ווארט לפרשת וישב - פנינים מהפרשה

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּ אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּ אֶרֶץ כְּנָעַן" (לז, א)

פירש רש"י – "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף".
כלומר שלא ניתן ליעקב לנוח. וכאן נשאלת השאלה למה לא יכול לקבל שלווה ומנוחה, הרי המשנה אומרת במסכת פאה (פ"א מ"א) - שיש
דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, לפחות שבזכות הפירות יוכל יעקב לנוח, שהרי ודאי קיים את המצוות
הללו (שהרי אמרו חז"ל שהאבות הקדושים קיימו את כל התורה כולה וכמו שהגמ' אומרת [יומא כח ע"ב] שאברהם אבינו קיים מצות עירוב
תבשילין שזו מצוה דרבנן)?
אלא יש לומר ש"קרן" פירושו שכר על המצוה עצמה ולעומת זאת "פירות" הם שכר על קשיים שהיו לקראת המצוה, ממילא קשיים אלו באים
על ידי היצר הרע שמנסה למנוע מהאדם את קיום המצוה.
וקשיים אלו הם רק מתי שאדם בא לעשות מצוה ויש לו נסיונות, ומי שאינו מצווֶּ ה אין היצר הרע משקיע בו כל כך הרבה כוחות לעצור בעדו,
(וכפירוש התוס' בקידושין [לא ע"א] על הגמרא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה "דמי שמצווה ועושה עדיף לפי שדואג
ומצטער יותר פן יעבור ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח); ולפי זה מובן שהרי יעקב לא היה מצווֶּ ה מפני שקיים את המצוות
לפני מתן תורה, לכן לא מגיע לו פירות שבעבורם יוכל לשבת בשלווה.

"וַיְהִי יְהֹוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:"(לט ב)

דעת זקנים מבעלי התוספות מביא, ישנם אנשים שאינם יכולים לעבוד את השם יתברך, אלא כשהם עניים ואביונים,
ואילו כשהם מתעשרים מיד שוכחים הם את ה'- ״וישמן ישורון ויבעט״. מאידך, ישנם אנשים שאינם עובדים את השם יתברך, אלא רק מתוך עושר והרחבה,
משא"כ בעוני הרי ״עניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו״.
אצל יוסף מעידה התורה, כי ״ויהי השם את יוסף״ - שהיה דבוק בהשם יתברך, גם כאשר ״ויהי איש מצליח״ וגם כאשר ״ויהי בבית אדוניו המצרי״- כשהיה בשפל
המדרגה. עמד הוא בשני הנסיונות, בנסיון העוני ובנסיון העושר...

״הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא:״ (לז לב)

מסביר אבני האזל דבר יפה, השבטים אמרו זאת בלשון כזו, שיש בה רמז ליעקב, כי הוא גם גרם לכל זה, היות והוא הפלה את יוסף מכל בניו, בעשותו לו כתונת
פסים, ובכך עורר את קנאתם כלפיו.כפי שאמרו חכמנו ״לעולם אל ישנה אדם לבן בין הבנים, שהרי בשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף נתגלגל
הדבר וירדו אבותינו למצרים״ (שבת י). זהו שאמרו ״הכר נא״- עכשיו הבחן והכר לדעת ״הכתונת בנך היא״ -האמנם זוהי אותה כתונת פסים שעשית לבנך, יותר
מאשר ליתר בניך, וראה למה גרם הדבר.

״וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם״ (לז לו)

"הקנאה" כשם שעל ידי הקנאה שקינאו השבטים ביוסף, נמכר יוסף כעבד למצרים- כך גם נעשו אחר כך בני ישראל עבדים למצרים, על ידי הקנאה שקינאו
בהם המצרים, באמרם: ״הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו״ וכך סובלים יהודים משעבוד ועינויים בכל הגלויות, לרוב בגלל קנאתם של הגויים...

מיד מלכים