הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכד

[מוזיקה] בב בטרה דף קכד מתחילים בעזרת השם דף קכג עמוד ב שורה 15 מלמטה במילים תנו רבנן אומר אני כך אומר רבי הקדוש בתוספתא מסכת בכורות פרק ו אומר אני בכור נוטל פי שניים בירושה של ל אביב אפילו במקרה שהנכסים השביחו לאחר מיתת האבא בשבח הזה נוטל הבכור פי שניים ואף על פי שהתורה אומרת שהבכור מקבל פי שניים בכל אשר ימצא מה שהיה מצוי ברשותו של אביו בכל זאת הדברים שהושבח מה שהנכסים השביחו מעצמם על כל פנים היתומים לא השביחו אלא הנכסים מעצמם השביחו או כי הם היו מוחכרים הם היו בחכירות אצל מישהו ואותו אחד השביח אבל היתומים לא הלכו והשבח את אותם הנכסים זה נחשב מצוי זה נחשב דבר שהיה מצוי אצל האבא והבכור נוטל בזה פי שניים זה לא נחשו דבר שהיה ראוי לבוא לאבא כמו איזה ירושה שהגיע על האבא אחרי שהוא כבר נפטר שבזה כל האחים חולקים ושווה ואותו רבי הקדוש הוא את נקן של הבריתה שלנו ולכן הוא סובר הבכור נוטל פי שניים במתנות כהונה שאביו היה אמור לקבל הגמרא מעמידה שמדובר כאן בחבר טוב של אבא שלהם שתמיד היה נותן את מתנות הכהונה לאבא שלהם מכירי כהונה לכן כשהאדם ההוא כבר שחט בהמה בחיי האבא והוא לא הספיק לתת לו את מתנות הכהונה הזרוע ולחיים בקיבה אז חור נטל בזה פי שניים וכן בקודש מוקדשים שאבא הקדיש שלמים תודה קורבנות כאלה שמוגדרים קודשים קלים ש הם נחשבים כאלה שאם מישהו נהנה בהם הוא לא נחשב שהוא נהנה באיסור מן ההקדש והוא חייב משום מעילה היינו הנאה באיסור מהקדש גזל ההקדש קודשים קלים ואת נקן סובר כמו דעת רבי יוסי הגלילי שזה ממון הבעלים אם הוא מקדש אישה באיזה קורבן שהוא הקדיש בקורבן שלמים אף על פי שהאישה לא יכולה לתת את ה בהמה הזאת לשוחט ש ישחט את הבהמה ויהיה לה מהבשר של הבהמה כי זה הרי קורבן בכל זאת דעת רבי יס הגלילי שזה ממון הבעלים שהוא יכול לקדש בזה אישה ולכן ה בכורו נוטל פי שניים אם הוא קיבל ירושה אם הם קיבלו ירושה קודשים קלים הוא מקבל בזה פי שניים וכן בשבח שהנכסים שבחו הנכסים מעצמם לאחר מיטת אבין למשל כיצד הניח להן אויין פרה שהיא מוחכרת ו מוזכרת ביד אחרים ואבא הרוויח את הרווחים של זה וכעת הוא השאיר את זה בירושה או שהפרה היייתה רואה באחו מקום ה מראה בעפר מחוץ לעיר וילדה זה נחשב שזה היה מצוי אצל האבא לפי דעת רבי שהוא התנגן של הבריתה כמו שאמרנו והבכור נוטל פי שניים בפרה ובוול בעגל אבל אם היתומים השביחו הם בנו בתים בקרקע שקיבלו בירושה לפני שחלקו בה ונטו בה קרמים אין הבכור נטל פי שניים אפילו רבי הקדוש מודה ש בשבח שהייתו השביחו בנכסים בזה הבכור נוטל כמו כולם הוא לא נוטל בזה כפול פי שניים מבארת הגמרא הי מה שאמרנו שהבכור נוטל פי שניים בזרוע והלחיים והקיבה היחי דמי באיזה מקרה מדובר אי דעתי לידי אבוהון אם האבא כבר קיבל את זה בחייו פשיטה פשוט שהבכור נטל בהם פ2 כמו שהוא מקבל פ2 בכל נכסה אביב ואם מדובר דלא אתי לידי אבון אם המתנות עוד לא הגיעו לידי אביהם אז איך הבכור נטל בזה פי שניים הרי הכלל הוא שזה ראוי הוא ואין הבכור נוטל פי שניים בראוי נכסים שהיו ראויים לבוא לאבא אבל הם לא הגיעו לידו בחייו עונה הגמרא כמו שביארנו בבריתה עצמה כאן בבריתה האחה מדובר כאן במכיר כהונה קרוביו מכיריו אוהביו שתמיד רגילים לתת לו את מתנות הכהונה שלהם בזה הס קינן וד שתחת בחיי דאבון מדובר פה שהבהמה נשחתה כאב עוד היה חי אבל לא הספיקו להרים את מתנות הכהונה מהבהמה ורבי כסה והר מתנות שלא הורמו עדיין שעדיין לא הפרישו את המתנות כמי שור מו דמו וזה באמת החידוש של הברייתא שזה הסיבה גם שהבכור נוטל בהם פי שניים כי זה נחשב שזה כבר הגיע לרשות ההב מתנות שלא ורמו כמי ש ור מכיוון שהם רגילים לתת לו את זה זה נחשב כמו שזה היה מצוי אצלו ולכן הבכור נוטל בזה פי שניים מה שאמרנו שאם האבא השאיר קורבנות שהוא היה אמור להקריב אותם מקדשין הבכור נוטל פי שניים להב דידי נינו ז הרי לכאורה לא שלאו זה הרי של של הקדוש ברוך הוא של ה של הקדש אונה הגמרא מדובר פה בכאלה קורבנות שמוגדרים קודשים קלים וזה לפי דעתו ליבה דרבי יוסה הגלידה אמר שקוד שים קלים ממון בעלים הוא תניה התורה אומרת על אדם שהפקיד איזה כלי אצל חברו אתה רוצה כסף לא נעשה חסד והגיע הזמן הפירעון המפקיד בא לשומר אתה יכול להחזיר לי את הקלי ממש תודה רבה עזרת לי מאוד אומר לו אל תשאל מה קרה מישהו בא וגנב את זה ממני או שזה נאבד אתה יודע לא לקחתי כסף אני שומר חינם אני פטו בגניבה ו אומר לו באמת מה אתה אומר טוב אתה יודע מה בוא תשבע ככה שנהייה בטוחים נשבע בסוף הוא מודה לא יודע איך פחז על היצרי אני בעצמי פשעתי או גנבתי את זה ולא יודע ב בוא מה אפשר לעשות איך אפשר לתקן מה באמת ה עונש לאותו שומר שגזל או פשה בשמירה ו ששבע לשקר בשביל לפתור את עצמו מלשלם הוא חייב להביא בין היתר חייב להביא השם גזלות כי אדם כזה שכיח ש במיטו בפיקדון הוא שיקר בחברו בפיקדון חייב להביא השם קורבן השם השם מעילות הפלא הוא שהתורה כותבת שם נפש כי תחתה ומעלה מעל בהשם מה כן ודאי כל אחד שחוטא וודאי שהוא חוטא להשם שהוא ציווה אותנו לא לחטוא אבל לכאורה בשביל מה צריך לכתוב את זה זה הרי פשוט אלא מעל בהשם זה בא לרבות שאם הפיקדון לא היה איזה כלי תמים אלא הפיקדון היה קורבן נתתי לו לשמור לי על איזשהו קורבן שלמים שהקדשתי ואני רוצה שתהייה שמור טוב כדי שאני אוכל אחרי זה להקריב את זה ופה בזמן הפירעון הוא בא ושיקר שזה נגנב או נעבר ונשבע לשקר ועכשיו הוא מודע שהוא שיקר הוא צריך להבי קורבן רגע מה מה אבל אבל אבל כתוב כאן כיחש בעמיתו בעמיתו בחברו הוא כיחש בשם אלוקי ישראל הוא כיחש זה הרי קורבן אלא אומר רבי יוסי גלי אתה יודע מה זה בא ללמד מה זה בא לרבות קודשים קלים שזה באמת מל בהשם זה שהוא פה הלך ופשע בשמירה או גזל את הפיק גדון כן אבל אין ממון בעלים זה כיחש בעמיתו אבל זה מעל בהשם זה קורבן של השם ואנחנו קוראים לזה כחש בעמיתו רואים מכאן ש קודשים קלים זה ממון בעלים אתה רואה שכש בן אדם הלך ו שיקר גזל קודשים קלים זה נחשב שהוא כיחש בעמיתו היינו שזה ממון הבעלים דברי רבי יוסי הגלילי ואם כן מובן מה הסיבה שה בחור מקבל פי שניים ב מוקדשים כי זה הממון של אביו אחרי זה בבריתה ראינו שהם מניח להן איין פרה מוחכרת ו מוזכרת ביד אחרים או שהייתה רואה במראה בעפר וילדה הבכור נוטל בפי שניים אשתא שואלת הגמרא מוחכרת ו מוזכרת שהיא נמצאת אצל אותו מחכיר אותו חוכר אותו סוחר דלו ברשותה דמר דידו קיימה היא לא עומדת ברשות בעליהם ברשות האבא וברשות היורשים אמרת שהבכור שקיל הוא נטל פי שניים מהם אז במקרה שהפרה רואה במראה בעפר מבאייה צריך לומר שהבכור נוטל בפי שניים מה מה זאת אומרת מה צריך להיות שהאבא החזיק את הבהמה בזמן שהוא נפטר בשביל שזה יחשב שהיה מצוי אצלו בסדר אז הוא שלח אותה למראה אז בכל אופן זה נמצא עדיין ברשותו פשוט שאב מוחזק בה כשאר נכסי והבחור נטל בזה פי שניים מתרצת את הגמרא אתה יודע מה הבריתה באה לחדש בזה שהיא כב היא כתבה שב פרה שרואה במראה הבכור נותן פי שניים כ מ שמלן זה מה שהב בית בא לחדש לנו ד מוחכרת ומזכרת דומיה דרוע בעפר מה שכתבנו קודם מוחכרת ו מוזכרת שהבכור נטל בהם פי שניים זה דוקא אם זה דומה לפרה שרואה במראה מה רואה בעפר במראה כשהיא יולדת או משביחה זה שבחה ד ממילה קאת זה מבא מעצמו ולא ככס ריבה מזונה היתומים לא היו צריכים להפסיד מ ממונם כדי להאכיל אותה לכן הבכור נוטל ממנה פי שניים אף מוחכרת ומוכרת כ שהבהמה היייתה מוחכרת אצל חוכר או מוזכרת אצל סוחר מתי הבכור נוטל בפי שים רק שהן אוכלות על ידי אותו חוכר אותו סוחר שזה שחד ממילה מעצמו מגיע השבח כת ד לא סרי ש היתומים לא חסרו ב מזוני מזונות הם לא הו צריכים לשלם את המזונות רק אז הבכור נטל פי שניים כמו מי נשנתה הבריתה הזאת שאפילו שבח שהנכסים השביחו אחרי מיטת האב הבכור נוטל פי שניים רבי הי זה דעתו של רבי ד תניה לפי דעת רבנן אין הבכור נוטל פי שניים בשבח ששחו נכסים לאחר מיטת אבין כי רק בכל אשר ימצא לו הבכור נטל פי שניים מה שהיה מצוי אצל האבא רבי אומר אומר אני בכור נוטל פי שניים בשבח שהשיח הנכסים מעצמם לאחר מיתת אביהן אבל בזה אני מוד וד שהוא לא נוטל פי שניים בשבח שישביעו היתומים לאחר מיטת אבין ואם כן סובר רבי גם שאם היתומים ירשו שתר רחוב מה זאת אומרת ירשו שטר רחוב השטר רחוב היה תמיד רק שעכשיו פרעו את החוב בא מישהו ושילם חוב שהוא היה חייב וזה היה עם שטר חוב בחור נטל פי שניים כי השטר היה מוחזק בידיהם והתשלום זה כמו שבח ש שבי נכסה האב מעצמם עוד אומרת הברייתא אם בא איזה מלווה שהאבא היה חייב לא כסף יצא לין שת רחוב אז הבכור נותן מהירושה שלו שהוא ירש את אביו כדי לשלם את החוב פי שניים משאר האחים כי הוא גם ירש פי שניים ואם הבכור אומר אני כבר מעדיף לא לקבל פי שני ולא לשלם פי שניים איני נותן פי שני ואיני נטל פי שני רשאי כי התוספת פי שניים החלק השני זה זכות שהוא יכול לוותר עליה לא כמו שאר הירושה שזה חלק זה משהו שהוא כבר ירש והוא חייב לנהוג כמו כל דיני ירושה מבאר את הגמרא את ההבדל בין הטעם של רבנן שסוברים שהבכור לא מקבל מה שהנכסים השביחו לאחר מיטת אביהם הוא לא מקבל בזה פי שניים ורבי סובר שכן במה הוויכוח מה הית מהיו דרבנן למה שבח שנכנסים ישבחו אפילו מעצמם הבכור לא נטל פי שניים כי הפסוק אומר אמר קרא לתת לו פי שניים מתנה קריה רחמנא חלק בכורה החלק הנוסף התורה קוראת לו בלשון מתנה מה מתנה אני לא יכול לתת משהו שלא הגיע לידיים שלי עד דמטה לידי כשזה הגיע לרשותי אני יכול לתת מתנה אף חלק בכורה הינו נקנה לבכור האבא לא יכול לתת את המתנה הזאת לבכור עד אמתיה לידי עד שה דבר הזה הגיע לידיו של האבא רק מה שהיה לו בשעה שהוא היה חי נותן לבכור פי שניים ולא בדבר שהשביע אפילו מחמת עצמו ורבי אומר למה לפי ת אם זה השביח מעצמו הבכור כן נטל פי שניים המר קרא בירושה של הבכור לתת לו פי שניים לא כתוב לתת לו עוד חלק משווים את שני החלקים גם מה שהוא קיבל בירושה וגם את התוספת מקיש החלק שהתווסף לו בכורה לחלק שהוא היה צריך לקבל כמו כל אחד מהאחים הפשוטים מה החלק שהוא היה צריך לקבל כמו כל האחים הפשוטים הוא נוטל גם מנכסים שהיו ראויים להגיע לאביב כמו כולם אף על גב דלמטי לידי אפילו שזה לא הגיע עדיין לרשות אביהם אלא זה הגיע אחרי מיתתו הם יורשים בדברים שבאו שהיו ראויים לבוא בחייו אף חלק בכורה הבכור נוטל פי שניים בנכסים ששבו מעצמם אחרי מיטת אביהם אף על גב דלמטה לידי אפילו שזה עוד לא הגיע לידי אביו בחייו ומה רבנן נעמי הם יענו הרי כתיב כתוב פי שניים מקישים את שני החלקים יחד הם סוברים שמה שמקישים את שני החלקים יחד זה כדי האחים לא יהיו רעים ההוא למת ו ליחד מצרא תתנו את שני החלקים בשדה צמודים זה לזה בעבר אחד לא שתגידו טוב תקבל פי שים אבל אנחנו נראה לך מה זה פי שניים נחלוק לך פה תקבל חצי פה תקבל את החצי השני לא תן לו את כל זה ביחד את הכל יחד אבל זה עדיין לא אומר שניתן לבכור שיקבל פי שניים במה שהיה ראוי לבוא לאב וזה לא היה מצוי בידו בחייו כי הרי כתוב לתת לו כמו מתנה שזה צריך להיות מצוי בידו כדי שהבכור יקבל פי שניים זה היה צריך להיות מצוי בידי האב בחייו כדי שהבכור יירש פי שניים ומה רבי יענה רבי נמי כתיב לתת לו שזה צריך להיות כמו מתנה רבי יענה שמה שכתוב לתת לו ההוא זה בא ללמד שאם הבכור אמר באים לתת לי פי שניים ואז באים לבקש ממני בוא ותשלם את החובות של האבא פי שניים איני נוטל פי שניים בירושה של האבא ואיני נותן פי שניים לאלה שבאים לטבוע את החוב של האבא הבן רשאי כי זה כמו מתנה ואדם לא חייב לקבל מתנה זה זכות שאדם יכול להחליט שהוא רוצה לקבל ה יכול לוותר על זה אמר רב פפה אדם שהשאיר ירושה דיקלה עץ דקל ובינתיים עד שחלקו את הירושה הוא התעבה עלים נהיה יותר רווה עכשיו זה שווה יותר או אם הוא השאיר ירושה קרקע הרעה ובינתיים התרבה שם דשן שהשדה שזיב את השדה השיק סרטון הוא השביח אז ודאי הבכור נוטל בזה פי שתים אפילו לפי דעת חכמים כול ללא פליגה דשקיל כי פליגי מתי חכמים חולקים על רבי וסוברים שהוא לא מקבל במקרה שהאב השאיר חפורה היינו תבואה שעדיין לא גדלה כל צורקה אלא הי כעת בשלב שאיש אחת ובינתיים הייא גדלה והב שוב הפכה להיות שיבולים או שהוא השאיר לבניו דקלים שעוד לא יצא שמה תמרים אלא רק הפרחים שלוף הפי ובנתיים אבו תמרי גדלו תמרים רבי סובר דמר סבר זה מקבל הבכור פי שניים איך זה בדיוק גדל מעצמו שוחד ממילה נטל פי שניים וחכמים סוברים מר סבר השתנ הנכסים השתנו ונעשו דברים חדשים והבכור לא נוטל בהם פי שניים אמר רבא בר חנה אמר בשם רבי חיא כמו מי ההלכה אני מסתפק אם כמו רבי או כמו דעת רבנן לכן אם הדין נשע כמו דברי רבי ש נתנו לבכור פי שניים במה שהנכסים השביחו מעצמם אחרי מיתת האב אז עשה כדין זה לא נחשב שהוא טאה בהלכה והוא לא צריך להחזיר את הכסף וכן אם הוא עשה כ דברי חכמים שהבכור לא נוטל פי שניים משבח שבא אחר מיתה טאב עשה קדין וזה לא נחשב שהוא טאה בהלכה כי אני יודע שתמיד הלכה כרבי כשיש לו ויכוח עם תנא אחר אבל מספק לי רבי חיה הסתפק אם הלכה כרבי זה רק מחברו מול תנא אחד ולא מחבריו לא כש החכמים חולקים עליו או שהלכה כרבי אפילו לא רק מחברו אליו אפילו מחבריו ולכן אם הדיין עשה כמו רבי מה שעשה עשה הם עשה כמו דעת רבנן מה שעשה עשוי אמר רב נחמן אמר בשם רב מה פתאום אסור לעשות כדברי רבי כסבר הלכה כרבי רק מחברו ולא מחבריו זה אמר רב נחמן בשם רב ורב נחמן בעצמו דדי אמר מותר לעשות כדברי רבי כי הוא סבר הלכה כרבי לא רק מחברו אלא ואפילו מחבריו אמר רב אסור לעשות כדברי רבי ואם עשה עשוי מה הוא כסבר נאמר בבית המדרש שיש לעטות את הדין כמו דעת חכמים זה מה שכס מתי נתמר ולא לעשות כמו רבי לכתחילה אבל אם עשו כמו דעתו של רבי מה שעשה עשוי ולא מחזירים את הכסף מביאה הגמרא תני רב נחמן רב נחמן שנה בבריתה של שאר ספרי דבי רב היינו דרש הלכה של ספר במדבר התורה אומרת שהבכור נטל פי שניים בכל אשר ינצל לו לאביו פרט לשבח שביך הו היורשין לאחר מיטת אביהן בזה הוא לא נוטל פי שניים אבל בשבח שישביעו הנכסים מעצמם לאחר מיתת אביהם הבכור נוטל פי שניים שקיל ומני מי הוא התנה של הבריתה הזאת רבי הי שהוא סובר שנכסים שהשיח מעצמם אחר מיתת ם הבכור נוטל פי שניים אבל תני רמי ברחמה בשאר ספרי דוי רב רמי ברחמה אמר נוסח אחר באותו מדרש הלכה של ספר במדבר על הפסוק שהבכור נוטל פי שניים בכל אשר ימצא לא לאביו זה היינו דווקא דברים שהיו מצויים אצל אביו פרט לשבח ששוחחו אפילו הם הנכסים מעצמם השביחו לאחר מיטת אביהם וכל שכן שבח שיש בחו היורשים בנכסים לאחר מיטת אביהם דלא נוטה הבכור פי שניים לא שקיל ומני לפי זה מי התנה של הבריתה הזאת רבנן היא שהם סוברים שמה שנכסים השביחו לא משנה אם מעצמם או על ידי היורשים השביחו אחר מיטת אביהם הבכור נוטל כמו כולם הוא לא נוטל פי שניים בברייתא ראינו את דעתו של רבי הוא אומר שאם יורשים ראו בירושה שהם קיבלו ויהם שטר חוב שמישהו חייב להביא הם כסף ום הלכו וגבו את החוב הבכור נוטל פי שניים מה דעת רבנן בזה יש יקוח בין שמואל לחכמי ארץ ישראל אמר רב יהודה אמר שמואל אין הבכור נוטל פי שניים במלווה למן לפי מי הוא חידש את דבריו לפי דעת רבנן ואם תשאל אי לימה אם נאמר לפי רבנן פשוט שהבכור לא נטל פי שניים השתא כעת שבחה שבח דת ברשותי של דבר שהיה ברשותו של האבא בחייו שהשיח לאחר מותו מעצמו אמרי רבנן לפי דעתם לא שקיל הבכור לא נוטל פי שניים מלווה שלא היה ברשותו שלב מבעייה צריך לומר ש הבכור לא נוטל פי שניים אומרת הגמרא לפי מי תרצה לומר ששמואל חידש לפי דעת רבי שסובר שהבכור נוטל פי שניים אפילו ב מה שהנכסים השביחו אחר מיטת ו מה אתה רצה להגיד שכאן הוא מודה שתשלום הלוואה הוא לא מקבל פי שניים ואלד תניה מה ששנינו בריטה שהייתו אם הם ירשו שטר רחוב שאדם היה חייב להביאם וכעת הוא בא לשלם ליתומים הבכור נטל פי שניים ואם זה היה הלוואה שהלוו לגוי שמותר להלוות לו בריבית אז הוא נטל פי שניים בין במלווה ובין בריבית ני מי התנה של הבריתה שסובר שבחור נטל פי שניים בתשלום ההלוואה אז מה נאמר לא רבי ולא רבנן אלא מה באמת הבריתה הזאתי כמו דעתו של רבי והחידוש של שמואל לעולם מה שהוא אומר שלא נוטה לבכור פי שניים בהלוואה שגבו בחוב אביהם לפי דעת רבנן ואם תשאל מה החידוש הרי אפילו דברים שהאבא היה מוחזק בהם והשבח לאחר מ מיתתו סוברים רבנן שהבחור לא נטל פי שניים כל שכן הלוואה הצריך כסר כלת החמין היה עולה בדעתנו לומר שהמלווה הזה זה הרבה יותר מוחזק אצל אבא מאשר דבר שהשביע ה אחר מותו כיוון דנקיט שטר הרי האבא החזיק בידו שטר ש על לובה חייב לו כסף כמן דגבי דמי אולין אמר שזה נחשב כאילו זה היה גבוי זה לא נחשב שבח זה נחשב שאבא היה מוחזק בזה לכן חידש שמואל כמה שמ לן שחכמים סוברים שכיוון שאבא לא היה מוחזק בכסף בחייו זה נחשב כמו דבר שבא לאחרי לאחר מיתתו ובזה הבכור לא נטל פי שניים רבי אבל חולק הוא סובר שזה נחשב כמו שבח שבא מאיליו ו הבכור נוטל פי שניים מביאה הגמרא דה חולקת על שמואל אתה שמואל אומר שלפי דעת רבנן אם גבו חוב אביהם הבכור לא נוטל פי שניים שלחו מיתם מארץ ישראל בכור נוטל פי שניים במלווה אפילו לפי דעת רבנן אבל לא בריבית מה שאם האבא הלוה לגוי בריבית והוא שילם זה הבכור לא נטל פי שניים בתשלום של הריבית למן לפי מי חידשו בני ארץ ישראל לפי דעת רבנן ואם תשאל אלימה לרבנן אז מה אז אם כן לכאורה זה לא זה לא נכון ש הבכור נטל פי שניים האשטג כעת שבח דיתי ברשותי דבר שהיה ברשותו של האבא שהשביע אחר מיתתו אמרי רבנן דעת רבנן דלא שקיל שהבכור לא נטל פי שניים אף על פי שהנכסים עצמם היו ברשות האב מלווה שלא היה בכלל ברשותו מביה צריך לומר שהבכור לא נטל פי שניים אז איך כתוב כאן שהוא נטל אלא מה תרצה לומר שהחידוש הוא לפי דעת רבי שסובר שבחור נטל פי שניים אבל בריבית הוא יודע שלא מה שהוא סובר שנטל פי שניים זה שבח שהשביע שישביעו הנכסים לאחר מיטת האב וכן הלוואה שגבו לאחר מיטת ה נטל פי שים אבל תרצה לחדש בריבית הוא לא נוטל פי שניים מה שגבו ריבית שאביהם אלוה לגוי לנוכרי זה לא נכון כי הרי לפי רבי כן נוטל בריבית כיל בריבית לא נוטל הבכור פי שניים והתניה בריתה מפורשת רבי אומר בכור נטל פי שניים בין במלווה בין בריבית לכן מבארת הגמרא לעולם הבריתה זא נם רק מודעת רבנן היא ובאמת בני ארץ ישראל חולקים על שמואל בדעת רבנן שמואל סובר ש רבנן דעתם היא ש במלווה הבכור לא נוטל פי שניים ובני ארץ ישראל סוברים שדעת רבנן היא שכיוון שמלווה כמן דגבי דמיה נחשיב כמו שהיא הייתה גבוה שכבר גבו אותה בחיי אב הבכור נטל פי שניים ורק בריבית לא כמו דעת חכמי ארץ ישראל כך סבר גם המימרה מחכמי נארדה כמו שאמר לרב אח ברב לרב ינה אל תשאל הקלה מר לאתרינו הגיע למקומנו וחידש חידוש אדיר דריש בכור נוטל פי שניים במלווה אם ה יורשים גבו חוב אביהם ונחשב שהאבא היה מוחזק במאות האלה או בקרקע במה שגבו והבכור נטל פי שניים חידוש אבל לא בריבית זה וודאי דעת רבנן שריבית אם האבא הלווה לאיזה גוי שמותר להלוות לו בריבית ועכשיו הוא בא ושילם פי דעת רבנן זה לא נחשב שה היה מוחזק בזה ולכן הבכור בזה לא נוטל פי שניים אמר לי רבינא מה שאמר אמימר נר דיל טעמיו ו מחכמי נהרדעה שחכמי נהרדעה הולכים לשיטתם שככה באמת סוברים והוא הביא לו עוד שתי דעות בין חכמי נהרדעה כולם מסכימים בשיטה הזאת שאם גוו חוב היורשים גבו חוב אביהם הבכור נטל פי שניים אלא שהמימן סובר שזה לא משנה מה גבעו עם קרקה או מאות בכל מקרה הבכור נטל פי שניים ורבא שלפי הפירוש השני ברשב הוא גם כן נחשב בין חכמי נהרדעה הוא מחלק הוא אומר רק אם היתומים גבו קרקע מאותו לובה אז זה נחשב שהייתה משועבדת לאביהם אז זה נכשיו כמו שהוא היה מוחזק בקרקע הזאת ויש לה בכור פי שניים אבל אם הם גבו מאות שהם לא משועבדות בעצמם אין לה בכור פי שניים ורב נחמן אמר בדיוק הפוך אם הם גבו מאות אז זה נחשב שביים היה מוחזק בזה כי הרי זה מה שהוא אלווה וזה מה ש הם קיבלו בחזרה לכן יש לבכור פי שניים אבל אם הם גבו קרקע אין לה בכור פי שניים בקרקע כיוון שאבא הלווה מאות אז מה שגבו בקרקע זה עכשיו שזה היה ראוי שיגבו את זה ובזה הבכור לא נטל פי שניים כי הוא רק נוטל פי ש במה שהב היה מוחזק בו או בשבח ששבי חו הנכסים אבל רק במה שהיה מוחזק ולא בראוי אם כן נמצא האם בכור גוה פי שניים כשהיתי גובים חוב מהלובי ש היה חייב כסף לאביהם אז קודם כל יש את דעת רבי שהוא סובר וודאי כן אפילו ריבית אם גבוע היורשים הבכור נוטל פי שניים כמובן אם זה היה בהתר גבו ריבית מ עכשיו דעת רבנן אז קודם כל יש דברי שמואל שהוא סובר שדעת רבנן שהבכור לא מקבל פי שניים בכלל כש גבו חוב אביהם ולעומת זאת חכמי ארץ ישראל והממסד רבנן את ההלוואה עצמה את המלווה עצמו שגב הבכור כן נטל פי שניים רק את הריבית לא ו רבא סובר שדווקא אם גבו קרקע אז הבכור מקבל פי שניים רב נחמן סובר שדווקא אם גבו מאות אז יש לבכור פי שניים עד כאן דף קכד [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: