הדף היומי מסכת סנהדרין דף עז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף עז

[מוזיקה] סנהדרין דף ז מתחילים בעזרת השם דף עו עמוד ב שורה חמישית מלמטה מספרת הגמרא וגברה ד מצמצ לחיה דברי בשמשה אדם אחד צמצם את חייתו באמתו של חברו העמיד אותה בשמש ולא הניח לה ללכת למקום צל עד שהי מתה רבנה מחייב אותו ורב רב פותר אותו למה רבנה מחייב זה כל וחומר מאוד מעניין בדרך כלל אנחנו יודעים שמזיק יותר קל מרוצח שהוא יותר חמור אבל יש דבר מסוים שרוצח יותר קל ממזיק שרוצח רק אם הוא עושה את זה במזיד הוא חייב רוצח בשוגג לא ממיתים אותו הוא אמנם גולה למקום מיוחד להרי מקלט אבל לא ממיתים אותו זאת אומרת העונש הגדול של רוצח זה רק במזיד אז אם כן נמצא ומה הרוצח שהקלו בו שרק במזיד מחייבים אותו לא עשה בו שוגג כ מזיד ואונס כרצון ובכל זאת אף על פי שהקלו בו חייבו בו את המצמצם אם הוא מחזיק את חברו בשמש או באש ולא נתן לו לצאת ולכן חברו מת ראינו במשנה שהוא חייב משום רציחה אם כן כל שכן בנזקים שהחמירו בהם נזקין שעשה בהן שוגג כמזיק ואפילו באונס הוא חייב כמו רצון אינו דין שחייב בהן את המצמצם באמת חברו והרגה לכן הוא מחייב למה רב אחבר רב פותר אמר רב משרשיא מה טעמה דאבוה דאבא מה טעמו של אביו של אבי רוחה ד פותר כי כתוב לגבי רוצח שמחייבים אותו אם הוא החזיק את חברו ולא נתן לו ללכת לצאת מהאש או מהמים והוא מת מחייבים אותו לומדים את זה מה שכתוב או באיבה אז רבינו בדף הו שזה רבות את המצמצם שהוא מצמצם ועוצר את חברו ולא נתן לו לצאת ממקום שממית אותו מהמים או מהאש במקרה שלנו מהשמש ושם בהמשך אמר קרא מות יומת המכה רוצח הוא דורשים ברוצח אוד חייב לן מצמצם רבינו מאו באייבה לחייב מצמצם אבל בני זקין לא חייב להן מצמצם אלא רק מי שמזיק בידיים חייב אמר רבא אם הוא קשר את חברו כפתו וההוא לא יכל לקחת אוכל והוא מת ברב חדש רבא שהכושר פטור למה כי הרעב לא היה כאן בזמן שהוא קשר אותו אלא הוא בא מאליו לאחר זמן אז זה סוג של גרמה הוא רק גרם את מיטתו אבל הוא לא הרג אותו בפועל ואמר רבה אם כפתו במקום חמה במקום ששמש קופחת שהשמש כבר קיימת בזמן שהוא קושר אותו כאן ומת או שהוא קשר אותו במקום צינה במקום קור עז והוא לא היה יכול ללכת משם ומת חייב למה כיוון שהשמש כבר נמצאת כאן והוא קשר אותו בשמש הצינה כבר נמצאת פה הוא קשר אותו בצינה אז הוא חייב אבל אם הוא קשר אותו במקום שעדיין לא הייתה חמה או צינה אלא שסוף חמה לבוא לאותו מקום מ שסוף צינה לבוא לאותו מקום מכיוון שהוא לא היה יכול לזוז הוא נשאר שם בזמן שהציוד אז הוא יהיה פטור הוא אינו נקרא מצמצם כיוון שדווקא אם סיבת המיטה היייתה בזמן שהוא קשר אותו אז הוא חייב אבל אם כשהוא קשר אותו סיבת המיטה עדיין לא היייתה בפועל באותו מקום אז הוא נחשב גורם הוא לא נחשב רוצח ואמר רבא כפתו חברו לפני הארי והארי הטרף אותו והוא מת פטור כי גם אם הוא לא היה קשור הוא לא היה יכול להנצל מהאריה אבל אם כפתו לפני נכיל טושין ומרוב הקצות ללא עלינו ה מת חייב שהיה יכול להימלט בלא קפיטה ובגלל הקפית והכשירה הוא מת רבשי אמר אפילו כפתו לפני נכיל יתושי נמי פטור למה הני הראשונים שהוא קפט אותו בפניהם בפני היתושים האלה אז להם כבר הלכו והנה אלה שבסוף הרגו אותו תו הם באו אחר כך הם לא היו מזומנים שם בשעה שהוא קפט אותו וכיוון שכן הוא פטור התמר קפה עליו גיגית איזה כלי והוא נחנק מהחום או פתח פרה מעליו את ה מעזיבה את הגג והוא מת מקור רב ורבי זירא נחלקו אחד אמר חייב ואחד אמר פטור אולי תסתיים דרבה הו דאמר פטור דאמר רבה ראינו קודם כפתו הומת ברעב פטור רואים שהוא סובר שאם לא היה הדבר הממית בשעה שעשה את אותו דבר הוא יהיה פטור ואפילו אם הוא התחיל באותה שעה כמו הרעב שכבר הוא התחיל לרעוב בשעת קפיטה בכל זאת הוא פטור אותו דבר גם מי שקופה גיגית או פותח את הגג הנזק אינו קיים בשעה שהוא עושה את המעשה אף שצינתי להיכנס מיד וכן החנק הוא מתחיל כבר לאבד אוויר מיד סובר רבא שפטור ואם רבא פוטר אז רבי זר הוא זה שמחייב שואלת הגמרא אד רבא אולי נומר הפוך תסתיים דרבי זירא הוא דמר פטור ורב אמר חייב דמר רבי זירא הימן דילה לחברי אדם שהכניס את חברו בבית אטום בית דשש הוא עשוי משיש והוא אטום לא ס ב אוויר הוא נעל אותו שם והדליק לאש רגה הוא הדליק שם איזה אבוקה והוא נחנק אותו אחד מהבל של האבוקה ומת חייב מדייקים טעמה למה רבי זר חייב משום דד ליק לי שרגה כיוון שהוא הדליק את האש אם כן נמצא הדבר שהורג בזמן שהוא סגר אותו שם הד לא הדליק לאש רגה אם הוא לא הדליק שמה את האבוק הניח אותו שמה להחנק בבית הטום משמ שרבי זירא לא חייב כי עדיין לא נמצא באותו בית הדבר ההורג אותו דבר מי שקופה גיגית על חברו ומניח לו להחנק זה נקרא שאין כאן עדיין הדבר שממית ורבי זירה יפתור אותו אז אולי נמר שרבי זירה הוא זה שפותר מתרצת הגמרא האמרי התם בבית שיש אטום ככיוון שהבית הוא מקום מרווח בלא שרגה בלא האבוקה או הנר לא מתחיל הבלה ההב לא מתחיל לחנוק את אותו אחד מיד בשעתיים מיד שסגרו את האדם הזה בבית רק אחר זמן הוא מתחיל שלא יהיה לו אוויר ולכן רבי זרה פתר במקרה שה לא הדליק גם את האבוקה אבל כאן הכה כיוון שזה כלי קטן בלא שרגה גם בלא נר או אבוקה נמי מתחיל אבלה בשעת מיד מתחיל הבל החנק כשהוא קופה עליו לכן רבי זרא מחייב ורבא פותר כמו שראינו שרבה הוא זה שפותר לעניין מה שהוא אמר באמת ברעב ולמדנו גם שהוא ילמד בעניינינו שהוא יהיה פטור מביאה הגמרא סימן למאמרים של רבא סולם טריס סמנין בכותל אמר רבא דחפו לחברו לבור וסולם היה בבור באותו שעה שהוא השליך אותו ובא אחר וסילקו לסולם לפני שהנו הספיק לעלות ואפילו הדוחף עצמו הוא קדם וסילקו לפני שהספיק הנופל לעלות לכן ההוא נשאר שם ומת הדוחף פטור אתה לא יכול לחייב אותו על הדחיפה דדנ ד כי בזמן שהוא זרק אותו לבור עדיין יכול להעלות הוא הוא עדיין היה יכול להעלות אז הדחיפה זה לא הסיבה למוות אלא מה כן זה שסילקו את הסולם אבל על סילוק הסולם גם אי אפשר לחייב אותו כי זה לא הריגה בידיים אלא גרימת מיתה על ידי שהוא סילק את מה שהיה יכול להציל אותו ולכן הוא פטור מדיני אדם ומערבה זרק חץ על חברו וטריס מגן בידו של אותו אחד ולכן בזמן זריקת החץ אותו אחד היה צריך להינצל ובא אדם אחר ונטלו למגן ואפילו הזורק עצמו הוא שקדם ונטלו ולכן כיוון שלא היה לו אותו אחד מגן החץ פגע בו והוא מת פטור למה אתה לא יכול לחייב אותו על זריקת החץ ד בדנה דשדי בי כי בזמן שירה את החץ מפסק פסקי גירי כוח החץ נפסק על ידי המגן וגם על נטילת המגן אי אפשר לחייב אותו כי זה לא הריגה בידיים אלא גרימת מיטה על ידי שהוא סילק את ההגנה ואמר רבה זרק בחברו חץ סמנין להתרפות מפגיעת החץ בידו של אותו אחד שזרק עליו את החץ ובא אדם אחר ופיזר ואפילו הוא שקדם פזרן לפני שהוא הספיק להתרפא בהן אז זורק פטור אתה לא יכול לחייב אותו נ דשדי בי כי בשעה שהוא זרק עליו את החץ יכול לרפות אבה הוא היה יכול להתרפות והחץ לא היה אמור להמיט אותו וגם על פיזור התרופות אי אפשר לחייב אותו כי זה לא הרגע בידיים לגרימת מיטה על ידי שהוא סידק את הדבר שהיה יכול להציל אותו אמר רבשי כיוון שאמרנו שזורק החץ פטור אם הנפגע הייתה לו אפשרות להרפא בשעת הזריקה לכך אפילו אם לא היו הסמנים בידו אלא הסמנים היו בשוק שהיה אפשר לקנות אותם סוף כל סוף כיוון שהוא היה יכול לה פה מהזריקה אז לא הורגים את אותו רוצח אמר לי רבח ברי דרב ל רבשי אם בשעת הזריקה לא היו לו סמנין וגם לא הייתה לו אפשרות לקנות אבל לאחר הזריקה נזדמנו לו סמנין והוא לא קנה ומת מה הוא האם זה שבשעת זריקה לא הייתה לו אפשרות להשיג סמנים אז נחייב את הזורק או כיוון שהייתה לו אפשרות להתרפא והוא לא התרפא כיוון שאחר כך הזדמנו לסמ אז היורה פטור אמר לי השיב לו רבשי הוא פטור כהרי כיוון שקודם שעמד בדין מצאו לו זכות מיד כשהוא ירה הרי ברגע שפגע חץ באותו אחד היינו מזכים אותו היה אפשר למצוא בזכות כי הרי כעת עכשיו אפשר למצוא סממנים כיוון שיצא מבית דין זכאי היה אפשר לזכות אותו היה אפשר למצוא לו זכות אז הוא כבר יהיה פטור אי אפשר לחייב אותו אף על פי שבזמן הירייה שההוא ירא בו אז לא היו הסממנים אבל כיוון שאחר כך הם נזדמנו סממנים ואם כן היה לנו סיבה לזכות את היורה אז לא נחייב אותו ואמר רבא אדם מתכוון להרוג את חברו וזרק אבן צרור בכותל וחזרה מן הכותל לאחוריה מכוח הזריקה והרגה בחזרתה חייב משום רוצח כי זה נחשב כוחו אף על פי שהאבן חזרה מהכותל שאליה הוא השלי את האבן וראיה לדבר תנ תונה ברייתא אם מרא מעשה כגון אלו בדומה לילדים המשחקים בכדור שזורקים אותו על הקיר כדי שיחזור רואים איזה משחק עתיק המשחק הזה כבר בזמן הגמרה שהרגו על ידי זריקה זו אם עסוק הם במזיד נהרגין בשוגג אדם שהרג בשוגג גולל למקומות ששם הולכים אלה שהרגו בשוגג ו לרי מקלט כדין רוצח בשוגג רואים שזה שהכדור חוזר זה עדיין מכוחו של הזורק ולכן מחייבים שואלת הגמרא בברייתא אמרנו שמה ההריגה על ידי הכדור הייתה בשוגג גולין נשאלת השאלה אם אנחנו אומרים שהזריקה נחשבת כוחו אף על פי שהיא חזרה מהקיר פשיטה שאם זה היה בשוגג גולה מתרצת הגמרא הסיבה שפירטנו את הדינין זה משום שדין במזיד נהרגין צריכ לי התן היה צריך השמיע לנו שבמזרח כזאת שהוא זרק כמו כדור היינו שאחר כך זה חזר מהקיר והרג את הבן אדם הוא יהיה חייב צריכים לחדש ש אף על פי ששמענו שהדין של הזריקה אף על פי שזה חזר מהקיר ונחשב כ כוחו היינו יכולים לסבור שהוא יהיה פטור במזיד למה מהו ד תימה אנחנו היינו יכולים לומר שמטרה בו שאם הוא יהרוג את חברו הוא יהיה חייב מיטה והוא זורק את האבן על הקיר ואז האבן חוזרת הרי תרו בו אל תזרוק שמה תפגע באדם בחזרתו וימות התראת ספק היא והכלל הוא שאם מתרים באדם התראת ספק לא הורגים אותו על פי ההתראה הזאת למה זה נקרא התראת ספק מי יימר דדרה אין לנו וודאות שהכדור יחזור או האבן תחזור וכיוון שהתרסק אינה התראה אז לא נהרוג אותו אם הוא הרג במזיד כמה שנ נתן של הבריתה ש במזיד הוא נר למה כי ודאי שהאבן תחזור וזה נחשב התראת ודאי ואם הוא יעשה את המעשה הזה והאבן חוזרת או הכדור חוזר וההוא נהרג מכוח זה אז זה נחשב שרגו אותו במזיד ום ממיתים את הרוצח מביאה הגמרא תני רב תחליפא בר מערבה כמד רבי אבהו רב תחליפא שהיה בן ארץ ישראל הוא שנה ברייתא לפני רבי אבאו אם היה מעשה כגון אלו הילדים משחקים בכדור זורקים אותו על הקיר ורוצים שהוא יחזור והם זרקו את הכדור והוא חזר אבל בטעות הוא נפל על איזה מישהו והרג אותו אומרת הביתה דבר פלא אם זה פגע באותו אחד כשזה חזר מהקיר והחזרה של הכדור הייתה פחות מ400 תוך 400 פטור ה זורק מגלות אם זה היה בשוגג חוץ ל-400 חייו אמר לי רבינא לרב ש יחיד מי באיזה מקרה הבריתה מדוברת אי דקני חלי אם נוח לו לזורק במקום שבו הכדור נפל ולכן אם זה חוץ מארבע אמות מבינים למה חייב אז מה זה משנה חוץ מארבע אמות אפילו פורטה אפילו בתוך ארבע אמות או פחות נמי גלה והי דלוני חלי אם לא היה טוב לו במקום שהכדור חזר ולכן מובן למה בתוך ארבע עמות פטור אפילו טובה גם אם זה אף יותר מ-400 נמי לא יגלה הרי מדובר באופן שהוא לא רצה שהכדור יחזור עד המקום שנפל שם לא תכאב מה ה מחשבתו כלל בזריקה ואין אדם גולה אלא אם כן נעשה המעשה כפי שנתכוון רק שלא ידע שיש שם דם אבל אם נתכוון לזרוק חפץ ממרחק קצר והחפץ עף למרחוק והרג הדם הוא אינו גולה אמר לרב אשי מדובר נתכוון שהכדור יחזור ך כדרך שאר המשחקים בכדור בדרך סתם אנשים שמשחקים בכדור כמה דיפי כמה שה כדור עף יותר רחוק מי חניך עלי יותר עדיף לו לכן מתקרבים לקיר כדי שהתנו תהיה חזקה והכדור יעוף מהקיר יותר רחוק אם כן עכר המטרה היא שיחזור הכדור מהקיר למרחק רב ואם הכדור פגע בנרק בתוך ארבע לא נתקיימה כוונתו של הזורק כי הכדור לא מספיק חזר מהקיר למרחק מספיק רחוק מקום שלא לא נתקיימה כוונתו הוא אינו גולה אל אם הכדור רף חוץ לארבע כיוון ש התקיימה כוונתו במשחק אז אפילו שבעצם מש גגה יצה שבן אדם נהרג הוא לא התכוון שהבן אדם יהרג אבל כיוון שהרצון במשחק הזה התקיים אז הוא גולה שואלת הגמרא לממר כיי דין שאתה בא לומר לנו עכשיו דחיי גבנה שבמקרה כזה שזורק חפץ והחפץ חוזר מכוח הזריקה זה ככוח הוא אתה מחייב אותו משום רציחה ורמני אני אקשה לך סתירה ממשנה במסכת פרה לגבי פרה אדומה שאפר פרה אדומה מערבים במי מעיין ו מזים על אדם שנטמע בטומאת מת כדי לטאר אותו מטומאתו משנה אומרת המקדש היינו זה שמערב את אפר פרה אדומה עם מי מעיין ונפל הקידוש על ידו אפר הקידוש נפל על ידו של המקדש או על הצד של הכלי שבו מונח האפר האפר נפל על צד הכלי ואח אחר כך נפל לשוקת שבה נמצאים המים פסול למה כי ההלכה היא שצריך שנתינת האפר על המים תהיה מכוח האדם וכאן זה נפל מכוח האדם למקום אחד ומשם זה נפל לתוך המים אתה רואה שזה לא נחשב כוחו אז אותו דבר גם לגבי כדור כוחו זה כשזה עף על הקיר כשזה חוזר מהקיר זה כבר אמור לא להיות כוחו ולא לחייב אדם כזה משום רוצח מתרצת הגמרא זה שזורקים במקום אחד וזף למקום אחר זה נקרא כוחו ולכן אם האפר היה חוזר מכוח ההשלכה הראשונה זה נקרא כוח האדם וזה היה כשר אלא במשנה בפרה החה מדובר במה עסקינן בשוט שמעו ידרדר האפר לתוך השוקת במדרון שנוצר מידו או מדופן הכלי שאין כאן בכלל כוח האדם זאת אומרת הוא זרק את האפר לאיזשהו מקום משם האפר נשפך לתוך הוקט של ה מ מעיין קרה כזה בכלל הוא נשפך מכוחו כי כוחו הסתיים כשזה נפל על אותו מקום אם זה מדובר על ידו השנייה אז זהו זה נגמר כבר עניין של כוחו מכאן זה כבר נשפך מעצמו לתוך השוקת או כשזה נשפך על צידו של הכלי אז זהו זה נגמר השפיכה כשזה נשפך על צידו של הכלי ומשם זה רק נשפך מעצמו לא מכוחו של הזורק ולכן לא נחשב שהיה כאן קידוש מכוחו של המקדש מקשה הגמרא תשמ משנה אחרת מסכת פרה מחת שנטמאה בטומאת מת שצריך לטאר אותה על ידי הזעת מי חטאת שזה אפר פרה אדומה ימי מעיין שהייתה מונחת נתונה על החרס והזה עליה ממי חתת כדי לטאר את המחת אנחנו רואים את המים על המחת ואנחנו לא יודעים ספק לנו אם על המחת יזה מתחילה ספק על החרס יזה מתחילה ומצה עליה מכ ח הזעת על החרס נתז הז על המחת וכאן כתוב שאז הזעת פסול ולא אומרים שזה נחשב כוחו שניתז על החרס והמשיך וונטז על הכלי אז אם כן למה לגבי כדור אמרנו שאם הוא זרק את הכדור על הקיר ומשם זה נפל על האדם זה נחשב שהוא הזורק וזה נחשב כוחו מתרצת הגמרא אמר רב חיננא בר יהודה משמי דרב אל תשנה במשנה מיצה מלשון מיצוי והתזה היינו שהעזה היייתה על החרס ומשם זה ניטז מכוחו על המחת שאז ודאי זה נחשב הזהה כשרה אלא מצא תמר מלשון מציאה שזהה נמצאה על המחת ואין ידוע אם היזה עליה או על החרס וטז מכוחו על המחת שאז ההזעה כשרה או שיז לחרס ונטף במדרון ש צר על ידי החרס על המחת שזה בכלל לא היה מכוחו ואז באמת התו פסולה אמר רב פפה הי מן דפטי לחברי אדם קשר את חברו שלא יוכל לזוז ושקיל עלי בית קדמיה נטל את הסכר שעצר את המים שהיה מעליו ואז כל המים פרצו עליו והרגו אותו זה נחשב כמו גיר דידי הו זה נחשב כמו חיצים שהוא שלח בו ומחייב משום רציחה והני ממתי הוא חייב אם היה מוטל בקירוב מקום למים ופגעו בו בכוח ראשון מיד בכוח הנפילה הראשונה שלהם כשיצאו מן הסכר אבל אם היה מול רחוק מהם ולא פגעו בו אלו מכוח שני שיצאו ממקום הסכר וזרמו קצת על הארץ ואז הגיעו אליו אז הוא לא נחשב רוצח אלא רק גרם מיתה בעלמה הוא אינו נחשב רוצח בידיים והוא פטור ואמר רב פפה זרק אבן זרק צרור ללמעלה ו פה ונחתה שלא באותו המקום בדיוק ממנו הוא זרג הלכה לצדדים והרגה בנחיתה שלה חייב משום רוצח אמר להמר ברושי לרב פפה מה הי טעמה למה אתה אומר שהי מף על הצדדים חיב השיב רב פאפה משום כוחו הוא זה נחשב עדיין כוחו בזריקה הזאת שאל אותו מהב רב עשי אי כוחו אם זה רק כוחו הנפילה של הצרור הזה תזיל ל לאל תמשיך ללכת ללמעלה למה היא נוחתת ללמטה הנחיתה ללמטה זה לא רק מכוחו של הזורק אנה לו רב פפא הרי שזורקים משהו כאילו מניחים אותו והוא נופל הוא נופל ישר כאן אתה רואה שזרקו אותו ללמעלה בזמן שהוא נפל הוא לא נופל כמו אבן שנופל סתם אלא הוא זז צת הצידה אי לו כוחו הוא תזיל את אחת אם זה זה היה אתה אומר שטוב כשהוא זרק ללמעלה זה באמת מכוחו וכשהוא נופל למעטה זה כבר לא נקרא מכוחו כי אם זה היה מכוחו זה לא היה אמור ליפול ללמטה הוא הרי זרק אותו ללמעלה אז אני אגיד לך נכון מצד אחד אבל מצד שני זה לא מדויק למה כי אם זה לגמרי לא מכוחו אלא סתם כמו שעזבו משהו והוא נופל אז זה אמור ליפול ישר ללמטה כאן כיוון שהוא זה שזרק אז כשזה בא לרדת ללמטה אז זה קצת הולך הצידה זה לא נופל ישר למה כי זה מכוחו אלא מה כוח כחוש הוא זה מקצת כוחו מה שהאבן אינה ממשיכה לעלות ללמעלה זה משום שנגמר כוח הזריקה אבל יש עדיין קצת כוחו ולכן היא נופלת בצדדים ולא באותו מקום ועל זה מחייבים ולכן מחייבים גם אם האבן הלכה לצדדים עד כאן דף הז
לצפיה בתכנים נוספים: