דבר תורה לפרשת בשלח - טו בשבט וקריעת ים סוף והקשר בניהם

חביבותם של פירות ארץ ישראל

נהגו רבים בתפוצות ישראל לערוך בט"ו בשבט שולחן עמוס בפירות, בעיקר אלו שנשתבחה בהם ארץ ישראל. לברך על הפירות, ולקרוא פסוקים ומדרשים המדברים בשבחם של פירות הארץ. אומר ה"בית יוסף", כי כל אלו הם רק אמצעי, אין זה העיקר. הרצון שלנו הוא לזכות להתחבר למה שמוזכר בברכה שאותה נברך לאחר האכילה: "ונברכך עליה – בקדושה ובטהרה".

הגמרא שואלת: מפני מה נתאווה משה רבנו להיכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה רבנו ע"ה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ, כדי שיתקיימו כולן על ידי. אמר לו הקב"ה: כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם, שנאמר: "לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל".

המדרש הזה מחדד לנו מעט את קדושתו של ט"ו בשבט. משה רבנו לא רצה לאכול מפירות ארץ ישראל כדי לספק תאוותו הגופנית חלילה, אלא בגלל שפירותיה יונקים מקדושת השכינה ששוכנת בארץ ישראל. ידע משה רבנו כי האוכל מפירותיה הקדושים – זוכה להתקדש ולהיטהר, ולברך את ה' "בקדושה ובטהרה". וראוי להשתדל לקנות פרי חדש לכבוד ט"ו בשבט, כדי לברך עליו "שהחיינו", וללמוד את ההלכות שקשורות לפירות – אם זה סדר הברכות שתיקנו לנו חז"ל, ואם זה הלכות בדיקת תולעים או הלכות הקשורות לפירות הארץ, כגון: תרומה ומעשר, ערלה וכלאיים. והיה אומר הרה"ג בן ציון קוינקא זצ"ל, בעל "המאסף", כי כשאדם קונה פירות הוא למעשה קונה את ברכת האדמה. וכמו שאנו מעדיפים את פירות ארץ ישראל על פירות חוץ-לארץ, כי יש בהם קדושה רבה, כך יש להעדיף את הפירות שגדלו בירושלים על הפירות שגדלו במוצא, כיוון שקדושתה של ירושלים יותר גדולה. ובימינו כמעט ולא מגדלים פירות בירושלים עצמה. אבל היסוד של דבריו חשוב להבנת קדושת פירות ארץ ישראל.

אדם צריך להעדיף תמיד לקנות את פירות ארץ ישראל על פירות חו"ל. במיוחד בט"ו בשבט, ראש השנה לפירות האילן. הגמרא אומרת שפירות ארץ ישראל הם יותר טעימים, יותר טובים, יותר בריאים, יותר משביעים ויותר משמחים את האדם. אדם אוכל מעט מהם ושבע הרבה, לכן אנו מברכים: "לאכול מפריה ולשבוע מטובה". יש מי שאומר שאף בראייה בלבד של הפירות הללו, אדם יכול להיות שבע מרוב נחת, כי מעלת פירות ארץ ישראל גדולה מאוד.

על מעלת פירות ארץ ישראל אפשר ללמוד גם מיעקב אבינו. התורה מספרת שכאשר הוא שלח את בניו למושל מצרים לשחרר את שמעון, כתוב עליו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים".

צריך להבין, מדובר פה בשעת רעב, כשבארץ ישראל אין בכלל אוכל! אף על פי כן הוציא יעקב מפירות הארץ, ושלח מהם מעט למושל המדינה העשירה והגדולה. הוא ידע שלמעט הפירות הללו תהיה השפעה חיובית על המושל. ניבא ולא ידע מה ניבא. כיוון שכאשר יוסף קיבל את המטעמים, הוא הריח את ריחה של ארץ ישראל והרגיש את הטעם של בית אבא, עד שלא יכול היה להתאפק. לקח מהם יוסף, ואכל אותם בחדרו הפנימי, עד שהרגיש את טעמם של פירות ארץ ישראל ואז הוקדמה שעת ההתגלות שלו לאחיו.

פעם הייתי בחו"ל ביום שבת והגישו בסעודה שלישית זיתים גדולים ומשובחים, כל זית כמו אגוז. אמרו לנו המארחים: מה זה שאומרים על ארץ ישראל "זית שמן ודבש"? הנה באמריקה הזיתים יותר משובחים משל ארץ ישראל. בוודאי אין בארץ ישראל זיתים כאלו טובים. אמרתי לעצמי: כיוון שהם הוציאו לעז על ארץ ישראל, אני לא אטעם מהזיתים הללו. בכל זאת גודלם של הזיתים הללו סיקרן אותי, והנה ראיתי שכתוב על הקופסא בקטן מאחור שהם מיוצרים בארץ ישראל בקבוצת יבנה. אמרתי להם: זה השפע של ארץ ישראל. אתם מתפעלים מהפירות של ארץ ישראל, ואתם טוענים שזה גידולי אמריקה? כמובן שאחר כך אכלתי מהם. שבהם נתגלה שבחה של הארץ. ובאמת, איך יאכל אדם פירות שבעת המינים שמיובאים מאמריקה, מטורקיה או מסין, ואחר כך יברך ויאמר: "ברוך אתה ה' וכו' עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ"? למה לא לאכול מפירות הארץ? האם הם לא מספיק טובים?

זה לא איסור לאכול פירות מחו"ל. אבל פירות ארץ ישראל חביבים במיוחד, שכן נעשו בהם המצוות התלויות בארץ. מצוות תרומה ומעשר, שמלמדות כי בתוך הפירות הללו מעורבת קדושת הארץ. על כך אומר הב"ח: "הלא קדושת הארץ הנשפעת בה, מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ... ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו, 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה'. כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה". לכן, אם יש לאדם שני סוגי פירות, אחד של ארץ ישראל ואחד של חו"ל - יברך קודם על פירות של ארץ ישראל, שיש בהם מעלה יתירה. ויהי רצון שיתקיימו בנו ובכל ישראל אחינו דברי הנביא ירמיהו: "וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ". אמן כן יהי רצון. (מתוך "אביהם של ישראל" על התורה)

"מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" (ט"ו, י"ז)

לעתיד לבוא יירד בית המקדש בנוי ומשוכלל מן השמים, וכלשון רש"י: "מקדש העתיד שאנו מצפין, בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים שנאמר: 'מקדש ה' כוננו ידיך'".
על דרך המליצה אמרו, שכאשר יתחילו לבנות את בית המקדש, מיד יפנו המתנגדים לבג"ץ והם יעצרו את תהליך הבנייה. אבל הקב"ה יוריד לנו את בית המקדש בנוי ומשוכלל מן השמים, וכיון שהבניין כבר בנוי, כבר יחול עליו החוק האוסר להרוס מבנה בנוי אלא אחרי דיון משפטי ארוך... ובלאו הכי כשיבוא המשיח יהיו שופטים הדנים עפ"י דיני התורה.
בית המקדש שיירד מן השמים יהיה ללא שערים. הנה על שערי בית המקדש כתוב: "טבעו בארץ שעריה", וביאר האלשיך הקדוש: בזמן ששלמה המלך רצה להכניס את שני לוחות הברית לבית המקדש, אמר: "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד". מיד רצו השערים לבולעו, כי הבינו שעל עצמו אמר כן. אמר להם שלמה: לא על עצמי התכוונתי, אלא למלך מלכי המלכים הקב"ה. מכל מקום, כוונתם של השערים היתה לשם שמים. בשכר זאת נשארו השערים שלמים, ולא נגע בהם נבוכדנצר. בשעת חורבן הבית הם טבעו בשלמותם בארץ, והם עתידים לחזור בביאת הגואל.
כאשר יירד בית המקדש מן השמים, בשלמותו אך ללא שערים, נביט כלפי מעלה ונתפעל מיופיו; ובעוד אנו מסתכלים למעלה, יישמע רעש מלמטה, ונראה את הארץ נבקעת והשערים עולים מתוכה ומתחברים אל בית המקדש. נצטרך אז להביט גם למעלה וגם למטה. אפשר לרמוז זאת בפסוק: "קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" – עין אחת צופה למעלה, כדי לראות את בית המקדש יורד, ועין אחת מסתכלת למטה, כדי לראות את השערים עולים.

ותקח מרים את התוף בידה - מה מיוחד בשירתן של הנשים?

"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ... (ט''ו, כ' כ''א)

מה מיוחד בשירתן של הנשים? מרש"י נראה שדווקא שירת הנשים מעידה על אמונה גדולה. רש"י מבאר לנו את צדקותן של נשות ישראל בכך שהאמינו כי הגאולה תבוא בוודאי. הן לקחו עימן תופים ממצרים, כפי שמוזכר בשירתן, בניגוד לגברים, שלא מוזכרים תופים בשירתם.
יש שפירשו את צדקותן של בנות ישראל באופן אחר: הנה אמרה מרים הנביאה לבנות ישראל במצרים: הכינו תופים כי ה' יגאל אותנו. וכאשר יצאו ממצרים ונקרע הים, התחילו משה והגברים לשיר. אמרה מרים לנשים: אני, אחותו הבכירה של משה, אני הצלתי את משה כאשר היה בתיבה בתוך היאור, ובזכותנו, הנשים הצדקניות, נגאלו אבותינו ממצרים. אם כן אנו הנשים צריכות לשיר! אולם כיון ש"קול באשה ערוה", על כן נכה בתופים בקול חזק, וכך לא יישמע קול שירת נשים – וזו היתה צדקנותן.
ועוד, אמרה מרים לנשים: כשם שמשה אומר שירה וכל העם עונה אחריו, כך אני אשיר ואתן תענו אחריי. אמרו לה הנשים: והרי את שרה את המילים ששר משה רבינו, ומה מיוחד בשירתך? אמרה להן מרים: זאת כדי ללמד אתכן שאין ביכולתנו לשנות פרט קטן מן התורה, ואף את שירתו של הרב – הוא משה רבינו – אין אנו מעוניינים לשנות.
זאת שלא כמנהגם של הקונסרבטיבים או הרפורמים אשר משנים בתורה ככל העולה על רוחם.

אין מים אלא תורה

"וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם" (ט"ו, כ"ב)

יש לרמוז בפרשה זו, שבה מתלוננים העם על המים המרים, על עניין לימוד התורה. אמרו חז"ל: משה תיקן להם לישראל לקרות בתורה בשני וחמישי, כדי שלא יהיו שלושה ימים בלא מים, ואין מים אלא תורה. הנה עם ישראל רוצים לשתות מים מתוקים; אולם "ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם" – עם ישראל פונה למשה ואומר לו כי אינם מבינים את התורה, "כי מרים הם". ואז: "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים". העץ – אלו תומכי התורה, כלשון הפסוק: "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". ללמדנו שמי שתומך בלומדי התורה מתחבר אליהם, ובסופו של דבר עתיד להתחבר גם לדברי התורה עצמם. או אז תהיה לו התורה בבחינת "מתוקים מדבש ונופת צופים".
(מתוך "דברי מרדכי")

מתוך העלון "עטרת מרדכי"
שע"י בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"
רחובות
08-9397933