דבר תורה לחג השבועות “לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר” [דרך הבעלש"ט]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל ([email protected]) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000

"וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם".
שואלים המפרשים בשביל מה התורה צריכה לציין גם את המיקום וגם את התאריך שבו עם ישראל מקבל ציווי להימנות?
לא בכל מצווה התורה מציינת את התאריך שבה נאמרה ובאיזה מקום, אז למה כאן התורה מציינת את המקום- "וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי",
ואת התאריך- "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", ואז התורה מצווה: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"- צריך לספור את עם ישראל... צריך להבין את זה.
חומש במדבר נקרא חומש 'במדבר' בגלל שעם ישראל נספר במדבר, אבל יש עוד שם לחומש 'במדבר'- הגמרא במסכת יומא אומרת: "לחומש 'במדבר' קוראים גם חומש הפקודים".
שוב השם של החומש הוא על שם הפקידה שספרו את עם ישראל
"בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית..."
איך יתכן שחומש שלם נקרא בשמו בגלל מצווה אחת שהצטוו עליה בתחילת החומש?
ועוד דבר שצריך להבין הוא מה הקשר בין שני השמות- חומש במדבר וחומש הפקודים?
דבר נוסף, כתוב "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"- צריך להבין את המושג "אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ"- מה זה? מתי זה היה?
הקב"ה אומר לעם ישראל "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ"- מפרש רש"י:
"זו האמונה שהאמנת בי והלכת אחרי במדבר"- אז ה' משבח את עם ישראל על שזכרו אותו והלכו איתו במדבר בארץ לא זרועה, אבל עדיין צריך להבין מהו המושג "אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ".
שאלה נוספת, בהפטרה בנביא כתוב: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר"- הפסוק מתחיל עם משמעות שיש מספר כמו שכתוב "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"- אז משמע שיש מספר, ומהמשך הפסוק "אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר" משמע שאין מספר, לכאורה זו סטירה בין תחילת הפסוק לסופו...
היום אנחנו רוצים ללמוד את הפסוק "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" כמו שמבאר אותו רבי ישראל מרוז'ין בספרו "עירין קדישין".
"וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה"- מי נקרא צדיק? מה התנאי לזכות ולהיקרא 'צדיק'?
אומר הנביא "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה"- זה אדם שהחיים שלו מבוססים ובנויים על אמונה. יש הרבה אנשים שהם באמת שומרי תורה ומצוות, אבל לא על בסיס של אמונה. לא חיים אמונה יום יום, שעה שעה, נקודה נקודה. וזו ההדגשה כאן "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה"- שהחיים שלו בנויים על יסוד של אמונה, הוא מוצא את ה' בכל דבר ועניין.
זה יסוד חשוב מאוד ואני אתן דוגמא לביאור. יש הרבה אנשים שעובדים על המידות שלהם, אנשים יראים ושלמים. תדעו לכם שזה דבר ענק, זה חשוב שיש להם בכלל את המודעות למושג "עבודת המידות", אבל "בעבודת המידות" ישנם שני סוגים: יש אנשים שעובדים על המידות שלהם בכל מיני דרכים, אבל באמת יש דרך אחת ויחידה שאומר אותה דוד המלך בתהילים קי"ט "דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי". למשל יש הרבה אנשים שעובדים על מידת הכעס, פעם אחת נסעתי במונית שהנהג היה רגוע ושליו. אנשים מרימים אליו טלפון באמצע הנסיעה והוא עונה לכולם ברגיעות ובישוב הדעת... אנשים עוקפים אותו, חותכים אותו מימין ומשמאל והוא רגיל כאילו לא קרה כלום, אז פניתי אליו ושאלתי: "סליחה, מאיפה הגעת לרגיעות ולסבלנות הזאת? איך זה שאתה לא כועס?"
הוא ענה לי: "אם אתה היית עובר את מה שאני עברתי בחיים שלי- היית רואה שכל זה שטויות, עברתי כל כך הרבה מלחמות של מחלות ושל צרות אחרות, הכביש זה שטויות בשבילי, חמש דקות יותר חמש דקות פחות, שטויות... זה כבר 'כסף קטן'..."
הנה לנו אדם שהוא לא כועס, אבל הסיבה שהוא לא כועס זה בגלל סיבות אחרות, זה לא על בסיס אמונה.
מספרים על סוקרטס, אחד הפילוסופים של יוון שאישתו הייתה מקשה עליו, מענה אותו ומבזה אותו בפני כל תלמידיו, והוא היה שותק, ממש "עובד" על מידת השתיקה...
שאלו אותו תלמידיו: "איך הגעת לרמה כזו של סבלנות ואיפוק, ילמדנו רבינו מה הסוד?"
אז הוא ענה להם: "כשאישתי צועקת עליי, באותה שעה אני מדמיין בראשי שהיא בעל חי, אז אם חתולה עושה מיאוו, מה יש לענות..."
פעם אחת אישתו צעקה עליו והוא שוב שתק, אחר כך היא לקחה דלי עם מים ושפכה עליו, והוא כהרגלו שותק...
שאלו אותו התלמידים: "מה זה?" אז הוא ענה להם: "מה, אתם לא יודעים שאחרי הרעמים באים הגשמים?" פשוט, הנה לנו שיטה נוספת איך לעבוד על מידת הכעס- תחשוב שהשני בעל חי...
יש הרבה אנשים שעובדים על המידות, אבל באמת יש רק דרך אחת לעבוד על המידות.
"דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי"- "עבודת המידות" שהתורה רוצה מאתנו זה בדרך של אמונה...
תשאלו מישהו: "למה אתה לא כועס עליו? תראה מה הוא עשה לך..."
התשובה שצריכה להיות היא: "אני לא כועס כי זה לא הוא, זה ה' קורא לי, מה יש לי לכעוס עליו..." ובנוסף באותו רגע צריך להתפלל: "אבא, תזכה אותי לדעת ולהפנים שזה לא הוא, זה אתה קורא לי..."
השבוע קרה לי משהו מאוד משמח, אחת המשתתפות מספרת לי שהיא בסך הכל באה לשיעורים 4 או 5 פעמים, אבל השיעורים הללו פשוט הפכו לה את המחשבה ואת ההסתכלות, היא אומרת לי: "הרב, אני חרדית מבית, אני כבר נשואה 10 שנים, בסך הכל שמעתי 4 או 5 שיעורים... פתאום אני מגלה דרך השיעורים איפה אני ואיפה בורא עולם... פתאום אני קולטת שאני כל הזמן חיה מול בעלי ומול הילדים, יש בוס בעבודה, יש חברות, אבל איפה הבורא עולם? פתאום קלטתי שאני אמנם שומרת תורה ומצוות אבל בלי ה', ה' לא נמצא בחיים שלי".
היא ממשיכה ואומרת: "פתאום התחלתי לחשוב בכיוון של אמונה כשבעלי מציק לי, אני יודעת שזה לא הוא, פשוט ה' קורא לי... הראש שלי התהפך, הבית התחיל להתנהל בצורה יותר נורמלית..."
מהפך, אנשים מתחילים להכניס יותר ויותר מושגים של אמונה, איזו שמחת חיים זה מביא להם. אבל עדיין רוב העולם אוחז כשילד הוא קטן לא צריך לדבר איתו על אמונה ועל מציאות ה', אלא צריך לספר לו סיפורים על דובי ועל שפן וכל מיני בעלי חיים כדי להעשיר לו את הידיעות... אבל מה עם אמונה? מה עם ה', מה עם יראת שמים? "לא, הוא קטן, עזוב אותו, קטן..."
מתי תלמד אותו אמונה? מתי תתחיל להכניס לו אמונה? "לא עכשיו, הוא קטן, תן לו קודם ללמוד לקרוא ולכתוב, אחר כך נראה..."
אומר רבי יצחק אייזיק מקאמרנא בספרו "נוצר חסד" על מסכת אבות: "כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו חוכמתו מתקיימת, וכל שאין יראת חטאו קודמת לחוכמתו אין חוכמתו מתקיימת"- אומר ה"נוצר חסד" שאם יראת חטאו קודמת לחוכמתו- כלומר עוד לפני שהילד הספיק להיות חכם, קודם כל להשריש בילדים בבית כשהם עוד נשמות טהורות, לפני שנכנס להם כל הג'וקים וכל השיגעונות לדבר איתו על אמונה ולהכניס לו מושגים של שכר ועונש ומציאות ה'. מה שיקרה הוא שהילד יגדל ויחכים וכל מה שיכנס לו בראש- יתקיים. למה? יש לו הגנה ושמירה, יש לו כספת ששמה "יראת שמים". אומר ה"נוצר חסד" בגלל שהילד עדיין קטן אז זה הזמן המתאים לדבר איתו על אמונה, זה "גירסא דינקותא"- זה נכנס ישר ללב, יש לו יראת שמיים...
תשמעו משהו, הייתי צריך לשטוף איזה סיר שהיה הרבה זמן על האש, וכל התחתית של הסיר נשרפה. אז התחלתי לשפשף את כל השחור שהיה דבוק בתחתית הסיר, אני משפשף ומשפשף ולא יוצא... הבן שלי- בחורצ'יק בן 5 אומר לי: "אבא, אתה יכול להוריד לי את האופניים? אני רוצה לרכב למטה באופניים..."
אמרתי לו: "תראה, אני צריך קודם כל לגמור לנקות את הסיר, אחר כך אני אוריד לך את האופניים".
אחרי כמה דקות הוא חוזר שוב: "אבא, מה קורה? אני רוצה שתוריד לי את האופניים", ואני משפשף ומשפשף את הסיר, אבל אין, לא יוצא השחור. עניתי לו: "מה אני אעשה? ה' לא עוזר לי לנקות את הסיר, לא יודע, עשיתי כנראה משהו לא טוב וה' לא עוזר לי, לא יודע מה עשיתי..."
אחותו בת ה-3 הייתה שם, ואני רואה אותה הולכת לצד ואומרת:
"ה', תעזור לאבא שלי לנקות את הסיר, אנחנו רוצים לרדת למטה, ה' בבקשה...", לא דיברתי איתה אבל היא שמעה את השיחה, הלכה לצד והתפללה: "ה', די כבר, אני רוצה לרדת". אני אומר לכם שהיא בכלל לא התכוונה, זה ספונטני, אבל זה נכנס להם לוורידים, וככה צריך לחנך את הילדים הקטנים: "ה' את זה לא מרשה ואת זה ה' כן מרשה..."
אתם יודעים שלזוגות אחרי החתונה הולך ממש יפה בבחינת "יד לוחצת יד"- תשאל את החתן: "למה אתה מכבד את אשתך?"
"היא אישה טובה, איך אפשר לא לכבד אותה..." הוא יענה.
ותשאל אותה: "למה את מכבדת את בעלך?"
היא תענה: "יש לו לב זהב, צריך לשמור עליו".
אז כולם אומרים: "שמע, הנה, יפה מאוד, הם מכבדים אחד את השני".
תגיד לי אתה נורמלי? מה זה, בגלל שהיא טובה אליך אתה טוב אליה? ומה יקרה אם פתאום היא לא תתנהג יפה, שבוע אחד היא תהיה חלשה או חולה ולא תרגיש טוב? זהו, אתה תזרוק אותה לקרשים? אם עכשיו תפרוץ ביניכם מריבה, בגלל זה תהרוס את הבית?
אבל ברגע שיש לבן אדם יראת ה', יראת שמיים בסיסית מגיל קטן, אז גם כשהאישה לא טובה, גם כשהיא לא בסדר, הוא ימשיך לכבד. למה? אבל הרי עכשיו היא לא בסדר? פשוט, זה לא בגללה, ה' מצווה אותו, הכל עומד סביב יראת שמים ואמונה.
סיפר לי יהודי אחד שהתחיל לבוא לשיעורים, שהנכדה שלו באה אליו ואומרה לו: "סבא, מה אתה אומר? תראה איזה מבחן..." הוא מסתכל על המבחן רואה ציון 100. הוא התחיל לשמוע את השיעורים וקלט את המסר. הוא אומר לה: "יפה מאוד, ממש יפה, אבל מי הביא לך את הציון הזה? מאיפה זה בא לך?" הנכדה שלו עונה לו: "סבא, מה זאת אומרת? למדתי והשקעתי". הוא אומר לה: "כן, נכון, את צודקת, אבל מי נותן לך את הכח ללמוד ולהשקיע? ה' נותן לך- 'אתה חונן לאדם דעת', שׂכל זה מה', כח והתמדה זה מה', הקליטה והזיכרון זה מה', לכתוב תשובות ברורות, הניסוח וההבעה זה מה', הכל זה ממנו..."
כך הסבא מלמד את הנכדה.
זה נקרא "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה"- אבל אמונה זה לא רק בהצלחות, אמונה זה גם בכישלונות ובנפילות....
אמונה זה להאמין בה' ולמצוא את ה' בכל המצבים, כולל מצבים של התנגדות שלכאורה נראים הפוך מהקדושה, אבל גם שם צריך למצוא את ה'- זה נקרא אמונה.
למשל כשאדם מגיע למצב שפתאום יש לו תאוות, ותאוות זה דבר שלילי- גם שם צריך למצוא את ה', ה' מסתתר בתוך התאווה- לא לבצע אותה בפועל, כמובן... ה' רוצה שתעצור את עצמך, תתאפק ותגלה אותו בתוך התאווה: "ה', תזכה אותי ללמוד מהתאווה שיש לי עכשיו שככה אזכה לאהוב אותך"- וזה נהפך לאהבת ה'. כשאדם הולך בצורה כזו הוא מוצא את ה' בכל המצבים- כולל בכישלונות שלו- כי גם כשאדם נכשל צריך למצוא בכישלון את ה'.
אבל איך מוצאים את ה' בנפילות ובכישלונות? "ה' עזב אותי ולכן נפלתי, ה' רצה ללמד אותי 'תראה מי אתה, אתה בלעדיי מציאות של כישלון', הבן אדם כישלון אחד מהלך- "מָה אָנוּ מֶה חַיֵּינוּ מֶה חַסְדֵּנוּ", כל ההצלחות שלי זה לא ממני, זה מה'", אז הנה מצאת את ה' בכישלון ובנפילה שלך.
זה נקרא מדבר- "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר"- מדבר זה מקום מרוחק מהיישוב. מה יש במדבר? בדואים, נחשים, עקרבים וחול- "נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם "- זה מדבר.
המדבר מסמל מקומות רחוקים מהקדושה, והקב"ה לוקח את עם ישראל למדבר ואומר להם: "אני רוצה שתגלו אותי במדבר, גם במקומות הכי רחוקים, במצבים הכי קשים".
יש כאלו שחושבים "הלוואי ולא היה לי מדבר, הלוואי והייתי תמיד רגוע ושמח"- רוצים שיהיה להם תמיד טוב ורגוע, אבל באמת אין מה לקנא באנשים הללו.
אתם יודעים בצבא ישנם שני סוגי חיילים- יש ג'ובניקים ויש קרביים- 'סיירת מטכ"ל'.
ג'ובניקים אלו חיילים שהמשאלה שלהם זה לשבת במשרד מול המזגן, יש לידו כוס קפה, כל כמה דקות הוא מדליק סיגריה ומדי פעם עונה לטלפונים- זו העבודה שלו, בשעה 4 בצהריים לוקח את התיק שלו וחוזר הביתה.
אבל יש כאלו שהעבודה שלהם זה להיות ב'סיירת מטכ"ל', שולחים אותם לתוך שטח האויב, הוא לא יושב במשרד ליד מזגן, שולחים אותו לג'נין ולכל מיני כפרים מסוכנים, ודורשים ממנו להיכנס לתוך בית ששם נמצא ראש המרצחים, והוא צריך להיכנס לתוך הבית בשקט בלי שיקלטו אותו, להגיע לחדר שינה של אותו צורר היהודים, ותוך כדי עבודה ופעילות מסוכנת וסיכון חיים, הוא צריך להביא את אותו מחבל לארץ ישראל. ברגע שהוא מגיע למדינת ישראל כל המפקדים אומרים לו: "הצלת את עם ישראל, בזכותך מורל המדינה עלה, החזרת את הביטחון למדינה...", יושב לו אותו חייל ג'ובניק במשרד מבסוט- שותה נס קפה ומעשן סיגריה, הוא שומע מה שהחייל הקרבי עשה ואומר: "וואי, מסכן החייל הזה, כמה קשה הוא עובד...", אבל מה האמת? החייל ההוא שנכנס לתוך המקומות המסוכנים- הציל את עם ישראל, הרים את הביטחון והמורל של העם.
אותו הדבר בעבודת ה'- יש כאלו שהכל הולך להם, אין קשיים ואין ניסיונות הכל מאה אחוז, אין להם שום קושי...
הבחור בא הביתה ואשתו אומרת אותו: "שלום! מה נשמע? התגעגעתי... תשמע, האוכל כבר מוכן, מתי שתרצה תיגש ליטול ידיים, אני לא רוצה להלחיץ אותך, דרך אגב הכנתי לך הפתעה- פיתות חמות בתנור..."
היא ממשיכה ואומרת: "ובטעות גיהצתי לך גם את החולצה של שבת ולא רק את החולצה של יום חול, אני מקווה שתקבל את זה באהבה, גדול הדור שלי..."
אבל יש אחד שאצלו זה לא עובד ככה, החיים לא מנגנים לו בכינור, יש קשיים, מעברים, בלגנים, ניסיונות וטרדות... בום בום בום, והוא יושב ומקנא בבחור שהכל טוב לו. אני לא מבין, מה כיף לו? הוא רק ג'ובניק, מה יש לו, כלום. אבל אצלך יש ניסיונות עם כעסים ולחצים, ואתה מתפלל: "אבא, תזכה אותי להבין שזה אתה, זה לא הוא שמצער אותי, זה לא היא, זה אתה קורא לי, אבא, אני לא אשכח אותך, תעזור לי, תציל לי את הילדים, חנך לי את הבנים והבנות, תציל אותם מחברה רעה, תציל אותם, אני רוצה שיגדלו לי ילדים בריאים ושלמים..."- כל ניסיון וקושי מביא לתפילות.
היהודי הזה שמוצא את ה' בתוך המדבר שלו- זה "סיירת מטכ"ל"- היהודי הזה משפיע על השכונה, על הבית, על המשפחה שלו ועל כולם...
מישהי אחת ממשתתפות השיעור, שומעת כבר את השיעורים הללו במשך שנה וחצי, יום אחד בתחילת דרכה בשיעורים השמיעה את זה לבעלה, בתקווה שגם הוא יתחבר לשיעורים,
אז הוא אומר לאשתו: "מה זה הדברים המוזרים הללו? תכבי את זה, אלו דיבורים מוזרים..."
ה' זה כבר מוזר, בורא עולם זה משהו מוזר, הוא לא רוצה לשמוע דיבורים מוזרים כאלו... בקיצור הגברת נכנסה למחתרת במשך שנה וחצי, היא עבדה עם עצמה בשקט, והיו התנגדויות, אבל היא לא וויתרה- "אני את בורא עולם לא עוזבת, יש לי את בורא עולם ואותו אני לא אעזוב..."
בקיצור הלכה עם ה', אחרי שנה וחצי היה להם איזשהו קושי בבית, והיא שוב כדרכה בקודש שותקת ועובדת ואז בעלה ניגש אליה ואומר לה כך:
"תשמעי, אני חייב להגיד לך שכל הקושי הזה שאנחנו עוברים- זה בורא עולם קורא לנו... בורא עולם רוצה להראות לנו שאנחנו חסרי אונים בלעדיו..."
היא הייתה בהלם. "מאיפה שמעת את המילים הללו?" אבל באמת שזה פשוט, היא עבדה עם עצמה ויש לזה השלכות גדולות ללב של הבעל, ללב של הילדים, הילדים מריחים באוויר "אמונה", יש מטהר אוויר של אמונה שעושה ניחוחות בבית, אתם קולטים איזו עוצמה? זו צידקות, זה נקרא "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה".
אומר ה"תפארת יוסף" מאיזביצא: "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ"-
ה' אומר "אני זוכר לכל אחד ואחד את החסד שהוא עשה איתי", מה החסד? "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר"- לכל אחד יש את ה'מדבר' שלו, לאחד יש 'מדבר' של כעסים, לאחד 'מדבר' של לחץ, לאחד 'מדבר' של פחדים ושל תאוות, יש 'מדבר' של חינוך הילדים, קושי בשלום בית, קושי בפרנסה. בחומש "במדבר" מרוכזים בלי סוף קשיים, מעברים על גבי מעברים שעם ישראל נחשף אליהם במדבר- פרשת המרגלים, קורח ועדתו, עם ישראל כל הזמן מתלוננים, ערב רב, אספסוף... כל הבעיות מרוכזות בחומש "במדבר", לכל אחד יש את ה'מדבר' שלו, ועל זה אומר ה' "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ".
שואל ה"תפארת יוסף" מה הפירוש "אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ"? ועונה שעם ישראל מצא את ה' כשהוא כלול ונמצא בתוך כל המקומות הללו, מצאנו אותו בפחדים, מצאנו אותו בתאוות, מצאנו אותו בכעסים, אין מקום ששם לא מצאנו את ה', וזה "אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ..."
אבל יהודי יכול לחשוב "איזה מסכן אני, למה זה קורה לי? איזה כעסן אני..."
היה אצלי זוג שהבעל אמר לי: "הרב, יש פתרון? יש מצב שאני לא אהיה כעסן? אפשר להגיע למצב של רגיעות? די, אני רוצה להיפטר מהכעס שלי..."
עניתי לו: "'ביקש יעקב לישב בשלווה', ידידי היקר, סימן שבכלל לא קלטת מה זה כעס. כעס זה פירגון, ה' מזכה אותך, הוא שולח אותך למקום הזה שנקרא כעס. אתה 'סיירת מטכ"ל', אתה לא ג'ובניק... שולחים אותך למקומות הללו כדי שתמצא את ה' בתוך הכעס".
פעם אחת הלכתי לבית מסויים כדי לקנות משהו, הילדים שם בבית שיחקו ושברו חלון, שמעתי את הבום... האמא ניגשה לילדים ואמרה להם: "תראו ילדים, אבא לא יכעס כשהוא יבוא כי אסור לכעוס, אבל כשאבא יראה שהחלון שבור אז אבא יהיה בצער, אז בגלל זה אתם צריכים לבקש ממנו סליחה".
זאת אומרת שיש לה כבר תוכנית ברורה מראש, שאבא יבוא ויראה חלון שבור הוא לא יכעס כי אסור לכעוס, ואם אסור לכעוס- אז לא כועסים, אבל הוא יהיה בצער, כאילו בצער כן מותר להיות... צריך להיות בשמחה, אבל לא משנה, כשאבא יבוא צריך לבקש ממנו סליחה.
לא הבנתי מה זה "אבא לא יכעס"- קודם כל מאיפה את יודעת? דבר שני זו גישה שמחנכת לשקר את עצמך- "לא, לי אין כעס", אז מה אתה רובוט? אתה לא בן אדם?! לכל בן אדם נורמלי אמור להיות כעס, אמור להיות תאוות, אמור להיות פחדים... השאלה היא מה אתה עושה עם זה? לא להוציא את הכעס החוצה, אבל בוודאי שיש כעס, פשוט...
ולכן אין מה לקנא באחרים, אדרבה, מי שיש לו כעס-
זו הזדמנות להתחבר אל ה' דרך הכעס.
"אבא, תזכה אותי ללמוד מהכעס שיש לי שזה אתה בתוך הכעס, אתה מביא לי את הכעס הזה כדי שאני אדבק בך בכעס הזה"- ואז הכעס הזה נהפך להיות שמחה והתלהבות בעבודת ה'- כמו שאומר בעל התניא. ולכן קוראים לחומש "במדבר"- אדם מגיע למדבר, למצבים של מדבר והוא עלול לחשוב "יואו, איזו מציאות אני? למה זה קורה לי? למה יש לי את התכונות הרעות האלו?"
מיד אומרת התורה "וידבר ה' אל משה במדבר סיני"- כשאתה נכנס למדבר, אל תיכנס לזה מתוך "יואוו, למה יש לי את זה? יואוו". לא! תעבוד על אמונה. "שאו את ראש כל עדת בני ישראל"- מיד ה' סופר אותם, יש לכם מספר, "אני סופר אתכם כי אתם חשובים לפני. זה שיש לך את המידות הללו זה כי אני אוהב אותך, כי אני רוצה לקרב אותך אליי, אתה הבן היקר שלי".
לא שייך להתקרב אל ה' בלי 'מדבר'. אדם שלא חווה על עצמו 'מדבר'- איך הוא יתקרב אל ה'?
אדם שהכל תקין אצלו והכל עובד אצלו על פי היומן לא יתחבר לה'. יש אנשים שיש להם יומן והוא יודע בדיוק כל שעה איפה הוא יהיה ומה יעשה. ואם במקרה אישתו לא מרגישה טוב? "מצטער, זה לא כתוב ביומן, לא תכננת את זה מראש, מצטער... תיראי, יש לי פה חור בשבוע הבא, את יכולה להיות חולה ביום רביעי, רק שם יש לי שעה פנויה לחולי שלך..."
יש לו יומן גם לחגים- "בשנה שעברה היינו אצל ההורים שלך בליל הסדר, היומן אומר שהשנה נהיה אצל ההורים שלי, אני לא מחליט, כך אומר היומן".
אני לא יודע איך אנשים חיים עם יומנים, הכל מסודר ומתוקתק. אז יוצא שאין לו בורא, אין לו- "ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר ", יש לו 'יומן' רועי לא יחסר...
אני לא אומר שלא צריך לחיות בצורה מסודרת, אבל מה אתה סומך על היומן הזה? מה, אתה לא מבין שבורא עולם הוא בעל הבית והוא יכול לשנות הכל?
יש אנשים שהכל תקין אצלם, אז אני רוצה לחדש לכם ולהגיד לכם שבורא עולם אין שם... כי בעיניים הגשמיות שלך אתה רואה שהכל מתקתק, בית מסודר וילדים מחונכים, הכל תקין, אז איפה בורא עולם? אתה בעיניים שלך רואה אותך ואת אישתך מצליחים...
אז איך אדם כן מגיע לבורא עולם?
רק דרך ה'מדבר', חומש "במדבר" מלמד אותך- יש מרגלים, יש קורח ועדתו, יש בלק ויש בלעם, יש בעיות בלי סוף, והבעיות הללו מלמדות אותך תראה מה אנחנו- "מה אנו, מה חיינו" תסתכל ותראה שאנחנו לא יכולים לעשות כלום בלי הרחמים של ה'.
ואז אתה קולט "אם יצא לי ילד נורמלי ומוצלח- אבא זה אתה. אם יצאה לי בת צנועה- אבא זה אתה..." מי גילה לך?
הקשיים והמעברים, הכישלונות והנפילות מגלות לי
שזה לא שלי, זה של אבא.
לכן לחומש "במדבר" קוראים גם חומש "הפקודים"- לספור את עם ישראל, להרים להם את המורל. תבינו שאתם זוכים לעבור בתוך "מדבר" כי ה' אוהב אתכם, הוא רוצה לקרב אתכם לאמונה.
איך מוצאים את ה' לדוגמא בתוך מחלה?
רק דרך התפילות אפשר למצוא את ה' בתוך המחלה: "אבא, תזכה אותי להבין שהמחלה שיש לי עכשיו- זה ממך, אתה רוצה ללמד אותי דרך החולי שאני חסר אונים בלעדייך, שרק אתה נותן בריאות, שאנחנו מצד עצמנו אין לנו כלום משלנו- לא בריאות, לא חוכמה ולא השכלה".
"וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה"- מה זה "בֶּאֱמוּנָתוֹ"? היה צריך להיות וצדיק 'באמונה' יחיה, מה זה "בֶּאֱמוּנָתוֹ"- התשובה היא "בֶּאֱמוּנָתוֹ"- פירושו של דבר שהוא לוקח את זה לעבודה עצמית, הוא לא שומע את השיעורים כדי לנגח את הצד השני...
לפני תקופה הייתה מישהי בשיעורים שהלכה לבעלה ואמרה לו "אתה יודע מה הרב אמר בשיעור?"
הבעל שואל: "מה הרב אמר?"
"הוא אמר שאין לך יראת שמים..."- היא ענתה לו.
הבעל שאל: "ברצינות, מאיפה הרב מכיר אותי?"
עונה האישה: "ככה יצא מהשיעור, ואתה יודע מה הוא עוד אמר? שלא עשית שום מעשה לשם שמיים..."
הבעל אומר: "ברצינות? מאיפה הרב הזה? גברת, מה זה הדברים האלו? יותר את לא הולכת לשיעורים הללו".
בא הפסוק ואומר "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ"- זה לא שתלך עם אמונה ועכשיו תתחיל לתת בומבות ופיצוצים לשני, לא!
"אמונתו"- עבודה עצמית פנימית, אתה והבורא עולם.
וכשאני אעבוד עם עצמי, ממילא זה כבר ישפיע על הזולת. זה נקרא "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה"- יהיה לו חיים. אדם שיש לו אמונה יש לו ישועות, יש לו הצלחה בחינוך הילדים, יש תזוזה בשטח... כדאי ושווה לנסות-
"טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'"
שנזכה בעזרת ה' ללכת בדרך האמונה
אמן כן יהי רצון.

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900