דבר תורה לפרשת במדבר "מתן תורה – כתר מלכות" - הרב מרדכי אליהו
מתן תורה – כתר מלכות
כתרים במשמרת
במסכת שבת (פח) מובאת דרשת רבי סימאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה" לְ"נִשְׁמַע", בָּאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִשְׁרָאֵל, קָשְׁרוּ לוֹ שְׁתֵּי כְּתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד "נַעֲשֶׂה", וְאֶחָד כְּנֶגֶד "נִשְׁמַע". וְכֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בחטא העגל, יָרְדוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּפְרָקוּם.
ממשיכה הגמרא ואומרת, כי הכתרים הללו לא חזרו עם אותם מלאכים לשמים, שכן מכירים אנו מהסיפור של רבי חנינא בן דוסא שמשמים נותנים, אך לא מקבלים חזרה (תענית כה). על כן הכתרים הללו ניתנו למשמרת אצל משה רבנו והוא משתוקק להחזירם לישראל, הבעלים המקוריים שלהם (שער הכוונות, קבלת שבת).
כתר – סימן למלכות
כתר הוא לא רק תכשיט. כתר הוא סמל למלכות. ובשעה שבני ישראל קיבלו את התורה – הם קיבלו מלכות אמתית. גם בעולם הזה וגם על העולמות העליונים. כעין מה שהיה לשלמה המלך "שֶׁמָּלַךְ עַל הָעֶלְיוֹנִים וְעַל הַתַּחְתּוֹנִים" (מגילה יא). כך ואף יותר היה מולך משה רבנו במטהו, על הים ועל היבשה. על בעלי החיים ועל עוף השמים. וגם על החמה והלבנה.
מלכות זו של עם ישראל ניתנה להם בזכות התורה, עליה נאמר (משלי ח טו): "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרזְֹנִים יְחקְֹקוּ צֶדֶק". אם לא היו חוטאים ישראל בחטא העגל – הייתה כבר אז מתקיימת בהם ההבטחה שהובטחה לאברהם אבינו "ונברכו בך כל משפחות האדמה".
אברהם – נשיא אלוקים
את תחילתו של התפקיד הזה ראינו אצל אברהם אבינו, אנשי חברון אומרים לו: "נשיא אלוקים אתה בתוכנו". היינו יכולים לחשוב שדבריהם הם סתם פיטום מילים. אבל כשקוראים על המעמד שהיה אחרי שאברהם חוזר "מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ" – מבינים שאברהם זכה בצדק לכבוד מלכים.
"מהו שווה עמק המלך? שהשוו כל האומות ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו לאברהם מלך עליהם, נשיא אלהים וקצין" (מדרש רבה במדבר טו, ביחד עם רש"י בראשית יד יז).
שלמה – מָּלַךְ עַל הָעֶלְיוֹנִים וְעַל הַתַּחְתּוֹנִים
התפקיד המלכותי הזה היה רדום בזמן גלות מצרים. השפיע בימי יוסף בצד הכלכלי, וחזר לבוא לידי ביטוי בימי דוד ושלמה גם בגלל עושרם וגם בגלל הרוחניות שהם ייצגו בעולם. "וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה: וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ".
כלומר, רק אחרי שעם ישראל מתגלה במלא כישרונו האסטרטגי והכלכלי, מקבלת תורתו משמעות ממשית. שהרי "חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים".
זאת הסיבה שבגללה אנחנו קוראים מגילת רות בחג השבועות. לא רק בגלל שדוד המלך נולד ונפטר ביום זה. אלה בגלל שביום הזה אנחנו צריכים ללמוד על משמעות האמיתית של ה"מלכות" מבית דוד. מלכות של ענווה. מלכות של צדק. מלכות של הכרה אמיתית באלוקים. במיוחד שהספירה האחרונה לפני שבועות היא "מלכות שבמלכות". לכן אנו חוזרים ומזכירים לעצמנו את הכתרים הגנוזים הללו, לכל אחד מאתנו.
כשאדם אוכל בחוץ-לארץ ומברך ברכת המזון, הוא מודה על ארץ ישראל בברכת "נוֹדֶה לךָ" ואומר: "עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה".
ומסיים ואומר שכל הברכות באות מברכת ארץ ישראל: "עַל הַכֹּל ה' אֱלֹקֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרכִים אֶת שׁמָךְ. כָּאָמוּר ואָכַלְתָּ ושָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". ומה השייכות של תושבי חוץ-לארץ לברכת הארץ הטובה כשהם אינם אוכלים מפירותיה?
חייבים לזכור את ירושלים בעת האכילה
התשובה היא שהאוכל של כל אדם, אפילו באמריקה, הוא בזכות ארץ ישראל. על זה אומר הזוהר (פרשת תרומה): "מאן דאתעדן על פתורי ומתענג באינון מיכלין אית ליה לאזכרא ולדאגא על קדושא דארעא קדישא ועל היכלא דמלכא דאיתחריב ובגין ההוא עציבו דהוא קא מתעצב על פתורי בההוא חדוה ומשתיא דתמן קודשא בריך הוא חשיב עליה כאילו בני ביתיה ובני כולהו אינון חרבי בי מקדשא זכאה חולקיה".
תרגום: מי שאוכל ונהנה ממזונו, חייב לזכור את קדושת ארץ הקודש ואת בית המקדש והיכלו של מלך מלכי המלכים שנחרב. ובגלל הצער שמצטער על החורבן בעת האוכל, יזכה לשמוח בבניינה וייחשב לו כאילו נבנה בית המקדש ונבנו שאר חורבות ירושלים בזכותו. אשרי חלקו.
המזון של האדם – מירושלים
לכן בברכה השלישית אנו מבקשים על ירושלים, על מזון ועל מלכות בית דוד. ומכאן תשובה לשאלה מה הקשר בין המזון לבנין ירושלים, שהרי אנו אומרים:
א. על ירושלים והמקדש – "רַחֵם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ ועַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. ועַל ירוּשָׁלַיִם עִירָךְ. ועַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כּבוֹדָךְ. ועַל הֵיכָלָךְ. ועַל מעוֹנָךְ. ועַל דּבִירָךְ. ועַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל והַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו".
ב. על האוכל והפרנסה – "אָבִינוּ רעֵנוּ. זוּנֵנוּ. פַּרְנסֵנוּ. כַּלְכּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ. הַרְוַח לָנוּ מהֵרָה מִכּל צָרוֹתֵינוּ. ונָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לִידֵי מַתּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. ולֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא ליָדךָ הַמּלֵאָה והָרחָבָה. הָעֲשִׁירָה והַפּתוּחָה. יהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. ולֹא נִכּלֵם לעוֹלָם הַבָּא".
ג. על מלכות בית דוד – "וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד משִׁיחַךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה ביָמֵינוּ".
מדוע מבקשים על המזון והפרנסה באמצע ברכת בניין ירושלים ומלכות בית דוד?
התשובה היא, שכל השפע שמגיע לעולם – מגיע דרך ארץ ישראל. דרך ירושלים. דרך בית המקדש. דרך קודש הקודשים. וכשהיא תיבנה, יחזור השפע להיות במידה מרובה כמו שהיה בימי שלמה המלך, ובמיוחד בארץ ישראל.
כך מובא ב"חוק לישראל" (מסעי, יום ב'), שלפני החורבן היה הקב"ה מוריד שפע לעולם בזכות בית המקדש, וכל העולם כולו היה ניזון ושופע בזכות התפילות שהתפללנו בבית המקדש. ואפילו אומות העולם היו ניזונות בזכות הקורבנות שהקריבו בני-ישראל בחג הסוכות. ומשחרב המקדש ניזונים אנחנו וניזון העולם רק מעט. וזוכים להיות ניזונים, כי הקדושה של בית המקדש לא בטלה למרות שבית המקדש נחרב. ויהי רצון שתיבנה ירושלים וייבנה בית המקדש במהרה
בימינו. אמן.
(מתוך "אביהם של ישראל על התורה")
לעילוי נשמת רבנו מרדכי בן מזל (הרב מרדכי אליהו זיע"א)
מתוך העלון "עטרת מרדכי"
שע"י בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"
רחובות
08-9397933
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה





