הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף עא

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף עא

צורכים דף ענחנו מתחילים בעמוד הקודם בהלכה ג' אומרת המשנה האומר לבניו הרי אני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיוון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו והוא מזכה אתך ואמו ממשיכה המשנה ואומרת תדע לך לעולם אין נמנין עליו עד שיהיה בו כזית לכל אחד ואחד נמנין אפשר לצרף מנועים חדשים וגם מושכים היינו לפרוש ממנו נמניו מושכין את את ידיהם ממנו עד שישחט אז כמובן שלפי זה צריך להבין איך למעלה הוא אמר שהוא שוחט את הפסח על אותו בן שיעלה ראשון איך אחר כך הוא מצרף את אחו אז הגמרא תבאר רב שמעון אומר עד שיזרק עליו את אדם אפשר למשוך את ידיהם ממנו אבל הוא גם מודה שלימנות אי אפשר להימנות עד השחיטה. אומר רבי יוחנון, ליתכן הרי שוחט. כיוון שאחרי זה הוא לא יוכל לצרף את אכו אלא הרי אני מפריש על מי שיעלה ראשון לירושלים. וברגע שהוא עלה לי ראשון לירושלים הוא ממנה את אחו. אבל כמובן לפני שחיטה. אז ולמה תנית למה תנינת הרי לשוחט? הוא אומר ביטוי כזה בשביל לזרזור כדי לזרז אותם שכולם ימרו לעלות. רב לוזר בשם רבושיה הוא בא להתייחס למקרה כזה. יש אדם שקנה קורבן פסח ואחר כך הוא מצרף מנועים. בוא נגיד הוא מצא את שמעון. שמעון לקח כסף והפריש אותו לקדושת דמי פסח. עכשיו שמעון מחפש לקנות כבש. הוא פוגש את רובן, רובן אומר לו, "אני כבר קניתי קורבן פסח, בוא תצטרף איתי." הוא ממנה את שמעון איתו ביחד ושמעון משלם לו כסף. איך הכסף הזה שהיה קדוש יוצא לחולין? אז רב לועזר בשם רבושיה, תנאי בית דין הוא שיהיה זה מפריש את פסחו וזה מפריש את מהותיו, ממנה אותו על השלו, על הקורבן פסח שלו והמאות יוצאין לחולן מילהם. איך זה יוצא? מה התנאי בית דין? אז הגמרא מציגה שתי אפשרויות איך לבאר את זה. מה יוצא לחולין וחוזר וקדש? האם תגיד שהתנאים בית דין אומר שהכבש שיתקדש חלקו יצא לחולין ברגע שבא מנוי חדש וכשהוא משלם אז הקדושה של המאות עוברים לחלק החולין הזה וחוזר וקדש והמאות יוצאים לחולין. או שלא תגיד ככה. לא. אלא מה נגיד? לכך הקדישו משעה ראשונה. כשהוא מקדיש כבר יש איזה תנאי, תנאי בית דין כזה שאומר שהוא מתכוון למנות עליו את כל המנועים הבאים שהצטרפו. ואיך המאות יצאו לחולין. על זה אני אומר שיש תנאי בית דין. שהתנאי בית דין אומר מי שמקדיש כסף לקנות פסח זה רק בתנאי שהוא בסוף יקנה בזה פסח. אבל אם הוא יצטרף לזה מנוי הוא לא מקדיש את זה. ז זה חולים. מה נפק מבינו? מה נפוק מילה בין שתי הגדרות? הפריש 100 מנה לפסחו ואז הוא מצא מישהו והוא רוצה להצטרף איתו כמנוי והימנע אותו על 50 אומר לו תשלם לי 50 אם תמימר יצא לחולין וחוזר וקדש שהכבש יצא לחולין ובכסף שהוא משלם לחברו בזה עובר את הקדושה על הכבש אז שאר המאות ה-50 אחרים הם ישארו הקדשן מה הוציא אותם לחולי אבל אם תאמר לכך הקדישו משעה ראשונה ולכן הוא יכול היה להצטרף כמנו חנוי ולמה המאות יוצאים לחולין בגלל שזה תנאי בית דין שמי שמקדיש מאות לפסח מראש זה רק בתנאי שהוא יקנה פסח אז שאר הרומאות כולם חולים רבי יעקב ברח אמר שמואל ברא בבית הגע עצמך שימנע אותו על חינם אם הוא צירף אותו כמנוי בלי כסף בחינם מהתלך יוצא לחולים וחוזר וקדש לפי הפירוש הראשון איך הוא נהיה מנוי כאן הרי הוא לא שילם איך זה יצא לחולין ויחזור ויקדש. אלא ודאי אתה חייב להגיד שבשעה שהוא הקדיש בדעתו לצרף את כל המנועים. מלאהון דרבנן אמרה גם מדברי האמוראים מוכח שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש. עכשיו הגמרא באה להגיד תמון תנינה יש לנו דין התורה אומרת לא תביא אתנן או מחיר כלב בית השם אלוקיך לכל נדר אז המשנה פה באה להגיד דווקא את האתנן עצמו נתן לה כספים ובזה היא הלכה וקנתה קורבן הרי היינו מותרים אבל ינות שמנים וסלטות כל דבר שכיוצא בו קרב על גבי לגבי המזבח זה אסור. יש כאן תוספת נתן למוקדשין הן מותרים. מה הדוגמה שהוא נתן למוקדשים? אז רב שמעון בן וקיש אמר וממנה אותה על פסחו ועל חגיגתו הוא צירף אותה כמנויה על הפסח. אז כתוב שזה מותר. איך זה מותר? אם אתה אומר שכשהוא מצרף מנוי בעצם הכבש יוצא לכולי ותמורת משהו הוא נהיה בחזרה קדוש אז זה יוצא שזה ממש אתנן אז הדה אמרה שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש כי אם תאמר שהוא יוצא לחולים וחוזר וקדש יהיה אסור משום אתנן אז זה מה שאמרנו מקודם שמדברי המוראים היינו מדברי רשלוקיש מוכח לכאורה שזה לא יוצא לחולין וחוזר וקדש אומרת הגמרא יכול להיות שזה באמת כן יוצא לחולין וחוזר וקדש אז מה תסביר? פתר לה בשלא נכנס לתוך ידה כלום. כיוון שלא נכנס לידה כלום זה לא נקרא אתנן. ואם תגיד בסוף סוף היא נהנית מזה שזה נהיה קורבן, אז תחשיב את זה כתנן. זה שהיא נהנת וזה לא בא לתוך ידה זה לא עוסר. והראיה תדע לך לתנין אין תמן אם למשל רובן אמר שהוא לא יהנה יותר משמעון נדר הנאה משמעון שמעון יכול להקריב בשבילו את הקורבנות שלו מקריב עליו כיני זווין כיני זבות כיני יולדות כי הוא נותן את זה ישר למקדש היי הוא נהנה זה כיוון שזה לא דבר ישיר שבא משמעון לראובן זה מותר. לא בשא נכנס לתוך ידו כלום. הפך אצל האישה הזאת שלא נכנס לתוך ידה כלום. רבי יעקב ברח בשם רבי מי הוא מספר לנו תדע לך התפלגון רבי יוחנן ורב שמעון בן וקיש אחד אמר מקדישין וכל אמר אין מקדישן את מה? אז הגמרא מפרשת רבנן דקיסרין מפרשין להון. רבי יוחנן אמר מקדישין בתחילה ביום טוב. אדם בא להביא חגיגה בחג ביום טוב, כמו שהקרבת החגיגה דוחה את היום טוב, ככה קדשתה גם דוחה את היום טוב. או זאת אומרת כך, למרות שאסור להקדיש בשבת וביום טוב, כי זה נראה כמו מקח וממכר. כאן שזה קורבן של אותו היום מותר. או כפי שנראה בהמשך הגמרא, כי כיוון שזה שבות לא גזרו השבות בתוך המקדש. רב שמעון בן נוקיש אמר, אין מקדישין בתחילה ביום טוב. אז ככה הם נחלקו. עכשיו, תדע לך, יש לנו שתי ברייתות. איתן תני שמה מדברים לגבי אדם שהגיע ערב פסח. ערב פסח יד בניסן שחל בשבת והוא לא הספיק מאתמול להתארגן עם קורבן פסח. אז מה הוא עושה? הוא לא יכול לקנות כבש בשבת. הולך אצל מוכרי תלאים ואומר לו נתחשבן אחרי שבת. אז כתוב שהוא הולך אצל מוכרי תלאים ואיתן נתני הולך לו אצל מוכרי פסחים למה ברייתה אחת כתוב תלאים ואחת כתוב פסחים בזה עצמו נחלקו הברייתות מנדה אמר הולך לצל מוכרי תלאים כמן דאמר מקדישים יכול להקדיש את הפסח בשבת לכן הוא הולך אצל מישהו שיש לו תלאים מנדה אמר הולך לו אצל מוכרי פסחים זאת אומרת שזה שיש לו חנות, יש לו חנות למכור כבסים, הוא מערב שבת יודע מה יקרה מחר. אז הוא כבר אומר, כל הכבשים שיקחו ממני מחר, אני מקדיש אותם עכשיו. על מי? נראה מחר מי יבוא לקנות. אז אם כן, זה כמן דאמר שאין מקדישים בשבת. לכן הוא צריך להגיד את זה מראש. לכאורה, בוא נוכיח מכאן את הספק שהיה לנו למעלה. אדם אמרה שכשאתה מוסיף מנוי אינו יוצא לחולין וחוזר וקדש למה כי אם תאמר שהוא יוצא לחולין וחוזר וקדש אז עדיין יהיה אסור משום מקדיש והרי אתה מסביר שהמנד אמר הזה סובר אין מקדישן ותנינן אין מקדישן לכן הוא גורס שהולכים אצל מוכר פסחים אמר רב שמאי ואפילו כמן דה אמר במקדיש בא זרה אז הוא אומר משום שבות צריך לגרוז ככה אמר רב שמאי ואפילו כמן דאמה מקדישים כל זה לא התירו אלא באזהרה. למה? סליחה לפני כן רב חנניה ורבי מנה חד אמר במקדיש למחר וכורנה אמר במקדיש לבלק הבית. אל תביא ראיה יכול להיות באמת שכל פעם שמוסיפים מנוי אז חלק מהבהמה יצאת לחולין והוא חזר ומקדיש. אבל מה? כי כיוון שהאיש הזה עמד בערב שבת ואמר עד עכשיו הבנת שהוא אומר אני עכשיו מקדיש את זה על מי שיבוא מחר לקנות אתה יכול לנסח את זה אחרת שהוא אומר אם מחר יבוא מישהו לקנות אז מחר יכול יכול להקדש ומקדיש למחר אז למרות שזה יוצא לחולין ההקדשה חלה לפני כן וחרנא אמר במקדיש לבדק הבית זה דבר שכבר קדוש בדוש קדושת בתק הבית אותו כן אפשר לשנות בשבת ולהקדיש אותו לקדושת קורבן פסח אמר רבי שמאי ואפילו כמדמה מקדישין זה כל זה דווקא בהזהרה למה המשמשות שהתירו במקדש מנן שאין נמנים מי אמר שחייבים להיות מנויים על הפסח תלמוד לומר במכסת נפשות מכסת זה כאילו מספר מנין שהן מחיים שרק מחיים אפשר להימנות על הפסח נאמר כאן סא ונאמר במצרים סא מה זה שנאמר במצרים חי לא שחט אף שנאמר כאן חי לא שחוט אז אם כן עד השחיטה אפשר להימנות ומה אם למשוך את ידיהם תנקמה אמר עד השחיטה רב שמעון אמר עד הזריקה מה הייתם מלב שמעון שאפשר להימשך עד הזריקה אומר אילו מתו הבעלים בין שחיטה לזריקה שהם הבעלים מתכפרים ודאי שלא למה כי אין בעלים בזמן הזריקה אז אותו דבר כשהוא משך את ידיו מה בין מתו מה בין משכו הבעלים את ידיהם ממנו סוף סוף אין כאן בעלים אז ממילא אפשר למשוך את ידיהם עד הזריקה. עד כאן דף ע.
לצפיה בתכנים נוספים: