Categories: דבר תורה לפרשת השבועשיעורי תורה

דבר תורה לפסח “פסח מצה ומרור” [דרך הבעל שם טוב]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000

"רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: 'כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר'". יש שלושה דברים שמי שלא אומר אותם בפסח- לא יוצא ידי חובה, "פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר".
השאלה שלנו היא מה יש בשלושת הדברים הללו שמי שלא אמר אותם לא יצא ידי חובת החג? מה עם ארבעת הכוסות? מה עם ארבע כזיתות של מצה? מה עם חרוסת? דווקא אמירה של שלושה מילים זה הדבר הכי חשוב בליל הסדר?
דבר נוסף, פסח נקרא גם "חג החירות", בחג זה יש כל כך הרבה טורח, לחץ, יש קשיים שמתבטאים בניקיונות, קניות ובישולים... ודווקא החג הזה נקרא "חג החירות"? על מה ולמה? הרי השיעבוד והקושי שיש בחג הזה הוא יותר מכל החגים כולם...
שאלה נוספת, כתוב בפסוק: "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם"- מה הפירוש "מִשְׁאֲרֹתָם"? אומר רש"י במקום: "שיירי מצה ומרור"- נשאר להם קצת מהמצה ומהמרור, לכן הם צררו הכל, "צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם"- נשאו את זה על שכמם וכך יצאו למדבר.
שואל ה"מגן אברהם" בשביל מה בני ישראל לקחו איתם "שיירי מצה ומרור"? הרי כבר עבר זמן אכילת מצה ומרור, הרי הם יצאו בבוקר ובוקר זה לא זמן אכילת מצה ומרור... עונה על זה ה"מגן אברהם" ואומר הואיל שמצה ומרור הם שיירי מצווה- אז צריך לשמור עליהם, זה מציל מכל מיני פורענויות...
השאלה שלנו היא למה בני ישראל לקחו דווקא מהשאריות של המצה והמרור? רק זה מה שנשאר להם? לא נשאר להם קצת מטבוחה או משהו?
דבר אחרון, "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם"- כל אחד צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
השאלה שלנו היא איך אני יכול להרגיש שיצאתי ממצרים אם אף פעם לא הייתי שם? בדרך כלל אומרים לך: "תצייר לעצמך, תדמיין שגם אתה היית פעם עבד, תחשוב שעכשיו אתה עבד במצרים ופרעה נותן לך מכה על הגב ומצרי אחד יושב לך על הראש כשאתה בונה פירמידות...", אבל זה דבר טיפ טיפה תמוה: הרי עבודת ה' בנויה על מציאות ולא על דמיונות...
"פֶּסַח" מרמז חיבור לקב"ה, "פֶּסַח" זה קורבן פסח- קורבן מלשון קירבה, קירבה אל ה'. אני מכיר שהכל ממנו, בלעדיו אין לי כלום בחיים... המילה "פֶּסַח" בספרים מחולקת לשניים- פֶּה סָח, הפה מוציא תפילות ותשבחות לה'.
כשאתה מתקרב לבורא עולם ואתה מכיר שאתה תלוי רק בו וברחמיו- זאת התכלית! זה שיא החג, חג של התקרבות אל ה'...
אנשים חושבים שהמטרה הסופית שלנו בחיים זה לעשות חסד עם אחרים, ללמוד תורה ולהיות דיין, לפתוח מוסדות תורה וכדומה.
אבל האמת היא שמטרת היהדות כולה היא אמונה,
להתקרב אל ה'...
אם אדם למד תורה וקיים מצוות, עשה חסד והקים תלמודי תורה, אבל לא התקרב מכך אל ה'- לא יצא לו כלום כי הוא לא התקרב לאבא, הוא פספס את המטרה! אם אישה ניקתה את הבית, אפתה עוגת קוקוס ובישלה מטעמים, מה יצא לה מכל המעשים הללו? יצא לה שהיא אשת חיל! היא לא התקרבה אל ה', פשוט נכנס לה ללב עוד קצת גאווה, היא הפכה להיות גדולה יותר...
אין פה אבא, אין קשר לבורא עולם, יש פה קשר לגאווה וגדלות. כל המטרה של היהדות היא קורבן פסח, להתקרב לאבא, פֶּה סָח את תהילות ה'...
אבל איך אני יכול להגיע לאמונה כזאת? רק דרך המצה, מצה נקראת 'לחם עוני'. המצה היא נמוכה, היא שפלה... בגמרא מסכת 'פסחים' דף קט"ו עמוד ב' כתוב "עני דרכו בפרוסה"- בפסח אנחנו חוצים את המצה לשניים, עני לא יכול לאכול לחם שלם, אין לו אפשרות כלכלית, יש לו רק כמה פרוסות לחם, גם אנחנו אוכלים בפסח מצה חצויה לשניים להראות שאנחנו עניים, אנחנו חסרים, לנו אין כלום משלנו, אנחנו לא שלמים, אנחנו חצי, דרך המצה תוכל להגיע לפֶּה סָח... רק כשתכיר כמה אתה עני ונמוך כמו המצה- שהיא דקה מן הדקה- אז תפסיק להרגיש מעצמך גדול וכך תוכל להתקרב לאבא.
אדם שהולך בגדלות, כל היום וכל הלילה מחפש רק איך להאדיר את עצמו, הוא לא יגיע לפֶּה סָח את תהילות ה', הוא כל הזמן יחפש דרכים להגדיל את עצמו...
המטרה היא "פֶּסַח" בבחינת 'פֶּה¬¬ סָח' והאמצעי הוא "מַצָּה"- דרך שפלות וענווה. עם ישראל יצאו ממצרים על ידי שליח שקראו לו משה רבנו, משה רבנו הוא סמל הענווה והשפלות. זאת אומרת שכדי לצאת ממצרים- בבחינת תאוות וקילקולים- אתה חייב ענווה ושפלות, לכן רק משה רבנו יכול להוציא את בני ישראל ממצרים ולא אף אחד אחר...
הבעיה היא שהעולם מתנגד לדיבורים הללו. לא רק העולם, אלא הטומאה מתנגדת לכל הדיבורים הללו בגלל שהדיבורים הללו נלחמים מולה חזיתית. מטרת הטומאה היא לנתק אותך מה', היצר הרע מוכן שתעשה הכל- תלמד ותתפלל, תעשה חסד ותקים ישיבות, רק לא עם אבא, רק לא עם ה'! תעשה מה שאתה רוצה אבל אל תכניס את בורא עולם לפעולות ולדברים שאתה עושה.
תתנתק מה"אחד" ותישאר עם ה"אני" שלך.
לכן ה"מַצָּה"- שהיא בעצם מסמלת ענווה ושפלות- אומרת: "תכיר את האמת שלך, אתה קטן, אתה חסר אונים, תראה כמה שאתה עני..."
דוד המלך אמר: "אָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם"- ככל שאתה תכיר בכך יותר, כך תזכה יותר לאמונה. לכן ה'זוהר הקדוש' קורא למצה:
"לחמא דמהימנותא"- "לחם האמונה". אבל איך מגיעים לאמונה ממצה?
פשוט, "מַצָּה" מלמדת אותי להיות שפל, להיות קטן, אני רואה את הקב"ה בפעולות שלי, כי הרי אני מכיר את האמת שלי, ואין מה לעשות- האמת שלי היא לא מי יודע מה...
אנשים לא קולטים אותך, לא מבינים מה אתה רוצה מהם, הם לא מוכנים לקבל את הדיבורים הללו. מי כן מוכן לקבל את המסר? מה גורם לאנשים כן לשמוע כאלו דיבורים? "מָרוֹר". ה"מָרוֹר" מסמל את הכאבים והיסורים שאדם עובר בחייו. לדוגמא: ליהודי אחד לא קל בחינוך הילדים, ליהודי אחר לא קל בפרנסה, ליהודי שלישי מתעכב השידוך, כל אחד והקשיים שהקב"ה מעביר אותו.
אבל מה באמת מטרת הקשיים?
להראות לך שאתה לבד לא יכול להסתדר, אתה בבעיה...
הבעיה גורמת לך לחפש פיתרון, אתה מנסה לחפש ועובר ממקום למקום, אבל מגלה שאף אחד לא יכול לעזור לך- רק הקב"ה. מי שטוב לו, מי שהולך לו בחיים ובמקרה הוא יכנס לשיעור הזה, הוא לא יבין מה רוצים ממנו, הוא לא יקלוט בכלל את המסר. אנשים שהולך להם בחיים- יש להם בריאות, יש להם ילדים מוצלחים ואישה טובה- אם הם ישמעו שהם חסרי אונים, אומללים ומסכנים, הם לא יבינו מה אתה רוצה מהם...
אם אחד מהם ישאל אותך: "מה עם כל ההצלחה שלי? אתה יודע כמה מפעלים הקמתי? אתה יודע כמה מגרשים יש לי?" ואתה תענה לו: "כל העשייה הזאת לא שלך, אלו הרחמים של ה', פשוט ה' ריחם עליך, הוא הקים מפעלים וקנה מגרשים דרכך...", אחרי תשובה כזאת הוא יצחק עליך, הוא לא יבין מאיפה נפלת עליו, הוא יחשוב שהחלטת לשגע אותו ולרדת עליו, הוא יזרוק אותך מכל המדרגות, הוא יגיד לך שאלו דיבורים לאנשים אומללים ומסכנים.
תשאל מישהו: "איך הקמת מפעל כל כך יפה? איך הגעת לבית חרושת כזה משגשג?" הוא יענה לך: "בעשר אצבעותיי הקמתי את המפעל הזה, ירקתי דם עד שהגעתי לאן שהגעתי..."
אדוני, זה לא אתה! אלו הרחמים של ה', תראה כמה אתה מדבר על עצמך...
אישה שיפצה את המטבח ואומרת לחברה שלה: "בואי תראי איזה מטבח עשיתי, בואי תיראי איזה משוכלל. אל תשאלי, שיא הקדמה!"
אבל היכן בורא עולם בתמונה? מי נתן לך את כל זה?
כדי להיות כלי שמוכן לשמוע את המסר של ה"מַצָּה"- חייב להיות לפני כן הקדמה של "מָרוֹר" בבחינת כאבים ומעברים, בלי "מָרוֹר" אין על מה לדבר...
בגמרא במסכת 'פסחים' דף קט"ו עמוד ב' כתוב: "בלע מצה- יצא. בלע מרור– לא יצא". אם אדם לקח את המצה ובלע אותה- יצא ידי חובה. אבל אם הוא לקח מרור- הוא לקח חסה ובמקום לאכול את החסה הוא קיפל אותה, הכניס אותה לפה ובלע- לא יצא ידי חובת אכילת מרור, אלא צריך לאכול וללעוס את המרור.
מה כאן המסר לפי "דרך 'הבעל שם טוב'"?
יש אנשים ש'אוכלים מרור' בחיים שלהם, אבל במקום לאכול וללעוס אותו, הם בולעים את זה...
לכל אחד יש קשיים, וכשאתה שואל את הבן אדם: "תגיד לי, איך אתה עובר את הקשיים הללו?" אז יש כאלו שיאמרו לך: "ככה הם החיים, החיים לא פיקניק..."
תשאל מישהו אחר: "תגיד לי, איך אתה מתמודד עם כל מה שעובר עליך?" והוא יענה לך: "עם הזמן אתה רוכש ניסיון, אתה מפתח 'עור של פיל', אתה לומד לספוג את הכל..."
זה נקרא 'לבלוע את המרור', במקום לקחת את ה"מָרוֹר" וללמוד מזה את שפלותך ואת חוסר האונים שלך- אתה בולע את זה, מעביר את זה הלאה...
עכשיו היה מקרה טראגי בצרפת, אבא וחמשת ילדיו נרצחו... אז אנשים אמרו: "מישהו אמר להם לחיות בצרפת? שיבואו לפה, שיבואו לארץ ישראל!"
והקב"ה אומר: "מה אתה אומר? אני מנסה לקרוא לכם, אני מנסה לעורר אתכם לתשובה, אבל כל פעם אתם מוצאים הסבר חדש לכל מה שקורה..."
הרב שיינברג זצ"ל- אחד מגדולי הדור נפטר עכשיו בגיל 101- הוא היה סמל של תורה והלכה, צדיק ענק... אפילו שהוא נפטר בגיל 101 זה עדיין אמור לזעזע אותנו, אבל שאלתי היום יהודי: "שמעת שהרב שיינברג נפטר?"
והוא ענה לי: "כן שמעתי... טוב, באיזשהו שלב צריך למות. הוא כבר בגיל 101, מה ציפית?" במקום שאנשים יתעוררו, הם לוקחים את המעברים שלהם לכיוון של מקריות, "כבר הגיע הזמן שלו...", במקום 'לאכול את המרור'- הם בולעים אותו, לא מנסים לטחון וללעוס, לא מנסים להבין מה המסר, מה ה' רוצה ממני... יעבור שבוע ותראו שהמקרה של האבא וחמשת ילדיו יישכח. מישהו יעשה חשבון נפש ויתקן את מעשיו? לא...
אתה צריך 'לאכול את המרור', לא לברוח ממנו, ועד שיבוא המשיח כך זה יימשך.
תבדוק עם עצמך מה רוצים ממך!
הטבע שלנו הוא לברוח מכאבים וקשיים, כל פעם כשיש לנו כאב או קושי, אז רצים לפסיכולוג או לפסיכיאטר ומבקשים חבילה של כדורי הרגעה, וכשמתקרב פסח מבקשים שתי חבילות, כי הנכדים מגיעים ויהיה הרבה רעש...
בן אדם צריך לדעת שהמנוף לכל עבודת ה' זה ה"מָרוֹר" שלו.
בליל הסדר אנחנו טועמים מהכוס של הקידוש, אוכלים כזית מצה ואחר כך אוכלים מרור. לכאורה ליל הסדר צריך להיות מסודר. במצרים קודם כל היה שיעבוד, הם מיררו את חיינו ואחר כך כשיצאנו לחירות אכלנו מצה. למה בליל הסדר אוכלים קודם כל מצה ואחר כך מרור? בגמרא כתוב שמרור זה חסה, "דחס רחמנא עלן"- ה' חס עלינו, אבל אנחנו יודעים שה"מָרוֹר" רומז לשיעבוד, אז איך ואיפה ה' חס עלינו בשיעבוד? אדם שאין לו קשיים בחיים לא יתקרב לבורא עולם, הוא לא יסכים להבין כמה הוא חסר אונים, כמה הוא שפל, כמה הוא מסכן...
אני זוכר שלפני שהתקרבתי לר' אשר זיע"א- זה היה בשנה הראשונה לנישואיי כשעוד חשבתי שאני אכבוש את כל העולם- פגשתי יהודי שהיה קשור לר' אשר ושאלתי אותו: "אצל מי אתה לומד? למי אתה קשור?"
- "אני קשור ליהודי אחד שמלמד אותנו כל הזמן כמה האדם הוא חסר אונים, שהוא בסך הכל חתיכת גוש בשר..."
- "מה? זה מה שהרב שלכם מלמד אתכם? מה אתה אומר? אתה בטוח שעל זה הוא מדבר?"
- "כן..."
- "מה פתאום?! בן אדם צריך להעריך את עצמו, בן אדם צריך להאמין בעצמו, צריך להאמין בכוחות וביכולות שלו".
הסתכלתי עליו ברחמים, ריחמתי עליו, הוא נפל בידיים של רב שמנצל לרעה תמימות של אנשים ועושה מהם סמרטוטים, כך אחזתי בשנה הראשונה לנישואיי... אבל בורא עולם ריחם עליי ולא רצה שאשאר עם הגאווה שלי והעביר אותי קשיים ומעברים שונים, בכל נושא שתרצו: בבריאות, בפרנסה ומה לא... עד שהרמתי ידיים, לא יכולתי יותר! ובכלל שכחתי מכל הסיפור הזה ובכלל שכחתי מהיהודי הזה. אחרי שלוש שנים וחצי של נישואים הייתי כבר אדם מרוסק, מיואש מהחיים, מיואש מעצמי ומהכל, כבר הלכתי לכל מי שרק יכולתי לקבל ברכות, קמיעות וסגולות. אפילו לצדיקים נסתרים הלכתי, רק אחר כך התברר לי איזה 'צדיקים' נסתרים הם היו, שה' ירחם עליי...
עד שאמרו לי שיש יהודי בירושלים ושכדאי לי ללכת אליו לקבל ברכה. חשבתי לעצמי "הלכתי כבר לכל הרבנים, עוד יהודי אחד בירושלים יעזור לי?" אבל אמרו לי לגשת אליו ולא לוותר כי זה לא יזיק. הלכתי אליו ושם 'פתחו' לי את הראש, הסבירו לי "נכון שאתה לומד תורה ומתפלל ועושה חסד- הכל נכון- אבל אתה לוקח הכל לעצמך: 'אני ואני ואני, אני לומד, אני מתפלל, אני עושה חסד, הכל ממני...', וכיוון שאתה חתיכת גאווה, הקב"ה לא יכול לסבול אותך והוא לא רוצה שתישאר כזה מגעיל, הוא רוצה שתתקרב אליו ובגלל זה הוא מנער אותך..." אמרתי לעצמי "מה יש לי להפסיד? אני אנסה ללכת בכיוון הזה ונראה לאן זה יוביל אותי...", ומאז התחלתי להתקרב לאט לאט לדיבורים הללו, ומשם זכיתי למה שה' הביא לי וריחם עליי.
בשנה הראשונה לנישואין הרגשתי מלך, מי היה יכול עליי? צחקתי על כולם: "אתם יודעים מי אני?" אבל אחרי שהגיע "מָרוֹר", אחרי שהיו כאבים בחיים התחלתי לקלוט שאני "מַצָּה"- לחם עוני- שאני נמוך ושפל. לימדו אותי שכשיש לך כאבים ויסורים בחיים- אז דבר ראשון צריך לבדוק איפה אבא אצלך בתמונה, איפה שכחת אותו, תבדוק האם יש קשר לאבא? אולי התנפחת ממשהו שעשית ואתה מתגאה?
אנשים חושבים שזה מסר דיכאוני, אבל הם לא מבינים איזה אושר והצלת חיים זה, זה נותן לך טעם לחיים.
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שקרה לי לפני כמה ימים, מצלצל אליי אברך שגר בחדרה, הוא אבא לשני ילדים והוא אומר לי:
"הרב, אני רוצה לספר לך משהו. העבודה של אישתי זה לעשות תסרוקות לאירועים ואני זכיתי להיות אברך. ברוך ה' אחותי עומדת להתארס היום. לפני שבוע אמא שלי התקשרה לאישתי ואמרה לה: 'תשמעי, מגיע לנו מזל טוב, בעוד שבוע חני עומדת להתארס, אבל אומר לך את האמת, אני לא רוצה להטריח אותך ולבקש ממך שתבואי להכין את הכלה ואת האחיות שלה. אנחנו נמצא מישהי אחרת ואת תנוחי בבית, חבל שתתאמצי...', הרב, אתה יודע מה זה עשה לאישתי? אישתי לקחה את זה קשה, היא נפגעה מאוד מאמא שלי. היא אמרה לי: 'תראה את אמא שלך, במקום לתת לכלה שלה עבודה... מה פתאום היא כל כך דואגת לטרחה שלי? אני אסתדר. מה הבעיה שלה? אתה רואה?! אפילו אמא שלך לא מפרגנת לי. אני לא הולכת לא לאירוסין ולא לחתונה, לא רוצה לראות אותן! אמא שלך מעדיפה לתת לאחרות משכורת...'
אמרתי לאשתי: 'את מוכנה לשמוע אותי? את מכירה את דרך 'הבעל שם טוב', נכון? במקום לשבור עכשיו את הכלים ולשרוף קשרים בואי נתחיל לעשות עבודה. יש לנו כאב, בואי נאכל את ה'מרור', לא נבלע אותו. קחי את הצער שיש לך ואת הכאבים שאת מרגישה בעקבות השיחה עם אמא שלי ותעלי אותם לצער גלות השכינה: 'אבא, תזכה אותי ללמוד מהצער שיש לי מחמותי את צער השכינה, גם בשכינה מזלזלים, גם לשכינה אף אחד לא מתייחס!' הרב, אני אומר לך, אישתי העלתה הכל למעלה, לא נשאר פה כלום. היום היא קיבלה בבוקר טלפון מאמא שלי שאמרה לה: 'שלום, מה נשמע? תעשי טובה קחי מונית על חשבוני ותבואי דחוף להכין את חני ואת האחיות שלה, אנחנו שבוע שלם מחפשות מישהי ולא מוצאות. אנחנו בלעדייך לא יכולות להסתדר...', הרב, זה לא יאומן כי יסופר! במקום להסתכסך עם אמא שלי וללכת איתה ראש בראש, היא הלכה בדרך 'הבעל שם טוב', בלי 'הדרך' הזאת הייתה נמחקת עכשיו משפחה שלמה".
הגברת הזאת בחרה ללכת בדרך של גדולי ישראל, בחרה ללכת בדרך של "הבעל שם טוב", היא העלתה את הצער למעלה והתפללה: "אבא, אני רוצה ללמוד מהכאב שלי את הכאב שלך, את הכאב של השכינה. גם לשכינה יש כאב כי מזלזלים בה..."
מי מתייחס לקב"ה? מישהו מתעורר להבין מה בורא עולם רוצה מאיתנו?
אבא שבשמיים רוצה שנבין שאנחנו לא יכולים בלעדיו!
לא צה"ל שומר עלינו, הבעל לא שומר על אישתו, האישה לא מגנה על בעלה, אלא רק בורא עולם! כשיש לך הצלחה במשהו תדע ותכיר: "אבא, זה אתה. כל פעם שאני מצליח זה אתה".
העולם בחוץ אומר: "אתה רואה? שוב הוכחתי את עצמי. אדם צריך להאמין בעצמו, לדעת שיש לו כוחות, רק האמונה בעצמך תעזור לך".
אומרים כל מיני סיסמאות מהרחוב שבאות מהאוניברסיטאות או מהגויים.
אלו לא סיסמאות שצריך לשמוע בבית המדרש של עם ישראל!
אצלנו יש מסר אחר: "ה' אֱלֹקינוּ ה' אֶחָד", "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים".
צריך להישען על אבא, רק עליו! ב'קריזה' הראשונה אישה יכולה לגלות שהיא לא יכולה להישען על בעלה וכן להיפך...
רבותיי, זה המסר של "פֶּסַח" ושל יציאת מצרים. "פֶּסַח" הוא חג של חירות, כשאתה מתחיל לחיות כך אתה יוצא לחירות, אתה מתחיל לחיות עם אבא ישירות. במקום להרוס משפחות ולפרק בתים, אתה מתקרב לאבא בכל דבר.
כשיש לך פחד תתפלל: "אבא, תזכה אותי ללמוד מהפחד שיש לי שכך אזכה לפחד ממך".
כשיש לך תאוות, תתאפק ותעלה אותן לאהבת ה': "אבא, תזכה אותי ללמוד מהתאוות שיש לי שכך אזכה לאהוב אותך".
אנשים לא יודעים איך לרדת במשקל, הם רק אוכלים ואוכלים. באה לו תאוות אכילה והוא לא יודע מה לעשות איתה. תיקח את התאווה הזאת ובמקום לרוץ מיד למקרר, תחכה רגע, תעשה קצת עבודה ותתפלל: "אבא, תזכה אותי ללמוד מהתאווה שיש לי עכשיו על המרק הזה, שכך אזכה לאהוב אותך".
תעשה עבודה של שלושים שניות, דקה, חמש דקות, כמה שאתה יכול, תתחיל לעבוד, תרוויח קצת ויטמינים של עבודת ה'. מה שיקרה אחרי עבודה כזאת זה שהוא יגש לסיר המרק, ימזוג לעצמו מנה, והקב"ה ישביע אותו אחרי מנה אחת של צלחת מרק במקום סיר שלם. אתה תראה שאחרי עבודה כזאת תתחיל לאכול פחות ולהרזות, אתה תתחיל להתמתן.
יש לך כעס על הילדים, הם מרגיזים אותך, הכעס בא ללמד אותך איך צריך להתלהב בעבודת ה': "אבא, תזכה אותי ללמוד מהאש של הכעס שלי, שכך אזכה להתלהב בעבודתך".
יש לך צער- תלמד מכך את צער גלות השכינה.
באה לך דאגה- תלמד ממנה את דאגת השכינה על בניה.
בא לך לחץ- תלמד מזה את לחץ השכינה. הקב"ה לחוץ כבר להביא את המשיח, אבל בגלל המעשים שלנו הוא מעכב את הגעתו... יוצא שכל הזמן אתה סביב בורא עולם.
אתה רוצה להצליח? תתפלל "אבא, תזכה אותי ללמוד מהרצון שלי להצליח שכך ארצה שאתה תצליח..."
כל רצון או רגש שבא לך מיד תעלה אותו לקדושה,
אתה תהיה מוקף כל היום בבורא עולם!
זאת חירות, אתה יוצא לחירות! כך נזכה לישועות, לפרנסה טובה, לחינוך ילדים כמו שצריך, לבריאות...
סיפר לי אברך אחד: "הייתי בסלון ושמעתי צעקות מהילד במטבח: 'אבא, אבא!' רצתי למטבח וראיתי את הילד שם את היד שלו על העין ויש סכין על הרצפה, הילד צועק צעקות אימה...", האבא ביקש מהילד להסיר את היד מהעין כדי לראות מה קרה לעין, הוא היה בטוח שהעין נפלה... והילד לא משחרר את היד. בינתיים כל הילדים התאספו והם רואים את האבא מתחנן לילד שיזיז את היד ובינתיים הילד בוכה ובוכה... האבא לא ידע מה לעשות, ואז הוא נזכר בדיבורים של "הבעל שם טוב", הוא פנה לבתו בת החמש וחצי ואמר לה: "את יודעת למה כל זה קרה לנו? כי הקב"ה נמצא בצער והוא רוצה שנרגיש את צער השכינה, לכן הוא עשה לנו כזה דבר". הבן על הרצפה עם היד על העין והאבא מתחיל לדבר על צער השכינה... כל הילדים מסביב הקשיבו לאבא שמדבר על צער השכינה.
הילד שמע שאבא שלו מדבר על צער השכינה, בלי לשים לב הוא הוריד את היד ושאל אותו: "אבא, מה זה צער השכינה?" האבא קלט שאין לו כלום בעין והכל הסתדר... תראו איך אנשים חיים, איזה סגנון חיים זה מביא לבית. איך אנשים אחרים היו מגיבים במקרה כזה? "די, תהיה גבר! תפסיק לבכות! אתה ילד גדול, די עם הבכיות שלך, תתבגר!"
מה המסר שהם מעבירים לילדים שלהם? יש בכלל במסר הזה קשר לבורא עולם?
אנשים עכשיו לפני פסח, כולם עכשיו נמצאים בתקופת לחץ, זה בכדי שנקבל מושגים לשיעבוד מצרים שהיה... כמו שהיה שיעבוד מצרים בימיהם, אז יש גם היום שיעבוד לפני פסח. כולם בלחץ אימים: ניקיונות, קניות וסידורים, ולא סתם הקב"ה עושה את זה...
מה בדרך כלל עושים? מחפשים את הקורבן הראשון- הילד או הבעל- ומתחילה מלחמת עולם: "אתה לא עוזר לי, אתה לא בן אדם! אתה מוכן שאני אמות פה ואתה לא תעשה כלום... נמאס לי! אני לא מנקה את הבית, אני לא עושה איתך פסח, אני הולכת לאמא שלי...", כך משחררים לחץ? מה שקורה הוא שכל המשפחה מגיעים לליל הסדר גמורים ומרוסקים, הם חושבים לעצמם: "מי בכלל צריך את החג הזה? הרס לנו את החיים, את שלום הבית ואת הבריאות..."
אבל אם אותה אישה למדה שכשיש לחץ מעלים את זה ללחץ השכינה ומתפללים: "אבא, תזכה אותי ללמוד מהלחץ שאני מרגישה עכשיו מהניקיונות את הלחץ של השכינה", היא הייתה זוכה לישועות...
הרי גם השכינה בלחץ, הקב"ה שואל: "מתי ילדיי יתעוררו?
מתי עם ישראל יתעורר לבקש על הגאולה?"
במקום גאולה מה אנחנו מבקשים? "ה', עוד מעט יגיע הקיץ ואני חייבת מזגן", "ה', לבעלי יש רכב מסחרי ואני רוצה רכב פרטי, אי אפשר לשים את הילדים מאחורה, בבקשה שבעלי יחליף רכב".
פשוט ה' נותן לנו לטעום מהלחץ שיש לשכינה שנרגיש אותו אצלנו, כך נרגיש באיזה לחץ השכינה נמצאת. ברגע שהלחץ הגשמי שלנו הופך להיות לחץ על גלות השכינה- זה הופך ללחץ רוחני וכך הוא מביא בריאות וישועות, זה מביא כוחות...
צלצל אליי בן אדם שעבר ילדות מאוד קשה, לא היו לו לא אבא ולא אמא, משהו מבהיל... הוא אמר לי: "הרב, כבר הגעתי למצב שאפילו פחדתי לצאת לרחוב מרוב תחושת חוסר הביטחון שהיה לי מהילדות הקשה שעברתי, אבל עכשיו אני כבר מכיר את 'הדרך', אני מתפלל 'אבא, תזכה אותי ללמוד מהפחדים שיש לי לצאת לרחוב שכך אזכה לפחד ממך'. וכך עשיתי עבודה כמה דקות, פתאום הרגשתי כמו אריה. קיבלתי כאלו כוחות נפש, יצאתי החוצה ומסכן מי שעבר לידי, הוא קיבל כזה 'בוקר טוב!' שהוא נבהל. זה לא יאומן! הרב, אני מודה לבורא עולם שזיכה אותי ללמוד כזאת דרך שנותנת לי כוחות נפש אדירים לעמוד בכל הכאבים שאני עובר..."
לכל אישה יש הרבה לחצים לפני פסח כי הם סמל לשיעבוד במצרים לפני הגאולה, אבל יש כאבים ולחצים לא כדי שנגיד "אלו החיים, ככה זה לפני פסח!" זה נקרא 'לבלוע את המרור', ואז לא יוצאים ידי חובה, אלא צריך לאכול את המרור ולהתפלל: "אבא, תזכה אותי ללמוד מהלחץ שיש לי את לחץ השכינה... תזכה אותי ללמוד מהלחץ כמה חסרת אונים אני בלעדיך, תן לי את הכוחות, תן לי את הכלים...", וכך היא תבוא לליל הסדר באורות, כולה קשורה לבורא עולם, היא לא תבוא מרוסקת, היא תיתן לכולם מרץ ושמחה.
זה נקרא ללכת עם אבא, לכן "פֶּסַח" נקרא "חג החירות", כי "פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר" מקשרים אותך לאבא ואז אתה משוחרר ורגוע.
עם כל הכאבים והלחצים אתה עם אבא,
זה נותן טעם לחיים!
כולם אוכלים קש, מי יכול להגיד "אצלי הכל פיקס"? וגם אם כן, הוא מסכן, סימן שבורא עולם זרק אותו. לכולם יש בעיות, אחת רוצה שידוך, אחד יש לו בעיות בפרנסה, לזוג יש ילד עם בעיות קשב וריכוז... נו, מה הפתרון? פסיכולוגים? ריטלין? הפתרון היחיד הוא לפנות לאבא. כשאתה פונה לאבא ומתחבר אליו מה"מָרוֹר" שלך- זה מה שיביא לך את הגאולה. זו דרך שאם תלך בה, אחר כך לא תוכל להתנתק ממנה מרוב המתיקות שלה, הרוחניות תעטוף אותך בכל צעד.
לאן שלא תלך תהיה עם אבא- בתאוות, בפחדים, בכעסים...
"חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם"- מצרים היא מ"ט שערי טומאה. גם אתה בליל הסדר צריך לצאת מתוך מ"ט שערי הטומאה שלך- לכולנו יש גאווה, תאוות, פחדים. כולנו צריכים לצאת ממצרים על ידי העלאת הרגשות הללו לה'. וכפי שהקב"ה גאל את עם ישראל על ידי הורדת קדושה לעולם- גם השנה בליל הסדר יורדת אותה קדושה שהייתה פעם, ואם אתה מצטרף לקדושה הזו אתה זוכה לצאת מהמידות הרעות שלך...
אדם פוגש את חבר שלו למחרת ליל הסדר ושואל אותו: "מה נשמע? תגיד לי, מתי סיימתם אתמול?"
- "באחת בלילה..."
- "אה, עזוב... מה אחת?"
- "למה מתי אתם?"
- "שתיים וחצי, מה אחת? ישנתם מוקדם..."
במקום להיות קטן הוא נהיה גדול.
במקום להתקרב לאבא ולהבין שהוא חתיכת "מַצָּה"- הוא לקח את ליל הסדר ויצא עוד יותר גדול...
"מי שלא אמר 'פֶּסַח'- התחברות אל ה', "מַצָּה"- שפלות וענווה, "וּמָרוֹר"- לדעת איך להתקרב מהכאבים שלך לבורא עולם, "לא יצא ידי חובתו".
כדי לקלוט שה"מָרוֹר" באמת היה לטובתך ושה' חס עליך, זה חייב להיות רק אחרי שהגעת מזה ל"מַצָּה", זה צריך להביא אותך ל"מַצָּה"- שפלות וענווה.
כשהיו לי כאבים חשבתי שה' סתם מענה אותי, אבל אחרי שלמדתי את "דרך 'הבעל שם טוב'" הבנתי שכל הכאבים שהיו לי הם לטובתי. אוכלים "מָרוֹר" אחרי "מַצָּה" כי רק אחרי ה"מַצָּה" אתה קולט כמה הכאבים שְׁחָוִיתָ לא היו לחינם, כי אם אצלי לדוגמא הכל היה טוב- לא הייתי מגיע לדיבורים הללו.
הקב"ה נותן לנו כאבים איומים, ילדים נשרפים, אנשים נדקרים, גדולי ישראל נקטפים מאיתנו... המצב הולך ומחמיר ועם ישראל כמו 'צאן ללא רועה' לא יודע מה לעשות.
בא "הבעל שם טוב" ואומר קודם כל תתחבר לרחמים של ה'. תתחיל להוריד פרופיל, ככל שתהיה יותר נמוך ושפל ותבין שההצלחות שלך הן מה'- זה יקרב את הגאולה הפרטית שלך ואת הגאולה הכללית של עם ישראל.
לוקחים מצה ומרור וכורכים אותם יחד כי אי אפשר להגיע ל"מַצָּה" בלי "מָרוֹר". הם חייבים ללכת יחד. אחרי ליל הסדר, אחרי ששתינו יין ואכלנו מצה ומרור, נסיים עם "חַד גַּדְיָא"- "חַד גַּדְיָא" עובר על כל יהודי ויהודי, פעם נושכת אותך 'חתולה' שזו השכנה, פעם 'גדי' מציק לך שזו העירייה... אבל בסוף בסוף מגיעים לבורא עולם, "וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא" וכמו שכתוב "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל".
יהי רצון שנזכה ללכת בדרך האמת, אמן כן יהי רצון.