דבר תורה לפרשת ניצבים "ראש השנה" [דרך הבעלש"ט]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ

058-3139000

בספר 'תהילים' בפרק כ"ז כתוב "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד".

במדרש 'תהילים שוחר טוב' כתוב "'אוֹרִי'- ראש השנה שהוא יום דין שנאמר 'וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם', 'וְיִשְׁעִי'- יום הכיפורים שיושיענו וימחל לנו על כל עונותינו".

ראש השנה זה יום של משפט, יום של דין, איך אפשר לקרוא ליום דין- שדנים את האדם וחורצים את גורלו למשך שנה שלמה-  "אוֹרִי"? איזה אור? מה אור?  זה שיום כיפור זה "יִשְׁעִי"- זה מובן, זה יום של מחילת עוונות, אבל יום של משפט זה "אוֹרִי"?  זה פלא עצום.

דבר נוסף, כתוב ב'תהילים' פרק פ"ט "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְּרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן"-  שואל המדרש 'ילקוט שמעוני' "וכי אומות העולם אינם יודעים להריע?"

"אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה"- עם ישראל יודעים לעשות תרועה בשופר, אומות העולם לא יכולים לקחת שופר ולעשות טו טו טו? אומר המדרש "אשרי העם שיודעים לפתות את בוראם בתרועה". זאת אומרת שעל ידי התרועה אנחנו מפתים את ה'.

צריך להבין מה מפתה את הקב"ה בתרועה שלנו? מה יש בתרועה הזאת שזה מפתה, זאת אומרת שמצד הדין לא מגיע לנו אבל התרועה גורמת לפיתוי, כביכול הקב"ה מתפתה כתוצאה מהתרועה ונותן לנו שנה טובה.

ידוע שראש השנה נקרא "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם". למילה תרועה ישנם שני פירושים, פרוש ראשון: מלשון יללה, התרגום אומר "יוֹם תְּרוּעָה"- "יום יבבא"- יבבה, יללה. עוד פרוש למילה תרועה זה לשון שבירה, לשבור, כמו שכתוב בפסוק ב'תהילים' פרק ב' "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם"- תרועה זה מלשון שבירה.

זה הפרוש הפשוט של תרועה, "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם", יום של שבירה, שבירת הלב. מצד שני יש פרוש נוסף למילה תרועה, שזה התחברות, מלשון "רֵעִים אֲהוּבִים"- להתרועע, רעים, חיבור...

השאלה איך שני הפירושים הללו מסתדרים עם המילה תרועה?

מצד אחד שבירה, לשון שיברון, "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל"- יללה, בכי, שברון הלב, מצד שני יום של חיבור, של התאחדות,  איך זה מסתדר ביחד?

שאלה נוספת, אתם יודעים שבראש השנה אסור להתוודות, "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנו כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹקי יַעֲקֹב", מה זה "בַּכֵּסֶה"? לשון כיסוי. חז"ל מסבירים " תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה"- זה חודש שהירח מתכסה בו, בראש השנה זה זמן שהירח מכוסה, כי זה יוצא ב-א' תשרי, אז תוקעים בשופר.

אבל יש פרוש נוסף, "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנו", חג שמכסים את העוונות, אסור להזכיר עוונות בראש השנה, אסור להתוודות, להגיד לקב"ה "ריבונו של עולם, חטאתי, עויתי, פשעתי, אני לא בסדר..."

איזה פלא עצום, דווקא ביום הדין, ביום המשפט, אני עומד למשפט, ואתם יודעים אדם שמתוודה זה זכות בשבילו, "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם".

אדם שמתוודה זו זכות, אדם שמודה לקב"ה על העבירות שלו- זו הרי סיבה שינקו לו את העבירות. אז למה בראש השנה אסור לנו להתוודות עליהם? איזה מן דבר זה? היו נותנים לנו את הזכות הזאת להתוודות, זה יכל להוריד מאיתנו את חומרת הדין, אדם שמתוודה, הוא "מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם".

למה אסרו עלינו בראש השנה להתוודות לה'? להגיד לו "תשמע, אני מודה, טעיתי, חטאתי, עויתי..."

זה היה מוריד קצת מהאשמה, הנה הוא מודה, הוא נכנע, הוא נשבר. זה פלא עצום, היה לנו פתח מילוט וגם את זה סגרו לנו...

שאלה נוספת, כתוב ב'טור אורח חיים' סימן תקפא סעיף י"ג "שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו. אבל ישראל אינן כן- לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בראש השנה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס".

מצד שני אומרת הגמרא במסכת 'ראש השנה' דף כ"ו שתוקעים בשופר כפוף בראש השנה כדי ללמד אותנו שבראש השנה צריך להתכופף, ככל שאדם יתכופף יותר בראש השנה- ככה עדיף יותר. שואל הסבא מקלם זיע"א, "איך זה מסתדר?"- תחליט, אתה יכול להיות שמח כי אתה בטוח שיהיה לך נס או שאתה צריך לשבור את עצמך? הרי מי 'שובר' את עצמו? מי שכל הזמן נמצא בפאניקה, "מה יהיה איתי? איך נסתדר עם כל המצב הזה?"

"וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה"

בואו נתחיל עם היסוד ונראה איך זה קשור לעבודת ה' שלנו.

מה זה ראש השנה? ראש השנה זה יום שבו מתגלית מלכות ה' בעולם. בתפילת שמונה עשרה במקום "הָאֵל הַקָּדושׁ" אומרים "הַמֶּלֶךְ הַקָּדושׁ", ממליכים את ה', "וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה".

מה זאת אומרת? איך ה' מגלה את המלכות שלו? פתאום השמיים מתכסים עננים? קורה משהו בעולם? אלא, הקב"ה מגלה את המלכות שלו על ידי המשפט, בזה שהוא שופט אותנו, ושם הוא מגלה לנו "אל תטעו, אני המלך", זה שה' שופט אותנו זה מראה "אני בעל הבית, אני אחליט מה יהיה לך כל השנה"- "וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן", בראש השנה הקב"ה קובע כמה האדם יקבל פרנסה, בריאות, הצלחה, שלום בית, ילדים- הכל נקבע בראש השנה, וואי, מה זה מראה? מי המלך? הקב"ה. בזה שה' שופט אותי- בזה מתגלית מלכות ה', יום של המלכת ה' בעולם.

וואוו, אז אם עכשיו ה' שופט אותי אז אני בידיים שלו, הוא יחליט מה יהיה איתי, אז מי הבוס? לא אני, הוא! זה ראש השנה. ועכשיו מה התפקיד שלי? לקבל את המלכות. מה זה לקבל את מלכות ה'? לקבל את גזרת המשפט, "אבא, מה שאתה תגזור מקובל עליי, 'וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ'"- אי אפשר לדעת מה יהיה, הבן אדם בראש השנה צריך להתכופף.

אבל אם הבן אדם יגיד בראש השנה "לא, השנה יהיה מצוין, רק טוב יהיה, רק אור, רק הצלחות...", אז ה' יגיד "סליחה, אני פה בעל הבית, אני אחליט מה יהיה לך...", זה לא נקרא שאתה מקבל דין שמיים באהבה.

דין שמיים זה שאתה אומר "אני לא יודע מה יהיה איתי, מה שה' יגזור מקובל עליי, הוא יודע מה טוב לי..."- וואוו, זה קשה! זה נקרא לקבל את הדין באהבה, ככה ממליכים את ה', לבוא ולומר "ה' מלך" זה כלום.

איך משיגים את זה? על ידי תפילה, "אבא, תזכה אותי להאמין שכל מה שאתה עושה איתי זה לטובתי..."

ברגע שאדם בראש השנה מקבל מה שה' נותן לו באהבה- זאת אומרת הוא לא מנסה להתחמק מהמשפט, הפוך– "אני נכנס למשפט ומי יודע מה מחכה לי, ה' ירחם מה מחכה לי... אבל אני יודע שאבא שלי שופט אותי, אז אבא יעשה רק את הדברים הטובים לי".

מלך ששופט את העבד שלו עושה חשבון מה טוב למדינה שלו, מה טוב לציבור הרחב. אבל כשאבא שופט את הבן שלו, אז הכל נראה אחרת.

מדוע אין וידוי בראש השנה?

עכשיו למה באמת בראש השנה לא מתוודים? כי אם אנחנו נתוודה בראש השנה- זה נקרא וידוי של בריחה ולא של תשובה, זאת אומרת אני יודע שעכשיו דנים אותי בראש השנה ואני יודע שאני עלול לחטוף, אז מה אני אעשה כדי לא לחטוף? "בוא נתוודה, כדי שיהיה כמה שפחות בעיות...", אהה! אז אתה לא באמת רוצה לחזור לאבא, אתה מחפש להתחמק מהבעיות. אתה לא מקבל את הדין באהבה, אתה לא באמת נכנע אליו, מראש אתה יוזם מהלך של התחמקות מבורא עולם וזה לא טוב.

אני אתן דוגמא, כשמישהו רצה להיכנס לר' אשר, אז היו כאלו שקודם כל היו הולכים לטבול במקווה, אז הרב היה אומר לו "חכם גדול, אתה הולך לטבול במקווה כדי שאני לא אגיד לך מה עשית אתמול, אהה?"

זה מה בעצם קורה לנו לפעמים...

זו לא חכמה להתוודות בראש השנה, זו לא תשובה אמיתית, זה רק בשביל להתחמק מהעונש. כשאתה נכנע לה' ואתה לא מתנגד למשפט, זה מביא לך 'אור', "אוֹרִי" זה ראש השנה, מה זה 'אור'? ה' נותן לך בהירות לקלוט על מה אתה צריך לעשות תשובה.

לפעמים יש לנו כאבים- כאב ראש, כאב בטן, כאב מהילדים, כאב מהבעל, ואני מיד "רגע, מה קורה איתי? למה ה' עושה לי את זה?"

ואז הראש שלנו מלא בתסביכים, "אולי זה? אולי בגלל זה? אולי עשיתי כך וכך?" אין לנו 'אור', אין לנו בהירות על מה צריך לעשות תשובה.

ברגע שאדם מקבל את הדין באהבה, אז ה' נותן לו 'אור' לדעת על מה הוא צריך לעשות תשובה. פתאום הוא מקבל הבנה, "שמע, אתה צריך לעשות תשובה כי אתה מתגאה", "קיבלתי דו"ח בגלל שאני כועס כל הזמן", כל אחד מקבל את ה'אור' שלו. ואז מה קורה אחרי שאני מקבל את ה'אור' ואת הבהירות בראש השנה? מגיע יום כיפור ואז עושים תשובה ומתוודים כמו שצריך. יוצא שיום כיפור וראש השנה אם כן הולכים ביחד, בראש השנה אני מקבל עלי את מה שה' גוזר עליי באהבה, "אוֹרִי"- זה מביא לי 'אור' ובהירות על איזה חטא אני צריך לחזור בתשובה ואז ביום כיפור ה' מוחל לי על העוונות ואז מקבלים ישועות, לכן "וְיִשְׁעִי" זה יום הכיפורים.

'סולם' העבודה

בואו נזכיר שוב את ה'סולם' שאנחנו תמיד מדברים עליו– שלב ראשון ב'סולם' "וּּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד", שלב שני "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" ושלב שלישי "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד".

ראש השנה בבחינת "וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד"- אני לא מחפש להיפטר מהכאבים שלי, ראש השנה זה יום של דין ואני מקבל את היום הזה באהבה. מזה אני מגיע ל"אוֹרִי" מהחטא שלי, ואז מגיע יום כיפור– "וְיִשְׁעִי" בבחינת "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד"- אני מתוודה על החטא ומודה במציאות שאני מציאות של חטא, אחר כך מגיעים לסוכות ושמחת תורה בבחינת "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד"- שם אני מגיע ל"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ". כתוצאה מהחטא שלי אני מגלה מי אני ואז אני מבין שכל הדברים הטובים שלי זה מה'.

עבודה יומיומית

שימו לב, זו לא עבודה של ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחה תורה, זו עבודה בכל יום ויום... לדוגמא, בן אדם מקבל כאב ראש, מתי קבעו שהוא יקבל כאב ראש? בראש השנה נקבע שביום מסוים הבחור שלנו יקום בבוקר עם כאב ראש.

הבחור הזה בא ואומר לך "אתה יודע, קמתי הבוקר עם כאב ראש, ישר לקחתי שני כדורי אקמול...", זאת אומרת לא הייתה פה שום עבודה, הוא מיד חיפש איך להיפטר מהכאב, אין כאן לקבל את הדין באהבה, "אבא, תזכה אותי להכיר שזה לטובתי"- כל אחד יתנהג לפי הרמה שלו, יש כאלו חמש דקות ראשונות הוא יתפלל "אבא, תזכה אותי להכיר שהכאב ראש שיש לי עכשיו זה לטובתי", ורק אחר כך הוא יקח את הכדור. יש אדם שיחזיק מעמד עם הכאב שיש לו שעה ואז יקח כדור.

כל אחד לפי הרמה שלו, אני רק משמיע את הכיוון, אנחנו ישר מחפשים להיפטר מהכאבים. יש כאלו שהם לכאורה ברמה יותר גבוהה מזה, יש לו כאב ראש והוא אומר "אהה, כן, זה בגלל שאתמול כעסתי", ישר הוא עובר "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד"- ישר הוא מחפש דרכים להוריד את הכאב הזה, "כן, זה בגלל העבירה הזאת והזאת, אני מבקש סליחה, אבא..." חכה! לא עושים ככה. קודם כל יש לך כאב? תבקש מה' שיזכה אותך להבין שהכאב הזה לטובתך, תחיה את הכאב, הקב"ה הביא לך כאב, תנסה למצוא את הקב"ה בתוך הכאב שלך, "אבא, תזכה אותי ללמוד שהכאב הזה לטובתי, תזכה אותי ללמוד מהכאב הזה את הכאב של השכינה", תתמקד בכאב. אחר כך הקב"ה יזכה אותך ל'אור' להבין למה הוא הביא לך את הכאב הזה. פתאום תבין "נכון, עכשיו נזכרתי שאתמול ציערתי את אישתי, הלכתי לישון בלי לבקש סליחה...", הוא מתקשר לאישתו ואומר "אישתי היקרה, אני ממש מתנצל על מה שהיה אתמול, טעיתי...", היא סולחת לו ופתאום הכאב עובר, פה הוא הגיע להכרה "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד".

קודם כל "וּּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד", מהכאבים אנחנו עוברים לשלב של "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד", אבל השלב הזה לא יבוא בכלל אם אתה מתנגד לכאב שלך.

חצי הכוס המלאה

יש כאלו אנשים שיש להם כאב אבל הם אומרים "שטויות! זה בסדר, הכל בסדר... אני מסתכל על חצי הכוס המלאה..."

מה זאת אומרת? אבל יש בך חצי כוס ריקה והיא כואבת, למה אתה מעלים את העיניים שלך מזה, למה? פגשתי  בחור ישיבה ושאלתי אותו "מה נשמע? הכל בסדר?" אז הוא ענה לי "תשמע, אין לי בחדר ארון, אני בחדר עם חברים שבכלל לא רציתי, אני בכלל לא מרוצה..."

שאלתי אותו "ואיך אתה עובר את זה?" אז הוא אמר לי "שטויות, נשאר לי עוד שבועיים עד סוף הזמן, זה יעבור בקלות, עוד שבועיים נשאר עד החופש". נו, במקום שהוא יתמקד בכאב, "כן, ה' נותן לי מכה, זה כואב, אבל ריבונו של עולם, תזכה אותי להכיר שהכאב הזה לטובתי". כמו שאמר נחום איש גמזו "גם זו לטובה", וכמו שאמר רבי עקיבא "כל דעביד רחמנא לטב עביד", להאמין שכל מה שה' עושה לי זה לטובה.

הכל דרך תפילה

זה לא בא לנו ככה מדיבורים אלא זה בא בתפילה, "אבא, תזכה אותי להכיר שהכאב שאני עכשיו עובר זה לטובתי", לא שזה לא יכאב- זה עדיין יכאב, אל תהיו מדומיינים, אבל לפחות תקבלו את זה באהבה ובאמונה. יש אנשים שאומרים "תתעלם מהכאבים שיש לך, תסתכל רק על הדברים הטובים שיש לך ואם תתמקד בהם לא תרגיש את הכאב", אני אומר הפוך, תרגיש את הכאב, אל תברח ממנו, תעלה את הכאב לה' ואחר כך תבקש מה' שיזכה אותך להכיר שזה לטובתך.

מסרתי פעם שיעור ואמרתי להם "תדעו לכם, כל כאבים שה' נותן לי- זה בא כדי ללמד אותי את שפלותי, שאני אזכור את החטאים שלי..."

'כפרת' עוונות

אחרי השיעור מישהו בא ואמר לי "הרב, זה מתסכל אותי כל הדיבורים האלו של הרב, כל פעם שיש לי כאבים אני צריך להבין שזה בא להזכיר לי איזה חטא? זה מתסכל אותי, אני לא מוכן לחיות ככה, אני מעדיף להבין שכל כאב שיש לי זה תיקון, זה לטובה וזהו! הכי קל ופשוט..."

מה הטעות שלו? הטעות שלו כפולה, קודם כל אז מה לטובה פה?

סתם הקב"ה נותן לנו סטירות בלי טעם ובלי ריח? "תיקון, תיקונים, אנחנו פה בעולם בתיקונים, סובלים, חוטפים מכות וזהו", "אין לך מה לעשות, אתה צריך לאכול את הקש הזה..."

השאלה היא איך זה יתקן אם הוא לא ילמד מזה על מה הוא צריך לעשות תשובה? יותר מזה, הרי ברגע שתלמד מהכאב שיש לך מה אתה צריך לתקן- אתה תקצר את הכאב, במקום שבוע או חודש- אתה תקצר את משך הכאבים שלך. הקב"ה נותן לך כלי עבודה איך להתמודד עם הכאב וגם איך לקצר אותו, אתה עובר את התקופה הזאת הרבה יותר מהר והרבה יותר בקלות.

מי שלוקח כדור אופטלגין ישר כשמתחיל לו כאבי ראש– קודם כל זה אומר שהוא לא קיבל מה שה' נתן לו– לא! יש כאב, בטח שיש כאב, אבל קודם כל תתפלל "אבא, תזכה אותי להכיר שזה לטובתי!" ועכשיו תיקח כדור, כל אחד לפי רמתו.

למשל, יש אישה שקיבלה בעל קשה, יש לו הרבה דרישות ויותר מזה יש לו גם טענות...היא חיה איתו אבל היא כל הזמן מתלוננת, "איזה חיים, חבל שהתחתנתי איתו", כל הזמן מתמרמרת.

אנשים שגרים בעיר מסוימת וכל הזמן אומרים "חבל שאני גר בעיר הזאת, חבל... אם הייתי גר בעיר השנייה זה היה טוב..."

הם לא מקבלים את מה שה' עושה, "אני גר פה כי זה לטובתי", "זה בעלי וזה לטובתי", "זו אישתי, היא טובה בשבילי, לא משנה מה היא אומרת לי..."

זאת אומרת אנשים כל הזמן מתנגחים עם בורא עולם, זה לא נקרא שהם מקבלים דין שמיים באהבה, ככה לא ממליכים את ה'.

שום דבר לא מקובל עליו ואחר כך הוא בא בראש השנה ואומר "ה' מֶלֶךְ ה' מָלַךְ", מה מלך? "אתה לא מקבל את המלכות שלי, אתה לא מקבל את מה שאני מעביר עליך... הבאתי לך את הילד הזה עקשן ופראי כי זה לטובתך...", תתפלל על זה שתזכה להאמין בזה.

קודם כל תפסיק להתנגח ולהתנגד, זה לטובתך האישה הזאת, הילדים האלו, העבודה הזאת, אחרי שהתפללת על זה כמו שצריך תגיע לשלב ב', "ה', תזכה אותי להבין מה אתה רוצה ממני, למה אתה נותן לי את הכאבים האלו", ואז אתה מקבל 'אור', "אוֹרִי" זה ראש השנה, אתה מקבל הבנה על איזה חטאים אתה צריך לחזור בתשובה באמת וכך אתה מתחבר לאבא, השלום בבית חוזר, הילד נהיה יותר ממושמע, פחות מעצבן אותך, דברים מתחילים להשתנות ולהסתדר.

יוצא אם כן שלקבל דין שמיים באהבה זה לא רק בראש השנה או כיפור, כל השנה צריך לקבל דין שמיים באהבה.

לפעמים האישה מבקשת בקשה שאתה לא יודע מאיפה היא הביאה אותה, "זה הזמן עכשיו? מה את לוחצת אותי ככה?" תבין שזה רצון ה', "אבא, תזכה אותי להכיר שזה לטובתי".

ר' אשר זצ"ל היה עובר כאבים מאוד גדולים, כל הזמן הוא אמר "מה כדור? ה' עכשיו נותן לי סטירה אז אני צריך לברוח מהסטירה הזאת עם כדורים?" אני לא אומר שאנחנו ברמה הזאת, אבל כל אחד צריך ללמוד מכל דבר שקורה לו שזה לטובתו, ואחר כך לתקן את מה שצריך ובסוף להגיע ל"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד".

ככה עוברים את ראש השנה נכון, לכן בראש השנה לא מתוודים, כי אם אתה מתוודה אתה כאילו אומר "אני לא מוכן לקבל מה שה' יתן לי, בוא ננסה להתחמק, נתוודה כדי שנקבל עונש יותר קל..."

אבל מה כן צריך לעשות בראש השנה? להתפלל ולבקש "אבא, תזכה אותי לקבל את כל מה שתפסוק עליי באהבה..."

הגמרא במסכת 'עבודה זרה' דף ט"ז עמוד ב' מספרת על רבי אליעזר שהרומאים תפסו אותו ודנו אותו על זה שהוא לא מודה בעבודה זרה שלהם והם דנו אותו לתלייה... הגיע אליו התליין ואמר לו "תגיד לי, מה מתעסק בשטויות כאלו? במקום להודות בעבודה זרה שלנו אתה הולך ומתעסק עם שטויות, מדבר על אמונה ובורא עולם... מה יש לך?"

אמר לו רבי אליעזר "נאמן עלי הדיין", אז התליין הזה חשב שכביכול הוא מתחנף אליו, "מה שתחליט מקובל עליי", אבל רבי אליעזר התכוון בכלל לקב"ה, "מה שהקב"ה יגזור מקובל עליי", אז התליין אמר לו "אההה, אתה מקבל כל מה שאני אגזור עליך? אני נשבע בעבודה זרה שלנו שאתה פטור..." ובאמת הוא שיחרר אותו...

רבי אליעזר כל ימיו הצטער ולא קיבל על זה תנחומים על זה שאותו תליין הבין שכביכול הייתה לו מחשבה שהוא מודה לו, הוא התכוון לקב"ה "נאמן עלי הדיין", ואותו גוי חשב "אני סומך עליך על כל מה שתגזור עליי", על זה הצטער רבי אליעזר.

מה רואים פה בגמרא? תסתכלו מה זה, כשאתה בא למלכות ואתה אומר לשופט "נאמן עלי הדיין"- מה זה עושה? "אהה, מקובל עליך כל מה שאגזור עליך? אם ככה אתה פטור".

תחבולות להיפטר מהעונש

זאת אומרת זה שאנחנו באים בראש השנה ולא מחפשים איך לעשות תחבולות להיפטר מהעונש, אלא אנחנו באים בהכנעה גמורה ואומרים "בורא עולם, אתה יודע בדיוק מה לעשות איתי, אתה תעשה רק לטובתי"- זו סיבה מספיק טובה שהקב"ה יגזור עלינו שנה טובה.

לפי זה אפשר להבין בדיוק את הסדר של ראש השנה ורק אחר כך יום כיפור, זה כך כדי שנוכל לעשות תשובה אמיתית, קודם כל צריך לעבור את ראש השנה- לקבל את הדין באהבה, ואז זוכים ל'אור', להבין מה אנחנו צריכים לתקן ואז לעשות על זה תשובה ביום כיפור. אבל אם היינו עושים קודם כל תשובה ווידוי בראש השנה ולא ביום כיפור- זו לא הייתה תשובה אמיתית, זו הייתה התחמקות, כי אנחנו יודעים שעוד מעט יהיה לנו משפט, אז "קדימה, בוא נעשה איזה תשובה כדי שנעבור את הדין בהצלחה", אבל לא ככה חוזרים באמת בתשובה.

לפי זה נפלא למה באמת אנחנו בראש השנה מצד אחד מסתפרים ולובשים בגדים יפים, מצד שני אנחנו כפופים, מה התשובה?

אז חז"ל אומרים כי אנחנו בטוחים שיעשה לנו נס, אבל לאיזה נס הם התכוונו? לא שאנחנו בטוחים בראש השנה שתהיה לנו שנה ללא בעיות- לא זה הנס– אלא הכוונה האמיתית היא שאנחנו בטוחים שכל מה שאבא יגזור עליי- זה לטובתי! זה בדיוק כמו במידת הביטחון, מה זה ביטחון? אדם צריך שיהיה לו אמונה וביטחון בה', אבל מה זה ביטחון בה'? כולם אומרים שביטחון בה' הכוונה שאני בטוח שמה שאני אבקש מה' הוא יתן לי...

אהה, מי אמר? קרובת משפחה שלנו נפטרה עכשיו בבית החולים, כשהיינו שם בבית החולים התפללנו שה' ישלח לה רפואה שלמה ושהיא תבריא, והיינו בטוחים בזה. נו, אז מה? הנה היא נפטרה... אז מה הפירוש של אמונה בה'?

ביטחון = אמונה

אלא התשובה היא שזה לא נקרא ביטחון בה', ה'חזון איש' זיע"א מסביר שביטחון אמיתי זה כשאתה יודע ומאמין שמה שה' יעשה זה הכי טוב בשבילך- זה ביטחון.

אדם מתפלל "הקב"ה, תביא לי אופניים", אבל מי אמר שאופניים זה טוב לך? אולי האופניים האלו יגרמו לו לתאונת דרכים? אז אדם יכול לבקש מה' אופניים, אבל שיידע שמה שיהיה בסוף זה הכי הטוב בשבילו.  אם ה' בסוף לא הביא לו אופניים- זה רצון ה'- זה הטוב שלו, למה? ככה, אני לא יודע למה, צריך להתפלל ולבקש מה' לדעת שזה לטובתו.

ולכן אנחנו בראש השנה מסתפרים ושמחים. אומות העולם מתעטפים שחורים לפני שיש להם דין ולמה? מי שופט אותם? השופט, והשופט על מי הוא חושב כשהוא שופט אותם? הוא לא חושב עליהם בכלל אלא הוא חושב מה טוב למדינה שלו ולא מה טוב לבן אדם עצמו. בראש השנה אנחנו שמחים כי אני יודע שמי שדן אותי הוא אבא שלי, הוא חושב רק מה לטובתי, מה יעשה לי טוב. וממילא נפלא להבין את הפירושים שיש מצד אחד תרועה זה שברון לב ומצד שני זה התחברות- זו לא סתירה, זה אותו הדבר.

בגלל שיש לי שברון לב כי אני יודע שאני עומד למשפט ואני לא מנסה להתחמק מזה- זה מחבר אותך לה', הקב"ה נותן לך את ה'אור' לדעת מה באמת טוב לך ומה אתה צריך לתקן. אבל אם יבוא אדם לראש השנה ויגיד "אהה, יהיה בסדר, אל תדאג...", לזה קוראים שאננות, הוא מתנהג  בהפקרות, "הכל יהיה בסדר, נעבור גם את השנה הזאת..."

דוד המלך אמר "סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי"- צריך לפחד! איך זוכים לפחד בראש השנה? "לפחד" הכוונה "אבא תזכה אותי לפחד מהמשפט שלך, אם אתה לא תרחם עליי- אני אשאר אדיש כל ראש השנה..."

ראש של כבש

לכן אנחנו בראש השנה אוכלים ראש של כבש- לרמוז שנהיה לראש ולא לזנב, אוכלים תפוח בדבש, רוביה וכל מיני סימנים, למה? אתה לא יודע לדבר? מה קרה לך? תדבר, תגיד מה אתה רוצה, מה זה הסימנים האלו? אלא אסור לבקש כלום, אל תבקש, עכשיו שופטים אותך, צריך להיות בהכנעה למלך, באמצע המשפט זה לא זמן לבקש.

ראיתם פעם מישהו שעומד לפני השופט ואומר "כבוד השופט, יש לך הלוואה של אלף שקל?" מה עכשיו אתה מבקש הלוואות?

"נדבר אחרי המשפט, לא עכשיו, לא מבקשים בקשות אישיות בראש השנה", התירו לנו לעשות את זה ברמזים בלבד, למה? זה יום של משפט, עכשיו שופטים אותך, עכשיו תוריד את הראש, תיכנע, זהו!

זה מה שאתה צריך.

בכיפור מוחלים לנו על כל העבירות שלנו, יש לנו עשרה ימים מראש השנה לכיפור, אז הקב"ה נותן לנו בהירות היכן אנחנו לא היינו בסדר, יש לי עשרה ימים להפנים את זה שאני לא בסדר, ללמוד מהחטא שלי, להבין שאני מציאות שלילית, מציאות של "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד", ואז מזה שאתה לומד כמה אתה לא יכול בלי בורא עולם, הקב"ה מוחל לך על העוונות שלך ומוציא אותך זכאי...

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900