הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קנג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קנג

[מוזיקה] אב בטרה דף קנג מתחילים בעזרת השם שורה חמישית מלמעלה שלושה סיפורים מספרת הגמרא על שתי מילים חולה נוטה למות כותב שתר מתנה לאחרים שהוא מקנה להם בקניין חלק מנכסיו והוא מוסיף שתי מילים בחיים ובמוות או מחיים ובמוות שתי המילים האלה שהוא הוסיף הכניסו את השטר הזה לנידון בין גדולי עולם כי הרי אנחנו יודעים שיש שני מסלולים במתנה של חולה נוטה למות מסלול ראשון שהוא נותן מתנה גמורה כמו מתנת בריא מסלול שני שהוא נותן את זה בתורת מתנת שכיב מרה מתנת חולה נוטה למות ההבדל הוא כשזה מתנת בריא גם אם בעזרת השם ברוך השם אותו חולה עמד מחוליו הוא לא חוזר בו מהמתנה כי זה כמו מתנה של בריא אבל אם אנחנו מגדירים את המתנה כמו מתנת שכיב מרה הוא התכוון רק לתת בתנאי שהוא ימות מכל יו אבל אם הוא עמד מכל יו הוא לא נתן את המתנה הזאת והיא חוזרת אליו כאן מספרת הגמרא שלושה סיפורים שטר כזה שהוסיפו את שתי המילים בחיים ו במוות או מחיים ו במוות השאלה היא האם היקר הדגש זה על החיים או עיקר הדגש זה על המוות אם עיקר הדגש זה על המילה בחיים אז מתנת בריא מתכוון לתת לו את זה כמו מתנה רגילה ואם עיקר הדגש זה ל המילה במוות אז הוא מתכוון לתת לו את זה מתנת שכיב מרה שהוא יקנה את זה רק אחרי מיתתו סיפור ראשון ההו מתנת הייתה מתנה זאת אומרת היה מתנת שכיב מרה שהוא אותו חולה נוטה למות הקנה מקצת נכסיו לאחרים דו הכתוב ב שטר הרי אני מקנה לך הוא הוסיף את שתי המילים בחיים ובמוות רב אמר עיקר הדגש זה המילה במוות הרי היא כמתנת שכיב מרה ולכן אם בסוף הוא יעמוד מחוליו המתנה מבוטלת ושמואל אומר עיקר הדגש זה המילה בחיים ולכן הרי היא כמתנת בריא שאפילו אם הוא יעמוד מכל יו המתנה נשארת אצל המקבל ורב מסביר ואומר לפי דעתי הרי היא כמתנת שכיב מר מדכתיב בא במוות מוכח שאחר מיתה אמר לי אז הוא התכוון לתת לו מתנת שכיב מר והיד כתיב למה הוא הוסיף את המילה הזאת סימן באלמה המקום יצילני מכל יזה דחי שאני אחיה ואני לא ימות והדעה השנייה זה דעת שמואל הוא אמר הרי כמתנת ברי מדכתיב בה בחיים מוכח שמחים כמר מחיים מתכוון לתת לו כמו מתנת בריא והיידי כתב ובמוות מה הוא התכוון להוסיף במילה הזאת כמו שהוא אומר לו כמן דאמר שהמתנה הזאתי תהיה שלו מתה ועד עולם אז יש ויכוח בין רב לבין שמואל המרי הרד אמרו חכמי נרדה אלת כ דרב ההלכה היא שיש לזה תורת מתנת שכיב מרה שאם בסוף החולה יעמוד מחוליו המתנות מבוטלות אמר רבא כל זה דווקא בחיים ובמוות והכתיב בה מ חיים עם מ במקום ב לפי דברי רבא אין בזה ויכוח הוויכוח הוא כשהוא אומר בחיים ו במוות אבל אם הוא אומר חיים ובמוות המשמעות היא מעכשיו מתחיל לקנות ואם כן זה ודאי מתנת בריא אבל המהמר לפי דעתו בזה גם הוויכוח ויש בזה ויכוח בין רב לבין שמואל אמר המ מר לה תנחת כבתי ההלכה היא לא כמו דברי רבה שאם הוא אמר מ חיים הו במוות קנה כ אמרנו שחכמי נהר דה אמרו שהלכה כמו רב שזה נחשב מתנת שכירה והוא לא קנה כי לפי דעת המאמר גם כשזה מ חיים עם מ יש את הוויכוח בין רב לבין שמואל וצריך לפסוק כמו דעתו של רב אמר לרב השי למימר מה אתה מתכוון לחדש כאן במה שאתה אומר שההלכה הייא לא כמו דברי רב הפשיטה דמרי נרד אלת כבתי דרב הרי חכמי נרד אמרו שהלכה כמו דעתו של רב תרצת הגמרא מהו ד תימה אני הייתי חושב שכשהוא אומר מחיים מודה רב כמו שאמר רבא שכש החולה אומר שהוא מקנה מי חיים ובמוות בזה גם רב מודה שזה נחשב מתנת בריא כמה שמלן שגם בחיים וגם מחיים זה אותו דין ויש את הויכוח בין רב לבין שמואל וההלכה היא כמו דעת רב שזה נחשב מתנת שכיב מרע שהוא לא קנה אם בסוף אותו חולה עמד מחוליו סיפור שני ההו דעתא לקמי דרב נחמן לנרד היה אדם שהיה כתוב בשטר שלו בחיים הו במוות ואותו נותן עמד מחוליו ובא לפני רב נחמן לנהר דה שדרי לקמי אז רב נחמן שלח אותו לפני דרבי ירמיה בראבה למקום שנקרא שום טמיה למה אני שולח אותך לשם אמר הכה כאן בנהר דע אמנם פסקנו כמו דברי רב אבל התרה דשמואל כאן זה מקומו של שמואל הוא הרב כאן הכנ אביד כבתי דרב זה לא דרך ארץ לעשות כאן כמו דעתו של רב אף על פי שהלכה כמותו לכן אני שולח אותך לרבי רמיה ברבא למקום שנקרא שום טמיה שם לפסוק לך כמו ההלכה כמו דברי רב וההלכה היא שכיוון שהחולה עמד מחוליו המתנה מבוטלת סיפור שלישי הי דעתי לקמי דרבה היייתה אישה שבאה לדין לפני רבה והשטר שלה היה כמו השטרות הקודמות שהוסיפו שם את המילים שדיברנו אבל לא היה כתוב שמה בחים הו במוות אלא מחים הו במוות שלפי דעתו של רבה בזה כולם מודעים ש זה מתנת בריא עבד בא עבד לה רבה כשמע תי רבה פסק ממו דעתו שקנה אז אם כן נמצא ש כיוון שאותו מקבל קנה אז האישה הזאת הפסידה זאתי שבעל הדין היייתה החולה שעמדה מחוליה אב קטרד לי הטרידה אותו בדברים לומר שהוא לא פסק הדין כי הרי רד פסקו כמו דעת רב והמ מריר שזה גם כשכתוב מ חיים זה גם הכוונה שזה מתנת שכיב מרה בתנאי ש הוא לא עומד מכל יום אבל אם הוא עומד מכל ו מתנה מבוטלת אמר לי אז רב אמר לרב פפה ברידר רב חנן שהיה סופר הדין שלו ספרי זיל כתוב לה תכתוב לה שטר פסק שהיא צודקת ותכתוב בתחתית השתה רמז שרק התכוונתי לדחות אותה טוב איזה לשון מהמשנה במסכת במציאה סוכר עליהם עליהן או מטען שזה סוג של פסק שהוא כתב בעל כורכו אבל באמת הפסק הוא לא כך אותה אישה הבינה אשרב עשה את הערמומיות הזאת את התרמית הזאת והיא קיללה אותו היא אמרה לטבע הרבה שהספינה שלו תטבע אתו מתית לי אתה רוצה להטעות אותי אז ככיוון שהיא קיללה לא רצו התלמידים שהקללה תתקיים אז הם עשו שכאילו הקרה כבר התקיימה מה עשו המשי למעני דרבא במה היה הטבילו את הבגדים של רבא במים כדי שבזה תקיים הקללה של האישה ולא חס ושלום כמו שהיא אמרה ואפילו אחי בכל זאת זה לא הועיל לא יפרק מטבעה הוא לא הצליח להנצל מתביעה מאוד מעניין שבמסכת סנהדרין כתוב שאם אחד מקלל את השני קללה של חינם הקללה חוזרת על המקלל לא זה שקיללו אותו סובל אלא המקלל סובל ואגב זה באמת מוסר מאוד גדול אנשים שהקל נשלפות להם מהפה בצורה מאוד מאוד קלה להיזהר מאוד לא לקלל כי אם זה קללת חינם היא חוזרת על המקלל הראשונים כאן מביאים מביאים את זה מהרטבה שכיוון שהיה כאן איזשהו דבר לא כדין במעשיו של רבא לכן הקללה התקיימה מדייקים שבאמת אם לא היה כאן שום דופי אז אפילו שהיא הייתה מקללת לא היה שום תוקף לקללה שלה אומרת המשנה יש שטר מתנה שאחד נתן את כל נכסיו מתנה לאחרים ולא כתוב בה בשטר מתנה שהוא היה באותו זמן שכיב מרע חולה נוטה למות ויש ויכוח בינו לבין המקבלים הוא אומר שכיב מר הייתי ועמדתי מחולי בחסדי השם אני רוצה לחזור בי כמו חולה נוטה למו שנתן את נכסיו לאחרים שאם הוא עמד מחוליו חוזר בו והן אומרים ברי היית בזמן שנתת לנו את המתנה הזאת ואתה לא יכול לחזור בך מיכאן נאמן יש ויכוח בין רבי מאיר לבין חכמים דעת רבי מאיר הם נאמנים המקבלים והוא אם הוא רוצה לחזור בו צריך להביא עדים רעיה ששכב מראיה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים הוא הנותן נאמן והם אם הם רוצים להוציא ממנו יש להם הגדרה של המוציא מחברו ועליו הראייה הם הצטרכו להוכיח ולהביא ראיה שהיה כאן מתנה רגילה ולא מתנת חולה נוטה למות יכולים להביא עדים פי דעה אחת בגמרא יכולים לקיים את השטר ולומר שהוא שטר שלא צריך להגיע להודעה של אותו נותן ואז אם כן כיוון שיש כאן שטר עם תוקף חזק אז אותו נותן לא יהיה נאמן לומר שהוא היה יכול נטה למות בכל אופן הם אלה שצריכים להביא את ה היה הוא נחשב האדם שנאמן אותו נותן לפי דעת רבנן מספרת הגמרא ההוא מתנתא היה שטר מתנה דו הכתב בה היה כתוב שם כדב הקציר כשנותן היה חולה ורמי בארסי הוא היה מוטל במיטתו ולא כתוב בה ומגו מראי לא הייה כתוב שם מתוך מחלתו הפטר לבית עולמי נפטר לבית עולמו כמו שנוהגים להוסיף בשטר אחרי שהוא מת ואחר כך אותו נותן מת והיורשים טוענים שאחרי שכתבו את השטר הזה הוא עמד מכל יו והוא מן הסתם חזר בו מהמתנה הזאת והם רוצים לקבל את הנכסים מותם המקבלים אמר רבא הולכים לפי החזקה איך עכשיו חזקה דאשה מה שנקרא הרי מת והרי קברו מוכיח עליו מעמידים על חזקת שהוא מת כנראה מאותה מחלה ואם כן המתנה שהוא נתן קיימת והיא ניתנת לאותם האחרים שהוא כתב להם נתן להם ולא ליורשים אמר לה הביה איך אתה אומר שהסבר היא שהוא מת מחמת אותו חולי השתא כעת צריך לומר שהוא בחזקת שהוא עמד מאותו חולי ומה הספינה שראו אותה השם ישמרנו טובעת בים שרובן של האנשים שעליה לאבד בכל זאת לא דנים אותם כמו שהם ודאי מתים אלא נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים אם כן סתם חולין שרוב חולין לחיים החזקה של חול שהוא יחייה גדולה יותר מאשר אדם שטבעה ספינתו בים לא כל שכן שלא נדון אותם שהם מתו מחמת אותו חולי אמר רבונה בריד רב יהושע כמן אזלה שמת דרבה כמו מי סובר רבא שלכן הוא לא חזר בו מהקושי של הב אלא הוא עדיין סובר שהולכים כמו עכשיו ואנחנו אומרים שכנראה אותם מקבלים הנכסים נשארים אצלהם ואומרים שכנראה אותו חולה מת מחוליו והוא לא בריא ואחר כך שוב פעם חלה ומת כמו דעתו של רבי נתן ד תניה כמו שראינו בברייתא שרבי נתן וזש סובר שהולכים אחרי החזקה של עכשיו במקרה של המשנה שעל המקרה הזה הבריתה הבאה דענה שאדם נתן נכסיו לאחרים והוא טוען שזה היה מתנת שכיב מרה והם טוענים שזה היה מתנת בריא ובשטר לא כתוב אם זה היה מתנת שכיב מרה והוא כעת רוצה לחזור בו הוא טוען שזה מתנת שכיב מרה מתנה של חולה נוטה למות שאם הוא עומד מכליו המתנה מבוטלת והם אומרים לא אתה לא יכול לחזור בך כי זה היה מתנת בריא אז על זה נאמר בברייתא מי מוציא מיד מי הנותן מוציא מידי הן של אלו שהוא כתב להם את נכסיו בלא ראייה כי הוא נקרא מוחזק והן אין מוצאן מידו אלא בראייה בעדים שהוא היה בריא בזמן שהוא נתן להם את המתנה דברי רבי יעקב כי רבי יעקב הלך אחרי החזקה מה שנקרא מר קמה הבעלים הראשונים הוא היה הבעלים הראשונים אז הוא נחשב המוחזק רבי נתן אומר כמו שאמר רבא הולכים לפי המציאות של עכשיו אם עכשיו בריא הוא עליו להביא ראיה שהיה שחיב מרע כי עכשיו אנחנו רואים שהוא בריא הולכים לפי המציאות של עכשיו וכיוון שהוא בריא אז מה שהוא נתן היה מתנת בריא אלא אם כן הוא הביא ראייה שהוא היה יכול לנות למות בזמן שהוא כתב את השטר הזה ואם עכשיו הוא שכיב מרע שכיב מרע הוא אז עליהן להעביר ראייה ברי היה הולכים לפי החזקה דשת לפי החזקה של עכשיו וכמו דעתו סובר רבא לכן הוא אמר שכיוון שהבן אדם ההוא מת כברו מוכיח עליו אנחנו טולים שהוא מת מחמת אותו חולי והנכסים שהוא נתן באמת נשארים אצל אותם שהוא נתן להם ואנחנו לא אומרים שהוא נהיה בריא ואז הוא חזר בו ואז עכשיו זה אמור ללכת ליורשים אמר רבי אלעזר ולעניין תומא גם כן יש את הוויכוח בין רבי יעקב ורבי נתן האם הולכים אחרי החזקה של עכשיו או אחרי החזקה של ההתחלה חזקת הנכסים כמו המחלוקת שהיה להם לגבי שכיב מר שאמרנו מה הויכוח לעניין תומה דתנן בקעה מגודרת סביב שמעיקר דין תורה בשבת המקום הזה מוגדר רשות היחיד ויש שם בבקעה הזאת ספק טומה והבן אדם עבר שם יש ספק אם הוא נתמ הכלל הוא לעניין טומה גם יש הבדל בין רשות היחיד לבין רשות הרבים אלא שזה הבדל אחר בשבת רשות היחיד זה מקום מוקף מחיצות גבוהות עשרה פחים זה נחשב רשות היחיד אז ודאי שהביכה הזאת מוגדרת מעיקר דין תורה כמו רשות היחיד אבל לגבי טומאה ההבדל בין רשות היחיד לרשות הרבים זה האם אנשים מצויים שם או לא ואם כן כאן יש הבדל בימות החמה שאנשים הולכים בשדה בבקעה הזאת אז לעניין שבת אין הבדל זה נשאר רשות היחי לשבת אבל לעניין תומא זה נחשב רשות הרבים לטומאה ובהמות הגשמים שאז אנשים לא מצויים שם כיוון שיש שם זרעים ובעלי הבית לא נותנים לאנשים לעבור שם אז זה רשות היחיד לא רק לעניין שבת לכאן אלא גם לעניין טומאה וגם לכאן זאת אומרת לעניין שבת אין הבדל זה תמיד רשות היחיד לעניין טומאה אז במות החמה זה נקרא רשות הרבים כי הרבים מצויים שם וספק טומאה שם ספק טומאה ורשות הרבים הכלל הוא טהור ובהמות הגשמים שהמקום הזה לעניין תומ נחשב רשות היחיד אז פק טומא יהיה טמא כי הכלל הוא ספק טומא ברשות היחיד טמא ולעניין זה יש את הויכוח בין רבי יעקב ורבי נתן אדם שעבר בבקעה הזאת והוא לא זוכר באיזה תקופה הוא עבר אז הרשבא מבאר לפי רבי יעקב הולכים אחרי חזקת האדם חזקה של ההתחלה וא היה בחזקת האור עד שיוכח שהוא עבר שם בימות הגשמים ורק אז יוכלו לטמא אותו לפי רבי נתן הולכים לפי החזקה של עכשיו אם עכשיו כשההוא בא לשאול זמות החמה הוא טהור ואם עכשיו זמות הגשמים הוא טמא אמר רבא לא שנינו שבקעה בימות החמה הא רשות הרבים לטומאה אלא כשלא עברו על הביקעה עדייין ימות הגשמים מאז שגדר אותם אבל אם פעם אחת עברו על הביקעה הזאת ימות הגשמים והיא כבר נחשבה לרשות היחיד היא נשארת רשות היחיד מכאן ולהבא לכאן ולכאן לא רק לעניין שבת אלא גם לעניין טומאה ואנחנו אומרים שספק טומאה שם לא יהיה טהור עד כאן דף נג [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: