הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכ

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכ

[מוזיקה] בב בטרה דף קכ מתחילים בעזרת השם דף קיט עמוד ב שורה 12 מלמטה תנה שלוש מעלות טובות נאמרו על בנות צלופחד שעליהן התורה מספרת בפרשת פנחס מעלה ראשונה הן היו חכמות חכמניות הן מעלה שנייה היו בקיעות היטב בדרשת הפסוקים שבתורה דרשנית הן מעלה שלישית צדקניות הן היכן מצאנו שהן היו חכמניות הן שלפי שעה דיברו הם טענו את הטענות שלהם בזמן שהם ידעו שאז הטענות התקבלו דאמר רבי שמואל ברב יצחק מלמד שהיה משה רבנו יושב ודורש בפרשת יבמין התורה אומרת ארת כי ישבו אחים יחדיו אחד מהם התחתן עזב את העולם ולא השאיר בן אז אשתו היא לא כמו אלמנה רגילה שמתחתנת עם מישהו אחר אלא היא מתחתנת עם אח של בעלה ביבום זה בתנאי שבן אין לו הוא נפטר והוא לא השאיר בן ואם הוא השאיר בת דרש משה רבנו שים לב מילה שהתורה כותבת אין הובן אין לו כתוב שם י אנחנו רגילים שכותבים את המילה אין א' ינ אבל על פי כללי הדקדוק אפשר לכתוב את המילה א א''נ כמו מאין יבמי ממאן אין זה מלשון שלילה בין אין לו היה אפשר לכתוב גם בלי י על פי הכללים של הדקדוק מהי אומר משה רב נו למדתי מהקדוש ברוך הוא שצריך לדרוש שצריך לעיין היטב כי גם אם אין לו בן לא תמיד אשתו חייבת ביבום אם בת יש לו היא גם פותרת את אמא שלה מיבו או בנות סלוב חת שמעו את הדברים האלה אמרו לו למשה רבנו באמת מזה שכתוב י במילה ובן אין לו במילה איין דורשים שבת כבן אם כבן אנו חשובים תנה לנו נחלה כבן אם ככה אנחנו צריכים גם לקבל מהירושה של צלוף חד בארץ ישראל כמו בן ואם לאו אם אתה לא נותן לנו נחלה כי אנחנו לא חשוב כמו בן אז צלופחד נפטר והוא לא השאיר בנים הוא השאיר רק חמש בנות תתב תייבא ממנו אז אם כן האמא של בנות צלופחד אלמנתו של צלופחד צריכה להתייבם לאח של בעלה כי הרי הוא לא השאיר בן אבל מה אתה אומר לא הוא השאיר בנות וזה גם כמו בן אז אם ככה אנחנו רוצים ירושה מיד ויקרב משה את משפטן לפני השם ובאמת התקבלו דבריהם רואים שהם חכמניות היו היו חכמות היכן מצאנו שבנות צלופחד דרשני הן שהיו אומרות אילו היה לא ל צלופחד בן לא דיברנו עכשיו מה כאן הדרשה מביאה הגמרא והתניה הרא שנינו ברייתא שבנות צלופחד אמרו אי ו היה להבינו בת לא דיברנו אמר רבי ירמיה סמי מכאן בת לא ייתכן שהן אמרו אם היה להבינו בת לא דיברנו אן עצמם הבנות של אביהם לכן לפי רבי ירמיה צריך למחוק ולומר כמו מה ש בבריתה הראשונה שהם היו דרשות בזה שהם אמרו אילו היה לו להבינו בן לא דיברנו זאת אומרת שהם ידעו שהבן יורש והבת לא במקום שיש בן אבל הבאה אמר דבר שגם מתקבל מאוד עמה שהבנו שם היו דרשני שהם ידעו לדרוש בפסוקי התורה הוא אומר אפילו אם היה בת לבן לא דיברנו זאת אומרת אם ופחד היה לו בן שנפטר והשאיר בת היינו מקבלות את זה שהבת הבן תירש את צלופחד אבינו כי הם ידעו את הדרשות שדרש בדף קטו שבת הבן קודמת לבת של המת כן היו דרשני הם ידעו היטב את הדרשות של התורה כן מצאנו שבנות צלופחד היו צדקניות הן שלא נישאו אלא להגון להן אף על פי שהתורה התירה לבנות צלופחד לטוב בעיניהן תינה לנשים בכל זאת הרי באותו דור הקדוש ברוך הוא ציווה שבני שבט התחתנו רק עם השבט שלהם כי אם בת שבט ראובן למשל תתחתן עם בעל משבט שמעון ובסוף הבעל הזה ירש את אשתו זאת אומרת אותה בת משבט ראובן נגיד תירש את אביה תקבל נחלה משבט ראובן ואז בעלה ירש אותה נמצא שבעלה ש ש משבט שמעון קיבל נחלה של שבט ראובן אז עברה נחלה משבט ראובן לשבט שמעון אז לכן באותו דור שנכנסו לארץ נצטוו עם ישראל להתחתן רק עם בני אותו שבט אבל בנות צלופחד קיבלו יותר מיוחד להתחתן לטוב בעיניהם תהין לנשים אפילו עם בני שבט אחר אבל הן היו צדקניות ולא נישאו אלא להגון להם התחתנו דווקא עם אדם שהיה הגון להם בבית לוי מבאר שהם התחתנו דווקא עם אחד משבט מנשה זה הכוונה הגון להם תני רבי אליעזר בן יעקב שנה בריתה הם המתינו למצוא מישהו שיהיה הגון להם ולכן הם התחתנו בגיל מבוגר וזה באמת היה צדקות גדולה שהם שמרו את עצמם כל כך הרבה שנים אפילו קטנה שבהן לא ניסת פחותה מ-40 שנה שואלת הגמרא היני ו הרי כי זה יכול להיות והרי אמר רב חסדה אישה שנישאת פחותה מבת 20 יולדת עד גיל 60 ואם ניסת בת 20 יולדת עד גיל 40 ואם ניסת בת 40 שוב אינה יולדת ואם הם תעכבו עד גיל 40 אף אחד לא היה רוצה לשת אותם והם לא היו צריכים להתעכב עד גיל 40 תרצת הגמרא אלה בתוך שצדק הן היו בטוחות בצדקת שהקדוש ברוך הוא יעשה להם נס הם התעכבו עד גיל 40 ונעשה להן נס כוכבת שילדה אחרי גיל 40 יוכבד אמה אמו של משה של אהרון של מרים שהיא ילדה אחרי גיל 40 דכתיב תורה אומרת בתחילת ספר שמות על אמרם שהתחתן עם יוכבד ויילך אמרם שהיה איש מבית לוי ויקח את יוכבד שהייתה בת לוי וזה לא היה הפעם הראשונה שה נוור הם כבר היו נשואים אבל פרעה מלך מצרים גזר כל הבן הילוד היאור תשליכוהו שיהרגו את כל הבנים של עם ישראל אז אמרם שהיה גדול הדור אמר למה לטרוח להביא ילדים אם הולכים להרוג אותם אז הוא פרש מאשתו יוכבד כיוון שכל עם ישראל ראו שגדול הדור כך נוהג אז הם גם הלכו ופרשו מנשותיהם אמרה מרים בתו של אמרם לאביה אמרם הגזירה שלך זה שאתה גורם שעם ישראל לא יהיו נשואים קשה יותר משל פרעה אתה מתאר לעצמך מה מה התוצאה של המעשים שלך בעצם פרעה בסך הכל אמר שהוא רוצה שימיו את הבנים אבל אתה גורם שגם לא יהיו בנות קיבל את דבריה והתחתן שוב ואז כולם התחתנו אחריו כשהוא התחתן שוב יוכבד היייתה בת 130 שנה מה החשבון כי יוכבד נולדה מתי שיעקב ובניו ירדו למצרים היא נולדה בין החומות של מצרים ועם ישראל היו שם במצרים 210 שנה ו הסיפור שאנחנו מדברים עליו שמרם התחתן פעם שנייה עם יוכבד הרי מיד אחר כך נולד משה רבנו ויציאת מצרים הוא היה בן 80 ש שנה אז תוריד מה-20 שנה שעם ישראל היו במצרים 80 שנה אז 210 פח 80 זה יוצא 130 נמצא שבאותו זמן יוכבת הייתה בת 130 אפשר בת 130 שנה וקרא לה הכתוב בת הרי היא כבר מבוגרת מנין שהיא הייתה כל כך מבוגרת אמר רבי חמא בר חנינה אותה בת לוי זו יוכבד שהורתה היא היייתה התחילה להיווצר בדרך למצרים והיא נולדה בין החומות במצרים דכתיב אשר ילדה אותה ללוי במצרים הפסוק הזה מיותר והוא בא ללמד ש לידתה במצרים והורתה שלא במצרים למה הפסוק הזה מיותר כי כבר כתוב שהיא בת לוי למה צריך לכתוב אשר ילדה אותה ללוי במצרים זה מיותר כדי ללמד שהיא נולדה במצרים אבל תחילת היצירה שלה היה עוד בדרך למצרים ואם כן המיקרו לה הבת בת לוי מה היא בת היא אישה מבוגרת אמר רב יהודה בר זבידה מלמד שנולדו בה סימני נר נתען הבשר נתפשטו הקמטן וחזר היופי למקומו נעשה לנס אז גם בנות צלופחד נעשה להן הנס הזה שאף על פי שהם המתינו עד שהתחתנו אז הם זכו להיפקד כיוון שדיברנו על ה נישואין השניים של אמרם ויוכבד אז הגמרא מדייקת כתוב שם ויילך איש מבית לבי אמרם ויקח את בת לבי יוכבת מה זה ויקח כך זה משמע כמו פעם ראשונה לכוחן ראשונים ויחזור מבילי ויחזיר את בת לוי למה כתוב והכח אמר רב יהודה בר זבידה מלמד שאברם סלה מעשה לי כוחן ממש כמו נישואים ראשונים הושיבה בפריון מקום שנוסעים בו קלות ואהרון ומרים משוררים לפניה מתוך שמחה כי הם התנבאו שמשה רבנו עתיד להיוולד מהם ומלאכי השרת היו אומרים הם הבנים שמחה יש שני מקומות בתורה שמנויים שמותיהם של בנות צלופחד ובכל מקום זה בסדר אחר השמות מנועים בסדר אחר מה הסיבה לזה מביאה הגמרא שתי דעות דעה ראשונה להלן בזמן שם התחתנו מנען ה כתוב דרך גדולתם לפי הגיל וכאן כשהם עומדים לפני משה דרך חוכמתם לפי סדר החוכמה שהיה בכל אחת מהם מסייע לי לרבי אמי הדבר הזה ראייה לדבריו של רבי אמי דאמר רבי העמי בישיבה של תורה כמו דין תורה וכדומה עלך אחר חוכמה מושיבים את החכם לפני הזקן במסיבה של משתה או נישואין עלך אחר זקנה משבים את הזקן לפני החכם אמר רבשי והו ד מפליג בחוכמה כש החכם הזה מופלג בחוכמה מושבים אותו לפני הזקן והוד מפליג בזקנה שהזקן מופלג בזקנה משבים אותו לפני החכם זה דעה אחת שהם לא היו חכמות באותה מידה ולכן רק כשעמדו לפני משה מנו אותם לפי סדר חוכמתם תן הדו רבי ישמעאל אומר בנות צלופחד שקולות בחוכמה היו ש נאמר ותהיינה הווייה אחת לכולן הן היו בחוכמה שווה אמר רבי יהודה אמר בשם שמואל אף על פי שבאותו דור של אלה שנכנסו לארץ היה ציווי מיוחד שהם חיייבים להתחתן דווקא עם בני אותו שבט כדי שלא יעבור חלק משבט אחד לשבט אחר נומר אם אחת משבט ראובן ירשה את אביה ויש לה נחלה של שבט ראובן והיא מתחתנת עכשיו עם אחד משבט שמעון הוא הרי יורש אותה אז נמצא שנחלה משבט ראובן תעבור לשבט שמעון כדי שלא תיסוב נחלה משבט לשבט אותו דור כולם הצטוו להתחתן עם בני אותו שבט בנות צלופחד הותרו להינשא לכל השבטים שנאמר לטוב ביניהם תהין על אנשים אלא מה אני מקיים את המשך הפסוק אך למשפחת מטה אביהם תינה לנשים זו רק עצה טובה שנתן להם סיין הכתוב שלא ינסו אלא להגון להם כמו שאמרנו כבר את דברי הבית לוי היינו בני השבט שלהם בני שבט מנשה אמרנו שבנות צלופחד היה מותר להם להתחתן גם עם בני שבט אחר וכבר גם השלמנו ששאר עם ישראל היה אסור להם באותו דור להתחתן בני שבט אחד עם בני שבט אחר אבל רבא בהתחלה היה סבור שכמו שבנות צלופחד היה מותר ככה גם לשאר אותו דור ולכן הוא מקשה מברייתא מוטיב רבא שבברית אנחנו רואים מפורש שבני אותו הדור היה אסור לבני שבט אחד להתחתן עם בני שבט אח הבריתה אומרת הפסוק אומר בעניין שהתורה אוסרת לאדם טמא להיכנס לבית המקדש או לאכול קודשים כתוב שם אמור עליהם לדורותיכם אמור עליהם לאותן עומדים על הר סיני לדורות יכן אלו דורות הבאים למה צריך לומר גם לבני אלה שנמצאים במעמד הר סיני וגם לדורות הבאים כל אחד ציווי בפני עצמו אם נאמר לאבות למה נאמר ל ואם נאמר בנים למה נאמר אבות אלא מפני שיש מצוות שנצטוו רק באבות מה שאין בבנים שהם לא נצטוו ויש מצוות בבנים מה שאין באבות איזה מצוות נצטוו האבות שלא נצטוו הבנים באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה שהתחתנו דווקא עם השבט שלהם ם ולא עם שבט אחר כדי שלא תעבור הנחלה משבט אחד לשבט אחר זה נוהג דווקא באבות ולא בבנים והרבה מצוות נצטוו בנים שלא נצטוו האבות כמו מצוות התלויות בארץ מפני שיש מצוות שנוהגות באבות שאין בבנים ויש בבנים מה שאין באבות הצרך לומר כאן באיסור של טמא להיכנס לבית המקדש ולאכול קודשים גם אבות אמור עליהם וגם מוצרך לומר בנים לדורותיכם ומכאן נלמד לכל המצוות שבתורה שאף על פי שהם נלמדו לאותם שעמדו על הר סיני הכוונה בדרך כלל גם לדורות הבאים וקתני מית מכל מקום הבריתה מביאה דוגמה למצווה שהייתה נוהגת רק בדור של בני בני דור המדבר באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה שאסור לבני שבט אחד להתחתן עם בני שבט אחר כדי לא להעביר נחלה משבט לשבט אז רואים שהאיסור הזה נהג בדור המדבר ובהתחלה רב היה שכשמו שבנות צלופחד היה מותר להם להינשא עם שבט אחר היינו שלא רק הם אלא כל אחד היה מותר לו הוא מוטיב לב הוא מפרק לה רבא שהקשה את הקושיה הוא גם מתרץ אותה שבאמת האיסור הזה נאמר לכולם חוץ מבנות צלופחד לבר מבנות צלופחד שבעצם באמת אין כאן שום קושיה כאן הבריתה מדברת שאר עם ישראל שהיה אסור להם להתחתן עם בני שבט אחד עם בני שבט אחר בדור המדבר ואלה שנכנסו לארץ אבל א בנות חד באופן מיוחד התורה התירה להם להתחתן עם בני שבט אחר אבל כמו שכבר אמרנו הם בחרו לנסה להגון להם בני אותו שבט בברייתא אמר מר באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה שרק בני אותו דור היה להם את החיוב והאיסור להנשא עם בני שבט אחר באבות אין בבנים לו מהם משמ איך ראו באמת בפסוקים שזה נוהג דווקא באותו דור אמר רב אמר קרא זה הדבר אשר ציווה השם לבנות ופחד לימ ששם כתוב ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה זה הדבר לומדים דבר זה לא יהיה נוהג אלא בדור זה האיסור להתחתן בני שבט אחד עם בני שבט אחר נוהג דווקא באותו דור שואלת הגמרא אם כשכתוב זה הדבר היינו רק לאותו דור אמר לירב זוי לרבה שיהיה לה מעתה שהתורה אומרת שאסור לשחוט קורבנות מחוץ לגבולין מחוץ לבית המקדש א מחוץ צ למשכן כתוב שם זה הדבר איש איש מבני ישראל אשחט שור וכולי כתוב שמה לא להקריב קורבנות מחוץ לבית המקדש לשכוי חוץ האחי נאמי כאן גם נאמר דלא יהי הדין של שכוי חוץ נוהג אלא בדור הזה שבו הוא נאמר הרי זה נוהג בכל הדורות מתרצת הגמרא שני הטם לגבי שכוי חוץ זה שונה דכתיב כתוב שמה בהמשך חוקת עולם תהיה זאת להם לדורותם שזה איסור שנוהג לעולם שואלת הגמרא שכתוב לגבי מי שנודר נדר שאם הוא אמר שהוא יעשה דבר מסוים הוא חייב לקיים את מה שהוא אמר אלא אם כן מתיירים לו את הנדר שמה גם כותב את התורה זה הדבר דרשי המטות מדבר משה אל ראשי המתות לבני ישראל זה הדבר אשר ציווה השם לגבי נדרים שאדם צריך לקיים אתמה שהוא נודר אלא אם כן התירו או הפרו את הנדר זה הדבר החינמי דלא יהיה נוהג אלא בדור זה שבו נאמר המצווה הזאת רק בהם נוהגת המצווה הזאת אמר לי רבשי ההוא מה שנאמר בהפרת נדרים זה הדבר יליף לומדים גזירה שווה זה שכתוב לגבי הפרת נדרים מהמילה זה שכתוב לגבי אכותי חוץ מהתם כמו ששם כתוב לדורות שזה נוהג לדורות ככה גם הפרת נדרים התרת נדרים נוהגת לדורות שואלת הגמרא למה אתה לומד גזירה שווה משחי חוץ לנדרים הנ מליף זה זה מהתם נלמד לגבי ה להתחתן עם אותו שבט גם כן גזירה שווה זה זה שזה נוהג לדורות תרצת הגמרא הימאי איך אתה רוצה למות גזירה שווה לגבי האיסור להתחתן מני שבת אחר ביש למה התם בשלמה שם לגבי לשחות קורבנות מחוץ לבית המקדש או הפרת נדרים אצטריך צריכים את המילים זה הדבר בכל אחד מהם לגזירה שווה כדי ללמוד דין על ידי שמשווים בין שתי המצוות לומדים דינים מיוחדים שם הכה לגבי האיסור להתחתן עם בני שבט אחר כדי לא להעביר נחלה משבט לשבט למה יצריך בשמה התורה כתבה זה הדבר הרי אין עוד דבר ללמוד מהגזרה שווה הזאת אז לשתוק קרמיני התורה פשוט לא הייתה צריכה לכתוב זה הדבר והנה ידנ לדורות הוא היינו יודעים שזה נוהג לדורות כמו כל מצווה שלא כתוב שמה שזה נוהג דווקא עכשיו אז אני מבין שזה נוהג לדורות למה בכלל לא צריכים לכתוב זה הדבר ב שחוטי חוץ והפרת נדרים צריכים את זה לגזרה שווה ללמוד דברים נוספים אבל כאן התורה רצתה להדגיש זה הדבר שזה נוהג דווקא בדור הזה מהיא גזירה שווה מה הדברים הנוספים שלומדים על ידי הגזירה שווה בשותי חוץ ובהפרת נדרים תניה נאמר בהפרת נדרים כאן זה הדבר ונאמר לגבי שחותי חוץ לאלן זה הדבר לומדים אחד מהשני מה להלן בשרותי חוץ האיסור נאמר לאהרון ובניו וכל ישראל כמו שמפורש שם מדבר אל אהרון ואל בניו ואל כל בני ישראל אף כאן לגבי הפרעת נדרים אף על פי שכתוב אל ראשי המטות לבני ישראל אז אז זה כאילו כתוב אהרון הו בניו וכל ישראל היינו שכל אחד מעם ישראל יכול להעתיר נדרים ולא דווקא רשם מתות ומה כאן בהפרת נדרים כתוב ראשי המטות שיש הלכה מיוחדת שהתייאש המטות אפ ללן משרותי חוץ כאילו כתוב ראשי המתות אמר מר עכשיו הגמרא מבארת את מה שאמר התנא בברייתא אז דבר ראשון כתוב שלומדים לגבי א הפרת נדרים שזה אף על פי שלא כתוב שזה נאמר לכל ישראל כאילו שזה נאמר לכל ישראל מה לאלן בשחי חוץ אהרון ובנ וכל ישראל אף כאן בהפרת התרת נדרים אהרון ובנ וכל ישראל למה לחתם מה ללומדים כאילו כתוב בהפרת נדרים שגם עם ישראל שייכים בו אמר רבח בר יעקב לומר שהפרת נדרים לא צריכה לעשות דווקא על ידי ראשי המטות אלא אפילו בשלושה דיות הושבו כל ישראל אהרון ובניו לא צריכים שהשלושה היו דיינים מומחים שואלת הגמרא והרי ראשי המטות כתיב ב משמע שצריכים שהדיינים יהיו מומחים מתרצת הגמרא ראשי המטות בא ללמד כמו דבריו שאמר רב חסדא שאמר בשם רבי יוחנן לגבי קושיה אחרת שמדובר ביחיד מומחה שבקי בגמרא הכנה מיגם כאן מה שכתוב רשה המתות זה בא להגיד שאם הוא יחיד מומחה הוא יכול לבד להתיר נדרים ומה שאמרנו בחלק השני בברייתא שלומדים מה כאן בהפרת נדרים ראשי המתות לאלן בשותי חוץ יש דבר מיוחד בראשי המטות למה ה הלחתה לגבי מה מועיל שכאילו כתוב לגבי שחותי חוץ רשי המטות אמר רב ששת לומר שאפשר להתיר על דבר שהקדישו אותו שיבטלו ממנו את ההקדש על ידי התרת נדרים לומר שיש שאלה בהקדש אדם יכול לבוא לחכם והחכם ישאל אותו אם היית יודע דבר מסוים או על דעת דבר מסוים ה האם הקדשת את זה ואם בסוף ימצאו איזה פתח שבן אדם לא היה מקדיש בגלל דבר מסווים שאם הוא היה יודע ממנו אז יהיה דרכים שאיה אפשר להתיר את ההקדש הזה וזה לומדים מזה שכאילו כתוב ראשי המתות בשחי חוץ טוב עכשיו הגמרא עוברת לדבריו של בית שמאי שהם לא לומדים את הגזירה שווה בין שחותי חוץ לבין התרת נדרים דמרי הם אומרים אין שאלה בהקדש הם אומרים שבן אדם הקדיש איזה דבר זה נשאר הקדש הוא לא יכול ללכת לחכם שיעשה לו כמו התרת נדרים כי מה זה בדרך כלל התרת נדרים אם היית יודע כך וכך גם היית נודר לא אם הייתי יודע את זה לא הייתי נודר טוב אז אם ככ מלכתחילה הנדר שלך מותר זה התרת נדרים ש שאפשר להתיר אבל בהקדש גם אם אתה אם היית יודע כך וכך היית מקדיש לא זה לא משנה אז הקדשת בטעות לפי דעת בית שמאי הקדש בטעות נקרא הקדש דתנן בית שמאי אומרים הקדש בטעות הוא הקדש למשל אם הוא אמר שור שחור שיצא מביתו ראשון יהיה הקדש ויצא מביתו שור לבן יהיה הקדש ובית הלל אומרים הקדש בטעות אינו הקדש אז אם כן לפי דעת בית שמאי לא נוכל לתרץ שלומדים גזירה שווה שיש שאלה להקדש כי הם הרי סוברים שאין שלה להקדש אז הי מה שהתורה מייתרת זה הדבר לגבי אכותי חוץ וזה הדבר לגבי הפרת נדרים מה אבד מה הם ילמדו מזה הם הרי לא ילמדו את הגזירה שווה אלא הם לומדים זה הדבר ד חוץ מבא אלי זה בא ללמד על השוחט קודשים קורבנות מחוץ לאזהרה בסכין הוא חייב משום איסור שחוטי חוץ ואינו חייב משום איסור שחותי חוץ על עוף של עולת עוף או חטאת עוף אם הוא מולק בציפורן האגודל שלו את אותו עוף שאם היה עשה את זה בבית המקדש היה עושה את זה כראוי אבל אם הוא עשה את זה מחוץ לבית המקדש הוא לא חייב משום שוטי חוץ וזה לומדים מזה הדבר שכתוב לגבי כותי חו ומה לומדים מזה הדבר דרשי המטות של הפרת נדרים מבא אלי בית שמאי לומדים מזה לחכם מתיר מתיר בלשון הטרה שהוא מוצא פתח אם הייתי אם היית יודע דבר מסוים בכל זאת היית נודר והוא מוצא איזה משהו שאם הבן אדם הזה היה יודע ממנו הוא לא היה נודר ואז הוא מתיר לו את הנדר זה רק חכם מתיר בצורה הזאת אבל התורה נותנת פרשת מטות אפשרות לבעל לבטל את הנדרים של אשתו בלשון הפרה בתנאים מסויימים ולאב לבטל את נדרי ביתו בלשון הפרה גם כן בתנאים מסויימים אין הבעל מתיר לאשתו בלשון התרה אלא בלשון אפרה מופר לך ובעל מיפר הוא אומר לה הרי זה מופר לך ואיין חכם מיפר זאת אומרת זה הדבר חכם אומר מותר לך והחכם והבעל אומר מופר לך זה צריך להשתמש בלשון הטרה וזה צריך להשתמש בלשון הפרה שואלת הגמרא ולפי בית שמיי דרת להו גזרה שווה הם לא קיבלו את הגזירה שווה של זה הדבר זה הדבר בין שחותי חוץ לבין הפרת נדרים אם כן הדין הזה של הפרת נדרים שאפשר אפילו בשלושה הדיוטות מנ להו הרי כתוב ראשי המטות מנעין שגם שאר בני ישראל יכולים להפר נדרים שלושה דתות נפק להו הם לומדים את זה מנתניה מהברית שדורשת את הפסוק וידבר משה את מועדי השם אל בני ישראל רבי יוסה הגלילי אומר מועדי השם נאמרו שהחכמים יכולים לקבוע מתי יהיה החג לפי הזמן שהם קובעים שיהיה ראש חודש אבל שבת שמכונה שבת בראשית לא נאמר בדבר הזה שהבית דין החכמים קובעים מתי יהיה שבת אלא כל יום שביעי זה שבת אי אפשר לשנות את היום בן עזי אומר מועדי השם נאמרו שאפשר לקבוע ראש חודש דווקא ליידי דיינים מומחים הפרת נדרים לא נאמרה אלא אפשר להפר נדרים אפילו על ידי שלושה אנשים פשוטים מספרת הגמרא רבי יוסי בר נתן גמיר להלה מתניתא הוא שנה את הנוסח של הבריתה הזאת כי הוא כך קיבל שזה דבר שנאמר על ידי רבי יוסי הגלילי ועל ידי בן עזי ולא ידע לפי רושה הוא לא ידע לפרש מה פירוש כאן בבריתה הזל בטרייר רב ששת הלך לבקש שרב ששת יבואר לו הוא הלך לנהר דעה ולא אשכח לא מצא אותו בנער דעה הלך למחוז זל בטרי למחוז שם הוא מצא אותו אש כחי אמר לי שאל אותו מה מה הפירוש כאן בבריתה כתוב מועדי השם נאמרו שבת בראשית לא נאמרה אמר לי אז השיב לו רב ששת זה הכוונה כמו שפירשנו מדה השם חגי השנה צריכין קידוש בית דין על ידי שמקדשים את החודש על פי עדים שבאים ואומרים ראינו ש אחרי שהלבנה נעלמה בסוף החודש ראינו את מולד הלבנה ברגע שרואים את מולד הלבנה התורה אומרת שבאים לבית דין מעידים לפני הדיינים המומחים של הסנהדרין והם אומרים מקודש מקודש זאת אומרת על ידי זה מקדשים את ראש חודש ואם הדיינים באו יום אחר כך אז יהיה ראש חודש יום אחר כך זאת אומרת מתי שבית דין קבו מקודש אמרו שהראש חודש מקודש רק אז זה ראש חודש יש כוח בידי בית דין לדחות את היום של ראש חודש אפילו ליום אחד אחר כך הם יכולים לקבוע את הזמן זה נאמר לגבי חגי ומועדי השם אבל שבת שמכונה שבת בראשית תמיד היום השביעי בשבוע אינה צריכה קידוש בית דין סל כלת החמין הייתי חושב לומר הועיל וכתיב כיוון ששבת כתובה באותה פרשה לגבי שאר המועדות שאר החגים אז תיבא הקידוש בית דין כמועד אז יצטרכו לקדש את השבת כמו שמקדשים את החגים כמהש מלן לכן מחדש רבי יוסי הגלילי שלו ממשיך רבי יוסי ברנתן ושואל ומה מה פירוש להמשך הבריתה מועדי השם נאמרו הפרת נדרים לא נאמרה הסביר לו רב ששת זה הכוונה מועדי השם על ידי קידוש החודש צריכים שלושה דיינים מומחין הפרת נדרים אינה צריכה שלושה דיינים מומחים אלא מספיק באנשים פשוטים שלושה שמתירים את הנדר שואלת הגמרא והראשי המטות כתיב כתוב ש מצווה של התרת נדרים נאמרה לראשי המטות היינו דיינים מומחים אר רב חסדה נכון אמר בשם רבי יוחנן ביחיד מומחה אם זה מראשי המטות אפשר אפילו על ידי יחיד אם זה דיינים מומחים אז אפשר לעשות התרת נדרים אפילו על ידי יחיד וזה הדרשה שממנה למדו בית שמאי שאפשר להתיר נדרים על ידי שלושה הדיוטות ואם זה מומחה אפשר אפילו על ידי יחיד עד כאן השיעור על דף קכ
לצפיה בתכנים נוספים: