הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קמג

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קמג

[מוזיקה] ב 14 דף קמג השו מתחי בעזרת השם סוף שורה שנייה דאתמר הזכרנו בסוף השיעור הקודם אדם אומר לחברו לבנו קני כחמור אז הוא לא קונה מביאה הגמור את המקור ועוד לשון שבזה נחלקו המורים תמר קני כחמור לא קונו כר הוא טלה את קניינו בחמור כשם שחמור לא קונה כר גם הוא לא קונה אבל אם הוא אומר לו וחמור אתה והחמור תיקנו את נכסיי אז בזה נאמרו שלוש שיטות רב נחמן אמר קו מרצו כי מה הוא אמר אתה והחמור תקנו שניכם אתה מחצו והחמור מחצו הוא לא טלה זה בזה אז החמור באמת לא קונה כי הוא לא יכול לקנות אבל האיש לא יבד את חלקו שיטה השנייה ורב אמנו אומר לא יאמר כלום כיוון שבקניה הוא שיטף את שניהם לא גמר בדעתו להקנות לזה בלי זה מכיוון שהחמור לא קונה אז גם ה אדם לא קונה שיטה השלישית רב שיסו אמר קונ הכול האדם קונה את הכל כיוון שאדם יודע שאין חמור קונה אז גמר בדעתו שמי שיוכל לקנות משניהם הוא יקנה הכל אומר רב שיס מנ מנלו מה המקור לדברי לתניה צריך להפריש טרומה מהפירות המשובחים כתוב אז כל רומס השם מכל חלבו אז אסור להפריש מהיפו מהרוע לופו יש לו פר רעים פרות יפים אסור להפריש מערים מלא יפים הגמורה כעת מבינה שגם אם הוא הפריש זה לא חל לכן המיסה אומרת שאם אדם רוצה לתרום קיוס זה מין ירק הקישו יש בו חלק מר וחלק מתוק אז צריך להפריש מהמר על המר ומה מתוק על המתוק מה הבעיה למשל יש לפניו 50 קיוס והוא רוצה לקחת קיוס אחד להפריש ל 49 זה השיעור שחזר קבו ען בינוס אחד מחמי מן התורה מספיק חיטה אחת פותרת את כל הקרי הוא רוצה לינוק כמו שחים תיקנו לקחת קיוס אחד שזה יתרום על 49 קיוס אבל מי אומר לך אולי הקישו הזה נניח הוא 50% מה 50% מתוק ושאר הכישופים היש בהם יותר אחוזים של מתוק אז תפריש מאמר על המתוק לכן רבי סמר אין לו חומר בכיוס אלו פנימי שב החלק הפנימי הוא אמר אבל לכלל אחד יש חלק פנימי יותר גדול לפי כוח כשהוא וירם מוסיף על החיץ שבו וירם הוא תורם קישו אחד על 49 אז יוסיף עוד כביצה מקיו אחרת החלק החיצוני כך יהיה בטוח שיש בחלק המתוק אחד מחמישים אומרת הגמור אומר שיש אמ איך האפרו שחלה אתת וחמו אז המרשל מסביר כמו שאמרנו שגמור מבי נה כעת שמדרה לא חל בכלל הפרושה של מר על מתוק ל בכל זאת משמע שכל מה שהוא צריך להוסיף זה רק מדי רבון ממה שמע כשהוא וירם הוא תרם כשס אחד מוסיף מרבון עוד כביצה מקיס אחרת דהיינו שמדר לא צריך להוסיף והחלק המתוק שיש בכיוס הוא מתקן את הכל כרי בעצם לא חייבים ח מחמש מספיק חיטה אחת פותרת אתכל הקרי אז גם החלק המתוק שבקשו מספיק לפתור את כל 49 אבל למיסה הוא לא רצה לעשות כך הוא מסתו מ רצה לעשות אחד מחמישים בכל זאת אנחנו אומרים כיוון שהחלק אמר שבקשו הזה לא יכול לתקן את החלק המתוק שכנגדו בשער הכישו אנחנו אומרים שחל הכל על המוסק אז מה רואים כאן שכשאדם אומר על כמו בדוגמה שלפנינו אתה והחמור תקנו אז ה מתכוון שמי שיכול הוא יקנה אז כר גם כאן הוא אומר שתרומת החול על מה שיכול לחול אבל אם נאמר שבקניה ד וחמור לא קונים כלום אז כאן התרומה לא תהיה בכלל תרומה אם נאמר שרק האדם קונה בקני וחמור אז כר גם כאן אז רק החלק שכנגד המתוק הוא יתוקן לא החלק שכנגד המר מכך מוכיח השס שלא אומרים כך אלא ה אומר קני עד וחמור אז הוא קונה הכל כר גם כאן כל הטרו מחל על החלק ה מתוק וגמור דברי רב שיס שסם ד ר מדרס גם אמר יכול להיות תרומה על המוסק אז אין כןד וחמור כי בעצם התרומה יכולה לחול על כל הכישו וגם החלק המ יכול לפתור את החלק המתוק דמ רבי מניל מר היופ שבמו שנמר הזירה סיח בים חסל ממנו אם תרימו את הח החלק השומני את החלק המשובח לא סוכת משמע שאם תרימו מנהרה כן סוכת ואם אקוד אם כשאדם מפריש חלק הרע ל החלק היפה זה כלל לא כל נסיס חי תלמו אז הוא לא עשה כאן כלום הוא צריך עדיין להפריש הוא יכול עדיין להפריש ולא יהיה לו שום חט אלו מ מכאן לת מנרה יופ שתרומה תרומה ולכן התרומה בעצם חלה אלומ הוא לא עשה מצמן המו לכן יש לו חט אז ממילא טוענים ש אין שום רעה לרב שיס כי כאן רק מד רבון הוא צריך להוסיף מוד כישו באמת מדריסה גם החלק המה יכול לפתור את החלק המתוק ואין כאן בכלל רעיה לעניין קנית וחמור אומלי רב מוכ לרב השה מסיב רב אבי תיובת הוא הקשה קושיה על רב נחמ ורב אמנונה הוא הביא ריה לרב שיס מהמשנה בקידושין הזמם למעשה מפרט כאן מה שגמור מביאה שם את כל החידושים במשנה לא ניכנס לזה מיסה בחום מש נושים הובן שתי אחוס שלוש נשים לא היה קשר משפחתי ביניהם ושניים כן היו אחיות וליקט אחוד הגיע אדם שליקת קלקולו של תאנים סל מלא תאנים ושלוה יסו זה הה מתאנים שלהם השדה של חמשת אנשים ושל שביססו הייתה שנת שביס שכל הפירות אבקר אז הוא זכה בתאנים וומר אומר לחמשת אנשים הרי קולכן קודוס בקלקול זוס אני נותן לכם את זה בתור שו כסף וקיבלו אח על ידי קולון אחת מחמשת הנושים היא היתה שליח של שר ארבע אנשים והיא קיבלה את הכלכלה עבור חמשתם אומרו חומים אין אכוס מקדוס אז הרשב מביא דרך אחת דרכו של רוב ש המודר דרכו של הביה שלמה שני החיות לא מקודשות הרי אחת מהם יכול לשת שכיון שקדוש ש מסורים לבי לה בקידושין דהיינו אדם מקדש שתי אחיות אחת מהם שניהם הוא לא יכול לקדש מקדש אחת משתי החיות אז גם האחת הזו היא לא מקודשת אם הוא לא אמר מי משתי החיות למה כ הרי לא יכל את אף אחת מהמהם ליבול כי כל אחת מהמהם אולי באמת היא אשתו אולי הא אחות אשתו ולכן הקידושים לא חלים כלל אמרו אם כן חווס אוד מקדוש או כריס שלושת אנשים שהם נוכריות אין בהם קורבה מקדוש ומי את וחמרי הוא הרי קידש בקלקול לזו את כל חמשת אנשים אז כשם שהחיות לא קנו אנוכי גם לא קנו אלומה מה רואים כאן שמ מינו אומר הרשב מה שיש ביוד כוח לקנוס קנ הכול כרב שיס ואיך רואים כאן כמו רב שיס אולי באמת כמו שרב נחמן אמר שאת החצי הוא קונה את החצי הוא לא קונה נכון שרואים כאן לא כמו רב אמנונה שאומר שלא קנה כלום אבל כאן שרואים ששלושת אנשים מקודשות מי אומר שבקניה עד וחמר אז הוא קונה הכל כמו ר ש מסביר המרשל זה הרעיה היא לא מכלו יס קידושים אלא המשמעות היא ששלושת הנשים הנוכריות הם זורחות בכל קלקולו ובעצם האדם הזה הוא הקנה את הקלקול לחמשת אנשים אמר כולכם מקדוש אשלי זאת אומרת שחמישי מעשה לכל אחת מהם אז נכון שרק האנוכי יכולות להות מקודשות אבל שיזכו רק בשלוש חמישיות כל אחת בחמישית למה הם זוכות כל אחת בשליש כיוון שאני אומר שכני עד וחמר אז מי רוי לקנות הוא קונה הכל אזריה לרב שיש קושיה על רב נחמ רב אמנונה אומר לי אמר לו רב של הרב מוכה אתה שואל אותי עכשיו שאלה של רב אביה שאל עכשיו אני מבין אני דחזו רבונה ברביה בלמה ראיתי בחלום את רבו ברביה לא הבנתי למה עכשיו מיושב לי דמוס ורבי ופת תקיים חלומי יראו לי משמיים שני אשמע קושיה שרב אבי אביו שרב הונה אב בעצם זה לא קושיה לו מקמ לא העמדנו שם בקידושין הב מעמיד שהמשנה מדברת ומר הרו מכם לבי אתקדש אז ממלי לכתחילה הוא קדש רק את מי שראוי ושני החיות לא ראויות אז רק שלושת הנוחיות הם זכו בכל השב מביא חננאל שקו קרב נחמן לגבי עד וחמור שכו מחצו וגם קמ קרב נחמן לסוגיה לה שזק בשלד קו מביאה הגמור עוד דום בלשון מתנה שמשותף לכמה מעשה שי אמר לו דיסו אדם שאמר לאשתו נחוסי ליך ולבניך הוא נותן את הנכסים לך ולבניך אומר רב יוסף קונסו מחצו למשל אם יש כאן שלוש בנים שלושה בנים לא אומרים שהיא מקבלת רבע וכל בן רבע ליך ולבון אך הכוונה שהי חצי ושלושת הבנים התחלקו בחץ השני ואומר רב יוסף מנו מינל מה המקור שלי לתניה לגבי לחם הפונים שהיו 12 חלות שחילקו אותם בכל שבת לקונים לאכילה ולמס רשבם מביא שהחלוקה מדוברת בו זה רק ב1 חלות כי שני חלות זה היה כמו שגמור ביו מסבירה למשמר הנכנס הקופונים לגבי 10 החלות כתוב רבי דורש וויסו לאהרון שהוא היה כהן גודל ולבו שאר הכינים להם יהיה לכם אומר רבי הכוונה שמכ צו לאהרון מחצו לבו ווסו לאהרון ובונו מלמד אותי שהמח צו יהיה לכהן גודל הוא נטל חמש חלות המצו חמש חלות הנותרות זה לבני המ שמורו כל הכנים שעובדים במשמר באותו שבוע הם מקבלים זאת כאן אנחנו רואים שמי שמזכיר יחיד עם מרובים ליים מתונה אז היחיד מקבל כנגד כל המרובים אז המילו אמר שהאישה מקבלת חצי אומלה הביה מה הראייה בשלי מסם אהרון בר חלוקו גם היה כתוב רק ואסו לקונים אז אר קבל בדיוק כמו כל הכינים ממילא כדי שהוא יקבל כמו כל כון לא היה צריך להיות כתוב בכלל רן להו פורד ברח מונה טוען רבי לכן התירה פרטה במיוחד את אהרן הכהן גודל למשקל פלגה אבל אישו במקרה שלפנינו הי שלה בסושי אם הוא לא היה אומר כלום אז כל הירושה הייתה עוברת רק לבנים אז שהוא הזכיר את האישה ואמר ליך ולבניך מאך תיס שהוא רוצה שהיא תקבל חצי דו שתיל כחוד מן הבו בקשה הגמור לב איני ועובד נרדו הה כזה מעשה שאדם אמר לאשתו שנכסים יהיו לך ולבניך וגב שמואל פלגה שמואל אמר שמקבל את חצי כמו שרב יסף אמר היה עוד מעשה כזה בטבריה וגב רבי חן פלגה אז זה קושיות מהמרים וזה הגמורה לא מתרצת או הגמורה מקשה על הב מתנה כי יוס רב צחק בסף שיסף הגיע מארץ ישראל לבבל אומר מעשה שיה ההו דמי כלילה בדי בי מלקה בבית המלוכה הטילו את דמי כתר המלכות הטילו על על אנשי העיר להשיג זאת על מי על הבולה וסוגה הבולה זה העשירים סרטוגה זה השרים אומר רבי כיוון שהמלך אמר אבו סורגה ניסו אבו לפלגה הם צריכים להשיג חצי מהכסף וסורג פלגה אפילו שעבולה עשירים יותר לא אומרים שלפי ערך אלא כיוון שהוא הזכיר אותם ואותם כל אחד חצי אז זה ראיה לרב יוסף וגיבור אושו מורוסו אבוקס בעיקרון המלך היה כותב רק הבולה אז ממילא סטרוג בדו גם הסרים היו מסיים בידם קצת להשיג את הכסף כיוון שכך ויוד אמקס אז המלך ידע שיכול לכתוב רק הבולה וסורג סו בידם הוסבו סטוג משהו כתב מפורש שגם הסרוג זאת אומרת להוסיף המה שהם רגילים אם לא הם היו כתובים למ נפג נפלגה כן מה שרצנו על הבוב שבשביל שהוא יקבל כמו בן אחד לא הה צריך להזכיר אותו בכלל מה שהזכיר אותו לחצי אז כר גם כאן אז אין רעיה ואין קושיה על הבי מסב רב זר הוא מקשה על רב יוסף למדנו המר הרי אולי מנחו מסורן אדם יכול להביא אורסוס יכול להביא כמה שהוא רוצה אבל עד 60 ערונות אפשר להביא בכלי אחד קורבן אחד גדול כיעד 60 ערונות אפשר לבלול צריך לבלול את הסולת עם השמן יותר מ-60 זה לא נבלל לכן צריך להביא בשני קלים אז אם הוא אמר מסורן והוא פירש במיוחד שהוא יביא זאת לאבי בשני קלים מבי שיש ערונות בכלי יחוד וארבה הם הנותרים בכלי יחוד ואם מבי חמיש בכלי יחוד וחמישים בכלי יחוד יצו מה רואים כאן אמיין לכתחילה לא לכתחילה לא יעשה 50 50 ויס כד תוך כל גבנה שאדם מפרט שניים אז פלגו פלגו כמו שרב יוסף אומר כאן שהאישה חצי והבנים חצי אפלו לכתחילה נמה שהוא אומר הרול מיכו בשני קילים אז 50 50 וויסס אומרים זה קושיה רק על רב יוסף הרי זה קושיה בכלל כי הרי זה ברור כל הוויכוח בין הבא לרב יוסף זה רק שאמר אני נותן לאישה ולבנים או כמו הדוגמה לארון ולבו אבל כאן זה דומה לאדם שאמר נחוס לשני בני אדם אז ברור שחצי חצי לכול העלמה אלו מאי בהכרח כמו ש הגמור טרץ כבר ש במינור אדם רוצה לכתחילה להביא קורבן גדול הקורבן המקסימלי שאפשר להביא לכן אנחנו אומרים שלכתחילה כוונתו היייתה להביא 60 בכלי אחד שזה המקסימום 40 הנותרים בכלי אחר ממילא אז מה הקושיה רב יוסף כאן יש ברה מיוחדת אומר טויס שהקושי היא כך הסברה היא שלא תיטול אשתו אלא כאחד מן הבנים ולא דגדג בלשונו בכל זאת אומר רב יוסף שנדד בלשונו והיא תטול מחצו אם כן כר גם כאן אפילו שסברה יש לומר שקורבן גדול מתכוון לא צריך ללכת אחרי הסברה ל אחרי הלשון שהוא אמר לשון שהוא אמר אומרת לנו שחצי חצי ממילא אז הוא כושיה רק הרב יוסף שרב יוסף אומר שלא הולכים אחרי הסברה אלא אחרי הלשון אז כ גם כן צריך לכת אחרי הלשון אומרת הגמור אישת איזו השוואה שם אוסם אנן סד גור ל גודלן טוס חיים מבאר שלפי טויס הכוונה כאן זה נן סדה זה סברה גדולה זה לא כמו הסברה אצלנו שזה לא סברה כזו גדולה שהוא רוצה לתת רק חצי שם זה ספרה גדולה שאדם רוצה לתת קורבן גדול ו בשני קלים ו אפשר להס בכלי אחוד את כל המ אז ממילה כמה עוד אפשר להס מסנן אז לכתחילה צריך להביא את המקסימום 60 בכלי אחד ו 40 בכלי שני אומרת הגמור התנו מלקס שרב יוסף והביה ובכל השס רבי ורב יוסף שנחלקו על וחק רבי חוץ מאלו השלושה וסק בסד רב יס בסודה שלמדנו בפרק הראשון ענין שלמדנו נוכלין הוא מחצו מה שרב יוסף אומר כאן שהיא קנתה מחצו ו מקשה הרי אמרנו ששלושת הדברים האלה צריך לפרט כי לא נפרט הלכה כמו רבי בסוד ני נחלק איתו רבי מחצו מי נחלק איתו הביה מביא ריטבו מהגנים שגמור ידע שמה שהבי הקשה זה היה משמו של רע ברבו לכן צריך לומר שכאן זה חריג שהלוח ק רב יוסף מביאה הגמור עוד לגבי לשון של אדם שהוא שולח מתנות הוד שוד פסק רביס אדם שלח לביתו היה בחוץ לארץ שלח הביתה חתיכות מעיל של משי והוא אמר תחלקו את זה לבני ביתי הוא לא אמר איך לחלק אומר רבי ימ הרואיים לבונים המלבוש גברים לבונים רוים לבונוס מה ש מלבושי נשים לבונוס ולא ימון של בוני ובונוס או דלס לקלס שאין לו כלות הבנים שלו לא נשואים אבל ס לקסם יש לו כלות לקלס שזה כל הבנים כי לכתחילה הו שולח הכל הבנים זה מילא גם אלה שרואים לבנות יהיו לכלותו אבל דווקא שהבנות שלו כבר נשואות ש מטלות עליו אבי בנס סיבון יש לו בנות שעדיין לא נישוב בנטו מש לס אז גם כשיש לו כלות אז הר לבונוס לבונוס אז מה מביא הירושלמי מי ששולח מדינ מחוץ לארץ ו אמר אנו אלו לבו בנוו בכלל אם אמר בשמיו לבוני אין הבו בכלל במיס הוא רוצה לקיים מה יותר לפי רו שס מספרת הגמור וד אומר לו לפני שהוא מת הוא אמר נחוסי לבוני למעשה אבלי ברו וברטה היה לו בן זכר יחיד ועוד בנות עכשיו היה ספק מי קורין שלבר בוני האם אדם יכול לומר כזה לשון אדם רגיל לומר לבן אחד לקרוא לו בונה לו שרבי ואם כן פרש שכל נכסיו הוא נתן לבנו והמנות לא מקבלות כלום ואם כך מה היה צריך לומר זאת בכלל לא היה אומר כלום אז גם הבן היחיד יורש הכל אז יש כאן בסוגריים בגימור הזה מוסגר כי זה קשה וטויס מסבירים שהוא בא לומר שאם תמצאו איזה צבאה שנתת מתנ שחים על אדם אחר אני חוזר בי נותן הכל לבני אוי דיל לא יקור שלבו בוני ממילא כיוון שוא אמר לו שרבים אז בהכרח ש מתכוון גם לבנותיו או למושך לברת מתו רוצה שהנכסים שלו יתחלקו בין כל ילדיו כמו ילדים זה כולל גם בנים וגם בנות אומר הבי תושמע כתוב הפסוק ובני דון חושים אז ים שבן אחד אפשר לקרוא לו לא שרב בני דון אומ לרב זו לא ראיה דיל מקדו חזקי מה הכונה בני דון חושים שיומר רובין כחושים של כוננה כמו קבוצות של קנים שגדלים הרבה ביחד הנה אומר הרשם עלי קנים כשרי קנים שהם זה על זה ווס מסבירים אפילו שבשעה שהפסוק הזה כתוב בשעת ירידתם למצרים מת היה לו רק בן אחד כמו שרואים שם מהמספר אבל על שם העתיד הוא אמר בני דון חושים שבעתיד יהיה לו הרבה ילדים לכן אמרו בני אלו מרו במקור אחר כתוב פני ובני פלו אליוב אז רואים שגם לבן אחד אפשר לקרוא בני יספו הפסוק אחר מדברי היומים ובני יסון עזריה אז למשה נשאר שהירושה עברה רק לבנו עוד מעשה ההוד אומר לו נחוס לבני אמר לו שרבי ולמעשה אבל בו ובר ברו היה לו בן יחיד ועוד נכד הנכד הזה היה או בן של אותו בן או בן של בן אחר שכבר מת אז יש כאן בן ונכד אז יש ספק כור וין שלב ברו ברו אנשים קוראים לנכדים גם בן ולכן הוא אמר לו שרבים לבוני הוא רוצה שיתחלקו הבן חצי והנכד חצי אוי לוי ומה שהוא אמר לו שרבים כמו שאמרנו ובני פלו אלי איוב והראש אומר שזה ברור שאם יש לו שני בנים ונכד ואמר נחוס לבוני אז ודאי שהנכד לא בכלל כל המחלוקת שנראה כן זה דווקא כשיש בן ונכד ואמר בני לא שרבים בזה מסתפקים האם נדחק ומר שוא אומר בני על בן יחיד או שעדיף לומר שהוא מתכוון לכלול גם את הנכד אז נחלקו בזה אב חביב אמר קורן של הב ברו ברו תחלקו חצי חצי מב ש אומר לא קורן של הב ברו ברו אלא התכוון רק לבנו היחיד תני כבוס דמר ברבש עמוד הנו מבונים מסביר הראש משמע אפילו שיש לו רק בן אחד ונכדים מות בבני בונים אפילו שאמר בונים הוא מתכוון להדיר עצמו מנה רק מבנו היחיד וקורא לו שרבים הרשב מציין שנם פריה ורביה אז נכדים כן נרשמים כ בונים כמו שמבואר בב הומס אומרת המשנה אדם מת והניח בונים גדול מוקטנים הם כולם יורשים ועוד לפני שהתחלקו ב בעוד הנכסים בדפוס הסבי בקופה משותפת השביחו גדולים מנחוסים השביחו לאמצע השבח ו לכולם והתחלקות הקטנים והגדולים גם בשוח אבל אם אומר הגדולים לקטני בפני ידים או לבזל אמרו זאת או בציבור ראו מה שח מה שהניחה בו אנחנו רוצים להתחלק הרינו אוסים וכלים מה שנבח נשיח רק את החלק שלנו והתצלום לחלוק אז השביח הגדולים השביחו לעצמון רק את החלק שלהם ישבחו וכן אויש או שמת בעלה וכמו שנראה בגימור היא אחת מהיורשים של בעלה שהשיח נחוס הם השביחו לאמצע גם לשאר היורשים אם אומרו לפני ששבי רומה שהניח לי בילי הרי אנייס כס רק לעצמי השביחו לעצמו רשבם מציין שמדובר שהיא לא נטלת מזונות מתנא כסו ו מנכסי בעלה כי אם היא נותנת מזונות אז מס יודו שייכים ליורשים אז המה ש משביחה גם שייך ליורשים מדובר שהיא כבר תבעה את כסוס למשל שאז לא מקבל מזונות אומרת הגמור אומר רב חביב ברי דרב יוסף ברי דרוב משמי דרוב לא ישונו שישבו לאמצע אלאו שובו כוסים מחמס כוסים ש הנחושים השביחו על ידי שהבנים הגדולים לקחו פועלים מה שילמו להם מהכסף שאבא השיר והפועלים השביחו את הנחושים אז הם לא הוציאו הוצאות משלם ולא תרכו טיחה גדולה מדי רק לזכור פעלים אז השח לאמצע אבל שובכ נחוס עם מחמס עצמון מכמת עצמן של הבנים הגדולים שהם חפרו בעצמם נטעו חרו משלהם מכסף שלהם לא משל אביהם השביחו לעצמם בקשה הגמור הני ואומר רבי חנינה אפילו לא הניח להם אביהם אלאו אודיני האבא הניח רק בור כיסויו ומה עושים איתו מזכירים אותו לאנשים שרוצים להשקות שדות ממימי הבור אשכר לאמצע והודי דמח מסה עצביו מה הגדולים צריכים לעשות צריכים לעמוד שם לשמור על הבור שלא יהיה הפקר אז הם עובדים בעצמם ובכל זאת אומרים שמה שישביעו כל הרווחים שנכנסו השכר לאמצע אונה הגמור שינו דנה רוסו דודה לא צריך לעבוד מה צריך לעשות לשמור ואפילו קטנ מוצו מנטרו אומר טופס אם היו הגדולים מודיעים לקטנים הם גם היו מסכמים לבוא ולשמו ממילה אם הגדולים עשו זאת לבד הרווחים לאמצע עד כאן דף קמג [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: