דבר תורה לפרשת "תזריע-מצורע" “מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים” [דרך הבעל שם טוב]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000

"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן"- פרשת השבוע עוסקת בעניין המצורע.

אומר המדרש 'ויקרא רבה' בפרשה שלנו דף ט"ז: "'זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע', הדא הוא דכתיב 'מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים'. מעשה במוכר אחד שהיה עובר מעיר לעיר באזור ציפורי, והיה מכריז ואומר: 'מי רוצה לקנות סם חיים?' באו אליו כולם. רבי ינאי היה יושב בחדר שלו, שמע שהמוכר אומר: 'מי רוצה לקנות סם חיים?' אמר לו רבי ינאי: 'בוא, עלה לכאן, מכוֹר לי'. אמר לו המוכר: 'לא אתה צריך תרופה כזאת ולא אנשים כמוך'. ביקש ממנו רבי ינאי שוב ושוב. עלה אליו המוכר, הוציא ספר תהילים והראה לו את הפסוק: 'מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים'. מה כתוב אחר כך? 'נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ'. אמר רבי ינאי:  'גם שלמה המלך בספר 'משלי' אומר: 'שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ'. אמר רבי ינאי: 'כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה ולא הבנתי את הפרוש הפשוט שהרוכל הזה בא ולימד אותי'".

הרוכל עלה לרבי ינאי ובסך הכל פתח לו פסוק בתהילים "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים    אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ"- כך אמר אותו רוכל ורבי ינאי יצא בהתפעלות.

אמר רבי ינאי "כל החיים שלי קראתי את הפסוק הזה ולא ידעתי מה הפרוש שלו, עד שבא המוכר הזה והסביר לי אותו".

רבי ינאי מתפעל מהפירוש של הרוכל, והשאלה שלנו היא מה חידש לך הרוכל הזה? מה הוא אמר לך שעד היום לא ידעת? הוא בסך הכל פתח ספר תהילים והקריא לו פסוק "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים..."

ממה התפעל רבי ינאי? כך שואלים המפרשים...

הרוכל הזה מכריז ברחוב "מי רוצה סם חיים?", "סם" זה תרופה, אני יודע שתרופה היא נגד מחלות, תרופה לוקחים לכאבי ראש, כאבי לב, לחץ דם גבוה, בשביל זה לוקחים תרופות, אף פעם לא שמעתי שלוקחים תרופה לחיים- "מי רוצה סם חיים?" צריך תרופה כשיש בעיות בחיים? תרופה צריך למחלות ולא לחיים...

הגמרא במסכת 'עבודה זרה' דף י"ט עמוד ב' מספרת סיפור דומה על רבי אלכסנדרי ששאל "מאן בעי חיי? מאן בעי חיי?" רבי אלכסנדרי שאל "מי רוצה לקנות חיים? מי רוצה לקנות חיים?" ואז הוא אמר "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה".

הוא לא אמר "סם חיים" אלא "חיים".

השאלה שלנו היא למה רבי ינאי מכריז "מי רוצה לקנות סם חיים?" ואילו רבי אלכסנדרי אומר "מי רוצה לקנות חיים?"

מה ההבדל בין רבי ינאי לרבי אלכסנדרי?

דבר נוסף, הפסוק עצמו צריך ביאור, כתוב "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב...", לכאורה יש כאן כפילות בפסוק, החצי השני של הפסוק ממש מיותר, הוא למעשה כפילות של החצי הראשון.

הרי "אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב" זה אותו הדבר כמו "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים", מה זו התוספת הזאת שדוד המלך כותב בפסוק- "אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב"- ברור שדוד המלך התכוון לחיים טובים ולא חיים של סבל, אז הפסוק עצמו שכתב דוד המלך מצריך ביאור.

דבר נוסף, אתם יודעים שתרגום אונקלוס במקום מתרגם את המילה "מְּצֹרָע"- "סְגִירָא", ואת המילה "צָּרַעַת"- "סְגִירוּתָא", אז תרגום אונקלוס למילה"מְּצֹרָע" הוא סָגוּר- "סְגִירָא". עד היום ידעתי ש"מְּצֹרָע" זו מחלת עור כלשהי בגוף האדם, אני הייתי מתרגם את המילה "מְּצֹרָע"- חולה.

למה התרגום מתרגם את המילה הזו סָגוּר, "צָּרַעַת"- "סְגִירוּתָא".

מה הקשר בין "מְּצֹרָע" לסָגוּר? מה, "מְּצֹרָע" הוא סָגוּר?

דבר נוסף, במסכת 'עבודה זרה' דף ה' עמוד א' כתוב: "ארבעה חשובים כמתים, ואלו הן: עני, סומא, מצורע ומי שאין לו בנים".

"מְּצֹרָע" נחשב כמו מת, למה? בפשטות מקובל לומר הואיל והעונש שלו זה "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ..."- הבדידות הזו היא כמו מוות, ולכן הוא נחשב למת...

אנחנו היום רוצים להסביר הסבר נוסף למה מצורע חשוב כמת עוד לפני שהוא מקבל את העונש של "בָּדָד יֵשֵׁב". עצם זה שהוא מצורע הוא כבר חשוב כמת, למה?

שאלה נוספת, במסכת 'סוטה' דף מ"ב עמוד א' כתוב: "אמר ר' ירמיה בר אבא 'ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה, כת ליצים, כת חניפים, כת שקרים וכת מספרי לשון הרע'"- יש ארבעה אנשים שלא יקבלו פני שכינה והם ראשי תיבות חשמ"ל- חנפנים, שקרנים, מספרי לשון הרע וליצנים.

חנפן אני מבין, מי שמחניף לרשעים, נגיד מישהו עשה משהו רע והבן אדם הזה הולך ומחניף לו "כל הכבוד, איזה גבר, איזה אומץ! שמע, אני ממש מתפעל ממך..."- אחד כזה יהיה לו חלק לעולם הבא? הוא מחניף לרשעים, בטח שלא יראה פני שכינה.

שקרן גם אני מבין, כתוב בפסוק "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי"- הקב"ה לא רוצה שיהיה לו קשר כלשהו עם שקרנים, אז אני מבין שלשקרנים אין חלק לעולם הבא...

גם ליצנים אני מבין, ליצן זה מי שמזלזל בכל דבר רציני, זה לא משנה מה, "אהה, עזוב, אתה מאמין בזה? שטויות...", בכל דבר הוא מזלזל- זה ליצן, אז אני מבין שבן אדם שמזלזל בכל דבר לא יהיה לו חלק לעולם הבא ולא יראה פני שכינה...

אבל לא הבנתי למה מי שמספר לשון הרע, מלכלכך על זה ועל זה, למה לו אין חלק לעולם הבא? הוא יהודי ששומר תורה ומצוות, שומר שבת, מניח תפילין בכל יום, קובע עיתים לתורה, אבל יש לו בעיה קטנה שהוא אוהב לרכל על אחרים. בסדר, תן לו את העונש שלו, את הגיהנום שמגיע לו על הלשון הרע, אבל הוא לא יקבל פני שכינה? למה?

התירוץ המקובל על השאלה הזו הוא כמו שכותב "חובות הלבבות" שידוע שמי שמספר לשון הרע אז המצוות שלו עוברות לאותו אחד שהוא דיבר עליו לשון הרע, והעבירות של זה שדיברו עליו עוברות לזה שדיבר, לכן לא נותרו לו מצוות ויש לו מלא עבירות, על כן אין לו חלק לעולם הבא, הרי על מה יהיה זכאי לעולם הבא?

זה התירוץ המקובל ואנחנו רוצים היום להביא הסבר נוסף...

דבר נוסף, במסכת 'ערכין' דף ט"ז עמוד א' כתוב: "על שבעה דברים נגעים באין..." ואחד מהם הוא "צָרוּת העין". עד עכשיו ידענו שנגעים באים בגלל לשון הרע, פתאום חז"ל באים ואומרים שנגעים באים גם בגלל "צָרוּת העין"... מה זו "צָרוּת העין" הזו?

עוד משהו, כתוב במדרש "ויקרא רבה" דף ט"ו: "אמר רבי יהושע בן לוי חמש תורות כתובות במצורע: 'זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת', 'זֹאת תִּהְיֶהתּוֹרַת הַמְּצֹרָע', 'זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת', 'זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת', 'זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת', ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה, לפיכך משה מזהיר את ישראל 'זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע'"- חמש פעמים כתובה המילה "תּוֹרָה" אצל מצורע כדי ללמד אותך שמי שמספר לשון הרע כאילו עובר על חמישה חומשי תורה...

אומר ה"חפץ חיים" שמי שדיבר לשון הרע עובר על שבע עשרה מצוות לא תעשה ושלוש עשרה מצוות עשה- אז השאלה שלנו היא למה המדרש אומר שהוא עובר על חמישה חומשי תורה? איך בגלל עוון לשון הרע הוא כבר עובר על חמישה חומשי תורה, איך?

היום אנחנו רוצים לומר יסוד מאוד חשוב, אולי זה אחד היסודות החשובים ביותר שצריך וכדאי לדעת אותם.

ביסוד הזה נכשלים ונופלים וזה מאוד כואב כי תוצאות היסוד הזה הן מאוד רציניות וכדאי מאוד להפנים ולהתפלל על זה...

ישנן שתי גישות ביהדות: יש גישה שנקראת "יהדות לוחצת" ויש גישה שנקראת "יהדות מחבקת".

אנחנו נסביר את הדברים, יש אנשים שההסתכלות שלהם על התורה והמצוות כלפי עצמם, כלפי הילדים שלהם ובני ביתם או אפילו כלפי התלמידים שלהם, זו גישה של "יהדות לוחצת". זאת אומרת הם לוקחים את התורה והמצוות ומשדרים דרכם לחץ. למשל, אדם יכול להגיע מבית הכנסת לשולחן שבת והרבה פעמים אתה מגיע הביתה והאישה והילדים נמצאים בחדר. האישה מספרת להם סיפורים והאבא מגיע מבית הכנסת ואומר: "שבת שלום, הגעתי...", האמא שמעה או לא שמעה וממשיכה עם הילדים, עוברת דקה והוא שוב מכריז "אני כאן!" ואין יחס. בינתיים הוא מתחיל 'להתחמם' כי כתוב בסידור שילך לביתו כדי שיקדש מיד על היין, אבל הוא שכח שכתוב שם גם עוד שני מילים, "בשמחה וברננה..."

הבן אדם מחכה לתגובה וסוף סוף האישה והילדים נזכרו להגיע אחרי עשר דקות, הילדים עדיין ממשיכים לשחק, אבל רק בגלל שאמא אמרה "אבא כבר הגיע, זה לא יפה, בואו..." הילדים מגיעים לשולחן שבת, אבל כמובן שהם עוד ממשיכים, "אני ניצחתי", "לא, אני ניצחתי"... האבא כבר עשרים דקות 'מתבשל', ואז הוא דופק על השולחן וצועק "אני מתחיל קידוש!" וואו...

פתאום כולם מתנערים, מקבלים את ההלם ומבינים שהמלחמה התחילה. אמנם נהיה שקט, אבל גם האוויר בשקט, אפילו הקירות בשקט מהשאגה, והוא בטוח "תודה לאל, עכשיו הם נכנסו לאווירה...", והוא לא מבין שלהיפך, הוא הרס את האווירה. הם סיימו לעשות קידוש, אחר כך ניגשים ליטול ידיים ומתחילים סעודה. באמצע האוכל אחד הילדים פלט איזו מילה, הוא פשוט רצה להגיד משהו ומיד הוא קיבל שאגה במקום "שששש, שולחן שבת!"

נגמרת הסעודה והאבא פונה לאחד הילדים ואומר "שמעון, תגיד דבר תורה..."

ושמעון עונה "לא הכנתי, מצטער..."

האבא מסתכל על שמעון ושמעון מתפלל שהאדמה תפתח את פיה והוא יפול לשכנים מלמטה...

ואני שואל אתכם עכשיו, אתם מבינים למה הרחוב שלנו מלא בבחורים בני חמש עשרה שמסתובבים בלי לעשות כלום, מאיפה זה בא?

התשובה היא איך אתה ניגש לתורה ולמצוות, איך אתה מעביר אותם בבית, איך אתה בעצמך מקיים את התורה ומצוות- איך? מה אתה משדר לילדים שלך?

אתם יודעים שישנן אמהות שעדיף שלא תשטופנה את הבית ביום שישי, למה?

כי היא כל הזמן אומרת "למה רק אני צריכה לשטוף? למה אתה לא עוזר לי? תראה את הילדים שלך, במקום שתחנך אותם, כולם שוכבים במיטות. במקום שיתנו לי יד..."- היא משדרת "כמה אני מסכנה וסובלת מהשטיפה הזאת..." הילדה אומרת לאמא "למה את לא מביאה עוזרת אם זה קשה לך? תביאי עוזרת...", והאמא לא מבינה, במקום שהילדה תציע עזרה היא מציעה להביא עוזרת? "מאיפה הבאת כזאת תגובה..."

פשוט, התגובה היא ממך, כי את משדרת כמה זה קשה לך וכמה זה רע לך...

לדוגמא, אצלי בבית הילדים שלי לא נוגעים בשולחן שבת, אני לא מרשה להם.

אני לא מוכן לוותר על הזכות הזאת! כתוב בספר "בית אהרון" של רבי אהרון מקרלין שיש עניין גדול לסדר את שולחן שבת, ברגע שאתה מסדר פה את שולחן השבת, כך מסדרים לך למעלה את השולחן שלך בגן עדן. וכותב עוד רבי אהרון מקרלין שיש עניין עוד יותר גדול לפנות את השולחן ולנקות אותו אחרי האוכל, כי ככה אתה גם מנקה את כל העבירות שעשית שמתאספות לך למעלה, זה כמו יום כיפור קטן... אני לא מוכן לוותר על זה והילדים שלי בבית מתחננים: "אבא, תן לנו בבקשה להרים צלחת אחת..."

ואני אומר להם "לא, זו הזכות שלי, כשתתחתנו אז בבית שלכם יהיה לכם את הזכויות הללו".

מדי פעם אני מתפשר על איזו צלחת או מזלג וגם זה אחרי תחנונים. הילדים בבית מתחננים לקחת את הצלחות ואני לא מוכן לוותר על זה, זה גורם שהילדים אומרים "אנחנו גם רוצים לזכות, למה רק אתה?"

אצלי בבית אישתי לא שוטפת את הבית וגם לא הילדים, אלא אני שוטף. למה?

הסיבה פשוטה, אני רוצה לזכות לאור ולקדושה של השבת, כשנכנסת שבת אז יורדת קדושה לעולם וכדי לקבל את הקדושה הזאת צריך כלים- מה עשית לכבוד שבת? "הטבתי את הנרות וישרתי את הפתילה...", אז אתה תזכה לקדושה בגודל פתילה... אבל אני לא רוצה לקבל קדושת שבת בגודל של פתילה, אני רוצה קדושה ענקית, אז ככל שאני אשתדל בהכנות של השבת אני משיג יותר כלים, ועל זה אני לא מוכן לוותר...

אני כל הזמן אומר להם "כל השבוע תשטפו מה שאתם רוצים, לכבוד שבת אני שוטף...", מה שקורה זה שהילדים מתחננים אליי ואומרים "אבא, לפחות בחדר שלי אל תיגע, תשאיר לי משהו...", איך זה קורה?

זה קורה בגלל שאתה משדר שזו זכות,

זה כלי כדי לקבל את האור של השבת.

"אתם לא רוצים שאני אקבל את הקדושה של שבת? מה, אתם לא רוצים לפרגן לי?"  צריך לשדר כזה מסר שלשטוף את הבית לשבת זו זכות ענקית, אסור לוותר על זה, זה הפסד.

מסכן מי שמוותר על השטיפה של הבית לכבוד שבת,

אין לו הבנה בכלל.

הוא חושב שאם הוא ישכב וינוח הוא יקבל קדושה של שבת, אולי הוא יקבל קדושה אבל היא תהיה בגודל של 'מזרון'... הוא לא יקבל את האור האמיתי אם הוא לא יטרח ויזיע לכבוד שבת קודש.

רבותיי, היסוד הזה הוא כל כך חשוב שלצערנו הגדול המסר הזה לא עובר בכל מקום וכואב הלב לראות את זה. יש מצבים קשים שהאבא מציע לבן שלו "בוא נלמד" והילד אומר "אבא, רק לא ללמוד...", זה קרה בגלל הגישה של "יהדות לוחצת". הגישה הזו גורמת לשנוא ולהשניא את התורה והמצוות, אחר כך לא פלא שהוא לא מתגעגע לכלום...

"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה"- מה זה "גַּם כִּי יַזְקִין"? גם כשהילד שלך יהיה סבא זקן הוא לא יסור ממה שחינכת אותו, אפילו שאתה כבר אחרי המאה ועשרים שנה.

לצערנו יש כאלו ילדים שבקבורה של אבא שלהם בתוך תוכם הם אומרים "ברוך השם שזה נגמר, הסיוט נגמר...", ויש כאלו ילדים שבפטירה של האבא הם נהנים להיזכר בגעגוע, "לא אשכח את ליל הסדר עם אבא, את החיוך שהיה עוטף את כל הילדים והנכדים, הוא היה שָׁר איתם ומחבק אותם, איזו סבלנות, איזה מנגינות, איזה שירים, כיף היה עם אבא, שולחן שבת, דברי תורה- איזה עונג זה היה...", ילד כזה בחיים לא יעזוב כזו תורה שמשדרת כיף, זו תורה של נחת.

פעם אחת הייתי בבית הכנסת והתחילה תפילת מוסף, היה שם ילד בן שבע  כשכולם התפללו מוסף הוא שיחק במדרגות... הסתיימה התפילה והתחילה חזרת השליח ציבור, כשהחזן הגיע לקדושה האבא רמז לילד "נו, נו בוא..."

הילד המשיך לשחק כי הוא לא שם לב, החזן סיים את הקדושה והאבא ניגש לילד ונתן לו מכות, זיהיתי לפי הנשימות המבוהלות של הילד את עוצמת המכות. ואני שואל שאלה, "נראה לך אבא יקר שככה הבן שלך יאהב להתפלל תפילה של שבת ולהגיד 'כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ'?"

ה"כֶּתֶר" הזה ינקר לו בלב כל החיים. זו הָשְׂנָאַה של תורה, הָשְׂנָאַה של מצוות.

כואב הלב, אבל לצערנו הגדול הדבר הזה נמצא כמעט בכל בית. מסרתי את השיחה הזו באיזה מקום ואישה אחת ניגשה אליי ואמרה: "למה הרב מקטרג על עם ישראל?" עניתי לה "אני לא בא לקטרג, הפוך- אני רוצה שלא יהיו קטרוגים, אני רוצה שנעבוד בגישה אוהבת..."

אני לא אומר שאסור אף פעם להעיר לילד,

אבל הגישה הכללית בסך הכל צריכה להיות מחבקת.

תלוי מה האבא והאמא משדרים בבית, האם האמא משדרת שמחה כשהיא עושה כלים או אופה עוגה לכבוד שבת? "וואי, עוד לא הכנתי עוגה! מה יהיה?" כשהבת שלה תיגדל היא תגיד "אני לא אהיה כמו אמא שלי, אני אזמין קייטרינג, אמא שלי כל הזמן הייתה בלחץ, אני לא משוגעת, אני מעדיפה להתארח, שבת זה סתם מלחיץ...", לזה קוראים חינוך? כך אנחנו מקרבים את הילדים שלנו? כואב הלב אבל זה המצב...

עכשיו נוכל להבין מה זה "סם חיים", צריך תרופה לחיים, "חיים" זה תורה ומצוות, כמו שכתוב "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".

אבל אתה גם יכול לקחת את התורה והמצוות ולצערנו לעשות מהם סם המוות, אתה יכול עם התורה והמצוות שלך להרוס משפחה בידיים.

רבותיי, אנחנו במו ידינו הורסים לא רק את הילדים שלנו אלא גם את עצמנו,

משפחות שלמות נהרסות בגלל שהאבא מדבר בשם התורה והמצוות כביכול, אבל הוא לא קולט שהוא הורס את הילדים שלו.

דוד המלך אמר: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה", "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף", "מְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים". הגישה לתורה ולמצוות צריכה להיות גישה של "יהדות מחבקת", להסביר כמה זה כדאי, כמה זה טוב...  נערה אחת תמימה הלכה לפגישות ולא ידעה אפילו מה לבדוק, שאלתי אותה: "תגידי, מה מצאת אצל הבחור?"

-  "מאוד התפעלתי, יש לו יראת שמיים..."

-  "מה עוד?"

-  "הוא בירך 'שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ' בעיניים עצומות..."

תגידי לי, מזה התפעלת?! קודם כל תבדקי האם הוא עובד על המידות? האם הוא יודע להיות חבר? הוא יודע לזרום בשיחה? "מברך בעיניים עצומות", זה מה שיש לך לחפש עכשיו? שאלתי אותה "הוא בכלל הציע לך לשתות? הוא הציע לך לאכול משהו?" היא ענתה לי "לא...", אז תגידי לי ממה התפעלת?

הוא אמר לה "אני בשום פנים ואופן לא מוכן לגור מחוץ לבני ברק..."

אמרתי לה "נו? מה יש להתפעל פה? הוא רק יודע להכתיב, הוא אפילו לא שאל אותך מה את אומרת, מה דעתך בנושא..."

העיקר "התפעלתי מהיראת שמיים שלו...", מה יעזור כאן יראת שמיים, את צריכה קודם כל בן אדם ואחר כך יראת שמיים, זה חשוב מאוד בחור עם יראת שמיים, אבל קודם כל שיהיה בן אדם, שיהיה חבר, הוא לא יסגור רק את העיניים כשהוא מברך, הוא יסגור גם אותך ואת הילדים...

צריך לדעת מה לברר, איך הבחור מעביר מסרים ובאיזו צורה, צריך לדעת מה הגישה שלו. אבל מה לעשות? זה דבר שכואב לי מאוד.

וזה מה שהרוכל בא ואמר: "מי רוצה לקנות סם חיים?" אמר לו רבי ינאי "בוא תעלה אלי, מה התרופה שלך?" אמר לו הרוכל "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב"- דוד המלך אמר "לפני שאתה מתחיל 'נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע', הגישה שלך קודם כל צריכה להיות 'אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב', תאהב את החיים, בוא תראה כמה זה טוב לשמור את הפה מלשון הרע..."

יש כאלו כל יום לומדים שתי הלכות לשון הרע, אבל למה הם לומדים שתי הלכות כל יום? "ה'חפץ חיים' אמר שחייבים כל יום שתי הלכות. נו, ה'חפץ חיים' אמר אז עושים..."

נו באמת, "תגיד לי, זו גזרה? אתה אומר שחוץ ממה שיש לנו כבר, ה'חפץ חיים' בא ונתן לנו עוד איזו מכה ללמוד כל יום שתי הלכות לשון הרע?" זו לא  הגישה הנכונה, הגישה צריכה להיות שכדאי ללמוד את ההלכות הללו של לשון הרע כי ככה אתה לא תדבר לשון הרע, יהיו לך חיים יפים, "אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב", אתה תהיה אדם רגוע...

אתם יודעים, בן אדם שכל היום מרכל ומלכלך על אחרים, הוא מוציא את כל הרעל והגועל שיש לו על זה ועל ההוא והוא, אבל בסוף כל הרעל הזה יחזור אליו, הוא יהיה מסכן, הוא יסבול מכל הלשון הרע שהוא מדבר, וזה מה שחז"ל אמרו שהעבירות של השני עוברות אליו, זה לא משתלם לך, לא כדאי לך. הגישה לשמירת הלשון זה "אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב", אומר רבי ינאי "אף פעם לא ידעתי כזה פשט בפסוק, אף פעם לא הבנתי שזה עומק הפסוק 'אֹהֵב יָמִים...'"

עכשיו אפשר להבין מדוע "מְּצֹרָע" הוא אדם סָגוּר, התרגום אומר "סְגִירָא", למה? איך קורה שבן אדם כל היום מלכלך על השני ומדבר עליו רע, ממה זה נובע? זה נובע מגישה שלילית לחיים, גישה של לחץ, גישה של "צָרוּת עין", יוצא מזה שהתורה זה לחץ, החיים זה לחץ, האנשים רעים, זו גישה שלילית. אדם מדבר לשון הרע כי ההסתכלות שלו על עצמו, על אנשים ועל העולם היא גישה שלילית, אדם שלא מדבר לשון הרע זאת אומרת שהגישה שלו לחיים, לתורה ולמצוות היא גישה של "יהדות מחבקת", אז כמו שהתורה מחבקת- גם הוא בעצמו מחבק, אוהב את כולם, דן את כולם לכף זכות, אז למה שהוא ידבר עליהם לשון הרע? לכן "מְּצֹרָע" מתורגם "סְגִירָא", ממה הוא סָגוּר? הוא סָגוּר מלגלות את כל התורה והמצוות בתוך החיים היפים, יש לו מחסום במוח, הוא רואה את התורה כלחץ וכמעמסה, הוא לא רואה את המתיקות שבה, את הטוב והנועם שיש בתוכה, הבן אדם הזה סָגוּר...

עכשיו אתם מבינים למה "מְּצֹרָע" חשוב כמת?

זה לא בגלל שמושיבים אותו בחוץ, פשוט הגישה שלו לחיים זו גישה של מוות, הוא לא חי, אין לו טיפת שמחה ביהדות, הכל רע אצלו, הכל לחוץ כל הזמן, הוא כמו שוטר עם רובה ומאיים על כל מי שנמצא לידו...

לפי זה נפלא מאוד מה שכתוב "על שבעה דברים נגעים באין..." ואחד מהם הוא "צָרוּת העין"- לא "צָרוּת עין" במובן של צר לו שטוב לשני ולכן הוא מלכלך עליו, אלא מִ"צָרוּת עין" על המבט, איך להסתכל על היהדות, יש לו מבט צר, מבט קטן, לא מבט רחב וכולל שרואה את הפנימיות שיש בתוך התורה והמצוות. לכן הגמרא אומרת שכת מספרי לשון הרע אין להם חלק לעולם הבא והם לא יקבלו פני שכינה, למה? פשוט, כי מה יש בעולם הבא? תענוגים. ואיך הבן האדם הזה התייחס לתורה ולמצוות? כעל מעמסה, אין בזה שום תענוג... הרי אתה כל החיים שלך הסתכלת על התורה והמצוות כדבר מלחיץ ורע, שום כיף אין בזה. אז על מה ולמה מגיע לך תענוג? הרי כל החיים שלך טענת שאין בזה שום כיף- עובדה שכך התנהגת- אז לא מגיע לך שיהיה לך כיף, לא מגיע לך שיהיה לך עולם הבא עם תענוגים...

לא יאומן כי יסופר כמה הדבר הזה בסיסי. "כל האומר לשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה"- עכשיו אתם מבינים למה הוא עבר על חמישה חומשי תורה? כי ה"מְּצֹרָע" הזה עשה את כל התורה כולה כאילו היא חתיכת רוֹעַ, הוא לא נענש רק בגלל שדיבר לשון הרע, זה מראה שכל הגישה שלו לתורה ולמצוות הייתה גישה שלילית, אז בכל החמישה חומשי תורה הוא זלזל ועשה מהם לא טובים...

שימו לב! כתוב "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן".

מה זה "וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן"? המשמעות היא שרק "הַכֹּהֵן" יכול לטהר אדם "מְּצֹרָע". כתוב כאן דבר מאוד חשוב שאיתו אני רוצה לסיים, והאמת היא שעל זה לבד צריך למסור שיחה בפני עצמה, אבל לגודל הנחיצות אני חייב עכשיו לומר את היסוד הזה...

"מְּצֹרָע" לא יכול להירפא לבד! "וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן"- רק על ידי "כֹּהֵן", כתוב בספרים הקדושים ש"כֹּהֵן" הכוונה היא מדריך, רב, צדיק...

כל אדם אם הוא רוצה שיהיה לו בית נורמלי, הוא חייב שיהיה לו רב בבית, שתהיה דעת תורה בבית, אסור לחיות בלי הדרכה, "וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן".

זו משנה מפורשת, "עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר"- רב שמדריך ומכוון אותך.

מישהו הרים טלפון לרב ואמר לו: "הרב, עזבתי את העבודה".

-  "תגיד לי, מי הרשה לך לעזוב את העבודה, למה?"

-  "ככה, ככה בא לי, נמאס לי..."

ממתי מזלזלים ככה בפרנסה? בורא עולם משפיע עליך פרנסה, מה זה הזלזול הזה? לעזוב עבודה בלי סיבה מוצדקת, מה זה?

מישהו אחר אמר "הרב, עברתי דירה..."

-  "וואי, באמת? תגיד לי, התייעצת עם מישהו? אתה בטוח ששם זה טוב לך?"

בן אדם נגוע על עצמו, הוא יכול להיות הבן אדם הכי חכם לאחרים, אבל על עצמנו אנחנו נגועים, "אין אדם רואה נגעי עצמו", חייב שיהיה לך רב שמדריך אותך על כל צעד ושעל.

קשר לרב לא מתבטא רק בלקבל ברכה כשמישהו חולה או כשצריכים לפתוח עסק.

קשר לרב זה בדברים הקטנים, רב שמדריך אותך איך לדבר לאישה, איך להתנהג בעבודה, מה לעשות ומה לא לעשות...

אם אני אספר לכם סיפורים האוזניים שלכם יעמדו...

למה להגיע למצבים משוגעים בבית? אם יש רב שמתייעצים איתו על כל צעד ושעל לא צריך לריב בכלל... זה חוסך מריבות ומחלוקות, בוא נשאל רב, בוא נשאל דעת תורה, "וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן"- הַ"כֹּהֵן" יציל אותך, אם יהיה לך רב שמדריך אותך אז הבית לא יתפרק, האישה לא תגיע לרדידות רוחנית והבעל לא יעשה שטויות.

לפני שהכנתי את השיעור הזה הרמתי טלפון לרב שלי ואמרתי לו על מה אני עומד לדבר והרב אמר לי "טוב מאוד!"

כל דבר צריך לשאול את הרב!

הלכתי ליד הבית יום אחד ופגש אותי ילד בן עשר ואמר לי: "שלום".

עניתי לו "שלום" והוא המשיך "אתה יכול להביא לי שני שקלים?"

-  "למה? מה קרה?" חשבתי שהוא נתקע וצריך כסף לנסיעות...

-  "אני רוצה לקנות שתיה בקיוסק..."

-  "יש פה ברז, תשתה כמה שאתה רוצה..."

-  "לא, אני רוצה לקנות פחית".

-  "אבל יש לך פה מים, אני לא מבין אותך..."

ואז הילד אמר לי: "אני מפונק! אתה מוכן להביא לי שני שקלים?"

הבאתי לו שני שקלים, הגעתי הביתה, הרמתי טלפון לרב וסיפרתי לו מה היה, ושאלתי "עשיתי טוב או לא?"

הרב אמר לי "עשית מצוין..."

שאלתי "למה? הרי זה לא חינוכי, הוא סתם מפונק..."

הרב ענה לי: "אתה לא חייב בחינוכו, זה לא הבן שלך, אבל אתה כן מחוייב בחסד, אברהם אבינו האכיל את האורחים שלו שלוש לשונות בחרדל, שחט לכל אורח פר שלם ולא חשש שהם יהיו יותר מפונקים..."

יהודי אחד צלצל אליי ואמר לי שבבניין שלו עוברת ילדה בת שבע ואוספת ילדים מבניין של ארבע קומות וכולם אומרים למטה תהילים. אז הוא שאל אותי "האם זה בסדר שהילדים שלי בגילאי שש ושבע יהיו יחד בנים ובנות?"

עניתי לו "לא נראה לי, זה לא נשמע טוב... את הילד שלך בגיל שלוש אתה כבר שולח לגן נפרד, אני לא חושב שזה שונה, זה לא כדאי..."

אז הוא אומר לי "וואי, כמה הרב צודק..."

סיימתי לענות לו והרמתי טלפון לרב ושאלתי "הרב, זאת הייתה תשובה נכונה?" "בהחלט, גם אני לא הייתי רוצה כזה דבר אצלי בבניין", אמר הרב.

מיד בדקתי האם גם הרב מסכים, האם הרב אומר שזו תשובה נכונה...

תשאל!!! זו לא בושה, ככה אתה לומד דרך לחיים שלך!

רבותיי, לא שייך בלי רב צמוד בבית, כמובן שזה צריך להיות בהסכמה של הבעל והאישה ובגישה של "יהדות מחבקת", והכי חשוב שהרב יהיה נורמלי ולא רב עפיפון.

"אני רואה עליכם שאתם צריכים לגור בעפולה", ככה 'רב' אמר למישהו...

רבותיי, אני לא מדבר על כאלו רבנים, תיזהרו מרבנים כאלו שמשדרים 'רוח הקודש' אבל אין להם לא רוח ובטח שלא קודש, אומרים שמות או כל מיני סיסמאות, צריך להיזהר מזה!

צריך רב נורמלי, מיושב על הקרקע, שעונה לך תשובות עם שכל והגיון, שיסביר לך גם מה עומד מאחורי התשובה שלו, לא "אני רואה עליך..."

לסבתא שלי עליה השלום כאב הגב, אז הלכתי איתה לאיזה רב. הוא לקח כוס מים, אמר כמה לחישות ואמר לה "תשתי..."

היא שתתה את המים ואז הרב שאל "נו, כואב לך עדיין הגב?" והיא אומרת "כן, עדיין כואב לי הגב... "

עוד הפעם לקח את הכוס, לחש משהו... ואמר לה "תשתי".

היא שתתה והוא שאל "נו, איך עכשיו?" והיא ענתה "הרב, עדיין כואב לי הגב..."

ואז הוא אמר לה "תלכי הביתה, זה תיכף ישפיע..."

כשבאנו לצאת מהדלת, הוא בא אליי ולחץ לי את היד, חשבתי רק ילחץ את היד ויעזוב, אבל הוא לא עזב אותה. הוא סגר את העיניים ואמר לי: "אני רואה עליך שלושה דברים..."

וואי, נבהלתי... שלושה דברים הוא רואה עליי תוך כדי לחיצת יד, איזה רב דגול...

הוא אמר לי: "את הדבר הראשון אני לא יכול להגיד לך, את הדבר השני אסור לי לגלות לך, ואת הדבר השלישי תדע כבר לבד, לא צריך להגיד את זה..."

משוגע הבן אדם הזה, והוא עוד מנסה להרשים אותי עם שלושה דברים שבסוף לא אמר לי כלום, הראשון הוא לא יכול להגיד, השני אסור לו להגיד- הוא לא קיבל אישור מלמעלה- והשלישי אני אדע את זה לבד.

תגידו לי מה זה?

ואנשים הולכים לכזה 'רב' והוא מכתיב להם היכן לגור, איך לחיות ואיך לחנך את הילדים... אחר כך מתפלאים למה הבית נראה איך שהוא נראה.

תראה איזה הדרכה אתה מקבל, אתה נורמלי? תפתח את השכל שלך, תהיה הגיוני, תראה מה מוכרים לך...

רבותיי, כשאנחנו מדברים על "עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר"- צריך רב שהוא כמו חבר, רב שמלמד אותך, שבונה אותך, ואז תזכה לראות את עצמך ואת המשפחה הולכים בדרך ה'.

יהי רצון שנזכה ללכת בדרך האמת, אמן כן יהי רצון.

 

 

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900