הדף היומי מסכת סנהדרין דף מא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף מא

[מוזיקה] סנהדרין דף מא מתחילים בעזרת השם ת מ עמוד ב שורה שלישית מלמטה במילים אמר אולה כולם מכירים את הסיפור שמסופר בפרשת שמות על הגזרה שפרעה מלך מצרים גזר כל הבן הילוד האור תשליכוהו צריך להשליך טביע ביאור את כל הבנים שנולדו ואז נולד משה רבנו ואמו יוכבד הכניסה אותו בתוך תיבה והשליך אותו ליאור ואז אומר הפסוק ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו מרים אחותו של משה רבנו נצבה מרחוק לעקוב מה יצא בסוף עם התיבה של משה איך הקדוש ברוך הוא יציל אותו ההמשך של הסיפור ידוע לא פחות ולא יותר הבת של פרעה בכבודו ובעצמו היא זו שמצאה את משה רבנו בסופו של דבר יצא שפרעה לא רק שהוא לא המיט את מושין של ישראל אלא הוא שילם לאמו על מה שהיא הכילה אותו אומר האדמור המכונה היהודי הקדוש רבי יעקב יצחק מפשיסחא וכמו שמביא את דבריו בספר ישמח ישראל שם על פרשת שמות אות ז אומר שהפסוק ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו נותן לנו עיצה יש כאן רמז שהפסוק נותן לנו עיצה איך אפשר לזכות לחוכמת התורה הרי הפסוק אומר במשלי אמור לחוכמה אחותי את צריך לומר לחוכמה שה כאילו היא אחות כאילו היא אחות שלו זאת אומרת שהחוכמה מרומזת באחות אם אדם רואה ותתצב אחותו מרחוק לדעה דעה מרמזת התלמיד חכם הוא רואה שהתורה היא רחוקה ממנו הוא לא תופס את חוכמת התורה מה יעשה לו העצה היא שייעשה את עצמו מה מה זה מרמז על הנובה שאדם ישפיל עצמו ויזכה לחוכמת התורה שהחוכמה מרמזת במילה אחותו וכמו שגם רואים במסכת קידושין דף ל ברייתא שדורשים על הפסוק שהתורה אומרת שצריך לשנן את דברי התורה ושננתם עד כמה צריך לשנן שיהיו דברי תורה מחוד מחודדים בפיך שגורים בפיך שאם היא שלחה אדם דבר גם אם אתה יודע את התשובה אז יש שני דרכים של ידיעה יש שבן אדם אומר מיד ויש שבן אדם מגמגם ובסוף הוא אומר את התשובה אז תורה דורשת מאיתנו רמת שינון וידיעה כל כך גבוהים שלא תגמגם ואחר כך תאמר לו אלא אמור לו מיד ואיפה דורשים את זה מנין דורשים את זה אחד מהמקומות שנאמר במשלי אמור לחוכמה אחותי את כותב רשי שתהה בקי בתורה בכל התורה כמו שאתה בקי בזה שאחותך אסורה לך וכמו שכתוב בפסוק איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערבותה הוא חייב כרת ומהפרעות מן התורה מנן שכדי לחייב אדם עונש העדים צריכים להתרות בו לפני כן אל תעשה מעשה זה שאם תעשה הוא תענש בעונש זה שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו אומר הפסוק וראה את ערבותה ואתו בראייה למילתא משום דראה אותה מחייב אלא מה פירוש ראה עד שיראו טעמו של דבר שיראו לו בבור שאחותו אסורה לו והוא נענש עליה זוי התרה שבאים להורות לו שהדבר אסור והוא נענש עליו רק אז הוא יענש עכשיו באיזה עונש הוא יענש אז העונש של מי ש עושה איסור עם אחותו זה כרת אם אינו עניין לכרת לא צריך את הדרשה הזאת לכרת למה כי הרי כלפי הקדוש ברוך הוא שהוא זה שמעניש כרת כרת זה בעצם אומר שהוא נחרט מישראל על ידי שהוא עוזב את העולם לא עלינו בקיצור ימים זה מיטה בדי שמיים הקדוש ברוך הוא לא צריך ש טרו בו כדי לגלות שהוא עושה את זה אף על פי שיתרו בו אף על פי שהוא יודע שזה אסור ואף על פי שהוא יודע את העונש שהוא יענש כלפי הקדוש ברוך הוא גלוי האם כשהוא נכשל זה היה מידיעה או מאי ידיעה אז לא צריך שאנחנו נוודא האם הוא עשה את זה מידיעה או לא אז כדי ללמד על עונש כרת לא הייתה התורה לא היייתה צריכה לומר לנו שאנחנו צריכים לראות שבאמת הבן אדם יודע שזה עשור ואיזה עונש הוא נענש אז אם ה לא עניין לכרת תנ הוא עניין לעונש של מלכות שהרי עונש של מלכות גם שייך באדם שנכשל עם אחותו כי הרי נאמר במסכת מכות דף כג כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתות הם פטורים מהעונש של כרת אז אם כן למדנו לעניין עונש של מלכות שכדי להעניש את הבן אדם זה דווקא אם לפני שהוא עשה את המעשה אתרו בו זהוי חזקת בית מדרשו של חזקיה שנו ברייתא מנין לומדים שכדי לחייב צריך לפני כן להתרות כתוב לגבי רוצח וכי יזיד איש על ראהו להורגו והוא עושה את זה בעורמה בתחבולה אז ממיתים אותו מתת בית דין למה כתוב וכי יזיד שהוא עדיין מזיד כשרואים אותו הוא עדיין מזיד לא כתוב כאן שהוא הזיד בעבר לומדים מכאן מזה שהיה אפשר לכתוב ואם הזיד איש על ראו להורגו בעורמה בלשון עבר ובמקום זה כתוב לשון נובה וכי יזיד איש על ראהו משמע שאפילו אחרי שיתרו בו ועדיין הוא מזיד נשאר בדונו אז מענישים אותו במיתת בית דין אבל בלי התראה לא יענישו אותו מקור שלישי נשנא בבית מדרשו של רבי ישמאל שם שנו ברייתא תנא לגבי מה שמסופר בפסוקים שכשם ישראל היו במדבר מצאו איש מחלל שבת מקושש עצים אז הביאו אותו ויקריבו אותו המוצאים אותו מקוש יצאים אל משה ואל אהרון ואל כל העדה אז ושם כתוב שהקדוש ברוך הוא הורה שהוא חייב מיתת בית דין של סקילה למה לא כתוב המוצאים אותו שכושי ה הם לא הם הרי מה למה הם הביאו אותו כי הוא קושש עצים אז תגיד לשון דבר הם הביאו אותו כי הוא קושש עצים למה כתוב שהוא עדיין מקושש כדי כדי ללמד אותנו שאפילו אחרי שיתרו בו כשמצאו אותו מחלל שבת ועדיין הוא מקושש ולכן הוא מחוייב כיתרו בו והוא עדיין המשיך להיכשל רואים מכאן שדווקא הם מתרים בבן אדם והוא המשיך במעשיו דווקא אז מענישים אותו מקור רביעי זה בבית מדרשו של רבי למדו את הבריתה הזאת דבי רבי תנא כתוב לגבי נערה שהיא כבר אשת איש היינו שהיא קיבלה קידושין היא נקראת נערה מאורסה היא לא נשואה כי כדי להיות נשואה היא צריכה להיכנס לחופה מה שנקרא לצאת מבית אביה לבית בעלה אבל מכיוון שכאן מדובר על נערה מאורסה אם יש הידים על בן אדם שהוא נס נערה מאורסה אז הוא חייב מתת בית דין שם כתוב על דבר אשר נה את אשת ראהו למה צריכים להוסיף את המילה דבר על אשר ינה אלא דורשים על עזקי דיבור הינו דיברו איתו טרו בו והוא בכל זאת נכשל ולכן הוא חייב מתת ב כעת מביאה הגמרא למה צריך להביא ארבע מקורות שכדי לחייב עונש על ידי בית דין חייבים קודם להתרות באותו אחד ואם הוא המשיך ונכשל רק אז מענישים אותו צריכה והי כתב רחמנא אם היו כותבים רק את הדרשה הראשונה של אחותו הב מ הייתי אומר הרי בעצם לומדים שם על מלכות כי על כרת לא צריך התראה הייתי אומר דווקא חייבי מלכות זה לא חיוב מיתת בית דין לכן אין באמת רק אם תרו בו מענישים אותו אבל חייבי מיתות בית דין שהם יותר חמורים גם אם לא תרו בו מענישים אותו כי זה כל כך חמור לכן כתב רחמנא את העניין של רוצח במזיד כי יזיד שאפילו שהוא חייב מיתת בית דין בכל זאת אם לא יתרו בו לא מענישים אותו והי כתב רחמנא וכי יזיד ולא היו כתובים גם שתי המקומות הנוספים המין הייתי אומר איזה חייב מיטת בית דין הוא קל שרק אם הטרו בו מענישים אותו דווקא כזה שהוא חייב הנ מילי סייף שהורגים אותו בחרב רוצח דיל שזה לא מהמיטות ה ורות של בית דין זה מהקלות יותר אבל מחוייבי קילה של מחלל שבת ובא נערה מאורסה חמורה אימה לא הייתי אומר אפילו בלי התראה היה נישו צריכה לכן צריכים את הדרשה של המקושש של חילול שבת ושל נערה מאורסה שאף על פי שהמיטה שלהם י מהחמורות היינו סקילה בכל זאת בלי התראה לא מענישים אבל יש כאן שתי דרשות לסקלי אם כן למה צריך שתיים תרת נסכן למה לי למה צריך גם לחילול שבת וגם על נערה מאורסה תרץ את הגמרא לפי רבי שמעון דעתו היא שמיטת שריפה חמורה יותר משכילה אז זה פשוט צריך עוד לימוד לאתויי לרבות גם הנשרפין שאף על פי שמיטה צריפה חמורה משכילה גם על זה אם לא רו לא מענישים פזה כתוב פעמיים בסקילה אם אינו עניין לסקילה תנהו עניין לשריפה לפי דעת רבנן שלא צריך דרשה מיוחדת לשריפה כי היא קלה יותר משכילה הם באמת אומרים מילתא דתיה בכל וחומר טרח וכתב לקרא יש פעמים שאפילו דבר שהיה אפשר למול אותו בכל וחומר שאם שקילה חמורה אם לא התרו לא מענישים כל שכן שריפה שלפי דעתה מ יותר ודאי שאם לא יתרו לא יענישו בכל זאת התורה מביאה דרשה פעם נוספת בסקילה כדי שנלמד את זה לשרפה כדי ש לכתוב את זה מפורש גם דבר שבלי שזה כתוב מפורש הנו לומדים את זה מקל וחומר שאם בקל כל שקם בחמור בכל זאת התורה תורחת וכותבת וגם לגבי השאלה למה לא כתוב רק את הכי חמור שאף על פיכם בלי התראה הו פטור ואז נדע את השער לכתוב רחמנא בן סקלן וליו כל הנך וגמרו מנה כל שאר שהם קלים יותר ילמדו כל שכן שאם לא אתרו יהיו פטורים מעונש הכנה מכאן גם כן נשיב את אותו את אותה תשובה מילת דעת שבקל וחומר טרח וכתב לקרה יש פעמים שאפילו דבר שאני יכול ללמוד אותו בלי שיהיה כתוב מפורש על ידי קל וחומר התורה כותבת את זה מפורש יש הלכה כש עדים מטרים בבן אדם שהמעשה שלו הוא אסור והם אומרים לו איזה עונש שהוא אמור לקבל אם הוא ימשיך ויעשה את המעשה הזה שהוא צריך לומר על שהוא על מנת לקבל את העונש הוא עושה את המעשה הזה כמו שראיינו בדף מ עמוד ב' בברייתא ש שואלים את העדים האם הוא התיר את עצמו למיטה כשאתר אתם בו הוא אמר את המילים האלה שהוא עושה על מנת לקבל את העונש את המעשה הזה כי רק אז באמת מענישים אותו זה חלק מהלכות התראה מנהל הננ לומדים שצריך להתיר את עצמו למיטה אמר רב תמה חזקיה לומדים את זה ממה שהפסוק אומר אמר קרא יומת המת רואים מכאן שממת אותו אחרי שהוא כבר מת אחרי שהוא כבר התיר את עצמו למיתה עד שהתיר את עצמו למיתה אמר רב אנן הדים שבאים להעיד על אשת איש שהייתה עם מישהו אחר אשת איש יש שני שלבים שלב ראשון זה הקידושין למשל שהבעל נותן לה טבעת ואומר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו השלב השני זה הנישואין שהיא עוברת מבית אביה לבית בעלה נכנסת לחופה ואז היא הופכת להיות נשואה רב הנה מדבר על שניהם על על שני השלבים גם על השלב של נערה המאורסה שהיה לה רק את השלב הראשון היא רק קיבלה קידושין ואז הא ישת איש ואם היא הייתה עם מישהו אחר חייבת מיטת בית דין וגם בשלב השני של נישואין כמו שהגמרא תגיד בהמשך שגם אז מתה מישהו אחר שגם היא חייבת מיתת בית דין גם עליה דיבר רב הנן ומדים באו והעידו שהייתה עם מישהו אחר באיסור ואחר כך באו עדים אחרים וזימון אמרו להם איך איך אתם באים ומעידים על סיפור שהיה ביום פלוני במקום פלוני הרי באותו יום הייתם איתנו במקום אחר בדרך כלל מקרה שהזמנו את העדים התורה אומרת שמענישים את העדים שבאו וזמנו מענישים אותם באותו עונש שהם רצו לעשות אז כיוון שמה הם העידו שה הייתה עם מישהו אחר באיסור ש חייב את מיתת בית דין היה צריך להיות שאת הידים עצמם ממתים במיתת בית דין בכל זאת יש מקרה שמ אינן נהרגין אותם העדים הזוממים מתוך שיכולים לומר הרי אם היא הייתה ע מישהו אחר יש כאן שתי אפשרויות אפשרות אחת שהיא אומנם חייבת מיתת בית דין אבל יש אפשרות שנייה שהיא לא תהיה חייבת מתת בית דין אבל היא תהיה אסורה על בעלה וכן על מי שהיא היייתה איתו באיסור אז מתוך שיכולים לומר בכלל לא באנו לחייב אותה מתת בית דין סך הכל לאוסרה על בעלה באנו להעיד לכן כיוון שהם לא זממו להרוג אותה אז כש נמצאו זוממים אז אותם גם כן לא הורגים שואלת הגמרא איך ייתכן שהם יאמרו שהם לא תכוונו להרוג אותה והרי לכאורה מדובר פה שהם יתרו בה אם תעשי כך וכך תנשאי בעונש שכתוב בתורה במיטת בית דין אם הם לא התכוונו להרוג אותה למה הם יתרו בה מתרצת הגמרא מדובר כאן שהאדים לא יתרו בה שואלת הגמרא ואם מדובר כאן שהם לא יתרו בה איך הי מקת לה הגמרא מבינה שהיא בעצמה כן תהיה חייבת מיתת בית דין אם לא יבואו עדים אחרים שיזמו את העדים שידו נגדה אז אם כן נשאלת השאלה כיוון שלא התרו בה שאם היא תעשה את המעשה הזה להיות באיסור עם מישהו אחר היא תהיה חייבת מיטת בית דין אתה לא יכול להמיט אותה מתרצת הגמרא מדובר כאן באישה שהיא כבר בקיעה באיסור וגם בעונש היא חברה והליבה דרבי יוסי רבי יהודה לפי דעתו אדם כזה לא צריך להתרות בו נתניה רבי יוסי ברבי יהודה אומר תלמיד חכם חבר אין צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד והוא יודע אז הוא מזיד אז לכן כאן האישה הזאת כיוון שהיא יודעת לא היו צריכים להתרות בה שואלת הגמרא וכיוון דאינו לא מקטל כיוון שאת העדים אם הם נמצאו זוממים לא הורגים בגלל הטענה הז הזאת הי אכי מיקט לה איך אתה הורג אותה הוילה העדות הזאת שמעידים עליה שהיא הייתה עעם מישהו אחר באיסור העדות הזאת היא עדות שאי אתה יכול להזימה כי אם יזימת העדים האלה יהיו פטורים ממיטה כי הם יכולים לטעון לא באנו להרוג אותה באנו לאסור אותה על בעלה בוכל עדוד שהי אתה יכול להזים את העדות הזאת לא שמע העדות אז אם כן גם אותה לא יכולים להמית מתרצת הגמרא נכון החינ מיקה אמר זה מה שאומר רב חנן הם לא נהרגים זאת אומרת העדים שבאו להעיד נגדה לא נהרגים כיוון שהם יכולים לטעון לאוסרה על בעלה בנו ולא להמיט אותה מתוך שהם אינן נהרגים כיוון שהם יכולים לומר את זה לאוסרה על בעלה בנו אף היא אינה נהרגת למה דוילה העדות הזאת היא עידות שאי אתה יכול להזים אותה שואלת הגמרא אלא מה שמקובל בידינו שיש מקרה שאישה חברה ובכל זאת דקי מלן דמק ליב דרבי יוסי ברבי יהודה בלי התראה יש מקרה שאישה ש בקיעה בתורה ו יודעת את האיסור וידעת את העונש ואם היא היייתה עם מישהו אחר באיסור היא כן חייבת מיטה באיזה מקרה זה מדובר איך הי משכחת לה הרי תמיד העדים יכולים לטעון לא באנו לחייב אות ה מיתה אלא לסור אותה על בעלה מתרצת ה רה מדובר כאן כשזינה וחזרה זינתה והם באו והעידו על הפעם השנייה כאן הם לא יכולים לומר באנו לאסור אותה על בעלה כי היא כבר אסורה על בעלה בגלל הפעם הראשונה שהייתה באיסור עם מישהו אחר אלא מה הם באו לחייב אות המיטה וכשזו אותם כן יהרגו את העדים כי כאן ברור שהם באו להרוג אותה אם כן עדות כזאת זה עדות שאפשר להזים אותה ואם לא הזמו את העדות הזאת אז היא תהרג שואלת הגמרא והרי גם במקרה הזה הידים יכולים לומר לאוסרה על בולה שני בנו באנו לאסור אותה על זה שהיא היייתה איתו באיסור מתרצת הגמרא שני שתי אפשרויות אפשרות ראשונה שזינתה מאותו בוהל ראשון שעליו היא כבר אסורה מהפעם הראשונה אנמי אפשרות שנייה שזינתה עם מישהו שגם ככה אסורה עליו באחד מקרוביה מביאה הגמרא מה ישנה נערה ורסה נקת למה מדברים פה על זו שעברה את השלב הראשון של החתונה שהיא רק מאורסת היינו מקודשת אפילו נשואה נמי גם כל שכן כששתי שייך בדברים שאמרנו אומרת הגמרא נכון אן אלא מה שרב חנן דיבר על מאורסה זה אפילו הי אפילו שהיא בסך הכל רק קיבלה קידושין והיא עדיין לא עברה מבית אביה לבית בעלה להיות נשואה דלויט ותותי היא עדיין לא גרה עם בעלה מסתבר שהם לא באו לאסור אותה עליו כי עדיין לא איתו בכל זאת יכולים לומר מחדש רב חנן שעדיין העדים יכולים לטעון ולומר לאסר בעלה בנו וכל שכן כמובן בנשואה אמר רב חסדה באים שני עדים להעיד על בן אדם שהוא רצח והם רוצים לחייב אותו מתד בית דין ושואלים את האדים שאלות והתשובות לא מתאימות הם מכחישים אחד את השני עד אחד אומר בסייף הרגו היינו בחרב ועד אחד אומר בעריר הרגו יש מבארים שזה גרזן אין זה מה שהתורה אומרת אם אמת נכון הדבר זה לא זה לא נחשב שהעדות שלהם מכוונת אלא העדות שלהם פסולה כאן מדובר שהיה היייתה הכחשה בדבר שאיתו נעשתה העבירה איתו רצחו אבל אם הכחישו אותם באופן כזה שעד אחד אומר בגדיו כליו היו שחורים ועד אחד אומר כליו בגדיו של הרוצח היו לבנים אז אומר רב חסדה זה לא נקרא הכחשה אלא הרי זה נכון זה נחשב עידות מכוונת כי מתי אנחנו אומרים שזה נחשב הכחשה כש הכחישו בדבר העיקרי כאן בנקודה העיקרית בכלי שאיתו היה הרצח במקרה של רצח אבל בדברים צדדיים זה איזה בגד הוא לבש גם אם יש הכחשה בין שני האדים לפי דעת רב חסדה זה נחשב עידות מכוונת מנסה הגמרא להקשות מברייתא מיטיבי הפסוק אומר והני אמת נכון הדבר אז בית דין מענישים שיהיה נכון שיהיה מכוון שהידים יכוונו את דבריהם ולכן א מד אחד אומר בסייף הרגו ועד אחד אומר באירן הרגו שזה המקרה שרב חסדה אמר שזה נקרא הכחשה מקרה שני עד אחד אומר כליו של הרוצח היו שחורים ו ד אחד אומר כלב לבנין שעל זה רב חסדה אמר שזה כבר לא כזה מהותי ולכן זה לא נחשב הכחשה בבריתה כאן כתוב שזה כן נחשב שהעדות מוכחשת אין זה נכון זה לא נחשב שדבריהם מכוונים והעדות תהיה פסולה מתרצת הגמרא איך תרגם את הבריתה הזאת רב חסדה שמדובר לא בבגדיו של הרוצח שהיה לבוש בהם אלא באות באותם בגדים שאיתם רצחו בסדר ש קו בו ועליו שואלים באיזה צבע היה דהיינו שזה מקרה בדיוק כמו סייף או רירן מקשה הגמרא בבריתה אחרת תשמע עד אחד אומר סנדלי של הרוצח היו שחורים ועד אחד אומר סנדלולים אין זה נכון אף על פי שמה מדובר פה על סנדלים זה דבר לכאורה צדדי לפי דברי רב חיסדא ובכל זאת אם הם לא מכוונים בדבריהם עידות מוכחשת אז קשה על דברי רב חסדה שאמר שבמקרה כזה זה נחשב דבר צדדי ו עידות אינה מוכחשת מתרצת הגמרא התם נמי גם כן מדובר כגון שאותו רוצח בעט ב נרצח בסנדל והרגו לכן צבע הסנדל כן יש לו הוא כן מהותי כי זה העיקר גוף העדות מקשה קושיה מהמשנה שלנו תשמ מעשה שהיה ובדק בן זכאי באקציה הוא שאל את העדים מה היייתה צורתם של חודי ענפי התאנים שמתחתיה ארה מעשה השלב הם מעידים למה הוא שאל אותם את זה שרצה לבדוק אם העדויות שלהם מתאימות ם שתי הגרסאות נכונות םכ אם כל אחד דים ימר אותו דבר ואם הם סותרים אחד את השני כנראה שיפילו ויקישיתוף על פי שזה לכאורה דבר צדדי אמר ברחמה יכול להיות שמדובר כאן שבאו להמיט את הנידון בגלל חילול שבת כגון שעקץ כתף תהינה בשבת עלה על חילול שבת בטיפת התאנה כ מקטל על זה הורגים אותו אז זה עדות בגופה של העדות שואלת הגמרא איך אתה יכול לומר שהסיפור עם בן זכא היה בעניין חילול שבת והתניה ראינו בריטה על המעשה הזה אמרו העדים לבן זכאי תחת ינה הרגו רואים שהסיפור לא היה של חילול שבת אלא של רציחה אלא אמר רמי ברחמה מדובר פה כגון שרצחו על ידי שיפו בחור בענף של תאנה ולכן התאנה הי כלי הרצח מקשה הגמרא תשמע מברייתא שנאמרה ל הסיפור הזה אמר להן בן זכא לאדים תאנה זו אוקצה החודים החוד של הענפים שלה דקין או שהוא קצה גסין וכן הוא שאל האם היו באילן הזה תאנים שחורות או תאנים לבנות ם תנים אי אפשר להרוג למה הוא שאל אותם מה היה הצבע של התאנים כנראה שהוא שאל גם על דברים שאינם מגופה של העדות ואם הם יהיו מוכחשים ב שאלות האלה העדות שלהם תהיה מוכחשת וזה סותר את דברי רב חסדה שאמר שהעדות מוכחשת רק אם הם מכחישים אחד את השני בדברים שהם גופה של העדות לא בדברים צדדיים אלא אמר רב יוסף נכון באמת בסיפור של בן זכאי הוא שאל שאלות צדדיות ואם הם לא היו מכוונים את דברי הוא היה מכחיש אותם כי זה דעתו של בן זכאי אבל מבן זכאי לוטי יניש ממנו אתה רוצה להגשות על רב חסדה שני בן זכאי הוא שונה ד בדיקות כ חקירות משולי הוא משווה את הבדיקות שאלות שהם בדיקות היינו בפרטים של הסיפור הוא משווה את זה לחקירות שזה השאלות של איזה זמן ואיזה מקום היה המעשה ש שאלות של החקירות הם בדרך כלל יותר חשובות כי אנחנו צריכים לדעת באיזה מקום ובאיזה זמן העדים האלה מעידים שהיה המעשה שאם אחר כך יבואו עדים אחרים ויאמרו שהעדים האלה לא היו באותו זמן במקום הזה אז הם יהיו מוזמ אבל כיוון שבן זכא משווה בין הבדיקות לבין החקירות אז לכן כשם שבחירות גם שזה לא בגופה של העדות אלא לעניין המקום והזמן ההכחשה אם אחד מכחיש את השני זה מבטל את העדות גם הקרשה בבדיקות אפילו אם השאלות הם לא בגופה של הידות לפי דעת בן זכאי זה מבטל את העדות אבל רבנן חולקים על בן זכאי ורב חסדה סובר כמו רבנן אז אם כן אין קושייה על דברי רב חסדה וכעת רק נותר לנו לדעת מן בן זכאי אנחנו מכירים את רבן יוחנן בן זכא הידוע שהיה בזמן חורבן בית המקדש ה שני הוא היה נשיא של הסנהדרין השאלה היא האם זה אותו רבן יוחנן בן זכאי אי למה רבן יוחנן בן זכאי מבה בסנה הדרי וכי הוא היה בסנהדרין בזמן שעדיין דנו דיני נפשות והתניה ברייתא כל שנותיו של רבי יוחנן בן זכאי 120 שנה מתוכם ה-40 שנה הראשונים הוא עסק במסחר פרקמטיא ה40 שנה האמצעים הוא למד ו-40 שנה האחרונים הוא לימד ונעשה דיין ותניה בריתה נוספת 40 שנה קודם חורבן הבית השני גלתה הסנהדרין וישבה לה במקום בירושלים שנקרא חנות ואמר רבי יצחק בר אבו דימי הבריתה מתכוונת לומר שמאז והלא כבר לא דנו דיני כנסות כי הם לא היו בלשכת הגזית בבית המקדש שואלת הגמרא דיני כנסות וכילה בדעתך סלק דתך לא צריך להיות בלשכת הגזית כדי לדון דיני כנסות היינו למשל גנב שחייב כפל הרי אחרי בית המקדש השני הרבה שנים אחר כך עוד דנו דיני כנסות ו מבארת הגמרא אלא הבריתה מתכוונת לומר שלא דנו יותר דיני נפשות ואם כן נמצא שכיוון ש40 שנה לפני חורבן בית המקדש השני הסנהדרין כבר לא היו בלשכת הגזית הם הפסיקו לדון דיני נפשות ותנן למדנו בהרבה מקומות במשנה משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי הוא היה הנשיא של הסנהדרין הוא תיקן תקנות אחרי שחרב בית המקדש עכשיו אם הוא בסך הכל 40 שנה לימד ואתה אומר ש40 שנה האחרונות של בית המקדש השני כבר לא דנו דיני נפשות והוא היה גם אחרי חורבן בית המקדש השני זאת אומרת שהוא היה בסנהדרין ודאי בזמן שכבר לא ידענו דיני נפשות אלא תאמר שזה לא הכוונה רבן יוחנן בן זכאי אלא בן זכאי ד מה מישהו אחר ותאמר אחי נמי מסתברא שככה גם מסתבר לומר דסל ק דתך אם יעלה בדעתך לומר שבסיפור הזה זה היה רבן יוחנן בן זכאי קרלי רבי בן זכאי רבי היה קורא לו בן זכא והוא לא היה אומר רבן יוחנן בן זכאי אבל הגמרא לא מקבלת את השאלה הזאת והתניה אני אראה לך ראייה בבריתה נוספת ש שמה מפורש מעשה ובדק רבן יוחנן בן זכא קצ תנים רואים מפורש שזה היה הוא ואם כן נשאלת השאלה קודם כל למה למה הוא דן דיני נפשות אלא התשובה היא נכון ב-40 שנה האחרונות של חייו ודאי כבר לא דנו דיני נפשות וכאן מדובר שסיפור הזה היה ב-40 שנה אמצעיות של חייו והוא הרי לא היה דיין נכון הוא היה תלמיד ה יושב לפני רבו אבה הוא ישב לפני הדיינים בדין הזה והוא אמר אמר דבר אמר מילתא שיבדקו בהקצה התאנים לדיינים מסתבר להו טעמי הסתבר להם טעמו של רבן יוחנן בן זכאי ולכן קבעו את המעשה במשנה וברייתא משמי בשמו של רבן יוחנן בן זכאי כאילו הוא בדק בהקצאת הנים אף על פי שהוא לא היה דיינים וכן מה שארנו אם מדובר פה על רבן יוחנן בן זכא למה הרבי קורא לו בן זכאי שקרא לו רבן יוחנן בןן זכא התשובה היא כי הבה לממד מתי שהוא עדיין היה באותם 40 שנה שהוא למד ולא הגיע לכלל הוראה ודיינות בן זכאי הבה קרילי קראו לו בן זכאי כתלמיד היושב לפני רבו ורק כי הבה לימד באותם רבים שנה האחרונות הבה קרילי רבן יוחנן בן זכאי רק אז התחילו לקרוא לו בדרך כבוד רבן יוחנן בן זכאי וכיכר ילי בן זכאי מה שבמשנה בברייתא לא קראו לו רבן יוחנן אלא רק בן זכאי על שם ד מעיקר לפי השם שלו בהתחלה בזמן המעשה שהוא אז היה עדיין תלמיד והיו קוראים לו רק בן זכאי וכי קרילי בבריטה השנייה מה שקוראים לו רבן יוחנן בן זכאי זה על שם דשת על פי הדרך שבה קראו לו לאחר מכן בדרך כבוד ת הגמרא אמר רבא איך אתה מעמיד את דברי המשנה בשניים אומרים כמו רבי עקיבא שמדובר פה ששניים אומרים אנחנו יודעים ואחד אומר אני לא יודע ואפילו שיש כאן שניים בלעדיו בכל זאת העדות הזאת היא פסולה והרי כאן כתוב עדותן קיימת זה קטנ איך אתה יכול להעמיד כמשנה אומרת עדותן קיימת ולומר שמדובר כאן במקרה שעדותה מינה קיימת אלא אמר רב רב אחיק אמר זה הכוונה אפילו בחקירות כמו שאמרנו בשאלות של הזמן והמקום שניים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע אז לא כמו רבי עקיבא ש עדותן בטלה אלא עדותן קיימת כמן דלא כרבי עקיבא מספרת הגמרא על רב כהנה ורב ספרא שזכו ותנו למדו מסכת סנהדרין בבית מדרשו של רבא פגש אותם פגע בהוא ר מי ברחמה אמר לו הוא שאל אותם אתם לומדים אצל רבא מסכת סנהדרין איזה חידוש למדתם אצלו מה י מריטו בא בסנהדרין דבי רבא ודאי בבית מדרש חשוב כמו בית מדרשו של רבא יש הרבה חידושים המרי אז הם השיבו לו ומן אמרינן בא וסנהדרין גרידת איזה דבר חידוש היינו אומרים אילו היינו לומדים במקום רגיל מסכת סנהדרין מתכוונים לשאול אותו מה הקה שלך יש לך איזה קושייה אנחנו נוכל אולי לענות לך אמר לה אז אמר להם רבי ברחמה כן יש לי קושיה מעד קטן ע מה שכתוב במשנה מה ההבדל בין החקירות שאלות של הזמן והמקום לבדיקות בשאר הפרטים חקירות אחד אומר איני יודע עדותן בטלה בדיקות אמר אחד איני יודע אפילו שניים אומרים איין לנו יודעים עדותן קיימת הקושיה שלי מכדי הרי הידי וידי בין השאלות של הבדיקות ובין השאלות של החקירות דאורייתא היא זה רי מהתורה מה ישנה חקירות מה ההבדל אם אחד העדים אומר בשאלות של החקירות איני יודע שאתה אומר שהעדות בטלה ומה ישנה הבדיקות למה כשהוא בשאלות של הפרטים אומר איני יודע למה העדות אינה בטלה אמ ולי השיבו רב קנה ורב ספרא החשת וכי כך יהיה כעת אתה רוצה להשוות בחקירות אמר אחד איני יודע אתה יודע למה הדן בטלה מה זה חקירות שאלות של הזמן והמקום הזמן והמקום זה בעצם גורם שיוכלו עכשיו העדים אחרים לומר להם איך אתם מעידים בזמן הזה עידות שהייתה במקום הזה הרי בזמן הזה לא הייתם אך במקום הזה זה נקרא עדים זוממים ככה מזימים עדים אז אם אחד מהעדים אומר בשאלות האלה אני יודע אני לא יודע באיזה זמן זה היה אני לא יודע באיזה מקום זה היה לא יכלו אחר כך להזים אותו וילה עידות שי הייתה יכול להזימה לכן העדות הזאת פסולה אבל בשאלות של הבדיקות אתהה יודע למה הם אמר אחד ממני יודע עדותן קיימת כי ה עידות שאתה יכול להזים מה הוא גם אם הוא לא יודע את הפרט מבין הפרטים שאתה שואל אותו עדיין הוא מעיד על סיפור ש שהיה בזמן הזה במקום הזה יכלו אחר כך לבוא ולומר לו איך אתה מעיד על דבר שהיה במקום הזה בזמן שאתה מעיד הרי באותו זמן היית איתנו מקום אחר אז אם כן זה ידוד שאפשר להזים אותה אמר להוא אמר רמי ברחמה לרב קנה ורב ספרא הי אחי המרי טובא הי אחי המרי תו בהם זה מה שאתם מחדשים במסכת סנהדרין טובה אמר אמרי תו בה יש לכם חידושים גדולים מסכת סנהדרין שלמדתם אצל רבא היה נרא ממכם כאילו אתם לא למדתם שום חידוש אמרי לי אז רב קנה ורב ספר אנו לא מתותי דמר אמרינן בא מטובת של כבודו אמרנו חידושים גדולים אמרנו טובה אבל מזהות דמר אם הית הרב היה מגיע אלינו בתקיפות לא אמרין הבא ולא מידי לא אמרין הבא ולא חדה לא היינו יכולים לחדש אפילו לא חידוש אחד מה שאחנו מצריכים לומר לך דבר חידוש כי אתה עניו ואתה מסכים עם הדברים שלנו אב אבל אם הוא היה מנסה לתקוף אותם לא היה עו בידיהם להעמיד אפילו דבר חידוש אחד לגבי השאלות של החקירות למדנו במשנה שאם אן אחד מהם אומר שזה היה ביום השני לחודש העד השני אומר שזה היה בשלישי לחודש אז זה לא נחשב שהם סותרים אחד את השני אלא אם מדובר כאן שחודש קודם היו 30 ימים בחודש אז יכול להיות שהעד שאמר שהסיפור היה בחודש שלאחריו בשלישי לחודש פשוט לא יודע שהחודש הקודם היה של 30 והוא חושב שהחודש הנוכחי התחיל אחרי 29 יום בחודש הקודם אז לכן יש לו עוד יום אחד מבררת הגמרא עד כמה זמן מתחילת החודש נוכל לומר ש הוא שאמר בשלושה ימים בחודש לא ידע שהחודש הקודם הוסיפו לו עוד יום אמר רב אחא בר חנינא אמר בשם רב אסי שמר בשם רבי יוחנן עד רובו של חודש יכול להיות שהוא טועה יותר מזה אפילו אם הוא טעה קודם הוא כבר התברר לו הטעות שלו כבר היה צריך לדעת שהחודש הקודם היה ש 30 יום וראייה לזה אמר רבא אפננה מתנין שנינו בהמשך של המשנה שלנו אם אחד אומר בשלושה בחודש ואחד אומר יומיים אחר כך בחמישה עדותן בתילה נשאלת השאלה ומה היא למה הדו אותם בטלה אם יכול להיות בן אדם שיש לו טעות והטעות שלו נשארת איתו לדו לעולמי עולמים מה שנקרא ואין את הזמן שבו כבר אמור להתברר לו שהוא טעה אז יכול להיות שכבר יש לו שתי חודשים שהוא טועה והוא היו שני חודשים מלאים של 30 יום והוא היה סבור על שניהם שהם של 29 יום ולכן יש לו פה טעות של יומיים נמה נאמר שזה שאמר בשלושה יודע בשני עיבורים של שני חודשים וזה השני שאמר בחמישה אינו יודע בשני עיבורים אל ליו בהכרח למה לא אומרים ככה כי לא יכול להיות שהוא טועה בשני חודשים משום ברובה אחרי שעבר רוב החודש הוא כבר ידע מהטעות שלו אומרת הגמרא זה לא רעיה לעולם אי מלאך לעולם אני יכול לומר לך שברובה אחרי שעבר רוב החודש נאמי לא ידע עדיין לא חייב להיות שיתברר לו הטעות ובכל השופר שהיו תוקים ביום הראשון של החודש שעל ידו העם יודעים אם החודש הקודם היה מלא או חסר בשיפור הידה זה הוא כן יודע ולכן בחד שיפורה בתקיעת שופר של חודש אחד אנחנו אומרים יכול להיות שפעם אחת הוא לא שמע דת ולכן יכול להיות שהוא סבור שהחודש סתיים אחרי 29 יום ולכן הוא מונה את החודש הבא עוד יום יכול להיות שפעם אחת הוא לא שמע שתוקעים בשופר ביום הראשון של החודש לפרסם שזה היום רוש חודש אבל בתרי שיפורה פעמיים תקיעת שופר שהיו רגילים לתקוע בתחילת החודש להודיע שעכשיו זה ראש חודש פעמיים שהוא לא שמע זה אנחנו לא אומרים דט אנחנו לא אומרים שהוא הוא טעה ולא שמע ולכן יכול להיות שבן אדם אפילו עד רוב החודש הוא לא יודע שהחודש הקודם היה ש 30 יום אבל מה חודשיים לא יכול להיות שהוא טועה למה כי כל תחילת חודש היו תוקים בשופר היום זה ראש חודש זה חודש אחד שהוא לא שמע אז הוא חושב שהחודש הקודם היה 630 יום אבל חודשיים שהוא לא שמע זה לא יכול להיות אז יכול להיות רק פעם אחת שהוא סבור שהיה 29 יום ובאמת היה 30 אבל לא יכול לחשוב את זה על פעמיים עד כאן דף מא [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: