ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות
לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000
דוד המלך אומר בספר 'תהילים' "טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ"-
"ה', אני מודה לך על העינויים שהבאת לי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ".
זה פלא עצום, אני מכיר הרבה אנשים שיושבים ולומדים גם בלי שיקבלו עינויים. למה דוד המלך מודה לה' על העינויים? ויותר מזה, דוד המלך אומר שבלי העינויים הוא לא היה לומד... אני מכיר הרבה אברכים שלומדים וטוב להם, יש להם אישה טובה וילדים טובים, הכל טוב אצלם...
דבר נוסף, כשהקב"ה ברא את העולם, התורה בפרשת 'בראשית' משתמשת בשם "אֱלֹקִים": "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר".
תאמינו לי, אני לא רוצה לצטט את כל מהלך הבריאה, אבל כל הזמן מופיע השם "אֱלֹקִים", "אֱלֹקִים" זו מידת הדין, וברגע שהקב"ה סיים לברוא את העולם כתוב "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם". פתאום כתוב "ה' אֱלֹקים", לא רק מידת הדין אלא עכשיו הצטרפה גם מידת הרחמים. השאלה שלנו היא איך פתאום הצטרפה לכאן מידת הרחמים? וחוץ מזה, אומרים חז"ל שהקב"ה בהתחלה ברא את העולם במידת הדין, אך הוא ראה שבמצב כזה אין העולם יכול להתקיים, העולם לא יחזיק מעמד רק עם מידת הדין ולכן שיתף גם את מידת הרחמים.
השאלה שלנו היא מה זאת אומרת שהקב"ה לא ידע מראש שהעולם לא יחזיק מעמד רק עם מידת הדין? הרי ה' יודע הכל, מראש הוא היה צריך לשתף גם את מידת הרחמים...
דבר נוסף, כתוב בספר 'תהילים' "רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ"- לרשע יש הרבה מכאובים, אבל מי שהולך עם ה' משמע שהוא מוגן, אין לו כאבים...
מצד שני כתוב בספר 'תהילים' "רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה'"- רואים מכאן שגם לצדיק יש הרבה רעות, גם הוא עובר הרבה קשיים ומעברים.
פסוק אחד אומר שלרשע יש מכאובים והפסוק השני אומר שגם הצדיק סובל רק שה' מציל אותו. דוד המלך היה צריך לכתוב: "רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁעולצדיק וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ".
לכולם יש כאבים- גם לרשע וגם לצדיק- רק שעל הצדיקים ה' שומר ועל רשעים לא... צריך להבין למה כתוב כאן שני פסוקים נפרדים ולא פסוק אחד משותף.
דבר נוסף, אצל הרשע הפסוק משתמש בלשון "רַבִּים מַכְאוֹבִים"- לשון זכר, ואילו אצל הצדיק כתוב "רַבּוֹת רָעוֹת"- לשון נקבה. השאלה שלנו היא למה אצל הצדיק כתוב בלשון נקבה ואילו אצל הרשע כתוב בלשון זכר?
בואו נתחיל להסביר את היסוד של היום, אני חושב שהוא מאוד חשוב.
בדרך כלל כשאדם סובל מכאבים, אחרי שהוא יגיע למצב שהוא כבר לא יכול לסבול יותר את הכאב, הוא ילך ליועץ או למטפל ויאמר לו:
"תשמע, יש לי סבל גדול מאוד..."
- "מה קרה? ממה אתה סובל?"
- "יש לי בן שמאוד קשה לי איתו, ברוך ה' אישתי אשת חיל ויש לי פרנסה טובה, אבל הבן הזה ממרר לי את החיים. מה אני עושה עם זה?"
- "תשמע לי, תעלים עין, עזוב, אין מה לעשות... בכל בית יש את הדברים הללו, אין 'שִׂמְחָה שְׁלֵמָה', תמיד יש בעיות ותמיד יהיו כאבים, תשתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה..."
העולם אומר "תתעלם מהכאבים שלך! אל תתייחס אליהם יותר מדי, אל תיקח את זה קשה, תשתדל כמה שפחות לחשוב על כך".
אם יש לאדם אישה קשה שעושה לו צרות, כאבים ובלאגן, היועץ יאמר לו: "תראה, ברוך ה' יש לך ילדים טובים, יש לך פרנסה, תשתדל להיות כמה שפחות בבית, כך היא פחות תשגע אותך ותעשה לך צרות. בקיצור, תתעלם ממנה..."
- "אבל מה אני אעשה כשאני נכנס הביתה? בכל זאת, אני צריך לבוא לישון מתישהו..."
- "הכי טוב אם היית יכול להשיג לך אטמי אוזניים, אבל אם אתה לא יכול להשיג לך אטמים, תכניס מהאוזן הזאת ותוציא מהאוזן השנייה..."
במילים אחרות, העולם מדריך אותנו בדרך כלל שההתמודדות עם הכאבים והצרות זה על ידי ההתעלמות מהם, קוראים לזה "היסח הדעת".
דרך נוספת שהעולם אומר לנו זה "ריפוי בעיסוק"- תעסיק את עצמך, תעבוד קצת, תהיה שקוע בכל מיני דברים אחרים וכך לא יהיה לך זמן לחשוב על הצרות שלך וככה לאט לאט תעבור את זה...
דרך "הבעל שם טוב" אומרת בדיוק את ההיפך!
כתוב "וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד"- תתעמק בכאבים שלך, תנסה להבין למה הם הגיעו אליך, תכיר מהם את שפלותך ותיכנע על ידי הכאבים שלך.
יש לציבור שלנו טעות מאוד גדולה בכל הדבר הזה שנקרא "עבודת ה'".
אם נשאל יהודי "מהי תכלית הבריאה?" ויבוא מישהו ויגיד: "תכלית הבריאה היא לקיים תרי"ג מצוות...", מה אתם אומרים- התשובה שלו נכונה או לא? התשובה שלו לא נכונה! באנו לעולם כדי להכיר שהכל זה מה'.
אני צריך להכיר שה' מקיים דרכי את תרי"ג המצוות, זה ה' עושה ולא אני! כיצד נכיר בזה? אפשר להכיר בזה רק דרך שפלותנו... הדבקות בה' מגיעה בעקבות הכישלונות שלך, בעקבות הטעויות והנפילות שלך. רק משם אפשר להגיע להכרה שהכל מה' כפי שכתוב בפסוק "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹקַּ".
באופן נורמלי בן אדם רגיל לא מוכן להכיר בשיטה הזאת. תבוא לבן אדם בריא ומוצלח ותגיד לו: "אתה יודע שאתה חלשלוש, אתה חלש כמו נוצה, חסר אונים..."- הוא לא יקבל את זה. אם הקב"ה ירחם עליו הוא יבין שהוא חסר אונים בדלקת ריאות הראשונה שהוא יחטוף, בהתקף הלב הראשון, בשפעת חזקה או בקלקול קיבה שידביק אותו למיטה שבוע שלם. פתאום הבן אדם יקלוט שהוא מסכן, "אני לא יכול לאכול, כואב לי, תצילו אותי, תתקשרו למשטרה, לאמבולנס ולמכבי אש, חפשו דרך להציל אותי, אני תיכף מת..."
אם המשפחה שלו תבוא באותו הזמן לבקר אותו ויגידו לו:
"מה זה? אמרת שאתה בריון, שאתה חזק, שאף אחד לא יכול עליך..."
- "לא, לא, לא! עכשיו אני כבר לא אומר את זה".
- "למה? מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות?"
- "אתם לא יודעים מה אני עובר... אני לא מאחל את זה לאף אחד..."
תכלית הבריאה היא להגיע להכרה שהכל מה'!
תבין כמה אתה שלילי, כמה אתה מסכן וחסר אונים... אבל בן אדם לא מוכן לקבל את האמת הזאת. תבוא לבן אדם שהולך לו, הוא יושב כל היום ולומד, מתפלל, עושה חסד ותגיד לו: "אתה יודע שאתה כלומניק? אתה יודע שאתה 'תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ'?" הוא יענה לך: "מה עשיתי לך? אתה באת לפגוע בי?"
הוא לא יבין מה אתה רוצה ממנו. מה בכל זאת כן גורם לאדם לקבל את הדיבורים הללו? התשובה היא כאבים!
הכאבים לוחצים את הבן אדם לקיר ומתחילים לגלות לו לאט לאט שהוא מסכן, שהוא לא כמו שהוא חשב, הכאבים מאלצים את הבן אדם להיכנע.
אבל עדיין יש בחירה לאדם, בן אדם עם כאבים יכול לא לקלוט את המסר של הקב"ה ולחשוב שהוא יבריא והכל יסתדר. מטרת הכאבים היא להכניע את האדם, כי רק על ידי הכאבים הוא יהיה מוכן להודות שהוא חסר אונים.
לשבת ללמוד, להתפלל ולעשות חסד אפשר גם בלי כאבים. המשגיח בישיבה מוסר שיחת מוסר וכל הילדים בישיבה מתחילים ללמוד טוב ולהתפלל גם בלי כאבים...
אבל כדי לקלוט שאתה חסר אונים, מסכן, שלילי, כעסן ותאוותן- לזה הגאווה שלנו מתנגדת. ומתי כל זה התחיל? כל זה התחיל מחטא "עץ הדעת", אדם אכל מ"עץ הדעת" ונהיה דעתן. לפני שהאדם הראשון אכל מ"עץ הדעת" "יצר הרע" לא היה חזק, אבל אחרי שהוא אכל מ"עץ הדעת" הגאווה נכנסה לתוכו, הוא התחיל לחשוב שהוא גם כמו בורא עולם, גם הוא משהו...
הרעל נכנס לו למעיים ועכשיו זה כל כך בפנים שאי אפשר להוציא ממנו את הגאווה אלא רק על ידי כאבים. רק כשיש לבן אדם כאבים הוא מוכן להתחיל לעשות חשבון נפש וללמוד שבלי בורא עולם אין לו בריאות, בלי בורא עולם הוא לא יכול להתמודד עם הכעסים שלו, עם תאוות האכילה שלו, עם השלום בית שלו, חינוך הילדים והפרנסה...
רק הכאבים מנענעים את הבן אדם להגיע למקום הנכון.
אבל לא צריך לחכות לכאבים בומבסטיים, אפשר ללמוד גם מכאבים קטנים...
הגמרא במסכת 'ערכין' דף ט"ז עמוד ב' אומרת "הושיט ידו לכיס ליטול שלוש ועלו בידו שתים..."- בן אדם הכניס את היד לכיס ורצה להוציא שלושה מטבעות אבל באמת יצאו לו רק שתי מטבעות- זה כבר נחשב יסורים, זה סימן מה', ה' הביא לך תזכורת, אבל הבן אדם מזלזל ואומר: "שטויות, אני אכניס עוד פעם את היד לכיס ואוציא עוד מטבע...", ואז בורא עולם אומר: "אין בעיה! אני אשלח לו גירודים...", והוא מתגרד ומתגרד ועדיין לא קולט. אחר כך הקב"ה מוסיף קצת דם בגלל הגירודים אבל עדיין הוא לא קולט, עכשיו הבן אדם מחפש משחות- והקב"ה מעלה את ה'מחיר' והכאבים הולכים ומתעצמים עד שהוא נתקע בקיר...
לאדם הראשון הייתה בחירה- הקב"ה אמר לו שאם הוא יאכל מ"עץ הדעת" הוא ימות, אבל באמת הכוונה היא לא מיתה פיזית אלא שהוא יהפוך לרע והוא לא יוכל לצאת מזה אלא רק אם יהיו לו כאבים, הוא יהפוך לכל כך 'קשה' שרק 'פטישים' גדולים יצליחו לרכך אותו...
"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב"- העונש בא לנו בגלל שהאדם הראשון אכל מ"עץ הדעת" והתמלא בגאווה גדולה, התיקון שלנו יהיה באמצעות כאבים- שנגיע לאדמה- שנכיר את שפלותינו.
הכאבים הללו אמורים להביא אותך להכנעה,
לכן אל תתעלם מהם אלא תלמד מהם.
למשל, אדם שיש לו כאב בחינוך ילדים, יש לו ילד שלא הולך לו איתו בקלות, תלמד מהכאב הזה שבורא עולם מלמד אותך שאתה חסר אונים בחינוך, שאתה לא יודע לחנך...
אם אתה רואה שהקב"ה ממשיך לשלוח לך כאבים-
כנראה שלא עשית עבודה נכונה...
עכשיו תתחיל להתפלל לה', תתחנן אליו: "ה', מה אתה רוצה להראות לי? מה אתה רוצה שאעשה כדי שהכאבים הללו ילכו?" פתאום ה' יזכיר לך שכעסת אתמול וגם שלשום, אולי הלכת עם התאוות שלך... ה' יזכיר לך את הנפילות שלך כדי שתלמד שאתה פגום, ואז תראה שלאט לאט הכאבים הללו יעלמו.
זאת אומרת שאסור להתעלם מהכאבים אלא צריך ללמוד מהם, לכן כתוב "טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ", לא כתוב "לכן אלמד תורתך" כי את התורה אפשר ללמוד גם בלי כאבים. אבל כדי להגיע לאמונה, להגיע להכרה שהכל מה' ושאני בלעדיו חסר אונים- זה רק על ידי עינויים.
אדם שטוב לו בחיים לא מכיר באמת את בורא עולם...
כדי להגיע לאמונה אמיתית הבן אדם חייב לעבור עינויים. כל גדולי ישראל עברו עינויים, אפילו דוד המלך אמר "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ"- אדם שלא עובר כאבים לא יסכים לשמוע את הדיבורים הללו, ואפילו אם הוא יבין אותם הוא לא יצליח לְיָשֶׂם אותם, זה ישאר אצלו בתיאוריה, רק אם יהיו לו כאבים הוא ילך בדרך הזאת.
לכולם יש כאבים, הבעיה שאנשים פיתחו שיטה איך
להעלים עין ולטאטא הכל מתחת לשטיח.
לא כולם יסכימו להגיע להכרת שפלות ולשמוע שהם חסרי אונים.
"פרי הארץ" זיע"א כותב בסוף פרשת 'קדושים' משהו מפחיד, הוא כותב שם שאם אדם רוצה סימן לדעת אם הוא בכיוון הנכון, אז הוא צריך לבדוק את עצמו כל יום ולגלות שהוא יותר ויותר מגושם, אבל אם הוא מיום ליום דווקא רואה ומבין שהוא הולך ומתקדם, מתעלה ומתרומם- סימן שהוא לא שייך לקדושה...
תשמעו סיפור, הוזמנתי לשבת בר מצווה של בן אחותי בקריית ספר, תכננתי ללכת עם כל המשפחה אבל בסוף זה לא הסתדר והלכתי רק עם הבן שלי. אחותי לחצה עליי מאוד שאבוא, היא ביקשה שאומר דברי תורה ואשיר קצת, בכל זאת אני אחיה הבכור... היו שם הרבה אורחים ושמו אותי באיזושהי דירה כדי שאשן שם ואבוא לסעודות שבבית הכנסת, זאת הפעם הראשונה שעשיתי שם שבת... הייתי ללא מצב רוח וחשבתי לעצמי "בשביל מה באתי לפה? מה יש לעשות כאן בשבת? מה בורא עולם רוצה ממני? אין לי כוח לדברים האלו..."
ועוד לישון בבית שאני לא מכיר כמו מסכן? אבל מה לעשות? בשביל לכבד את המשפחה הלכתי. לפני כניסת השבת נכנסתי לבית של אחותי וישבתי בסלון. מהסלון קלטתי שאנשים נמצאים במטבח וחותכים להם עוגת גבינה...
לא היה נעים לי להיכנס להמולה במטבח, בכל זאת אני אורח, אבל קיוויתי שה' ישלח את רחמיו וישלח לי משהו... לצערי הגדול חיכיתי וחיכיתי עד שהגיע הזמן ללכת לבית הכנסת...
שתקתי ואמרתי לעצמי "השבת עוד ארוכה, עוד חזון למועד..."
סעודה ראשונה אוכלים בשר אז לא שייך לאכול אחר כך עוגת גבינה.
אבל ציפיתי בשבת בבוקר לפחות לאכול מהעוגה, אבל ללא הועיל ושוב אכלנו בשרי... חיכיתי שוב שש שעות והסעודה השלישית הייתה בשעה שש וחצי בערב כך שאין מה לדאוג, נשאר רק לקוות לה'...
הגעתי לסעודה שוב, פתחתי ספר ואני מחכה שמישהו יגיע ויביא לי עוגת גבינה... אבל כלום... לא קיבלתי לא עוגה ולא גבינה...
יצאה השבת ועשינו הבדלה, ואני רואה שאנשים נכנסים וחותכים לעצמם פרוסת עוגה... אני לא הרגשתי בנוח לחתוך לי פרוסת עוגה, אני בכל זאת אורח. בסופו של דבר אמרתי לבן שלי: "תדע לך, היה שווה כל השבת הזאת שבורא עולם הוציא אותי מבני ברק והביא אותי עד קריית ספר כדי שאראה איך כל כולי מוּנָע מ'אוכל'... ממש פרה, תראה מה מעסיק אותי, 'מה עם העוגה? למה הם לא מביאים לי עוגה?' תשמע, היה שווה כל השבת הזאת רק שאלמד כמה אני מגושם וקשור לכל הדברים הגשמיים האלו..."
כל השבת זה טרטר אותי וסיבב לי את המוח.
עם כל הזקן והפאות שלי ובנוסף תוסיפו לזה את כל הדרשות האלו ועדיין לא הצלחתי להתגבר...
"מי אתה בכלל? תכיר את האמת שלך שאתה כלומניק, אתה דורש ומדבר על אמונה והכנעה, אבל תכיר את האמת שלך שעוגה קטנה משכיבה אותך ומורידה לך את כל המצב רוח..."
אני ארגיע אתכם ואומר שה' שמע את תפילותיי וראה את דמעותיי, ופתאום נזכרו בסעודה רביעית לבוא אליי ולשאול: "הרב, אתה רוצה קפה ועוגה?"
- "כן, אני אשמח... יש כמה סוגי עוגות?"
- "כן, יש כמה סוגים, יש עוגת שוקולד, עוגת גבינה ו..."
אפילו לא חיכיתי שיסיימו את המשפט, ישר אמרתי "תביאו עוגת גבינה!"
שבת שלמה הקב"ה מנער את הבן אדם ואומר לו "תראה במה אתה אוחז, תראה את האמת שלך..."
לזה קוראים 'שבת של התעלות'!
התעלתי כשהרגשתי בחוש כמה אני קטן!
לא האמנתי שאני עד כדי כך! זאת שבת רצינית, זאת שבת של התקדמות בעבודת ה', גיליתי השבת הזאת כמה אני קטן...
מהגאווה שלי לא ביקשתי פרוסת עוגה אלא העדפתי לחכות ולראות האם יציעו לי מעצמם או לא...
אני גם גאוותן וגם תאוותן!
לא מזמן מישהו סיפר לי שהוא התארח בשבת אחת בבית מלון בהשתתפות אחד הרבנים שהנהיג את השבת. שאלתי אותו "איך הייתה השבת?" והוא ענה: "אל תשאל! איזו שבת מרוממת, איזו אווירה, אילו דברי תורה, ממש התעלינו... הרב העיף אותנו באוויר, טסנו בשמי הארץ, הרגשנו שאנחנו בגן עדן, הרגשנו שאנחנו מתקרבים אל ה'...", מה יצא לו מהשבת הזאת? הוא יצא קטן יותר או גדול יותר? התשובה פשוטה, הוא יצא גדול יותר!
אומר "פרי הארץ" שאם אתה חושב שהתרוממת- נפלת!
להתרומם בעבודת ה' זה לגלות כמה אתה קטן. להתקדם בעבודת ה' פירושו לדעת היום יותר מאתמול כמה אתה קטן. אם על ידי התפילה שלך גילית כמה אתה יותר קטן, זה סימן שהתפללת כמו שצריך, אם למדת תורה וגילית כמה אתה קטן, זה סימן שלמדת תורה כראוי...
כל מצווה ומצווה צריכה לגלות לך כמה אתה קטן כדי שתבין שהכל זה מה'.
כשאישה אומרת לחברה שלה: "השבוע אפיתי שתי עוגות- אחת למשפחת יודלביץ' ואחת למשפחת זינגרביץ'... אני אוהבת את זה, זה עושה לי טוב על הלב להעניק, לתת, אני כולי נתינה..."
- "מה את אומרת? את ממש ענקית!"
- "כן, בלי עין הרע! אל תעשי לי עין הרע..."
מישהי אמרה לי: "ברוך ה' סיימתי בשבת ספר 'תהילים', בשבת אני לא מוכנה לוותר על 'תהילים', בעלי שומר על הילדים ואני קוראת..."
אני מאמין שגם אצלך בספר 'תהילים' כתוב "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם"- האם אחרי הקריאה הרגשת 'תוֹלַעַת'? למדת מה שדוד המלך כתב? זה מה שדוד המלך רצה ללמד אותנו, "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם"...
אברהם אבינו אמר על עצמו: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר". למה אנחנו לא מדברים ככה? פשוט, אתם יודעים מה התשובה? בגלל שאנחנו רוצים-
להתקדם, להתעלות, להיות גדולים...
והקב"ה אומר: "טוב, אם אתה גדול אז אתה לא צריך אותי, נכון?"
ואז כשה' עוזב אותי אני לא יכול להסתדר כמו שכתוב: "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל".
לא שייך לקלוט את הדיבורים הללו בלי מעברים וכאבים, העולם אומר "תתנתק מהכאבים שלך, תעלים עין, תסתכל על חצי הכוס המלאה..."
ודוד המלך אומר "וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד"- כל הזמן צריך לזכור את הכאבים שעוברים עלינו וללמוד מהם את אפסיותנו.
מהכאב שלי אני מגיע ל- "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד", ומהחטא שלי אני מבין שכל המצוות שאני כן עושה הם הרחמים של ה' בבחינת "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד".
כשהקב"ה ברא את העולם, אז קודם כל הוא ברא אותו במידת הדין כדי ללמד אותך שההתחלה- היסוד שממנו תגיע לבורא- הוא מידת הדין, יסורים וכאבים. רק ברגע שתיכנע מהכאבים שלך אז תתחיל לקלוט שאתה אפס, שאתה שלילי וחסר אונים, כך תזכה למידת הרחמים, תזכה שבורא עולם יתגלה אליך ויראה לך את הטוב שלו...
על ידי היסוד הזה אנחנו יכולים לקצר את הכאבים שלנו. תלמד את הכאב ותתחבר אליו. למשל, אם יש למישהו בעיה בריאותית- המסר הוא להכיר שהבריאות שלך לא בידיים שלך, אתה חסר אונים, חלש וחולה ורק ה' יכול לרפא אותך. הבעיה עשתה אותך יותר קטן, ואם תפנים את המסר תחסוך לעצמך כאבים.
כל הבסיס שלנו בעבודת ה' בנוי על כאבים. לקב"ה אין מטרה סתם לענות אותנו, אלא מטרתו היא להכניע אותנו...
"טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי..."- "עֻנֵּיתִי" מלשון עני, היסורים מגלים לי שאני עני, חסר אונים, מסכן. הבעיה היא שאנחנו מעלימים עין מהיסורים והקב"ה שולח לנו עוד קצת בשביל שנקלוט את המסר.
כשאדם מתכונן לעסקה חשובה או ראיון עבודה, בלב הוא צריך להרגיש ולהכיר שהוא מפסידן וחסר אונים ושההצלחה שלו תלויה רק בבורא עולם: "אבא, תרחם עליי. תן לי את המילים הנכונות, אם העבודה הזו טובה לי- תסגור בשבילי את כל הפרטים..."
תשמעו סיפור, הגיע אליי זוג בניסיון אחרון לפני פרידה. הבעל רצה לשמור על הקשר והאישה לא.
אישתו אומרת לי: "הרב, חבל לך לשמוע אותו, מבחינתי זה סגור! אני כבר נעולה, אני לא מעוניינת בקשר, חבל על הדיבורים..."
כשראיתי שהמצב ככה אמרתי לבורא עולם: "אבא, תרחם עליי כי אני לא מסוגל לעזור לזוג הזה. אבא, תעזור לי..."
שאלתי אותה: "יש לכם ילדים?"
- "כן, יש לנו ילד בן שנה וחצי..."
וליבי כואב על הילד ועל הבעל שמוכן לעשות הכל כדי שישארו יחד.
התפללתי בלב: "אבא, תעזור לי לעשות משהו, אני בלעדיך לא אצליח לשנות כלום אצלם".
היו לי בעבר זוגות שלא הצלחתי לעזור להם ומהם למדתי שאני מצד עצמי לא מסוגל לעזור לאף אחד... אמרתי לאישה: "אם את לא מעוניינת לדבר על הקשר ביניכם, את מוכנה לפחות לשמוע דברי תורה?"
היא ענתה לי: "אם זה כמה דקות, אז כן ..."
התחלתי לומר להם דברי תורה בענייני שלום בית, ברוך ה' האישה גילתה התעניינות ואמרה לי: "הרב, נגעת בדיוק בנקודה. אני אישה מאוד רוחנית. אני אוהבת לקרוא ספרים, להאזין לרבנים, אני אוהבת להתקדם והבעל הזה כל הזמן נשאר לי מאחור, אני מתחננת אליו לקרוא איזה ספר. כלום, הוא לא זז... איך אני יכולה לחיות עם אחד כזה? אני רוצה להתקדם..."
עניתי לה: "תיראי, אם את רוצה להתקדם אז בואי תשמעי..."
והתחלתי להסביר להם שבעצם האדם הוא מציאות שלילית, אנחנו מציאות רעה- כולנו רעים- ושהטוב זה רק הקב"ה והכל ממנו. היא שאלה אותי:
"מה??? אני רעה?"
עניתי לה: "כן, זה שאת לומדת ומתקדמת אלו הרחמים של ה', את לא יותר טובה מבעלך בכלל..."
אחרי שעה וחצי ששמעה אותי היא שאלה אותי "אז מה אתה מציע לי לעשות?" הצעתי לה שתיתן לבעלה עוד הזדמנות ושתבין שהיא לא יותר טובה ממנו. בינתיים תודה לאל שבועיים זה מחזיק מעמד. היא הסכימה לקבל את זה שהיא שלילית, היא הסכימה להבין מהנפילות שלה שהיא חסרת אונים.
לאור הדברים הללו ניתן להבין את הפסוק "רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע"- הרשע לא לומד כלום מהכאבים שלו ולכן הם ממשיכים לבוא אליו.
"מַכְאוֹבִים"- זה לשון זכר כי הרשע עם כל הכאבים שלו מרגיש עדיין 'גבר'. "וְהַבּוֹטֵחַ ה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ"- גם לבוטח בה' יש כאבים, אבל הוא נכנע מהם ולכן הוא זוכה לחסדים.
"רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק"- לצדיק יש הרבה צרות אבל ה' מציל אותו, מהצרות הללו הצדיק רואה כמה הוא חלש.
"רָעוֹת"- מלשון נקבה כי הוא מכיר כמה הוא חלש.
זה גם לגבינו, לא לחשוב שאם באנו לשמוע את השיעורים הללו אז אנחנו צדיקים, זאת לא האמת...
אני חיפשתי דרך לצאת מהכאבים שלי עד שה' כיוון אותי לשמוע את הדיבורים הללו. היו לי הרבה כאבים, רצתי מרב לרב כדי לקבל מהם ברכות.
כל הרבנים אמרו לי: "בעזרת השם יהיה בסדר, ה' יעזור..."
כל הרבנים בירכו אותי אבל שום דבר לא השתנה. עד שאחרי הרבה שנים בורא עולם כיוון אותי למישהו שאמר לי שיש יהודי בירושלים וקוראים לו ר' אשר ושכדאי לי ללכת אליו. כשהגעתי אליו ביקשתי ברכה על המצב שלי, ובמקום לברך אותי הוא אמר לי: "תפנה אליו, תצעק אליו והוא יענה לך!"
נפגעתי מאוד... באתי לבקש ברכה, מה אתה אומר לי "תפנה אליו"?
אני הרי כל יום פונה אליו... יצאתי החוצה שבור מאוד ואנשים שחיכו שם בחוץ שאלו אותי: "מה קרה? למה אתה נראה ככה? מה הוא אמר לך?"
- "באתי במיוחד מבני ברק עד ירושלים בשביל שהוא יגיד לי לפנות אליו? עשיתי את זה גם כשהייתי בבני ברק. ביקשתי בסך הכל ברכה, הוא אפילו ברכה לא נתן..."
- "פה אין ברכות, פה אתה צריך לעבוד!"
- "מה לעבוד? מה זאת אומרת?"
- "תשאל את בורא עולם מה הוא רוצה ממך, אם יש כאבים כנראה שאתה עושה משהו לא נכון..."
- "מה לא נכון? אני לומד כל יום עד שתיים בלילה, מוסר כל שבוע שיחה, מתפלל תפילת 'שמונה עשרה' חצי שעה עד שכבר יש לי כאבי ראש. מה עוד אתם רוצים? מה עוד אני יכול לעשות?"
- "תראה איך אתה לוקח את כל העשייה הזאת לעצמך, תראה כמה אתה מלא בגאווה..."
- "מה זאת אומרת?"
- "תתחיל להבין שכל התפילה והתורה שאתה לומד זה לא אתה, זה הקב"ה, אתה סתם חתיכת מפלצת..."
זה היה בשבילי כמו בומבה בראש... שאלתי אותם "אני מפלצת? למה?"
- "מה למה? לא ראית את עצמך כשאתה כועס? כשאתה פוחד? כשאתה מתגאה? תראה מי אתה בנפילות שלך..."
לא הייתה לי ברירה, עברתי המון כאבים, לא יכולתי כבר להחזיק מעמד מול הכאבים שלי והתחלתי לעבוד בכיוון שאמרו לי שם ולאט לאט התחילו להגיע ישועות. זכיתי להיכנס לרב עוד כמה פעמים ולמדתי את "הדרך" של "הבעל שם טוב" מר' אשר. כך התחלתי להיות יותר שמח וחייכן, יותר פתוח, מתייחס יותר יפה לבריות, הפסקתי לראות את עצמי כמישהו שהוא מעל כולם,
התחלתי להבין שאני לא יותר טוב מאף חילוני שמסתובב ברחוב, גם אני בדיוק כמוהו.
תשמעו משהו, הגיעו אליי בעל ואישה שחזרו בתשובה לפני מספר שנים והאישה אמרה לי: "הרב, אני ברוך ה' מתחזקת אבל בעלי נשאר קצת מאחור... אני לא מוצאת טעם להישאר איתו..."
- "איזה כיף לך שאת חוזרת בתשובה, אני עוד נשארתי חילוני..."
- "מה חילוני? יש לך זקן..."
- "כן, אני חילוני אבל ה' מרחם עליי ומזכה אותי לקיים מצוות, אני אותו דבר כמו כולם..."
לקח קצת זמן להסביר לה למה התכוונתי, אבל לאט לאט היא התחילה להודות שהיא 'על הפנים', ואם את 'על הפנים' למה את מחזיקה מעצמך יותר טובה מבעלך?
אם בעל או אישה אוחזים שהם טובים יותר מבני זוגם,
זה סימן שהם חיים 'גאווה',
הם לא חיים את "הדרך" ובטח שלא חיים עם בורא עולם.
איך בן אדם יכול להיות בטוח שהוא הולך בדרך הנכונה? התשובה היא אם הוא אוהב את כולם באופן שווה, הוא מרגיש שווה לכולם ולא אוחז שהוא טוב יותר מאף אחד בעולם.
"הדרך" הזאת הביאה לי שלום, שלווה, פרנסה, ילדים, מסירת שיעורים, הצלה של עשרות בתים שכבר כמעט היו ברבנות והתחילו לעבוד לפי "הדרך" והבתים ניצלו, אנשים שסבלו מחרדות, פחדים, בעיות נפשיות, ותודה לאל הרבה מהם הבריאו.
כל הבלגן מתחיל מהניתוק מאבא, הבעיות באות מהגאווה.
תיכנע, תכיר את האמת שלך והכל יסתדר.
תתחבר למציאות של החיים שלך, תפסיק להכחיש ולהסתיר את הנפילות שלך, תהיה אמיתי עם עצמך.
"הדרך" שלנו לא אומרת "בואו נהיה צדיקים, בואו נתחזק..." אלא "הדרך" שלנו אומרת "בואו נעזור לעצמנו לסבול פחות, שנזכה לכמה שיותר ישועות..."
כתוב "ומַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עַד מָרום"- אם תהיה שפל ירימו אותך, אם תהיה עם 'האף למעלה'- תחטוף מכות..
ה' הוא צדיק גדול וכל יכול, ואני צריך להכיר כמה אני מינוס, אני לא יכול בלעדיו- אני שלילי- רק שהוא מרחם עליי ומזכה אותי לעשות פעולות טובות.
יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו ללכת בדרך האמת,
אמן כן יהי רצון.
ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה