הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קעה
הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il
הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קעה
[מוזיקה] ב 14 דף קעה השור מתחיל בעזרת השם 4 וח שות אחרונות בדף הקודם אומר רב הונה שכי מר שהקדיש כל נכסו לפני מותו אמר כל נכסי גדש אבל אחר כך ואמר מונ לפני ביו אני חייב זוז לזה וזה אז הוא גוה את המונה לפני שיקחו את כל החוסים להקדש נמן חזוק אינו דום אוס על אקדש הוא לא הולך לעשות כניה לשקר לקחת כסף שך קדש אז הוא נאמן מסף רב נח מחי ני לבוב ינו באופן שבניו אמורים לרשת אותו ולא הקדש אדם כן עושה נוניה בכל זא רינו דרב שמל דרו שכי מר שבניו עומדים לרשת אותו שמו לפני ביודי אמר תנו אם הוא אמר תתנו מלפני נוסן לאמנו רק אמר סתם מ בודיי ס אפילו שהודה למה וד ש להביע עזבו הוא לא רוצה שיחשבו שבניו עשירים אז הוא אומר לא אני חייב לזה וזה כך וכך אז לא יכניסו עין הרע בנכסי יורשים שלו אם גם כאן הוא לא רוצה שיחזיק אותו שהיה עשיר כל ימיו וא מקדיש כל כך הרבה אז הוא אומר אני חייב לזה וזה מונה המי אומר ש באמת חייב אודגור כור יש כאן שיש לו שטר שהוא חייב לו זוז והוא אומר באמת שהוא חייב לו אז אנחנו אומרים קדש רב שמואל ור ולכן בלי תנו אין אם כך אומנו כס מ בעלפה כמו שנראה בהמשך מיל על פה אנוש ולוס מוסיף הרשב שאין לפרש שכמה שרמ אמרו שנו מצו ד כי משמע שנותנים לו לפני שהוא מת אל רב נחמן ד וד בין מה שרב הונה דיבר בי מה שרב שמואל דיברו דנוור יש כאן אדם שיש לו שטר בידו שהוא חייב לו זוז וקש אור ונ שדיבר בגד מקו השטר יש בו קיום יש בו אפק של בזן או רב ושמואל דיברו ד מקוים אזמי אמרנו קשור לא צריך לקים את החתימות לאיתנו לא יקים אשור כ אנחנו חוששים שמה השטר מזויף אמר שהוא חייב לו כדי של להשביע זבוב אז ה לא יכל לגבות עד שהוא יקיים את החתימות וויסס טמאים אם רב הונה דיבר בשטר מקוים אז מה צריך בכלל דו שלו למה רק שכי מרד מס קנוניה מסביר טויס שהכלל הוא שכל מי שנפרע שלא לוי ועצמו תקנו חחים שיצטרך להישבע אז קרה גם כאן שירצה לפרוע מהנכסים שוא קדיש הוא יצטרך להישבע אבל כאן כיוון שהוא אמר שהוא חייב לו הוא פתר אותו משבועה אומר רבי שכיר שומה מונה לפני ביוד באופן שאין חשש שעשה זאת להצביע עזבונו למשל שהוא טבע אותו אתה חייב למונ וודע לו שז הד ואמר סמים פורנו נכון אבא שלנו הוד אחנו כ פרנו את זה נאמנים אם השכ אמר נופ אונים גמלי לכן הדברים נוטים אם יש סברה חלק אז גמר את ל א צריך לתקן שימו ואמ ד לכם לפני שהוא מת חז נוב פורתי נאמוד לכן הוא לא אמר להם תנו אחר כך הוא נזכר שהוא פר אבל אם הוא אמר להם תנו מני ז דמיס דפרה לא אומר תנו לי אומר תנו בוא רובה הכלל הוא מביא רש בעם הגמור בסנהדרין אדם שטובע את חברו ואומר לו אתה חייב למונה הוא אומר לו כן אחר כך הוא יכול לומר לו משו סיבוך שיטתי בך לא התכוונתי להודות באמת רק אם הוא אמר לו אתת מדי הוא המיד שתי דים אתם מדיי שהוא מודה כעת שהוא חייב למונה והוא שתק אז הד שלו אמת חלה אז מה קורה בשכ שיר שדו אדם בא לשכיר נותן למוד הוא אומר אתה זוכר שחייב לי זוז הוא אמר לו כן אני זוכר מהוא צריך לרת מיד ובלי זה יתכן שמשת בוי און צריך רד עוד שאלה צורך הש מסובו ואם לא אמר סובו אז אפילו שניקח את הודעתו אז אי אפשר לכתוב שטר על הדו בלי ציו כמו שלמדנו בפרק חסקס או אין צריך סבו ומה הצדדים לספק הראשון אודו אז אולי התכוון לשתות בו ב אחרי שרוב הסתפק וד הפש עצמו אין וד גם בלימ אנחנו מקבלים את הד הזו וד מחייבת ודברי שור לא צריך לומר סוו אומר טוס הפרק משמ גם למדנו את הביטוי הזה את הדין הזה אבל שם הכוונה שלא צריך לעשות קניין מה שהוא אומר כאילו קנוי כאן הכוונה שונה כס כילו שאמר סובו ויכולים לכתוב שטר על הודעה זו אומרת המשנה ההלכה ידועה המל איר בשטר אם יש טר עלוא וחתמו עליו דים גוי ומוס משעבוד גם מקרקעות שהוא מכר אחרי לבוא אפשר ללכת אלי לכוס כמובן םין בני חירין אם לי בעצמו אין חסים אצלו לגבות ם את הקרקעות אפילו שלא כתוב אחרס בשטר הרי פסק אומר הרשב שאחריו ספרו כאילו שכתוב אחוס אב אם לב רק על ידי אדים בלי חתימת שטר זה מיל ועל פה גוי ורק מנחוס רק מנכסים שביד לויוה מה קורה אוצי כסוד שהוא חיב לו אמר ומביא ללו כתב ידו שהוא כתב שהוא חייב לו כך וכך איין על זה אדים אז זה יתכן בשתי אופנים או שהוא כתב בכתב ידו אני חייב לך כך וכך או שיש נוסח שהוא חתום תחתיו גוי ומנח מחרן הכלל אומר הרשם כדי לגבות משעבוד צריך להיות מילווה שנכתב בשטר וחתמו על זה עדים כיוון שזה גם שתר וגם עדים אז יוצא הכל ולכוס הי אמורים לברר לדעת לפני שהם קונים שיש כאן שיבו אבל שתר בלי עדים אלא בחתימת ידו או עדים בלי שתר גובים רק מנחוס נחירים עוד דין לגבי עורב עורב היוצ לאחר כי טומ שטורס עורב שחטא שכתב את הערבות שלו לפני החתימות של האדים אז חתימות האדים עולות גם על העורב כמו שנראה בגימורי אז אפשר לגבות עורב וגם מנחוסים עורב מחר אחר כך אבל אם הוא כתב אחרי חתימות הדים אני פלוני בפלוני עורב אז גובה העורב רק מנחוס בני חרים כ הערבות היא כמו מיל בעל פה אז רק מנחוסים שעדיין ביד העורב הוא הדין ערב בלי שטר בכלל הוא נעשה ערב אחרי הלוואה הוא נעשה רב לפי תקמה מהי בו לפני רבי שמואל ואמר גוי חוס בח של הערב אומר ל בנוס אנוג חוס משעבוד ואפילו לא חוסים בני חרים כל ערב שהוא קיבל לעצמו ערבות אחרי שנעשתה כבר הלוואה אז לא על אמונתו והבטחת של ערב זה לולו לוה לו אז ממילא הערבות לא חלה אומר לו לומו כך שואל אותו רבי שמואל אומר לו בן אנוס הרי החונק הסחות בשוק אדם תופס את הלווו שלו בשוק מה יהיה עם החוב אני לא משחרר אותך שאתה מביא לי את הכסף הוא מצוי חבר עובר שם חבר ואומר לו אנחלו תעזוב אותו ואני אתן לוך פטור שלא ה למונו סלבו אתה הוצא את הכסף על סמך מילה שלי לא רק עזבת אותו אז ודאי שאין כן התחייבות אלוי זהוא עורב שהוא חיב על חב שכן עלמו ממילא כל ערבות שאחרי ההלוואה הוא לא הוציא את הכסף על פיו אי אפשר לגבות מעורב ואמר רבי ששמואל הצ שח יס בומ של מקצוע בת סמן חידושים כל הזמן צ שסק בדי ממנס ישמש ש שמעו בן נוס ילמד ממנו איך לומדים די ממנס אז מה ראינו במשנה שרק מיל ובשטר גש בודים הגמור שתי שיטות בעניין אומרו לדבר ו אחד מיל ובשטר ד מיעל פה גוי ומוס משעבוד מנכסים שנמכרו אחרי הלוואה מ שבו אז הרשב מביא כתוב צית זאת אומרת שיש שעבוד על נכסים ל מלטים לקרות ול פגים זה תקו רב משום פסוס כי מיל בעל פה לא מתפרסם הם לא יכלו לה לא לקנות כאלה קרקעות אז לא תקנו כיש זה מתפרסם הי אמורים לדעת לא לקנות כזו שדה כ שסו ורב אמר דבר שבו הפסוק מדבר במשכון שדים שכל המחלק זה רק לגבי נכו משעבוד שכ מחר אבל ק שעדיין בשו וודאי ש משועבדים לכולם למדרס רשב לא כך וגם הרמבן לומד לא כך הרמבן לומד שאם שעבוד לבדו רס אז גם הנכסים לא משועבדים שאצלו עדיין אלו מ יש רק חובת הגוף לפרוע רק בזן יכולים לרדת לנכסיו מכוח כפיה כמו שפו בגופו הקופ בנו במקום לכפו עליו על ידי איומים על ידי הקאה תחזיר את החוב אז קופים אות על ידי ח נכסיו ממשיך רב ואומר ומה הטם אומ תקנו שמיש ושעבודים כדי שדל בפני לאבין אדם לא ירצה להלוות אומר מאיפה נגב את חובי יש לו קרקעות הוא ימכור אותם לכן תקנו שגם אחרי המחיר כ לגבות מהם אמיל עלפה למה אז לא תיקנו אגסוס לכ שלבה אז חושו לאסד וחס שואלת הגמור שבו ואמ בפרק ישכ שם למדנו ששלחו מארץ ישראל בכור נוטל בי שניים במלווה הכלל הוא שאבא מת אז הבכור מקבל פי שניים למשל אם יש בכור ופושט אז מחלקים את הנכסים לשלושה חלקים הבכור נוטל שני חלקים והפשוט נטל חלק אחד אבל זה הכל בנכסים שהיו ביד האה בשעה שהוא מת כאלה נכסים שהגיעו אחר כך בזה הוא לא מקבל פי שניים אז שלחו מצ סרל לומר שאם אחרי מות האב גבו חובות שבעלי חוב היו חייבים לאבא אז זה נחשב כמור בדב והפח מקבל זה פי שניים אז אמר על זה רבי גובו קרקע אם היים גבו קרקע בחו סבים יש לו לבחור פי שניים כ הקרקע הזו כבר הייתה משועבדת ל בחייו אז נכלל בכל אשרים מוצו זה מוצו זה לא ראוי אבל גובו מויס אם גבו כסף אין לו כי זה כסף חדש שלא היה משועבד לאבא אז רואים שרבי סובר שעבוד דריס ורמ מוסיף איין לומר שמשום שעבוד דרבון כי חחים תקנו שעבוד רק לטוב מלו לא לטוב שבכו וכי תפ דרב ודו לרב הרשב גורס כאן אחרת לגמרי אנחנו נלך עם הגרסה של לפנינו אולי נהפוך כדי שלא תהיה סתירה בדברי רבי אז נמר שרבי הוא סובר שעבוד דריס והוא סובר שעבוד דרבון לא ייתכן כי גם יהיה לנו סתירה בדברי יולה ואמרו דבר תוו בעלו דיני בזי בוריס אפשר לפרוע מהקרקעות הטובות שלו אלא הולכים על הקרקע הכי גרועה שלו למד מהפסוק כתוב יש החוצ ך שמבקשים ללו מציא את החפץ הגורה ביותר אז רואים קופנים שמבור גובים אז שבו דרסה אומר ספס מדובר אולי מני לא מדובר מקרקעות שהוא כבר מחר אומר טופס אם מדובר מני אז למה הנקת זיבור שמשמ קרקע הה צריך לכתוב רחו דיני בסובין בכל דבר גרוע זאת אומרת שהוא הזכיר קרקע כי קרקע זה לא רק ממנו אלא גם מקרקעות שהוא כבר מחר אז רואים שהו ל סובר שאפשר לגבות מקרקעות משועבדות קרקעות שנמכרו אלא אומרת הגמורה לא צריך להפוך את השיטות רק רב תימ דבני מרב קמר באמת רבי הוא סובר הוא בעצמו סובר ששבו לבדו רס ולכן בכור לא נוטל פי שניים גם אם גבו קרקע כי הקרקע לא הייתה משועבדת מדרס בחייו השיבו דרבון אמרנו לא תקנו לתוב הבכור רק לתוב המלווה מה שרב שם אמר זה רק בדז בני מרובה וליו עצמו לא הסביר לי הוא רק אמר בני מרובה שאמרו שהבכור נטל פי שניים זה רק אם גבו קרקע לא אם גבו מויס כי בני מרוב סברו ששבו דריס אני עצמי סבר שבו דריס מ הגמור עוד המים שנחלקו בזה רב ושמואל דמר רו מיל על פה אינו גו לא מורשין שהם ירשו נכסים שאבא הוריש להם והוא היה חייב חובות לא גובים ם ו שקנו קרקעות אחריו ר במי ובשר תקנו שו מקשים הרשים איך הם חולקים על המשנה למדנו שבו אז מרץ הרמה שהם ארו את המשנה מדבר ש לפה מס מקשים על רבמ מבריס אדם שחו בובים ונופו לוב שר והוגו הוא עדיין נמצא בתוך הבו זה שחופר את הבוא ונפל שם שור והרג אותו פוטר בל השור פטור גם אם השור הוא מוע לא צריך ם קופור ליורשים של האדם הזה שחפר את הבוק הוא עצמו גרם לו צמו את הנזק שהוא חפר קמבור ולו יד הוא עשה קבור בבים א שמיס שור יור שבעל הבור חוב לשלם דמי שור ליבלוב אז מה רואים כאן האבא חפר בו והשור נכנס ונפל והוא זק אז האבא התחייב זה מיל בעל פה זה לא מיל ב בשטר ו גובים זאת מה היורשים כושיה על רב ושמואל אומר רבי למרב שעומד בדין כבר העמידו את האבא בדין הזה שהוא חפר בו והוא התחייב אז מיסה בזן פסק בזן זה כמו מיל ובשטר וזה נגבר מני יורשים שואלת הגמרא והרוג אוי קטונה השור הרג אותו גם השור מת וגם בעל הבור מת אומר רבד ברה שעשו טריפה אשו רק הטריף את האדם והוא עמד בדין עוד לפני שהוא מת לחייב אותו על זה שהשור מת בבורו אזמי גובים מה יורשים שואלת הגמור ואומר רב נחמן ונית בריס שנינו מס וקובר השור נפל על זה שחפר את הבו ודחף אותו וקבר אותו בתוך קרקעית הבו אז לא יתכן שהוא עמד בדין בחייו אומרת הגמורה כן יתכן אוס מדובר ספוד ישבו כאן שלושה ים ליד הבור והם ראו שהשור נופל בבור ומת אז הם מיד הם חיוו את האדם הגוסס על ידי נפלת השור עליו בתשלום דמי השור ואחר כך השור המשיך ליפול עליו והוא קבר אותו פנימה אז לכן גובים מן היורשים כי בזן כבר חייבו אותו בחייו וסס מתקשים בשלי לולי מה שגמור כת מידה היה אפשר לומר שרב נחמן בא להוסיף מז וקווי כדי לחדש לנו שהיורש חייבים אפילו שהמזיק מת אבל אם מדובר בכזה אופן אז מה החידוש אומר תוסס החידוש הוא שלא אומרים גבר קטי לקוטל אתה רואה שדקה אחרי זה הוא כבר מת הה גוסס כל כך אז אולי זה לא נחשב כפסק דין לא זה כן נחשב כפסק דין לאדם חי וזה מחייב את היורשים שלו אומר הרב פ לחסה מיל ועל פה גוי ומן היורשים האבא הנח להם נכסים גובים זאת מהיורשים זכרנו לאל שאחרי את הכונס הגונים גם הם מטלטלים שאבא הניח להם מעיקר דין גמור רק מקרקעות שהוא ניח להם והנו ג לקוס קנו את החוסם אחרי הלוים גמישים כדי ש בפני לן אנשים לא רצו להלוות כסף כי אמרו ימות איך נגבה זאת גובים מן היורשים ונו גלוס לסקו אז הלקוח לא אמורים לדעת הם לא אמורים להפסיד למס הראשונים מתקשים למהר פופ ה צריך לנמק גם לכך וגם לכך ממו נפשך אם הוא סובר שבו אז הוא גו ורש מן הדין לא צריך לומר משוד אם הוא שבו אז הוא לא ג מעק למה צריך לומר אז הרי מב שרב פובר שב קנו ש קו שפופה אמר שגו ורשים של הוא ק מתכוון לומר למה מורשים לא תיקנו לא רצו לתקן שלא יש כמו שקנו שס כד שד בפני ן עדכן דף ק
לצפיה בתכנים נוספים:
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה







