הושענא רבה - הסוד המיוחד ביום הושענא רבה על פי הבן איש חי

הושענא רבה - בין יום כיפור לשמחת תורה

על דרך הכלל, כשמסתיים יום-הכיפורים, יוצא האדם מבית-הכנסת עם אנחת רווחה, כמי שאומר "זהו זה, עברנו את זה". אך הנה הזוהר הקדוש (ח"ג ל"א ע"ב) אומר לנו, שלמרות שהחתימה ביום-הכיפורים נעשתה, עדיין פתקאות גזר-הדין לא נמסרו. הן נמסרות בהושענא-רבה. ואומר גאון עוזנו ותפארתנו רבנו יוסף חיים (בן איש חי הלכות, וזאת הברכה, ש"א), כי בליל הושענא-רבה בחצות הלילה, נגמר ונעשה בחינת החותם הפנימי, שהוא עיקרי יותר. ועל כן גם יש לנצל את הלילה הזה ללימוד ספר "משנה תורה", הוא ספר דברים, שבו נעשה עיקר התיקון. וכן צריך להרבות בלילה זה בתפילות ובתחנונים, שזה הוא אף סיום נ"א ( 51 ) יום שהחלו בראש חודש אלול, שניתנו לנו בחסד עליון לעשות בהם תשובה, תשובה שלא שבה ריקם. וכתב הבן איש חי כי 51 יום אלו, הם סימן ועזר לכל ימי השנה, שאם האדם ישמר ויזהר בהם מכל חטא, בטוח הוא שיתגבר על יצרו כל ימי השנה כולה ולא ילכד ברשת היצר הרע! ואם באלו הימים לא ישמר כראוי, אז ילכד ברשת היצר הרע וקרוב לחטוא הרבה בכל השנה, כי אלו הימים הם דוגמת הלב והמוח שבאדם, שאם נזוקו - הוא היזק כל הגוף, ואם הם בריאים - אז יהיה כל הגוף בריא, ונ"א
יום אלו הם המבחן! ('אדרת אליהו', פרשת לך-לך). ועל כן, יום זה נקרא "הושע-נא רבה", שאנו מבקשים מה' יתברך – "הושע" את יום נ"א, שהוא "רבה", היום הגדול, שכידוע הוא שהכול הולך אחר החיתום.

ועוד כתוב בזוהר הקדוש, שעל אף מסירת הפתקים והחותם הפנימי שנעשה, נותנים לאדם עוד עשרים-וארבע שעות נוספות עד יום שמיני עצרת. כמו שאומר הבן איש חי, שזהו זמן להצלה, היינו שיש הזדמנות אחרונה להינצל מגזר הדין, ולכן צריך להתעורר בתשובה גדולה, וצריך להיות בחרדת הלב, חרדת קודש ויראת הדין, במהלך כל היממה הזאת. ערבה כשמגיע יום הושענא-רבה, דואג האדם שיהיו לו חמישה בדים של ערבה. אחרי שבמשך כל ימי החג התחברה הערבה לכל שאר המינים, עתה היא מיוחדת לבדה. "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". הערבה עלתה דרגה, וכבר היא חשובה יותר מצדיקים גמורים. וכבר נרמז דבר זה בפסוק (תהילים
ס"ח, ה'): "סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו ועלזו לפניו" – השמחה לפני הקב"ה היא עם כל ישראל הנמשלים לערבות, ואת הערבות הללו אנו אוגדים יחד ביום הזה, היום האחרון, אנו אוחזים בהן וחובטים אותן בקרקע. מעוררים אנו בכך את עצמנו, את עמנו, לאחדות, התלויה בענווה, וכל אלו יחד מסוגלות לקבלת התשובה, אף בשנייה האחרונה.

שמחת תורה

"שמחת תורה" הוא שם חיבה ליום שמיני-עצרת. מתוך החיבה העמוקה שיש לנו לתורה הקדושה. ב"שולחן ערוך" כתוב (סי' תרס"ט סעי' א' בהגה), שמכיוון ששמחים ביום זה ועושים בו סעודה לכבוד סיום קריאת כל התורה כולה, נקרא יום זה "שמחת תורה". הגמרא (שבת פ"ח ע"א) אומרת, שיום זה הוא יום טוב לחכמים. רבנו האר"י זצ"ל (שער הכוונות דף ק"ד ע"א) שיבח את המנהג של שמחת התורה וההקפות של ספר התורה. וגאון עוזנו ותפארתנו, רבנו יוסף חיים זיע"א, כתב (בא"ח וזאת הברכה ש"ר סעי' ח"י( שמצווה לשמוח לכבוד התורה. אך מדוע השמחה כל כך גדולה דווקא בסוף עשיית המצווה ולא בתחילתה? למה לא עושים חנוכת קריאת התורה כמו שעושים חנוכת בית בתחילת לימוד התורה? חכמי המוסר הסבירו, שקבלת התורה הייתה בתחילה בכפייה – "כפה עליהם הר כגיגית" (שבת פ"ח ע"א), אבל לאחר שבני-ישראל מסיימים ללמוד את התורה הקדושה, כשהתורה הקדושה כולה נמצאת לנגד עיניהם, הם רואים שדבריה "נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים" (תהלים י"ט, ח'), ואז הם עושים שמחה על הסיום הזה, על הגילוי מחדש של הודה ותפארתה של תורתנו הקדושה. אף התורה שמחה בזמן שלומדים והוגים בה ומקיימים את מצוותיה והנהגותיה. התורה שמחה כשעם ישראל משתמש בה, ולא כאשר היא מונחת בקרן זווית, כאבן שאין לה הופכין. כשעם ישראל מסיימים את לימוד התורה, יודעים את המצוות ומקיימים אותן, התורה עצמה שמחה בריבוי בני ישראל המקיימים את מצוותיה, וכן עם ישראל שמח בשמחתה של התורה. שמחה הדדית. (מתוך "אביהם של ישראל על התורה")

החסד שבמצות הסוכה

מובא בגמ' (ברכות כ' ע"ב): "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם, כתוב בתורתך: 'אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד', והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב 'ישא ה' פניו אליך'. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך', והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה". דקדוק של ישראל במצוות אנו מוצאים במצוות חג הסוכות בכמה אופנים. הנה עיקר חיוב אכילה בסוכה הינו כאשר אוכל פת בשיעור כביצה (שו"ע סי' תרל"ט סעי' ב'), אך לגבי אכילת פת הבאה בכיסנין נחלקו הפוסקים אם מברך עליו לישב בסוכה. וכתבו החיד"א והבא"ח ( ש"ר האזינו הל' ח') שכיון שספק ברכות להקל לא יברך עליו ברכת לישב בסוכה. ומשמע מדבריהם שגם על פת הבאה בכיסנין חייב לאכול בסוכה אלא שמחמת הספק לא יברך. ומ"מ מובא בפוסקים שיש ענין אף לשתות בתוך הסוכה, וכפי שכתב השו"ע (שם): "ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים הרי זה משובח". מבואר בגמרא שבליל יו"ט הראשון של סוכות חייב אדם לאכול כזית פת ולמדנו: "חמישה עשר חמישה עשר מחג המצות מה התם בכזית דגן, אף הכא בכזית דגן". והר"ן כתב שטוב לאכול שיעור כביצה. ונ"מ שאם אדם רואה שמתחיל לרדת גשם ימהר לאכול כזית בלבד ובכך יצא ידי חובתו. אך אם לא סיפק בידו לאכול כזית וכבר יורד גשם הרי הוא פטור ממצות הסוכה, ומ"מ הרמ"א סובר שבליל יו"ט א' של סוכה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם יורד גשם. כלומר במצות ישיבה בסוכה יש ענין מיוחד להחמיר. וכיון שרואה הקב"ה שאנו מחמירים אף בפחות מכשיעור לאכול בסוכה ואף בשתית מים לאכול בסוכה אזי הקב"ה נושא פנים לישראל, וזוהי המעלה המיוחדת שיש בחג הסוכות. מעלה נוספת מוצאים אנו במצות ישיבה בסוכה. הנה בדרך כלל כאשר יש שיעור למצוות אין האדם מקבל שכר אם קיים בשיעור גדול יותר. למשל מצות אכילת כזית מרור בפסח, אם יאכל האדם שני כזיתות לא עשה בכך כלום וחשיבותו הינה כמו מי שקיים את המצווה בשיעור כזית אחד בלבד. אבל במצות ישיבת הסוכה אף ששיעורו ביו"ט ראשון הוא כזית מ"מ כל אכילה שאוכל בסוכה אף ביותר משיעור זה, ואף בשתיית מים, מקיים מצוה.
)ואכן גם במצות אכילת מצה בליל פסח הוכיח הבא"ח מהגמ' שיש מצוה אף באכילה שהיא יותר מהשיעור החייב בה). ואכן חסד עשה עמנו הקב"ה שנתן לנו מצוה שמכוח הדקדוק והחומרא שאנו מחמירים בה, הקב"ה מסנגר עלינו, ונושא לנו פנים. וחסד זה של מצות הסוכה הינה לזכר ענני הכבוד שניתנו לעם ישראל בהיותם במדבר בזכות אהרון איש החסד. (מתוך "דברי מרדכי" – ירח האיתנים)

מידות האדם על-פי מידות הסוכה

הגמרא במסכת סוכה (דף מ"ה ע"ב) לומדת מהפסוק: "עצי שטים עמדים", שכל המצוות צריכות להיות כדרך גדילתן. ומפרש רש"י, שמדובר על מצוות כמו קרשי המשכן ועמודיו וכן כמו לולב, הדס וערבה. שאל על כך מרן הבן איש חי (בן יהוידע סוכה דף פ'), מה העניין שיהיו המצוות דווקא "כדרך גדילתן"? מה זה משנה אם יהיו כך או אחרת? אלא, שבמילה "מצוה" רמוז שם הוי"ה בא"ת-ב"ש, כך: מ"צ - הם י"ה בא"ת-ב"ש, וביחד עם הסיומת - ו"ה, מתקבל שם הוי"ה. הדבר מלמדנו שהמצווה צריכה להיות שלמה במחשבה, בכוונה, בדיבור ובמעשה, הרמוזים על דרך הסוד בשם הוי"ה. על דרך זו אפשר לבאר, שדין זה שהמצוות צריכות להיות "כדרך גדילתן", בא לרמוז לנו על דרך ההתפתחות הרוחנית של האדם. צריך האדם שיהיה ראשו למעלה, כדרך גדילתו, ולא ההיפך, חלילה. האדם תמיד צריך לשאוף לגובה רוחני, לשמים, לעניינים הרוחניים. ולא ישאף חלילה לארץ, לגשמיות. כך היא דרך הצמיחה הנכונה של האדם, מלמטה למעלה, ולא כדרך עמי-הארצות שדרך צמיחתם הפוכה. (מתוך "אביהם של ישראל על התורה")

הידור במצוות שמחת ילד

כשהייתי ילד בן 8 אבי ע"ה נהרג בתאונה טרגית, ועול הפרנסה הכבד נפל על כתפי אמי. המצב לא היה פשוט בכלל, אבל איכשהו שרדנו. הגעתי לגיל 13 , אבל מה שזכור לי מחגיגת בר-המצווה שלי הוא חוויה עצובה. חגיגה בלי אבא שילווה אותי לקראת היום החשוב הזה וישמח בשמחתי. והנה מתקרבים ובאים חגי תשרי. אמרתי לאמי שלמדנו בתלמוד תורה שלאחר גיל מצוות צריך ליטול את ארבעת המינים כהלכתם. אמי השיבה לי בכאב: בני יקירי,
נראה לי שלא אוכל לתת לך כסף לקניית האתרוג, אנו נמצאים בתחילת חודש אלול. אני מציעה שתחסוך לך כסף מדמי הכיס שנתתי לך, וכן ממבצעי התהלים שאתה משתתף בהם, ובכסף הזה תקנה לך אתרוג. במשך חודש וחצי אספתי פרוטה לפרוטה, עד שהגיעו ימי ערב סוכות. הלכתי עם "קופת החיסכון" שלי לשוק "מחנה יהודה" וקניתי אתרוג בקופסה סגורה וחתומה שכתוב עליה "מהודר". השמחה שלי לא ידעה גבול. אבל כשהגעתי הביתה ופתחתי
את הקופסא, גיליתי שכנראה סידרו אותי. האתרוג לא היה כזה יפה. אבל לא ידעתי להחליט האם ייתכן שקניתי חתול בשק, או שפשוט אני לא יודע ובקי בהלכות האתרוג. החלטתי אפוא לעלות לביתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שגר בשכנות אלינו, ולשאול אותו האם האתרוג שקניתי מהודר. הגעתי לביתו של הרב והגשתי לו את האתרוג. הרב עיין בו מכל צדדיו ואמר: "כשר". שאלתי: הרב, האם זה לא מהודר? והרב חוזר ואומר: "כשר". נישקתי את
ידו ויצאתי מהבית, ולבי כבד עלי. אבל עוד בטרם הספקתי לרדת במדרגות יצא אלי אחד מבני ביתו של הרב וקרא: סליחה, הרב מבקש שתשוב אליו. חזרתי מיד אל הרב, והוא הביט בי בחיוך ואמר: בוא נעשה עסקת חליפין, תביא לי
את האתרוג שלך, הכשר, ואני אביא לך את האתרוג שלי, המהודר. ממש התביישתי. הדמעות ירדו על פני ואפילו לא עצרתי לנגב אותן. יצאתי מהבית של הרב עם אתרוג ששווה אולי למעלה מאלף שקלים. למחרת, ביום הראשון של סוכות, קמתי להתפלל בנץ החמה עם הרב מרדכי אליהו. הסתכלתי עליו כאשר הוא הוציא את האתרוג ולא האמנתי. שפשפתי את עיני שוב ושוב, אבל זאת לא הייתה טעות, האתרוג שלי, זה הכשר, נמצא בידיים של הרב.
הוא באמת החליף אתי. באותו יום ראיתי מה היא התורה ומה הם תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם. הרב ידע שאהיה בתפילה הזאת, והיה לו חשוב שאראה שהחלפת האתרוגים לא הייתה סתמית, רק כדי לשמח אותי.
מהרב זצ"ל למדתי מה זו אהבת ישראל. הרב מרדכי אליהו, שידע יותר טוב מאתנו מהו אתרוג ומה כוונותיו, בחר לקיים מצוות אתרוג בהידור הכי גדול שרק אפשר, בהידור כזה שלא ניתן להשיג, הידור של שמחת ילד יהודי.
(מתוך הספר החדש "אביהם של ישראל" - חלק ו)

הלכות סוכה

שאלה: קישוטים שנפלו על הרצפה ביו"ט האם מותר לטלטלם?
תשובה: קישוטי סוכה אסורים בהנאה ולכן אסור לטלטלם בשבת ויו"ט משום
מוקצה ולכן טוב לתלות את הקישוטים במקום גבוה. אולם אם עשה תנאי שמתי
שארצה אשתמש בהם לצורכי-מותר וצריך להתנות בערב סוכות לפני השקיעה.
הלכה למעשה: אם לא התנה אסור לו לטלטלם ואם התנה מותר.

שאלה: האם צריך לברך לישב בסוכה שעושים קידושא רבה במזונות בבוקר של
יו"ט או שבת סוכות?
תשובה: הגר"מ אליהו זצוק"ל בספרו מאמר מרדכי הביא דברי הכה"ח (סי' תרלט
ס"ק ל"ג) והמשנ"ב (שם ס"ק י"ג) שאין לברך לישב בסוכה רק אם אוכלים לחם ולא
במזונות ואף בקידוש הבוקר.

שאלה: האם משגיחי כשרות חייבים בסוכה?
תשובה: משגיחי כשרות במסעדות וכד' שצריכים להיות במקום ההשגחה כל
היום והלילה פטורים מסוכה ואם יש שעה שאינם צריכים להיות שם חייבים
בסוכה באותו זמן, אמנם אם נמצאים ומשגיחים במקום שישנו סוכה והשגחתם
לא תוזק מישיבתם בסוכה חייבים לישב בסוכה.

שאלה: המוציא או לישב בסוכה מה קודם?
תשובה: יש המברכים לישב בסוכה אחרי ברכת המוציא ויש המברכים לפני ברכת
המוציא ודעת מו"ר הגר"מ אליהו זצוק"ל שעדיף לברך קודם לישב בסוכה ואח"כ
המוציא, ויעמוד לפני ברכת לישב בסוכה יברך ואחר שישב יברך המוציא.
הלכה למעשה: יברך קודם לישב בסוכה ואז המוציא.

ניתן להעביר שאלות לרבני בית המדרש לפקס: 153-54-477562 או למייל
ולקבל תשובות בלנ"ד בעלונים הבאים עפ"י פסיקת ateretme@gmail.com
מו"ר הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל.
בברכת שבת שלום

מתוך העלון "עטרת מרדכי"
שע"י בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"
רחובות
08-9397933