מיהו צדיק האמת? פרשת וישלח – הרב מרדכי אליהו

אדם צריך לנהוג באותה המידה שבה נוהג עמו הקב״ה, שנאמר "והלכת בדרכיו". יעקב נוהג במידת האמת, והקב״ה נהג עם יעקב בדרך של אמת, כפי שהעיד יעקב עצמו: "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך" (לב יא). לכן יעקב מסגל לעצמו את המידה הזאת.

לשם כך הולך יעקב ללמוד תורה ארבע-עשרה שנה בבית המדרש של שם ועבר. וכי מה יש בלימוד תורה שנמשך ארבע-עשרה שנה, שבאה בו לידי ביטוי מידת ה״אמת"?

חז״ל מגדירים את אותו לימוד של יעקב אצל שם ועבר בלשון זו: "ארבע עשרה שנה נטמן בבית עבר" (מדרש רבה סח ה). "נטמן" בבית המדרש זה יותר מלימוד תורה רגיל. זה לשכוח מכל העולם ולהתמקד בעומק התורה. לחתור להגיע לאמת. ובמידה שאדם מודד – מודדים לו מן השמים. נשבע הקב״ה שייתן ליעקב אמת: ״ונתן אמת ליעקב חסד לאברהם – אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם" (מיכה ז). מהי אותה הטמנה שיעקב נטמן בבית שם ועבר?

חז״ל לומדים ממה שנאמר בבית-אל "וישכב במקום ההוא" (כח יא), כי באותו מקום שכב יעקב לישון, אבל בארבע-עשרה השנים שבהן שימש בבית עבר – הוא לא שכב בלילות, מרוב דבקותו בתורה (רש״י שם). צריך לומר שיעקב ודאי ישן באותן ארבע-עשרה שנים, שהרי אחרת אי-אפשר לחיות, אבל הוא לא שכב אלא ישן על כיסא או על ספסל שנת עראי כדי לא לבזבז זמן יקר.

כדרכו עשו גם רבי שמעון ורבי אלעזר בנו. במשך שתים-עשרה שנים הם למדו בדבקות במערה, לאחר שהתנתקו מכל המפריעים. כך זכו גם הם להגיע לעומקה של תורת אמת. כך זכו שנגלתה אליהם חכמת האמת שנכתבה בספר הזוהר, ועליהם אף נאמר מאמר הגמרא בעקבות הכתוב בספר דניאל ׳"והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע:׳ – זה דיין שדן דין אמת לאמיתו" (בבא בתרא ח).

המשך הפסוק בדניאל אף אומר על המשכילים שהם "ככוכבים לעולם ועד". הכוח של לימוד תורה אמיתי – הוא גם נצחי וגם מנצח. לכן גם בשעה שיהושע חיפש דרך לכבוש את יריחו ואת העי, ובא אליו מלאך ה׳ ואמר לו שיש צורך לעשות תיקון רוחני, יהושע מצדו לא המתין לרגע ומיד "וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק", שעל זה אומרים חז״ל: "מלמד שלן בעומקה של הלכה". הוא למד תורה לאמיתה – לן בעומק של ההלכה, למרות היותו במארב צבאי. וכך, בזכות האמת והעומק האלה, יהושע זכה לנצח ולכבוש.

גם רבי חיים ויטאל שאל פעם את רבו, הוא רבנו האר״י ז״ל, מניין כל השגותיו המופלאות בתורה. וכך הוא מספר: "אומנם תדעו נאמנה, לא זכה אליה כי אם על-ידי רוב דבקותו עם אלוקיו וכוונותיו ותעניותיו ובכיותיו המרובים שעשה, ועל הכול הענווה והיראה ואהבת השם יתברך שהייתה בו. והיה מספר לתלמידיו, כי על כל סוד וסוד שגילו לו מן השמים, היה בוכה דמעות כמספר שיער זקנו. וכן כשרוצה לגלות סוד אחד לתלמידיו, אינם רוצים ליתן לו רשות, עד שהוא מתפלל תפילות אין מספר ובוכה דמעות הרבה כשערות ראשו. וזכה לזו הקדושה הגדולה על-ידי שהיה מתבודד עם רבו כמהר״ר בצלאל אשכנזי. אבל לא היה עסקו אלא בתלמוד בלבד ובפשטי התורה, ושבע שנים ישב הוא לבדו ולמד. ונתגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לו, שיתבודד במקום שלא יהיה לו שום דיבור ועסק עם שום אדם. אזי פירש הוא עצמו מכל עסקי העולם הזה, וישב לו בבית אחד בנוי על נהר הנילוס במצרים הישן, ולא היה הולך לביתו כי אם מערב שבת לערב שבת, סמוך להכנסת כלה".

כך הגיע גם רבנו האר״י לעומקה של תורת האמת שנשארת לעד – "שפת אמת ונכון לעד׳י (משלי יב). כך דרכם של צדיקי אמת בכל הדורות מאז ועד עולם. תורה שמתחילה במסתרים ולבסוף מאירה על כל החיים. זו הדרך להיות צדיק האמת. צדיק שניחן במידת האמת. (״אביהם של ישראל על התורה״)

חלק בארץ ישראל

"ויקן את חלקת השדה אשר נטוה שים אהלו מיד ניני הומור אבי שכם .כמאה קשיטה" (ל״ג)
שואל האבן עזרא: לשם מה היתה התורה צריכה להדגיש את הקניין שעשה יעקב? בסך הכל קנה חלקת שדה פשוטה!

והוא משיב: "והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל. מי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא". יש לבאר את דבריו, שמי שקונה חלק בארץ ישראל, אף שהוא נמצא בחוץ לארץ – יש לו מצוה; על אחת כמה וכמה מי שקונה חלק בארץ ישראל, והוא גם גר בה, ואף נוהג בה כראוי למי שנמצא בפלטין של מלך, לפי הסדרים המיוחדים של מלכות ה׳, דהיינו: לפי התורה והיראה – הרי שזכות ארץ ישראל תעמוד לו שיהיה לו חלק לעולם הבא.

שמותיו של יעקב

"ויציב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל" (ל״ג, כ׳)

חז״ל אומרים (מגילה ח״י ע״א): "שקראו הקב״ה ליעקב א-ל".
כאשר ניסה בלעם לקלל את עם ישראל, קראם בשם ״יעקב״ – ולא עלתה בידו לקלל אותם; ניסה בשם ״ישראל״ – ולא הצליח. זהו שאמר הפסוק: "לך ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל" (במדבר כ״ג, ז׳).

אז הבין בלעם שלעם ישראל יש שם מיוחד, שלא השתמש בו בקללתו, ולכן לא יכול היה לפגוע בהם. הוא השם שקרא ה׳ ליעקב: "א-ל". על כך אמר בלעם (שם, כ״ג): "עתה יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל" (עיין לגר״א בספרו ׳קול אליהו׳ פרשת בלק אות צ״ז).

דרך עלייה

"ונקומה ונעלה בית אל" (ל״ה, ג׳)

את לשון הפסוק: "ונקומה ונעלה" יש לבאר דרך רמז: יעקב אבינו מדריך את בניו ואת זרעו אחריו שתמיד צריך להתקדם ולהוסיף במצוות.
בבחינת (ל״ז, ג׳) ״ויעקב אהב את יוסף״ – כדברי חז״ל (ויקרא רבה י״ט, ב׳): מי שלמד משנה אחת – יוסיף עוד, מי שלמד דף אחד – יוסיף עוד, וכך יעלה ויתעלה מחיל אל חיל, להגביר חיילים לתורה.

לכן אמר יעקב אבינו ״ונקומה ונעלה״: ״נקומה״ – נעלה, לא נעמוד, ואז: "נעלה"-במסילה העולה בית-אל.

שבנימין השתוקק שהשכינה תשרה בחלקו. באמת זכה בנימין, ידיד ה׳, שהמקדש ייבנה בחלקו. במקום המקדש מקום השכינה אין צער, אין בן אוני, אלא – בנימין.
סגולה לעת צרה

"ויסעו, ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבתיהם, ולא רדפו אחרי .כני יעקב" (ל״ה, ה׳) פסוק זה חשוב מאוד, וטוב לשננו ולזוכרו, לפי שיש בו סגולה לאומרו בכל עת צרה שלא תבוא על הפרט ועל הכלל.

שמירת טהרה

"וידוי בהקשתה !:לדונה ותאסור לח המילדת אל תיראי בי גם זה לך בו" (ל״ה, י״ז)

יש להבין את דברי ההרגעה של המיילדת: "אל תיראי, כי גם זה לך בן". מדוע העובדה שיש לה בן עשויה להרגיע את רחל, שחששה ממותה בעת הלידה?
אלא אמרו חז״ל (שבת פרק ב׳, משנה ו׳): "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן״, וסימנך: חנ״ה – חלה, נידה, הדלקת הנר. אמרה רחל: נר וחלה – גלויים הם לכול, וכולם יודעים שאני מקפידה עליהם; אך אולי חושדים בי שלא הקפדתי על הלכות נדה.

על כך אמרה לה המיילדת: ״אל תיראי – כי גם זה לך בן". הרי אמרו (עיין ויקרא רבה י״ד, ז׳; ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקפ״ט): אשה ששומרת שבעה של נדה זוכה לשמונה של ברית מילה, ומכאן שלידת הבן היא הוכחה גלויה שנזהרת ; בהלכות נדה. (דברי מרדכי)

לעילוי נשמת רבנו מרדכי בן מזל (הרב מרדכי אליהו זיע"א)

מתוך העלון "עטרת מרדכי"
שע"י בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"
רחובות
08-9397933