הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קמו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קמו

[מוזיקה] בו בטרה דף קמו מתחילים בעזרת השם במשנה מסופר כאן בגמרא על חתן שקידש אישה ובזמן הגמרא בזמן המשנה זה לא היה כמו היום שמקדשים מתחת לחופה ובאותו לילה החתן והכלה גרים בבית אחד ומתחילים חיי נישואין אלא בזמן המשנה והגמרא זה היה נעשה בשני זמנים בזמן הקידושין היא הפכה להיות אשת איש ואז הא הייתה נקראת ארוסה מאורסת א זו לא המאורסת של היום שאם מבטלים את השידוך אז אפשר ללכת לחפש שידוך אחר אלא מאורסת הייתה אשת איש ויוצאת רק על ידי גט או על ידי שהיא מתעלמת ואותו חתן שקידש את האישה הוא יודע שעוד יקח זמן עד שהם יחיו ביחד החתן והכלה רק בזמן הנישואין הם יהיו ביחד תבוא לבית בעלה בינתיים הא בבית אביה כותב הרשב המנהג היה שלמחרת הקידושין החתן נותן מתנות לבית חמיו בשביל הכלה וכאן מסופר על קטן שהיה שמח שמחה גדולה ו הוא הביא 100 שימו לב טוב 100 קרונות זה סכום אדיר של כלי כסף כלי זהב כדי יין כדי שמן כל מיני חתיכות צמר וכדומה לבית חמיו בשביל הכלה וכשהוא הגיע היללה סו שמח שמחה גדולה ונתנו לו לשתות יין בירך בורא פרי הגפן שתה את היין אחר כך הוא מת שבת מסוס ליבינו נהפך לאבל אבל מולינו אבל יש כאן כעת דיון מפרידים את הצער הגדול מהדיון ההלכתי למי שייכים המתנות כל אחד מבין שהחתן לא חיפש לתת מתנות סתם לאותה כלה זה ראיה על דעת זה שהם יחיו ביחד חיי נישואין בהמשך כאן הם לא חיו חיי נישואין בהמשך מה ההלכה של אותם המתנות וזה הנושא שלנו בחלק הראשון של השיעור אז משנה אומרת השולח סבלונות לבית חמיו אפילו אם הוא שלח שם מתנות סבלונות בשווי 100 מנה והוא לא פירש אם המתנות האלה יהיו בשבילה בבית אביה או שהוא רוצה שמתנות האלה יהיו בשביל החיים המשותפים שלהם בבית בעלה אלא בסתם אז זה תלוי בדבר מאוד מעניין זה תלוי אם הוא אכל שם סעודת חתן פלא פלאים חידוש עצום שמשנה מחדשת אם הוא אכל בבית חמיו סעודת חתן אפילו בקושי שובי דינר שזה שובי סעודה רגילה הוא נתן מתנות ב100 מנה נהנה שווי דינר מהשמחה שהייתה לו שמחה של מסוס חתן על כלה שוא אכל סעודה בבית חמיו הוא מוכל על המתנות שהוא הביא גם אם הוא בסוף לא נושע אותם בסיפור שאנחנו דיברנו הוא מת ה לא מדברים על החטא מדברים על היורשים שלו היורשים לא גובים את המתנות בכל אופן את חלקם כמו שנראה בגמרא דברים שמיועדים להתבלות לא מיועדים להתבלות נראה את זה בהמשך אבל בכל אופן אם החתן אכל סעודה בשובי דינר בבית חמיו אז הוא מוכל על המתנות שהוא נתן לא אכל שם סעודת חתן הרי הלו נגבים גובים את כל המתנות בחזרה פלא פלאים במקרה שלנו הוא לא אכל הוא שתה והגמרא תוכיח מהסיפור ההוא שגם זה שהוא שתה זה מספיק כי שם כתוב שת ההלכה הזאת שלח רבי אחה שהרבי לפני חכמים סנהדרין שהיו באותו זמן בעיר אושה ואמרו ש המתנות האלה שבמשנה כאן כתוב שאם החתן אכל סעודה שובי דינר בבית חמיו אז לא גובים בחזרה את המתנות אפילו אם הוא שתה גם כן לא מחזירים את המתנות ליורשים שלו המשנה מדברת על כל מיני מקרים שלא היה נישואין בסוף זה יכול להיות שהיא מתה כוות שהיה גירושין בכל אופן אם החתן אכל או שתה בשווי דינר בבית חמיו מוכל על המתנות כל זה מדובר כשהוא לא פירש למתי הוא נותן את המתנות אבל אם הוא פירש בדרך כלל כשהוא שולח סבלונות מרובין הוא מפרש על עלמנת שיחזרו אמה לוית בעלה שהוא רוצה שמתנות יהיו האלה יהיו כשם יהיו בחיי נישואין אז כיוון שאיין נישואין כאן כי הוא הרי מת או סיבה אחרת הרי לו נגבי על ידו על ידי יורשיו ואם הוא שלח סבלונות מועטין אז בדרך כלל הוא מפרש על מנת שתשתמש בהן בבית אביע אז הוא מוכל אז איין נגבון במשנה אמרנו שאם הוא נהנה בשווי של דינר בסעודה אם הוא אכל בשובי דינר הוא מוכל אמר רבה דווקא דינר אבל אם הוא אכל פחות מדינר לא הגמרא תסתפק האם הכוונה לא שהוא לא מוכל בכלל או שזה רק בערך של דינר זאת אומרת למשל אם הוא אכל בשווי שליש דינר אז הוא מוכל על שליש מהמתנות אבל בכל אופן בשביל שהוא ימחל על כל המתנות ודווקא אם הוא אכל בשובי של דינר ואם תשאל פשיטה הרי כתוב במשנה שהוא אכל שם סודה חתן אפילו בדינר תנן התשובה היא רב היה צריך לחדש כמהו דת מתה היית אומר הוא הדין ד אפילו פחות מדינר גם אם ה השוי של הסעודה היה פחות מדינר הוא מוכל וד קטן דינר מה שהמשנה אמרה שההוא אכל סעודה בשובי דינר כי זה בדרך כלל השווי של סעודה אור חדמל קטן ככה הייתי סבור לומר כמה שמלן לכן רב מחדש שזה מעכב שהשווי של הסעודה יהיה דינר כדי שהוא ימחל על הכל כעת מסתפקת הגמרא בלשון של המשנה שכתוב אכל שם בשובי דינר אכל שם שתי המילים האלה אפשר להסתפק בשלוש ספקות קודם כל האם אכל תנן מה יהיה הדין לגבי אשתה מהוא מהי האם גם אז מחמת השתיה הוא מוכל כ אמרנו שבסיפור שהגמרא מביאה רואים שהוא מוכל גם בשתייה אחרי זה הוא אכל תנן מה יהיה אם הוא לא אכל אבל השליח שלו אכל מ ומה שכתוב אכל שם האם דווקא בסעודה תנן מה יהיה אם הוא אכל בבית את מה ששלחו לו מה ששיגר לו אבי הכלה מה הי האם הוא מוכל או לא אז לגבי שליח ולגבי אם שלחו לו הגמרא נשארת בספק אבל לגבי אם שתה זה גם טוב מביאה הגמרא תשמה דמר רבי יהודה אמר בשם שמואל את המעשה שסיפרנו בפתיחה של השיעור באדם אחד ששלח שיגר לבית חמיו 100 קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת והחתן רחב על סוסו בשמחתו שהוא שלח כזה הון רב לבית חמיו וכשהוא עדיין על הסוס הלך ועמד על פתח בית חמיו והוציאו לו של יין זה מזוג עם מים חמין כמו מה שהיו רגילים אז ושתה את היין ואחר כך הוא מת והשאלה על המתנות שהוא שלח זו הלכה אל רבי אחא שמכונה ר הבירה לפני החכמים של הסנהדרין בזמן שהם היו בעיר אושה הוא שלח לפניהם מה ההלכה והם אמרו הסבלנות שעליהם מדברת המשנה שהם עשויין להתכלות ולהבות לפני הנישואין כיוון שהוא שטה ומדובר שהוא שתה כנראה בשובי דינר אין נגבי הוא מכל עליהם בסעודה וכאן מחדשת הגמרא שיש מקררים שבהם הוא לא מוכל אפילו אם הוא נהנה מהסעודה כאלה סוגי מתנות שהן עשויים להתבלות לפני החתונה ואנחנו עומדים דעתו שהוא בוודאי התכוון שמתנות האלה יהיו בשבי ייי הנישואין המשותפים שלהם כל מיני תכשיטים כלים הם אם בסוף לא היה נישואי נגין על ידי החתן או על ידי יורשיו רואים מכאן שמ מינה אפילו ש אתה בבית חמי והוא מוכל ואם תרצה לומר שם תמינה אפילו פחות מדינר זה לא אפשר ללמוד מי אמר שזה פחות מדינר מי אמר שכוס יין זה פחות מדינר אף על פי שבאמת מסתבר לומר ככה כבדרך כלל בסעודה יש גם יין ויש עוד דברים וסתם סעודה זה שוה דינר אבל אמר רבשי זה לא ראיה מן לי מלן מי אומר לנו דל שחק מרגנית דשו אלפה זוז ושקי אולי שחקו לו מרגלית ששווה אלפי זוז בתוך אותו יין וזה נתנו לו לשתות והרשה מביא שבאמת היה כזה מנהג שנתנו לרפואה א לשתות מרגלית שחוקה אז זה שווה הרבה יותר מדינר אז אם כן אין מכאן רעיה שפחות מדינר גם כן הוא מוכל ומה לגבי דבר נוסף שתרצה לדייק מהמשנה שמה תמינה שאפילו אם שיגרו לו מהסעודה והוא עצמו לא אכל איתם הוא מוכל כי הרי כאן הוא היה על הסוס בפתח בית חמי הוציאו לו את היין החוצה ובכל זאת רואים שהוא מכל כאן גם את זה אי אפשר להוכיח כי דילמה אפשר לומר כל פתח בית חמיו ברגע שהוא כבר היה בפתח בית חמיו זה כמו שהוא היה בתוך בית חמיו דמ זה נחשב שהוא אכל איתם ו לכן הוא שמח ומוכל מסתפקת הגמרא רבא אומר שאם הוא אכל בשווי של דינר בסעודה אז הוא מוכל על כל המתנות היבא אלומה הוא שישלב אם הוא אכל שליש דינר אולי נמר שהוא מוכל על שליש מהמתנות חצי דינר מוכל על חצי מהמתנות זה שאלה אחת שאלה שנייה שבח סבלונות מהו במקרה שצריך להחזיר את המתנות מדובר כאן אבל למשל שהוא שלח בהמות שילדו ולדות והם אכלו מהבשר ובסוף מתברר שצריך להחזיר את הסבלנות את המתנות מה הוא האם הם צריכים גם להחזיר את הוולדות שנולדו ברשותם את השבח ש סבלונות השביח השביחו ברשותם מצד אחד כיוון תנאו לדידי אם הם לא היו אוכלים את הוולדות האלה בדוגמה שהבאנו אז ודאי הדרי היו צריכים להחזיר את המתנות יכול להות שנוסחו לדידי דרי ה צריכים להחזיר לו את המתנות עם השבח אז אם כן ברשותי שבח נמצא שהם השביחו ברשותו אז צריך להביא לו גם את השבח או דילמה או נאמר כיוון דבדו מג אם לפני שהם השביחו הם היו נגנבים ו נאבדים ב שלו מלי אז היו צריכים להחזיר לו רק את הקרן בלי השבח אז אם כן ברש הדידה שבו נמצא שהם השביחו ברשותה ואז לא צריך להחזיר את הוח לבעל תקו השאלה נשארת בספק גם השאלה הקודמת נשארת בספק מביאה הגמרא ב רבה סבלונות העשויים להבל זא אומרת זה בדרך כלל אמור להיות שעד החתונה כבר זה נגמר ואמרנו שזה לא צריך להחזיר אם הוא נהנה בשובי של דינר בסעודה ובסוף נמצא שהם לא יתבלו עד הנישואין מהוא הם היא צריכה להחזיר אותם או לא מביאה הגמרא שאולי אפשר לומר ראיה מהברית שהבאנו מהסיפור שהבאנו תשמה וזו הלכה העלה רבי יח שר הבירה לפני החכמים באושה ואמרו סבלונות העשויים ליבלות לפני הנישואין עשויים להתבלות איין גבין וסבלנות מתנות שאיין עשויים להתבלות לפני הנישואים נגוין מ וכי לא נדייק לב מה שכתוב בבריתה שעשויים להתבלות לא גובים אף על גב דלא יתבלו בכל זאת אנחנו אומרים שלא מחזירים דוכה הגמרא לא אפשר להעמיד שמדובר דווקא במקרה שהם תבלו ולכן לא נגבים מנסה הגמרא להוכיח מהמשנה תשמע אם הוא שלח סבלונות מועטין והוא אמר על מנת שתשתמש בהן והיא בבית אביה אז המתנות האלה אינן נגוין משמע אפילו שהם לא תבלו דוכה הגמרא תרגמה רבה רבה תרגם שהמשנה שלנו מדובר באמת שהם לא תבלו אבל זה כאלה בגדים מיני צעיפים יבה וסיב חתא שמכיוון שהם בגדים פשוטים כאלה הוא מוכל עליהם אפילו אם הם לא יתבלו הספק הוא לגבי תכשיטים שהם יקרים האם עליהם הוא מוכל או לא והגמרא בזה גם כן לא מכריעה תשובה מספרת הגמרא שני סיפורים שסיפר אבי יהודה בשם רב סיפור ראשון אמר רב יהודה אמר בשם רב מעשה באדם אחד ששיגר שלח לבית חמיו יין חדש ושמן חדש וכלי פשתן חדש כבר בחג השבועות בעצרת מה הקמ שמלן מה החידוש בסיפור הזה שני חידושים אי באתם האם תרצה אפשר לומר חשיבות עד ארץ ישראל כמש מלן בא להראות את הזריזות של ארץ ישראל כמה היא ממהרת להבשיל פירותיה שכבר בחג השבועות אפשר מהפירות של ארץ ישראל לעשות יין שמן ובגדים של פשתן שזה זמן מאוד מוקדם והבאתם אם תרצה אפשר לומר שבאו לחדש לנו שאם אחד איתן שלחתי לך מתנות יין ושמן בחג השבועות מהיין והשמן החדשים של השנה הזאת יטעין אנחנו לא נאמר שהוא לא אמר דברים נכונים כי זה לא ייתכן אלא ענתי טענה זה כן ייתכן זה יכול להיות סיפור שני אמר רבי יהודה אמר בשם רב מעשה באדם אחד שאמרו לו דע לך אתה מתחתן עם אישה קידשת אותה כבר אבל אתם עדיין לא נשואים אנחנו מודיעים לך תדע שהיא לא יודעת להריח אין לה חוש ריח אשתו תרנית היא והוא רצה לבדוק את זה נכנס אחריה לחורבה ליד הגליל כדי לבדוק אותה אם היא באמת לא מריחה הוא החביא צנון בכיס ואמר לה ריח צנון אני מריח בגליל אמרה לי אז היא השיבה לו מי יתן לנו מהתמרורים לאכול צנון ביחד עם תמרים והיא רמזה לו שהיא גם כן מריחה את הריח של הצנון תוך כדי דיבור שהם דיברו נפל עליה החורבה והיא מתה והבעל רצה ליטון שהיא כבר היייתה נשואה לו כי הם היו בחורבה וזה נחשב כמו שהוא הכניס אותה לחופה ואם כן אומנם כל זמן שהיא רק מקודשת ולא נשואה בעלה לא יורשת נכסיה ברגע שהיא נשואה אחרי שהיא נכנסה לחופה הוא יורש אותה ואמרו חכמים אם הוא היה נכנס את לחורבה סתם אז יכול להיות שבאמת היו נשואים אבל הועיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה שאם היא תימצא בעלה ת מומה מגרש אותה אז הכ שהם לא נכנסו לחורבה בשביל חיי נישואין זה לא נחשב חופה ולכן כשמתה היא נחשבת שהיא היייתה רק רוסה ו אדם שירש אישה והיא מתה אינו יורשה רק אם הייתה נשואה הוא יורש אותה למדנו במשנה שאם אדם פירש שהוא נותן את המתנות על מנת שהם ישתמשו בזה בביתו בבית בעלה בדרך כלל זה במתנות מרובים אז אם בסוף הם לא נישאו אז היא לא בבית בעלה היא צריכה להחזיר את המתנות אבל אם הוא פירש על מנת השתמש בהם בבית אבייה ובדרך כלל זה בסבלנות מועטים והוא פירש להשתמש בהם בבית אביה וכולי אם בסוף הם לא נישאו אז זה לא חוזר כי זה הוא פירש שזה יהיה שהיא תשתמש בזה בבית אביה מביאה הגמרא ישו רב ן סבה לפני רב פפא ואמר יטיב רב נסבה קמ דרב פפא ויתיב קאמר הלכה כשמחזירים את המתנות חזרה לחתן או ליורשים של שלו כיוון שלא היה בסוף נישואין זה יכול להיות בשלוש אפשרויות בין שמתה הכלה ואז הבעל טובע מהיורשים שלה את המתנות ובין שמת החתן והיורשים שלו טובעים מהכלה את המתנות ובין שהם שניהם חיים רק אין נישואין כי הבעל חזר בו הדר בו הוא הוא לא רוצה לשת אותה המתנות חוזרים סבלונות עדרי ומאכל ומשתה לא אדר המאכל והמשקה המאכלים והמשקאות לא חוזרים המתנות שהם עתידים היו להישאר לחיי הנישואין שלהם חוזרים אבל הדברים שהם כמו מאכלים ומשקאות שעשויים להתבלות לא צריכה להחזיר זה דווקא כש היא לא זאת שחזרה בה אבל אם היא חזרה בה דר בה היא היא והיא לא רוצה להינשא הדרא אפילו קישה דירק אז היא צריכה להחזיר אפילו את האגודה של ירג שהיא קיבלה ממנו אמר רבונה בריידר רב יהושע כשהיא מחזירה את המאכלים והמשקאות שמין להן לא את כל המחיר אלא דמי בשר בזול היא צריכה לשלם מחיר יותר זול כמו שאם היא הייתה קונה את זה בזול ועד כמה זה נחשב דמי בשר בזול מורידים שליש מהמחיר עד טילט במשך קרוב לערה הדפים הבאים נעסוק בנושא של חולה נוטה למות שמחלק את נכסיו שכיב מרע והמשנה שלנו מחדשת שהולכים לפי עומדן דעתו ולכן אם הוא כתב את כל נכסיו לאחרים ושיער לעצמו קרקע כלשהו ובסוף הוא קם מחוליו עומדים בדעתו שהוא באמת התכוון שאפילו אם הוא יקום מחוליו המתנה תישאר כהרי הוא השאיר לעצמו קרקה כלשהי ולכן מתנתו קיימת אבל אם הוא נתן ממש את כל נכסיו לאחרים הוא לא שאר לעצמו אפילו קרקע כלשהו אין מתנתו קיימת אם הוא יקום מחוליו כי וודאי לא על דעת זה הוא נתן שוא יצטרך לבריות רואים שהתנה כאן הולך אחרי אומדן דעת מיו התנה של המשנה שלנו מה תנה דזן בתר אומדנה אז מביאה הגמרא על זה שתי דעות דעה ראשונה אמר רב נחמן שדעתו של התענה רבי שמעון בן מנסי ד תניה כמו ששמענו בברייתא את דבריו המקרה שהברית מדברת עליו הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמדו וכתב במתנה את כל נכסיו לאדם אחר בלי לפרש שזה בתנאי שבנו מת ואם בנו חי אז המתנה מבוטלת ואחר כך בא בנו נמצא שהמתנה היייתה בטעות אז לפי דעת חכמים לא הלכים אחרי עומדן הדעת לומר אם הוא היה יודע שבנו חי הוא לא היה נותן את המתנה וכל מה שהוא נתן זה היה על דעת שהוא לא חי ו מתנתו מתנה רבי שמעון ב מנסיה הולך אחרי ודן הדעת ולכן הוא אומר אין מתנתו מתנה עומדים בדעתו שמלא היה יודע שבנו קיים לא היה כבן לאחרים אז זה דעה אחת שהתנה שלנו שהולכים אחרי עומדן דעת זה רבי שמעון בן מנסיה דעה שנייה רב ששת אמר שהתנה של המשנה שלנו זה אמנם רבי שמעון אבל לא בן מנסיה אלא רבי שמעון שזורי הי תניה בראשונה היו החכמים אומרים אדם שהשם ישמרנו שיוצא להרג בקולר על ידי המלכות והוא אמר לסובבים אותו כתבו גת לאשתי ומרוב בעלה הוא לא אמר תנו הרי השומים האלו יכתבו גט וייתנו לאשתו עומדים דעתו שהכוונה היייתה גם שיתנו חזרו החכמים אחר כך לומר לא רק אדם שיש עליו גזר דין מוות אלא אפילו אדם שהולך מקום סכנה המפרש המפרש יוצא לים הגדול היוצא למדבר בשירה א אמרו תכתבו גט לאשתי ולא אמרו תתנו תנו גם רבי שמעון שזורי אומר אף החולה המסוכן שאמר כתבו גת לאשתי ולא אמר תנו יתנו כי הולכים אחרי ום דן דעתו ואם תשאל למה הרב נחמן לא אמר כמו דברי רבי שמעון שזורי שכעת אמרנו מה התמה לא מוקים לה כרבי שמעון שזורי אלא כמו רבי שמעון בן מנסיה התשובה היא כי רבי שמעון שזורי דבריו שונים מהמקרה של המשנה שלנו לגבי שחיו מרע ש כתב נכסיו לאחרים כי שני התם דאמר כתבו צרבי שמעון שזורי זה שונה כי הוא אמר תכתבו גט הסברה נותנת שהוא רוצה גם שייתנו כי למה צריך לכתוב אם לא נותנים אז לכן כאן זה עומדן דעת יותר מוכח אז זה לא הוכחה שגם במקרה שלנו יסבור שהולכים לפי עומדן דעת לגבי מתנות של שכיב מרע ולמה הרב ששת לא העמיד את המשנה שלנו מה איתם לא מוקים לה כרבי שמעון בן מנסיה לגבי זה שנתן מתנה למישהו כי הוא שמע שבנו מת למה הוא מעמיד כמו רב נחמן הוא סובר אומדנה דמוכח שני שם יש עומדן מוכח שהוא כתב את נכסיו למישהו אחר דווקא כי הוא שמע שמ את בנו אבל בכל חולה זה לא מוכר שהוא נתן דווקא כי הוא חושב שהוא ימות יכול להות שהוא נתן גם על דעת אם הוא לא ימות כי זה שונה מהמקרה של רבי שמעון בןן אסיה שהוא שמע שבנו מת ואז הוא כתב את נכסו למישהו אחר כאן הוא חולה והוא נותן מתנות לאנשים זה לא לגמרי מוכרח כמו שמוכרח הסיפור ההוא של מי שנתן כשהוא שמע שבנו מת ולכן כאן יכול להיות שהוא היה סובר שהמתנה היא קיימת גםם בסוף הוא נשאר לחיות מביאה הגמרא מן תנא ליד אתנו רבנן מיהו התנא של הבריתה הבאה שכותבת כך הרי שהאדם היה חולה ומוטל במיטה והוא אמר ואמרו לו הסובבים שלו נכסיך למי למי אתה נותן את הנכסים אמר להן כמדומה הייתי שיש לי בן בחוץ לארץ ועכשיו נודע לי שאין לי בן נודע לו שהבן שלו מת אז נכסיו שיהיו לפלוני מקרה אחד או אדם שהיה חולה ומוטל במיטה ואמרו לו הסובבים שלו הנכסי למי למי אתה נותן את הנכסים שלך אמר להן כמדומה הייתי שאשתי מעוברת עכשיו שנודע לו שאין אשתי אין אשתו מעוברת אז שהיו נכסיו לפלוני ונודע אחר כך אחרי שהוא אמת שיש לו בן או שהייתה אשתו מעוברת אז אומרת הברייתא אין מתנתו מתנה כמו מדברי הברייתא לימה נאמר שהברית הזאת היא כמו דבריו של רבי שמעון בן מנסיה הי שראינו שהוא הולך לפי עומדן הדעת וגם כאן עומדים בדעתו שאם היה לו בן לא היה נותן את הנכסים שלו לאחרים ולא כמו דעת רבנן שחולקים וסוברים שלא הולכים אחרי עומדן הדת ומתנה מתנה דכה הגמרא אפילו ת מגם אם תומר שהברית הזאת הולכת גם לפי דעת רבנן הם מודעים כי כאן בעצמו הוא אומר כמדומה אני שאיין לי בן ולכן הוא נותן את מתנתו לאחרים לכן שני שם זה שונה שואלת הגמרא אז באמת מה היה בכלל הקושיה ודקה רעילה זה שסבר שהברית הזאתי היא לא כמו דת חכמים מייק הרילה מה הוא סבר וכי הוא לא הבין לבד שיש הבדל בבריתה הזאתי שהוא אמר שנראה לו שאיין לו בן ולכן הוא נותן מתנה תרצת הגמרא הסיבה שרצו להיות בטוחים שהביטה הז יכולה להתאים גם כמו דעת חכמים מה הו תמה כי אנחנו יכולים להיות סבורים ולומר צערי הודק מדקר הוא אומר שהוא מדומה שיש לו בן ועכשיו נודע לו שאיין לו בן כי הוא נזכר כעת בצער שלו שאין לו בן אבל זה שנותן את המתנה זה לא דווקא בגלל שאין לו בן לכן הוא נותן מתנה למישהו אחר כמה שמלן לכן מחדשים שחכמים מודעים כאן שזה כן החשב שהוא נתן את המתנה רק בגלל שאין לו בן ואם בסוף תברר שיש לו בן אז הבן הוא ינחל את המתנה של אביו ועד כאן דף קמו [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: