Categories: דבר תורה לפרשת השבועשיעורי תורה

דבר תורה לפרשת וירא - על פי הרב מרדכי אליהו זצ"ל

"ויגדל הילד ויגמל"

תוכן עניינים הצג

1.1 איזו מצוה יש בסעודת היגמל הילד מהחלב?

"וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל, וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק" (כ"א, ח')

מובא בחז"ל (ראה רש"י כאן על פי תנחומא י', וישלח כ"ג), שבהיגמל יצחק, בנו של אברהם אבינו, עשה אברהם משתה גדול עם גדולי הדור - שם, עבר ואבימלך.
מתי נערכה סעודה זו? יש בכך מספר דעות. רש"י כתב: "'ויגמל' – לסוף כ"ד חודש", כלומר: כאשר היה יצחק בן שנתיים; במדרש (בראשית רבה נ"ג, י') נאמר שהיה זה בגיל שלוש עשרה, בהיותו בר מצוה, כאשר נגמל מהיצר הרע; וב'דעת זקנים מבעלי התוספות' הובא פירוש, שסעודה זו היתה ביום השמיני להיוולדו, ביום המילה, ודרשו נוטריקון: "הג-מל": ביום ה-ח' ("הג" בגימטריה) מל.
יש להתבונן בכל אחת מהדעות ולהבין את מהות השמחה שהיתה באותה סעודה. לפי דברי המדרש שהובא ב'דעת זקנים', שהיתה זו סעודת מילה, הרי שהיתה זו שמחת מצוה, כמבואר בגמרא בפסחים (קי"ג ע"ב). ודאי שאברהם אבינו ערך סעודה חשובה זו. בדרך רמז אפשר לדרוש את הנוטריקון שהובא בפירוש: ההלכה קובעת (רמ"א על השו"ע יורה דעה סי' רס"ה סע' י"ב), ש"כל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים", ומכאן המנהג שאבי הבן אינו מזמין אורחים לסעודת המילה, אלא רק מודיע על הברית וזמנה, כדי שמי שלא יוכל לבוא לא ייחשב כמנודה חלילה. לכן אמר אברהם אבינו לאנשים שיש לו מחר 'ה"ג-מ"ל' – ברמז, ולא במפורש, כדי שלא להזמינם במפורש לברית.
לדברי רש"י הסעודה היתה לכבוד סוף כ"ד חודש שנגמל יצחק מחלב אמו. וצריך ביאור: איזו מצוה יש בסעודת היגמל הילד מהחלב?

איזו מצוה יש בסעודת היגמל הילד מהחלב?

אלא, חז"ל (בראשית רבה נ"ג, ט') לימדונו שבהיפקד שרה נפקדו עמה עקרות רבות. ידע הקב"ה שתפילת שרה לא היתה על עצמה בלבד, אלא היא כללה את עצמה בכלל כל העקרות. אם רק היא היתה נפקדת היתה לה עגמת נפש, לכן פקד עמה את כל העקרות.
והעקרות שנפקדו לא היו רק מ"הנפש אשר עשו בחרן" (י"ב, ה'), ששרה גיירה, אלא גם משאר האומות. אותן עקרות שנפקדו סירבו להאמין שהנס שנעשה עמן היה בזכות שרה. רצה הקב"ה לפרסם את הנס, ולכן מנע מהן חלב להניק את בניהן. זהו שאומר הכתוב: "הניקה בנים שרה" – את בנה, יצחק, ואת בני שאר העקרות. את בנה הניקה במשך כ"ד חודש, למרות שהיתה זקנה מופלגת, זאת כדי שיבואו כל הנשים שנפקדו אליה, שתניק את בניהן, ואז יווכחו לראות את הנס הגדול שעשה הקב"ה לכולן בזכותה של שרה. לכבוד הנס הזה, וגם על מנת לפרסמו, ערך אברהם אבינו את הסעודה בתום ימי ההנקה.
הדעה השלישית לסעודת אברהם היא דעת התנא ר' הושעיא רבה שאמר שיום היגמל את יצחק הוא יום בר המצוה שלו. כי אמנם מילת בנו של אברהם והיגמלו מחלב אמו הם עניינים רמים וחשובים; אך עדיין השמחה אינה שלמה. רק כשהגיע יצחק לגיל שלוש עשרה, כאשר נגמל מהיצר הרע, וכדברי חז"ל (בראשית רבה, נ"ג, י'), פקע ממנו היצר הרע לחלוטין – אז מגיעה השמחה השלמה והגדולה.
על רשב"י נאמר שערך סעודת בר מצוה לרבי אלעזר בנו ביום הגיעו למצוות. שאלו אותו קרוביו: מה לך ולסעודות שכאלה? וכי יש לך זמן מיותר לדברים אלו? אמר להם רשב"י: שמחה זו היא שמחה גדולה ועצומה, כיון שביום הגיעו למצוות נגמל בני מהיצר הרע ובאה לו נשמה מיוחדת. על זה ראוי לשמוח במיוחד.
יש שדרשו את המשנה בפסחים (א', א'): "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ" – כלומר: ביום שהושלמו י"ג שנה לנער (תחילת שנתו הארבע עשרה) צריך לבער ממנו את היצר הרע שנמשל לחמץ. (מתוך "דברי מרדכי")

איה שרה אשתך – הנה באהל

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל" (י"ח, ט')

אומרת הגמרא בבבא מציעא "'ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל' - להודיע ששרה אמנו צנועה היתה. אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יצחק: יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה, אלא מאי 'באהל'? כדי לחבבה על בעלה" וכו'. יש לבאר עוד שהמלאכים ידעו שאברהם אבינו חפץ שיגיעו אורחים, ולשם כך הוא שלח בתחילה את אליעזר עבדו שיחפש אורחים אך הוא שב ואמר שחם מאד ואין נפש חיה בחוץ, גער בו אברהם אבינו ואמר לו: "עבדא בישא" (כלומר, אתה לא רוצה לעבוד וע"כ אתה לא רואה אורחים), עד שהוא עצמו נאלץ לצאת עם כל חולשתו לפתח האוהל להמתין לאורחים. אמרו המלאכים לאברהם: אם כל כך חשובה בעיניך מצוה זו, אשתך היתה צריכה לגלות אכפתיות ולצאת לקבל את פני האורחים יחד אתך. ועל זה אמר אברהם שהיא כל כך צנועה שהיא עוזרת ומסייעת לו במצותו רק מבפנים, מתוך האוהל. בזכות הצניעות זכתה שרה אמנו לרוח הקודש, וזהו שאמר הקב"ה לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". ופירש רש"י "למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות".

אמנם אברהם הוא שנזרק לכבשן האש, והוא שנתנסה בעשרה נסיונות, ועם כל זה, שרה אמנו זכתה לרוח הקדש ולנבואה בזכות כח הצניעות שהיה בה. מנשים באוהל תבורך "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל" (י"ח, ט') יעל שהרגה את סיסרא מתברכת בספר שופטים (ה', כ"ד): "תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני, מנשים באוהל תבורך". ויש להבין את הלשון הכפולה: "תבורך מנשים... מנשים באהל תבורך". בשביל להבין זאת, צריך לדעת מי הן ה"נשים באוהל". ביאור הענין: שאלו הן אימותינו הקדושות, שלגבי כולן מוזכרת ישיבתן באוהל. המלאכים שבאו לבקר את אברהם אבינו שואלים אותו: "איה שרה אשתך? ויאמר: הנה באהל" (י"ח, ט'); לאחר שיצחק אבינו נשא את רבקה לאשה כתוב: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו" (כ"ד, ס"ז); ובלאה וברחל נאמר: "ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל" (ל"א, ל"ג). וזו היא ברכתה של יעל: "תבורך מנשים" – משאר כל הנשים שבעולם; אך יותר מכך: "מנשים באוהל תבורך" – תתברך כפי שנתברכו אימותינו, שרה רבקה רחל ולאה, בזכות המעשה שעשתה בשביל להציל את עם ישראל. אמותינו הצטיינו בכך שהיו "נשים באוהל". אוהל מציין את הארעיות של העולם הזה.

אשה מבורכת היא אשה שמסתפקת ב"אוהל" - בחיי פשטות וארעיות, ואינה מבקשת לחיות חיי עושר ורווחה. הרב בעל "פלא יועץ" מזהיר, שאשה שאינה מסתפקת במועט אלא דורשת מבעלה דברים יקרים מדי, גורמת לפעמים לבעלה לעבור על איסורים – לגנוב, לגזול, ללוות בריבית וכדו' – כדי למלא את רצון אשתו. אשה שבעלה מביא לה דברים יקרים, תאמר לו: "האם אתה חושב לקנות אותי בדברים יקרים? די שתאמר לי מילה טובה". על זה נאמר "ולבן שיניים מחלב" - עדיף דיבור טוב מאשר מתנות יקרות ערך.

שבח מעלת משה רבנו "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (י"ח , כ"ז)אמרו חז"ל "גדול מה שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם אבינו", וכן יותר ממה שנאמר בדוד המלך. דוד המלך ע"ה אמר (תהלים כ"ב, ז'): "ואנכי תולעת ולא איש" – אמנם אינו איש, אבל כתולעת הוא נחשב, כלומר: יש לו חשיבות כלשהי; אברהם אבינו אמר "ואנכי עפר ואפר" – וגם לו יש עדיין מעט חשיבות, כשל עפר; אך משה רבינו אמר "ונחנו מה" – ללא כל חשיבות. אין כוונת חז"ל לומר שאברהם אבינו ודוד המלך ע"ה קטנים בענווה ממשה רבינו. חז"ל דייקו בלשונם: "גדול מה שנאמר" – דהיינו: בדיבורם עם הקב"ה. כאשר דיבר אברהם אבינו עם הקב"ה, אמר לו: "ואנכי עפר ואפר"; דוד המלך ע"ה דיבר עם הקב"ה ואמר לו: "ואנכי תולעת ולא איש"; אבל משה רבינו ע"ה בענוותנותו דיבר עם בני ישראל ואמר להם: "ונחנו מה" – וזהו שבחו. (מתוך "דברי מרדכי")

מתוך העלון "עטרת מרדכי"
שע"י בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"
רחובות
08-9397933