דבר תורה לפרשת תרומה "התלהבות בעבודת ה'" - הרב מרדכי אליהו

   דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: שמות פרק כה

לכאורה היה צריך להיות כתוב: "ויתנו לי תרומה" ולא "ויקחו לי"- שהרי תרומה נותנים ולא לוקחים?! ועוד מהו "את תרומתי", היה צריך להיות כתוב לכאורה: "את התרומה"? ובכלל למתבונן למה צריך בשביל דבר שבקדושה כל כך הרבה כסף וזהב - שלכאורה הם דברים ההפוכים מהקדושה – ודוקא בשביל הקדושה הכי מרכזית – בניית המשכן?

בפרשה הקודמת (פרק כ"א פס' ד') מלמד "אור החיים" הקדוש זיע"א, יסוד גדול שדרכו ניתן בס"ד ליישב את כל הקושיות כאחד - "...כל דבר טומאה בא בחנם, מה שאין כן דבר מצוה וקדושה צריך להם טורח גדול ודמים יקרים"!

כלומר כדי שתשרה השכינה במעשה המצוות שאנו עושים בעולם הגשמי, ולא תאחז בהם רוח טומאה (-הנקראת "חנם", החפצה להיאחז בקדושה) - חייב לשלם כסף טוב ובנדיבות לב עבור המצוות!

ואם שאלנו מדוע דווקא מעשה חומרי של נתינת כסף וזהב, דוחה טומאה ומהווה יסוד לקניין רוחני? על כך עונה אוה"ח הקד' זיע"א בפרשתנו (תרומה כה,ב): "שיכוון כל אחד לדבק בה', בחינת נפשו הנקראת תרומה באמצעות המעשה, והוא אומרו ויקחו לי תרומה, כי הנפש של ישראל תקרא תרומה דכתיב (ירמיה ב ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, ותרומה נקראת ראשית, ובאמצעות לקיחת מאת כל איש וגו' ישיגו שתשרה עליהם השכינה, והוא אומרו תקחו את תרומתי, כי השכינה תקרא תרומת ה'". כלומר כדי לרומם את נפשו של האדם – חומריותו גשמיותו – להיות משכן וכלי להשראת שכינה - דבקות בה' - ישנו הכרח שדווקא הגוף החומרי הזה – "כל איש" - יקח דבר חומרי – כסף וזהב וירים אותם תרומה לה'. וביתר עמקות - כל מהות נפשו ותכלית עבודתו של האדם היא - "תרומה" – הרמה לה'. לקחת את ענייני החומריות של העוה"ז – ולהשפיע ולרומם אותם אל הקדושה- ובכך לוקחים את ה' יתברך עימנו בחלקנו – "ויקחו לי"! = יקחו אותי!                                    

שואל ה"שפת אמת" (ליקוטים לחודש אדר) מדוע כתוב "משנכנס אדר" ולכאורה היה נכון לכתוב משבא או משהגיע?! אלא "פירושו נכנס בגוף האדם... שזה על ידי הכנעה ונרמז דל"ת ורי"ש (-של אדר) על שם דל ורש, שידע האדם כי הכל מה' כי בגסות אין אני והוא יכולין לדור...". כלומר מי שחש שהוא דלי"ת רי"ש - דל ורש, ויודע שכל אשר לו – הוא של הקב"ה - הקב"ה שהוא - א' (- אלופו של עולם) משרה שכינתו עליו ודר עימו... ולכך נקרא אדר על שם אדור ביניכם". וכיצד האדם יכול לזכות לכך שהקב"ה ידור עימו? - "זה בא אחר הנדיבות שכולל כל האדם וזהו שכתוב 'אשר ידבנו לבו' שאחר שנתמלא האדם בנדיבות ורצון טוב לאהבת הש"י בכל לב ונפש...ומי שיש בו נדיבות לשם שמים - הקב"ה מרים אותו... וכמו כן חודש אדר המצות התלויים בו נותנים שמחה... לכן נראה שקבעו בימי פורים מתנות לאביונים שזה החודש מיוחד לזה".

שנזכה תמיד לתת מתוך שפע שמחה ודבקות בקב"ה – משנכנס אדר – מרבין בנתינה – בשמחה!

חודש טוב ומבורך ושבת שלום

התלהבות בעבודת ה'

"וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד" (כ"ה, ל')

הגמרא במנחות (צ"ו:) אומרת על לחם הפנים: "שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראין בו לחם, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום".

רבי יהושע בן לוי אומר (חגיגה כ"ו:) "נס גדול נעשה בלחם הפנים, סילוקו כסידורו". בזמן שהוציאו את הלחם היה חם כבשעה שהכניסוהו. כאשר ישראל היו בעזרה ולחם הפנים היה חם, ביקשו להציג בפני ישראל את חומו. לכן הגביהו אותו, ואז ראו כל הנוכחים את האדים שעולים ממנו, וידעו שהלחם חם (ראה רש"י שם).

דבר זה בא לרמוז לנו שעבודת ה' צריכה להיות בהתלהבות ובחום הלב. זוהי חיבתם של ישראל, העובדים את השי"ת בחום ובהתלהבות תמיד.

קדושת המנורה הטהורה

"וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה" (כ"ה, ל"א)

רש"י כתב: "'תיעשה המנורה' – מאליה, לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב"ה: השלך את הכיכר לאור והיא נעשית מאליה".

למדו חז"ל (מנחות כ"ח.) שאם אין חלילה זהב, אפשר לעשות את המנורה מקשה אחת ממתכות אחרות, כפי שבזמן החשמונאים, כאשר נטמאה מנורת הזהב, עשו במקומה מנורה ממוטות של ברזל.

הרי שהמנורה יכולה להיעשות מחומרים שונים: יכולה המנורה להיעשות מאליה, ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, מכיכר של זהב, ויכולה להיעשות ע"י בני אדם, ואפילו ממתכות פשוטות יותר, מעופרת או מבדיל. לומר לך, כי המנורה טהורה וקדושה בכל מקרה, בין בעוני ובין בעושר, העיקר שהיא נעשית בטהרה.

רמז הכפתור ופרח

"שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח..." (כ"ה, ל"ג)

הביטוי 'כפתור ופרח' מציין דבר שחוזר על עצמו מספר פעמים. מקור הביטוי הוא בפרשתנו, בה נכפל ביטוי זה כמה וכמה פעמים. ובאמת צריך להבין: מדוע התורה כופלת?

אלא, המנורה הטהורה רומזת לכלל ישראל, באופן טבעי אין אורכם של הקנים שווה, אחד ארוך הוא ואילו השני - קצר.אך עם זאת על כולם נאמר "כפתור ופרח" ללמדנו את היחס הנאות בין אדם לחבירו. שלא יתגאה אחד על חבירו ויאמר: "אני חשוב יותר ממך". על כלל ישראל נאמר: "כפתור ופרח", לומר שכולם שווים לפני המקום.

מראה חיצוני של האדם

"לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר נְחֹשֶׁת" (כ"ז, י"ט)

"וְעָשִׂיתָ לַמָּסָךְ חֲמִשָּׁה עַמּוּדֵי שִׁטִּים... וְיָצַקְתָּ לָהֶם חֲמִשָּׁה אַדְנֵי נְחֹשֶׁת" (כ"ו, ל"ז)

מובא בחז"ל (ראה תענית י':) שיעקב אבינו לימד את בניו שלא יָראו את העושר שלהם בפרהסיא, כמו שנרמז בפסוק (בראשית מ"ב, א') :"למה תתראו" – למה תראו את עצמכם כבעלי עושר רב.

גם במשכן מצינו הוראה כזו. שהרי הכלים הפנימיים עשויים היו מכסף ומזהב, אך הכלים החיצוניים עשויים היו מנחושת, ללמדך: "למה תתראו".

כך מצינו בקרשי המשכן עצמו, שנאמר עליהם: "וארבעים אדני כסף תעשה תחת עשרים הקרש". אך אדניהם של עמודי המסך החיצוניים היו עשויים מנחושת בלבד, ללמדנו שאין לאדם להראות את עושרו כלפי חוץ.

          ואם כך בבית המקדש – על אחת כמה וכמה שהאדם בביתו ייזהר שלא
להתגאות בעושרו.                                                (מתוך "דברי מרדכי")

ז' באדר ו"זכר למחצית השקל"

א. מכיון שז' באדר הוא יום פטירת משה רבינו ע"ה יש נוהגים ביום זה לעשות תענית ובמוצאי התענית הילולה ושמחות. ויש סדר לימוד מיוחד למרן רי"ח זיע"א ללילה זה. ובמיוחד נוהגים בכך אנשי חברא קדישא שצמים ביום ז' באדר ובמוצאי התענית עושים סעודה חשובה כיון שהם עושים תמיד חסד למתים וזה כמו שה' עשה חסד של אמת למשה רבינו שקבר אותו בגיא מול בית פעור ביום זה.

ב. המתענה בז' באדר באופן קבוע ופעם אחת צם יום שלם גם כשחל ביום שישי - תמיד יצום כך גם ביום שישי. אך לכתחילה לא יקבל על עצמו לצום באופן קבוע בז' באדר ביום שישי אלא יתפלל ערבית בערב שבת מוקדם, ויאכל מוקדם אפילו לפני השקיעה. מנהג החברה קדישא של האשכנזים לקרוא "ויחל" לאלה שצמים, אבל בני עדות המזרח אין נוהגים להוציא ס"ת אפילו אם יש עשרה שצמים. (ועיין לכה"ח סי' תקסו)

מחצית השקל

א. מחיר מחצית השקל - טוב לתת ערך של חצי שקל דהיינו מחיר עשרה גרם כסף ממש עם מע"מ, וצריך לחשב כל שנה לפני פורים את הערך. ואם יש לו מטבע ממש של כסף - הנה מה טוב. ובדיעבד אפשר לתת מטבע שנקראת חצי כגון "חצי שקל" של ימינו שלא שווה הרבה אבל יש בה זכר למחצית השקל.(משנ"ב. הגר"א שם ועיין לכה"ח שם) ב. בהלכות פורים הביא הרמ"א בעניין זה כמה מנהגים: "יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, 'זכר למחצית השקל' שהיו נותנין באדר. ומאחר ששלש פעמים כתוב תרומה בפרשה, יש ליתן ג' חצאים גדולים". והקשו עליו, ע"כ הנהיג הגר"א לתת רק מטבע של חצי זהב וכו' פעם אחת. (סימן תרצד)

ג. זמן הנתינה - כתב הרש"ש לתת מחצית השקל בליל פורים קודם מנחה. (בסידור הרש"ש ועיין לכה"ח שם ס"ק כה, כו). וכך כתב ברמ"א: "ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי"ל), וכן נוהגין בכל מדינות אלו". ויש נותנים בשחרית קודם קריאת המגילה (מג"א שם ומובא במשנ"ב שם). אך הספרדים בירושלים נהגו לתת אחרי מנחה של התענית לפני ערבית. ולמה בזמן זה? כדי להקדים שקלים לקריאת מגילה.

ד. אם לא נתן לפני מנחה - יתן אחריה. ואם לא נתן אחריה - יתן בכל זמן שאפשר, ואפילו למחר או אחרי פורים (לא כמו משלוח מנות או מתנות לאביונים שאם עבר פורים אין לו תקנה), רק יזדרז ליתן לפני ר"ח ניסן. ואפילו עבר יתן אחר כך.

ה. לא לאחר נדרים - בשו"ע (יו"ד סי' רג סע' ב ועיין לבאר הגולה שם ולבאר היטב שם ובא"ח) מביא מה שכתוב בגמרא כי מי שמאחר את נדבתו שאמר ליתן "פנקסו נפתחת". יש בזה כמה פירושים: יש אומרים שזה הפנקס שכותבים בו כל העבירות שעשה עם המצוות שלו. ויש אומרים שמדקדקים במעשיו אם הם כדאי להגן עליו (בא"ח). ובמקרה זה הרבה מקטרגים יהיו עליו. ויש אומרים שפותחים את הפנקס שעוונותיו כתובים בו לשלם לו כמעשיו. ומכאן ילמד אדם להזדרז לשלם נדרו מיד, כדי שלא יבוא לידי סכנה ח"ו.

ו. לומר "זכר" - אם אמר: "זה מחצית השקל" ולא אמר: "זכר למחצית השקל" לא יהיה הקדש כיון שלא כיון לבית המקדש. אעפ"כ כתב בשו"ע (יו"ד סי' רנח סעיף א) שלא יאמר אדם: "סלע זה להקדש" כי יש במשמעות דבריו הקדש לבית המקדש אלא יאמר: "שקל זה לצדקה" שכוונתו ברורה. ועדיף יותר שיתן בלי לומר כלל או שיאמר: "זכר למחצית השקל".                                                 (מתוך "מאמר מרדכי למועדים")

לעילוי נשמת רבנו מרדכי בן מזל (הרב מרדכי אליהו זיע"א)

מתוך העלון "עטרת מרדכי"
שע"י בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"
רחובות
08-9397933