הפסוק כי יהיה באיש חטא משפט מוות ואומת וטלית אותו על העץ אחר כך כתוב לא תלין נבלתו כי קיללת אלוקים תלוי אבל ב ששטות מה שכתוב כי יהיה באיש חטא משפט מוות ואומת וטלית אותו על עץ הייתי סבור כל מי שחייב מיטת בית דין יכול כל המו מתין לא משנה אם זה שקילה שריפה הרג על ידי חרב או חנק כל אדם שהמיטו אותו מתת בית דין מפשטות לשון הפסוק ואומת כל אדם שאומת בבדים טלית אותו על העץ נטלין אחרי מיתתן תלמוד לומר בהמשך פסוק הבא לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלוקים תלוי פשטות הפסוק מדובר כאן על אדם שמה שנקרא בירך את השם בלשון הפוכה ואם ישאירו אותו תלוי הרבה זמן אנשים כמו שאמרנו תעניינו ואז עוד פעם צפרו על זה שהוא קילל את השם זה גנאי אבל זה שאנחנו רואים שהתורה אומרת על מי מדובר כאן שהוא מת ותלו אותו על העץ על זה שקילל ים לפי דעת רבי אליעזר מה המקלל הזה שדינו בסקילה אף כל שדינו בסקילה ניטלה דברי רבי אליעזר ומכאן באה דעתו במשנה כל הנסקלין נטלין אבל אלה שמתו במיטת בית דין אחרת לא נטלין חכמים מצמצמים את זה עוד יותר והם אומרים מה מקלל זה שכפר בקדוש ברוך הוא בעיקר בזה שהוא קילל את השם אף כל ש כפר בעיקר שהוא עבד עבודה זרה ניטלה אבל שאר הנסכים אינם ניטלים במק המפלג מה שורש הוויכוח רבנן דורשים בצורה של כללי ופרטי וכעת הגמרא מלבישה את המקרה שלנו על הדרשה הזאת כתוב כאן שיהיה באיש חטא משפט מוות והומת ותלית זה כולל את כל מיתות בית דין אחר כך כתוב כאן כי קיללת אלוקים אה זה בא לפרט פרט של אדם שקילל את השם אז אי אבו מקרב לדדי אם הפרט היה מיד אחרי הכלל אמרינן גם אנחנו היינו אומרים כך אומרים רבנן אין בכלל אלא מה שבפרט שהפרט בעצם פירש את הכלל ורק א מברך השם נשתמש בלשון מברך השם כמו שרגילים לומר רק הוא אחרי השקילה ניטלה זה מה שאמ זה הייתי אומר אין בכלל אלא מה שבפרט הני הין מברך השם דינו בתליה מידי אחרינא שער מחוייבי מיתות בית דין לא השתה כעת ד מרחק מדדי הפרט קצת רחוק מהכלל הוא לא ממש סמוך הה ההרחקה בא ללמד אותנו עוד ריבוי לרבות עבודת כוכבים ד מילי בכל מילי דומה למברך השם בכל הפרטים כי גם הוא כופר בעיקר ורבי אליעזר דריש ריבוי ומיו הוא דורש את זה בצורה של ריבוי ומיו והתורה אומרת ואומת ותלית הכל מיתות בית דין זה בא לרבות ריבוי כי כללת זה מיעוט דווקא מה שדומה למברך השם או מקד אם זה היה כתוב סמוך והוא ומת המקלל לא הבו מרבנן אלא עבודת כוכבים דדמי היינו מרבים רק מעט רק ובד עבודה זרה שדומה למברך השם בזה ש שהוא כופר בעיקר הוא דומה בכל מילה בכל דבר אבל השט מרחק מהד בזה שהרחיקו את הפרט מהכלל הני זה מועיל לריבוי לרבות גם את שאר הנסקלין שגם כל אלה שדומים למברך השם בסוג המיטת בית דין שלהם הם גם כן ניטלים היינו כל הנסכים ניטלים במשנה ראינו האיש לפי דעת רבי אליעזר תולין אותו כשפניו כלפי העם והאישה כשפניה כלפי העץ חכמים אומרים האישה בכלל אינה ניטלת מה התמה דרבנן מנין הם לומדים שהאישה אינה נטלת אמר קרא הפסוק אומר וטלית אותו לא כתוב אותה אותו ולא אותה ורבי אליעזר הוא דורש אותו היינו בלי בגדיו בלא כסותו אבל זה לא לא ממעט את האישה ורבנן מנין הם ילמדו שהוא שהוא נטלה בלא בגדיו אן החינמי נכון גם הם דורשים את זה מזה שכתוב אותו אלא מנינ ממעטים אישה מטליה אמר קרא וכי יהיה באיש חטא משפט מוות ותלתה איש ולא אישה ורבי אליעזר שלפי דעתו כן טולים אותה הי וכה באיש ממה דריש בי מה הוא דורש ממה שכתוב איש אמר רש לקיש ההוא זה בא לדרוש על בן סורר ומורה בחלה מביאה הגרא למיעוט בן סורר ומורה היינו שאף על פי שבן שהתורה מגדירה אותו שהוא אינו שומע בכל אביו ובכל אמו יש הלכות מיוחדות בו אבל הוא על כל פנים נסקל ואומרת הגמרא דורשים מזה שכתוב איש למעט לו נער שהוא אינו נסקל אבל הגמרא מיד דוחה את זה והתניה הבריתה מפורשת שבין סורר ומורה נסקל ונטלה דברי רבי אליעזר אלא באמת אמר רב נחמן בר איצחק מה שאנחנו באנו לדרוש מהמילה איש זה לרבות בן סורר ומורה שגם הוא נטלה מה הי טעמה מה הטעם שדורשים איש לרבות בין סורר ומורה שנשקל שתולים אותו ואמר קרא וכי ייה באיש חטא דורשים איש ולא בן סוררו מורה ודורשים חטא מי שעל חטאו נהרג אבל יצא בן סורר ומורא שעל שום סופו נהרג משהו כעת עושה לא מחייב אותו מיתה אלא זה שהוא לא שמע בכל אביו וכל אמו ואכל כמות גדולה של בשר והרבה יין ירדה תורה לסוף דעתו שאם מעשיו הם כאלה בצעירותו בבגרותו הוא ילשת וירצח את הבריות הוא יחפש אחר ממון כדי לספק את התאוות שלו אז אם כן מהדרה הזאת אנחנו גם כן ממעטים כי קודם כל איש ולא בן ו מה שהוא חטא ולא על שם העתיד אב מיות אחר מיות התורה ממעטת את בין סורר ומורה שתי פעמים גם באיש וגם ב מעשה איש ולא בן ו שחטא ולא על שם העתיד כיוון שיש כאן מיעוט פעמיים יש כלל אין מיוט אחר מיוט אלא לרבות כל מקום שנאמרו שני מיעוטים על עניין אחד לא ממעטים אלא ממעטים את המיו היינו מרבים אז אם כן מרבים כאן בין סורר ומורא לכן לפי רבי אליעזר תולים בין סורר ומורה גם כן כיוון שהוא נסקל הוא גם נטלה חוץ מהוויכוח שכעת עסקנו בו בין חכמים לבין רבי אליעזר האם רק מברך השם ועובד עבודה זרה סכלים ונתלים או כל הסכלים ניטלים המשנה מביאה ויכוח נוסף שיש ביניהם לגבי האם אישה ניטלת שחכמים אומרים שהיא אינה נטלת ורבי אליעזר אומר שכן במשנה אמר להן רבי אליעזר לחכמים ולו שמעון בן שתח טלה 80 נשים מכשפות באשקלון אתה רואה שכן טולים נשים אמרו לו שם זה היה צורך שעה הוראת שעה כי בנות ישראל היו פרוצות בכשפים והיו חייבים לגדור את זה היו חייבים להמיט אותם לשכול אותם ולתלות אותם ביום אחד כ שהקרובים יספיקו למנוע כדי לגדור את הפרצה הזאת והרי בדרך כלל לא דנים שניים ביום אחד וכאן אתה רואה שכן דנו מוכח אם כן שבכלל הסיפור כאן היה שונה היה צורך שעה ואי אפשר ללמוד ממנו אמר רב חסדה בהתחלה הוא אומר את זה בצורה של לא שנינו שלא דנים שניים ביום אחד במיטה אלא בשתי מיטות למשל אחד בערג ואחד בסקילה אבל במיטה אחת למשל ששניהם בסקילה דנים שניים ביום אחד ומיד שואלת הגמרא ר המעשה ד שמעון בן שטח שהם נשקלו ונטלו דמייטה אחת אבי הם כולם מתו באותה סוג מיתה וכ אמרו לי אמרו חכמים לרבי אליעזר דן דנין שניים ביום אחד והוכיחו ל הוכיחו לרבי אליעזר ששמעון בן שטח הרג את המכשפות שלו על פי דינ אל הקור שה ואם כשזה במיטה אחת אפשר כן לדון יותר משניים רבי אליעזר יכול לענות שאף על שאף על פי שהוא הרג יותר מאחת זה היה על פי דין למה כי הם נידונו כולם באותה מיטה אלא מתרצת הגמרא היא תמר רחי תמרים נאמרו דבריו של רב חסדם נאמרו בצורה כזאת לא שנינו שבית דין אינם דנים שניים ביום אחד למיטה אלא כשבאים לדון אותם במיטה אחת כאין שתי מיתות ו יחידה ממה זה מיתה אחת כן שתי מיתות כגון שבאים לדון שני אנשים לאותה מיטה על שתי עבירות שונות שני דברים שונים קשה לעיין בכל אחד בפרטיו דיניו לא מספיק ייהפכו בזכותו אבל אם באים לדון שני אנשים במיטה אחת ועבירה אחת שלמשל שניהם עבדו עבודה זרה דנים את שניהם ביום אחד למה כי פרטי הדין שווים לא קשה לעיין בשניים ביום אחד כי אתה מאיין בדבר אחד ועל פי זה פוסק לשניים ובמעשה של שמעון בן שטח אף על פי שהם כולם היו מכשפות הם לא נהרגו בגלל אותו עוון כי חלק מהמהם היייתה וב חלק ידעוני זאת אומרת הם באמת היו מכשפות אבל כל אחת עסקה בכישוף אחר אז אם כן לא היה אפשר לדון אותם ביום אחד זה שבכל זו דנו אותם ביום אחד רצו חכמים להוכיח לרבי אליעזר שאי אפשר להוכיח מהסיפור ההוא לדינים רגילים של חיוו מיתות בית דין כי שם זה היה הוראת שם מתיב רבדה בראבה ומקשה על רב חסדה איך אתה אומר שאם זה אותו סוג מיטה על אותו סוג וג עוון אפשר כן לדון למיטה שתיים ביום אחד הרי הברייתא אומרת אין דנים שניים ביום אחד ואפילו בנוף ונופת אז אם כן אף על פי שזה אותו עוון ואותה מיטה בכל זאת לא דנים למיטה שניים ביום אחד מתרצת הגמרא תרגמה רב חסדה הוא מתרץ שהברית הזאת לא מדברת שמענישים אותם באותו עונש אלא בשני עונשים שונים וזה יכול להיות באחת משתי אפשרויות או בבת כהן שהיא בשריפה ו בועלה שהוא בחנק או בבת כהן שהיא בשריפה ובמקרה שהיה כאן שלוש זוגות של עדים הזוג הראשון באו והעידו על בת הכהן אחר כך באו זוג שני ואמרו על העדים הראשונים איך אתם מספרים על דבר שהיה במקום פלוני בזמן פלוני הרי באותו זמן אמ אנו הייתם במקום אחר והרי מה צריך לעשות לאותם עדים ראשונים היו אמורים לעשות להם מה שהם זממו לעשות עכשיו הם זממו גם להעניש את בת הכהן וגם את זה שהיה איתה אז ההלכה היא שמענישים אותם כמו מה שהם זממו לעשות לזה שהיה איתה היינו חנק ולא שריפה ככה ההלכה אז אם כן העדים הזוממים היו צריכים להיות נענשים כעת בחנק ובת הכהן היתה צריכה להיות פטורה כי הרי הזמו אותם אבל בסוף באו זוג שלישי של עדים ואמרו על הזוג השני אתם כעת הזמת ביטלתם את העדות הראשונה למה כי אתם טוענים שבאותו יום הייתם איתם במקום אחר הרי באותו יום הייתם איתנו בכלל במקום שלישי אתם לא יכולים בכלל להעיד ולהעז את העדות הראשונה אז אם כן מה כעת יצא שחוזרים הזוג הראשונים של העדים להיות נאמנים כי אלה שהזמנו אותם נפסלו וגם הכת השלישית כמובן מאמינים לה כי התורה מחדשת שתמיד מאמינים לעדות האחרונה פה בדים זוממים ורק הכת האמצעית ש תעד הראשונה היא כעת מומת וצריכים לעשות להם מה שהם זממו לעשות לעדים כי הרי הם זממו לחייב את העדים במה שהעדים רצו לחייב את זה שהיה עם בת הכהן היינו חנק אז העדים הזוממים מתם בחנק ובת הכהן מיתתה בשריפה אז כיוון שיש כאן על אפלו שבית מדברת נוף נופת אבל יש כאן שתי מיתות לכן אי אפשר לדון אם באותו יום הסיפור הזה של שמעון בן שטח בעצם מעורר כאן שאלה הוא הלך ובהוראת שעה גזר מיטת בית דין על 80 נשים מכשפות אף על פי שעל פי דין איהי אפשר לדון אותם באותו יום רואים מכאן שכדי לגדור את פרצת הדור יש לפעמים כוח בתנאים מסויימים לעשות עונשים אפילו נגד הכללים הרגילים תניה על זה ממרה ברייתא דבריו של רבי אליעזר בן יעקב שהוא אומר שמעתי שיש רשות לבית דין שהם מכין נותנים עונש מלכות ועונשין אפילו חיוב מיתה שלא בדבר המחוייב מן התורה ולא לעבור על דברי תורה היינו לא להמציא דיני מיטה ומלכות חדשים למי שאינו חייב אלא רק לצורך שעה כדי לעשות סייג לתורה לא יכולים להמציא הלכות חדשות לתמיד הם יכולים רק ורעד שעה לעשות גדר לתורה כדי שהתורה תישאר אה שישארו עם ישראל ימשיכו לשמור את התורה במעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי היוונים שאז גזרו גזרות והדת היייתה נעזבת והביאו לבית דין ושקלו לא מפני שראוי לכך על פי דין שהרי הוא לא עשה מלאכה אלא הוא עבר על איסור דרבנן בזה שהוא רכב סוס בכל זאת המיטו אותו סקלו אותו לא מפני שהוא ראוי לכך אלא שהשעה היייתה צריכה לכך לחיזוק חומת הדת ושוב מעשה באדם אחד שהתנהג בחוסר צניעות הטיח את אשתו תחת התאנה והביאו לבית דין ולקו הוא מלכות לא מפני שהוא ראוי לכך כי הרי זה אשתו אלא שהשה הייתה צריכה לכך בשביל בשביל שיישמרו יותר על הצניעות ואותו דור באמת היה צורך מאוד גדול לתקן את הדבר הזה אומרת המשנה כייצד תולין את המחוייב סקילה שאחר כך נטלה על העץ לפי דעת רבנן נועצים קורה בארץ משקיען את הקורה בארץ והעץ יוצא מראשה כמו צורה של כף סופית כזאת ו כך עומד העמוד התליה אחר כך לוקחים את שתי ידיו של ה מחויב תליה ושמים יד אחת על היד השנייה מקיף שתי ידיו זו על גב זו וכך טולה אותו בידיו רבי יוסי אומר לא היו נועצים את הקורה משמע שהיה קורה ישרה שפשוט עשו אותה באלכסון מוטה על הכותל הקורה מוטה על הכותל היינו צד אחד על הארץ וצד השני על הקיר בצורה של כזה אלכסון וכך טולין אותו כדרך שתבכי נוסין שהם מפשיטים את האור של הבהמה ומתירים אותו מיד פותחים מיד את הקשירות שבידיו ואם לן אם השאירו אותו שם בלילה מי שהשאיר אותו עובר עליו בלא תעשה שנאמר לו טלין נבל על עץ כי קבור תקברנו כי כללת אלוקים תלוי וגומר מה זה כללת אלוקים תלוי כלומר בריות שרואים אותו תלוי מה הם אומרים פני מה זה תלוי פני שברך את השם ואז עוד פעם מזכירים את זה ונמצא השם שמיים מתחלל אמר רבי מאיר דרשה נוספת על הפסוק כלילת אלוקים תלוי בשעה שאדם מצטער על פורענות שבאה עליו מחמת עוונו שכינה באיזה לשון היא קוב ומצטערת עליו מה הלשון אומרת כמו קיללת אלוקים קלני מראשי קלני מזרועי היינו קל לת אני הזרע שלי אינה קלה כי ללת היינו קל לת זה לא קל השכינה כביכול אומרת זה לא קלילי הראש שלי לא קל הזרוע שלי לא קלה אלא כבדה כמו אדם עף ויגע ולא מדברים כאן על פורענות שבאה על צדיקים אלא מדברים כאן על פורענות שבא על אלה שהם אינם צדיקים ואם ככה מקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך כל וחומר על דמן של הצדיקים ולא זו בלבד אמרו חוזרים חזרה להלכה לא רק אדם שמחוייב מתד בית דין יש איסור ללין ולהשאיר אותו ו לא לקבור אותו אלא צריך לקבור אותו אלא מדברים פה גם כל אדם אחר אריכות ימים ושנים טובות בתקווה שזה ככה כל אדם אחרי שהוא נפטר כל המלין את מתו עובר בלא תעשה ואם מלין את המת לכבודו של המת להביא לו ארון ותחריטים אינו עובר עליו בלא תעשה עכשיו חוזרים לזה שמת במיתת בדין לא היו קוברן אותו זה שנשקל בקברות א אבותיו כי אין קוברים רשע ליד צדיק אלא שתי בתי קברות היו מתוקנים לבית דין בעצמם אפילו כל אלה שמתו במיתת בית דין לא קברו את כולם באותו בית קברות בית קברות אחת נהרגין ונחנק ש מיתתם קלה יותר אז רשותם קלה יותר ובית קברות אחת לנסכים ונשרפים שמתם חמורה יותר ולכן הם צריכים בית קברות בנפרד אומרת המשנה לא היו משאירים את אותו אחד שנהרג במיתת בית דין בבית קברות הזה לתמיד אלא אחרי שנתקל הבשר של הנקבר בבית הקברות הזה תכפר לו במיטתו וזנו בזיונו ואז מלקטי את העצמות שלו קוברין אותן במקומן בקברות אבותיו עוד אומרת המשנה הקרובין של זה שבית דין המיטו אותו באים ושואלים בשלום הדיינים ובשלום האדים כלומר הם באים לומר שאין בליבנו עליכם על זה שהרגתם אותו שדין אמת דנתם עוד אומרת המשנה והקרובים לא היו מטבלים על אלה שמתו במיטת בית דין כדי שהבזי הזה שלא מטבלים עליהם יהיה בשבילהם כפרה אבל אוננן היו מצטערים בלב שאיין נינות אלא בלב וזה לא נחשב כבוד וזה לא מונע את הכפרה מביאה הגמרא ברייתא שמפרטת מנין לומדים את הסדר של הסקילה והטלית תנו רבנן אילו נאמר כי יהיה באיש וטלית אותו על עץ הייתי אומר קודם טולין אותו ואחר כך ממיתין אותו כדרך שהמלכות היייתה עושה לכך תלמוד לומר קודם והומת ואחר כך ותלית אותו על העץ ממיתין אותו ואחר כך טולין אותו הא כייצד איך היו עושים את הסקילה והטה משעין את גמר דינו עד סמוך לשקיעת החמה ורק אז גומרין את דינו ומיד ממיתין אותו שזה עדיין ביום לפני השקיעה ואחר כך טולין אותו בשעת הלי היו ממש במהירות מורידים אותו מהטלית אחד כושר ואחד אחר מתיר תוך כדי קשירת הראשון כדי לקיים בו רגע אחד מצוות תליה ראינו ויכוח במשנה בין חכמים לבין רבי יוסי איך היו מעמידים את העץ של התליה חכמים אומרים שהיו לוקחים צורה של כ סופית ונועצים אותה באדמה וכך טולים אותו רבי יוסי אומר לא היה אסור לדוב לתחוב את העץ באדמה אלא לוקחים עץ באלכסון צד אחד בקרקע צד שני על הכותל וכך טולים אותו מביאה הגמרא תנן בריתה מאיפה לומדים את המקורות של הוויכוח הפסוק אומר וטלית אותו על עץ שומע אני יכול להיות שהעץ הזה עדיין מחובר בשורשים בין בתלוש מן הארץ ובין מחובר בשורשים תלמוד לומר כי קבור תקברנו אז יש כאן ריבוי שגם את העץ צריך לקבור אבל דורשים דווקא מי שאינו מכוסה הרילה קבורה היינו אתה רק קובר את העץ אתה לא צריך גם לקצוץ אותו לפני שאתה קובר אותו מדובר פה על קבורה אחרי שגמרו לעשות בו את המיטת בית דין ותליה של אחרי מיטת בית דין הייו לוקחים את העץ וקוברים אותו היינו צריך שרק יקברו אותו לא שיצטרכו עכשיו לקצוץ אותו ואחר כך לקבור אותו אז לכן אומר רבי יוסי כיוון שמי שאנו מחוסר אל הקבורה יצא עץ מחובר זה שמחוסר קציצה בחיבורו לקרקע והשורשים וקבורה ועל זה לא דיבר הכתוב אלא צריך לקחת עץ שהוא כבר היה תלוש רבי יוסי אומר מי שאינו מחוסר אל הקבורה יצא מן הכלל הזה אם אתה תעשה כמו שחכמים אומרים שאתה תחוף ואת העץ בקרקע זה יהיה מחוסר תלישה היינו להוציא אותו מהקרקע וקבורה לכן לא משקעים אותו בכלל בקרקע אלא מתאים אותו על הכותל ורבנן הם לא מסכימים עם דברי רבי יוסי כי לפי דעתם תלישה זה שיש לך עץ נעוץ בקרקע ואתה תולש אותו זה לא נקרא קציצה עליו כלום הוא זה לא מעשה חשוב זה לא סותר את מה שכתוב שצריך לקבור זה לא אומר שעשית פה עוד פעולה במשנה אמרנו שאם לא א קברו אותו מיד אלא העלינו אותו עוברים עליו בלא תעשה שנאמר לו תלין נבלתו על העץ כי כבור תקברנו כי כללת אלוקים תלוי כלומר מפני מה זה תלוי למה זה קיללת אלוקים כי שואלים למה הבן אדם הזה תלוי מפני שברך את השם וכולי אז זה גורם שאנשים יזכרו עוד פעם בגידולו עדיף שלא יזכרו מזה תניה הרבי אומר רבי מאיר מה שפתחנו בפתיחת השיעור משלום משל למה הדבר דומה לשני אחים תאומים גרים בעיר אחת אחד מינו למלך ואחד יצא לסתיות לסתם לגנוב את הבריות ציווה המלך ותלו את אחיו התהום כל הרואה את אחי תהום תלוי אומר המלך תלוי כי הוא דומה לו ציווה המלך והורידו הו אז אותו דבר גם כאן אם אתה משאיר תולה אדם שיש לו צלם אלוקים אז זה כיוון שאדם עשוי בדיוק נו של הקדוש ברוך הוא שם שמיים מתחלל כשהוא תלוי ראינו במשנה שאמר רבי מאיר שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי וכולי ה נו כביכול הוא מתעייף וכבד עליו ראשו כמו שאדם רגיל לומר מה ה משמע קלני מלשון של עייפות אמר הבה כמן דאמר קל לת לא קל היינו עייף כבד כבד עליו ראשו כבד עליו זרו שואלת הגמרא אמר לי רבא אם כן שקל היינו איני קל כבד עלי ראשי כבד עלי זרועים מבאלה למה אתנ לא אמר את זה בצורה כזאת למה להגיד איני קל אלא אמר רבה קלני זה מלשון קל לי כמן ד אמר כמו שאדם אומר כיל לי אלמה קל לי העולם אומרים שזה לשון הפוכה כאילו כבד עליו העולם מרוב שהוא כבד ועייף שואלת הגמרא איך דורשים מהמילה הזאת לגבי הקדוש ברוך הוא הרי הי כללת מבאלה לגופה צריך ללמד אותנו כלילת אלוקים תלוי שכש הבן אדם תלוי כולם רואים אומרים הבן אדם הזה על מה הוא תלוי ואז נזכרים שהוא בירך את השם אז למה דורשים מזה עוד דרשה תרצת הגמרא אם כן שזה רק בא ללמד על אותו מקלל נ מקרא כי מקלל אלוקים תלוי מהי מה היא קיללת למה שינו בלשון כדי לדרוש גם את הדרשה לגבי הקדוש ברוך הוא שואלת הגמרא וימה אולי נאמר שכולי לאחי הו דעתה אולי כללת רק בא ללמד על הקדוש ברוך הוא ולא בא ללמד בכלל שמקלל בתליה אם כן אם זה בא למד רק על הקדוש ברוך הוא ני מקרא כילת מלשון קל שהקדוש ברוך הוא כביכול אומר קל לת או קל לי בכל אופן היה צריך לכתוב קל כילת מה היא קללת שמה מנתרת זה גם למד על זה שמקלל השם בתליה במשנה אמרנו ולא זו בלבד אמרו לא דווקא לגבי אלה שמתו במיתת בית דין יש איסור להלין אותם אלא צריך לקבור אותם אלא צריך לקבור כל אחד את מיתו ולא להלין אותו ואם הוא מלין את המת הוא עובר לא תעשה לא תלין נבלתו אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מנין למלין את מתו שעובר עליו ולא תעשה תלמוד לומר לא תלין כי קבור תקברנו מכי קבור תקברנו מכאן למלין את מיתו שעובר בלא תעשה שלא תלין גם אם זה לא ממיטת בית דין אדמר יש אומרים אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי רמז לקבורה שאדם מחויב לקבור את מיתו מן התורה מן עין תלמוד לומר כי קבור תקברנו מכאן רב זה קבורה מן התורה אמר לי שבור המלך שבור מלכה לרב חמה קבורה מ התורה מןן תופס הרבה מקום מנין שבכלל צריך להשתמש עם עם קרקעות כאלה גדולות בשביל קבורה מי אמר בכלל שהתורה מצווה לקבור השתיק ולא אמר לי ולא מידי רב חמא שתק לא ענה אמר רב אח בר יעקב אסר אלמה ביידה טיפש נמסר העולם ביד הטיפשים שרוחה לא ידע מה לענות לו דבאלה למימר היה צריך לומר כי קבור תקברנו דוכה הגמרא רבח לא ענה את זה כי שבור מלכה הה יכול להשיב שהפסוק הזה יכול להיות שהכוונה היא דעבד לי ארון לקבור את המת בארון אבל לא בתוך הארץ שואלת הגמרא רב אחא היה יכול להשיב שלומדים את זה ממה שכתוב ריבוי תקברנו מתרצת הגמרא שבוא מלכה לא מש מלי הוא לא היה מודה והוא לי היה מבין שיש ללמוד מכאן ריבוי שואלת הגמרא רב אחה היה צריך לומר ונמה מד קבור צדיק עם זה שאנחנו רואים בתורה שקברו את הצדיקים אברהם ויצחק ויעקב נה הגמרא שבור מלכה היה עונש זה מנהג ה בעלמה ככה היה נהוג זה לא חיוב ולכן כתוב בתורה שעשו את זה שואלת הגמרא הוא היה יכול להגיד שהמקור הוא מדקו הקדוש ברוך הוא למשה זה שאנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא בעצמו כבר אז רואים שזה סוג של מצווה אונה הגמרא שבור מלכ היה יכול לענות דלא לשנה ממנהגה הקדוש ברוך הוא עשה את זה כדי לא לשנות בקבורת משה ממנהג העולם שואלת הגמרא אולי נאמר שיש מקור בנביא תשמע אחיש התנבא על אביה בן ירובעם וספדו לו כל ישראל וקברו אותו אתה רואה מכאן שכן קוברים גם כאן התשובה יכולה להייות זהלא להשתנה ממנהגה יכול להיות ש אין מצווה לקבור הסיבה שקברו אותו זה כדי שלא ישתנה בו המנהג שואלת הגמרא כתוב שירמיהו הנביא מתנבא ל הרשעים לא יספדו ולא ייקברו ל דומן על פני האדמה היו ישארו ככה דוממים על פני האדמה רואים מכאן שזה דבר גנאי שלא קוברים אז רואים שצריך לקבור אומרת הגמרא הכוונה היא שישתנה בהם מנהג העולם ולא יקברו אבל זה לא אומר שזה חיוב אלא תנבול שתנו ממנהגה מביאה הגמרא אבלו בני בית המדרש שאלו האם הקבורה משום ביזיון ההוא כדי שלא יתבזה המת כשכולם יראו אותו מרכיב או משום כפרה הוא כדי שתהייה לו כפרה בזה ש מטמינים אותו ומורידים אותו אל תחת האדמה ומה הןפ קמינה מה ההבדל אם אומרים ככה או ככה בכל מקרה צריך לקבור ההבדל יהיה דאמר לא באינה ד לקברו עלה הוגברה אם אדם אמר על עצמו שהוא לא רוצה שיקברו אותו אם אמרת משום בזיון ההוא אם זה משום בזיון לא כל כמיני הוא לא יכול להורות דבר כזה לא כל אחד כמותו יכול לתת וראה שלא יקברו אותו כי זה בזיון לקרובים ואם אמרת משום כפרה הוא אז אפשר לומר שהרי הוא אמר לא בעינה כפרה ואם הוא לא רוצה כפרה אז לא יקברו אותו מה הי מביאה הגמרא תשמ רעיה בדי קבור צדיקי זה שצדיקים נקברים ואם אמרת משום כפרה הרי יש צדיקים שהם רה לא צריכים ובכל זאת אתה רואה שקוברים אותם אומרת הגמרא אן גם הם צריכים כפרה דכתיב אדם אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחתה מביאה הגמרא תשמע נאמר במיטתו של אבי הבן ירובעם וספדו לו כל ישראל וקברו אותו כי זה לבדו יבוא לירבעם אל הקבר ככה ממשיך שם הפסוק ואם אמרת כי החילי כפרה ואם אתה אומר שהקורה ה משום כפרה החנ מי גברו כי יחיד אתב להו כפרה גם את שאר משפחתו של רבם יקברו כדי שתהיה להם כפרה וכאן כתוב שהוא היחיד ש הוא לבדו יבוא לירבעם אל קבר מבני ירובעם הוא היה היחיד שבא אל קבר אונה הגמרא הי ד צדיקו תלי כפרה אבי הבן ירבם שהיה צדיק תהיה לו כפרה אבל הנח שאר משפחתו שהיו רשעים לא להבו כפפרה לכן הם לא ייקברו כדי שלא תהיה להם כפרה מנסה הגמרא לומר תשמע ירמיהו הנביא התנבא על הרשעים לא יספדו ולא יקברו טם של הקבורה או משום כפרה למה שלא ייקברו את הרשעים ויהיה להם כפרה אונה הגמרא לא נוח לקדוש ברוך הוא שתהייה לרשעים כפרה דלא תאבל הו כפרה למה כי אפילו על פתח הגיהנום הם אינם שווים בתשובה אבל אדם ש חכם והוא חוזר בתשובה ודאי שהוא זוכה שיהיה לו טוב בעולם הזה ובעולם הבא ואתם הדביקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום עד כאן דף מו
לצפיה בתכנים נוספים: