דבר תורה לפרשת ראה "אחד השיעורים החשובים לחיים" [דרך הבעלש"ט]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ

058-3139000

השיעור הזה מיועד לאנשים שמחפשים ללמוד מה חובת האדם בעולמו, מה הקב"ה מחפש מאיתנו.
חשוב לומר שהשיעורים שלנו הם לא שיעורים של פינוק, לא שיעורים של:
"כדאי לך... בוא תשמע... זה יוסיף לך... זה ייתן לך..."-
השיעורים הללו.. מי שלא שומע אותם- חסר לו חמצן לחיים, אוויר.
צריך ללמוד ולשמוע שוב ושוב את השיעורים והעיקר זה לא השמיעה אלא היישום- הלכה למעשה- בבית ובחיים עצמם.
יש ליישם את השיעורים ובפרט את השיעור של היום.
זה לא שיעור שאנו באים ומוסרים אותו כדי שיבואו אנשים לשמוע ולהקשיב לשיעור- כדי למסור את השיעור לבעל... או בעל שבא לשמוע את השיעור כדי להסביר לאשתו איך היא צריכה להתנהג.
לא בשביל זה אנחנו מוסרים את הדברים...
כי אז יצא שכרנו בהפסדנו.
השיעורים שלנו הם הרבה יותר מזה, זו עבודה עצמית כדי להתקרב ל- ה'.
ובפרט השיעור של היום שהוא שיעור כ"כ חשוב ויסודי שעיקרו וייסודו זו עבודה עצמית!
"על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים".
ונשאלת השאלה: מה זה המושג גמילות חסדים?
היה צריך לומר: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל החסדים" או : "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל החסד" .
מה זה גמילות חסדים?
על התורה- מובן במה דברים אמורים-תורתנו הקדושה,
עבודה –זו תפילה, הקורבנות- גם כן מובן,
על גמילות חסדים- מה זו הלשון "גמילות חסדים"? "לגמול חסד"?
בד"כ לגמול- זה מישהו שעשה לי טובה, אז אני גומל לו על מה שהוא עשה לי.
"גומל לאיש חסיד כמפעלו" - אבל מה זה המושג גמילות חסדים?
אני אמור לעשות חסד עם הזולת לא בתור גמול: הוא עשה לי אז אני עושה לו,
לא ככה.
אני אמור לעשות חסד עם השני, בתור חסד, לא לגמול.
ואם הוא לא עשה איתי חסד אז אני לא אעשה איתו חסד, כי אני לא גומל?
מה זו הלשון הזאת גמילות חסדים?
יתרה מכך, אנחנו יודעים שעם ישראל תחילתו זה אברהם אבינו- חסד, חסד לאברהם.
אברהם אבינו זה יסוד האומה, היסוד של עם ישראל כולו.
אחרי אברהם אבינו מגיע יצחק- יצחק זה "פחד יצחק"- יראת שמיים.
אחרי יצחק מגיע יעקב אבינו – "תיתן אמת ליעקב"- זה עמוד התורה.
זאת אומרת אברהם זה חסד, הדבר הראשון – זה חסד,
אחרי אברהם מגיע יצחק- זה יראת שמיים.
אחרי יצחק מגיע יעקב- עמוד התורה.
והשאלה היא למה זה הסדר? למה הקב"ה ברא את עם ישראל עם יסוד של חסד?
זה היסוד- זו ההתחלה.
למה ההתחלה היא לא יצחק? קודם כל יראת שמיים, או למה לא יעקב? קודם כל לימוד תורה ואח"כ נעבור הלאה ליראת שמיים או לחסד...
הקב"ה עושה סדר : קודם כל אברהם- חסד, אחרי אברהם מגיע יצחק- יראת שמיים, ולאחר מכן יעקב- עמוד התורה.
זאת אומרת שזה הסדר בעבודת ה':
חסד – יראת שמיים – תורה
והשאלה היא למה?
אז בואו תשמעו יסוד מאד מאד חשוב, אך כמו שהדגשתי בהתחלה: הוא בשבילנו, לא בשביל להפעיל אותו על הזולת – אלא כל אחד לעצמו בלבד !
ישנן שתי דרגות של חסד.
יש חסד שאני עושה עם הזולת,עוזר לו, מעניק, מפנק, נותן, אבל זה חסד בלי יציאה מהעולם שלי, נשארתי בתוך העולם שלי.
ויש חסד בדרגה יותר גבוהה- חסד שיוצא מהעולם שלי אל העולם של השני.
אני אתן משל כדי שהדברים יהיו יותר ברורים:
אתם יודעים שמלך החיות הוא האריה, האריה שלנו בסיפור הגיע לגיל 20 והחיות החליטו לחגוג לו יום הולדת. החיות הודיעו לאריה שבעזרת ה' מחר בערב ביום ההולדת שלו, הם יכינו לו ארוחת ערב חגיגית, האריה מאד שמח על המחווה של החיות, והחיות התכנסו והחליטו למנות את השוורים שהם יהיו אחראים על הסעודה המלכותית לכבוד מלך החיות.
השוורים לא נחו ולא שקטו, אספו המון חציר, המון קש והמון עשבים, לקחו את העשבים הכי טריים ואת הקש הכי טוב, הלכו לגורן הכי נקי ועשו ערימה ענקית לכבוד המלך ויום הולדתו. שמו את הארוחה על במה גדולה וחיכו בהשתאות לרגע המיוחל בו המלך, מלך החיות יגיע אל הסעודה המלכותית.
השמש שקעה, ירד הלילה והאריה מתחיל להתקרב אל הסעודה הגדולה, השוורים שהכינו את הסעודה מלווים אותו אל הבמה ואומרים לו : "אדוני המלך, מזל טוב בשם כל החיות, הכנו לך סעודה מלכותית".
האריה מסתכל, רואה הרבה חציר, הרבה קש, הרבה תבן, מריח...מה יש פה?
זה לא מדבר אליו!
הוא חשב אולי בפנים יש בשר טרי... אז הוא ממשיך להריח, מחפש משהו בשרי, קצת דם, כלום – רק חציר ועשבים!
הוא לא הבין מה זה, אז הוא שאל אותם: "מה זה?"
אמרו לו: "אדוני, תראה איזה ארוחה הכנו לך, זה הדבר הכי טעים שיש לנו".
הוא כ"כ התעצבן ואמר לשור שאחראי על הסעודה: " זה לא מה שאני אוכל, זו לא סעודה בשבילי, זה לא מה שחיפשתי, אני אוכל בשר, מה הבאת לי? לזה אתה קורא מתנה? מתנה זה מה שאני צריך, לא מה שאתה צריך!
אתה תאכל קש, אני לא אוכל קש, אני אוכל בשר, מבחינתי לא עשית לי כלום...
"אבל אני יודע כבר איך לחגוג הערב..."
התנפל האריה על השור ואכל אותו, ואמר לכל החיות: "תודה רבה לכם... באמת היה טעים... ובהצלחה "  עד כאן המשל.
אתה יכול לשמוע הרבה זוגות, בעל ואישה, לא מסתדרים בכלל.
הבעל טוען שהוא הבעל הכי טוב ואומר: "אני עוזר לאשתי מבוקר ועד ערב,אני עוזר לה בשטיפה, אני עוזר לה בכלים, כביסות, קניות, הכול אני עושה בבית...".
ואני שואל את האישה: " מה את אומרת? "
"על הפנים" - היא עונה לי.
"אין לי בעל, אין לי כלום."
"איך יכול להיות? " - אני שואל אותה.
והיא מסבירה לי:
"אני לא צריכה את הכלים שלו, לא צריכה את השטיפה שלו, אני צריכה משהו אחר, אני צריכה בעל שיישב וידבר איתי, שיתייחס אליי, שיישב איתי על כוס קפה. אני צריכה חבר, אני צריכה אכפתיות, הבנה..זהו. את זה אני לא מקבלת".
נכון, הוא מבחינתו חושב שהוא בסדר, אבל יש לו טעות אחת:
הוא בסדר לפי המשקפיים שלו !!!
זה לא חסד אמיתי.
חסד אמיתי זה לצאת מהמשקפיים שלי, לצאת מהעולם שלי, ללמוד את השני, מה הוא צריך, מה בן הזוג שלי אוהב, ואח"כ- אחרי שהבנת אותו, אחרי שהרגשת אותו- עכשיו תתחיל להעניק- את מה שהוא צריך !
רוב העולם- גם גברים וגם נשים- לא חיים בצורה כזאת!
אני מכיר יהודי, שהגיע אליי ממש שבור ורצוץ , הוא טוען שאין לו בית, אין לו בית בכלל.
שאלתי "למה?"
הוא אומר לי: "תשמע, אני אוויר. אתה יודע מה זה אוויר? אני מרגיש אוויר..."
אני מדבר עם אשתו ושואל אותה: "תגידי, מה קורה...?"
אז היא עונה לי: "סתם...הוא מפונק! הוא מפונק ! בן זקונים פינקו אותו... כבוד הרב, הוא מקבל בבית הכול ! כל יום אוכל טרי, אני לא משאירה אוכל מאתמול. מה שנשאר מאתמול אני זורקת. תשאל אותו.
ואני שואל אותו: "זה נכון?"
הבעל משיב: "כן.."
והיא ממשיכה:
"אין אצלי מצב שהבית לא נקי – אני חולת ניקיון. שטיפה בוקר וערב, הבית מבריק. אני מגהצת לו את החולצות, סתם מפונק, רק יודע להתלונן".
אני שואל אותו: "תגיד, זה נכון מה שהיא אמרה?"
הוא עונה לי: "בטח שזה נכון! אבל אני לא צריך מרק טרי כל יום, זה לא מה שאני צריך. מצדי לאכול לחם עם לבן, זה מספיק לי. מצדי שהקירות יהיו מקולפים, זה לא מזיז לי.
מפריע לי שכשאני בא הביתה היא מודיעה לי: 'קניתי היום מכונת כביסה!'
ואני שואל אותה: 'מה? קנית מכונה? מתי קנית? איך? מי הרים את זה, מה?'
אז היא עונה לי ככה: 'קניתי. מה שצריך אני קונה'.
ואני אומר לה: 'אבל למה לא אמרת לי לפני שקנית? תתייעצי... זה לא שאני אגיד לך לא, אני אגיד לך כן... אבל תגידי: אני חושבת לקנות מכונת כביסה, מה אתה אומר, מה נראה לך?'
'אין מה לשאול. זה ברור ו-זהו !',- כך היא עונה.
הוא אומר לי: "אתה רואה? היא לא מתייעצת איתי. אני לא צריך אוכל, אני צריך
שתראה לי שהיא מחשיבה אותי למשהו, שתתייעץ איתי, אני אגיד על הכל כן... רק שתראה לי שהיא מתייעצת!!! "
זאת אומרת היא עושה לו הכול לפי המשקפיים שלה.
היא חושבת שהוא צריך מרק טרי, בית נקי וחולצה מגוהצת.
הוא לא צריך את זה, הוא צריך משהו אחר! העולם שלו זה עולם אחר.
התורה מצווה את החתן והכלה -
"נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח"
מה צריך לעשות בשנה הראשונה? מה עושים בשנה הראשונה?
מדברים!
על מה? על מה מדברים?
שנה שלימה התורה אומרת: תילמד את הבן זוג שלך. תילמד אותו.
אתה מדריך אישה לפני חתונה... מנסה להדריך... והיא אומרת לך:
"אני יודעת מה צריך לעשות... אני כבר יודעת."
מה את יודעת?
אז היא עונה: "צריך לבשל... צריך שהבית יהיה נקי..."
לא נכון! את לא יודעת! את עוד לא יודעת כלום !
את צריכה ללמוד. יש בעל שרוצה ככה, יש אחד שחשובה לו קבלת הפנים. לכל אחד יש לו את הרצון שלו. צריך ללמוד .
מספרים על האדמו"ר הריי"צ , רבי יוסף יצחק שניאורסון, שכשהוא היה מקבל קהל, מקבל אנשים, הוא היה מזיע, מזיע כ"כ מזיע .
שאל אותו הרב: " למה אתה כ"כ מזיע? למה אתה מזיע כל כך? אתה מדבר עם אנשים... אווו כולך מזיע".
אז הוא ענה :"תגיד לי, נראה לך שזה קל לקבל אנשים? כל בן אדם שבא אליי אני צריך להוריד את החליפה שלי, את החולצה שלי, להוריד לבן אדם את הבגדים לשים אותם עליי, אחרי ששמתי עליי עוד פעם להחזיר אותם עליו ללבוש שוב את החליפה שלי וככה זה כל זוג – זה קשה ההחלפות האלו הלוך חזור, הלוך חזור".
הסבר: כשבאו אליו אנשים – הוא היה יוצא מהעולם שלו, יוצא מהחשיבה שלו, מההבנות שלו- נכנס להבנה של השני, לרגש של השני, לעולם שלו, לומד אותו.
"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו": וזו עבודה מאד קשה !!!
מאיפה אתה יודע מה הבן אדם עובר?
מאיפה אתה יודע מה אשתך עוברת אם לא התאמצת והזעת כדי להיכנס לעולם שלה??
רוב העולם בכלל לא עושה את העבודה הזאת, רוב העולם לא חי ככה.
"ויצא משה אל אחיו וירא בסבלותם"
כשהתורה מתחילה לתאר לנו את משה רבנו, מה התיאור הראשון שהיא כותבת עליו?
כן הוא היה תינוק, הוא היה קטן, גדל בבית של פרעה. בתיה לקחה אותו... אבל מה הפעולה הראשונה שהתורה מספרת?
"ויצא משה אל אחיו וירא בסבלותם". -מאיפה הוא יצא?
אז הגננת בגן הייתה מספרת לנו שהוא יצא מהארמון לראות את האחים שלנו.
אבל זה הרבה יותר מזה: "ויצא משה"- הוא יצא מעצמו. הוא היה נסיך בבית של פרעה, משבט לוי, הוא אף פעם לא עבד, שבט לוי לא עבדו במצרים. אבל משה רבינו יוצא מעצמו.
אומר רש"י מה זה "וירא בסבלותם"? "נתן עיניו וליבו להיות מצר בצרתם"
מה הפירוש?
מה זה לתת עיניים ולב להיות מצר בצרתם?
לא כתוב שהוא נתן עיניים ולב לעזור להם. לא. כתוב "להיות מצר" – להרגיש את הכאב שלך. תגידו לי בשביל מה להרגיש את הכאב של השני? שעוד יהודי יסבול?
מספיק כמה מיליונים סובלים! אז בשביל מה שעוד יהודי יסבול?
לא כתוב שהוא נתן עיניו ולבו כדי לעזור. כתוב "להיות מצר" – להיות מצר בצרתם.
תשובה: ברגע שאתה מרגיש שהגעת למצב שאתה מרגיש את השני, מרגיש את הכאב שלו, מכאן והלאה ה' כבר ייתן לך את הכלים גם איך לעזור לו.
משה רבינו עושה את החלק שלו: להרגיש את השני!
אתם יודעים יש כאלה, שאתה בא אליהם, אתה מספר להם את הכאב שלך, ישר נותנים עצות. תשובות..הסברים..
ישר יש להם תשובות. לא. זה לא מה שהם צריכים.
הדבר שאנחנו תמיד רוצים להרגיש קודם כל: תרגיש אותי!
אני רוצה לראות שאתה באמת הבנת מה אני מרגיש, מה עובר עליי. אח"כ נשמע את העצות שלך !
משה רבינו הכין את הבסיס: להיות "מצר בצרתם" שזה דורש – יציאה - "ויצא משה".
אתה יצאת? אתה מרגיש את הצער של עם ישראל? עכשיו כבר ה' ייתן לך את הכלים איך לגאול אותם- ומשה זכה להיות הגואל.
לא יאומן כי יסופר, זה אלף בית בחיי נישואים ובחינוך.
"חנוך לנער על פי דרכו"
בחינוך זה אותו הדבר. להיכנס לעולם של הילד.
אתם יודעים שלפעמים הילד משחק בלגו והגיע הזמן ללכת לישון, האבא בא עם המטאטא: "יאללה, יאללה לישון" וככה עם המטאטא הוא מזיז את הפירמידה ואת הבית שהילד בנה... והילד בוכה... בוכה...
והאבא לא מבין מה קרה- "כולה לגו ... שטויות.. מחר תעשה עוד אחד... כל יום אתה עושה כזה..., למה אתה בוכה?
נכון, בעולם שלך זה כלום- בעולם של הילד זה עולם ומלואו.
חנוך לנער על פי דרכו רבותיי זה יסוד מבהיל.
ללמוד להיכנס לעולם של השני, לנשמה של השני וזו עבודה גדולה מאד ומי שזוכה לעשות את העבודה הזאת יטעם מהפך בבית שלו !!!
יש אנשים נשואים 20 שנה, 30 שנה, אף פעם הם לא הרגישו אחד את השני...
היא תמיד הכינה לו, עשתה לו ונתנה לו- אבל לא מה שהוא היה צריך!
והוא תמיד עשה לה קניות, עזר, ונתן – לדעתו... אבל זה לא מה שהיא הייתה צריכה!
ושניהם לא מרוצים אחד מהשני והם לא מבינים למה.
הוא מרגיש שהוא נותן כל היום, היא מרגישה שהיא עושה בשבילו כל היום ושניהם לא מבינים למה הם לא מצליחים- כי אף פעם אף אחד מהם לא למד את השני ולא יצא מהעולם שלו לשני.
בשנה הראשונה אמורים לדבר וללמוד אחד את השני .
איך אני אלמד? אדבר איתה ואלמד את העולם שלה ע"י זה שהיא תספר לי, ע"י זה שאני אנסה להוציא ממנה...
ומי שלא עשה את זה בשנה הראשונה שיעשה את זה בהמשך, העיקר שבסופו של דבר נלמד אחד את השני. זה גם בחינוך וגם בשלום בית ונראה איך זה קשור לעבודת ה'.
מאד מאד חשוב, אין לי מילים כדי להסביר כמה זה חשוב .
חז"ל אומרים:
"כל השרוי בלא אישה שרוי בלא טובה, בלא ברכה, בלא שמחה".
מה זה "כל השרוי בלא אישה?" מה זה שרוי?
שיגידו "כל הרווקים" או "כל הגרושים"..., מה זה המילים שרוי בלא אישה, שרוי בלא טובה בלא שמחה בלא תורה ...?
מה זה קשור בלא תורה בכלל? מה אין רווקים שיודעים תורה? יש הרבה רווקים שיודעים תורה...
אלא שלא מדברים פה על רווק או על גרוש– מדברים פה על נשואים . מדברים פה על אדם נשוי– שהוא לא שרוי עם אשתו - הוא לא זכה להיכנס לתוך הנשמה שלה- הוא לא זכה להיכנס ולטבול בתוך העולם שלה.
הוא נשוי, אבל בלי אישה.
אותו דבר יש אישה, היא נשואה, אבל היא לא זכתה אף פעם להיכנס לתוך העולם של בעלה.
תדעו לכם שברגע שאנחנו נזכה להיכנס לעולם של השני נרגיש אותו משם כבר זוכים לסיעתה דשמייא. כל עוד ואנחנו נשאר בעולם שלנו ולא נצא החוצה...
כמו שתמיד היינו שרים בגן: "ברלה ברלה צא החוצה" – היינו שרים את זה לברלה... אבל האמת שזה שיר שצריך להיות לנו, אני הוא "ברלה ברלה צא החוצה"
תצא מהעולם שלך !
תנסה לעבוד עם עצמך להיכנס לעולם של השני. זה לא קל, זה לא קל בכלל!
למה זה כזה חשוב?
המטרה של היהדות היא הדבקות ב-ה', אמונה... איך זוכים לדבקות ב-ה'?
למדנו בשיעורים שדבקות בה' זה לצאת מהגשמי  לרוחני.

אם יש לך פחד גשמי תלמד מהפחד הגשמי את פחד ה'. תצא מהפחד הגשמי ותיכנס לפחד רוחני.
יש לך תאוות- תלמד מהתאוות שלך את תאוות ה'- לרצות את הקב"ה.
יש לך צער- תלמד מהצער שלך את צער גלות השכינה.
זוכרים? שיעורים שכבר דיברנו אני לא רוצה להאריך.
כדי שאדם יזכה לצאת מהגשמי לרוחני, נתנו לו משמיים תרגיל מקדים:

עד שאתה יוצא מהעולם שלך אל הבורא עולם...
קודם כל,
תצא מהעולם שלך לעולם של החבר שלך!

קודם כל בוא נלמד אותך לצאת, אחרי שנלמד אותך לצאת מהעולם שלך אל העולם של החברה- משם יהיה לך קל יותר לצאת מהעולם שלך לעולם של הבורא!
אבל אדם שבחיים לא יצא מהעולם שלו, מהמשקפיים שלו- להבין את השני- והוא אומר לך כל הזמן: "אני קשור לבורא עולם, אני והקב"ה מחוברים חיבור מיוחד" אז איזה שטויות הוא מדבר!
לעולם של החבר שלך פה לידך בשולחן אתה לא מצליח לצאת, לעולם של הבן שלך אתה לא מצליח לצאת, לעולם של אשתך אתה לא מצליח... אז אתה כן מצליח לצאת מעולם גשמי לעולם רוחני ולהתחבר לקב"ה???
על זה אמרו חז"ל : "דרך ארץ קדמה לתורה" – כדי להגיע לתורה, למטרה שלה, שזה דבקות בה'- שזה יציאה וכניסה מהגשמי לרוחני אז יש דרך ארץ שקודמת. קודם כל בוא נראה איך אתה עושה את זה עם החבר שלך, עם הבת זוג שלך.
אתם מבינים מה שאני אומר?
בואו אני אספר לכם סיפור חי! לא סיפור מת, סיפור חי חי!
אישה אחת שהייתה פה בשיעור, אימא ל-4 ילדים, ילדה בן חמישי ברוך ה'.
הבעל עובד קשה מפרנס את הבית ולא פחות ולא יותר היולדת חזרה מהבית חולים הביתה. יש עליה ארבע דובים בבית ותינוק שכל היום משגע אותה יום ולילה, יום ולילה והיא סביבו כמו שעון , בלילות ובימים וארבעת הדובים הקטנים מורטים לה את הנוצות ואת העצבים... זה משגע אותה..., זה מורט לה את הנוצות... כל אחד קורע אותה לגזרים ממקום אחר והתינוק בידיים והיא צועקת לעזרה: "הצילו הצילו אני לא מחזיקה מעמד" .
דופקת שכנה בדלת.
השכנים התארגנו בעקבות זה שיש לנו יולדת בבניין כל השכנות דיברו והחליטו שמכינים לה כל מיני מטעמים - אחת מכינה מגש עוגה והשנייה בורקסים וכן הלאה.
דופקים אצלה בדלת: "שלום... מזל טוב... מזל טוב... הנה בשבילכם עוגה ובורקסים ושיהיה בהצלחה ואנחנו מאד שמחים"
השאירו שם את המגש עם הבורקסים והעוגה .
הגברת עוד לא הספיקה לסגור את הדלת וכבר הילדים עטו על הבורקסים, מרטו אותם, לכלכלו את הבית , מרחו את העוגה על הקירות, פיזרו פירורים בכל הבית מהבורקסים.
והאישה, היולדת? חזרה לחדר בוכה...
זה לא מה שרציתי שכנות יקרות... תנסו לראות מה אני באמת צריכה...
אני לא צריכה את העוגות שלכם - קיבלתי מספיק...
אני צריכה בייביסיטר. אני צריכה מישהי שתיקח לי את הילדים לשעה שעתיים שאני אוכל לנשוםםםםם... לסגור עיניים, לישון קצת...!
את זה אף אחד לא הציע, אף אחד לא עזר. לא כי הם לא רצו. אם הם היו יודעים הם היו עושים את זה .
מה הבעיה לקחת ארבעה ילדים, לחלק בין השכנים או שכנה אחת תיקח אותם שעתיים אין בזה שום בעיה...
יש בעיה אחת: אף אחת לא נכנסה לראש שלה, ללמוד מה היא באמת צריכה ואת זה לתת!! אין את : "ויצא משה אל אחיו"
ככה אנחנו נראים, ולכן יש המון, המון בעיות בשלום בית, המון בעיות בין שכנים, המון בעיות בחינוך הילדים- מהסיבה הזאת.
איך עושים את העבודה הזאת? איך עושים את זה?
איך באמת אני יכול להתחיל ללמוד להרגיש את השני ? ללמוד אותו?
בפשטות, העולם קורא לזה : "דמיון וציור" – מה הכוונה?
נגיד שמעת על מישהו שכואב לו הראש, או ראית מישהו שהוא חולה- תדמיין איך הוא מרגיש.
וואי בטח כואב לו הראש.
ותמשיך לפתח את זה בראש שלך: אם כואב לו הראש זה אומר שהוא מרגיש סחרחורות.
הלאה תמשיך להתקדם-
מה זה עוד אומר? זה אומר שהוא אולי לא יכול להתרכז...
מה זה עוד אומר? תפנטז... דמיון וציור... תצייר לעצמך מה הוא מרגיש ומה כואב לו וככל שאתה תדמיין את זה ככה אתה תבין מה עובר עליו!

אבל זו לא הדרך של הבעל שם טוב.
הדרך של הבעל שם טוב היא: להרגיש את השני ע"י תפילה.
למשל, אם ראיתי אצל השני שהוא גנב.
מה אני צריך ללמוד מזה? תשובה: שאני בדיוק כמוהו.
"אבא תזכה אותי ללמוד מהפגם שראיתי אצל החבר- שגם אני כזה וזה שאני לא עושה את זה בפועל זה כי אתה מרחם עליי".
ראית מישהו מחלל שבת... מה זה בא ללמד אותך? שגם אתה כזה!
"אבא תזכה אותי להבין שאני, במהות שלי, בלי הרחמים שלך – אני מחלל שבת וזה שאני בפועל לא עושה את זה, זה כי אתה מרחם עליי".
אותו דבר כשאתה רואה את השני במצוקה , בכאב. זו אותה עבודה.
ראית מישהו סובל, למשל זוג שכנים- השכנים שלך ממול- עומדים להתגרש: כל היום צעקות, מריבות, בלגן בבית...
מה אתה צריך להגיד?
"אבא תזכה אותי להבין שגם אני במהות שלי הייתי צריך לריב כל היום וכל הלילה עם אשתי ולהיות ברבנות וזה שאני ברוך ה' לא ברבנות זה כי אתה מרחם עלינו!!!"
מה זה נותן?
זה שאתה מזדהה איתו... "אבא תזכה אותי להבין שאני בדיוק כמוהו - כמו שיש לו כאב ראש גם לי יכול להיות כאב ראש... (מישהו חסין מכאבי ראש?) וזה שאין לי כרגע כאב ראש זה כי אתה מרחם עליי!"
יש כאלו הולכים לבקר חולה: "מה שלומך?... מסכן... יוו... באמת אתה ככה? יווו..."
וואי איזה רגש... זה כלום! - רגש אמיתי זה כשאתה מזדהה!
וואי וואי כמו שזה קרה לו... מישהו יכול להבטיח שזה לא יקרה לי? מישהו יכול להבטיח שלא יכול לקרות לי מה שקורה לו? למה אני חסין אש? יש לי ביטוח למחלות? כלום אין לי ביטוח לכלום! אז איך זה הזדהות עם החולה?
אתה בא לחולה ואתה עושה עבודה עם עצמך.
"אבא תזכה אותי להבין כמו שיש לו את המחלה, יש לו כאב, יש לו בעיה, גם לי במהות שלי- בלי הרחמים שלך אני יכול להגיע לאותו מצב וזה שאני לא שם זה כי אתה תופס אותי ומרחם עליי".
זה יוצר תהליך של הזדהות "ואהבת לרעך כמוך"– רק כשאתה תגיע ל- "כמוך"– שאתה רואה שאתה כמוהו , סימן שאתה אוהב אותו.
אבל כשהשכנים רבים והם עומדים להתגרש ואתה אומר לו : "אל תשאל, מאד כאב לי לשמוע את זה, כאב לי"
אבל אתה בתוך תוכך חושב: "לי זה לא יקרה, אנחנו ברוך השם נשואים יפה, מסתדרים, יש לנו ערוץ תקשורת מאד חיובי..."
אין פה הזדהות!!! אין פה "ויצא משה אל אחיו", כלום.
אתה חי בעולם שלך. הוא חי בעולם הכאבים שלו- אין כאן חיבור כי אתה לא רואה את ה- "כמוך" – אז אין "ואהבת לרעך!".
אהבה באה כשאתה מזדהה, הזדהות זה כשאתה מבין שאתה כמוהו, שגם לי במהות שלי זה יכול לקרות ואם זה לא קורה אלו רחמי השם-
"ואהבת לרעך כמוך- אני ה' "
רק ה' מרחם עליך שלא יקרה לך את מה שקורה לו.
עכשיו כשיש הזדהות– ה' ייתן לך את המילים הנכונות מה להגיד, מה לדבר.
עכשיו אתם מבינים למה זה נקרא גמילות חסדים?
חסד אמיתי בא רק אחרי שאתה קיבלת ממנו! מה קיבלת מהשני?
למדתי ממנו כמה ה' מרחם עליי.
כל מצוקה של השני , שאני בא לעזור לו אני קודם כל אמור ללמוד מזה שגם אני יכולתי לסבול ממה שהוא סובל, רק כשאני מבין שה' מרחם עליי, יוצא שבזכות הכאב שלו אני מבין כמה ה' מרחם עליי.
עכשיו אחרי שקיבלתי את ההבנה שאני כמוך ושהקב"ה איתי- עכשיו אני יכול לגמול לך חסד.
למה אתה גומל?
כי למדתי ממך קודם כל כמה ה' מרחם עליי! החסד הזה זה גמילות חסדים.
לא חסד - זה גמילות! אתה קודם כל קיבלת.
מה קיבלת?
למדת ממני שגם לך יכול להיות כאב ראש רק שה' שומר עליך.
למדת ממני שגם לך יכול להיות בעיות בשלום רק שה' מרחם עליך.
זה גמילות חסדים.
לכן אברהם אבינו הוא אבי האומה.
קודם כל חסד. איזה חסד? חסד של אברהם.
כשלאברהם אבינו מגיעים האורחים, איך אברהם מתייחס אליהם?
"ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך " הוא קורא להם אתם האדונים אני העבד.
יש תימנים שכשבא אליהם אורח- "אל תשאל הכנתי לך אוכל חבל על הזמן"
"באמת? שתהיה בריא!", "קדימה תיטול ידיים"
מביא לו צלחת מרק, 2 כפות חילבה, 2 כפות סחוג עם סאלוף, "תאכל..".
וההוא נשרף, מתבשל, מזיע, כולו אדום, לא יודע מה לעשות עם עצמו- עד שהקיא את הנשמה!
התימני אומר לו "מה אתה מדבר ?... זה מעדן... זה מעדן מלכים!"
החבר עונה לו "כן ,כן... לתימנים זה מעדן... לא לאשכנזים... לי תביא קרפלך, קניידלך, בייגלך, לא סחוג ,לא סאלוף...מה אתה שורף אותי?".
אברהם אבינו אומר לאורחים: אני העבד שלכם, כי על כן עברתם על עבדכם אתם האדונים – אני העבד! מה זה? אני כולי בטל אליכם.
שמעתם פעם חתן מה הוא אומר מתחת לחופה?
"הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל"
פלא, ככה מדברים? למה הוא לא אומר הרי אני מקדש אותך בטבעת זו כדת משה וישראל...?
מה זה "הרי את מקודשת"? מי מקדש אותך? אני! אז תגיד הרי אני מקדש אותך...
כמו שאתה אומר לפני שאתה הולך לתפילה: "הרי אנו באים להתפלל תפילת ערבית שתיקן יעקב אבינו , הרי אנו באים להתפלל תפילת מנחה שתיקן יצחק אבינו ..." הרי אנו באים... אז תגיד הרי אני בא לקדש אותך כדת משה וישראל. לא. בנישואים לא אומרים הרי אני בא לקדש אותך- אלא הרי את מקודשת לי.
למה? כמו שהסברנו.
אם אתה אומר הרי אני מקדש- יוצא ש"אני" זה המרכז, אני זה הנושא, ואת הנשוא.
אני הנושא המרכזי- מקדש אותך, אני העמוד הבסיסי, העיקר- ואת זו שאני אקדש אותה. זה לא נישואים.
נישואים זה תצא מהעולם שלך. צא... תצא... תנסה להיכנס לעולם של השני, לנשמה של השני. לכן חז"ל תיקנו לשון הרי את מקודשת. אַת הנושא, אַת מקודשת... למי? לי - אני הנשוא...
אותו דבר גם בת הזוג צריכה לעשות את אותה הפעולה- ללמוד להכיר את בעלה.
זו עבודה מאד גדולה, ממש ממש עבודה.
לכן אברהם אבינו- קודם כל חסד לאברהם- תלמד לצאת מהעולם שלך לעולם של השני. אחרי שאתה למדת לצאת מהעולם שלך, מהמשקפיים שלך, מהעיניים שלך לעולם של השני- עכשיו אתה יכול להגיע ליצחק ליראת שמיים- לצאת מהגשמי אל הרוחני, מפחד גשמי לפחד ה'. כי כבר למדת לצאת מהעולם שלך לעולם של השני. עכשיו אתה יכול לצאת מהגשמי לרוחני.
אחרי שלמדת את יצחק עכשיו אתה יכול להגיע ליעקב- עמוד התורה- לדבקות האמיתית בה'.

* * *

אין מילים בפי איך לתאר לכם שהיסוד הזה עושה מהפך, מהפך בחיים שלנו.
כשאני רואה את הזולת במצוקות שלו– אני לא אמור לתת ישר עצות... הדרכות...
למשל, יש הרבה פעמים שבעלים מתלוננים שהאישה שלהם קטנונית. כל היום הראש שלה סביב ביגוד ואוכל והאישה גם יכולה להגיד שבעלה חולה כבוד, כל היום תשאלי אותי תתייעצי איתי- חולה כבוד... למה זה?
אף אחד מהם לא למד את העולם של השני.
כשאתה רואה שאשתך מתעניינת בביגוד ובאוכל ובכל מיני דברים כאלו... ונפגעת מכל מיני שטויות כן? תתפלל:
"אבא תזכה אותי ללמוד שגם אני כזה... וכמו שהיא נפגעת מכל שטות– אז גם אני הייתי אמור להיפגע מכל שטות וזה שאני לא נפגע זה כי אתה מרחם עליי".
ואתו דבר היא: "אבא תזכה אותי ללמוד שכמו שהוא כל הזמן רוצה שיתייעצו איתו וידברו איתו וישאלו אותו – גם אני כזאת במהות שלי, וזה שאני לא מחפשת את זה, זה כי אתה מרחם עלי" – אז נוצר תהליך של יציאה... יציאה מהעולם שלי – ללמוד את העולם, להרגיש את העולם של השני.
כך נוצרת אהבה, חיבור אמיתי. אני מתחיל להרגיש שווה לזולת.
אבל כשהיא מסתכלת על בעלה: 'חולה כבוד... זה חולה כבוד... הוא חולה ממש...' והוא מסתכל עליה: 'בואנה היא עוד לא יצאה מהגן, היא ילדה קטנה, נפגעת מכל שטות שתגדל קצת'.
אז הוא רואה אותה ילדה בגן, היא רואה אותו חולה כבוד- והם לא מבינים למה אין אהבה?, למה אין קשר?
'למה כמה שאני נותנת לו זה לא עוזר?' כי הוא מרגיש שאת לא איתו!
והיא מרגישה גם כן : 'אתה לא איתי, אתה מזלזל בי בתוך תוכך! אתה אוחז שאני ילדה קטנה', והוא מרגיש 'את אוחזת שאני חולה כבוד'.
לכן העצה היא "ויצא משה" , ויצא משה אל אחיו...
אין הבדל בין צער פיזי, לצער נפשי, או צער גופני או פגמים – איזהו חכם הלומד מכל אדם.
זה יסוד רבותיי שמי שילך עם היסוד הזה יזכה להתחיל להקים את הבית שלו,
להתחיל לחנך את הילדים שלו, להתחיל להרגיש אהבה אמיתית וקשר אמיתי בין אדם וחברו.
ואם התחלנו עם "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה , על העבודה ועל גמילות חסדים" –

יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו שנזכה להרגיש אחד את השני אמן כן יהי רצון.

שבת שלום.

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900