גם בפרשה זו וגם בפרשה הקודמת אנו מגלים שיש רשעים מזן אחר. רשעים שחובבים את ברכות הצדיקים, ואולי אף חיים בזכות ברכות אלו, אך עם זאת הם לא מוכנים לתת דבר בעבורן.
בפרשה הקודמת היה זה עשיו, שמצד אחד אין בינו ובין קיום תורה ומצוות שום קשר, אך ברגע שהוא מגלה שברכת האבות נלקחה ממנו - הוא צועק צעקה גדולה ומרה, ונשבע להתנקם ביעקב שזכה באותה ברכה. עשיו מאמין בברכות, אך הוא לא טורח לעשות משהו אמיתי בשביל לזכות בהן.
כך גם בפרשתנו – לבן הארמי זוכה לדבר עם ה', אך הוא לא ממהר לשוב בתשובה מדרכי הרשעה שבהן הוא אוחז, והוא אף רודף אחרי יעקב אבינו. הוא לא רוצה שיעקב יעזוב את הבית, שכן הוא יודע כי כל הברכה שלו תלויה ביעקב – "ויברכני
אלוקים בגללך". הוא מאמין בברכת אלוקים, ובד בבד מרמה את יעקב. גם עשיו וגם דודו לבן לא רואים סתירה בין דרכם הרעה לבין דרכה של תורה.
ייתכן מאוד שהם בוחרים להתעלם מהסתירה הזאת. נוח להם במקום שבו הם נמצאים, הם חשים כמי שנהנים ואינם חסרים. יודעים את ה' ומתכוונים למרוד בו. יודעים שהברכה באה ממנו, וכל כוונתם היא לנצל את הברכה, מבלי לשלם
עליה. להישאר ברשעותם ולהמשיך ללכת אחרי תאוות לבם הגשמית - ועם כל זאת גם לקבל תוספת תשלום רוחנית. בדרכם של עשיו ולבן הולכים רבים. יודעים את האמת, יודעים את ה' ויודעים שיש לו ברכה והיא אצל נאמניו. הם אפילו מוכנים לשלם הרבה כסף בשביל לקבל את ברכת ה', אך את הצעד האמיתי שאותו הם צריכים לעשות - לשוב בתשובה - הם לא מוכנים לעשות. כאן נכנס תפקידם של הצדיקים שלפתחם משחרים אותם רשעים. צריכים אותם צדיקים להראות להם שהכסף שלהם לא נחשב. שהברכה שהם מקבלים היא ללא חשיבות, כל עוד אין לצד כל אלו גם תשובה ומעשים טובים.
יעקב מזכיר את הבטחת ה' בתפילתו "וְאַתָּה אָּמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַמְתִי אֶת זַרְעֲךָ כְחוֹל הַיָּם אֲשֶר לאֹ יִסָּפֵר מֵרֹב". "והלא לא אמר לו אלא "והיה זרעך כעפר הארץ"? (רש"י). ומתרץ רש"י שאמר הקב"ה ליעקב: "כִי לאֹ אֶעֱזָּבְךָ עַד אֲשֶר אִם
עשִיתִי אֵת אֲשֶר דִבַרְתִי לָּךְ", והכוונה במילה "לָּךְ" היא "עָּלֶיךָ".
אלוקים הבטיח לאברהם שיהיה זרעך "כְכוֹכְבֵי הַשָּמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶר עַל שְפַת הַיָּם". ומיהו "זרעך" אם לא יעקב? לכן יעקב מזכיר בתפילתו: "וְאַתָּה אָּמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמךְ וְשַמְתִי אֶת זַרְעֲךָ כְחוֹל הַיָּם אֲשֶר לאֹ יִסָּפֵר מֵרֹב". לפני כל דבר צריך להסביר ש"חול", "עפר" ו"כוכבים" הם ביטויים ולא מספר ממש. שהרי כתוב בספר דברים (א י) "ה' אֱלֹקֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְכֶם הַיוֹם כְכוֹכְבֵי הַשָּמַיִם לָּרֹב", ואנו יודעים שמספרם באותה שעה היה 603,550 . וחז"ל ידעו כבר בימים ההם שיש טריליוני כוכבים (ברכות לב ע"ב). ובאמת זה פסוק מפורש (דברים ז ז):
"לאֹ מֵרֻבְכֶם מִכָּל הָּעַמִים חָּשַק ה' בָּכֶם וַיִבְחַר בָּכֶם כִי אַתֶם הַמְעַט מִכָּל הָּעַמִים".
כבר אמר משה (דברים ד ז): "כִי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶר לוֹ אֱלֹקִים קְרֹבִים אֵלָּיו כה' אֱלֹקֵינוּ בְכָּל קָּרְאֵנוּ אֵלָּיו: וּמִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶר לוֹ חֻקִים וּמִשְפָּטִים צַדִיקִם כְכֹל הַתוֹרָּה הַזאֹת אֲשֶר אנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיוֹם". אם כן מהו עפר וכוכבים שאמר ה' לאברהם?
קושיה זו נתרצה על-ידי זֶרֶש, שידעה שכך דרכי עם ישראל. לפעמים הכי גבוה ולפעמים הכי נמוך. לכן אמרה זרש להמן: היזהר, ישראל לפעמים שפלים כעפר ולפעמים עולים כמו כוכב. זה מה שאמרה לו "כִי נָּפוֹל תִפוֹל לְפָּנָּיו", "דָּרַש רַבִי
יְהוּדָּה בְרַבִי אִלָּעִי, שְתֵי נְפִילוֹת אֵלּוּ, לָּמָּה? מְלַמֵד שֶאָּמְרוּ לוֹ, אֻמָּה זוּ מְשוּלָּה לְעָּפָּר, וּמְשוּלָּה לְכוֹכָּבִים. כְשֶהֵן יוֹרְדִין – יוֹרְדִין עַד עָּפָּר, וּכְשֶהֵן עוֹלִין – עוֹלִין עַד לַכוֹכָּבִים" (מגילה טז ע"א). זרש אמרה להמן, שגורלו של עשיו הוא הפוך מיעקב. לכן אמרה לו שהוא הולך ליפול עוד נפילה על נפילתו הראשונה. הלך למסיבה עם אסתר ונתלה על עץ גבוה חמישים אמה. גם אתה כך, רק תמיד הפוך ממנו. "כשזה קם – זה נופל.
וכשזה קם – זה נופל". אמרה לו: כעת נראה לך שמרדכי רק רוכב על הסוס בחוצות שושן. דע לך כי הוא הולך להיות כוכב גדול. וכך באמת קרה וגם יקרה.
(מתוך "אביהם של ישראל על התורה")
"וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִּשְנָּתוֹ" (כ"ח, ט"ז)
"'ויקץ יעקב משנתו' - ר' יוחנן אמר: ממשנתו" (בראשית רבה פרשה ס"ט, ז') דברי רבי יוחנן אינם נובעים רק מחילופי האותיות. אדם שישן מתוך דברי תורה ומתעורר מתוך דברי תורה - גם השינה שלו נחשבת תורה. לכן דרש רבי יוחנן
"משנתו" - ממשנתו. שינתו היא היא משנתו. ואכן ידוע על כמה מגדולי ישראל אשר למדו תורה גם בחלומם.
"וְנָּתַן לִּי לֶחֶם לֶאֱכֹל..." (כ"ח, כ')
יש לבאר בבקשתו של יעקב אבינו. הנה רבים מהאנשים אשר יש להם ממון רב ויכולת לקנות לחם רב אלא שמצב בריאותם אינו מאפשר להם לאכול לחם ונצרכים הם לאכול תחליפים ללחם, וע"כ אין זה מספיק להתפלל שיהא לאדם
לחם אלא צריך הוא להתפלל שיוכל גם לאוכלו ויהא בריא כך שהמאכלים לא יזיקו לו, וזהו שהתפלל יעקב: "לחם לאכול".
"וְשַבְתִּי בְשָּלוֹם אֶל בֵּית אָּבִּי" (כ"ח, כ"א)
"הנפטר מחברו אל יאמר לו: 'לך בשלום', אלא: 'לך לשלום'" (ברכות ס"ד ע"א) לאור דברי הגמרא הללו, קשה על יעקב אבינו שאמר: "ושבתי ב'שלום'" ולא "ושבתי ל'שלום". אפשר שלזה כיוון רש"י בפירושו: "'בשלום' – שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן".
ואולי באמת נתכוון יעקב לחיים שאחרי העולם הזה: ושבתי בשלום לעולם האמת - שתשוב נשמתי לצור מחצבתה נקיה ושלימה.
"וְהָּאֶבֶן הַזאֹת אֲשֶר שַמְתִּי מַצֵּבָּה יִּהְיֶה בֵּית אֱלֹקִּים" (כ"ח, כ"ב)
"ואבנא הדא דשויתי קמא תהי די אהי פלח עלה קדם ה', וכל די תתן לי חד מן עשרא אפרשניה קדמך" (תרגום אונקלוס)
מדברי התרגום עולה, שיעקב אבינו לא הניח אנדרטה כמו שעושים היום בכמה מקומות, אלא הטביע קדושה עצומה באבן שהניח מראשותיו, עד שעתידה אותה האבן להיות מקור לתפילה לכל עם ישראל.
בתרגום יונתן בן עוזיאל מוסיף ביתר ביאור, וז"ל: "וְאַבְנָּא הָּדָּא דִשַוִיתִי קָּמָּא תְהֵי מְסַדְרָּא בְבֵי מוּקְדְשָּא דַה' וִיהוֹן דָּרַיָּא פַלְחִין עֲלָּהּ לִשְמָּא דַה' " (אותה אבן תהיה בבית המקדש שבו עתידים עם ישראל להתפלל ולהקריב קרבנות עליה).
"וְגָּלְלוּ אֶת הָּאֶבֶן מֵּעַל פִּי הַבְאֵּר" (כ"ט, ג')
כתב הרשב"ם, שהטעם ששמו אבן על פי הבאר הוא כדי למנוע גניבה, וכלשונו: "שלא ישאבו ממנה שאר בני אדם". ראה יעקב אבינו שחוששים אנשי המקום מפני גנבים, והבין שאין יושר ואמת במקום הזה. שאל אותם: "מאין אתם" - שאין בכם תורה ומצוות? אמרו לו: "מחרן אנחנו" - שם כולם רמאים. אמר להם: "הידעתם את לבן" - האם הולכים אתם בדרכיו? ויאמרו: "ידענו" – אנו תלמידיו במרמה ובגזל.
"וַיְהִּי כִּשְמֹעַ לָּבָּן אֶת שֵּמַע יַעֲקֹב בֶן אֲחֹתוֹ וַיָּרָּץ לִּקְרָּאתוֹ וַיְחַבֶק לוֹ וַיְנַשֶק לוֹ וַיְבִּיאֵּהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָּבָּן אֵּת כָּל הַדְבָּרִּים הָּאֵּלֶה" (כ"ט, י"ג)
כשהכניס לבן את יעקב אבינו לביתו, סיפר לו יעקב: "את כל הדברים האלה". מה סיפר יעקב ללבן? בעלי רשומות אמרו, שסיפר לו את תוצאות המפגש שלו עם אליפז, שלקח ממנו את כל רכושו. דבר זה טמון בראשי התיבות של "את כל
הדברים האלה": א'ל ת'תמה כ'י ל'א ה'באתי ד'בר, ב'עושר ר'ב י'צאתי מ'הבית, ה'שיגני א'ליפז, ל'קח ה'כל.
מתוך העלון "עטרת מרדכי"
שע"י בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"
רחובות
08-9397933
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה