הדף היומי מסכת סנהדרין דף יב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף יב

[מוזיקה] סנהדרין דף יב מתחילים בעזרת השם דף יא עמוד ב שורה אחרונה במילים תנו רבנן נס גדול מסופר בספר מלכים ב פרק ד פסוק מב היה רעב גדול ובבית מדרש של הנבי אלישע הופיע יום אחד אדם ממקום שנקרא בעל שלישה והוא הביא 20 לחמים של שעורים ואלישע הנביא אמר לחלק את זה לתלמידים אמרו לו אין כאן מספיק איך אפשר לתת את זה לכל כך הרבה אנשים הוא אמר כה אמר השם אתם תראו לא רק שיהיה מספיק לכולם אלא עוד יהיה יותר וכך היה מהסיפור הזה מדייקת הגמרא את מה שנאמר בברייתא איין מעברין את השנה בשני רעבון הרי יש שנים שעושים אותם חודש נוסף במקום 12 עושים 13 חודש מוסיפים עוד אדר אדר א' ועדר ב' אחת הסיבות שעושים את זה זה כדי שפסח יהיה בעונת האביב כמו שהתורה אומרת שמור את חודש האביר אף על פי כן מחדשת הברייתא שגם אם יצא שפסח לא יהיה בחודש האביב שהכוונה היא שזה הזמן שהתבהר אף על פי מי ש התבואה עוד לא תהיה בשלה יש מקרה שבו משאירים את ה שנה של 12 חודש אף על פי שפסח לא יהיה בחודש האביב אלא הוא יהיה לפני חודש האביב והתבואה עוד לא תהיה בשלה בפסח מתי זה אין ברין את השנה בשני רעבון אם זה שנים של רעב למה כיוון שאין תבואה אז מחפשים מה לאכול רוצים לאכול מהתבואה החדשה שגדלה מהמעט תבואה שבכל זאת גדלה ו תבה הזאת אסורה באיסור חדש עד היום השני של פסח שאז מניפים את מנחת העומר וזה מתיר את התבואה החדשה אל תדחה את חג הפסח על ידי שתוסיף עוד חודש אדר ולא תיתן לאנשים לאכול ממה שיש מהתבואה החדשה תניה רבי אומר ובברית אנחנו רואים את המעשה שבנו מהנביא ואיש בא מהמקום שנקרא בעל שלישה ויוה לאלישע שהיה איש האלוקים לחם ביקורים זה היה לחם מתבואה ש טב שילה כעת בקרה 20 לחם שעורים וגומר מדייקת הברייתא אין לך מקום שהתבהר שיל בכל ארץ ישראל לבשל פירותיה יותר מהמקום הזה בעל שלישה ואף על פי כן לא בקרה בזמן הזה אלא מין אחד ומתי היה הזמן הזה נראה שזה אחרי פסח ושמה תאמר שהמין הזה היה חיטים שהם מאוחרות להתבשל ולכן אחרי פסח הם רק הבשילו תלמוד לומר שעליך היסעורים שהוא ממהר להבשיל שמה תאמר שהסיפור היה לפני העומר לפני חג הפסח תלמוד לומר תן לעם ויוכלו זאת אומרת שהם אכלו מהתבואה הזאת שזה לא היה באיסור חדש כי אחר האומר היה אמור מתה אתה רואה שאחרי פסח השעורים במקום הכי שממהר להבשיל בקושי הבשילו זה היה אחרי אחרי הפסח המומ אתה ראויה הייתה אותה שנה שתתאר כי עדיין התבואה לא הבשילה זה עדיין לא חודש האביב יצא שפסח לא היה עדיין בחודש האביב ומפני מה לא יברה אלישע למה אלישע לא עשה את השנה מעוברת ששנת בצורת הייתה זה היה שנה של רעב והיו הכל רצין לבית הגרנות להביא תבואה אם הוא היה מעריך להם באיסור חדש לא היה להם מה לאכול בריתה נוספת נו רבנן אין מעברן את השנה מידי מוקדם אתה לא יכול לעבר את השנה לפני ראש השנה למה כי אנשים ישכחו עד ש עד שהגיע חג הפסח אנשים ישכחו שהשנה הזאת היייתה מעוברת ויבוא לזלזל באיסור אכילת חמץ בפסח ואם עיברו את השנה לפני ראש השנה אין השנה הבאה מעוברת אבל מפני הדחק אם חוששים שמ כשיגיע הזמן סמוך לאדר לא יהיה שם בית דין ראוי לאבר את השנה או שהמלך יעקב אותם מעברין אותה אחר ראש השנה מיד מודיעים לגולה שיברו את השנה ואף על פי כן אף על פי שעברו את השנה אחר ראש השנה אין מעברין אלא את חודש אדר אתה לא עושה שבט פעמיים או ניסן פעמיים שואלת הגמרא בדן לא ישבים קודם ראש השנה להבר את השנה היני והרי שלחו לי לרבה היה מעשה ש מארץ ישראל שלחו לומר לרבה שהיה בבבל ו דיברו ברמזים זוג בא מטבריה שני תלמידי חכמים באו מהמקום שנקרא רקט שזה טבריה ותפס אותם חיל פרסים שמכונה נשר ובידי שני התלמידי חכמים האלה היה תכלת של הציצית דברים הנעשה בלוז ומי ניו תכלת היו עושים את זה במקום שנקרא לוז ובזכות הרחמים תפילות ישראל ובזכות התורה שהייתה בידם יצאו בשלום ללא הזק ועוד הם כתבו לו הנשיא שבארץ ישראל שהיה מזרע נחשון בן אמנדו שהיה ראשון לנשיאים עמוסי ירכי נחשון ביקשו לקבוע נציב אחד רצו להוסיף חודש אחד שהשנה תהיה מעוברת ולא הניחן אדומי הלז מלכות רומי מלכות אדום הרשעה לא נתנה מחמת הגזירה להבר את השנה אבל אף על פי כן בעלי הסופות נאספו החכמים נאספו וקבעו לו נציב אחד קבעו להוסיף חודש אחד על השנה להעבר והחכמים נאספו לצורך זה בירח בחודש שמת בו אהרון הכהן שזה חודש אב אז רואים אם כן שעברו את השנה לפני ראש השנה בחודש עב מתרצת הגמרא לא עיברו את השנה לפני ראש השנה אלא רק חישבו אם השנה צריכה להתעבר חשוב מחשבי אבל גלויי לא מגלו לא היו יושבים לקבוע שהשנה הזאת מעוברת עד אחרי ראש השנה ורק אז היו מגלים שהשנה הזאת מעוברת שואלת הגמרא אמרנו שנציב זה הכוונה חודש ככה הם אמרו רמזים כדי לומר שהוסיפו חודש אמרו נציב מה הם משמ די נציב לשנא דרך ומי אמר שזה לשון של חודש דכתיב ולשלמה המלך 12 ניצבים ממונים על כל ישראל וכלכל את המלך ואת ביתו חודש בשנה זאת אומרת כל נציב היה מכלכל חודש שואלת הגמרא וכתיב פסוק אחר הוא נציב אחד אשר בארץ אז רואים שהיה נציב אחד אז אם כן ם כל חודש צריך נציב י צריך שהיה נציבים רב יהודה ורב נחמן תרצו כל אחד תירוץ אחר אחד אמר שהכוונה שהיה נציב אחד ממונ על כולם על כל ה1 נציבים ואחד השני אמר כנגד החודש היבור זאת אומרת היו מוספים את אותו נציב כוסיו עוד חודש במקום 12 עשו 13 חודש אז ייה את הנציב הנוסף הזה אבל באמת נציב זה מרמז על חודש בריתה נוספת תנו רבנן אין מעברין את השנה לא משנה לחברתה אם שנה הבאה זקוקה להתעבר אז לא מעברים את השנה הנוכחית אלא רק את השנה הבאה ולא מעברין שלוש שנים זו אחר זו כי זה יגרום שחודש ניסן של השנה השלישית ממש יצא בקיץ ם מוסיפים כל כך הרבה פעמים עוד חודש בשנה אמר רבי שמעון מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ויבר שלוש שנים זו אחר זו אתה רואה שאפשר אמרו לו חכמים לרבי שמעון משם אש להביר רעיה דנו איתו על השלוש שנים שזקוקות להתעבר אבל בית דין ישבו וקבעו אחת אחת בזמנה בגלל שרבי עקיבא היה במצב שלא היה יכול להיות זמין כל הזמן לחכמים אז דיברו איתו על שלוש שנים אבל לא באמת דיברו שלוש שנים א זו אחר זו אלא א קבעו איזה שלוש שנים יהיו מעוברות ובית דין ישבו וקבעו כל שנה מתי תהיה זה לא שהיה לא שקבעו אותם רצוף שלוש שנים אחד אחרי השני בריתה נוספת תנו רבנן אין מעברין את השנה לא בשנת השביעית שנת השמיטה למה כי שנת השביעית אסור לעשות עבודות בשדה אז לא מוסיפים עוד חודש אחד איסור לעבוד בשדה ולא בשנה השמינית מוצאי שביעית למה כי אחרי שנת שמיטה שלא עבדו בשדה אין כל כך הרבה תבואה על פי הטבע כן יש אבל עדיין צריך אין סומכים על הנס מה שנקרא אז נמצא אם כן שבעצם רוצים כמה שיותר מהר שאנשים יכלו כבר לאכול מהתבואה של השנה השמינית ואם אתה תעבר תעשה עוד חודש אדר והתירו את החדש רק באמצע חודש ניסן אז אם כן אתה מעכב את הציבור מלאכול מהתבואה החדשה מתי בית דין רגילין להעבר את השנה בשנה שישית ערב שביעית שאדרבה מוסיפים עוד חודש שהיה מותר לעבוד בשדה הנשיאים של בית רבן גמליאל היו מעברן את השנה בשנה השמינית במוצאי שביעית ואף על פי שהבאנו דעה שחוששים שלא יהיה מספיק תבואה כי כל השה השביעית לא זרעו ועדיין מסתמכים על התבואה של השנה השישית אז עכשיו בשנה השמינית אם אתה תאמר שיש עוד חודש אדר יקח זמן עד שיהיה מותר לאכול מהתבואה החדשה של השנה השמינית ולא יהיה מה לאכול הם סברו שמותר להביא תבואה בשנת השביעית מחוץ לארץ שחרשו וזרעו בשנת שביעית ועומר של שנת השביעית התיר את התבואה הזאת אז אם כן יהיה מה לאכול מהתבואה של השנה השביעית ובלוק ד נתניא הויכוח של חכמים והנשיאים של בית רבן גמליאל זה באותו ויכוח ששנינו בבריתה תניה אין מביאין ירק מחוץ על הארץ ורבותינו התירו וכך סבו בית רבן גמליאל מה ביני ובמה הוויכוח אמר רבי ירמיה נחלקו האם חוששים שאם הוא יביא את את התבואה של חוץ לארץ הוא יביא גם גושי אדמה מחוץ לארץ והרי ארץ העמים חוץ לארץ העפר שם טמא בטומאת מת כי חוששים שיש שמה עצמות של מתים וחוששים לגושי הן האם חוששים לגושי האדמה שיבוא ביחד עם התבואה זה ק בניו זה ההבדל ביניהם הם חוששים שזה יבוא ויטמ את הטהרות של ארץ ישראל או לא תנו רבנן בריתה נוספת אין מעברין את השנה מפני הטומאה מפני שכולם טמאי מת כגון ש נשי היה חולה ועמדו שהוא ימות בערב פסח או בתוך השישה ימים לפני פסח והם יודעים שכל ישראל יצטרכו להתאמה לו ולא יוכלו לעשות קורבן פסח בטהרה או שרוב הציבור היו טמאים בחודש עדר ולא מצאו אפר פרה אדומה כדי לטאר את עם ישראל מטומאת מת לא מעברים את השנה מחמד זה אלא יעשו את הפסח בטומאה כי טומאה בציבור אפשר להקריב קורבן פסח רבי יהודה אומר מהברים מפני הטומאה אמר רבי יהודה מעשה בחזק המלך יהודה שאיבר את השנה מפני הטומאה ישראל היו טמאים מחמת עבודה זרה שעבדו בימי אביו אחז המלך ובשביל להיטהר מומת עבודה זרה היו צריכים מספיק זמן והוא ידע שהם לא יספיקו להיטהר עד הפסח וביקש רחמים על עצמו שימחל לו העוון הזה שהוא עיבר את השנה מפני הטומאה תכתיב כי מרבית העם מי הם מרבית העם מי הם רוב העם רבת מאפר ומנשה ישכר וזבולון לא יטהרו לא היו טהורים ולכן דחו עוד חודש את חג הפסח כי אכלו את הפסח בלא ככתוב שלא כהלכה כי התפלל חזקיהו עליהם לאמור השם הטוב יכפר בעד העוון הזה רבי שמעון אומר אם מפני הטומאה עיברו את השנה המעוברת אלא מפני מה ביקש חזקיהו רחמים על עצמו מפני שאיין מעברין את השנה אלא בחודש אדם והוא עיבר ניסן בניסן הגמרא מבינה שאחרי שכבר קידשו בית דין את החודש לשם שזה יהיה ניסן חזר ועשה את החודש הזה לאדר שני גמרא תדחה את זה שזה לא הכוונה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון חזקיה המלך לא עיבר את השנה וביקש רחמים על עצמו מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני שלא כהלכה כי אם יש אדם טמא מת והוא יחיד אז הוא לא מקריב קורבן פסח בפסח ראשון אלא בפסח שני אבל הרבים לא נתחים לפסח שני והוא דכה לפסח שני כעת מבארת הגמרא את דברי הברייתא אמר מר ראינו בבריתה שרבי יהודה אומר ברין את השנה כדי שיספיקו להיטהר מפני הטומאה שאל את השאלה מה אכפת לך שהקריבו קורבן פסח בטומאה הרי מותר להקריב בם עם ישראל הם טמאים על מה רואים מכאן שרבי יהודה לא סובר שטו הותרה בציבור גם אם הציבור טמאים צריך להשתדל כמה שאפשר לא להשתמש עם ההיתר הזה שכשיבוא טמאים יש אפשרות להקריב בטומאה הטל לרבי יהודה טומאה דחוייה היא בציבור היא נדחתה בקושי ולכן אם אם הקריבו קורבנות כשהציבור היו טמאים הצטרכו לרצות הצטרכו לכפר על זה והציץ מרצה מכפר על העוון שהקריבו קורבנות בטומאה ואם כן כל מה שאפשר לעשות בטהרה עושים ולכן מעברים את השנה ודוחים את הקרבת פסח שיה בטהרה והתניה שנינו ברייתא ציץ בין בזמנו שישנו בין בזמן שישנו על מצחו של הכהן גדול ובן שאינו על מצחו מרצה על תומת קוד דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר רק א שהציץ אודו על מצחו של הכהן גדול מרצה אבל אין עודו על מצחו אינו מרצה אמר רבי שמעון כהן גדול ביום הכיפורים שנכנס לקודש הקודשים בבגדי לבן ולא בבגדי זהב והצי צר מזהב יוכיח שאינו על מצחו ומרצה על טומא שירה ב קודשים אמר לו רבי יהודה אנח ליום הכיפורים אל תביא רעיה משם כי כל עבודות היום הם עבודות ציבור אומר רבי יהודה טומאה שטועה הותרה בציבור לכן לא צריך בכלל ריצוי ציץ אז איך אמר רבי יהודה שבקושי התירו רק מה שחייבים לעשות בטומאה כשהציבור טמאים הרי כאן רואים שרבי יהודה סובר לא טומא דחוייה בציבור אלא טומאה הותרה בציבור וההבדל הוא אם אני אומר דחוייה זה אומר שבקושי התירו ומשתדלים כמה שפחות להשתמש עם ההיתר הזה אבל תומה הותרה בציבור משתמשים בהתר הזה בתור דבר שמותר לגמרי ולא צריך לדחוק ולנסות א לדחות את הפסח כדי שיהיו בטהרה כי רוב הציבור ת מאים אומרת הגמרא או לתמי שאתה מקשה על רבי יהודה מציץ תקשה לך היא גופה הבריתה בעצמה שאתה מקשה בדברי רבי יהודה בבריתה עצמה של עיבור השנה יש סתירה בהתחלה כתוב רבי יהודה אומר ברין ואחר כך אמר רבי יהודה מעשה בחזקה מלך יהודה שאיבר את השנה מפני התומר בקש רחמים על עצמו שימחל לו העוון למה הוא היה צריך לבקש על עצמו רחמים הרי רבי יהודה אומר שמותר להבר מפני הטמא אלא חסרים מילים בברייתא חסור מחסר וכך צריך לומר אחי קטני לפי דעת התנ הראשון אין מעברין את השנה מפני הטומאה למה כי טומא דחוייה בציבור אז בדוחה כי יקריבו קורבן פסח בטומאה כי הציבור מאים כשרב הציבור ת מאים אפשר להקריב טומא בדיעבד הם טרחו ויברו את השנה מעוברת למה כי אנחנו בכל זאת מעדיפים לעשות את הקורבן פסח בטהרה אז עכשיו זה יהיה בטהרה רבי יהודה אומר אם יברו את השנה אפילו בדיעבד אינה מעוברת כי טומה הותרה לגמרי בציבור ב באופן מיותר עיברו את השנה כי גם אם כולם טמאים אפשר בהיתר גמור להקריב קורבן פסח ועל זה אמר רבי יהודה ריה לדבריו מ חזקיהו המלך שעבר את השנה מפני הטמא ובקש רחמים על עצמו רואים שהוא סובר לשיטתו שלא היו צריכים לעבר את השנה כי הטו מותרת לגמרי בציבור לפי דעתו והיה אפשר להקריב קורבן פסח בטומאה שואלת הגמרא י אחי אם ככה שלפי דעת התנא הראשון טומ דחוייה לכן אם עיברו את השנה היא מעוברת אז אם כן לא מובן המשך הברייתא רבי שמעון אומר אם מפני הטומאה ברו מעוברת נו זה בדיוק מה שאמר התנא הראשון מה רבי שמעון חולק היינו תנא כמה אמר רבה שניהם גם התנה הראשון וגם רבי שמעון סוברים שהטומאה לא מותרת לכתחילה בציבור אלא רק דחוייה צריך להשתדל כמה שאפשר לא לעשות את זה בטומה ולכתחילה הק בניו האם להבר לכתחילה את השנה מפני הטומאה זה ההבדל לפי התענה הראשון לכתחילה לא מעברים בדיעבד הםם עברו את השנה בגלל טומה היא מעוברת אבל רבי שמעון אומר שאפשר לכתחילה לעשות עוד חודש כדי שיקריב קורבן פסח בטהרה תניה נמי אחי באמת ככה ראינו בברייתא שבזה הויכוח אין מעברין את השנה מפני הטמא לכתחילה זה דברי התנא הראשון רבי שמעון אומר אפילו לכתחילה מעברין אומרת הברייתא לפי דברי רבי שמעון שהיו צריכים לעשות שנה מעוברת אלם פנימה חזקיהו המלך ביקש רחמים על עצמו התשובה היא כי אומנם היו צריכים לעבר את השנה אבל לא בצורה שהוא עיבר אין מעברין אלא את חודש אדר והוא עיבר ניסן בניסן בתחלה מבינה הגמרא אמר מר שאין מעברין אלא אדר והוא בר ניסן בניסן היינו הכוונה שכבר קידשו חודש ניסן אמרו שעכשיו זה כבר יהיה ראש חודש ניסן ובסוף הוא אמר לא לא לא אני רוצה שהחודש הזה יהיה חודש אדר איך ייתכן שהוא ככה עשה ולטל לחזק החודש הזה לכם זה ניסן ואין אחר ניסן אם קבעת את החודש הזה שהוא ניסן אתה לא יכול לעשות אותו דר ואת החודש הבא לעשות ניסן תרצת הגמרא חזקיהו לא העיבר בניסן ממש אלא ביום ל יום 30 של אדר והוא טעה בדבריו של שמואל דמר שמואל אין מעברין את השנה ביום 30 של אדר לקבוע אותו לאדר שני אם לא ישבו לעיין עד אז אף על פי שעוד לא קבעו שהיום זה יהיה ראש חודש ניסן למה היות והיום הזה יום ל עדר היה יכול להיות שיהיה רק כט יום רק 2 שלישה יום בחודש אדר והיום הזה כבר יהיה ראש חודש ניסן הועיל וראוי לקובו ניסן כבר לא עושים עכשיו ביום הזה שיהיה עוד חודש אדר והיו חזקיה המלך חלק על הדין הזה של שמואל והוא סבר הועיל וראוי ללא אמרינן כיוון שהיום הזה יכול להיות ראש חודש ניסן כבר איה אפשר להפוך אותו לל אדר ולהחליט היום שעושים עוד אדר זהו סבר שלא אומרים תנינ מי אחי באמת ראינו בריתה כמו דברב של שמואל אין מעברין את השנה ביום 30 של חודש אדר למה כי היום הזה כבר היה יכול להיות א' ניסן הועיל וראוי לקבע ניסן למדנו שרבי שמעון בן יהודה אומר דעה אחרת משום רבי שמעון בר יוחאי חזקיהו המלך לא היייתה לו טעות בזה שבגלל שיהיו ישראל טמאים והוא רצה שיקרבו קורבן פסח בטהרה אז הוא עשה עוד חודש כדי שיספיקו להיטהר אלא הוא נתן עצה לעם ישראל במקום להקריב קורבן לפסח ראשון ביהודה יד ניסן להקריב בפסח שני ביד איר מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני ווא אחרי זה ביקש על זה רחמים כי הוא עשה שלו קדין איך ידע מי מה הייתה הסברה שלו בהתחלה ולמה אחר כך הוא חזר בו כי הכלל הוא כזה אם יש אנשים יחידים שמאים והם לא יכולים להקריב קורבן פסח במועדו הם מקריבים בפסח שני אבל אם הציבור כולו בטומאת מת אז הם לא נתחים לפסח שני אלא מקריבים קורבן פסח ראשון בטומאה אמר רב אשי במקרה שאנחנו מדברים עליו כגון שהיו הזכרים שבישראל היו רוב טמאים קצת י יותר מחצה טמאים וקצת פחות מחצה טהורים ואנשים רובן היו טהורות והיו משלימות לטהור ועופות עליהם אם היינו מונים את האנשים ואנשים ביחד היו יותר תאורים מטמאים מעיקר הסבר חזקיה בהתחלה הוא סבר נשים חייבות בפסח ראשון זה אצלהם חובה ומצטרפות למניין התאורים והטמא נמצא דב וישראל הזכרים והנשים מותן טמאים ורובם תאורים אז רוב ישראל התאורים מקרבים בפסח ראשון ומיון של ישראל שנטמאו נדחים דחו לפסח שני וזה מה שהוא עשה את המיו הודחה לפסח שני ל בסוף סבר חזקיה שנשים מה שהם חייבות שהם מקריבות קורבן פסח ראשון זה רשות זה לא חובה לא מצרפים אותם למניין לדעת ה האם יש רוב תאורים או לא נמצא דאב ולהו טמאים רובה הזכרים רוב היו טמאים ורב רובה מישראל שנטמאו לא מתחו לפסח שני אלא עושים קורבן פסח בטומה כיוון שהוא דחה אותם לפסח שני הוא ביקש רחמים על עצמו שימחה לו העוון הזה גופה למדנו קודם שאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום 30 של אדר אף על פי שזה עדיין חודש אדר הועיל ואפשר לעשות 29 יום חודש אדר ואז יום 30 כבר יהיה חודש ניסן הועיל וראוי היום הזה לקובו ניסן לכן לא מחליטים ביום הזה בוא נעשה עוד חודש אדר שואלת הגמרא אם עברו וקדשו את החודש לאדר שני מאי אמר רבה בטל העיבור של השנה זה גרוע ממה שלא מקדשים בכלל רב נחמן אמר השנה מעוברת ומקודש החודש לאדר שני אמר לירב לרב נחמן אפי ש דתך שהחודש כן מקודש ו וזה שנה מעוברת מכדי הרי מפורים עד פסח 30 יום מפוריה לפסח תלתן יון אבו ופוריה דרשינן בהלכות הפסח מפור מתחילים לדרוש בהלכות הפסח 30 יום לפני הפסח תניה שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח לפי דעת חכמים 30 יום אבל שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות אז אם כן בפורים התחילו ללמוד הלכות פסח והם יודעים שעוד 30 יום פסח וכמ תרש יירך מרח קנלי אם כשיעבור ראש חודש הבא יעברו את השנה ולא יקדשו אותו לניסן אלא ירחיקו אותו לחודש הבא לא יאמינו לשלוחי בית דין כי הם יודעים שהתחילו ללמוד הלכות פסח בפורים הם יודעים ש3 יום אחר כך זה פסח ועל ידי זה אטלי זלזול בחמץ יבוא לזלזל ולעבור על איסור חמץ כשיבוא הפסח כשיבוא הפסח האמיתי חודשיים אחרי פורים אמר לה רב נחמן כל ישראל יודעים מד יד דשתא מעברתא בחוש בנטלי מילתא עיבור השנה תלוי בחשבון לכן לא יבואו לזלזל אמרי הם יומרו חוש בנה ודלא סליקל ו לרבנן הדשת החשבון לא עולה לחכמים טוב עד עכשיו לכן הם לימדו אותנו הלכות פסח בפורים שזה היה אמור להיות 30 יום לפני פסח אחר כך הם סידרו את החשבון יותר טוב והם הבינו שצריך לעשות עוד חודש והם מקבלו את הדברים ואם כן לא יבואו לזלזל באיסור חמץ בפסח ועד כאן דף ‏bit
לצפיה בתכנים נוספים: