הדף היומי מסכת סנהדרין דף ס

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף ס

[מוזיקה] סנהדרין דף סמש בזרת השם אמצע שורה האחרונה שדף הקודם רנו ב ש אישו מוזרים בני חרבי שמעון ס סמוך לכ זה מלמדות כל שש בכללים משפ לא ח מה ראנו שם בברי זמר אף ל הכילי כליים מסוימים גם בני נוח מוזרים מנמי אומר שמואל דמר קרו כש הקדוש ברוך הוא מזהיר את ישראל בסיני באם תרביע אז הפסוק פותח אחוס תשמו מה שלא פתח כשר מקומות זה מלמד אותי חוקים שחקתי לחוק לבני נוח תשמו ומה זה באמ תבי הכים אומר רשי אבל חרישת שור וחמור לאז ב בני נוח אז מה כתוב באמ תחל סרבי כליים סוד חול סיזר כיים זריה כה זה לא זריה ממש בני נוח לא הצטוו על כילי הקרם או שר כילי זרועים רק על הרכבת אילן על שינו מינו כי זה דומה לבם תכו סרביה מה באמתו בערבו שהוא מרביע דבר מסוים גוף קיים עם גוף קיים אפסותו בארכובה אילנות שכבר קיימים כמרכיבים אותם זה בזה ולא זרעים שזורים אותם אחד ליד השני דרך אגב עוד רשם אותו קש מה בתחו ב בורץ בן בחוץ ורץ אסור להרביע כי זה חו הגוף שלא תלויה בארץ למדים בקידוש שגת גם בחוץ לארץ אס או ש מצוה שתלויה בארץ הבס גת בן בורץ בן בחוץ לאור שואלת הגמור אוו ושמרתם פ שכתוב בכל כולו אז גם תמר חוק שכבר ניו בכל ה כולו הגורם ושמרתם כתוב א כת מצווה אכס חו תשמרו הוא הקדים את החוקים למצו שמיר חוק קור שכבר ציתי לבני נוח תשמרו אומר רשי לכאורה בשבי וב גם כתוב תשמרו הוא קדים חוק מצ שמיר עונה רשי כאן כיוון שתחילת הפסוק אומר משפט תסו וכאן כתוב כן משפ ואחר כך תעסו אז הדרך לכתוב ושמו אחרי שסיימנו את כל העניין שבני נוה חוזרים למשנה אומר רבי בן כורח כול נו אומרק אחב מגדף עד שבורך ש ב ו פו בן ש ק ד שואלת הגמ פש ראנו במשנן זה ארבע אותיות אב דווקא גם וש מלון שלו בן ולא צריך שוא גדף את שם הפ אותיות ר אותיות הגמ באמת הוא חייב דוקא באופ הב נקו רקסי ככינוי בעלמה ון לא שמת נקטו יסי כי צריך ארבע אותיות לא צריך יותר מזה מה ראינו נגבר הדין וכולו אז צריך לשמוע מדים עצמם ולכבוד זה שהם הולכים להוציא מפיהם את שפרוש אודים מנון ו השפת ב אל מי אל אג מלך מוב וש בליק אלבד וימר דבר אלוקים ו מיד וי הכיס מל שוא נוכ ולא יודע אלא בכינו אומר ל אלוקים לא יו אומד ישראל בשם המפרש דהיינו שם המיוחד לא שם שלז שם י הלח כו וכמו שצריך לעמוד מה ראינו ק מ שצריך לקרע כששומעים את גדוף השם כסיף כתוב שמלך אשור שלח את רב שוקי לגדף לחרף אלוקים חי ושמעו זא הסורים של חזקיהו אז כתוב ויוב אוקים בן חלקיהו וגמר ושב הסופר ויך בן סוף המזכר אל חזקיהו קרו אגודים ויגידו לו דברי רב שוקי למה הם קרו את הגוד כם שמו מה ראנו בהמשך המש אוים סור לתפור את הקרע מנון אומר רביב גשו קרקרי גוים יוסו בשעה שליו עלה בשערה שמימה לישו תלמידו רו מצק ובי ובי רכב יסו פרוש ו רד ויחזק בגודו ויקום לשניים קרוים ממ שמ ש ויקרים לשניים ה ידע שהן קרוים ומה תמוד קרואים מלמד שהן קרוים לאילו ולא מאחים אותם ומפה למדים גם למי שקורע על ברכס השם תו רבן איך עוד שומ את זה שמברך את השם ואיך עוד שומ מפי שומ שומע מפי העץ שמעיד על כך חייב לקרוע והעדים עצמם אין חייבים לקרוע בשעה שהם חוזרים על מה שהם שמו שכבר קורו בשור ששמו שואלת הגמור חיקור בש שומי אקוש מש מפי עצמם שוב אנ הגמ לא ל כד שם צרכים לקר שוב דסי ויקי שמ המלך חזקי ויקרא אבדוב מה רואים המלך חזקיהו קורא והם לא יקרו כ הם כבר קראו בשעת השמיעה מרב שוק אומר רב יהוד שמואל השמ הזכור נו קס השם מפי הנוכרי אינו חב לקו רק מפי ר שו למה קרו על גופו ישרל מ ואב ו שמואל אין א על שם המיוחד בלבד ששומעים ברקס השם ו פו שומ ברס השם לקינו כמו אלוקים צ שק ד לא קוראים אומרת הגמור ליג רבי חיה בתרו שמואל חולק בשני הדברים על רב חי ד רבי חי השמ אזקור בזמן הזה אומר רשי שאנחנו בגלות ואן אזל מדון חי ומיס בזמן הזה אינו חיב לקרוא שרכן צריך לקרוא בשעה ששומעים גידוף סמ כל הבגד קרוים כדבר תדיר כלא פוחדים מבזן כן בז שדון פשס עכשיו כך ממן ממי שומעים א מישראל מפקיר כו כישראל מופקרים בזמנינו לברך את השם אלו פשיט ששומעים כל הזמן מנוכי והי שמה המיוחד של יקוק מגמיר הגויים יודעים את השם הזה לקלל בו הם מקללים את השם בשפתם אלומי אלולו בכינוי וזה תדיר בגויים משמ מינו בזמן הזה הו דלוי כי אם נקרא בזמן הזה נשמע לו כל הבגד קוים או מקו בזמן בז חיב שמ מינו בשני הדינים ד ק שמואל שגם ב נוכרי וגם על קינוי ולו דווקא בשם המיוחד מה ראינו אד אחד מעיד בפירוש מה שהוא שמע השמר אף אני קומו זה דין מיוחד כאן בדרך כלל כששני עדים צבעים ומדים צריך לשמוע מכל עד בדיוק את מה שהוא ר משהו מה אומר לוקיש שמע מינו מכך שכאן הדין שונה אף אני כמו כשעד השני אומר גם אני כמוהו הד הראשון יד והשני אומר כן בדיוק כך ראיתי בדיוק כך שמעתי כושר בדי ממנס ובדי פשס למשל הם באים לעיד שרוב לב משמעון ו אחד אומר ראיתי שרו ולבה משמעון כך וכך פה ופה השני אומר כן גם אני ראיתי כך אז זה מספיק מעיקר הדין כמו כמדי פוש ד אחד מאיד שזה חילל שבת והשני אומר גם אני ראיתי כך זה מספיק הקו הרדיו פשס שכל עד ועד יפרש את עדותו ולכן ברקס השם כ אפשר שכל אחד יפרש זה זלזול וכמו רבוד לכבו השם ומספיק שהוא אומר אני קמו סל כד תוך שבכל מקום פוסו כל זמן ש מפרשים כולם אז אוכל משום ד אפשר לי לגבר בלי דו הסדים אלא בהכרח שבכל מקום זה כשר מעיקר הדין וזה רק מילה וכאן לא עשו את המילה מה המש מסיימת והשלישי אם יש ע שלישי אז גם הוא מפני קומו מה המשנה מספרת לי בזה סומק רקיקי שלש מסכת מקס רבי קיב דורש כתוב על פי שניים דים או שלוש דים מה זה שניים או שלשו אם שניים מספיק ודאי ששלוש אלא כי שלוש לשניים שאם יש שלושה עדים ואחד מהם נמצא קורב פוסל אז עדות כולם בטלה אפילו שנשארו שניים כשרים לכן בודקים את כל השלושה כי אם אחד מהם יוזם א וכחש נבטל את כל העדות זה המשנה אומרת לי שגם את השלישי בודקים הוא אומר אפני קויו ונעבור למשנה הבאה מה ראינו עוד מחי סקילה האויב דב זורה אז מי חיב סקילה אוד עובד דהיינו עובד כדרכו כמו שגמור תפרש והרשימה הבאה הגמורה מסבירה שאפילו שאין דרכו שלס עבוד זור בכך עבוד סלו בכל עבוד זור חייבים מי הם ואך וד המזבח וא שוחט קורבן ואך וד מקטר או מקטיר עיבורים חלבים או קטורת ואיך וד מנס מנסך ין ואוד משתחוה ואוד מקב לל ואמר ליתו אז בשני אל האחרונים יש שתי פירושים ברשי פירוש אחד שוד מקבלו ללו והמשנה מפרשת מה הכוונה כבולה במיר בעלמה גם מספיק כגון שומר לו אליטו ומה המקור כזה הוקש לזי כי כתוב בעגל וישתחוו ויזבחו ויאמרו א א ישראל אז כמו זיכ שזה יש חיוב בכל עב זור שקר גם באמירת אליו פירוש שני ברשי שיש כא שני דינים איך ש בפ ו בפ נינו את הס לגלר כמה כתוב רק את הר הייתי אומר שדווקא בפונו אבל ש בפונו לא לכן ו בפונו ממי מבי מכך שהרי שמק זה אפילו ש ממשיכה המשנה אם הוא עובד את זורה שלא יק דרקו אפילו בדרך כובד המגף הוא מחבק ומנשק ומכבד הוא מטט זורה ומרץ הוא מתיז מים כדי להוריד את האבק ומרץ ה רוחץ את הפסל וסו בשמן ומלביש את הפס במעל נעליים או מ אין אם זה לא דרך לעבוד אותה כך אבל יש ובד מי כתוב בדר ח וכתוב עוד פסוק וכמ אז אמנו כדרכו כמע זה כדרכו אבל דרו יש לי פסוקים אחרים ששלב ממשיכה השנ בשמו אומר נדר בשמו שפסל למשל ו כלפ שלם בשם ניס ארמר כותב ש קשמ הוא נשב בשמו שכתוב בס אלוהים אחרים לא כירו יש אבזור שעובדים אותם בדרך בזון אבל קר דרכם אז יש זה חיוב סכילה הפר עצמו לבעל פור טריז רי צוה בפניו זו עבודתו חי מיזר אבקוס הז מרקוליס שהניחו שלוש אבנים אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהם וזה נקרא מרקוליס וודה זה זריקת אבנים זו דוסו יש עזה חיוב מ אומרת הגמ אובד שכתוב ברש מה ש נראה בהמשך זה לא עבד אומר רבי רמי א אדד דרקו כל עבודה אגיפ ונישוק אם זה הדרך ואפילו דרך בזו כמו שנו בסוף המשנה חי מס כי כתוב אומר רשי ויילך ויבו אוים אחרים וכתוב בהמשך סקל בונים זור הפסוק הג א ותאמר שגם אתה רוצה לעשות כך דינו בקד כמו שהגויים עובדים אז זה בכל עבדי ש ואוד המזבח כוד מקטר כוד מנסר וד משתחוה אלו פילו שלא קדרו העובדי עבוד זור זו לא עובדים אותה בבד סלו בכל זאת למדים לאלון שכל העבודות שנעשות בפנים בבי מקדוש לקורבן חיבין לזה מיס בזור אפילו שזה לא דרכה שואלת הגמור ולך שנ זרק כי זרק זה גםו של פנים אז רשי אומר בשמה יש עוד שתי אבוד בדם כבול הדם שודו סדם זה לא מצינו בכלל שזהו שנעשות זור ז מוצים ז בגל ור דם כי גם מצינו בך זכ מדום אז הקופונים זריק הסם ש שנוי במשנה שש דרו אומר הבה זה כלול זנו בכלל מס של המשנה כי גם זה נקרא גם ש כתוב בפסוק זח לוים ום בלתי להשם לד אומרת הברי אם היה כתוב רק ז אחמ ז בלי אלים כתוב נושו בח קוד בחוץ ה שכבר הזר לא לשח קודשים בחוץ אז בא הפסוק ומר ם הכוונה מ כמו שכתוב כ מט כתוב שיש חיוב כורס לקו בחוץ תלמוד ר לוים בזוס אומר רשי וכל אלוהים בשמ אפילו שלא ק מכך שלא כתוב לים בז משמ אפילו שזה לאבו מיוחדת זזו כל שב דר זה למדים ול דבר ש כאן למדים שז אפילו ש קגם חייב מנסך מענס דיברנו כבר שזה בין סוך יין בין זריקה דם תמוד ר בלתי להשם לבד ןב לשם המיוחד אומר רשי ריקן ונטל כל העבודות מעובד בן ונתנה לשם המיוחד משמע שכל העבודות שרות בביס ה מקדוש לשם בזה יש הזורה ויש חיוב מסמרת לפ שפים רואים כא זיך יצא בפירוש בכלל שר הווד שנכללו בכלל ויילך ויעבוד ומיד בתרו שדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לל לא ללמד על עצמו יוצא למד הכלל כולו יצא שמה הכלל הזה בא לומר שהכלל מחייב דווקא דבר שדומה לזבוח שבו ידס פניים אז כעת מנעין לנו שהשתחווה הוא גם חיה בשל יק דרקו השתחוו זה לאבו ד בפנים ולמסה יש כאן קושי כי מקודם ראינו לכאורה שכל הבוד פנים יודעים שיש חיו אפילו של קדרו מהפסוק בלתי לשם לבדו כאן רואים שזה נדמ בדוב ש בכלל ויוצא מן הכלל אז תוסס מרים לולי הפסוק בלתי לשם לבד הייתי אומר זיח יצה מן הכלל אז דווקא ודות דם דווקא שחיטה שתה הביס ה מקדוש וזריקה אבל ניסוך ין וקטור ו לכן צריך גם את הפסוק בלתי לשם לבדוי מצד שני מסביר הרשו אם היה רק את הפסוק בלתי לשם לבדו הייתי אומר כל אבוד שוא היה לקדש ברוך הוא אפילו שלא ודס פניים לכן הוציא תוי זיח מכלל לדעת שדווקא דבר זהבו גבוה בפנים אז מנ לחיב גם אשתחווה גם אם זה לא דרקו שבוזבז אזו לעבד בשת תמד וילך ויב אחרים וישתחו ם וזה בהכרח מדובר ש קדרו כי אם בדרו אז זה כלול בכלל ויוד מה זה וישתחו ם חוץ מויו ג וישתחו ם סו ג חיוכי אומרת הגמ שמנו כתוב שונים הזור תחה תמוד מה כי לאשתו ליל וגם זה לכדר כו לא צריך זאת כי יש כ פסוקים אחרים ו של כדרכו ממשיכה היסה אם השתחוו יצא מן הכלל לחייב עלי גם של כדרכו אז תומר יכל שנמר במגפה ומנש ומני תומר שיוצא ישתחוו מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצו מה ישתחוו מיוחדת שהיא דרך כובד וחייבים עליה גם שלא כדרכו אז כל דבר שהוא דרך כובד כגון גיפו ונישוק והנעלה יהיה חיוב שלא יקרו גם תעמוד ימר זה ח לק יום כמו שהבנו ואם השתחוו במד על כו על הכלל למה צריך שתר תפרט לזוכה הרי זיח זה דרך כובד וזה אפשר ללמוד מאשתו אלא הי בא ללמד על כל הכלל ומר לך ז בכלל לאו ו של כל הנכלל יב ומלך מהז מיוחד שבו פנים ז אפילו שלא קקו אכל שבוס פנים וחיב מיס שעושים אותה לבד זורה גם שלא יק דרקו אז כיוון שהשתחווה אי אפשר ללמוד מכאן כי זה לאבוס פנים אז יו ישתחוו אל לידו בעצמו לכן צרך הפסוק כלומר וישתחו להם שתחוו אל חוד יש כן חיוב אפילו שלא ק דרקו אבל יוצ זייך ליד הכלל כולו שדווקא דבר שדומה לזי ספינים ורק אשת חבו יוצאת מהכלל עד כאן הבריה אום אמר הביסה אומרת אם היה כתוב רק זבי אח וכרום א בח קו החוץ הס מדבר גמור זח קו החוץ קורסו אז איך יתכן שהפסוק בא לחיב אותו מסז בז אנגמי שהפסוק בא לומר לי כיר אם תרו בו שאם תשחט את הקודשים בחוץ תתחייב מיס קטלה אז הוא חייב מס בבז כי לא י בליר אז יש חיוב כורס כמו שמצינו מ רשי בחילול שבס ש טרמבו יש חיוב סקילה בליר יש חיוב כורס כמוכם בזור בס מלון המילה אלוהים שמדובר בה בזורה אבל על שיד הסקוטים בחוץ יש רק קורס גם כשיש סרו אין חיוב מזז המשך הסוג בעזרת השם בשיעור הבא עד כאן דף סמח
לצפיה בתכנים נוספים: