ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות
לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ".
שואל ה"אור החיים" ושאר מפרשי הפשט: מדוע כתוב "בֹּא אֶל פַּרְעֹה"? היה לו לומר: "לך אל פרעה"...
"כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּו"- אדרבא, אם הכבדת את לבו זו סיבה טובה לא ללכת לפרעה...
"לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ"- גם פה המפרשים שואלים למה כתוב "בְּקִרְבּוֹ"? היה צריך להיות כתוב "אצלו" או "עליו", מה הכוונה במילה "בְּקִרְבּוֹ"?
שאלה נוספת, כתוב במסכת ברכות: "אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אבל עקרב- פוסק". מה ההבדל בין "נחש כרוך על עקבו" לבין עקרב כרוך על עקבו? אם נחש עלה לו על העקב- לא יפסיק תפילתו, ואם עקרב עלה לו על העקב- יפסיק. למה? מה ההבדל?
שאלה נוספת, כתוב בספר משלי פרק יט': "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם". רבי משה חיים אפרים זיע"א, מחבר הספר "דגל מחנה אפרים" ונכדו של "הבעל שם טוב" שואל למה כתוב "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם", היה צריך להיות כתוב "ועצת ה' היא קמה", למה כתוב "תָקוּם" בלשון עתיד? חשוב לי לדעת מה קורה עכשיו...
דבר נוסף, ישנו פסוק בתהלים: "ה' יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי־הֵמָּה הָֽבֶל"- ה' יודע את המחשבות שלך כי הן הָֽבֶל... ואם המחשבות שלי אינן הָֽבֶל- אז ה' לא יודע אותן? בגלל שהמחשבות שלי הן הָֽבֶל הוא יודע אותן?
שאלה נוספת, אנחנו זוכרים את המראה הגדול של הסנה כשמשה רבנו בפעם הראשונה זוכה לגילוי האלוקות: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל"- סנה הוא שיח קוצני ומשה רבנו רואה את הסנה בוער באש והסנה לא נשרף.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה"- מדוע הסנה אינו בוער ואינו מתכלה? וחוץ מזה מה פרוש הלשון "אָסֻרָה נָּא"? למה לא לומר "אֶלְכָה נא"?
דבר נוסף, כתוב "וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה..."- מה פירוש המילה "סָר"? למה לא כתוב "וַיַּרְא ה' כִּי ניגש לִרְאוֹת..."
ודבר אחרון, "וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא". מה אנחנו אמורים ללמוד מהגילוי הזה? מה מלמד אותנו הסנה הבוער באש "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל"? ובכלל למה ה' אומר למשה "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ"? מה יש לנו פה בסיפור הזה?
יש אנשים שהם מופרעים מטבעם, ויש אנשים שמופרעים על ידי אחרים.
כל בן אדם נורמלי שיסתכל על מהלך חייו, יגלה שהוא כל הזמן מוצף בהפרעות. לדוגמא, הגבר רוצה לאכול בשקט ואחד הילדים מפריע לו לאכול, או כשהאישה רוצה לישון, רוצה אפילו סתם לשכב בשקט ופתאום הבעל חוזר ומבקש לאכול... כל הזמן אנחנו מוקפים בהפרעות.
אבל יש את האויב מספר אחת שלנו שמפריע לנו כל הזמן,
כל הפרעה כלשהי אתה יכול באיזשהו שלב להתנתק ממנה. למשל, בעל שאישתו מציקה לו, אז הוא הולך לכולל ועד הערב יש לו שקט... לא מכיר, לא שומע, מנתק את הפלאפון וכך במשך כל היום יש לו שקט...
אם לאישה יש הפרעות מהילדים, אז היא שולחת אותם לגן או לפעוטון, וכך יש לה שקט מהילדים לחצי יום... אבל מהמחשבות אי אפשר לברוח.
לאן שאתה הולך, הולכות איתך כל סוגי המחשבות: דאגות, פחדים, לחצים ודמיונות- מהן אי אפשר לברוח, לכן הן האויב הכי גדול שלנו כי הן כל הזמן איתנו. אפילו בחלומות המחשבות ממשיכות להפריע לנו.
העולם נותן פתרון מאוד פשוט: להשתדל לסלק אותן, תחפש דרך להיפטר מהן... למשל, לפני שהתחתנתי קיבלתי הדרכה, ושם אמרו לי כך: "תשתדל להיות בבית כמה שְׁפָּחוֹת! אישתך תראה אותך חצי שעה עד שעה ביום, ולא יהיה לכם זמן לריב. 'שלום בית' הכוונה שָׁלוֹם לבית, וכך יהיה לך שקט ושלווה כי אתה לא בבית..."
יש הורים שהילדים שלהם משגעים אותם בבית בשבת. מה הפתרון? תשלח אותם לתהלים, והם אפילו יחזרו לך עם ארטיק, וכך יהיו לך שעתיים שקט... אם אישתך מפריעה לך, תשלח אותה לשיעור תורה בשבת, וגם ממנה יהיה לך שקט... כך העולם מחפש דרכים איך להיפטר מהבעיות, ואם אנחנו לא מצליחים להיפטר מהבעיות- אנחנו נכנסים לדיכאון ויאוש.
אנחנו מחפשים פתרונות לברוח מהבעיות או מתפללים שהבעיות יסתלקו מאיתנו... כך העולם חי, אבל מה באמת הפתרון האמיתי?
למשל, אדם שרב עם אישתו כל שני וחמישי, מה ניתן להציע לו?
כולם אומרים לו: "הדבר הכי חשוב זה הבית, לכן צריך לוותר, לוותר ולוותר. תמיד תוותרו...", אם תשאל אותו: "תגיד לי, איך אתה שׂורד איתה?"
הוא יענה: "למדתי לשתוק...", הוא שותק כבר 20 שנה. האם זה הפתרון? רבותיי, שימו לב: שתיקה למשך 20 שנה זה יפה מאוד, אבל היא נטו חיצונית! הוא שותק בפה שלו, אבל בפנים הוא עמוס בשנאה, שנאה! אז מה אם הוא וִיתֶר? אז מה אם הוא שתק? בפנים הוא אכוּל, בפנים הוא כועס...
אתה שואל מישהו: "איפה היית בחג?"
- "הלכנו להורים של אישתי..."
- "מה, ככה ויתרת?"
- "מה אני אעשה? גדול השלום, העדפתי לוותר ולשתוק..."
כך לא פותרים את הבעיה, כי בלב אתה אכוּל קנאה ושנאה. בן אדם שותק ושותק אבל בפנים 'אוכל את עצמו'. בפנים הוא חושב: "איך לא זיהיתי את הבעיה שלה כשהיינו מאורסים?" וכך הוא טוחן את המוח שלו: "חבל וחבל וחבל..." ואז הוא מתחרט על הכל, וכך הוא הורס את הבריאות שלו ואת החיים שלו, ובעקבות כך נוצרים בבית כל מיני התפרצויות.
אפילו מריבה פשוטה יכולה להסתיים בהתפרצות. למשל, הבעל ביקש כוס קפה והכוס עדיין לא הגיעה... פתאום, יוצאת לו צעקה גדולה! על מה? על כוס קפה? אלא הבעיה היא לא הכוס קפה! כבר 15 שנה הוא שותק לאישתו, הוא אוכל את הלב, הוא כל הזמן מוותר ואז מדי פעם הר הגעש מתפרץ ומוציא קצת אש החוצה... וכך העולם חי, המצב שלנו אנוש...
המצב אנוש לא רק בין בעל ואישה, אלא גם בין ילדים להוריהם.
אבא מזמין את הבן שלו עם כל המשפחה לליל הסדר:
- "בני היקר, אשמח אם תבוא עם אישתך והנכדים המתוקים אלינו לליל הסדר. נשמח לראותכם".
- "בשמחה אבא, אבל אני צריך להתייעץ קודם עם אישתי..."
- "להתייעץ עם אישתך? אבל אני אבא שלך! מה, בליל הסדר תהיה אצל חמותך? מי חיתל אותך כשהיית קטן? מי האכיל אותך מטרנה? חמותך? אני האכלתי אותך!"
הבן אדם מתייעץ עם אישתו והיא עונה לו: "תראה, אמא שלי צריכה את העזרה שלי, היא מארחת את כל המשפחה וצריכה את עזרתי..."
הבחור בקושי בולע את הרוק, מתקשר לאבא שלו ואומר לו: "אבא תראה, כנראה שבליל הסדר אהיה אצל חמותי..."
האבא אמנם שותק, אבל בתוך תוכו הוא חושב: "תראה מה זה, איך היא לקחה לי אותו... כך הוא מוותר על אבא שלו. הוא מעדיף את חמותו עליי? בטח אישתו היא זו שעושה את כל הבעיות!" והאבא מפתח שנאה כלפי הבן שלו ואישתו. בלית ברירה הוא עונה לבן שלו: "טוב, איך שאתה מרגיש, אני לא מתערב לך, תעשה מה שטוב לך... אני מקווה שיהיה בסדר...", אבל בפנים הוא ממש 'נשרף'...
"אבא, אפשר לבוא אליך לשבת חול המועד?"
- "תבוא..."
- "אבא, אנחנו רוצים לבוא עם הנכדים המתוקים שלך..."
- "אם אתה רוצה לבוא- תבוא. אני לא אגיד לך לא לבוא..."
- "אבא, למה אתה עונה לי ככה?"
אפילו אם הוא יבוא, זו כבר לא אותה ההרגשה, לא אותו החיוך ולא אותה קבלת פנים. אני לא מדבר מה יהיה בשנה הבאה אם הבן לא יגיע, הבן הזה נמחק...
סיטואציות כאלו קורות לנו יום יום עם הילדים, עם השכנים, עם החברים והמשפחה. יכול להיות שיש לך חבר שהוא הכי טוב בעולם, תודה לאל יש לו כסף ואתה צריך הלוואה כי אתה רוצה לרכוש דירה. הוא התייעץ עם אישתו והיא אמרה לו: "אדוני, חברים עד הכסף! אני לא יודעת אם הוא יחזיר או לא...", הוא מתקשר לחבר שלו ואומר לו: "תראה, אני ממש מצטער, תבין אותי, אני באמת רוצה לעזור לך לרכוש את הדירה, אבל אני לא יכול..." עכשיו נעשתה לו שריטה בלב. אנחנו כל הזמן מקבלים הפרעות מכל מיני כיוונים. כל המחשבות הכי רעות שיש מגיעות לאדם דווקא באמצע תפילת שמונה עשרה- כל הלחצים, הבעיות, החשבונות והתאוות מתנקזים לתפילת שמונה עשרה.
הבן אדם חושב לעצמו: "אלוקים, מתי תהיה לי סוף סוף תפילה אחת נורמלית? מה עושים?" ואז הוא קורא בספרי הדרכה לתפילה בכוונה: "שים אצבע!" תן לאצבעות ללכת במקומך... האצבעות באמת הלכו במקומו, הן המשיכו הלאה והוא המשיך לרחף. יש כל מיני עצות שלא ממש פועלות. אנשים מחפשים עצות איך לסלק את ההפרעות שיש להם בעת התפילה...
אומר "הבעל שם טוב" שיש אפשרות לסלק את המחשבות הללו מהמוח שלנו על ידי כך שנבין שזאת לא הפרעה, אלא ה' עושה לך את כל זה לטובתך ובשבילך!
לדוגמא, אדם מתפלל תפילת שמונה עשרה ומגיע לקטע בתפילה "רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ..." ומשם מתחיל לו ריחוף על מה הוא ישתה אחרי התפילה...
הוא מתחיל לדמיין את הנס קפה עם העוגה: "מעניין איך תהיה העוגה? מה יהיה הרוחב והעובי שלה?" ופתאום הוא מתעורר ב"לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים..." פתאום הוא קולט שכבר ארבע או חמש ברכות הוא בכלל לא התפלל, אלא דמיין את הנס קפה והעוגה. הוא מתחיל לכעוס על עצמו: "כמה פעמים החלטתי להתפלל שמונה עשרה כמו שצריך?! מה יהיה הסוף איתי? אולי אני לא מתאים לתפילה, כנראה שאני לא רציני..."
הקב"ה סידר לך לחשוב על כוס קפה ועוגה בגלל שכשאתה מתפלל אתה לא שם לב שאתה לוקח את התפילה לעצמך, אתה חושב שאתה מתפלל ולא "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח", אלא אתה מתפלל אל ה'. מה עושה הקב"ה כדי להמתיק את התפילה שלך? מביא לך מחשבות על כוס קפה ועוגה, על העבודה שלך, על הבית ועל הילדים, כל זה בא ללמד אותך שאתה לא קשור לתפילה בכלל, אתה יודע רק לחשוב על כוס קפה ועוגה, תכיר שאתה 'מציאות של תאווה'! אז אם אני כולי תאווה, מהיכן באה לי התפילה הזאת? סימן שזה לא אני, אלא הרחמים של ה'...
"רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ"- "אִישׁ" מסמל מישהו בעל חשיבות, כשאתה חושב שאתה "אִישׁ"- אז באות לך מחשבות רבות, ואתה חושב שזה "יצר הרע", אבל המחשבות הללו הן בשביל להציל אותך מהגאווה שלך. ה' מביא לך את המחשבות הללו כדי שתלמד מהן מי אתה באמת, כי אם אתה חושב על עוגה באמצע תפילה, זה פשוט להבין שאתה בעל תאוות אכילה...
אם אתה מתפלל וחושב שאתה מתפלל, אז התפילה שלך יוצאת מגושמת ומלאת גאווה, בצורה כזאת התפילה שלך
אבל אם אתה מכיר ויודע שזה לא אתה מתפלל, אלא ה' שולח לך סיבות להתפלל- התפילה תקום ותעלה מעלה לקדושה, כי אתה מבין- דרך מחשבותיך- שזה לא אתה מתפלל.
למשל, לאדם יש מריבות עם אישתו, לצערו הוא קיבל אישה קצת נודניקית, רוצה לדעת הכל, היא שואלת אותו: "א. לאן ומתי אתה הולך? ב. מתי אתה מתכוון לחזור? ג. מי יהיה שם?" הוא עונה לה: "עזבי, אני לא הולך! אני מוותר על ההליכה הזאת, אני נשאר פה בבית!"
הוא מתחיל להריץ מחשבות במוח: "איך הגעתי לכזה מצב?" והוא מתחיל לפתח סלידה אליה...
אין לזה פתרון, אלא רק אמונה: "אבא, תזכה אותי להבין שזו לא היא, אלא אתה קורא לי עכשיו..." וכשאתה מבין שזו לא האישה מכאיבה לך או מציקה לך, אלא בורא עולם קורא לך- אתה נרגע, קודם כל הלב מתנקה, ואחר כך מתחילים לצוף רגשי אהבה לבעל או לאישה.
היא הציקה לך, אבל כתוצאה מההצקה הזאת:
בזכותה זכית להיכנס לעומק האמונה ואתה מתחיל להרגיש כלפיה אהבה שאינה תלויה בדבר.
אנשים שיש להם שלום בית, מסתובבים בתחושה שהם אחראיים על שלום הבית שיש להם, הם אוחזים שבזכותם יש להם שלום בית.
נסעתי עם נהג מונית לישיבה והוא אמר לי: "הרב, יש לי אישה גזעית, היה לי מזל, החברים שלי מקנאים בי, היא עושה כל מה שאני מבקש ממנה..."
כשאין מריבות בבית זה לא "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּו יִשְׂרָאֵל...", הפוך, הם חושבים שזה בזכותם...
אז מה עושה בורא עולם כדי להציל את הבית הזה? תופר להם תיק וגורם למריבה. "אבא, תזכה אותי להבין שזה אתה, אתה רוצה שאלמד שלי ולאישתי אין אפשרות להסתדר יחד, אז איך בכל זאת אנחנו כן מסתדרים? כי אתה מרחם עלינו, כשיש לנו רגעים של שלום- אלו הרחמים שלך".
אתה מזהה שבורא עולם נמצא בבית והשלום בא ממנו. מי לימד אותך את זה? ההפרעה, המריבה... אם לא היו מריבות בבית- האישה לא הייתה קולטת שהכל בזכות ה', היא הייתה אומרת: "יש לי בעל זהב, יש לי בעל מסור..." אהבה ללא אמונה זה כל מיני סיסמאות חסרות שחר: "כשאתה בבית תשתוק, תוותר, אתה יודע, 'נשים דעתן קלה', עזוב אותן..."
תשמעו סיפור, יהודי אחד התחתן בשעה טובה, אבל חמותו עשתה לו צרות. היא התערבה לו ולבת שלה בחיים, והיא לא הסתפקה בכך, אלא היא החליטה שהיא באה אליהם הביתה ומשכנעת את הבת שלה להתגרש... באופן נורמלי הבעל הודיע לאישתו: "תשמעי, אם עוד פעם אחת היא דורכת אצלנו בבית- אין בית! או אני או היא! נמאס לי, אם אני אשמע שהיא ממשיכה לדבר איתך בטלפון על דברים אישיים בינינו אני אנתק את הטלפון..."
הבעל עצבני אש, הוא רצה לסלק את ההפרעה, הוא חיפש דרך לסלק את חמותו שהיא הפרעה גדולה מאוד עבורו. היהודי הזה בא לר' אשר וסיפר לו את כל הסיפור. אמר לו ר' אשר: "תקשיב, תתחיל להתפלל לה': 'תזכה אותי להבין שלא היא מציקה לי, אלא אתה'. תתחיל לעבוד עם עצמך שהצער שיש לך ממנה הוא מהקב"ה ותתפלל: 'אבא, תזכה אותי ללמוד מהצער שיש לי ממנה את צער השכינה...', תלך באמונה".
העבודה הזאת קשה מאוד, אתה רוצה להוציא על חמותך את כל העצבים ור' אשר אומר לך: "לא, אתה לא תנתק קשר עם חמותך. אל תגיד לה לא לבוא, שתבוא ותגיד מה שהיא רוצה. תבין שזו לא היא אלא ה' קורא לך..."
אחרי שלושה שבועות היהודי הזה בא שוב אל ר' אשר והרב שאל אותו: "נו, מה קורה איתך ועם חמותך?" היהודי ענה: "את האמת, אני כבר לא שונא אבל גם לא אוהב, אני באמצע...", אמר לו ר' אשר: "אם אתה עובד עם עצמך כמו שצריך, אז זה לא יכול להיות!!! כי יוצא שחמותך קרבה אותך יותר ויותר לאמונה, אז אם אתה לא מרגיש שאתה אוהב אותה עדיין, סימן שאתה מייחס אליה את הפעולות, אתה מייחס פעולות לבשר ודם".
(כוונת הדברים: 'לייחס את הפעולות' הוי אומר, להבין שה' פועל את כל מה שעובר על האדם דרך הדברים שפועלים מסביבנו) ולכן יש רק פתרון אחד והוא ללכת עם בורא עולם: "אבא, תזכה אותי להבין שההפרעה היא לטובתי כדי שלא אשכח אותך, כדי שאזכור כמה אני חסר אונים בלעדיך!"
"ה' יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם"- "יֹדֵעַ" פירושו חיבור, כמו שכתוב "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ", ה' מחובר למחשבות שלך.
המחשבות שלך- בין טובות ובין רעות- לא באות מהאוויר וזה לא "יצר הרע", אלא ה' נמצא במחשבות הללו כי למחשבות הללו יש מטרה- ללמד אותך שאתה הָֽבֶל, כלום, חסר אונים בלעדיו, בכל המחשבות שלך נמצא הקב"ה...
בכל המחשבות הללו יש ניצוצות קדושים שמטרתם לקרב אותך לאבא.
רבי יעקב יוסף זיע"א כתב בספרו "תולדות יעקב יוסף" שבכל המחשבות שבאות לאדם מגולגלות אלפי נשמות. יש בהן המון ניצוצות של כל מיני פגמים שעשינו בגלגול הזה ובגלגול הקודם- והן רוצות שנתקן אותן. כשבאה מחשבה באמצע התפילה- המחשבה הזאת רוצה שתתקן אותה, תלמד דרך המחשבה הזאת את האמת שלך, ומזה תכיר שהכל תלוי ברחמיו של ה'.
אם הבן אדם לא עושה את העבודה הזאת, אותה נשמה שנמצאת במחשבה הולכת ומתנקמת באדם... לכן אנשים יכולים להתפלל ולקרוא תהלים- ושום בקשה לא מתקבלת, אדרבא- רואים שהמצב רק הולך ומתדרדר, והבן אדם לא מבין: "אבל ביקשתי, התפללתי, התחננתי, למה אני לא זוכה לישועות?" התשובה היא כי זלזלת במחשבות שלך ולא הבנת שזה מה'. לא קלטת שבמחשבות הללו יש ניצוצות קדושים שרוצים שתתקן אותם ותלמד מהם, ואם לא למדת מהם את שפלותך- המחשבות הללו מתנקמות בך, ה' ישמור ויציל.
לפעמים, בעל נמצא במתח אדיר כשאישתו נמצאת בסדרת בדיקות בבית חולים, היא הרגישה קצת חולשה ורצתה להיבדק. הוא נמצא מחוץ לחדר והמחשבות שלו רצות: "רק שזו לא מחלה רצינית, הלוואי והיא בריאה... מה יהיה אם היא חולה?" מתרוצצים לו בראש פחדים ומחשבות.
אם אלו מחשבות של פחד, צריך להעלות אותן וללמוד מהן את פחד ה': "אבא, תזכה אותי ללמוד מהפחד שיש לי עכשיו על אישתי- שכך אזכה לפחד ממך. אבא, תזכה אותי ללמוד מהפחדים שלי כמה אני חסר אונים בלעדיך, אני שפל, אני כלום... אין לי כוח להחזיק את עצמי, רק אתה מחזיק אותי..." זאת עבודה שמתקנת את המחשבות הללו.
שימו לב לדבר חשוב!!! אדם שלא עושה את העבודה הזאת, הוא נכנס לפחדים ולא מתחבר דרך הפחדים לקב"ה, יתקיים בו הכתוב: "אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי"- יקרה לו בסופו של דבר מה שפחד ממנו... למה? כי במחשבות הללו יש נשמות, יש ניצוצות, יש בהן קדושה וזאת עצת ה'. ה' נמצא בהן כדי לקרב אותך אליו, ואם לא תיקנת את המחשבות שלך, אותן נשמות וניצוצות 'כועסים' כביכול על הזלזול בהם והם מתנקמים בבן אדם, ומכאן באות לבן אדם צרות.
מחשבות האדם הן האויבים שלו כי הוא לא עובד איתן. אם אתה לומד מהן איך להגיע ולהתחבר לבורא עולם- המחשבות ייפסקו, אבל בן אדם שלא לומד מהמחשבות שלו- בסופו של דבר- יפסיד...
ילדים קטנים הם מתוקים, אבל כשמתבגרים קצת הם מתחילים לזייף, מסתכלים ימינה ושמאלה, מגדלים בלורית... והאמא פונה לאבא:
"אוי! שמוליק תסתכל עליו, כבר חצי שעה הוא מול המראה. אמאל'ה, יותר גרוע מאישה..."
האבא פונה לילד: "מה קורה? מה אתה עושה שם?"
- "אבא, אני מסדר את השביל, אני רוצה לפתוח שדרה..."
- "תענה לי בבקשה, למה אתה חוזר מאוחר? עם מי אתה מסתובב?"
- "אבא, אתה מוכן להפסיק לחפור לי?"
האבא קלט שכנראה כבר מאוחר לחנך אותו, והוא חוזר לאישתו ושניהם מתחילים להתבלבל ולהשתגע: "וואי, מה יהיה עם הילד? איך נציל אותו? מה נעשה?"
אז במקום לומר: "אם עוד פעם אחת תחזור מאוחר אני אטפל בך!" ולהתנהל בעצבים ובכוחניות, פשוט תתחבר לקב"ה: "אבא, תזכה אותי ללמוד מהדאגה שיש לי על הבן שלי שאלמד מזה את דאגת השכינה (שיש לקב"ה דאגה על כל יהודי ויהודי ועל כלל ישראל כמו שאבא דואג על ילדיו) ומהפחד שיש לי עליו שכך אזכה לפחד ממך. תזכה אותי ללמוד כמה אני חסר אונים בלעדיך. אבא, רק אתה יכול לחנך לי את הילדים..."
הם לקחו את ההפרעה הזאת, את הפחדים והכאב והעלו אותם אל ה'.
כי ההפרעה הזאת באה ללמד אותך שלא אתה מחנך את ילדיך,
אלא בורא עולם מחנך אותם דרכך...
אם האבא יקח את המחשבות והדאגות שיש לו ויעלה אותם אל ה'- יקרו שני דברים: ראשית, הוא עצמו יתקרב לבורא עולם... ושנית, הבן שלו יתחיל לחזור חזרה וההידרדרות תיעצר...
הקב"ה דואג לבנים שלו: "האם הבן שלי יכיר בי או יחיה 70 שנה בגאווה?" אנחנו נחליט אם נחיה עם ה' או לא, זאת הבחירה שלנו.
כל הצער שאנחנו מרגישים זה בגלל שלשכינה יש צער.
כשאתה שמח כאן למטה, זה מכיוון שיש שמחה למעלה,
אומר ה"דגל מחנה אפרים" שהסנה- שהוא שיח קוצני- מסמל את המחשבות הרעות וההפרעות שיש לנו, הן כמו קוצים. "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל"- באמצע לימוד התורה, באמצע האש של התפילה מגיע 'סְּנֶה' עם קוצים- מגיעות ההפרעות. ומשה רבנו מתפלא: "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל"- המחשבות ממשיכות...
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה"- למה המחשבות הללו לא מסתלקות מאיתנו? משה רבנו רוצה שהמחשבות הללו יסתלקו מן העולם. למה ההפרעות והטלטולים ממשיכים לשגע אותנו אפילו באמצע התפילה? "וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת"- אומר ה"מדרש רבא": "סָר" מלשון זף וכועס. ה' רואה שמשה כועס: "למה באות לי מחשבות רעות?"
"ויִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה"- ה' מתגלה אליו מתוך המחשבות הרעות, ה' אומר לו: "אני נמצא בתוך הסנה. אני נמצא בתוך המחשבות הללו". "אַל תִּקְרַב הֲלֹם כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא"- אל תנסה להרחיק את המחשבות הללו ממך!
"שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ"- תחלוץ 'נעליים', תוריד את ה'כיסוי' של המחשבות הללו. "כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא"- בתוך המחשבות הללו יש קדושה. המחשבה רוצה לקרב אותך אל ה', אל תנסה לסלק אותה. "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל"- כי מתוך הסנה ה' מתגלה אליך, מתוך המחשבות הרעות, מתוך ההפרעות והכאבים- בורא עולם מתגלה אלינו.
אומרים חז"ל: "אפילו נחש כרוך על עקבו- לא יפסיק". אומר "דגל מחנה אפרים" שנחש הוא כנגד המחשבות הזרות שהן כמו נחש הבא להפריע לך, והוא כרוך מסביב לעקב. 'עקב' הכוונה למחשבות נמוכות מאוד, גשמיות מאוד... אל תפסיק, אל תחשוב שהמחשבות הללו גורמות לך כביכול להפסיק להתפלל. הן לא באו להפריע לך, אדרבא, הן באו להרים אותך. דרך המחשבות הללו אתה יכול לזכות לאמונה, להתקרב אל ה'.
"אבל עקרב- פוסק"- אומר הזוהר הקדוש שהמילה "עקרב" היא מלשון עקר בית. אם אתה מרגיש שמחשבה מסוימת מנתקת אותך לגמרי מהאמונה, אז עם כזאת מחשבה אסור להתעסק. אבל מחשבות רגילות- כמו שיש לנו- באות לחזק אותנו בתפילה.
כשיש לנו הפרעות בבית, לא צריך להצטער עליהן. כשיש מריבות, הצקות או מחשבות רעות- ה' שולח אותן אליך, פשוט צריך להתפלל: "אבא, תזכה אותי להבין שזאת לא אישתי שמצערת אותי, אלא אתה קורא לי כדי שאבין שאני חסר אונים בלעדיך..."
איך תדע שעשית עבודה נכונה או לא? אם תרגיש אהבה כלפי השני סימן שעבדת נכון... אפילו אם אתה לא מרגיש שנאה אבל עדיין אין לך אהבה- סימן שלא עבדת נכון או לא עבדת מספיק. זאת העבודה הגדולה שלנו והיא נעשית כל יום רגע רגע... בלי העבודה הזאת אנחנו נצבור 'מחסן' של קנאה, שנאה ותחרות על כל העולם, וזה מביא לאדם צרות, בעיות וכאבים.
"בֹּא אֶל פַּרְעֹה"- אומר הקב"ה למשה: "משה, אתה סמל הענווה, תבוא אל פרעה..." למה? "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ"- תבין שאם הלב שלך 'כבד', כשיש לך כבדות על הלב- זה לא "יצר הרע" שמכביד עליו, אלא זה מה' כדי שתלמד מזה כמה אתה חסר אונים בלעדיו.
שום דבר לא בא ממך!
ונסיים בסיפור, קיבלתי טלפון מאישה אחת והיא אמרה לי:
"שלום, כבוד הרב. אני אישה מאוד רוחנית, רוחנית ב'רָמוֹת', אבל משום מה אני ובעלי כל הזמן רבים, אני לא מבינה למה?"
- "מה זאת אומרת רוחנית?"
- "אני לא סובלת אוכל, אוכל מגעיל אותי, כסף בכלל לא מדבר אליי. אני בכלל לא קשורה לחומר..."
- "מה את עושה כל היום?"
- "מעבירה הרצאות, מארגנת הפרשות חלה, משתדלת לזכות כמה שיותר יהודיות. אני לא מבינה מה ה' רוצה ממני... ואני ובעלי לא מסתדרים, כל אחד חי לבד... ואני כל כך רוחנית. מה ה' רוצה ממני?"
שאלתי אותה: "מה, לא בא לך לאכול עוגה לפעמים?"
היא ענתה לי: "לא, זה לא מדבר אליי בכלל, אני אוכלת רק בשביל להתקיים..."
שום דבר לא מדבר אליה, אז איך ה' יעזור לה? היא לא מבינה את ה', ויש לה טענות על בורא עולם. אישה כזאת נקראת רחפנית ולא רוחנית... היא מלאת גאווה כי היא מייחסת את כל הרוחניות שלה לעצמה. אם היא הייתה עובדת בדרך "הבעל שם טוב" היא הייתה זוכה לישועות גדולות.
יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו בדרך האמת. אמן כן יהי רצון.
ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה