דבר תורה לפרשת לך לך "וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" [דרך הבעלש"ט]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ

058-3139000

"וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן".
אומר רש"י במקום שמלכיצדק הוא "שֵׁם בן נח", שם בן נח היה הכהן הגדול, הוא היה מקריב את הקורבנות.
ואז הוא מתחיל לברך את אברהם "וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל".
יש כאן שתי ברכות, ברכה ראשונה לאברהם "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן" וברכה שניה לקב"ה "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ".
אומרת הגמרא במסכת 'נדרים' דף ל"ב עמוד ב' "אמר רבי זכריה בשם רבי ישמעאל ביקש הקב"ה להוציא כהונה משֵׁם"– ה' רצה ששֵׁם בן נח ובני בניו יהיו כהנים, אבל מכיוון ששֵׁם הקדים את ברכתו של אברהם לברכתו של הקב"ה, מיד לקחו ממנו את הכהונה.
"אמר לו אברהם לשֵׁם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו?"– אומר לו אברהם "איך אתה מברך אותי לפני שברכת את הקב"ה? מה הולך איתך?"
"מיד ניתנה לאברהם"- מיד לקחו את הכהונה משֵׁם ונתנו לאברהם. והשאלה שלנו היא למה זה העונש שמענישים את שֵׁם? "אתה הקדמת את אברהם לקב"ה, עכשיו תפסיד את הכהונה...", מה הקשר בין הכהונה לזה שהוא הקדים את ברכת אברהם? תן לו עונש אחר, למה דווקא את העונש הזה נתנו לו?

שאלה נוספת, בהמשך הפרשה כתוב "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו... וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק".
אומר ה'מדרש תנחומא' שאברהם נטל עפר וזרק עליהם, והם נעשים חצים וקשתות, נטל קש וזרק עליהם והם נעשים חרבות ורמחים... אברהם זורק על ארבעת המלכים המסוכנים הללו עפר וקש...
אני לא מבין, למה אתה זורק עליהם עפר וקש? אם אין לך חצים ואין לך חרבות, לפחות תזרוק עליהם אבנים, מה זה לזרוק חול או קש?
קש לא יכול לעוף יותר ממטר, זו בדיחה, לא ככה נלחמים...

דבר נוסף, ב'פרקי דרבי אליעזר' פרק כ"ז כתוב "יצא שֵׁם בן נח לקראתו וראה את כל המעשים שעשה ואת כל הרכוש שהשיב והיה תמה בלבו, התחיל מהלל ומפאר ומשבח לשם עליון ואומר 'בָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ', עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה ואמר 'ריבון כל העולמים, לא בכח ידי ולא בכח ימיני עשיתי את כל אלה אלא בכח ימינך שאתה מגן לי בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר 'וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי'- בעולם הזה, 'כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי'- בעולם הבא..."
לא הבנתי, מה קרה פתאום שאברהם מתחיל להתפלל? איזו צרה נפלה עליו שהוא הרגיש צורך להתפלל?

ושאלה אחרונה להיום, אחרי כל זה כתוב מיד בפרשה "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד".
אם הקב"ה אמר לו "אַל תִּירָא" אז סימן שאברהם פחד, ממה אברהם פחד בדיוק? אומר המדרש 'בראשית רבא' וגם רש"י מביא את זה– "אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והיה דואג ואומר 'שמא קיבלתי שכר על כל צדקותי', לכך אמר לו המקום 'אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ' מן העונש, שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קיבול שכרך, 'שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד'".
אני לא מבין מה הולך כאן, הרי לאברהם נעשה נס והוא ניצח מלכים חזקים הרבה יותר ממנו, בצדק הוא פחד שזה ינוכה לו מהעולם הבא שלו. מה אומר לו הקב"ה? "עזוב, זה בחינם, אל תדאג..."
אני לא מבין, מה הפרוטקציה הזו שעושים לאברהם שאצלו הניסים זה בחינם?
זה פחות או יותר השאלות להיום, היום אני רוצה לדבר על יסוד מאוד חשוב שבוודאי שמעתם אותו כבר בשיעורים, אבל אנחנו לא באים פה לשיעורים כדי לשמוע חידושים והברקות, אלא באים לפה בשביל לקבל תדלוק נוסף, כשתדלקנו את המכונית אתמול זה לא אומר שלא נצטרך לתדלק אותה שוב בעתיד, זה שאכלנו היום ארוחת בוקר לא אומר שלא נצטרך לאכול ארוחת ערב...

הנפש צריכה חיזוקים כל יום ויום ובפרט בדור חשוך כמו שלנו...
היום פגשתי יהודי אחד שהייתה לו נזילה בתוך הבית, אז הוא אמר לי "למה החיים שלי כאלו? למה זה נגזר עליי?"
אמרתי לו "תראה, לכולם יש בעיות, מה חשבת? כולם אוכלים קש- לאחד יש נזילה בבית, לשני יש בעיה ברכב, לשלישי בעיות בריאות, לרביעי בעיות בחינוך ילדים ולחמישי בעיות בשלום בית. מסכן מי שלא מטופל, מי שמחכה עדיין בתור לרופא הוא מסכן, מי שנכנס לרופא והוא כבר מטופל צריך להגיד תודה למרות הכאבים, לפחות הרופא מתייחס אליו. נכון שכואב לך אבל זה סימן שאתה בטיפול..."
היום אני רוצה לדבר על יסוד מאוד חשוב, אבל אני מבקש להיות סבלני ולא לכעוס עליי, אני פשוט אומר את מה שלימד אותנו ר' אשר בשם "הבעל שם טוב", כל אחד יעשה מה שהוא מוצא לנכון...
אם יהודי בא אליך ואומר "תראה, היום מסרתי שיעור והייתה לי סייעתא דשמיא מאוד גדולה, השיעור יצא מוצלח מאוד..."
אם אמרת "אני מסרתי שיעור והייתה לי סייעתא דשמיא" זה סימן שאתה הבוס והקב"ה עוזר שלך, אבל זה לא נכון! אז יש כאלו שיש להם 'לב רחב' אז הוא אומר ''אתה יודע מה? אתה צודק, עשיתי עשרה אחוז והקב"ה עשה תשעים אחוז..."
אה, עכשיו זה בסדר? לא! כתוב בשלושה עשר עיקרים "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו הוּא בּורֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּו עָשה וְעושה וְיַעֲשה לְכָל הַמַּעֲשים".
מי מדבר? הקב"ה. מי חושב? ריבונו של עולם. מי עושה? אלוקינו שבשמיים...

מחשבה, דיבור ומעשה- הכל זה ה'
אני לא מתיימר לומר שאנחנו חיים ככה, אבל לפחות קודם כל שנדע מה זו אמונה, אחר כך נלמד לחיות אמונה נכון- מי עושה? מי פועל? מי חושב? הכל זה ה', אני בלי הקב"ה לא יכול לעשות כלום.
ה' מראה את זה לכל בן אדם, ה' מעביר אנשים שיעורים בחיים, בן אדם חושב שהוא יכול להתרכז ולהתפלל, הוא מנסה אבל פוף- המוח עף לו, "נו?! אמרת שאתה יכול להתרכז, תסתכל שוב בסידור ותמשיך להתפלל... בוא נראה אותך מצליח".
למה באמת אנחנו לא מצליחים לרכז את המחשבה בתפילה?
מכיוון שהמחשבה לא בידיים שלנו, זה ה' חושב דרכך, זה לא אתה!
בן אדם מדבר והוא חושב שהוא מדבר- זה לא נכון! זה הקב"ה מדבר דרכו. הרי כמה פעמים קרה לבן אדם שהוא רצה להגיד משהו ויצא לו מהפה משהו אחר לגמרי, "זה ממש לא מה שתכננתי לומר, לא לזה התכוונתי...", זה ה' נותן לך את המילים בפה...
הרבה פעמים אתה שומע הורים שמתלוננים שלא הולך להם בחינוך הילדים, "אני דיברתי עם הבן שלי אלף פעם ואין שינוי, מה אני עושה איתו?" מה עונים להם? ברור, אם את חושבת שאת מדברת ואת זאת שמעבירה את המסר לילד שלך- אז אם את מדברת- לך אין שום כוח, דיבור זה דבר גשמי, לכן זה לא עובד ואין לזה השפעה...
אבל אם אמא לפני שהיא מדברת לבן שלה אומרת "ה', תזכה אותי להבין שהדיבור הוא לא שלי, דיברתי איתו מיליון פעם וזה לא עובד...", כך היא תראה ישועות ולמילותיה תהיה השפעה חיובית על הילדים.
בן אדם צריך להבין שה' מדבר דרכו, וכשהוא יחיה כך- אז למילים שלו יהיה כוח השפעה.
לא משנה באיזה נושא- אישה מדברת לבעלה, בעל מדבר לאישתו, הורים מדברים לילדיהם, ככה זה עובד! אנחנו כל הזמן חושבים "אני דיברתי איתו", אז אם אתה דיברת יהיו לכך תוצאות הפוכות- תוצאות הרסניות- כי זה אתה דיברת! ואם זה אתה- אז אתה מתגאה מעל האנשים ששומעים אותך, אתה חושב שאתה משפיע עליהם.
אותו הדבר בעשייה, בן אדם חושב "עשיתי" והוא לא קולט שהוא לא עושה כלום! אישה יכולה לשטוף את הבית ביום שישי ולחשוב לעצמה "איזו אישה חרוצה אני, זה לכבוד שבת קודש..."
היא לוקחת את שטיפת הבית לעצמה, אז אם ה' מרחם עליה ביום חמישי לאחר שבוע הוא נותן לה 'מתנה', "וואי! נתפס לי הגב, אני לא יכולה לזוז"– היא נהפכה לעציץ...
המזגן בחדר היה מכוון לה על הגב, בעלה שואל אותה "מה קורה?" והיא עונה לו "אני לא יכולה לתפקד, כנראה שאתה צריך לשטוף היום".
היא רואה את בעלה שוטף והיא נותנת לו הוראות. יכול מאוד להיות שהיא נהנית מהחופש עכשיו, אבל מה היא צריכה ללמוד מהמצב הזה? "אמרת שאת שוטפת... נו, תשטפי!"
מה התשובה? "אני מציאות של גב תפוס, זה ה' שוטף דרכי, כשאני שוכחת את זה אז הוא מראה לי בשטח שאני לא יכולה בלעדיו..."
זה סוד החיים!

"צאן ללא רועה"
אני רוצה לספר לכם משהו עליי, אמא שלי ז"ל נפטרה כשהייתי בן חמש עשרה, אני הייתי הבכור והקטן היה בן שנה וחצי, היינו תשעה אחים ואחיות.
כולם אמרו "מסכנים, הם צאן ללא רועה, אין להם מזל...", זה לא נכון! זה לא קשור למזל, כך ה' החליט לעשות מהסיבות שלו...
ברוך ה', הקב"ה ריחם על אבא שלי שיחיה, הוא התאושש מהפרידה ותודה לאל כל המשפחה שלנו מאוחדת.
כל אחד יכול להצליח אם הוא ילך עם ה' וילך בהכנעה לרצונות שלו.
מי שהולך עם הסוד הזה זוכה לחיים של רגיעות ושלווה, אפילו אם יעברו עליו כל מיני מעברים קשים הוא לא יאשים את הזולת אלא יבין "זה ה' קורא לי".
תשמעו סיפור, בשבת התארחו אצלי קרוב משפחתי ואישתו, אז שני הילדים הקטנים שלי רצו "צומי" מהאורחים, הם התחילו להשתגע, לקפוץ ולצעוק כדי שיסתכלו עליהם. עכשיו אנחנו מתחילים קידוש ואני רוצה שתהיה אווירה נעימה ושמחה בבית, כיבדתי את הבן שלי שיעשה קידוש ורצינו להמשיך...
הם ממשיכים להשתולל ואני במחשבה שלי להרים איזו שאגה אחת שתרגיע אותם, אבל אם אני אצעק זה יהרוס את שולחן השבת.
הצעקה שלי תעזור בדיוק לדקה וחצי כי הרי מי שמחפש "צומי" ישיג אותו ולא משנה באיזו צורה.

מה אפשר לעשות בשביל לא להרוס את שולחן השבת?
רק עבודה של אמונה, "ה', תזכה אותי להבין שזה לא הילדים שלי, אתה 'מפוצץ' לי את העסק, אתה עושה לי פה בלאגן". אני מסתכל על הבן הקטן שלי ואומר לו "צדיק, תירגע..." אבל אני מבין שזה ה'.
ברוך ה', הכל עבר רגוע, הייתי קרוב להשתולל ולצעוק עליהם אבל ה' עצר אותי, אני אומר לכם שזה היה נס שהשבת עברה ברגיעות, אני ממש ראיתי איך המחשבות שלי 'רצות' לכיוון של לצעוק, להעיר ולהעניש ואז השבת הייתה נהרסת...
מה הציל אותי? "אבא, תזכה אותי להבין שזה אתה, זה לא הילד, אתה רוצה להראות לי שבלעדיך אני לא יכול לנהל את שולחן השבת..."
בליל שבת, כאמור, הבן שלי עשה קידוש, שבת בבוקר הגיע הזמן שהאבא יעשה את הקידוש... טוב, אני ממלא את הגביע ועד שכולם יתקבצו מסביב לשולחן קראתי איזה ספר, עכשיו לא שמתי לב שהכריכה של הספר נכנסה מתחת לתחתית של הגביע, אני לומד וחושב "עכשיו הם ישמעו מה זה קידוש אמיתי, אתמול שמעתם את הבן, עכשיו תשמעו את האבא..."
בינתיים כל המשפחה התאספה מסביב לשולחן ואומרים לי "אפשר להתחיל". אני סוגר את הספר ובום! הכריכה של הספר התרוממה עם התחתית של הגביע על המפה, הכל נשפך על הרצפה ונהיה דביק, ישר כולם הביאו מגבות, הקיפו אותי בסמרטוטים...
ה' הראה לי "הלו! תירגע, אפילו קידוש אתה לא תצליח לעשות בלעדיי, אתה רק יודע לשפוך יין..."

אתה טיפה מרים את האף ו'פוף'- הכל נהרס...
השבוע ראש הישיבה בא למסור אצלנו שיחה, הוא אמר לי לפני השיחה "יש לי איתך דיבור צפוף". אתם יודעים, דיבור זה לשון קשה ואמירה זו לשון רכה, יש לו איתי גם דיבור וגם צפוף...
וואי, זה מפחיד, זה עניין של 'שיקום שכונות', "ה' יעזור שזה יעבור בשלום", חשבתי.
בקיצור, עכשיו הוא מוסר שיחה, עכשיו שעה תתבשל, לך תדע מה הוא רוצה להגיד לי, פיטורין, קיצוץ במשכורת...
בקיצור, המחשבות מתחילות לרוץ, מה הציל אותי? "ה', תזכה אותי להבין שהוא לא יכול להגיד לי כלום, זה אתה מדבר דרכו..."
ראש הישיבה סיים את השיחה והתיישב לידי, הוא הסתכל עליי ואמר "למה אתה כזה רציני?"
לא דיבור ולא צפוף, בסך הכל הוא ביקש שאחליף אותו ואמסור שיחה באיזה מקום... אני אומר לכם, ישבתי לידו והרגשתי רגיעות ומנוחת הנפש, "ה', תזכה אותי להבין שאין לי עסק איתו, יש לי עסק איתך".
אמא אחת לקחה את הבת שלה לתאטרון בובות, הילדה רואה שהבובות קופצות ורוקדות, הילדה אומרת "ואוו, איזה קול יפה יש לבובה הזאת, איזה יפה היא שרה וקופצת".
כשנגמרה ההצגה האמא הסבירה לבת שלה "תקשיבי, זו בובה, בובה לא יכולה לזוז, לא לדבר ולא לחשוב... יש מישהו מאחורי הפרגוד והוא זה שמושך בחוטים, הוא מקפיץ את הבובה".
עכשיו אם הבת הזאת תגיד לאמא שלה "אהה, הבנתי... את מתכוונת שהבובה עשתה עשרה אחוז וזה מאחורי הפרגוד עשה תשעים אחוז, נכון?"

הרי כולם יודעים שזה לא נכון!
בובה אפילו אחוז אחד לא יכולה לעשות...
עכשיו, תגידו לי בבקשה מה ההבדל בין בן אדם לבובה?
אנחנו לא שונים מהבובה מהזאת, אין לנו יכולת לזוז או לדבר, אם אני מדבר- זה ה' מדבר דרכי, ה' עושה פעולות דרכי, אז מה בכל זאת ההבדל בינינו לבובה? יש הבדל אחד- לבובה אין בחירה, אבל לי יש בחירה.
ומה הבחירה שלי? האם אני אבחר להודות שאני בובה ושאני לא יכול בלי ה' לעשות כלום או שאני אחשוב שאני עושה, אני מדבר וגם פועל.
למישהי מהשיעור פה הייתה אסיפת מחזור, התאספו כל החברות וכיבדו אותה להגיד כמה מילים. הצדיקה הזאת שמעה את השיעור שאמרנו בשבוע שעבר שבן אדם הוא כמו גרעין, והיא אמרה להן "תקשיבו, בן אדם הוא כמו גרעין שמכניסים אותו לתוך האדמה, ורק אחרי שהגרעין נרקב הוא מתחיל לצמוח. אותו הדבר אנחנו, קודם כל ה' מראה לבן אדם כמה הוא כלומניק, ה' מראה לו שאין לו יכולות..."
היא אפילו לא הספיקה לסיים את המשפט, איזו התנפלות! עשו לה לינץ', "מה פתאום?! איך את מדברת? בטח שיש לנו יכולות, אדם צריך להאמין בעצמו וביכולות שלו, מאיפה הבאת את זה?"
לצערנו, העולם לא מבין את השפה הזאת, העולם לא מוכן להודות כמה אנחנו חסרי אונים.
עכשיו נבין נפלא מה קרה עם שֵׁם ואברהם אבינו.
שימו לב, יש כאן נקודה מאוד חשובה ויסודית, שֵׁם פוגש את אברהם חוזר מהמלחמה ואז הוא אומר לו "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן" וברכה שנייה "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ".

מה פירוש המילה "בָרוּךְ"?
כשאנחנו מברכים "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו", מה זה?
"בָרוּךְ" זה מקור הברכה, שֵׁם אומר לאברהם "בָּרוּךְ אַבְרָם", הוא לא אמר לו "אתה מבורך" אלא אתה "בָרוּךְ", אומר שֵׁם לאברהם "אברהם, יש לך את זה בלי עין הרע...", "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן"- "ודאי שהייתה פה גם סייעתא דשמיא, אבל זה אתה וה', זה שניכם ביחד..."
אומר לו אברהם "אני לא מאמין! יואוו, 'וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו?' אתה אומר 'בָּרוּךְ אַבְרָם' לפני 'בָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן', איך אתה יכול להגיד שאני מקור הברכה? אני כלום!"
אומרים חז"ל שאברהם היה לוקח עפר וזורק אותו על האויבים, על איזה עפר מדובר? "שאני מציאות עפר...", לוקח קש וזורק אותו, איזה קש? "אני מציאות קש...", כמו שכתוב בפיוט "לך אלי תשוקתי" שאומרים ביום הכיפורים "וּמָה אֲנִי וּמַה חַיָּי וּמַה כֹּחִי וְעָצְמָתִי כְּקַשׁ נִדָף מְאֹד נֶהְדָּף..."
בחור הולך לפגישה, הוא רואה את המיועדת ואומר "ואוו! אם אני אתחתן איתה אני אהיה מאושר", כאילו שהיא מקור האושר...
כדי להרגיע אותו ה' מביא לה התקררות, פגישה אחר כך היא באה כולה מקוררת עם חבילה של טישו, הוא מתחיל לדבר איתה ופתאום בום! היא עושה עליו אפצ'י... בקיצור, לא נעים לו לנגב את זה שהיא לא תתבייש, האף שלה כבר אדום מרוב שהיא מקנחת ואז הוא אומר לעצמו "וואי, אמא'לה, מה זה?" ואז ה' אומר "נו, אמרת שהיא תביא לך אושר, מה אתה רוצה ממני?"
אברהם אבינו לוקח את האמת שלו- את העפר ואת הקש- ועם זה הוא נלחם, זה מה שמציל אותו!
"ביקש הקב"ה להוציא כהונה משֵׁם"– אומר לו הקב"ה "אתה לא יכול להיות כהן!" תפקידו של הכהן זה להעביר אמונה כמו שכתוב בספר 'מלאכי' "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא".
מה הפירוש "דַעַת"? הפירוש הוא חיבור, חיבור למי? לקב"ה...
הכהן מלמד את עָם ישראל איך להיות מחובר לה'.
אבל מה זה באמת חיבור לה'? חיבור אמיתי זה ההבנה שהכל זה אבא– מחשבה, דיבור ומעשה- הבחירה שלי היא האם אני אבין שאני לא יכול בלי אבא או שאני אחשוב שאני דווקא כן יכול בלי אבא...

כל מה שיקרה איתי בחיים זה התוצאות של הבחירה הזאת...
כששֵׁם ראה את אברהם אז הוא אמר לו "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ". מה זה "בְּיָדֶךָ"? בידיים שלך, שֵׁם אמר לו "אברהם, גם לך יש ידיים טובות, בסך הכל ה' קצת עזר לך".
כתוב ב'פרקי דרבי אליעזר' שאברהם מיד עמד והתחיל להתפלל, שאלנו על מה בדיוק הוא התפלל? אלא הוא התפלל שהדיבורים של שֵׁם לא ישפיעו עליו...
אתם יודעים איזו סכנה זאת- בן אדם גומר לדרוש ואנשים אומרים לו "תשמע, ואוו! ישר כח גדול!" איזה קשה זה להישאר מאוזן ולא להרים את האף.
שבוע שעבר מסרתי שיחה באחת השכונות, האחראי שם בא אליי ואמר לי "תשמע, אתה לא יודע איך אתה מציל נפשות..."
אני יוצא משם ומתחילות לעבור לי מחשבות בראש "אולי הוא צודק, אולי לא מאה אחוז אבל בכל זאת יש לי חלק בכל זה..."
אני הולך ברחוב ככה עם המחשבות הללו ואיזה כלב אחד מאחורה התחיל לנבוח עליי והעיף אותי מהבהלה, כאילו ה' אומר לי "תיזהר! אתה מתחיל לזייף, חבל... אל תתחיל איתי, יש לי פה צבא שלם של כלבים..."
בקיצור הקב"ה קורא לנו דרך הילדים, דרך הבעל, דרך האישה ודרך כל הדברים בעולם "תתעורר, תבין שאתה לא יכול בלעדיי!
"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"- אומר אברהם "אולי קיבלתי כבר את השכר שלי עם כל הניסים הללו שקרו לי".
אומר לו הקב"ה "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ"– "בגלל שאתה לא לוקח לעצמך את הניסים ואת ההצלחות אלא אתה מבין שזה אני- אז לך זה בחינם".

מתי ה' דורש שכר? כשאנחנו אוחזים "זה אני! זה אני!"
"אדוני, על הגאווה הזאת אתה תשלם!" אבל אם בן אדם עובד על עצמו "זה לא אני...", תבוא ותשאל אותו "איך התחתנת?" הוא יענה "רחמי ה'...", "איך קנית דירה כזו יפה?" הוא שוב יענה "גם כאן הכל זה רחמי ה'..."
תשאלו אותו "מה זה? אתה מסכן? לך אין חלק בכל זה?"
הוא יענה "כן, אני מסכן! אתה לא יודע שכולנו מסכנים? מה זה בכלל בן אדם?"
שימו לב איך ה' שומר על הבחורים דווקא בתקופה הכי יפה שלהם כשהם מתפתחים– הקב"ה שם להם פצעים בידיים, ברגליים ובפרצוף, יש כאלו עם פצעים על האף... וואי! ה' מראה לו "די! די! תירגע, בלעדיי תראה איך אתה נראה, זה אני שומר עליך מתוק שלי, אני נותן לך את היופי ואת החן, אל תשכח אותי..."
זו שמירה של ה' שלא ניפול בחטא ושלא ניפול בגאווה. אם אדם היה חי ככה הוא היה זוכה לרחמים של ה' על כל צעד ושעל...
אני רוצה לסיים עם סיפור על ר' אשר, לארנק של ר' אשר היה גומי שאיתו הוא היה סוגר את הארנק. פעם אחת אבד לו הגומי, הוא חיפש ולא מצא אותו... אחרי שעתיים פתאום באה לו מחשבה "תסתכל מתחת למקרר", הוא ניגש למקרר, התכופף ומצא שם את הגומי. כשהוא הוציא משהו מהמקרר כנראה נפל לו שמה הגומי.
כל מי שהיה נכנס לר' אשר במהלך אותו השבוע, הרב היה מוציא לו את הגומי ואומר "הנה בורא עולם! אתה רואה את הגומי הזה? זה בורא עולם! ה' הראה לי במשך שעתיים שאני לא מסוגל למצוא את הגומי, אז איך בכל זאת מצאתי? הנה בורא עולם".
על הגומי הקטן הזה הוא עשה עסק שבוע שלם, אנשים כבר היו יודעים "תכנס לר' אשר והוא יספר לך סיפור על גומי..."
ומה קורה אצלנו? שעתיים אתה מחפש משהו ומקלל את כל העולם, לא בורא עולם, לא אמונה ולא כלום. אצל ר' אשר כל דבר היה שיעור באמונה, "ה' הראה לי מי אני בלעדיו".

יהי רצון שה' יזכה אותנו ללכת בדרך האמת, אמן כן יהי רצון.