הדף היומי ירושלמי מסכת יומא דף מג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת יומא מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת יומא דף מג

ף מג אנחנו מתחילים בפרק שישי הלכה ז הלכה אחרונה אמרו לו לכהן גדול הגיע סעיר למדבר ומנין היו יודעים שהגיע למדבר דרכאות היו עושין ומניפים בסודרין ויודעים שהגיע סיר למדבר הגמרא תגיד שדדחיות זה אבנים כאלה גדולות שאפשר היה לעמוד עליהם אמר רבי יהודה דברו סימן גדול היה להם שלושת מילים ירושלים ועד בית חורון שזה תחילת המדבר הולכין מיל כי הרי היו מלווים אותו מעיקרי ירושלים וחוזרים מיל והם גם שוים כדי מיל בסך הכל זה 72 דקות הליכת מיל זה 18 דקות ויודעים שהגיע שעיר למדבר רבי ישמעאל אומר ולא סימן אחר היה להם לשון של זורית היה קשור על פתחו של היכל כשהגיע השעיר למדבר היה לשון מלבין שנאמר אם יוחטיכם כשני קשה לגלבינו שואלת הגמרא מהו דידחיות זאת אומרת הגמרא קבלן קבלן הכוונה אבנים גדולות הדרן הלך פרק שני שעירי בסיעתא דשמיא פרק שביעי בא לו כהן גדול לקרות זאת אומרת הוא הולך לקרות את פרשת היום מה שנקרא קריאת התורה אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו בהסטלית לבן משלו זאת אומרת שקריאת הפרשה זה לא עבודה הוא לא חייב ללבוש פה בגדי כהונה חזן הכנסת היה בית כנסת קטנה הבית כנסת שם בהר הבית קרוב לאזהרה אז השמש חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת זה זה שהיה ממונה על כל צורכי הכנסת מי מפטיר מי פורץ על שמע מי עובר לפני התבע וראש הכנסת נותנו לסגן והזגן נותנו לכהן הגדול שהכהן הגדול איפה היה נמצא והכהן גדול עומד ומקבל הכוונה שהוא עומד באזהרה וקורא ועומד מה הוא קורא אחרי מות שמה הפרשה בזאת יבוא אהרון אל הקודש ואך באשו ומיד אחר כך בפרשת אמור וגולל את התורה סוגר את הספר ומניחה בחיקו ואז הוא אומר להם תדעו לכם והוא אומר יותר ממה שקראיתי לפניכם כתוב כאן כתובים כאן עוד דברים למה הוא צריך להגיד את זה כיוון שמיד בהמשך את הפסוקים שכתובים ובעשור היינו בעשור לחודש הזה יום הכיפורים הוא שכתוב שבחומש הפקודים שכתוב בפרשת פנחס מה שנקרא המוספים את זה הוא קורא על פה וכדי שאנשים לא יחשבו שהספר תורה שלו חסר לכן הוא היה צריך להקדים להם רבותיי תדעו לכם כתוב פה עוד דברים כסיבה שהוא לא היה גולל בגלל תורח ציבור הוא מברך עליה שמונה ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודיה ועל מחילת תיאבון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שח התפילה והגמרא תפרט הרואה כהן גדול כשהוא קורא שהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים הרואה פר ושעיר הנשרפים אינו רואה כהן גדול גדול כשהוא קורא היה אפשר לחשוב שזה בגלל שאסור למה אסור כי כשבני אדם באים לראות את המצווה יש בזה ברוב עם הדרת מלך והייתי חושב שאין מעבירין על המצוות אז אומרת אז המשנה לא זה לא נכון לא מפני שאינו רשאי הוא כן רשאי דבר כזה זה לא נקרא להעביר על המצוות אלא שהייתה דרך רחוקה ומלאכת שניהם הייתה נעשת כאחת לכן טכנית זה לא אפשרי בעלו כהן גדול וכולי מנין לקריאת הפ הפרשה רבידי בשם רבי יצחק כתוב ויס כאשר ציווה השם את משה למה צריך להיות כתוב ויס היה צריך לכתוב ויעס כן אהרון אלא המסר הוא מה תלמוד לומר כאשר ציווה השם את משה מכאן לקריאת הפרשה זאת אומרת שמה שציווה השם בדיבור הוא עשה מה הכוונה הוא עשה שהוא קרא את הפרשה הזאת עוד פעם רב עמי בשם רבי יוחנן שירא עבודות הדברים האלה שהם נקראים שיערי עבודה למשל קריאת הפרשה שקראנו עכשיו התפילה שהוא מתפלל בחוץ שהם שיירי עבודות עובדן בבגדי לבן העיקר שלא ילבש בגדי זהב אמר רבי מתנה מתניתא אמרה כן לכורה זה מוכח מהמשנה כי המשנה אמרה ואם לו בהיסטלית לבן משלו ואם אתה אומר שזה עבודה הוא לא יכול לעבוד עבודה בבגדיו הפרטים רבי יוסי למה? למה אתה אומר ככה שאין בחוץ? כי זה עבודה שעושים בחוץ. הרי שחיטה. למשל, השחיטה של הפרה האדומה הרי אינה אלא בחוץ ובכל אופן הוא עובדה בבגדי זהב. אז אתה אומר שגם אז למה אתה חושב שאם הוא יכול לקרות בתורה חוץ לאזהרה? זה ראיה שזה לא עבודה. רבי יסא בשם רבי יוחנן הוא באמת אומר רצה עובדה בבגדי זהב. רצה עובדה בבגדי לבן כי זה כן עכשיו עבודה למה כי מצילו שחיטה רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן אומרת הגמרא בכל אתר התמר הולכים אחר התורה בן אדם צריך ללכת אל הספר תורה לא לקחת את ספר התורה אליו ופה פתאום אחי התמר מוליכין את התורה אצלן ומביאים את הספר מהבית כנסת לאזהרה אלא על ידי שם בני אדם גדולים התורה מתעלה בהם ולכן אפשר להוליך את התורה עליהם שואמר ואותמן הרי בבבל מיבלים אורייתא מולכים את הספר תורה על גבי רש גלותה למרות שהם לא כל כך גדולים אמר רבי יוסא ברבי בון תמן על ידי על ידי שזרו של דוד משוקע שם בעצם כל הנשיאים בבבל כל הרשגלותא הם צצאים של דוד המלך אז אינו נב דיןלון כמנהג אבות שאבותיהם היו באמת גדולים תמן תנינה למדנו במשנה במגילה מדלגין בנביא ואין מדלגים בתור תורה בתורה לא מדלגים צריכים לקרוא ברצף לא עוברים לעניין אחר פתאום מדלגין בנביא ואין מדלגין מנביא לנביא אבל הוא בנביא של 12 שמה 12 נביאים קטנים בקרח אחד שמה אפשר לדלג מנביא לנביא מותר אין מדלגין בתורה רבי ירמיה בשם רבי שמעון בן לוקיש שאין גלין ספר תורה ברבים לא גוללין את הספר תורה ברבים זה תורח ציבור רבי יוסף בא יגע עצמך שהייתה פרשה קטנה שלא צריכים, זה לא כזה תורח, מה סך הכל גוללים איזה פרשה קטנה אז למה לא גוללים את זה? יש איזה סיבה אחרת אלא כדי שישמעו ישראל תורה על סדר. כאשר אתה רוצה להשמיע לעם תורה אתה צריך להישאר באותו עניין כדי שאז שאתה גומר העם מתבונן בזה והוא שם את זה ליבו. אבל אם אתה עובר להם מעניין לעניין אחר אז הם לא שמים לב מה הם למדו. שואלת הגמרא וותנין קורא אחרי מות ואח באשור אז הוא כן גולל את הספר תורה מפרשת אחרי עד פרשת אמור אונה הגמרא שניה אישי סדרו של יום שני הדברים האלה שני הפרשיות האלה הם אותו נושא אז אתה לא עובר מנושא לנושא תדע לך למר רב שמעון בן לוקיש בכל מקום אינו קורא על פה ואכה פתאום הוא קורא את המוסף בעל פה סימן שבגלל שזה אותו עניין זה עניינו של יום כמו המוספים שמזכירים בתפילה רבי יוס מפקד לבר אולה שהוא היה חזנה דקנישת דבליי היה השמ של בית הכנסת של בבל קד דהי חד האוריה אם יש לך ספר תורה אחד תה גילה להדפרוכתא תגלול אותה לפני בתוך הפרוכת כדי שעם לא יראה שאתה גולל שלא יהיה ניכר שהציבור ממתין קדנון טרתה אבל אם יש לך שתי ספרים להוציא זה זמן שקוראים בשני ספרי תורה תי מבלחד קודם כל תולי הולך את הראשונה תקרא בה ותחזיר אותה ואז מה היא תיחדה אמרנו במשנה מברך עליה שמונה ברכות על התורה זה ברכה שמברך על התורה ברכה אחרונה והוא חותם הבוחר בתורה על העבודה זה ברכת רצה והוא חותם שאותך נראה ונעבוד על ההודיה זה ברכת מודים והוא חותם הטוב לך להודות על מחילת העוון שזאת הברכה של א בכל עוונותנו ביום הכיפורים הזה מה הוא חותם מוכל עוונות עמו ישראל ברחמים על המקדש הוא מברך ברכה של המקדש והוא חותם מהבוחר במקדש ואמר אבידי הוא אומר שהוא חותם השוכן בציון על ישראל הבוחר בישראל על הכהנים הבוחר בכהנים על שר תפילה מה הוא אומר תפילה ותחינה ובקשה שמך ישראל צריכים להיבשל לפניך ברוך אתה השם שומע תפילה עד כאן דף מג
לצפיה בתכנים נוספים: