דבר תורה לפרשת וישב - על פי "דרך הבעל שם טוב"

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל ([email protected]) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם". אומר המדרש שהיה צריך להיות כתוב רועה "עם" אֶחָיו בצאן, למה כתוב "רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן"?

דבר נוסף, כתוב "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם"- מפרש רש"י במקום "כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו".

השאלה היא למה יעקב אבינו מקבל את הלשון הרע שדיבר יוסף על אֶחָיו? כמובן, שבפשטות יש בכך תועלת והיא כדי שיעקב יוכיח אותם, אבל עדיין זה פלא עצום!

מיד אחר כך כתוב: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים". שימו לב, מיד אחרי שהתורה מספרת כי "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" כתוב שיעקב אוהב את יוסף...

אני חושב כשילד מלשין על אֶחָיו אין סיבה לאבא לאהוב אותו, אדרבא, האבא עלול לכעוס עליו... לא מובן מדוע "יִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו" ובפרט אחרי שהתורה מספרת כי הוא כל היום מלשין...

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו"

- שואל "אור החיים" הקדוש מה הכוונה "מִכָּל בָּנָיו"? ועונה שאם תיקח את כל השבטים ביחד ותאסוף את כל האהבה של יעקב אליהם למקום אחד, ותשים מול זה את האהבה של יעקב ליוסף- הוא אהב יותר את יוסף. יעקב לא אהב את יוסף מול כל אחד מהם בנפרד, אלא יוסף מול כל בניו יחד... השאלה היא מה מצאת ביוסף שאתה כל כך אוהב אותו יותר מכולם?

דבר נוסף, כתוב "כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ"- הרי יוסף לא היה רועה צאן, הוא היה כל הזמן אצל אביו- יעקב אבינו, ואומר התרגום: "אֲרֵי בר חכים הוא ליה", ורש"י עצמו אומר במקום בשם התרגום "בֶן זְקֻנִים": "בן חכם, וכל מה שלמד משֵׁם ועֵבֶר מסר לו". יוסף כל הזמן לומד מיעקב אבינו, הוא צמוד ליעקב וכיצד כתוב שהוא "רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן"?

וחוץ מזה, יש כאן דבר בכלל לא מובן! ממתי אוהבים ילד בגלל הכישרונות שלו? אז מה אם הוא חכם? אז מה אם הוא כישרוני? אז מה אם הוא יודע הרבה דברים? אצל יעקב אבינו אהבה לא באה בגלל שאתה כישרוני או כי אתה יודע הרבה- את זה תמכור באוניברסיטה...

בבית מדרשו של יעקב אבינו באה האהבה על עבודת המידות, יראת שמיים, דבקות בה', אמונה... אבל לבוא ולומר כי יעקב "אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו" כי הוא הכי חכם, ובגלל שהוא חכם מסר לו את כל מה שלמד אצל שֵׁם ועֵבֶר? זאת אהבה בגלל חכמה- זו אהבה התלויה בדבר, ממתי אוהבים בגלל ידע של בן אדם?

אותן אמהות שמפרגנות לילדיהן על הידע שלהם: "וואי, אך הוא יודע! אילו ציונים! איזו תעודה!" דווקא ילדים אלו מאכזבים הכי הרבה את הוריהם... ואילו כשאתה משקיע בילד, מדגיש בחינוך יראת שמיים, עבודה על המידות ודבקות בבורא- כך מפיקים הרבה יותר נחת מהילדים.

בחור ששומע את השיחות שלנו, נפגש עם מישהי. אחרי כמה פגישות היא אמרה לו כי מבחינתה אפשר להתקדם. הוא הציע לה לבוא להורים שלו, ואחר כך הוא הלך להורים שלה. לאחר שהוא יצא מההורים שלה, הוא קיבל שיחת טלפון ונאמר לו שהמשפחה החליטה להקפיא את השידוך...

הוא לא הבין מה הייתה הבעיה, הרי הוא והמשודכת רוצים אחד את השני... התברר שהמורה של הבחורה נכנסה לתמונה, וכששמעה שהשידוך עומד אוטוטו לקראת 'וורט' היא אמרה לבחורה: "פחות מגדול הדור אל תסכימי...", המורה צלצלה למשגיח שלו בישיבה ושאלה:

- "כיצד הוא לומד בסדרים?"

- "מצוין".

- "האם הוא לומד גם בין הסדרים? בהפסקות?"

- "לא נראה לי, בין הסדרים הוא הולך לישון צהריים כדי שיהיה לו כוח ללמוד בסדרים עצמם..."

המורה אמרה: "חתן פחות מגדול הדור אנחנו לא רוצים!" והמליצה להורי הכלה להוריד את השידוך. בינתיים הבחור נמצא במקפיא מזון והשידוך ירד... שימו לב על מה ירד השידוך: לא על מידות, לא על יראת שמים, לא על הנהגות, לא על דרך ארץ- כלום! אלא לימוד, לימוד ולימוד, כאילו פה מתחילים ומסתיימים החיים...

מחילה מכבוד תורתה של המורה, אבל באיזו סמכות היא מעיזה להמליץ להורים להוריד שידוך? מי שָׂמַךְ לשר ושופט? הרי כששאלו את ה"חוזה מלובלין" זיע"א על שידוך תמיד הוא ענה: "אני לא מתערב...", ה"חוזה מלובלין" שראה דברים ברוח הקודש, פחד להתערב בשידוכין, הרי שידוך זה השלמה של הזוג, ואם הבחור והמשודכת האלו הם 'חצי נשמה' אחד של השני? כיצד אותה מורה מורידה את השידוך כאילו הם זוג נעליים? מה, עלית למעלה וראית שזה לא השידוך שלהם? ואולי הם ה'חצי נשמה' אחד של השני? אולי עכשיו בגלל אותה מורה הבחור יתחתן עם מישהי אחרת והגברת תתחתן עם מישהו אחר, וכל חייהם לא יהיה להם טוב- כי הם לא מצאו את הזיווג האמיתי שלהם? וכל זה למה? בגלל שאיזו מורה הכניסה את האף שלה לעניינים שלא אמורים להיות קשורים אליה.

זו שאלה ששואלים את גדולי הדור, או צדיקים שרואים ברוח הקודש, לא כל מורה בכירה ככל שתהיה יכולה להחליט על שידוכין. אני למשל, לא אומר שום מילה על שידוכין, אני יכול רק לייעץ, אני אומר לבחור: "אני רק מייעץ, אתה תעשה מה שאתה חושב..."

'חצי נשמה' הכוונה שהבעל והאישה משלימים אחד את השני, היא משלימה אותו והוא משלים אותה, במקום שיש לו מינוס- לה יש פלוס, ובמקום שאצלה יש מינוס- אצלו יש פלוס.

למשל, אם שני ההורים ליצנים, הוא אוהב בדיחות וצחוקים וגם היא כמוהו אוהבת צחוקים- הבית יהיה קרקס, הילדים שיגדלו בבית כזה לא יקבלו שום דבר טוב, כי הכל צחוקים ובדיחות, יגדלו כמו בג'ונגל, לכן אם הבעל אוהב  צחוקים, הקב"ה ישדך לו אישה רצינית, כך נכנס איזון לבית...

תתארו לכם ששני ההורים פזרנים, הוא אומר לה "בואי נצא, בואי נעשה שופינג..." והיא גם כזאת, כשהם יצטרכו לקנות בגדים לבר מצווה של הבן שלהם לא יהיה להם כסף, הם יהיו במינוס... לכן כשהבעל פזרן הקב"ה ישדך לו אישה שקולה כלכלית. כשהיא תראה שהוא מגזים עם הבזבוזים היא תאמר לו: "סליחה, על מה כל הכסף מתבזבז? תעצור! חייבים לשמור כסף לחגים, כסף לבר מצווה, כסף לחתונה, אתה חייב לחשוב גם קדימה...", וכך היא מאזנת אותו...

'חצי נשמה' הוא האיזון בין האחד לשני, כשאין 'חצי נשמה'- אין השלמה ביניהם, אין מי שיאזן אחד את השני וכך כל החיים שלהם הם יסבלו, הם פשוט לא הזיווג אחד של השני...

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"- אומר רש"י במקום: "על שם צרותיו, שנמכר לפוטיפר, סוחרים, ישמעאלים ולמדינים". יעקב רומז ליוסף בכְּתֹנֶת הפַּסִּים מה מחכה לו, אבל "דָּיָה לְצָרָה בָּשָׁעָתָהּ", למה לתת לו כְּתֹנֶת פַּסִּים כשעכשיו הכל בסדר?

מה היה דחוף ליעקב אבינו לרמוז לו על העתיד שלו?

ה"תפארת שלמה" מרדומסק זיע"א אומר יסוד מאוד יפה וחשוב.

הוא אומר שהיה ויכוח רציני ביותר בין יוסף לאחים שלו. יוסף חולם שני חלומות, "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי", "שִׁמְעוּ"- כלומר תקבלו ממני לטובתכם. כמו שכתוב "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"- כלומר "תקבל ישראל".

בחלום הראשון כתוב: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי".

ובחלום השני כתוב: "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי". אומר ה"תפארת שלמה" שאֶחָיו של יוסף טענו "הואיל ואנחנו צדיקים, אנחנו כבר לא צריכים שיהיה מעלינו צדיק, אנחנו לא אמורים להיות כפופים לצדיק. אנחנו כבר ברמה גבוהה, אנחנו יכולים להסתדר ישירות עם הבורא עולם...."

יוסף אומר לאֶחָיו: "יש לכם טעות. גם אתם ברמה הגבוהה שלכם צריכים להיות מבוטלים ומקושרים לצדיק, השפע יורד לעולם דרך הצינור של הצדיק..."

וכך גם מסביר "הבעל שם טוב" את הגמרא: "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת".

אומר "הבעל שם טוב" לא כתוב "בִּשְׁבִיל"- אלא "בַשְבִיל" של חנינא בן דוסא- צדיק הדור, הוא הצינור שדרכו יורד השפע לעולם.

אֶחָיו של יוסף טוענים: "מה פתאום?! אנחנו לא צריכים לא אותך ולא צדיקים! אנחנו מסתדרים בכוחות עצמנו".

"וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם"- אומר רש"י במקום: "הלכו לרעות את עצמם", כלומר "אנחנו מסתדרים בכוחות עצמנו, אנחנו לא צריכים את יוסף...", יוסף אומר להם: "תקשיבו, אני לא מחפש להשתלט עליכם, אלא לטובתכם כדי שיהיה לכם שפע גשמי..."

האלומות מרמזות לפרנסה, זה שפע גשמי.

השמש והירח מרמזות למידות טובות, יראת שמיים, תורה ומצוות, זה שפע רוחני. יוסף אומר לאחים שלו שהם צריכים להשתחוות לו, כלומר להיכנע לצדיק האמת.

זאת הייתה גם המחלוקת של קורח עם משה רבנו: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'".

קורח טען: "משה רבנו, אנחנו מסתדרים בלעדיך, אנחנו יכולים לפנות ישירות לבורא עולם, לא צריכים צדיקים...", וכאן קורח טעה, מה קרה כשהוא נפרד ממשה רבנו- נפרד מהצדיקים? נפערת האדמה והוא נבלע בתוכה, הוא איבד את זכות קיומו, כי כוח הקיום לעולם בא דרך הצדיק.

אתה חייב להיות מקושר לצדיק בכך שאתה הולך אחריו- "חייב אדם להקביל  פני רבו ברגל"- ואם הוא נפטר אתה צריך לנסוע לציון שלו.

והכי חשוב זה ללכת בדרכיו של הצדיק, להיות מקושר אליו לפי היסוד וההכוונה שהביא לעולם.

ולכן אומר יוסף לאֶחָיו "כדאי לכם להיות מקושרים אליי כי השפע לעולם עובר דרכי. חבל, אתם תפסידו...", אבל אֶחָיו לא שמעו לו אלא זרקו אותו לבור ולאחר מכן מכרו אותו לָמִצְרִים...

מה התוצאה? "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו"- ישנה ירידה רוחנית כי הם נפרדו מהצדיק, מכרו אותו, שלחו אותו. ולא רק שיש ירידה רוחנית אלא יש גם ירידה גשמית- "כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", אין אוכל...
הסבתות שלנו התפללו לה' תמיד בזכות הצדיקים. איך אפשר לשכוח את סבתא שושנה שהתפללה: "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, בזכות הצדיקים, תעזור לבן ולבת שלי, רבי מאיר ענני..." והדליקה נר לעילוי נשמת הצדיקים.
יעקב מבקש מהשבטים לרדת מצרימה ולהביא אוכל. אומר יעקב: "אין ברירה. אתם חייבים לרדת מצרימה, כנראה ששם נמצא צדיק האמת ואתם חייבים להיות מקושרים אליו..."

יש פה יסוד ענק. חייבים להיות מקושרים לצדיק.

יש הרבה אנשים שהם שומרי תורה ומצוות, אבל אין להם בכלל קשר עם צדיקים.

המילה "צדיקים" כלל לא מוזכרת בפה שלהם. לא ככה! צריך לנסוע לציון שלהם, ללמוד את הדרך שהצדיקים הנחילו לנו ולעבוד איתה, ולדעת שאם אנחנו זוכים לעשות משהו זה בזכות הצדיקים הגדולים שמתפללים עלינו.

הסבתות שלנו התפללו לה' תמיד בזכות הצדיקים. איך אפשר לשכוח את סבתא שושנה שהתפללה: "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, בזכות הצדיקים, תעזור לבן ולבת שלי, רבי מאיר ענני..." והדליקה נר לעילוי נשמת הצדיקים.

חוץ מזה שבזכות הצדיקים אנחנו זוכים לישועות, זו גם נקודה מאוד חינוכית, כי כשילדים שומעים בבית את המושג "צדיקים" וסיפורי צדיקים- זה מכניס להם כיסופים וערגה ללמוד מהצדיקים הללו...

אבל למה דווקא יוסף הוא הצדיק שדרכו יורד השפע? למה יוסף הוא הצינור שמכלכל את אחיו? מה מיוחד בו? הרב ישראל דב בער מווילעדניק זיע"א,  שחיבר את הספר "שארית ישראל", היה אחד מגדולי ישראל, והוא אמר שבאמת יש הרבה צדיקים... יש צדיקים שהם באמת צדיקים, אבל הם צדיקים לעצמם בתוך ד' אמותיהם. הם לומדים בבית המדרש, אבל הם לא מסוגלים להכיל בתוכם את כל עם ישראל. הם יכולים להכיל רק את האנשים הטובים, וכשהם רואים או שומעים על מישהו שלילי, למשל מישהו שמחלל שבת- הם לא מוכנים לשמוע עליו, הם לא יכולים לסבול שיש מישהו שהוא לא בסדר...

אבל ישנם צדיקים שנקראים "צדיק יסוד עולם"- הוא יסוד של כל העולם, הוא מכיל את כל העולם בתוכו.

גם כשהוא רואה מישהו שלילי, הוא מיד 'מתחבר' אליו ואומר: "אני בדיוק כמוהו, אני לא יותר טוב ממנו, וזה שאני לא עושה את מה שהוא עושה- אלו הרחמים של ה'...", השפע לעולם יורד דרך צדיק שמכיל את כל העולם...

צדיק כשהוא לעצמו, לא יכול להוריד אור והצלחה לכל יושבי תבל.

ה"שארית ישראל" כתב זאת בנוגע למאמר חז"ל במסכת חגיגה "סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה"- זו הלכה לגבי עלייה לרגל, אם יש אדם שהוא עיוור בעין אחת, הוא פטור מלעלות ברגל לבית המקדש.

מחבר "שארית ישראל" אומר "סומא בעין אחת"- כלומר הוא צדיק שרואה רק בעין אחת, 'רואה' רק בעין ימין, אבל בעין שמאל הוא 'לא רואה'...

שמאל מסמל את השלילה וצדיק זה לא יכול לראות את השלילי שיש באחר- אז הוא "פטור מן הראייה"- דרכו לא יכול לרדת שפע לעולם...

"אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן"- יוסף לא היה סתם רועה צאן, אלא "רֹעֶה אֶת אֶחָיו", הוא היה המנהיג של האחים שלו, כמו רועה ששומר על הצאן, הוא התחבר לכולם, הוא הצליח להכיל אותם- "רֹעֶה אֶת אֶחָיו". ואיך הוא עשה זאת? "בַּצֹּאן"- צאן מסמל הכנעה, שפלות וענווה, הוא הלך בדרך של שפלות, יוסף התחבר בפנימיות לכל אחד מהאחים שלו ולמד ממעשיהם את שפלותו שגם הוא כזה, וזה שהוא לא חוטא בפועל אלו הרחמים של ה'...

"וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו"– שפלות וענווה שגם באה לידי ביטוי בפועל- במעשים- כמו שאומר המדרש: "היו השבטים מזלזלים בבני השפחות ויוסף עומד ומשמשם כעבד". יוסף היה משמש את השבטים כמו עבד: "אתה רוצה שאכין לך אולי נס קפה?"

"אפשר לצחצח לך את הנעליים?"

"רוצה שאשטוף לך את החדר?"

"רוצה שאגהץ לך את החולצה?"

צנוע ועניו שלא רק מדבר, אלא גם עושה. יוסף הוא הכי קטן, הכי נמוך ושפל, הוא משפיל את עצמו...

"וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם"- אומר ה"דגל מחנה אפרים" שמקודם כתוב: "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו",

ופה בפסוק כתוב "אֶל אֲבִיהֶם", היה צריך להיות כתוב "אֶל אָבִיו", ולמה כתוב "אֶל אֲבִיהֶם"? מי הוא "אֲבִיהֶם"?

אומר ה"דגל מחנה אפרים" "אֲבִיהֶם" שבשמיים, כל רע שהוא ראה אצל אֶחָיו הוא העלה לה': "ה', אתה רואה את הרע שלו? זה כדי שאני אלמד שגם אני כזה, וכשאני לא כזה בפועל, אלו הרחמים שלך...", כך הוא לקח את כל הרע שראה באֶחָיו והעלה את זה למעלה, אז הוא הכיל את כולם בתוכו:

"אני בדיוק כמותם!" בגלל זה יעקב אבינו אהב את יוסף, יעקב אבינו אמר לו: "יוסף, אני אוהב אותך כי אתה לומד מכל בניי על עצמך", יש פה "צדיק יסוד עולם" כי הוא לומד מכולם על עצמו...

אנשים לומדים חינוך בכל מיני מקומות, מכל מיני פסיכולוגים שלמדו באוניברסיטה שמקבלת את ידיעותיה מחכמות וממחקרים של גויים, ומשם מגיעים לכל מיני תובנות בענייני חינוך...

תדעו לכם שאין שום קשר בין חינוך של גוי לחינוך של יהודי.

דבר ראשון, בהנחיית הורים אין כללים. בחינוך זה לא נכון לומר שעם ילדים צריך ללכת קשה או להיות רך, אלא כל מקרה לגופו. אתה לא יכול לדעת מה נכון אלא רק להתפלל לסיעתא דשמייא- כשאתה רואה פגם אצל הבן שלך, במקום לצעוק עליו- קודם כל תלמד שאתה כמוהו, שאתה לא יותר טוב ממנו, רק שבפועל ה' מציל אותך.

כך מתחברים אל ה', ברגע שהבנת שאתה בדיוק כמו הבן שלך ורק ה' מציל אותך מלהתנהג כמוהו- אז תראה את ההארה והתובנה מה עליך לעשות.

ר' אשר החליט להקים תלמוד תורה, הוא רצה שילדיי ישראל יזכו לשמוע מגיל צעיר דיבורים על עבודת ה', על אמונה והתבטלות לצדיקים, שלא יתקיים בהם "כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת". היום, הבחורים גדלים ולפני גיל 18 הם כבר יודעים חצי ש"ס, אבל איפה בורא עולם? מה עם שפלות והכנעה? הוא לא יבין מה אתה רוצה ממנו, הוא מעולם לא שמע את המושגים הללו. תשאל אותו:

"אתה זוכה להכיר את הפגמים שלך? אתה מכיר את האמת שלך?"

"אתה יודע איך להעלות צער או פחד אל ה'?"

הוא לא יבין, אין לו את הבסיס של שפת האמונה...

ר' אשר רצה להקים תלמוד תורה שכבר מגיל קטן ילדים ישמעו דיבורים בעבודת ה', כדי שזה יספג להם בנשמה. באחת השנים, ילד מכיתה ח' בן למשפחה קשה שההורים שלו פרודים, לקח מספריים, קרע והשחית את המזרנים באחת הכיתות והילדים בתלמוד תורה ראו את זה...

העניין הגיע להנהלה והמנהל טען שאי אפשר לעבור על כך בשתיקה, כי כל הילדים כבר ראו ושמעו מה שקרה ואם הם ישתקו אז תהיה חגיגה בתלמוד תורה. מצד שני, אם נזרוק אותו הוא ילך לרחוב והוא בטוח יפול...

כינסו אסיפת צוות ולא הגיעו לתמימות דעים בהחלטה. המנהל ושני אנשי צוות סיפרו לר' אשר את הסיפור ושאלו אותו "מה לעשות"? ר' אשר מיד אמר: "אוי ואבוי, הוא למד את זה ממני, אני האשם!" זאת הייתה תגובתו, הוא בכלל לא דן איתם האם לזרוק או להשאיר את הילד, אלא קודם כל הוא שאל את עצמו "מה ה' רוצה ממני?"
ברגע שהתחברת אל ה'- הוא יתן לך בהירות והארה גדולה מה עליך לעשות- לכאן או לכאן, אבל הדבר הראשון לפני שאתה זורק את התלמידים שלך מהישיבה או נוקט כלפיהם באמצעי ענישה- תתחבר אל ה'...
אם אני כהורה לא אחנך את עצמי ולא אהיה מחובר לבורא עולם, לא אלמד שיש כאן מסר בשבילי אלא ישר יטיף מוסר לילד, אצעק עליו או יעיף אותו- אין פה סיעתא דשמייא, מכזה סיפור יוצאים נזקים כי אין כאן חיבור אל ה'...

קודם כל, תעלה הכל לה', תלמד מהסיפור הזה שה' רוצה ללמד אותך שגם אתה כזה.

ברגע שהתחברת אל ה'- הוא יתן לך בהירות והארה גדולה מה עליך לעשות- לכאן או לכאן, אבל הדבר הראשון לפני שאתה זורק את התלמידים שלך מהישיבה או נוקט כלפיהם באמצעי ענישה- תתחבר אל ה'...

ניגש אליי יהודי נחמד ואמר לי "הרב, אני לא מבין מה שאתה אומר, יש לי אישה עצלנית ואני 'תיק תק'. באתי מבית שעושים שם הכל 'תיק תק'.

מה זאת אומרת שאם אני עכשיו רואה את אישתי עצלנית אז אני כמוה? אני לא כמוה! אני 'תיק תק'... מה, אני צריך לשקר את עצמי?"

אנשים לא תופסים את 'הדרך', הסברתי לו: "אתה כן כמוה! אתה עצלן! וזה שאתה זוכה לעשות הכל 'תיק תק'- אלו הרחמים של ה'..."

ראיתם פעם כלב דוברמן? שמו לו רסן על הפה וכבר עשרים שנה הוא לא נשך אף אדם, האם זה אומר שהוא השתנה? לא! ברגע שנשחרר לו את הרסן, כלב דוברמן לפנינו, הוא ינשוך כי הוא לא השתנה...

בדיוק כך הבן אדם- העבודה שלך, התפילות שלך ולימוד המוסר שלך מזכה אתך שה' ישים לך 'רסן'... ברגע שאתה שוכח את זה וזוקף את ההתקדמות הרוחנית שלך לעצמך- זו סיבה מספיק טובה שה' יסיר ממך את הרחמים שלו ותמצא את עצמך בדיוק כמו אישתך ואולי אפילו גרוע יותר...

כל רגע ורגע אנחנו מקבלים את הרחמים של ה' מחדש.

כשאדם זוכר את זה- הוא זוכה לשפע גדול ורואה סיעתא דשמייא.

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ".

חכמה זה "כֹּח" "מה"? יוסף הגיע אל ה"מה"- "מה אנו ומה חיינו"?

אומר רש"י "כל מה שלמד משֵׁם ועֵבֶר מסר לו". מה זה משנה לנו שמות הרבנים שלו? למה צריך להדגיש שהוא למד אצל שֵׁם ועֵבֶר?

אלא, היו שתי בתי מדרשיות: ה'שם' של האדם מלמד על המהות שלו, בבית מדרשו של שֵׁם למדו איך להגיע לשפלות וענווה דרך המהות שלך. תסתכל לתוך הנפש שלך, לפנימיות שלך ותגלה דרך המחשבות והרצונות שלך את השלילה שלך. בבית מדרשו של שֵׁם לימדו איך להגיע לענווה מהמהות של האדם...

בבית מדרשו של עֵבֶר למדו איך להגיע לשפלות מדברים שאתה רואה מהעבר השני, לא מעצמך- אלא גם ממה שאתה רואה אצל הזולת. תלמד ממה שאתה רואה מעבר לכביש- "גם אתה כזה...", יעקב לימד את יוסף איך להגיע לענווה ושפלות דרך המהות שלו וגם דרך מה שהוא ראה אצל השני.

"וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"- לא שייך לקבל את כל הדיבורים הללו אם אין לך "כְּתֹנֶת פַּסִּים"- אם לא עברת פוטיפר, סוחרים, ישמעאלים ומדינים...

אדם שהולך לו וטוב לו בחיים, יש לו ילדים מוצלחים, אישה מוצלחת והכל תקין, הכול זורם לפי היומן- אתה יכול לקבוע איתו מהיום לעוד שבועיים וחצי. הוא מתנהל רק לפי יומן, הכל מסודר ומתוקתק, תבוא ותגיד לו: "תכיר שאתה חסר אונים, אתה לא יותר טוב מהשני, אתה כמוהו, אתה שפל, כלומניק, בלעדי ה' אתה חסר אונים...", הוא לא יהיה מוכן לשמוע בכלל.

הוא לא מכיר את השפה הזאת. הדיבורים הללו מתאימים רק למי שעבר קשיים ומעברים, רק הוא יכול לזכות לשמוע את הדיבורים הללו, ליבו נהיה רך יותר וכנוע יותר כתוצאה מהמעברים שלו.

המסר של הפרשה הוא להיות מקושר לצדיקים. מי הצדיק שדרכו יורד השפע לעולם? "צדיק יסוד עולם"- שכל פגם שהוא רואה אצל השני הוא לומד שגם הוא כזה.

אתם יודעים, לפני שר' אשר נפטר פנו אליו תלמידיו ושאלו אותו: "הרב, מה יהיה אחרי המוות? מה יהיה? אחרי שתלך ותסתלק מהעולם מה נעשה?"

ענה להם ר' אשר: "מה אתם דואגים? השארתי לכם את 'הדרך', מי שילך בדרכי אהיה איתו גם אחרי המאה ועשרים שנה שלי..."

אני אסביר: כתוב שלעתיד לבוא- בעולם הבא, "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". כשצדיק עולה לגן עדן, מכניסים אותו בברכה ואומרים לו: "הנה רפאל וגבריאל, הם ישרתו אותך. מה שתרצה תבקש- קפה טורקי, תה בטעם קינמון, עוגיות, פריכיות..."

גן עדן עלי אדמות... אומר ר' אשר שזו לא הדרגה הגבוהה ביותר. יש דרגה גבוהה יותר. כשצדיק אמת מגיע לעולם הבא ומבקשים ממנו להיכנס לגן עדן הוא מתפלא: "מה? אני אכנס לגן עדן? אני אשב פה בכורסה והשכינה עדיין תהיה בצער? הרי השכינה בגלות! עוד אין בית מקדש, רוב עם ישראל לא מכיר בכלל בה'. רוב עם ישראל עם מחלות, כאבים, צרות ופיגועים... אני אשב פה על הכורסה והשכינה בצער? מה פתאום! אני רוצה להיות עם השכינה...", וכיוון שהשכינה נמצאת עם אנשים כאובים כמו שכתוב "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה", וכמו שכתוב "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר"- אז הצדיק נשאר עם השכינה. צדיקים אלו, במקום לשבת בגן עדן הם מסתובבים בעולם והולכים לכל האנשים הכאובים, החולים והמסכנים ששקועים בבעיות, והצדיקים- הנשמות הללו, מסתובבים אצלם ומעודדים אותם, מתפללים בשבילם ומחזקים אותם כמו שכתוב: "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל"- לצדיקים אין מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, הם לא מוכנים לנוח כל עוד אין בית מקדש ואין משיח צדקנו. ואם אתה אחרי שבוע של דיכאון שומע קול פנימי שאומר לך "תפתח דף חדש, תפסיק עם הדיכאון!" ופתאום באה לך רוח התעוררות- זו נשמה של צדיק שבאה והרימה אותך, נשמות הצדיקים מגנים עלינו ומתפללים עלינו, בזכותם אנחנו חיים.

אחד מתלמידיו של ר' אשר שמע שאני מוסר שיעורים ושאל אותי: "איך אתה מצליח למסור שיעור? אני התחלתי למסור שיעורים בדרך של ר' אשר וקיבלתי מחלות, צרות, סבלתי בכל הגוף, עד שהרמתי ידיים וסגרתי את השיעור ורק אז הכל הסתדר... איך אתה עדיין מוסר את השיעור?"

עניתי לו: "כשר' אשר היה עדיין חי ביקשתי ממנו שיברך אותי שאזכה להעביר את 'הדרך' הלאה והוא אכן בירך אותי שאזכה בכך...", אז הוא אמר לי: "אה... זו לא חכמה! זה לא אתה! זה ר' אשר! זה בזכותו. הוא עושה לך את כל העבודה. אין לך מה להתנפח..."

אם אתה שומע את השיעורים- זה הכוח של הצדיק, אנחנו צריכים תמיד לזכור שאם אנחנו רוצים ישועות עם הילדים, הבעל או הפרנסה, זה רק דרך ההתקשרות לצדיקי אמת- ללכת בדרכם בהכנעה וענווה,

ואז נזכה לכל הישועות, אמן כן יהי רצון!

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900