Sparks
ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות
לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ
058-3139000
אנחנו נמצאים בתחילת שנה.
התחלה חדשה, מתחילים חומש בראשית, מתחילים את התורה מחדש.
לכן, מן הראוי לדבר על יסוד שהוא מהווה פתיחה, התחלה לכל השנה כולה.
היסוד מאוד חשוב בעבודת ה', עד כדי כך שביסוד זה תלוי כל הטוב וההצלחה שיש לאדם.
יש מדרש שמדבר על איוב, ידוע שאיוב סבל הרבה בחיים שלו, לכן הוא התווכח עם ה' על הסבל שלו והקושי שיש לו.
מסופר במדרש שאיוב שאל את ה': "במה אני שונה מאברהם אבינו?
אברהם אבינו הכניס אורחים - גם אני הכנסתי אורחים.
אברהם אבינו נתן מפתו (לחמו) לעני – גם אני נתתי מפתי לעני".
איוב משווה את עצמו לאברהם אבינו.
המדרש מביא כמה וכמה חילוקים והבדלים שקיימים בן איוב לאברהם.
אומר המדרש שאמר הקב"ה לאיוב: "מה אתה בכלל משווה את עצמך לאברהם אבינו?
אתה...אם היה בא אליך עני - היית מכניס אותו,
לא בא אליך עני- לא קרה כלום, אתה יושב בבית רגוע, הכול בסדר.
אבל אם היה בא עני לאברהם אבינו- היה מקבל אותו,
ואם לא בא אליו עני- הוא יצא מהבית שלו לחפש אורחים, לחפש עניים בחוץ, הוא לא ישב בבית- הוא יצא לחפש אותם".
זה הבדל ראשון בין איוב לאברהם.
המדרש מציין הבדל שני: כשהיה בא עני או אורח לאיוב, אז איוב היה שואל אותו:
"תגיד לי, מה אתה רגיל לאכול בבית?
העני עונה: "ארוחת ערב זה חביתה, גבינה וחמוצים".
איוב שוב שואל: "ומה אתה שותה?"
העני עונה: "בד"כ אני שותה פטל".
איוב אומר לו: "תקבל גם פטל, אין בעיה, אתה תרגיש אצלי כמו בבית שלך! מה שיש אצלך בבית, אתה תקבל אצלי!"
תגידו לי מה דעתכם, יפה או לא?
בטח יפה!
אבל כשהיה מגיע אורח או עני לאברהם אבינו, אברהם אבינו היה שואל אותו:
"מה אתה רגיל לאכול בבית?"
העני היה עונה לו: "אני אוכל בד"כ לחם מאתמול, מה שנשאר מאתמול...לוקח לי אשל מערבב ואוכל..."
אומר לו אברהם אבינו: "אצלי אתה תקבל מרק בקר, עם פיתה מהתנור!
ומה אתה שותה?"
העני עונה לו: "אני שותה פטל".
אברהם אבינו אומר לו: "אצלי אתה תקבל קולה!"
בקיצור, אברהם אבינו הביא לאורחים לא מה שהם רגילים, אלא פי כמה יותר טוב ומשובח ממה שהיו רגילים לאכול בבית שלהם.
אמר הקב"ה לאיוב: "אתה משווה את עצמך לאברהם?
אתה נותן לעני רק מה שהוא צריך ולא יותר, אברהם אבינו נתן לעני פי אלף ממה שהיה רגיל...
לך יש פתח אחד בבית- לאברהם היו ארבעה פתחים, שמכל כיוון שאורח יבוא, יכנס אליו בלי לטרוח, בלי לחפש את הפתח".
כך מסתיים המדרש, איזה הבדל בין איוב לאברהם אבינו...
והשאלה היא ממה נובע החילוק בין הגישה של אברהם לגישה של איוב?
למה הגישה של איוב היא לתת לאורח בדיוק מה שהוא צריך, ואילו הגישה של אברהם היא לתת לאורח הרבה יותר ממה שהוא רגיל?
שאלה דומה, מוצאים בפרשה שלנו שני אחים מקריבים קורבן לה':
"ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' ".
מה זה "מפרי האדמה" ?
יש כמה פירושים של רש"י:
"והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו".
הבל לא מביא מה שהוא מצא, הבל מביא "מבכורות צאנו ומחלביהן", מהמשובחים של הבהמות שלו.
גם פה רואים שני אחים, קין מביא קורבן גרוע, את המינימום, ואילו אחיו הבל מביא מהמשובח והמפואר ביותר.
מה ההבדל?
הרי קין היה האח הגדול, הוא היה הראשון שהעלה על דעתו להקריב קורבן...
למה קין לא מבין שצריך להביא קורבן משובח, ואילו הבל מבין שצריך להביא את הכי טוב?
שאלה נוספת:
בתחילת הפרשה מסופר על השמש והירח:
"ויעש ה' את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה".
זה לא מובן, איך פתאום נהיה אחד גדול ואחד קטן? אמרת בהתחלה "שני המאורות הגדולים"... אז איך פתאום נהיה לנו מאור גדול ומאור קטן?
אומרת הגמרא במסכת חולין שבאה הירח לפני הקב"ה ואמרה לו: "אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד?"
הירח טענה שלא ייתכן שגם היא וגם השמש יהיו באותו הגודל...
אמר לה הקב"ה: "צודקת! לכי ותמעטי את עצמך. צודקת".
אמרה לפניו: "וכי בגלל שאמרתי דבר הגון לפניך אמעט את עצמי? הרי אמרתי דבר נכון..."
אז הקב"ה אמר: "טוב, אני אפייס אותה..."
מובא שם כל מיני דרכים ש-ה' ניסה לפייס אותה: הרבה את צבעיה, נתן לה את הכוכבים.
לא עזר כלום, הגמרא אומרת שהקב"ה בא ואמר לירח:
"צדיקים ייקראו על שמך: יעקב הקטן ,שמואל הקטן ,דוד הקטן"– גם זה לא עזר.
עד שהקב"ה אמר: "תביאו עליי כפרה על שמיעטתי את הירח" –
וזה הקורבן שמביאים בראש חודש.
צריך להבין כאן משהו- איזה מן נחמה זאת שהקב"ה אומר לירח צדיקים יקראו על שמך? אנחנו נקרא לצדיקים על שמך: יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן...
איזה מן נחמה זאת? היא טוענת שהיא רוצה שלא תמעט אותה, אז הקב"ה אומר לה אני אקרא לצדיקים על שמך? איך זה מנחם אותי, מה זה נותן לי אם צדיקים יקראו על שמי?
ויותר מזה, אם שמתם לב עם ישראל סופרים ללבנה, אומות העולם סופרים לחמה- לשמש.
האומות קשורים לשמש, עַם ישראל קשור לירח.
למה? מה ההבדל?
למה אומות העולם קשורים יותר לשמש ואנחנו קשורים יותר ללבנה? הרי אדרבה- הלבנה קיבלה עונש: התמעטה.
השמש שתקה, לכאורה היה יותר מתאים שעם ישראל יהיה כמו השמש- הירח לכאורה עשתה טעות שהיא דיברה.
יש עוד כמה שאלות, אבל אני רוצה כבר להגיע ליסוד שהוא בעצם הנקודה שחשובה לנו...
זה דבר מאוד מאוד חשוב ואני מקווה שנזכה להבין את היסוד הזה.
היה שווה לבוא לעולם רק בשביל היסוד הזה.
שימו לב היטב!
ישנן 2 גישות שונות בהתייחסות לכל דבר שבקדושה ולכל דבר בעולם.
אני אתן כמה דוגמאות שעל ידי זה נוכל בעזרת ה' להבין את ההבדל שבין 2 הגישות.
אני אתן דוגמא מיום שבת, ההתייחסות לשבת קודש.
נתחיל לפי גישה ראשונה:
יהודי נכנס לשבת והוא יודע שיש לו עכשיו 24 שעות שנקראות שבת והוא חייב למלא את הזמן הזה בתוכן.
זה זמן חשוב מאד, יום לא פשוט בכלל, כל שעה לימוד ביום הזה הוא כנגד 1000 שעות לימוד ביום חול, אז הוא מנסה לנצל את הזמן הזה ביום שבת, הוא מקפיד להתפלל כמו שצריך, הוא סועד סעודת שבת, הוא משתדל לשיר את כל השירים שיש לו בברכון.
אח"כ הוא הולך ללמוד, ואפילו מספיק לעשות סיבוב עם האישה, וככה הוא משתדל לנצל את כל השבת עד תום.
זו גישה ראשונה בהתייחסות לשבת.
גישה שנייה:
יהודי ניגש לשבת והוא יודע שביום הזה יורדת קדושה עצומה לעולם.
כמו שאנחנו אומרים בקידוש: "ברוך אתה ה' מקדש השבת".
וכמו שאנחנו אומרים בתפילת ליל שבת: "אתה קידשת את היום השביעי לשמך... וקידשתו מכל הזמנים" .
זה היום הכי מקודש והוא רוצה לינוק ולהתחבר לקדושה שיורדת ביום הזה.
הוא מחפש את הקדושה שיש ביום הזה, ולכן הוא הולך להתפלל בבית הכנסת תפילת ערבית של ליל שבת כדי שע"י התפילה הוא יזכה להתחבר לקדושה, לכן הוא הולך לאכול סעודת שבת כדי שדרך הסעודה הוא יזכה להתחבר לקדושה שיש ביום שבת, הוא שר שירי שבת כדי שדרך השירים הוא יתחבר לקדושה שיש ביום השבת.
אם תשאל אותו: "תגיד לי, כמה שירים שרת ביום שבת? שרת את כל השירים?"
הוא יענה לך: "מה זה משנה כמה שירים שרתי? זה לא הנושא!
הנושא הוא כמה קדושה ינקתי! כמה ספגתי לתוכי מקדושת השבת!
מה ההבדל בין 2 הגישות?
הגישה הראשונה כביכול מתייחסת ליום השבת כאילו זה יום ריק שאתה אמור למלא אותו בתוכן: שירים ,לימוד, תפילות, תעשה, תפעל, תמלא, תנצל את הזמן, חבל על כל דקה, זה יום מיוחד שאתה יכול לנצל אותו ואח"כ תקבל שכר בלי סוף.
לפי הגישה הזאת אני משפיע על היום.
לפי הגישה השנייה זה בדיוק הפוך!
לפי הגישה השנייה ביום השבת יש ים של קדושה, אוקיינוס שיורד לעולם!
יש לך הזדמנות לקבל, לספוג ולמשוך:
"ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה".
בוא תשאב מהמעיינות של השבת, ע"י התפילות, ע"י הלימוד, ע"י השירה, ע"י הסעודות, אפילו ע"י השינה בשבת שואבים מקדושת השבת.
2 גישות שונות.
בגישה הראשונה אני הפועל, העושה והממלא את היום, ובגישה השנייה זה בדיוק הפוך- אני בא לקבל, אני רוצה שהשבת תשפיע עלי ולא אני משפיע על השבת.
הגישות הללו הם על כל צעד בחיים, בכל דבר ובכל תחום !
ניתן דוגמא נוספת שקשורה בלימוד:
יש אדם שכשהוא לומד תורה, או אפילו אישה שקוראת תהילים, זה מתאים גם לנשים וגם לגברים, יש אדם שניגש לדף גמרא- אז הוא בגישה שהוא רואה לפניו דף, יש פה חומר לימודי וצריך ללמוד אותו. דף הגמרא הזה הוא לא כזה קל, זה דף מאד קשה ויש בו מלא קושיות שצריך לפענח אותם, הוא יושב על הסוגיה ומשקיע את כל כולו כדי לפענח את רש"י.
אז מי משפיע על מי?
הוא פועל על הדף, הוא מסביר מה כתוב בדף הזה, אז הוא משפיע על הדף.
יש גישה שונה, הגישה הזו אומרת שבכל דף גמרא יש את קדושת התורה: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה".
כל מילה מכילה בתוכה קדושה שאין למעלה ממנה, קדושת התורה:
"קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא"- הקב"ה הכניס את עצמו בתוך התורה הקדושה שלו.
אני עכשיו בא ללמוד לא כדי להסביר את הדף, אלא כדי שע"י זה שאני אלמד אני אספוג לתוכי את האור ואת הקדושה שיש בתוך דף הגמרא הזה.
אז השאלה שלי בסוף הלימוד לא תהיה כמה הספקתי היום? זה בכלל לא הנושא.
העיקר שלי הוא כמה קדושה ינקתי? כמה קדושה זכיתי להכניס לתוכי?
כמובן שההספק חשוב, אבל זה לא העיקר!
יש אנשים שאומרים: "השבת הספקתי לקרוא את כל התהילים, רציתי ששפתותיו של דוד המלך ידובבו בקבר אז אמרתי את כל התהילים שלא ישעמם לו שם".
ז"א הוא עושה טובה לדוד המלך והוא עושה טובה שפתח את הספר הזה שנקרא תהילים.
אבל יש גישה אחרת: דוד המלך הכניס בתהילים את הנשמה שלו, את הקדושה שלו, אני רוצה להתחבר לאור העצום הזה של דוד המלך ולכן אני קורא תהילים כדי שהתהילים ישפיעו עלי, מי לא רוצה להכניס לתוכו קצת מהאור הגנוז של דוד המלך?
בקיצור, במקום גישה של משפיע- צריך להיות גישה של מקבל, של שואב- "ושאבתם מים בששון"- אבל תלוי מה הכוונה שלנו :
אם הגישה שלי היא שאני בא להשפיע אז אני לא אקבל קדושה,
אבל אם הגישה שלי היא שע"י התפילין שאני מניח יושפע לי שפע של קדושת התפילין,
או כשאני לומד תורה- יושפע לי שפע של קדושת התורה,
או כשאני שומר שבת זה כדי לזכות לינוק מהנשמה של השבת.
רק כך אני אזכה לינוק מהקדושה.
יודעים למה זה דומה?
לאותה כלה ששאלו אותה: "תגידי לי, מה מצאת בבחורצ'יק הזה? למה החלטת להתחתן איתו? "
והיא תענה: "אתה ראית איזה חליפות הוא לובש? רק 'בגיר', הוא לא מתפשר על חליפות פחות מ'בגיר', עניבות רק משי..".
זו כלה גולם ממש!
מה את מסתכלת על החליפה? תסתכלי מה יש בתוך החליפה!
אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו.
כשנשאל יהודי במוצאי שבת: "איך היתה השבת?"
אז הוא יענה: "איזה שבת, אכלנו חמין, אכלנו מרק, אכלנו פיתות, למדנו, התפללנו" - כל זה רק הקנקן !
מה עם הקדושה? מה עם הנשמה של השבת? המהות של השבת זה לא החמין ולא התפילות, המהות של השבת זה הקדושה שיש בתוך התפילות ובתוך התורה של שבת .
האם על זה חשבנו?
זה הבדל עצום, תדעו לכם- בן אדם שהולך בגישה שהוא משפיע והוא נותן, זה ממש לא נכון. אני אתן דוגמא בבית איך זה עובד, עכשיו זה מתחיל להיות יותר מעשי.
חז"ל אומרים על הבעל: "זכה- עזר, לא זכה- כנגדו" .
וחז"ל אומרים על בעל ואישה: "זכו – שכינה ביניהם, לא זכו- אש אוכלתם".
מה הפירוש?
לדוגמא בעל שבא הביתה והוא מרגיש שהוא צריך להעניק לאשתו, להוציא אותה, לאוורר אותה, לוקח אותה אחת לשבוע לאיזה מסעדה: "מה את רוצה לאכול? מה את רוצה לשתות? הדג שהבאתי לך מספיק? רוצה עוד מנה? אל תתביישי..
שלא תבואי אח"כ בטענות שלא הבאתי לך מה שביקשת..."
זאת אומרת שהוא חי בגישה שהוא משפיע עליה.
אבל יש בעל שהולך בגישה אחרת לגמרי, הגישה שלו היא כזאת: בתוך אשתי יש אור, יש נשמה, באשתי יש שכינה, היא חצי הנשמה שלי ובכל אדם יש אור אלוקי שמחייה אותו,
בכל אחד מאיתנו יש חלק אלוהָ ממעל ממש, כמו שכתוב: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא".
והוא רוצה להתחבר לאור שיש בתוך האישה שלו, לקדושה שיש בה , לחלק האלוקי שיש באשתו.
איך עושים את זה?
הוא לוקח אותה למסעדה, הוא יוצא איתה לסיבוב, לא משנה איזה פעולה הוא עשה, לדוגמא הבעל עזר לאישתו קצת בבית, נשאל אותו: "למה אתה עוזר לה?"
הוא יענה: "כדי שע"י זה אני אזכה להתחבר קצת לאור שבתוך אשתי, לחלק האלוקי שבתוכה וע"י זה אני אקבל קצת קדושה לתוכי".
"זכה- נעשית לו עזר". מה זה זכה?
אם אתה בא בגישה שאתה זוכה , שאתה מקבל- לא בגישה שאתה מעניק, אתה מאוורר, אתה מוציא, אתה משחרר...- אז אתה זוכה –"עֶזֶר".
"לא זכה"- אם הוא לא הולך בגישה של זכה אלא בגישה של מעניק , נותן, אני לא זוכה בכלום – אז זה "כנגדו".
"זכו- שכינה ביניהם" –
אם גם הבעל וגם האישה הולכים בגישה של זכו: כל אחד משניהם כאשר הוא עושה משהו לשני, אז הוא לא אומר: "כמה אני יכול לתת לה?" או: "כמה בקשות יש לו? כל רגע תביאי לי, תעשי לי, תביאי לי, תעשי לי...כמה אפשר?"
הם מבינים שכאשר הם נותנים לצד השני המטרה שלהם צריכה להיות להתחבר לאור שבתוכו, לשכינה שבתוכו- בכל יהודי יש שכינה. הקב"ה נמצא אצל כל אחד ואחת מאיתנו, ואישה שרוצה להתחבר לשכינה שבתוך בעלה, זה רק ע"י הפעולות שהיא עושה!
"אבא, תזכה אותי שבפעולה הזאת שאני מכינה עכשיו כוס תה לבעלי- שאזכה להתחבר לקדושה שבו, לנשמה שבו"
ואז בפעולה הזאת שהיא מביאה לו את כוס התה- היא זוכה להתחבר לרוחניות שיש בתוך בעלה!
זה 2 גישות שונות!
כנ"ל אותו הדבר לא רק על בעל, על אישה, על התורה ועל שבת, אלא גם על הריצפה שלך!
כשאדם שוטף ריצפה בבית יש לו 2 גישות..
גישה ראשונה: טוב, הריצפה מלוכלכת , זועקת לעזרה, אי אפשר להשאיר את הבית במצב הנוכחי, זה בלתי נסבל, וגם הכיור עמוס וכבר אי אפשר לסבול את מה שהולך במטבח, אז האישה הולכת ועושה טובה לריצפה ושוטפת את הריצפה, והיא הלכה ועשתה טובה לכלים ושטפה אותם, למה? כי זה היה בלתי שייך להשאיר את המצב כמו שהוא.
אז מי עשה טובה למי? אני לריצפה ולכלים, זו גישה ראשונה.
גישה שנייה: בתוך הריצפה יש ניצוצות של קדושה, ה' נמצא גם בתוך ריצפה כמו שכתוב:
"מלוא כל הארץ כבודו" ,
"מלאה הארץ קניינך" ,
"ואתה מחייה את כולם".
כל נברא בעולם- כולל דומם- הוא קיים בגלל שיש בתוכו אלוקות!
למה אני גר בבית הזה ולא בבית של השני?
כי חלקי הקדושה ששייכים לי נמצאים בבית הזה והתפקיד שלי זה לשאוב את הקדושה שיש בתוך הבית לתוכי.
שימו לב, כאשר יש לאדם כוס בבית , הכוס הזאת קיימת כי בכוס הזאת יש קדושה ששייכת אליו, ניצוצות של קדושה ששייכים אליו. ברגע שאדם שאב את כל ניצוצות הקדושה שיש בכוס- הכוס נשברת.
אדם יכול לקבל מתנה סט כוסות או סט צלחות- אבל זה לא שייך לו, לכן כשהחבר שלו התחתן הוא מוציא מהארון את הסט הזה ומעביר אליו.
למה הוא לא השתמש בזה?
התשובה היא כי זה לא שייך אליו.
אם זה עבר ממנו- הקדושה שיש בכלים הללו הם של החבר, לא שלו.
ולכן שימו לב, אנשים שגומרים תיקון מסוים, לדוגמא תיקון שיש להם באיזה בית מסוים- הם עוברים דירה!
למה הוא עבר דירה?
הוא כבר סיים לקבל את הניצוצות ששייכים אליו בדירה הקודמת, אז עכשיו הוא עובר לדירה הבאה ושם יש לו גם חלקים של קדושה שהוא צריך לקבל אותם.
למסקנה אדם שוטף את הריצפה- הגישה שלו צריכה להיות: יש ברצפה רוחניות, ואני עכשיו שוטף את הריצפה כדי לשאוב לתוכי מהניצוצות קדושה , מהרוחניות שיש בתוך הריצפה. יוצא שהריצפה מעניקה לי ולא אני מעניק לה, אפילו מהכלים בכיור יש לי מה לקבל.
איפה זה כתוב?
המשנה אומרת במסכת אבות: "אֶהַב את המלאכה ושנא את הרבנות".
מה זה "אהב את המלאכה"?
רבי יצחק אייזיק מקומרנא בספרו "נוצר חסד" מביא סיפור על רבי משה מסמבור שדרכו של אותו קדוש וצדיק הייתה שהיה עובד למחייתו באיזה יער- היה חוטב עצים, ואח"כ בערב היה לומד, וכשהיה גומר לחטוב עצים הוא היה הולך להתפלל מנחה וערבית והוא היה מרגיש שיש לו כאלו אורות ,כזאת התלהבות בתפילה.
הוא שאל את עצמו: "מאיפה באה לי התלהבות כזאת גדולה אחרי שעבדתי פה ביער? מאיפה זה בא לי?
הוא חשש שאולי זה בא לו מהסיטרא אחרא, מהטומאה- לא מהקדושה.
אז הוא הלך לר' גודורוב צבי מזידיצ'וב זצוק"ל ושאל אותו: "כבוד הרב, אני מסיים לעבוד ביער ואני אח"כ מרגיש מן שמחה והתלהבות במנחה ובערבית, מאיפה זה בא לי? אני חושש מאוד שזה אולי מהטומאה..."
אמר לו ר' גודורוב צבי מזידיצ'וב: "תירגע, תנוח דעתך, כשאתה עובד שם ביער, כל הניצוצות שיש בעצים, בעשבים, בגרזן, בכל מה שעבדת שם-אתה שאבת לתוכך המון ניצוצות והמון חלקים של קדושה של הנשמה שלך, עכשיו שזכית והתחברת אליהם- הם מסייעים לך בעבודת ה' וזה ההתלהבות הגדולה שאתה מרגיש".
לכן אומרת המשנה: 'אֶהַב את המלאכה', למה לאהוב אותה?
מה יש לאהוב בלנקות את הבית, בלשטוף כלים ולתלות כביסה? מה יש לאהוב פה? צריך לתלות וזהו.
שמעתם פעם מישהו שאומר: "אני אוהב לתלות כביסה? אני אוהב לשטוף את הבית?"
לא מספיק לשטוף בית- צריך לאהוב את זה !
מה יש לאהוב פה? זה מעצבן!
התשובה היא כשאתה מתייחס שאתה עושה טובה לכביסה, אתה עושה טובה לריצפה- אתה צודק- זה באמת מעצבן. אבל אם אתה חי שבתוך כל דבר ודבר יש חיות אלוקית, יש קדושה, יש אור של ה' בכל דבר.
אם לא היה שם את ה'- הדבר הזה לא היה קיים.
אז עכשיו שאתה מנקה את הריצפה ואתה עכשיו עובד על המידות שלך- מתאמץ, עובד על העצלות, עובד על לעשות חסד, זה מצריך אותך להילחם עם עצמך,
והמטרה שלך היא להתחבר לקדושה שיש בתוך זה- אז אתה זוכה באמת להתחבר לקדושה!
אותו דבר רב ותלמידים.
יש רב שכאשר הוא מוסר שיעור אז הוא מרגיש שהוא עכשיו בא למסור שיעור- זאת אומרת יש לו עכשיו ציבור ריק והוא אמור עכשיו למלא אותם בתוכן. הם לא יודעים את מה שהוא רוצה להעביר להם והוא בא עכשיו להעמיס, קחו! קחו דיבורים, קחו יסודות, קחו הלכות,
ז"א מי עושה טובה למי במקרה כזה?
רוב הציבור יגיד הרב עושה טובה לתלמידים.
אבל יש גישה אחרת- יש רב שכאשר הוא בא לתלמידים ללמד – זה מתוך גישה הפוכה:
בתלמידים יש קדושה! יש נשמה! אני רוצה להתחבר לנשמה שלהם ודרך זה אני אזכה להתרומם! אני רוצה לקבל מהתלמידים את הקדושה שלהם!
אז הוא בא למסור שיעור כדי שע"י השיעור הוא יזכה להתחבר לנשמה שיש מכל התלמידים שלו, מה שקורה לרב כזה שהוא זוכה לקבל שפע של קדושה מהתלמידים והוא לא אוחז שהוא בא להעניק- אלא הוא בא לקבל !
הוא מרגיש שהוא מתחת לתלמידים שלו וכך אמר ר' חנינא:
"הרבה למדתי מרבותיי, ומחבריי יותר מהם ומתלמידיי יותר מכולם."
מה אנחנו רואים? מה הייתה הגישה?
היו לו תלמידים והוא הרגיש שהוא מקבל מהם ואף על פי שהפשט שם שהתלמידים שואלים, ואז יש חידושים ותירוצים ואז מתחדדת השמועה, אבל מחז"ל רואים לא כך, אלא רואים שזה עניין של קדושה!
הגמרא מספרת על רבי פרידא, לרבי פרידא היה תלמיד שהיה קשה הבנה בצורה קשה.
היה צריך לחזור לו 400 פעם על כל סוגיה עד שקלט אותה.
פעם אחת לימד אותו רבי פרידא את הסוגיה 400 פעם – והוא לא קלט, לא תפס.
אז שאל אותו רבי פרידא: "מה קרה היום לא תפסת?"
ענה לו התלמיד: "ראיתי שהרב ממהר היום לאיזה אירוע, לאיזה חתונה, אז לא הייתי מספיק מרוכז".
אז רבי פרידא הוריד את המעיל, התיישב שוב ואמר לו:
"תנוח דעתך, אני מסביר לך עכשיו שוב עוד 400 פעם, אני לא יוצא מפה עד שאתה קולט!"
וישב והסביר לו את הסוגיה הזאת עוד 400 פעם עד שאותו תלמיד הבין ותפס.
ואז יצאה בת קול ואמרה:
"רבי פרידא, יש לך 2 אפשרויות: איזה שכר אתה רוצה?
או שאתה וכל בני דורך תזכו לחיי העולם הבא או שנוסיף לך 400 שנה על החיים שלך?"
אז הוא ענה לבת קול: "שאני ובני דורי נזכה לעולם הבא".
אמרו לו: "הואיל ודאגת גם לבני דורך- תקבל את שניהם!"
קיבל עוד 400 שנה לחיות והוא וכל בני דורו זכו לחיי העולם הבא.
תגידו לי- מה רבי פרידא מצא בתלמיד הזה?
אם הוא חיפש להתפלפל, אז עם התלמיד הזה לא היה אפשר להתפלפל כי הוא לא קלט מה מדברים איתו בכלל!
התשובה היא רבי פרידא לא חיפש את העניין הטכני שבלימוד, להוסיף לתלמיד עוד ידיעות, עם התלמיד הזה אין עוד ידיעות!
הוא חיפש קדושה!
רבי פרידא הרגיש שבתוך התלמיד הזה יש הרבה חלקים של הנשמה שלו שנמצאים בתוכו, הוא יכול לשאוב הרבה קדושה מהתלמיד הזה לכן הוא לא עזב אותו! הוא חיפש את הקדושה שיש במצב הזה.
רבי פרידא לא חיפש את החלק החיצוני, כי מבחינה חיצונית לא היה הרבה רווחים אצל אותו תלמיד.
אנחנו מוצאים שגם אצל המלאכים קיימת הגישה הזאת.
אנחנו אומרים בתפילת שחרית: "ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח וכו' ".
המלאכים נותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם.
למשל המלאך גבריאל אומר לרפאל: "רפאל, נו, תקדש את שמו יתברך."
רפאל אומר למיכאל: "מיכאל, נו , קדימה, בוא נקדש את שמו יתברך".
ככה אחד נותן רשות לשני.
מה תרגום המילים "ונותנים רשות זה לזה"?
ב"ובא לציון" אנחנו אומרים: "ונותנים רשות זה לזה" ואומר התרגום: "ומקבלין דין מן דין"-
כלומר "מקבלים זה מזה", כשגבריאל נותן רשות למיכאל הוא מקבל ממנו.
מה הוא קיבל? הרי נראה כאילו הוא נתן לו רשות.
לא.
כשהמלאך נותן רשות לחבר שלו, באותה שעה הוא מקבל את הכוח מהחבר, הם מקבלים זה מזה. ברגע שהמלאך נותן רשות למלאך אחר – הוא מקבל באותו רגע את הקדושה שיש במלאך השני. זו גישה של מלאכים.
אומרים חז"ל: אם הרב דומה ל"מלאך ה' צדקות" – אז כולם יבקשו תורה מפיו.
מה זאת אומרת אם הרב כמו מלאך? כשהרב מלמד תלמיד – הוא לא בא לתת אלא הוא בחזקת "מקבלים זה מזה"- הוא בא לשאוב קדושה.
ואם הרב לא בא על מנת לקבל מהקדושה של התלמידים שלו- אלא על מנת להשפיע עליהם- יוצא שהרב מרגיש מעליהם וזו גישה של התנשאות , ואז- "אל יבקשו תורה מפיו".
וזה אותו דבר עם ילדים ואפילו יותר, כי ילדים זה הבל שאין בו חטא, זה נשמה טהורה ממש, הוא עוד לא עשה שום עבירה, יש בו אינסוף קדושה.
למשל אבא מלביש בבוקר את הבת שלו לגן, אז יש אבא שמסתכל על הבת שלו כעל איזה בובה: "נו תתלבשי" , "תכניסי את היד כבר לשרוול" ,
זאת אומרת הוא מרגיש שיש פה עכשיו איזו מישהי עם ידיים ורגליים שצריך להלביש אותה וצריך לשטוף לה את הפנים וצריך לעשות לה ולעשות לה, ובקיצור צריך הרבה להשקיע בה עד שהיא מתלבשת, ואח"כ הוא לוקח אותה לגן כל בוקר והוא מרגיש שהיא מוציאה לו את הנשמה הילדה הזאת.
אבל יש אבא או אמא שלא רואים בילדה בובה, רואים בה נשמה.
נכון שהיא ילדה, אבל בתוך הילדה הזאת יש נשמה, זה לא נשמה של חמור.
"אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא" – בילדה הזאת יש חלק אלוה ממעל, יש קדושה בילדה הזאת, יש אור אלוקי.
בזה שאני מלביש אותה לגן וזה מצריך אותי לעבוד על המידות שלי: על העצלות ועל הסבלנות- זה מביא למצב שאני זוכה לינוק מהקדושה ומהאור הרוחני שיש בילדה, בילד, בתינוק ולא משנה במי...
ואז יוצא שהילד מעניק לך, הכל תלוי איפה הראש שלך היה.
אם הסתכלת עליו כעל בול עץ, בובה- אז אתה לא תקבל כלום- אתה רק תתעצבן ממנו!
אבל אם אתה מסתכל עליו כעל נשמה- כל פעם שיש לך ניסיון איתו ואתה מתגבר- עיצבן אותך, היה צריך להאכיל אותו, להלביש אותו בסבלנות- כל אחד יחשוב על דוגמא שמתאימה לו עם הילד שלו – אז אתה זוכה לינוק, להתחבר ולשאוב מהקדושה שיש בילד.
אותו דבר כשאתה נפגש עם חברים :
יש אחד נפגש עם חבר: "מה נשמע? מה חדש? איך היה? בסדר? יופי". זהו, נגמר...
הוא לא חשב לשאוב כלום, לקבל כלום, שום דבר .כי השני זה סתם, חתיכת כלום...
זה בגלל שהוא לא הפנים שבתוך החבר הזה יש מלא קדושה, יש אלוקות- "מלוא כל הארץ כבודו..."
מה זה "מלוא כל הארץ כבודו"? חשבתם על זה פעם?
כבוד ה' מלא בכל הארץ, גם בארציות ולא רק ברוחניות!
לא רק בתורה או בתהילים, אלא גם בכלים, בריצפה ובכל דבר!
גם ב"להוריד את הפח" יש קדושה! ! !
עכשיו אנחנו יכולים להתחיל להבין את ההבדל בין איוב לאברהם.
איוב לא היה מחפש אורחים, וגם אם היו באים אורחים הוא היה שואל: "מה אתה אוכל בבית שלך? תגיד לי מה? חביתה? מקושקשת? עין? תגיד לי מה אתה רוצה..."
הכין לו מה שהוא רצה, למה?
איוב ראה באורחים כלי ריק, מסכן שצריך לתת לו מה שהוא צריך ולשלוח אותו.
"מה אתה צריך? מה חסר לך? חסר לך אוכל? קח, חסר לך דמי כיס? קח, להתראות".
אברהם אבינו לא הסתכל כך על האורחים שלו, אברהם אבינו הסתכל על כל אורח שהגיע כאל אוצר.
איך חז"ל אומרים?
"יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני- העני עושה עם בעל הבית".
אתה נותן לעני פרוסת לחם, אבל מה הוא נתן לך? קדושה!
"גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה!!!"
איך זה יכול להיות?
כי באורחים אתה מקבל בלי סוף שפע רוחני, יותר מהקבלת פני שכינה!
כל אורח שבא לאברהם אבינו, הוא לא ראה את הערבי או את העני, הוא ראה ישר מה הוא יכול לשאוב, וואי וואי, פה יש דג שמן, מלא קדושה, מלא אלוקות- "חביב אדם שנברא בצלם". אפילו גוי יש בו צלם אלוקים, אז אני רוצה לינוק מצלם האלוקים שבו!
אז מה עושים כדי לינוק מצלם האלוקים?
אני אתן לו שלוש לשונות בחרדל, אני אתן לו יינות משובחים וכך אזכה ליותר ויותר רוחניות.
המטרה של אברהם הייתה להתחבר לפנימיות של כל אחד שבא אליו.
ולכן אם לא באו אליו אורחים- הוא הלך לחפש את האורחים כדי לחפש את השכינה.
הוא לא חיפש אורחים, הוא חיפש את השכינה שבאורחים, את הקדושה שבאורחים.
בקיצור- איך אתה מסתכל על העולם הזה?
עולם יבש ומדברי או עולם מלא קדושה ורוחניות...
קדושה זה השפעה רוחנית!
כמו שיש לנו גוף יש לנו נשמה! זה משהו רוחני שמחייה את הגוף הזה...
לכל דבר בעולם יש נשמה, והנשמה הזאת היא רוחנית!
גם בתוך הערבי, מישהו מחיה אותו, לא מוחמד מחיה את הערבי, אלא הקב"ה.
"ואתה מחיה את כולם וצבא השמיים לך משתחווים"
אז גם בתוך הערבי יש איזה משהו של קדושה.
חז"ל אומרים על הפסוק: "וינצלו את מצרים" - עם ישראל שהיו במצרים - עשאוה כמצודה שאין בה דגים. רוקנו את כל הקדושה שהייתה במצרים, בשעה שהם סיימו לשאוב לתוכם את כל הקדושה שהייתה במצרים- יצאו לחירות!
יש טומאה...אבל עם הטומאה יש גם ניצוצות של קדושה, גם בדבר שנראה הכי רחוק בעולם!
לכן כשכוס נשברת מה אומרים?
מזל טוב!
מה מזל טוב? לא חבל?
נגמר התיקון! ברוך ה', משהו אחד כבר תוקן...
לאור הדברים הללו אפשר להסביר נפלא את ההבדל בין השמש לירח- למה עם ישראל הם כמו הירח?
השמש רק נותנת ומחממת...אתה יכול לתת לשמש משהו? תנסה להתקרב אליה- הבן אדם ישרף. אי אפשר לתת לה כלום- היא רק נותנת חום.
הירח – מקבל, הוא כל הזמן מקבל...
עם ישראל נמשלו לירח! צדיקים ייקראו על שמך- צדיקים חיים כמו הירח- מקבלים.
לא באתי למסור שיעור, באתי לקבל שיעור, באתי לקבל קדושה מהציבור שנמצא כאן!
זה ההבדל !
צדיקים ייקראו על שמך, הקב"ה אומר לירח: "תירגעי, תתנחמי, ממך ילמדו הצדיקים איך צריכה להיות הגישה שלהם לתורה ולמצוות..."
זה ההבדל בין קין להבל:
"ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ל-ה' " - קין מרגיש שהוא מביא לה'...
הוא עושה טובה לקב"ה שהוא מביא קורבן.
במקום להרגיש שהוא מקבל-הוא מרגיש שהוא מביא.
כשקין הרגיש שהוא עושה טובה לקב"ה, אז הוא אמר: "אני אתן מה שיש...שיגיד לי תודה רבה על מה שאני נותן לו".
"והבל הביא גם הוא" - מה זה הביא גם הוא? הבל הביא את כל כולו.
"אני לא נותן כלום, אני כל כולי של ה'..."
התורה לא אומרת "והבל הביא גם", אלא כתוב "הביא גם הוא" – הוא הביא את ההוא- את עצמו הוא הביא...
כל כולי של ה', אני בא לקבל מ-ה', אני רוצה לקבל דרך הקורבן את קירבת ה', לכן אני אתן את הכי משובח ואת הכי טוב כדי לקבל יותר קדושה.
בקיצור, יש כאן הבדל משמעותי.
ישנן 2 גישות וזו עבודה קשה מאוד...
מה אתה מחפש בחיים שלך???
שאתה תהיה המשפיע על האישה, על הילדים, על הציבור, על התורה, על התפילין ועל השבת, או שאתה חי בגישה שאתה רוצה לקבל מקדושת השבת, אתה רוצה לספוג מהשפע שיש בתפילין, מהקדושה שיש בתהילים, כמו שמספרים על אחד שבא לאדמו"ר מקוצ'ק ואמר לו: "הרב, למדתי את כל הש"ס".
ענה לו האדמו"ר מקוצ'ק: "ומה הש"ס לימד אותך?"
אתה למדת את הש"ס, אבל מה הש"ס עשה לך? אתה לא סתם לומד את הש"ס, הש"ס עושה לך טובה ומכניס לך קדושה!
ואם את עושה כלים ומתפללת: "אבא, תזכה אותי שע"י שטיפת הכלים אזכה ללמוד ולשאוב מהקדושה שיש בכלים האלה, מהרוחניות שיש בכלים האלה, הרי אם אתה לא היית בתוכם-הם לא היו קיימים בכלל, אז יוצא שבכלים יש אור אלוקי, ואני רוצה שתזכה אותי לינוק אותו".
יוצא שהיא עושה כלים והיא מרגישה שהיא שואבת מים בששון ממעייני הישועה!
במקום שהיא תעשה טובה לכלים היא מרגישה שחבל שאין עוד כלים.
זו בעצם הגישה, אם אתה כמו קין אז אתה תראה שאתה תעשה כל הזמן את המינימום: "יאללה, כבר נתתי לו מספיק, כבר השקעתי בו מספיק!"
אבל אם אתה רוצה להיות כמו אברהם אבינו שמחפש אורחים, שנותן מעל ומעבר- זה אם אתה מבין שיש פה קדושה, ואתה רוצה לינוק אותה, אז גם אתה לא תעשה טובה כשאתה שר שירי שבת .
יש כאלו שרים כאילו עושים טובה: "יאללה, תשיר משהו, נו איזה שיר שאתה רוצה",
"תעשה את זה זריז, שיר אחד שניים ודי".
ויש כאלו שאומרים: "אני רוצה לספוג קדושה, לינוק... בוא נשיר ואולי נשאב ככה משהו... אז הוא שר כדי להתמלאות, אז הוא מרגיש שהשבת עושה לו טובה! הוא לא שר לכבוד השבת, הוא שר כדי שהשבת תמלא אותו לכל השבוע, כי השבת-היא מקור הברכה והוא רוצה להתמלא....!"
יהי רצון שהקב"ה ימלא אותנו בשפע קדושה וברכה, אמן כן יהי רצון!
נהנתם? רוצים לשמוע עוד??? חייגו לקו "דרך הבעש"ט" ותוכלו לשמוע שיעורים נוספים ונפלאים!!!
חייגו-077-260-9333 ולאחמ"כ לשיעור הנוכחי הקישו:10231
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה